Return to Video

איך בתי ספר ציבוריים באמריקה משאירים ילדים בעוני

  • 0:01 - 0:03
    אני רוצה לדבר איתכם על הילדים שלי.
  • 0:04 - 0:08
    עכשיו, אני יודעת שכל אחד חושב שהילד שלו
    הוא הכי מופלא,
  • 0:08 - 0:10
    הילד הכי יפה בעולם.
  • 0:11 - 0:13
    אבל שלי באמת כאלו.
  • 0:13 - 0:14
    (צחוק)
  • 0:14 - 0:16
    יש לי 696 ילדים
  • 0:16 - 0:21
    והם הכי נבונים, בעלי כוח המצאה, חדשניים
  • 0:21 - 0:25
    מבריקים ובעלי עוצמה מבין כל הילדים
    שאי פעם תפגשו.
  • 0:25 - 0:30
    כל ילד שהיה לי הכבוד ללמד
    בכיתתי הוא הילד שלי.
  • 0:31 - 0:35
    אבל, בגלל שההורים "האמיתיים"
    שלהם אינם עשירים
  • 0:35 - 0:37
    ואני טוענת שלרוב בגלל צבע העור שלהם,
  • 0:37 - 0:40
    הם לעיתים נדירות יראו בעצמם
  • 0:40 - 0:42
    את הפלא שאני רואה בהם.
  • 0:43 - 0:45
    בגלל שאני רואה בהם את עצמי-
  • 0:46 - 0:48
    או את מי שהייתי.
  • 0:50 - 0:52
    אני הבת של שני אנשים עמלים,
  • 0:52 - 0:55
    בוגרי מכללה, הורים ממוצא אפרו-אמריקני
  • 0:55 - 0:57
    שבחרו במשרה ציבורית:
  • 0:57 - 1:01
    אבי, כומר.
    אימי, מחנכת.
  • 1:01 - 1:05
    עושר אף פעם לא היה השאיפה
    העיקרית בבית שלנו.
  • 1:05 - 1:07
    בגלל היעדר העושר הזה,
  • 1:07 - 1:09
    חיינו בשכונה שנעדר ממנה עושר
  • 1:09 - 1:12
    ומכאן בית ספר שנעדר ממנו עושר.
  • 1:12 - 1:16
    אבל למזלנו זכינו בפרס הגדול של החינוך
  • 1:16 - 1:19
    בתוכנית התנדבותית לביטול ההפרדה הגזעית
  • 1:19 - 1:22
    שמסיעה ילדים ממרכז העיר- שחורים וחומים-
  • 1:22 - 1:25
    החוצה לבתי ספר בפרברים- עשירים ולבנים.
  • 1:25 - 1:29
    בתור ילדה בת חמש הייתי צריכה לנסוע
    באוטובוס במשך שעה
  • 1:29 - 1:31
    למקום מרוחק
  • 1:31 - 1:33
    כדי לקבל חינוך טוב יותר.
  • 1:34 - 1:38
    בגיל חמש חשבתי שלכולם היו חיים כמו שלי.
  • 1:39 - 1:41
    חשבתי שכולם הלכו לבית הספר
  • 1:41 - 1:43
    והיו היחידים שהשתמשו בצבעים חומים
  • 1:43 - 1:45
    כדי לצבוע את הדיוקן המשפחתי שלהם,
  • 1:45 - 1:48
    בזמן שכל השאר השתמשו בצבעי אפרסק.
  • 1:49 - 1:52
    בגיל חמש חשבתי שכולם בדיוק כמוני.
  • 1:53 - 1:56
    אבל ככל שהתבגרתי, שמתי לב לדברים כמו:
  • 1:57 - 2:00
    איך יכול להיות שחברי בשכונה
    לא צריכים לקום
  • 2:00 - 2:01
    בחמש בבוקר
  • 2:01 - 2:04
    וללכת לבית ספר במרחק שעת נסיעה?
  • 2:04 - 2:07
    איך יכול להיות שאני לומדת לנגן בכינור
  • 2:07 - 2:10
    בזמן שלחברי בשכונה אין אפילו שיעור מוסיקה?
  • 2:11 - 2:15
    למה חברי בשכונה לומדים וקוראים חומר
  • 2:15 - 2:17
    שכבר עברתי לפני שנתיים-שלוש?
  • 2:18 - 2:20
    אתם מבינים, ככל שהתבגרתי,
  • 2:21 - 2:25
    התחלתי להרגיש בבטן תחושה מציקה,
  • 2:25 - 2:29
    כאילו עשיתי משהו שלא הייתי אמורה לעשות.
  • 2:29 - 2:31
    לוקחת משהו שהוא לא שלי.
  • 2:32 - 2:33
    מקבלת מתנה,
  • 2:34 - 2:36
    אבל עם השם של מישהו אחר עליה.
  • 2:36 - 2:39
    את כל הדברים המדהימים האלו שנחשפתי אליהם
  • 2:39 - 2:41
    וחוויתי אותם
  • 2:41 - 2:44
    הרגשתי שלא הייתי באמת אמורה לקבל.
  • 2:45 - 2:49
    לא הייתי אמורה לקבל ספרייה,
    מתקני ספורט מאובזרים
  • 2:49 - 2:52
    או מגרשים בטיחותיים לשחק בהם.
  • 2:52 - 2:54
    לא הייתי אמורה לקבל לימודי תיאטרון
  • 2:54 - 2:57
    עם מופעים עונתיים וקונצרטים-
  • 2:57 - 2:59
    דיגיטליים, ויזואלים, אומנויות במה.
  • 3:00 - 3:04
    לא הייתי אמורה לקבל
    מעבדות ביולוגיה וכימיה מצוידות,
  • 3:04 - 3:07
    אוטובוסים שהביאו אותי מדלת לדלת,
  • 3:07 - 3:10
    ארוחות בית ספר טריות
  • 3:10 - 3:11
    או אפילו מיזוג אוויר.
  • 3:12 - 3:14
    זה הדברים שהילדים שלי לא מקבלים.
  • 3:15 - 3:16
    אתם מבינים, ככל שהתבגרתי,
  • 3:16 - 3:19
    בעוד שהייתי אסירת תודה
    על ההזדמנות הנפלאה הזאת
  • 3:19 - 3:21
    שניתנה לי,
  • 3:21 - 3:24
    היתה תמיד הצביטה הזאת:
  • 3:24 - 3:27
    מה לגבי כל השאר?
  • 3:27 - 3:31
    יש אלפי ילדים בדיוק כמוני,
  • 3:31 - 3:32
    שראויים לזה גם.
  • 3:32 - 3:34
    למה לא כולם מקבלים את זה?
  • 3:34 - 3:39
    למה חינוך איכותי שמור רק לעשירים?
  • 3:40 - 3:43
    זה כאילו היתה לי
    חרטה שניצלתי.
  • 3:43 - 3:46
    כל חברי לשכונה חוו
  • 3:46 - 3:48
    תאונה חינוכית
  • 3:48 - 3:52
    ושאני ניצלתי ממנה על ידי נסיעה באוטובוס.
  • 3:52 - 3:55
    הייתי כמו משה של החינוך שצועק,
  • 3:55 - 3:56
    "שלח את עמי...
  • 3:56 - 3:58
    לבית ספר איכותי!"
  • 3:58 - 3:59
    (צחוק)
  • 4:00 - 4:04
    ראיתי מכלי ראשון איזה יחס
    וחינוך קיבל החצי השני.
  • 4:04 - 4:07
    ראיתי את הארץ המובטחת של החינוך
  • 4:07 - 4:11
    ובחיי שלא יכלתי להצדיק את הפער.
  • 4:14 - 4:18
    אני עכשיו מלמדת באותה מערכת בתי ספר
    שממנה ביקשתי מפלט.
  • 4:19 - 4:23
    אני מכירה מכלי ראשון את הכלים
    שניתנו לי בתור תלמידה
  • 4:23 - 4:27
    ועכשיו בתור מורה אין לי גישה לאותם כלים
  • 4:27 - 4:29
    כדי שאוכל לתת לתלמידיי.
  • 4:29 - 4:34
    היו אינספור לילות בהם בכיתי בתסכול,
  • 4:34 - 4:35
    כעס
  • 4:35 - 4:37
    וצער,
  • 4:37 - 4:40
    בגלל שאני לא יכולה ללמד את הילדים שלי
    באותה דרך שבה לימדו אותי,
  • 4:41 - 4:45
    בגלל שאין לי גישה לאותם משאבים וכלים
  • 4:45 - 4:47
    ששימשו ללמד אותי.
  • 4:47 - 4:50
    הילדים שלי ראויים להרבה יותר.
  • 4:50 - 4:53
    אנחנו יושבים וממשיכים להטיח
    את הראש בקיר עם הביטוי:
  • 4:53 - 4:56
    "פער הישגי, פער הישגי!"
  • 4:56 - 4:59
    האם זה עד כדי כך קשה להבין
  • 4:59 - 5:03
    למה ילדים מסוימים מתפקדים
    היטב וילדים אחרים לא?
  • 5:03 - 5:04
    נו באמת.
  • 5:05 - 5:07
    אני חושבת שאנחנו טועים לגמרי.
  • 5:07 - 5:08
    אני חושבת שאנחנו,
  • 5:08 - 5:10
    כמו שגלוריה לדסון-בילינגס אמרה,
  • 5:10 - 5:15
    צריכים להפוך על פניה את
    התפיסה והשפה שלנו ו"לקרוא לילד בשמו".
  • 5:16 - 5:17
    זה לא פער הישגי.
  • 5:18 - 5:20
    זה חוב חינוכי,
  • 5:20 - 5:26
    על כל אותם משאבים בית-ספריים
    שאף פעם לא הושקעו
  • 5:26 - 5:30
    בחינוך הילד החום והשחור לאורך השנים.
  • 5:31 - 5:34
    סוד שמעטים יודעים, בהיסטוריה האמריקנית,
  • 5:34 - 5:39
    הוא שהמוסד האמריקאי היחיד
    שנוצר במיוחד לאנשים בעלי צבע
  • 5:40 - 5:41
    הוא מוסד סחר העבדים האמריקאי
  • 5:42 - 5:44
    ויש שיטענו שגם מערכת בתי הסהר,
  • 5:44 - 5:46
    אבל זה כבר נושא אחר להרצאת TED אחרת.
  • 5:46 - 5:47
    (צחוק)
  • 5:48 - 5:52
    מערכת החינוך הציבורית של הארץ הזאת
    נבנתה, נקנתה ושולמה
  • 5:52 - 5:56
    באמצעות מסחר שהופק
    מסחר עבדים ועמל עבדים.
  • 5:57 - 6:01
    בעוד שאפרו-אמריקאים שועבדו
    ונאסר עליהם ללמוד,
  • 6:01 - 6:04
    העמל שלהם ייסד את המוסד עצמו
  • 6:04 - 6:06
    שנשלל מהם.
  • 6:06 - 6:11
    מאז, כל תיק משפטי, מדיניות חינוכית,
    רפורמה,
  • 6:11 - 6:14
    הם ניסיון להטליא את העיצוב,
  • 6:14 - 6:17
    במקום פשוט להפסיק ולהכיר בכך:
  • 6:17 - 6:20
    טעינו לגמרי מן ההתחלה.
  • 6:21 - 6:25
    פישוט יתר של היסטוריית החינוך באמריקה.
  • 6:25 - 6:27
    טוב, תהיו סבלנים איתי.
  • 6:28 - 6:31
    שחורים הורחקו- אתם יודעים,
    כל עניין העבדות.
  • 6:31 - 6:33
    בעזרתם של נדבנים לבנים,
  • 6:33 - 6:35
    הם בנו לעצמם בתי ספר.
  • 6:35 - 6:37
    נפרד אבל שווה -זה היה בסדר.
  • 6:38 - 6:40
    אבל בעוד כולנו יודעים שהדברים
    היו באמת נפרדים,
  • 6:40 - 6:42
    הם לא היו שווים בשום צורה.
  • 6:43 - 6:48
    היכנסו לתיק המשפטי: בראון נגד מועצת
    החינוך של טופיקה, קנזס, מ-1954.
  • 6:48 - 6:51
    הפרדה מבחינה גזעית
    היא כעת בלתי חוקית.
  • 6:52 - 6:58
    אבל מעט מאד אנשים שמים לב לכל התיקים
    המשפטיים מאז,
  • 6:58 - 7:03
    ששמטו את הקרקע מתחת להבטחה החינוכית
    עבור כל ילד
  • 7:03 - 7:06
    כפי שהתכוונו בבראון נגד המועצה.
  • 7:06 - 7:10
    יש הטוענים כי היום בתי הספר
    שלנו מופרדים על בסיס גזע
  • 7:10 - 7:15
    יותר מאשר הם היו לפני
    שניסינו לבטל את ההפרדה.
  • 7:16 - 7:20
    ללמד את הילדים שלי על ביטול ההפרדה הגזעית,
    קבוצת ליטל רוק תשע,
  • 7:20 - 7:21
    התנועה לזכויות האזרח,
  • 7:21 - 7:24
    זה ממש רגע מביך בכיתה שלי,
  • 7:24 - 7:27
    כשאני צריכה לשמוע קול של ילד שואל,
  • 7:28 - 7:31
    "אם ההפרדה בבתי הספר בוטלה ב-1954,
  • 7:31 - 7:34
    איך זה שאין כאן ילדים לבנים?"
  • 7:34 - 7:35
    (צחוק)
  • 7:35 - 7:36
    הילדים האלו לא טיפשים.
  • 7:37 - 7:39
    הם יודעים בדיוק מה קורה
  • 7:40 - 7:41
    ומה לא.
  • 7:42 - 7:44
    הם יודעים שכשזה נוגע לחינוך,
  • 7:45 - 7:46
    החיים של השחורים לא נחשבים
  • 7:47 - 7:48
    ולא היו אף פעם.
  • 7:50 - 7:57
    במשך שנים ניסיתי בייאוש
    לטפח בילדים את אהבת הקריאה.
  • 7:57 - 8:00
    צברתי ספרייה כיתתית צנועה
  • 8:00 - 8:04
    מספרים שאגרתי מחנויות יד שניה,
  • 8:04 - 8:06
    מעליות גג- אתם יודעים.
  • 8:06 - 8:09
    אבל בכל פעם שאמרתי את המילים הנוראות האלו
  • 8:09 - 8:11
    "הוציאו את הספרים וקראו",
  • 8:11 - 8:13
    אפשר היה לחשוב שהרגע הכרזתי מלחמה.
  • 8:13 - 8:15
    זה היה עינוי.
  • 8:16 - 8:17
    יום אחד,
  • 8:17 - 8:20
    אחרי ששמעתי על אתר האינטרנט
    שנקרא DonorsChoose
  • 8:20 - 8:23
    מקום שבו מורים יוצרים רשימת משאלות
  • 8:23 - 8:25
    של חפצים שהם צריכים עבור הכיתה
  • 8:25 - 8:27
    ותורמים אנונימיים מגשימים אותן.
  • 8:27 - 8:31
    החלטתי שאקח סיכון ופשוט אכין רשימת משאלות
  • 8:31 - 8:35
    לספריית החלומות של הנוער.
  • 8:36 - 8:40
    יותר מ-200 ספרים חדשים לחלוטין
    נשלחו לחדרי אחד אחרי השני.
  • 8:41 - 8:45
    כל יום היו משלוחים חדשים
    והילדים שלי צהלו באושר
  • 8:45 - 8:47
    "זה מרגיש כמו חג המולד!"
  • 8:47 - 8:48
    (צחוק)
  • 8:48 - 8:50
    אחרי זה הם שאלו,
  • 8:50 - 8:52
    "גברת סאמנר, מאיפה הספרים האלו הגיעו?"
  • 8:52 - 8:54
    ואז הייתי עונה,
  • 8:54 - 8:58
    "זרים מכל רחבי הארץ רצו שיהיו לכם אותם".
  • 8:58 - 9:01
    ואז הם היו אומרים, כמעט בחשד,
  • 9:02 - 9:04
    "אבל הם לגמרי חדשים".
  • 9:04 - 9:05
    (צחוק)
  • 9:05 - 9:07
    על זה עניתי,
  • 9:07 - 9:09
    "אתם ראויים לספרים חדשים לגמרי"
  • 9:10 - 9:14
    החוויה כולה חילחלה בי
    כאשר אחת הבנות שלי,
  • 9:14 - 9:17
    בעודה מקלפת אריזת נייר חדשה אמרה
  • 9:18 - 9:22
    "גברת סאמנר- את יודעת, חשבתי
    שקנית את הספרים האלו,
  • 9:22 - 9:25
    בגלל שאתם המורים תמיד קונים לנו דברים.
  • 9:25 - 9:29
    אבל לדעת שלמישהו זר, מישהו
    שאני אפילו לא מכירה,
  • 9:29 - 9:31
    אכפת כל כך ממני
  • 9:31 - 9:33
    זה די מדליק".
  • 9:34 - 9:36
    לדעת שזרים ידאגו לך
  • 9:37 - 9:39
    זה מותרות שהילדים שלי לא זוכים להם.
  • 9:40 - 9:42
    מאז אותה תרומה,
  • 9:42 - 9:46
    היה זרם קבוע של ילדים
    שמשאילים ספרים לקחת הביתה
  • 9:46 - 9:48
    ואז מחזירים אותם בצהלה
  • 9:48 - 9:50
    "זה היה אחד טוב!"
  • 9:50 - 9:51
    (צחוק)
  • 9:51 - 9:53
    עכשיו, כשאני אומרת "תוציאו ספר ותקראו",
  • 9:53 - 9:56
    ילדים ממהרים לספרייה שלי.
  • 9:57 - 9:59
    זה לא שהם לא רצו לקרוא,
  • 9:59 - 10:03
    אלא שהם היו קוראים בשמחה אם
    המשאבים היו שם.
  • 10:06 - 10:07
    מבחינה מוסדית,
  • 10:07 - 10:12
    מערכת החינוך הציבורית שלנו אף פעם לא
    עשתה צדק עם הילד השחור והחום.
  • 10:12 - 10:15
    אנחנו מתרכזים בתוצאות הסופיות
  • 10:15 - 10:16
    או תוצאות המבחנים
  • 10:16 - 10:18
    והופכים מתוסכלים.
  • 10:18 - 10:20
    אנחנו מגיעים לאסון ותוהים,
  • 10:20 - 10:23
    "איך זה הפך כל כך רע? איך הגענו לזה?"
  • 10:24 - 10:25
    נו באמת?
  • 10:25 - 10:28
    אם אתם מזניחים ילד למשך זמן ארוך מספיק,
  • 10:28 - 10:31
    אין לכם יותר את הזכות להיות מופתעים
  • 10:31 - 10:32
    כשהדברים לא מסתדרים.
  • 10:33 - 10:35
    הפסיקו להיות אובדי עצות,
  • 10:35 - 10:37
    נבוכים
  • 10:37 - 10:38
    או מבולבלים
  • 10:39 - 10:41
    על ידי הפער ההישגי,
  • 10:41 - 10:42
    הפער בהכנסה,
  • 10:42 - 10:43
    שיעורי הכליאה
  • 10:44 - 10:49
    או פער סוציו-אקונומי כלשהו שעכשיו באופנה.
  • 10:49 - 10:52
    הבעיות שיש לנו כמדינה
  • 10:52 - 10:54
    הן הבעיות שיצרנו כמדינה.
  • 10:55 - 10:58
    האיכות של החינוך שלכם נמצאת ביחס ישר
  • 10:58 - 11:00
    לגישה שלכם למכללות,
  • 11:00 - 11:02
    לעבודה,
  • 11:02 - 11:04
    לעתיד.
  • 11:06 - 11:11
    עד אשר נחיה בעולם שבו כל ילד יכול
    לקבל חינוך באיכות גבוהה
  • 11:11 - 11:12
    ללא קשר למקום המגורים
  • 11:12 - 11:14
    או צבע העור שלו,
  • 11:14 - 11:18
    יש דברים שאנחנו יכולים לעשות ברמת המאקרו.
  • 11:19 - 11:23
    מימון של בית ספר לא צריך
    להיקבע על ידי מיסי נכס
  • 11:23 - 11:25
    או איזו משוואה כלכלית מוזרה
  • 11:25 - 11:28
    כשילדים עשירים ממשיכים
    להינות מסיוע ממשלתי,
  • 11:28 - 11:32
    בעוד שמילדים עניים אוכל ומשאבים
  • 11:32 - 11:34
    נלקחים מהפה.
  • 11:35 - 11:39
    מושלים, סנאטורים, ראשי עיר,
    חברי מועצת העיר-
  • 11:39 - 11:41
    אם אנחנו מתכוונים לקרוא
    לחינוך הציבורי חינוך ציבורי,
  • 11:41 - 11:43
    אז זה בדיוק מה שזה צריך להיות.
  • 11:44 - 11:47
    אחרת, אנחנו צריכים לקרוא לזה בשמו האמתי:
  • 11:47 - 11:48
    הבטחת עוני.
  • 11:49 - 11:51
    "חינוך ציבורי:
  • 11:51 - 11:54
    משאירים ילדים בעוני מאז-1954"
  • 11:54 - 11:55
    (צחוק)
  • 11:57 - 12:02
    אם אנחנו באמת מאמינים, כמדינה,
    שחינוך זה "יוצר השוויון הגדול",
  • 12:02 - 12:06
    אז הוא צריך להיות רק זה: שווה וצודק.
  • 12:06 - 12:11
    עד אז, אין דמוקרטיה בחינוך הדמוקרטי שלנו.
  • 12:11 - 12:13
    ברמת הביניים:
  • 12:14 - 12:17
    מבחינה היסטורית, החינוך של
    הילד השחור והחום
  • 12:17 - 12:20
    תמיד הסתמך על נדבנות של אחרים.
  • 12:20 - 12:23
    ולצערנו זה עדיין כך היום.
  • 12:24 - 12:28
    אם הבן שלכם, הבת, האחיינית, האחיין, השכן
  • 12:28 - 12:30
    או טימי הקטן מקצה הרחוב
  • 12:30 - 12:33
    הולך לבית ספר אמיד,
  • 12:33 - 12:36
    אתגרו את מועצת בית הספר שלכם
    לאמץ בית ספר עני
  • 12:36 - 12:38
    או כיתה עניה.
  • 12:38 - 12:41
    סיגרו את הפער על ידי מעורבות בתקשורת
  • 12:41 - 12:43
    וביחסים בעלי משמעות.
  • 12:44 - 12:46
    כאשר יש שיתוף משאבים,
  • 12:46 - 12:48
    הם לא מתחלקים.
  • 12:48 - 12:49
    הם מוכפלים.
  • 12:50 - 12:52
    וברמת המיקרו:
  • 12:52 - 12:54
    אם אתם בני אנוש,
  • 12:54 - 12:55
    תרמו.
  • 12:56 - 13:00
    זמן, כסף, משאבים, הזדמנויות-
  • 13:00 - 13:02
    מה שקרוב לליבכם.
  • 13:03 - 13:05
    ישנם אתרי אינטרנט כמו DonorsChoose
  • 13:05 - 13:07
    שמזהים את חוסר השוויון
  • 13:07 - 13:10
    ורוצים באמת לעשות משהו לגבי זה.
  • 13:12 - 13:14
    מהו נגר ללא כלים?
  • 13:14 - 13:17
    מהי שחקנית ללא במה?
  • 13:17 - 13:19
    מהו מדען ללא מעבדה?
  • 13:20 - 13:23
    מהו רופא ללא ציוד?
  • 13:23 - 13:25
    אגיד לכם:
  • 13:25 - 13:26
    אלו הילדים שלי.
  • 13:27 - 13:29
    האם הם לא צריכים להיות גם הילדים שלכם?
  • 13:30 - 13:31
    תודה.
  • 13:31 - 13:37
    (מחיאות כפיים)
Title:
איך בתי ספר ציבוריים באמריקה משאירים ילדים בעוני
Speaker:
קנדיס סאמנר
Description:

למה שחינוך טוב יהיה שמור רק לילדים עשירים? בתי ספר בשכונות מועטות יכולת בארצות הברית, במיוחד בקהילות צבעוניות, חסרות את המשאבים שבתי ספר אמידים יותר מורגלים בהם- דברים כמו כלי נגינה, ספרים חדשים, ארוחות בריאות ומגרשי כדורגל- ויש לכך השפעה אמיתית על הפוטנציאל של התלמידים. קנדיס סאמנר רואה את הפערים כל יום בכיתתה בבוסטון.
בשיחה מעוררת השראה זו, היא מבקשת מאיתנו להסתכל לעובדות בעיניים- ולשנות אותן.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
13:50

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.