Return to Video

מתי לנקוט עמדה ומתי לעזוב

  • 0:01 - 0:08
    בקיץ האחרון חזרתי לאוהיו
    כדי להשתתף בחתונה משפחתית
  • 0:08 - 0:10
    ובזמן שהייתי שם,
  • 0:10 - 0:13
    התרחש ארוע בהשתתפות
    אנה ואלזה מ-"לשבור את הקרח"
  • 0:13 - 0:17
    לא "ה"-אנה ואלזה מ-"לשבור את הקרח".
  • 0:17 - 0:20
    כי זה לא היה ארוע בחסות חברת דיסני.
  • 0:20 - 0:24
    שתי יזמיות אלו היו בעלות עסק לאירגון
    מסיבות של נסיכות.
  • 0:24 - 0:26
    הילדה שלכם חוגגת חמש?
  • 0:26 - 0:30
    הן יבואו, ישירו כמה שירים,
    יפזרו קצת אבקת פיות, זה נהדר.
  • 0:30 - 0:33
    והן לא התכוונו לפספס את ההזדמנות
  • 0:33 - 0:36
    של התופעה שהיא "לשבור את הקרח".
  • 0:36 - 0:38
    אז חנות צעצועים מקומית שוכרת את שרותיהן,
  • 0:38 - 0:39
    הילדים באים בשבת בבוקר,
  • 0:39 - 0:43
    קונים קצת מוצרי דיסני,
    מצטלמים עם הנסיכות,
  • 0:43 - 0:44
    ואפשר לסיים את היום
  • 0:44 - 0:47
    זה כמו סנטה קלאוס בלי מגבלות עונתיות.
  • 0:47 - 0:48
    (צחוק)
  • 0:48 - 0:54
    ואחייניתי בת השלוש וחצי, סמנתה,
    היתה עמוק בתוך העניינים.
  • 0:54 - 0:59
    לא היה לה אכפת ששתי הנשים הללו
    חתמו על פוסטרים וחוברות צביעה
  • 0:59 - 1:04
    כמלכת השלג והנסיכה אנה עם N אחד
    כדי להימנע מתביעות משפטיות
  • 1:04 - 1:05
    (צחוק)
  • 1:05 - 1:10
    על פי אחייניתי ועוד 200 ילדים
    במגרש החנייה באותו יום
  • 1:10 - 1:15
    אלו היו ה"אנה ואלזה" מ"לשבור את הקרח"
  • 1:16 - 1:22
    זהו שבת בבוקר שרבי באוגוסט באוהיו,
  • 1:22 - 1:25
    אנחנו מגיעים לשם בעשר, שעת ההתחלה
  • 1:25 - 1:27
    ונתנו לנו את המספר 59.
  • 1:27 - 1:32
    עד השעה 11, הם קראו למספרים 21-25.
  • 1:32 - 1:33
    זה ייקח זמן.
  • 1:33 - 1:38
    ואין שום כמות של איפור פנים חינמי
    או קעקועים זמניים
  • 1:38 - 1:41
    שימנעו את ההתמוססויות שקרו שם בחוץ.
  • 1:41 - 1:43
    (צחוק)
  • 1:43 - 1:47
    אז ב- 12:30 קראו לנו.
  • 1:47 - 1:50
    "56 עד 63 בבקשה"
  • 1:50 - 1:54
    וכשאנחנו נכנסים, זו סצינה שאני יכולה
    רק לתאר לכם
  • 1:54 - 1:57
    שזה נראה כמו קיא נורווגי
  • 1:57 - 1:58
    (צחוק)
  • 1:58 - 2:02
    היו פתיתי שלג מקרטון על כל הרצפה,
  • 2:02 - 2:07
    נצנצים על כל משטח, ושלגונים על כל הקירות.
  • 2:08 - 2:09
    וכשעמדנו בתור
  • 2:09 - 2:12
    בתקווה לאפשר לאחייניתי מראה טוב יותר
  • 2:12 - 2:14
    מהצד האחורי של אמא מס.58,
  • 2:14 - 2:16
    הושבתי אותה על כתפיי,
  • 2:16 - 2:20
    והיא מיד הוקסמה למראה הנסיכות
  • 2:20 - 2:23
    וככל שהתקדמנו, התרגשותה רק גדלה,
  • 2:23 - 2:25
    וכשסופסוף הגענו לתחילת התור,
  • 2:25 - 2:28
    ומספר 58 שחררה את הפוסטר שלה
    לחתימת הנסיכות,
  • 2:28 - 2:32
    ממש יכולתי להרגיש את ההתרגשות שלה
    עוברת בגופה.
  • 2:32 - 2:35
    ובואו נהיה כנים,
    בשלב זה אני גם די התרגשתי.
  • 2:35 - 2:36
    (צחוק)
  • 2:36 - 2:39
    הדקדנס הסקנדינבי היה מרתק.
  • 2:39 - 2:41
    (צחוק)
  • 2:41 - 2:43
    אז אנחנו מגיעים לתחילת התור,
  • 2:43 - 2:46
    והעובדת המותשת פונה לאחייניתי ואומרת,
  • 2:46 - 2:47
    "הי מותק, את הבאה!
  • 2:47 - 2:50
    את רוצה לרדת, או שאת נשארת
  • 2:50 - 2:52
    על הכתפיים של אבא לתמונה?"
  • 2:52 - 2:53
    (צחוק)
  • 2:53 - 2:57
    ומחוסר מילה טובה יותר, קפאתי.
  • 2:57 - 2:59
    (צחוק)
  • 2:59 - 3:04
    זה מדהים שברגע בלתי צפוי אנחנו
    עומדים בפני השאלה:
  • 3:04 - 3:05
    מי אני?
  • 3:05 - 3:08
    אני דודה? או שאני מיליטנטית?
  • 3:08 - 3:12
    מליוני אנשים צפו בסרטון שלי על
    איך לקיים שיחה קשה,
  • 3:12 - 3:15
    והנה עמדתי בפני אחת.
  • 3:15 - 3:16
    באותו זמן,
  • 3:16 - 3:19
    אין דבר שיותר חשוב לי מאשר
    הילדים בחיי,
  • 3:19 - 3:23
    אז מצאתי את עצמי בסיטואציה
    בה אנו מוצאים את עצמנו לעיתים כה תכופות,
  • 3:23 - 3:26
    קרועה בין שני דברים,
    שתי בחירות בלתי אפשריות.
  • 3:26 - 3:28
    אהיה פעילה חברתית?
  • 3:28 - 3:32
    האם אוריד את האחיינית שלי מכתפי,
    ואסביר לפקידה
  • 3:32 - 3:35
    שבעצם אני דודתה, ולא אבא שלה
  • 3:35 - 3:38
    ושהיא צריכה להיות יותר זהירה
  • 3:38 - 3:43
    ולא לקפוץ למסקנות מגדר שמבוססות על תספורת
    או רכיבה על הכתפיים --
  • 3:43 - 3:44
    (צחוק)
  • 3:44 - 3:46
    ותוך כדי שאני עושה את זה
  • 3:46 - 3:50
    אני אפסיד את מה שעד עכשיו היה
    הרגע הנפלא ביותר בחייה של האחיינית שלי.
  • 3:51 - 3:53
    או שאהיה דודה?
  • 3:53 - 3:56
    אתעלם מהתגובה הזו, אצלם אלף תמונות,
  • 3:56 - 4:01
    ולא אהיה מוסחת לרגע מרגע טהור של שמחה,
  • 4:01 - 4:03
    ובעשותי כך,
  • 4:03 - 4:06
    אצא מלאת בושה על כי לא עמדתי למען עצמי,
  • 4:06 - 4:09
    בעיקר בפני האחיינית שלי.
  • 4:09 - 4:10
    מי הייתי?
  • 4:10 - 4:15
    מי הייתה יותר חשובה?
    איזה תפקיד יותר שווה את זה?
  • 4:15 - 4:18
    האם אני דודה? או האם אני פעילה חברתית?
  • 4:18 - 4:21
    והייתה לי חצי שניה להחליט.
  • 4:22 - 4:24
    מלמדים אותנו כעת
  • 4:24 - 4:28
    שאנו חיים בעולם של קוטביות הולכת וגדלה.
  • 4:28 - 4:33
    הכל כל כך שחור ולבן כך שאנו והם
    כך נכון ושגוי
  • 4:34 - 4:38
    אין אמצע, אין תחום אפור, רק קוטביות.
  • 4:38 - 4:40
    קוטביות היא מצב בו שני רעיונות או דעות
  • 4:40 - 4:43
    הן הפוכות לגמרי אחת מהשנייה;
  • 4:43 - 4:45
    ניגודים דיאמטריים.
  • 4:46 - 4:49
    באיזה צד אתם נמצאים?
  • 4:49 - 4:53
    האם אתם פציפיסטים, תומכי הפלות
    מתנגדים לעונש מוות,
  • 4:53 - 4:56
    תומכים בפיקוח על נשק
  • 4:56 - 5:01
    או האם אתם לגמרי וללא התפשרות
  • 5:01 - 5:04
    בעד מלחמה, בעד הפלות, בעד עונש מוות,
  • 5:04 - 5:06
    מאמינים לחלוטין בתיקון השני,
  • 5:06 - 5:08
    נגד הגירה, ובעד עסקים?
  • 5:08 - 5:10
    זה הכל או כלום, אתה איתנו או נגדנו.
  • 5:10 - 5:12
    זו קוטביות.
  • 5:12 - 5:17
    הבעיה עם קוטביות ומוחלטות היא
  • 5:17 - 5:22
    שהיא שוללת את האינדבידואליות
    של החוויה האנושית שלנו
  • 5:22 - 5:26
    וזה הופך אותה למנוגדת לטבע האנושי שלנו.
  • 5:27 - 5:29
    אבל אם אנחנו נמשכים בשני הכיוונים האלה,
  • 5:29 - 5:31
    אבל זה לא באמת היכן שאנו מתקיימים --
  • 5:31 - 5:34
    קוטביות היא לא המציאות האמתית שלנו --
  • 5:34 - 5:35
    לאן אנחנו הולכים משם?
  • 5:35 - 5:38
    מהו הקצה השני של הספקטרום הזה?
  • 5:38 - 5:42
    אינני חושבת שזו הרמוניה אוטופית שלא
    ניתנת להשגה.
  • 5:42 - 5:46
    אני חושבת שההפך מקוטביות זו דואליות.
  • 5:46 - 5:48
    דואליות היא מצב שיש בו שני חלקים
  • 5:48 - 5:52
    אבל לא בניגודיות דיאמטרית,
  • 5:52 - 5:55
    בקיום סימולטני.
  • 5:55 - 5:57
    לא חושבים שזה אפשרי?
  • 5:57 - 5:58
    הנה האנשים שאני מכירה:
  • 5:58 - 6:01
    אני מכירה קתולים תומכי-הפלות,
    ופמיניסטיות שלובשות חיג'אבים
  • 6:01 - 6:03
    יוצאי צבא ותיקים שמתנגדים למלחמה,
  • 6:03 - 6:06
    וחברי NRA שחושבים שמגיע לי להתחתן.
  • 6:06 - 6:09
    אלה הם אנשים שאני מכירה,
    אלה הם חבריי ובני משפחתי,
  • 6:09 - 6:12
    זה רוב החברה שלנו, זה אתה, זו אני.
  • 6:12 - 6:14
    (מחיאות כפיים)
  • 6:21 - 6:26
    דואליות היא היכולת להחזיק בשני הדברים.
  • 6:26 - 6:30
    אבל השאלה היא:
    האם נוכל להחזיק בדואליות זו?
  • 6:30 - 6:34
    האם יש לנו את האומץ להחזיק בשני הדברים?
  • 6:34 - 6:36
    אני עובדת במסעדה בעיר,
  • 6:36 - 6:39
    התחברתי מאוד עם שוטפת הכלים.
  • 6:39 - 6:42
    הייתי מלצרית והיתה לנו מערכת יחסים נפלאה
  • 6:42 - 6:44
    היה לנו ממש כיף יחד.
  • 6:44 - 6:48
    הספרדית שלה הייתה מעולה
  • 6:48 - 6:49
    בגלל שהיא הייתה ממקסיקו.
  • 6:49 - 6:51
    (צחוק)
  • 6:51 - 6:54
    השורה ההיא באמת יצאה הפוך.
  • 6:54 - 6:58
    האנגלית שלה הייתה מוגבלת,
    אבל הרבה יותר טובה מהספרדית שלי.
  • 7:00 - 7:04
    אבל הדמיון בינינו איחד אותנו,
  • 7:04 - 7:07
    לא הפרידו בינינו ההבדלים.
  • 7:07 - 7:10
    והיינו קרובות למרות
    שבאנו משני עולמות מאוד שונים.
  • 7:10 - 7:11
    היא הייתה ממקסיקו,
  • 7:11 - 7:14
    היא עזבה את המשפחה שלה מאחור
    כדי לבוא לכאן
  • 7:14 - 7:16
    ולתת להם חיים טובים יותר שם.
  • 7:16 - 7:19
    היא הייתה קתולית שמרנית אדוקה
  • 7:19 - 7:22
    מאמינה בערכי משפחה מסורתית,
  • 7:22 - 7:24
    תפקידים סטריאוטיפים של גברים ונשים,
  • 7:24 - 7:27
    ואני הייתי, נו, אני.
  • 7:27 - 7:29
    (צחוק)
  • 7:29 - 7:32
    אבל הדברים שחיברו ביננו
    היו כשהיא שאלה על חברה שלי
  • 7:32 - 7:36
    או שיתפה תמונות שהיו לה של משפחתה מהבית.
  • 7:36 - 7:38
    אלו היו הדברים שחיברו ביננו.
  • 7:38 - 7:40
    אז יום אחד היינו מאחור,
  • 7:40 - 7:44
    בולסות אוכל מהר ככל שיכולנו
    סביב שולחן קטן,
  • 7:44 - 7:45
    במהלך הפוגה נדירה,
  • 7:45 - 7:47
    ומישהו חדש מהמטבח בא --
  • 7:47 - 7:49
    שבמקרה היה בן דודה --
  • 7:49 - 7:52
    והתיישב עם כל התעוזה והמצ'ואיזם
  • 7:52 - 7:54
    שגופו בן ה-20 יכול היה לשאת.
  • 7:54 - 7:56
    (צחוק)
  • 7:56 - 8:01
    והוא אמר לה, [בספרדית] "האם לאש יש חבר?"
  • 8:02 - 8:06
    והיא אמרה [בספרדית]
  • 8:07 - 8:11
    והוא אמר [בספרדית] "חברה?!?!"
  • 8:11 - 8:14
    והיא הניחה את המזלג שלה,
    ונעצה בו את עיניה
  • 8:14 - 8:19
    ואמרה [בספרדית] "כן, חברה. זה הכל."
  • 8:19 - 8:24
    והגיחוך שלו הפך להבעת כבוד אימהית,
  • 8:24 - 8:27
    לקח את הצלחת שלו, יצא, חזר לעבוד.
  • 8:27 - 8:29
    היא אף פעם לא יצרה אתי קשר עין.
  • 8:30 - 8:31
    היא עזבה, עשתה אותו דבר --
  • 8:31 - 8:35
    היו 10 שניות של שיחה, אינטראקציה כה קטנה
  • 8:35 - 8:37
    ועל הנייר, היה לה הרבה יותר במשותף אתו:
  • 8:37 - 8:42
    שפה, תרבות, היסטוריה, משפחה, הקהילה
    שלה הייתה עורק החיים שלה
  • 8:42 - 8:46
    אבל המצפן המוסרי שלה גבר על כל זה.
  • 8:46 - 8:50
    ומעט מאוחר יותר, הם התלוצצו
    במטבח בספרדית,
  • 8:50 - 8:52
    לזה לא היה כל קשר אלי.
  • 8:52 - 8:54
    וזו היא דואליות.
  • 8:54 - 8:59
    היא לא נאלצה לנקוט עמדה על
    הומוסקסואליות מעל למורשת שלה
  • 8:59 - 9:02
    היא לא הייתה צריכה לבחור בין
    משפחה לידידות בינינו.
  • 9:02 - 9:04
    זה לא היה ישו או אש.
  • 9:04 - 9:06
    (צחוק)
  • 9:09 - 9:10
    (תשואות)
  • 9:15 - 9:20
    המוסר האישי שלה היה מושרש כל כך חזק
  • 9:20 - 9:23
    שהיה לה האומץ לאחוז בשני הדברים.
  • 9:23 - 9:26
    טוהר המידות שלנו הוא באחריותנו
  • 9:26 - 9:31
    ואנו חייבים להיות מוכנים להגן עליו
    אפילו אם זה לא נוח.
  • 9:31 - 9:34
    זה משמעותו של בן-ברית ואם
    אתם הולכים להיות בני ברית,
  • 9:34 - 9:36
    עליכם להיות בני ברית פעילים:
  • 9:36 - 9:40
    שאלו שאלות, תפעלו כשאתם
    שומעים משהו בלתי הולם,
  • 9:40 - 9:42
    באמת תהיה מעורבים.
  • 9:42 - 9:47
    היה לי ידידת משפחה שבמשך שנים
    נהגה לקרוא לבת זוגי המאהבת שלי.
  • 9:49 - 9:51
    באמת? מאהבת?
  • 9:51 - 9:53
    זה היה כל כך מיני בגלוי,
  • 9:53 - 9:55
    כל כך פורנו הומוסקסואלי של שנות ה-70.
  • 9:55 - 9:56
    (צחוק)
  • 9:59 - 10:02
    אבל היא ניסתה, והיא שאלה.
  • 10:02 - 10:04
    היא היתה יכולה לקרוא לה החברה שלי
  • 10:04 - 10:08
    או "חברה" שלי או "חברה מיוחדת" שלי --
  • 10:08 - 10:09
    (צחוק)
  • 10:09 - 10:12
    או אפילו, גרוע מזה, לא לשאול בכלל.
  • 10:12 - 10:16
    האמינו לי, אנחנו מעדיפות שתשאלו.
  • 10:16 - 10:21
    הייתי מעדיפה שהיא תאמר מאהבת שלי
    מאשר לא תאמר כלום.
  • 10:21 - 10:24
    אנשים לעיתים קרובות אומרים לי,
    "טוב, אש, לא איכפת לי.
  • 10:24 - 10:28
    איני רואה מוצא אתני, דת או מיניות.
  • 10:28 - 10:31
    זה לא משנה לי. אני לא רואה את זה."
  • 10:32 - 10:37
    אבל אני חושבת שההיפוך של הומופוביה וגזענות
    ושנאת זרים, אינו אהבה,
  • 10:37 - 10:39
    זה אפאטיה.
  • 10:39 - 10:43
    אם אינך רואה את ההומוסקסואליות שלי
    אינך רואה אותי.
  • 10:43 - 10:46
    אם לא אכפת לך עם מי אני שוכבת,
  • 10:46 - 10:48
    אז אינך יכול לדמיין איך אני מרגישה
  • 10:48 - 10:51
    כשאני הולכת ברחוב מאוחר בלילה אוחזת בידה,
  • 10:51 - 10:54
    וקבוצת אנשים קרבה וצריכה לקבל החלטה
  • 10:54 - 10:56
    אם להמשיך בזה, או לשמוט את ידה
  • 10:56 - 10:59
    כאשר כל מה שאני רוצה לעשות
    הוא ללחוץ את ידה יותר חזק.
  • 10:59 - 11:01
    והניצחון הקטן שאני מרגישה
  • 11:01 - 11:04
    כשאני עושה זאת ולא עוזבת
  • 11:04 - 11:09
    והפחדנות המדהימה והתסכול שאני מרגישה
    כשאני שומטת אותה.
  • 11:09 - 11:11
    אם אינכם רואים את המאבק הזה
  • 11:11 - 11:17
    שייחודי לחוויה האנושית משום שאני לסבית,
    אז אינכם רואים אותי.
  • 11:17 - 11:23
    אם אתם הולכים להיות בני ברית,
    אני זקוקה שתראו אותי.
  • 11:23 - 11:26
    כיחידים, כבני ברית, כבני אדם,
  • 11:26 - 11:29
    אנו צריכים להיות מסוגלים
    לאחוז בשני הדברים:
  • 11:29 - 11:31
    בטוב וברע,
  • 11:31 - 11:33
    בקל ובקשה.
  • 11:33 - 11:37
    אינכם לומדים כיצד לאחוז
    בשני דברים מן הרוך,
  • 11:37 - 11:40
    אתם לומדים זאת מתוך אומץ
  • 11:40 - 11:43
    ומה אם דואליות היא רק הצעד הראשון?
  • 11:44 - 11:49
    מה אם בעזרת חמלה ואמפטיה
    ואינטרקציה אנושית
  • 11:49 - 11:52
    אנחנו מסוגלים ללמוד לאחוז בשני דברים?
  • 11:52 - 11:54
    ואם אנו יכולים לאחוז שני דברים
    נוכל לאחוז ארבעה,
  • 11:54 - 11:56
    ואם אנחנו יכולים לאחוז ארבעה,
    אנו יכולים לאחוז שמונה,
  • 11:56 - 11:58
    ואם אנחנו יכולים לאחוז שמונה
    אנחנו יכולים לאחוז מאות.
  • 11:58 - 12:01
    אנחנו בני אדם מורכבים,
  • 12:01 - 12:02
    מערבולות של ניגודים.
  • 12:02 - 12:05
    כולכם אוחזים בכל כך הרבה דברים עכשיו.
  • 12:06 - 12:09
    מה אתם יכולים לעשות
    כדי לאחוז בעוד כמה אחדים?
  • 12:10 - 12:12
    אז חזרה לטולדו, אוהיו.
  • 12:12 - 12:14
    אני בראש התור,
  • 12:14 - 12:19
    אחייניתי על כתפיי העובדת
    המותשת קוראת לי אבא.
  • 12:19 - 12:22
    האם אי פעם טעו בזיהוי המגדר שלכם?
  • 12:23 - 12:25
    לא זה אפילו.
  • 12:25 - 12:30
    האם אי פעם קראו לכם משהו שאם לא?
  • 12:32 - 12:34
    זה מה שזה מרגיש עבורי:
  • 12:34 - 12:38
    אני כהרף עין בסערה פנימית של
    רגשות מנוגדים.
  • 12:38 - 12:44
    אני מתכסה זיעה שהיא שילוב של כעס ועלבון,
  • 12:44 - 12:47
    אני מרגישה שכל החנות צופה בי.
  • 12:47 - 12:49
    ובאותו זמן אני מרגישה בלתי נראית.
  • 12:49 - 12:52
    אני רוצה להתפוצץ בחמת זעם.
  • 12:52 - 12:55
    ואני רוצה לזחול מתחת לסלע.
  • 12:55 - 12:58
    ומעל כל זה יש את התסכול שאני לובשת
  • 12:58 - 13:01
    חולצת טי סגולה צמודה שלא לטעמי,
  • 13:01 - 13:03
    כך שכל החנות יכולה לראות לי את הציצים,
  • 13:03 - 13:06
    כדי לוודא שאותו דבר לא קורה.
  • 13:06 - 13:09
    ׁ(צחוק)
  • 13:09 - 13:13
    אבל למרות המאמצים שלי
    להיראות כשייכת למגדר שלי,
  • 13:13 - 13:15
    זה עדיין קורה.
  • 13:15 - 13:19
    ואני מקווה בכל לבי שאף אחד לא שמע --
  • 13:19 - 13:24
    לא אחותי, לא בת הזוג שלי,
    ובוודאי לא אחייניתי.
  • 13:24 - 13:26
    אני רגילה לכאב מוכר זה.
  • 13:26 - 13:31
    אבל אעשה כל מה שאני צריכה כדי להגן מכך
    על האנשים שאני אוהבת.
  • 13:32 - 13:34
    אבל אז אני מורידה את אחייניתי מהכתפיים,
  • 13:34 - 13:37
    והיא רצה לאלזה ואנה --
  • 13:37 - 13:39
    מה שהיא חיכתה לו כל כך הרבה זמן --
  • 13:39 - 13:41
    וכל זה נעלם.
  • 13:41 - 13:45
    מה שחשוב זה רק החיוך שעל פניה,
  • 13:45 - 13:51
    וכש 30 השניות חיכינו שעתיים וחצי מסתיימות
  • 13:51 - 13:56
    אנו אוספות את חפצינו ואני והעובדת
    מחליפות שוב מבט:
  • 13:56 - 13:59
    והיא מחייכת אלי חיוך מתנצל ואומרת:
  • 13:59 - 14:01
    "אני כל כך מצטערת!"
  • 14:01 - 14:03
    (צחוק)
  • 14:03 - 14:09
    והאנושיות שלה, הנכונות שלה להודות
    בטעות שלה מנטרלת אותי מיד.
  • 14:09 - 14:14
    ואז אני אומרת לה "זה בסדר,
    זה קורה, אבל תודה."
  • 14:14 - 14:17
    ואני מבינה באותו רגע
  • 14:17 - 14:19
    שאיני צריכה להיות
  • 14:19 - 14:24
    או דודה, או פעילה חברתית,
    אני יכולה להיות שתיהן.
  • 14:25 - 14:30
    אני יכולה לחיות בדואליות
    ואני יכולה לאחוז בשני דברים.
  • 14:30 - 14:33
    ואם אני יכולה לאחוז בשני דברים בסביבה זו,
  • 14:33 - 14:36
    אני יכולה לאחוז בכל כך הרבה דברים נוספים.
  • 14:36 - 14:39
    ובעת שבת זוגי ואחייניתי אוחזות ידיים
    ופונות לכיוון היציאה.
  • 14:39 - 14:42
    אני פונה לאחותי ואומרת,
    "זה היה שווה את זה?"
  • 14:42 - 14:44
    והיא אומרת, ":את צוחקת עלי?
  • 14:44 - 14:48
    ראית את המבט על פניה? זה היה
    היום הכי טוב בחייה!"
  • 14:48 - 14:49
    (צחוק)
  • 14:49 - 14:52
    "זה היה שווה את השעתיים וחצי בחום,
  • 14:52 - 14:56
    זה היה שווה את חוברת הצביעה
    במחיר מופקע שכבר היתה לנו."
  • 14:56 - 14:58
    (צחוק)
  • 14:58 - 15:02
    "זה היה שווה אפילו שיקראו לך אבא."
  • 15:02 - 15:03
    (צחוק)
  • 15:05 - 15:11
    ובפעם הראשונה בחיי, זה באמת היה.
  • 15:11 - 15:13
    תודה לכם בולדר, לילה טוב.
  • 15:13 - 15:15
    (תשואות)
Title:
מתי לנקוט עמדה ומתי לעזוב
Speaker:
אש בקהאם
Description:

אש בקהאם מצאה את עצמה לאחרונה במצב שגרם לה לשאול: מי אני? היא הרגישה קרועה בין שני תפקידים - כדודה וכפעילה חברתית. כל אחד מאיתנו מרגיש את המאבק הזה לפעמים, היא אומרת - ומציעה כיצד לשמור על טוהר המידות שלכם כאשר זה לא נוח.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
15:35

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.