צ'ארלי טוד: החוויה המשותפת של האבסורד
-
0:00 - 0:03התחלתי את "אלתרו בכל מקום" לפני בערך 10 שנים
-
0:03 - 0:06כשעברתי לעיר ניו-יורק עם עניין במשחק ובקומדיה.
-
0:06 - 0:09בגלל שהייתי חדש בעיר, לא היתה לי גישה לבמה,
-
0:09 - 0:12אז החלטתי ליצור אחת משלי במרחבים ציבוריים.
-
0:12 - 0:14אז הפרויקט הראשון שאנחנו הולכים לראות
-
0:14 - 0:16הוא נסיעת הרכבת הראשונה ללא מכנסיים.
-
0:16 - 0:18זה התרחש בינואר 2002.
-
0:18 - 0:20האישה הזו היא כוכבת הסרטון.
-
0:20 - 0:22היא לא יודעת שהיא מצולמת.
-
0:22 - 0:24מצלמים אותה עם מצלמה נסתרת.
-
0:24 - 0:26זו רכבת מספר 6 בעיר ניו-יורק.
-
0:26 - 0:28וזו התחנה הראשונה בקו.
-
0:28 - 0:30אלו שני חבר'ה מדנמרק
-
0:30 - 0:33שבאים ויושבים ליד המצלמה הנסתרת.
-
0:33 - 0:35וזה אני כאן במעיל החום.
-
0:35 - 0:37קצת מתחת לאפס מעלות בחוץ.
-
0:37 - 0:39אני חובש כובע. אני לובש צעיף.
-
0:39 - 0:42והבחורה הולכת לשים לב אלי בדיוק עכשיו.
-
0:44 - 0:50(צחוק)
-
0:50 - 0:52וכפי שתראו עכשיו, אני לא לובש מכנסיים.
-
0:52 - 0:55(צחוק)
-
0:55 - 0:57אז בנקודה הזו-
-
0:57 - 0:59עכשיו היא שמה לב אלי,
-
0:59 - 1:01אבל בניו-יורק יש אנשים מוזרים על כל קרון רכבת.
-
1:01 - 1:03איש מוזר אחד זה לא יוצא דופן.
-
1:03 - 1:06היא חוזרת לקריאת הספר שלה, שבאופן מצער כותרתו הוא "אונס".
-
1:06 - 1:10(צחוק)
-
1:10 - 1:12אז היא שמה לב לדבר יוצא הדופן,
-
1:12 - 1:14אבל היא חזרה לחיים הרגילים שלה.
-
1:14 - 1:16בינתיים, יש לי שישה חברים
-
1:16 - 1:19שמחכים בשש התחנות הבאות בתחתונים שלהם גם כן.
-
1:20 - 1:22הם הולכים להיכנס לקרון הזה אחד אחד.
-
1:22 - 1:25אנחנו נתנהג כאילו אנחנו לא מכירים זה את זה.
-
1:25 - 1:28ונתנהג כאילו זו רק טעות מצערת שעשינו,
-
1:28 - 1:31ששכחנו ללבוש מכנסיים ביום הקר הזה בינואר.
-
1:31 - 1:56(צחוק)
-
1:56 - 1:58אז בנקודה הזו,
-
1:58 - 2:00היא מחליטה להניח את ספר האונס בצד.
-
2:00 - 2:02(צחוק)
-
2:02 - 2:06והיא החליטה להיות קצת יותר מודעת לסביבתה.
-
2:06 - 2:08באותו הזמן, שני הבחורים הדנים משמאל למצלמה,
-
2:08 - 2:10הם מתפוצצים מצחוק.
-
2:10 - 2:12הם חושבים שזה הדבר הכי מצחיק שהם ראו בחייהם.
-
2:12 - 2:15תראו איך היא יוצרת קשר עין איתם בערך עכשיו.
-
2:20 - 2:22(צחוק)
-
2:22 - 2:24ואני אוהב את החלק הזה בסרטון,
-
2:24 - 2:27בגלל שלפני שזה הפך לחוויה משותפת,
-
2:27 - 2:30זה היה משהו אולי קצת מפחיד,
-
2:30 - 2:32או לפחות מבלבל עבורה.
-
2:32 - 2:34אבל ברגע שזה הפך לחוויה משותפת,
-
2:34 - 2:36זה היה מבדח, ומשהו שהיא יכלה לצחוק עליו.
-
2:36 - 2:38אז הרכבת עכשיו נכנסת
-
2:38 - 2:40לתחנה השלישית של קו 6.
-
2:54 - 2:57(צחוק)
-
2:57 - 2:59הסרטון לא מראה הכל.
-
2:59 - 3:01זה ממשיך עוד ארבע תחנות.
-
3:01 - 3:05בסך הכל שבעה בחורים נכנסים באופן אנונימי בתחתונים.
-
3:05 - 3:07בתחנה השמינית, בחורה הגיעה עם תיק צד גדול
-
3:07 - 3:10והכריזה שהיא מוכרת מכנסיים בדולר אחד-
-
3:10 - 3:13כמו שמוכרים בטריות או ממתקים ברכבת.
-
3:13 - 3:16כולנו באופן רציני ביותר קנינו זוג מכנסיים, לבשנו אותם
-
3:16 - 3:19ואמרנו "תודה לך. זה בדיוק מה שהייתי צריך היום",
-
3:19 - 3:22ואז יצאנו מבלי לחשוף מה קרה
-
3:22 - 3:24והלכנו כל אחד לדרכו.
-
3:24 - 3:26(מחיאות כפיים)
-
3:26 - 3:28תודה רבה.
-
3:30 - 3:32אז זו תמונת סטילס מהסרטון הזה.
-
3:32 - 3:34ואני כל כך אוהב את התגובה של הבחורה.
-
3:34 - 3:36כשצפיתי בסרטון מאוחר יותר באותו יום
-
3:36 - 3:38התעוררה בי ההשראה להמשיך לעשות את מה שאני עושה.
-
3:38 - 3:41ובאמת אחת המטרות של "אלתרו בכל מקום"
-
3:41 - 3:43היא לעשות סצנה במקום ציבורי
-
3:43 - 3:45שמהווה חוויה חיובית לאנשים אחרים.
-
3:45 - 3:48זה תעלול, אבל זה תעלול שנותן למישהו סיפור ענק לספר.
-
3:48 - 3:50והתגובה שלה עוררה אצלי השראה
-
3:50 - 3:52לעשות נסיעת רכבת ללא מכנסיים שנתית שנייה.
-
3:52 - 3:54והמשכנו לעשות את זה כל שנה.
-
3:54 - 3:56בינואר האחרון, עשינו את נסיעת הרכבת השנתית העשירית ללא מכנסיים
-
3:56 - 3:59בה קבוצה מגוונת של 3,500 אנשים
-
3:59 - 4:01נסעו ברכבת בתחתונים בניו-יורק
-
4:01 - 4:03כמעט בכל קו רכבת בעיר.
-
4:03 - 4:05וגם ב50 ערים נוספות ברחבי העולם,
-
4:05 - 4:07אנשים לקחו חלק.
-
4:07 - 4:09(צחוק)
-
4:09 - 4:12כשהתחלתי לקחת שיעורים באלתור בתאטרון בריגדת האזרחים הזקופים
-
4:12 - 4:15פגשתי אנשים יצירתיים אחרים, עוד מציגים וקומיקאים,
-
4:15 - 4:17התחלתי לצבור רשימת דיוור
-
4:17 - 4:19של אנשים שרצו לקחת חלק בפרויקטים כאלה.
-
4:19 - 4:21אז יכולתי לעשות פרויקטים בקנה מידה גדול יותר.
-
4:21 - 4:23יום אחד עברתי בכיכר יוניון,
-
4:23 - 4:25וראיתי את הבניין הזה,
-
4:25 - 4:27שבדיוק נבנה ב2005.
-
4:27 - 4:30היתה שם בחורה באחד החלונות והיא רקדה.
-
4:30 - 4:32זה היה משונה מאד,
-
4:32 - 4:34בגלל שהיה חשוך בחוץ, אבל היא היתה מוארת מאחור עם תאורה פלואורסצנטית.
-
4:34 - 4:36והיא ממש היתה על הבמה,
-
4:36 - 4:38ואני לא יכולתי להבין למה היא עשתה את זה.
-
4:38 - 4:40אחרי בערך 15 שניות, חברה שלה הופיעה-
-
4:40 - 4:42היא התחבאה מאחורי התצוגה-
-
4:42 - 4:44והן צחקו והתחבקו וברחו משם.
-
4:44 - 4:46אז אולי חברה שלה אתגרה אותה לעשות את זה.
-
4:46 - 4:48וזה עורר אצלי השראה.
-
4:48 - 4:50כשהסתכלתי על חזית הבניין- היו שם בסך הכל 70 חלונות-
-
4:50 - 4:52ואני ידעתי מה עלי לעשות.
-
4:52 - 4:54(צחוק)
-
4:54 - 4:57אז הפרויקט הזה נקרא "תסתכלו למעלה יותר". היו לנו 70 שחקנים לבושים בשחור.
-
4:57 - 4:59זה היה לחלוטין לא מאושר.
-
4:59 - 5:01לא הודענו לחנות שאנחנו באים.
-
5:01 - 5:03ואני עמדתי בפארק ונתתי אותות.
-
5:03 - 5:06האות הראשון היה שכולם ירימו את האותיות בגובה 120 ס"מ
-
5:06 - 5:08שכתבו יחד "תסתכלו למעלה יותר",
-
5:08 - 5:11שם הפרויקט.
-
5:11 - 5:14האות השני היה שכולם יעשו קפיצות מספרת.
-
5:14 - 5:17תראו את זה מתחיל כאן.
-
5:17 - 5:19(צחוק)
-
5:19 - 5:21ואז היו ריקודים. ביקשנו מכולם לרקוד.
-
5:21 - 5:23ואז היו קטעי סולו שמישהו אחד רקד
-
5:23 - 5:25וכולם הצביעו עליו.
-
5:25 - 5:32(צחוק)
-
5:32 - 5:34ואז נתתי אות חדש,
-
5:34 - 5:37שסימן לרקדן למטה בחנות הבגדים,
-
5:37 - 5:39והוא רקד.
-
5:39 - 5:41היו כמה פעילויות שונות.
-
5:41 - 5:43היו לנו אנשים שקפצו,
-
5:43 - 5:45אנשים שנפלו לקרקע.
-
5:45 - 5:47ואני עמדתי באופן אנונימי בסווטצ'רט,
-
5:47 - 5:49הנחתי והרמתי את היד מפח אשפה
-
5:49 - 5:51כדי לסמן את ההתקדמות.
-
5:51 - 5:53ובגלל שזה היה פארק כיכר יוניון, ממש ליד תחנת הרכבת התחתית,
-
5:53 - 5:55בסוף היו מאות אנשים
-
5:55 - 5:57שעצרו והסתכלו למעלה
-
5:57 - 6:00וצפו במה שעשינו.
-
6:01 - 6:03יש תמונות טובה יותר של זה.
-
6:03 - 6:05אז זה אירוע מסוים
-
6:05 - 6:07שקיבל את ההשראה שלו ברגע
-
6:07 - 6:09שבמקרה נתקלתי בו.
-
6:09 - 6:11הפרויקט הבא שאני רוצה להראות
-
6:11 - 6:13ניתן לי באימייל מאדם זר.
-
6:13 - 6:16תלמיד תיכון בטקסס כתב לי ב2006
-
6:16 - 6:18ואמר, "אתה צריך להביא כמה שיותר אנשים
-
6:18 - 6:21שילבשו חולצת פולו כחולות ומכנס חאקי
-
6:21 - 6:23וילכו לבסט-ביי ויעמדו שם".
-
6:23 - 6:27(צחוק)
-
6:27 - 6:29(מחיאות כפיים)
-
6:29 - 6:31אז כתבתי חזרה לבחור הזה מיד,
-
6:31 - 6:33ואמרתי, "כן, אתה צודק.
-
6:33 - 6:35אני חושב שננסה לעשות את זה בסופ"ש הקרוב. תודה. "
-
6:35 - 6:37אז הנה הסרטון.
-
6:37 - 6:39אז שוב, זה ב 2005.
-
6:39 - 6:42בסניף הבסט-ביי בניו-יורק.
-
6:42 - 6:44היו לנו בערך 80 אנשים שהגיעו לקחת חלק,
-
6:44 - 6:46ונכנסו אחד אחד.
-
6:46 - 6:48היתה ילדה בת שמונה, ילדה בת עשר.
-
6:48 - 6:50היה גם איש בן 65
-
6:50 - 6:52שלקח חלק.
-
6:52 - 6:54אז קבוצה מאד מגוונת של אנשים.
-
6:54 - 6:57ואני אמרתי לאנשים "אל תעבדו. אל תעשו שום עבודה ממש.
-
6:57 - 6:59אבל גם אל תקנו.
-
6:59 - 7:01פשוט תעמדו שם ואל תפנו למוצרים".
-
7:01 - 7:03אתם יכולים לזהות את העובדים הרגילים
-
7:03 - 7:05על ידי התגיות הצהובות שיש להם על החולצות.
-
7:05 - 7:07כל שאר האנשים הם השחקנים שלנו.
-
7:07 - 7:09(צחוק)
-
7:09 - 7:11העובדים הזוטרים יותר חשבו שזה היה נורא מצחיק.
-
7:11 - 7:13למעשה, חלק מהם הלכו להביא את המצלמה שלהם מחדר הצוות
-
7:13 - 7:15והצטלמו איתנו.
-
7:15 - 7:18הרבה מהם התבדחו וניסו לגרום לנו ללכת אחורה
-
7:18 - 7:21כדי להביא טלוויזיות כבדות ללקוחות.
-
7:21 - 7:24ההנהלה והביטחון, מצד שני,
-
7:24 - 7:26לא חשבו שזה מצחיק במיוחד.
-
7:26 - 7:28אתם יכולים לראות אותם בצילום הזה.
-
7:28 - 7:31הם לובשים חולצה צהובה או שחורה.
-
7:31 - 7:33אנחנו היינו שם בטח 10 דקות
-
7:33 - 7:35לפני שההנהלה החליטה להתקשר למשטרה.
-
7:35 - 7:38(צחוק)
-
7:38 - 7:40אז הם התחילו להתרוצץ
-
7:40 - 7:43ואמרו לכולם שהשוטרים מגיעים, להיזהר, השוטרים מגיעים.
-
7:43 - 7:46ואתם יכולים לראות את השוטרים בצילום הזה.
-
7:46 - 7:49זה שוטר בשחור כאן, שמצולם במצלמה נסתרת.
-
7:49 - 7:51לבסוף, השוטרים היו צריכים להודיע להנהלת בסט-ביי
-
7:51 - 7:53שזו לא ממש עבירה על החוק, בעצם,
-
7:53 - 7:55ללבוש חולצת פולו כחולה ומכנסי חאקי.
-
7:55 - 7:57(צחוק)
-
7:57 - 8:01(מחיאות כפיים)
-
8:01 - 8:03תודה לכם.
-
8:03 - 8:06(מחיאות כפיים)
-
8:06 - 8:09אז היינו שם 20 דקות, שמחנו לצאת מהחנות.
-
8:09 - 8:11אחד מהדברים שההנהלה ניסתה לעשות
-
8:11 - 8:13היה לאתר את המצלמות שלנו.
-
8:13 - 8:16והם תפסו כמה מהחבר'ה שלי שהחביאו מצלמות בתיקי צד.
-
8:16 - 8:18אבל הצלם שהם אף פעם לא תפסו
-
8:18 - 8:20היה הבחור שפשוט נכנס עם קלטת ריקה
-
8:20 - 8:22והלך למחלקת המצלמות של בסט-ביי
-
8:22 - 8:24ופשוט הכניס את הקלטת שלו לאחת המצלמות שלהם
-
8:24 - 8:27והתנהג כאילו הוא קונה.
-
8:27 - 8:30אז אהבתי את הרעיון של השימוש בטכנולוגיה שלהם נגדם.
-
8:30 - 8:32(צחוק)
-
8:32 - 8:34אני חושב שהפרויקטים הכי טובים שלנו הם אלו המותאמים למקום
-
8:34 - 8:36שקורים במקום מסוים מסיבה מסוימת.
-
8:36 - 8:38בוקר אחד, נסעתי ברכבת התחתית.
-
8:38 - 8:40הייתי צריך לעבור רכבת בתחנת רחוב 53
-
8:40 - 8:42היכן שיש שני גרמי מדרגות נעות ענקיים.
-
8:42 - 8:45וזה מקום מאד מדכא להיות בו בבוקר, צפוף נורא.
-
8:45 - 8:47אז החלטתי לנסות לביים משהו
-
8:47 - 8:50שיגרום למקום להיות הכי משמח שאפשר, למשך בוקר אחד.
-
8:51 - 8:53זה היה בחורף של 2009 --
-
8:53 - 8:558:30 בבוקר.
-
8:55 - 8:57זו שעת העומס של הבוקר.
-
8:57 - 8:59מאד קר בחוץ.
-
8:59 - 9:01אנשים באים מקווינז,
-
9:01 - 9:04מחליפים מרכבת E לרכבת 6.
-
9:04 - 9:06והם עולים במדרגות הנעות הענקיות האלו
-
9:06 - 9:09בדרך לעבודה שלהם.
-
9:19 - 9:29(צחוק)
-
9:31 - 9:33(צחוק)
-
9:33 - 9:39(מחיאות כפיים)
-
9:39 - 9:41תודה רבה.
-
9:41 - 9:44אז יש תמונה שממחישה את זה טוב יותר.
-
9:44 - 9:46הוא נתן 2,000 כיפים באותו היום,
-
9:46 - 9:48והוא שטף את הידיים לפני ואחרי
-
9:48 - 9:50ולא חלה.
-
9:50 - 9:52וגם זה נעשה ללא אישור,
-
9:52 - 9:54למרות שלא עשה רושם שזה הפריע למישהו.
-
9:54 - 9:56הייתי אומר שלאורך השנים,
-
9:56 - 9:59אחד מהביקורות הנפוצות שמפנים ל"אלתרו בכל מקום"
-
9:59 - 10:01שמשאירים עלומי שם ביו-טיוב
-
10:01 - 10:04הוא: "לאנשים האלה יש יותר מדי זמן פנוי".
-
10:04 - 10:07ואתם יודעים, לא כולם יאהבו כל דבר שאתה עושה,
-
10:07 - 10:09ובהחלט פיתחתי עור עבה תודות להערות באינטרנט,
-
10:09 - 10:11אבל זה תמיד הפריע לי,
-
10:11 - 10:13בגלל שאין לנו יותר מדי זמן חופשי.
-
10:13 - 10:16למשתתפים באירועים של "אלתרו בכל מקום"
-
10:16 - 10:18יש אותה הכמות של זמן פנוי כמו לכל תושב ניו-יורק אחר,
-
10:18 - 10:20הם פשוט בוחרים מעת לעת
-
10:20 - 10:22לבלות את הזמן הזה בדרך יוצאת דופן.
-
10:22 - 10:24אתם יודעים, כל יום שבת וראשון,
-
10:24 - 10:26מאות אלפי אנשים בכל סתיו
-
10:26 - 10:28מתקבצים יחד באצטדיונים לצפות בפוטבול.
-
10:28 - 10:31מעולם לא שמעתי מישהו מעיר, בעודו צופה במשחק פוטבול,
-
10:31 - 10:34"כל האנשים האלה ביציעים, יש להם יותר מדי זמן פנוי".
-
10:34 - 10:36וכמובן שבאמת אין להם.
-
10:36 - 10:38זו דרך נהדרת לגמרי לבלות אחר צהריים של סופ"ש,
-
10:38 - 10:41לצפות במשחק פוטבול באצטדיון.
-
10:41 - 10:43אבל אני חושב שזה גם דרך תקפה ביותר
-
10:43 - 10:46לבלות אחר צהריים קפוא במקום עם 200 אנשים
-
10:46 - 10:48בטרמינל גראנד סנטרל
-
10:48 - 10:51או בלהתחפש ל"מגרש שדים"
-
10:51 - 10:53ולרוץ דרך הספרייה הציבורית של ניו-יורק.
-
10:53 - 10:55(צחוק)
-
10:55 - 10:58או להאזין לאותו MP3 יחד עם 3,000 אנשים אחרים
-
10:58 - 11:01ולרקוד בשקט בפארק,
-
11:01 - 11:03או לפרוץ בשירה באמצע חנות מכולת
-
11:03 - 11:05כחלק ממחזמר ספונטני,
-
11:05 - 11:08או בצלילה לתוך האוקיינוס בקוני איילנד בבגדים רשמיים.
-
11:08 - 11:11אתם יודעים, כילדים, מלמדים אותנו לשחק.
-
11:11 - 11:13ואף פעם לא נותנים לנו סיבה למה כדאי לנו לשחק.
-
11:13 - 11:16זה פשוט מקובל שלשחק זה דבר טוב.
-
11:16 - 11:19ואני חושב שזה הרעיון של "אלתרו בכל מקום".
-
11:19 - 11:21זה שאין לזה רעיון, ושלא חייב להיות רעיון.
-
11:21 - 11:23אנחנו לא צריכים סיבה.
-
11:23 - 11:25כל עוד זה כיף
-
11:25 - 11:27ונראה שזה הולך להיות מצחיק
-
11:27 - 11:30ונראה שאנשים שיהיו עדים לזה גם יהנו,
-
11:30 - 11:32וזה מספיק לנו.
-
11:32 - 11:34ואני חושב, שכמבוגרים, עלינו ללמוד
-
11:34 - 11:36שאין דרך נכונה או לא נכונה לשחק.
-
11:36 - 11:38תודה רבה לכם.
-
11:38 - 11:43(מחיאות כפיים)
- Title:
- צ'ארלי טוד: החוויה המשותפת של האבסורד
- Speaker:
- Charlie Todd
- Description:
-
more » « less
צ'ארלי טוד יוצר סצנות ציבוריות ביזאריות, מצחיקות ובלתי צפויות: שבעים רקדנים מסונכרנים בחלונות ראווה הפונים לרחוב, "מכסחי השדים" רצים דרך הספרייה הציבורית של ניו יורק, והנסיעה השנתית ברכבת התחתית ללא-מכנסיים. בTEDxBloomington הוא מראה כיצד הקבוצה שלו, "אלתרו בכל מקום" משתמשים בסצנות האלו כדי לחבר בין אנשים.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 11:44
|
Ariella Cwikel added a translation |