רופרט שלדרייק - אשליית המדע, שיחת טד שהוסרה

הרצאת טד שהורדה מפרסום של ד"ר רופרט שלדרייק. שלדרייק פרסם מעל ל-80 מאמרים מדעיים וספרים. לשעבר עמית מחקר בחברה המלכותית. בוגר קיימברידג' בביוכימיה, ובוגר אוניברסיטת הרוורד בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות.

אשליית המדע היא האמונה שהמדע כבר הבין את עקרון טבע המציאות

וכל שנותר הוא למלא את הפרטים

זו אמונה רווחת בחברה שלנו כיום

היא מסוג מערכת האמונות של אנשים שאומרים

אני לא מאמין באלוהים, אני מאמין במדע

זו מערכת אמונות שנפוצה בכל רחבי העולם

אבל בלב ליבו של המדע יש קונפליקט בין המדע כמתודה של חקירה

המתבסס על סיבתיות, על הוכחות, על היפותזות ועל חקירה משותפת

לבין המדע כמערכת אמונות או כהשקפת עולם.

ולמרבה הצער, ההשקפה הרווחת כיום מגבילה

את החקירה החופשית, שהיא לב ליבו של המאמץ המדעי.

משלהי המאה ה-19, העשייה המדעית נעשית דרך

משקפיים של מערכת אמונות שבמהותה היא מטריאליסטית.

משקפיים של הפילוסופיה המטריאליסטית.

וכיום המדע הוא תוצר מוחלט של השקפת העולם המטריאליסטית.

אני חושב שאם נפרוץ השקפה זו, יתחדש המדע.

מה שאני עושה בספרי "אשליית המדע" - שנקרא בארה"ב "המדע יוצא לחופשי" הוא

להפוך את עשר הדוגמות, או ההנחות, של המדע, לשאלות.

ובכך לבחון מה קורה להן תחת חקירה מדעית.

אף לא אחת מההנחות לא מצליחה לעמוד בספק שהוטל עליה.

ראשית, אסקור את עשר הדוגמות של המדע.

אחר כך, יהיה לי זמן לדון רק בדוגמה אחת או שתיים בפירוט.

בכל מקרה, אלו עשר הדוגמות שהן ברירת המחדל

של רוב המשכילים ברחבי העולם:

ראשית: הטבע הוא מכאניסטי, או דמוי מכונה. היקום הוא כמו מכונה

בעלי חיים וצמחים הם כמו מכונה, אנחנו כמו מכונה.

למעשה, אנחנו מכונות.

אנחנו "מכונות מסורבלות", כפי שציין ריצ'רד דוקינס בציוריות,

עם מוח שהוא תוכנה גנטית ממוחשבת.

שנית, לחומר אין מודעות. כל היקום עשוי מחומר חסר מודעות.

לכוכבים אין מודעות, לגלקסיות אין, לכוכבי הלכת אין, לחיות אין, לצמחים אין

וגם לנו אין מודעות, אם התאוריה נכונה.

ולכן, רוב הפילוסופיה של ההכרה, במאות השנים האחרונות,

ניסתה להוכיח שאנחנו בכלל חסרי הכרה, חסרי מודעות.

אז החומר הוא חסר מודעות, ואחר כך חוקי הטבע קבועים. זו הדוגמה השלישית.

חוקי הטבע הם אותם חוקים כיום, כמו שהיו בעת המפץ הגדול.

והם יהיו קבועים לנצח.

לא רק החוקים, אלא גם הקבועים הפיזיקליים קבועים, ולכן קוראים להם קבועים.

דוגמה רביעית: סך כל החומר והאנרגיה ביקום תמיד נשמר.

כמותם מעולם לא השתנתה, למעט ברגע המפץ הגדול

שממנו כל החומר פרץ בהרף עין

יש מאין.

הדוגמה החמישית היא שלטבע אין תכלית.

ושלתהליך האבולוציה אין כיוון ואין תכלית.

דוגמה שישית: התורשה הביולוגית היא מטריאלית. כל מה שאתם יורשים נמצא בגנים

או בהתאמה אפיגנטית, או בתורשה ציטופלסמטית. הכל מטריאלי.

דוגמה שביעית: הזיכרונות מאוחסנים במוח כרשמים חומריים.

איך שהוא - כל מה שאתה זוכר נמצא בתוך המוח בקצות עצבים שעברו מודיפיקציה שלאחר תרגום.

איש לא יודע כיצד זה קורה,

ולמרות זאת, כמעט כל חבר בקהילה המדעית מאמין שהזיכרונות חייבים להיות במוח.

דוגמה שמונה: המודעות (וגם: הכרה, נפש) היא בתוך הראש.

המודעות שלנו אינה אלא תוצר של פעילות המוח, ותו לא.

דוגמה תשיעית, שנגזרת מהדוגמה השמינית: תופעות על-טבעיות כמו טלפתיה אינן אפשריות.

למחשבותיך ולכוונותיך לא יכולות להיות שום השפעה במרחב

כי המודעות היא בתוך הראש.

ולכן, כל הוכחה לטלפתיה וכל תופעה על-טבעית אחרת היא אשליה.

אנשים מאמינים שהדברים האלה קורים רק בגלל שאין להם ידע בסטטיסטיקה,

או שהם חיים בהונאה עצמית בגלל צירופי מקרים או תקוות שווא.

ודוגמה עשר: רפואה מכניסטית היא היחידה שבאמת עובדת.

וזו הסיבה שהממשלה מממנת ניסויים רק ברפואה מכניסטית

ומתעלמת לחלוטין מרפואה אלטרנטיבית.

שהרי אין שום סיכוי שהן באמת עובדות כי הן לא מכניסטיות,

זה אולי נראה שהן עובדות כי אנשים היו מחלימים בכל מקרה, או בגלל אפקט הפלצבו.

אבל הרפואה המכניסטית היא היחידה שעובדת.

ובכן, השקפה זו היא ברירת המחדל של כמעט כל האנשים המשכילים ברחבי העולם.

היא נמצאת בבסיס מערכת החינוך, שירותי הרפואה, המחקר הרפואי

הממשל, וההשקפה הזו היא ברירת המחדל של המשכילים.

אבל אני חושב שיש להעמיד בסימן שאלה כל אחת מהדוגמות הללו

ושכזה קורה, הן לא מחזיקות מעמד.

ראשית, אבחן את הרעיון שחוקי הטבע הם קבועים.

רעיון זה הוא שריד מהשקפת עולם עתיקה שקודמת לתיאוריית המפץ הגדול משנות ה-60.

אנשים סברו שהיקום הוא נצחי ונשלט בידי חוקים מתמטיים נצחיים.

כשתאוריית המפץ הגדול הופיע, סברה זו לא נעלמה,

למרות שהמפץ הגדול הציג יקום שבמהותו מתפתח ומשתנה כבר כ-14 מיליון שנים

גדל ומתפתח ומשתנה זה 14 מיליון שנה.

גדל ומתקרר, ועוד ועוד מבנים ותבניות מופיעים בו.

אבל הרעיון הוא שכל חוקי הטבע היו קבועים לחלוטין ברגע המפץ הגדול.

כמו קוד נפוליאוני קוסמי.

או כפי שחברי טרנס מק'קנה נהג לומר:

"המדע המודרני מבוסס על העיקרון: תנו לנו רק נס אחד, ואז נסביר את השאר".

והנס היחיד הזה הוא הופעתם של כל החומר והאנרגיה ביקום,

ושל כל החוקים השולטים בהם, יש מאין.

ובכן, אם היקום מתפתח, למה שהחוקים עצמם לא יתפתחו?

אחרי הכל, חוקי אנוש מתפתחים, והרעיון של חוקי הטבע מתבסס על מטפורה לחוקי האדם.

זו מטפורה מאוד אנתרופומורפית: רק לבני אדם יש חוקים, למעשה - רק לבני אדם מתורבתים יש חוקים.

או כפי שסי. אס לואיס אמר: "לומר שאבן נופלת לאדמה כי היא צייתה לחוקים,

הופך אותה לישות אנושית, ואולי אפילו לאזרחית" .

כל כך התרגלנו למטפורה הזו, עד ששכחנו שהיא רק דימוי.

אני חושב שביקום מתפתח, יהיה נכון יותר לדבר על הרגלים.

אני חושב שהרגלי הטבע מתפתחים, ושהסדירות של הטבע היא עניין של הרגל במהותה.

רעיון זה קודם בראשית המאה ה-20 על ידי

הפילוסוף האמריקאי סי. אס. פירס,

וזה רעיון שעוד פילוסופים הציגו אותו.

את הרעיון הזה פיתחתי להיפותזה מדעית,

היפותזת התהודה הצורנית

שהיא הבסיס להרגלים המתפתחים.

לפי ההיפותזה, לכל דבר בטבע יש מעין זיכרון קולקטיבי.

תהודה מתרחשת על בסיס דמיון.

כשעובר של ג'ירפה גדל ברחם,

הוא מתכוונן לתהודה הצורנית של ג'ירפות קודמות,

הוא מהדהד את הזיכרון הקולקטיבי, הוא גדל כמו ג'ירף,

והוא מתנהג כמו ג'ירף כי הוא מהדהד את הזיכרון הקולקטיבי.

הוא צריך את הגנים הנכונים כדי לייצר את החלבונים הנכונים, אבל לדעתי נתנו לגנים חשיבות מופרזת.

הם חשובים רק לגבי החלבונים שמייצר האורגניזם. לא לצורה ולא להתנהגות.

לכל זן ולכל מין יש זיכרון קולקטיבי. אפילו לקריסטלים.

תיאוריה זו חוזה שאם נייצר קריסטל חדש לראשונה,

אז בפעם הראשונה שנייצר אותו - לא יהיו לו הרגלים קיימים.

אבל, מרגע שהתגבש, אז בפעם הבאה שנייצר קריסטלים

הקריסטל הראשון ישפיע על השניים וכן הלאה בכל רחבי העולם

על ידי תהודה צורנית, והם יתגבשו בקלות רבה יותר.

בפעם שלישית כבר תהייה השפעה מהקריסטל הראשון ומהקריסטלים השניים.

למעשה, יש עדות טובה לכך שתרכובות חדשות מתגבשות טוב יותר ברחבי העולם,

בדיוק כפי שהתאוריה חוזה.

היא גם חוזה שאם נלמד חיות תרגיל חדש,

נניח, אם נאמן חולדות תרגיל חדש בלונדון,

אז חולדות מאותו הזן בכל רחבי העולם, תלמדנה תרגיל זה מהר יותר

וכל זה רק משום שחולדות פה בלונדון, כבר למדו תרגיל זה

ולמרבה הפלא, יש הוכחות שהתהליך הזה באמת מתרחש.

בכל מקרה, זו היפותזת התהודה הצורנית בהרף עין,

כל דבר ודבר תלוי בהתפתחות של הרגלים ולא בחוקים קבועים.

אבל ארצה גם להקדיש כמה רגעים לקבועים הפיזיקליים

משום שגם הם נתפשים כקבועים.

גדלים כמו קבוע כבידה ומהירות האור נקראים קבועים פיזיקליים.

האם הם באמת קבועים?

ובכן, כשהתחלתי להתעניין בשאלה הזו, ניסיתי להבין.

הקבועים רשומים בכל ספרי הפיזיקה.

בספרי פיזיקה יש רשימות של כל הקבועים וערכיהם.

אבל אני רציתי לראות אם ערכיהם השתנו, אז השגתי מהדורות ישנות של ספרי פיזיקה.

הלכתי לספריית הפטנטים פה בלונדון,

זה המקום היחיד שמצאתי, שמחזיק מהדורות ישנות כאלה,

בדרך כלל אנשים זורקים אותן. כשיוצאת מהדורה חדשה, זורקים את הישנות.

כשעשיתי זאת גיליתי שהייתה האטה במהירות האור בין השנים 1928-1945

בכ-20 קילומטר לשנייה.

מדובר בפער עצום מפני שהערכים ניתנו עם שגיאות של כל מיני שברים, טעויות של נקודות עשרוניות.

ועדיין, בכל רחבי העולם נרשמה האטה.

וכולם קיבלו ערכים דומים זה לזה עם טעויות מינוריות.

ואז, בשנת 1948 המהירות שוב עלתה,

ושוב אנשים החלו לקבל ערכים מאוד דומים זה לזה.

מאוד הסתקרנתי מכך, ולא יכולתי להבין זאת,

אז פניתי לראש המחלקה למטרולוגיה,

במעבדה הלאומית לפיזיקה בטדינגטון.

מטרולוגיה היא המדע שבו מודדים קבועים.

שאלתי אותו על התופעה, אמרתי לו:

מה אתה מסיק מההאטה במהירות האור בין השנים 1928-1945?

והוא ענה: "אוי וי"...

"אתה חשפת את הפרק המביך ביותר בתולדות המדע שלנו".

אז השבתי, ובכן, אם באמת מהירות האור הואטה, יהיו לכך השלכות מדהימות.

והוא ענה: "לא, לא, ברור שהיא לא יכולה באמת להאט, היא קבוע פיזיקלי!"

הו, אז איך תסביר שכמעט כולם גילו באותה התקופה שהיא איטית יותר?

האם זה בגלל שהם זייפו את ממצאיהם כדי לקבל את מה שהם חשבו שאחרים יקבלו

וכל זה הוא תוצר של מחשבות של פיזיקאים?

אנחנו לא אוהבים להשתמש במילה "זיוף".

או קי, אז מה תעדיף?

הוא אמר: אנחנו מעדיפים לקרוא לזה שלב תקיעות אינטלקטואלית.

אז אם כך זה היה אז, איך נהיה בטוחים שזה לא כך גם כיום?

ושהערכים כיום אינם אלא תוצר של תקיעות אינטלקטואלית?

והוא אמר: "לא, אנחנו יודעים שזה לא העניין".

אז שאלתי, איך אנחנו יכולים לדעת?

הוא ענה: "ובכן, פתרנו את הבעיה". שאלתי איך,

הוא ענה: "ובכן, שינינו הגדרת מהירות האור בשנת 1972"

אז היא עדיין יכולה להשתנות?

הוא ענה, כן, אבל לעולם לא נדע כי הגדרנו את המטר במונחים של מהירות האור,

וכך כל היחידות השתנו בהתאמה.

אז הוא נראה מאוד מרוצה מכך, שהרי הם פתרו את הבעיה.

אבל אני הוספתי: מה עם הג'י הגדול?

קבוע הכבידה הידוע כג'י הגדול, כי הוא כתוב באות גדולה.

קבוע הכבידה האוניברסלי של ניוטון, שהשתנה יותר מ-1.3 אחוזים בשנים האחרונות.

ונראה שהוא משתנה ממקום למקום ומעת לעת.

והוא אמר: "יש סיכוי לשגיאות, ולצערנו יש טעויות גדולות עם הביג ג'י".

אז עניתי לו, מה אם הוא באמת משתנה, אולי הוא באמת משתנה ולא קבוע?

ואז ראיתי אך הן עושים זאת: מה שקורה הוא שהם מודדים אותו במעבדות שונות,

הם מקבלים ערכים שונים בימים שונים,

ואז הם מחשבים את הממוצע.

ואז מעבדות אחרות ברחבי העולם עושות את אותו הדבר

והן כולן מציגות ממוצעים שונים.

ואז הוועדה הבינלאומית למטרולוגיה נפגשת פעם בעשור בערך,

ומחשבת את הממוצע של כל הערכים הללו, ומקבלת את הערך של הביג ג'י.

אבל אם ג'י באמת מתנדנד, מה אם הוא משתנה?

הרי יש כבר עדות לכך שהוא משתנה במהלך היום ובמהלך השנה.

מה אם הארץ, במסעה דרך הסביבה הגלקטית, עוברת בין טלאים של חומר אפל

או משתנים סביבתיים אחרים שיכולים לשנות את ג'י? אולי כולם משתנים בתיאום?

מה אם שגיאות אלה עולות יחדיו למעלה, ויורדות יחדיו למטה?

זה יותר מעשור שאני מנסה לשכנע מטרולוגים לבחון את הנתונים הגסים.

למעשה, אני מנסה עכשיו לשכנע אותם לפרסם את זה באינטרנט,

עם התאריכים והמדידות האקטואליות,

ולראות אם יש מתאם. לראות אם כולם עולים יחדיו, ויורדים יחדיו.

שהרי אם הם מתנדנדים בתיאום, זה יכול לומר לנו משהו מאוד מאוד מעניין.

אבל איש לא עשה זאת, הם לא עשו זאת כי ג'י הוא קבוע.

ולכן זה חסר טעם לחפש שינויים.

אתם רואים, זו דוגמה מאוד ברורה ופשוטה שבה הנחה דוגמטית חוסמת חקירה.

אני בעצמי חושב שהקבוע משתנה הרבה.

בגבולות צרים, אבל גם הם יכולים להשתנות.

ואני סבור שיבוא יום ובו כתבי עת מדעיים כמו נייצ'ר ידווחו כל שבוע על ערכי הקבועים

כמו שעיתונים מדווחים על ערכי מניות בבורסה.

השבוע ביג ג'י נטה קצת למעלה, האלקטרון היה טעון פחות, ומהירות האור יציבה,

וכדומה.

ובכן, זה רק תחום אחד שבוא אני חושב, שחשיבה דוגמטית פחות, יכולה לפתוח דברים.

אחד מהתחומים הגדולים ביותר הוא טבע הנפש.

זו הבעיה הכי לא פתורה, כפי שגרהאם אמר.

המדע פשוט לא יכול להתמודד עם העובדה שאנחנו מודעים.

והוא לא יכול להתמודד עם העובדה שנראה שמחשבותינו אינן בתוך ראשינו.

נראה שהחוויות שלנו אינן נמצאות בתוך המוח שלנו.

זה לא נראה שהבבואה שלי, שאתה רואה, מקורה בתוך המוח שלך.

ועדיין, הדעה הרשמית היא שיש רופרט קטן היכנשהו בתוך ראשך

וכל שאר הדברים שבחדר הזה גם בתוך הראש שלך.

החוויות שלך הם בתוך ראשך.

למעשה, אני סבור שהראיה מערבת הטל חיצוני של בבואה,

מה שאתה רואה הוא ברוחך, אבל לא בראשך.

הנפש שלנו, המודעות שלנו, מתפשטת מעבר למוח שלנו באקט פשוט של תפיסה.

אני חושב שאנו משליכים החוצה את הבבואות שאנו רואים, ובבואות אלה נוגעות במושא המבט שלנו

אם אביט עלייך מאחור, ולא תדע שאני עומד שם, האם אוכל להשפיע עליך?

האם תוכל להרגיש את מבטי?

יש כמות נכבדה של ראיות והוכחות שאנשים מרגישים.

חוויית התחושה שמביטים בנו רווחת מאוד,

וניסוי שנערך לאחרונה מסיק שהיא אמתית.

נראה שלבעלי חיים יש תחושה כזו.

אני סבור שהיא התפתחה בהקשר של טורף-נטרף.

חיות שחשות מבט של טורף ישרדו טוב יותר מאלו שלא.

זה יכול לפתח דרך חשיבה חדשה לחלוטין על יחסי טורף-נטרף

וגם על היקף התודעה שלנו.

אם נצפה בכוכבים רחוקים, אני חושב שהתודעה שלנו תנסה לגעת בהם

וממש להתפשט מעבר למרחקים אסטורונומיים

הם לא סתם בתוך ראשינו.

עכשיו, זה אולי מעורר פליאה שזה בכלל נושא לדיון במאה ה-21

אנו יודעים כה מעט על התודעה שלנו עד שהנושא של מיקום הבבואות

הוא הנושא החם ביותר בלימודי התודעה כיום.

אין לי יותר זמן לדון בעוד דוגמות, אבל כל אחת ואחת מהן יש להעמיד בספק.

אם נטיל בהן ספק, יפתחו דרכי חקירה חדשות, אפשרויות חדשות.

ואני חושב, שאם נטיל ספק בדוגמות שעיכבו את המדע זה זמן רב

יעבור המדע פריחה מחדש, רנסנס.

אני מאמין אדוק בחשיבות המדע.

ביליתי את רוב חיי כחוקר, כל הקריירה שלי.

אבל אני חושב שאם נסתכל מעבר לדוגמות יוכל המדע להתחדש.

הוא יחזור להיות מעניין ומלא חיות.

תודה רבה.