Return to Video

האם תרופה יכולה למנוע דיכאון ו-PTSD? | רבקה ברכמן |TEDxNewYork

  • 0:08 - 0:11
    זוהי מחלקה לחולי שחפת,
  • 0:11 - 0:15
    ובזמן שהתמונה צולמה בשלהי המאה ה-19,
  • 0:15 - 0:18
    אחד מכל שבעה אנשים
  • 0:18 - 0:19
    מת משחפת.
  • 0:20 - 0:23
    לא היה לנו מושג מה גורם למחלה זו.
  • 0:23 - 0:25
    למעשה, ההשערה הייתה
  • 0:25 - 0:28
    שמבנה הגוף שלכם
    הוא שקובע את הרגישות למחלה.
  • 0:28 - 0:31
    בנוסף, המחלה תוארה באור רומנטי ביותר.
  • 0:31 - 0:34
    היא נקראה גם קונסאמפשן (מאכלת),
  • 0:34 - 0:37
    וזו הייתה מחלה של משוררים
  • 0:37 - 0:40
    ואמנים ואינטלקטואלים.
  • 0:40 - 0:44
    אנשים מסוימים האמינו שהיא מעניקה
    רגישות מוגברת
  • 0:44 - 0:46
    וגאונות יצירתית.
  • 0:48 - 0:50
    בשנות ה-50 של המאה הקודמת,
  • 0:50 - 0:52
    כבר ידענו ששחפת נגרמת
  • 0:52 - 0:56
    מזיהום חיידקי מדבק ביותר,
  • 0:56 - 0:58
    שזה קצת פחות רומנטי,
  • 0:58 - 1:00
    אך מהווה יתרון,
  • 1:00 - 1:04
    בכך שייתכן ונוכל לפתח תרופות המרפאות אותה.
  • 1:04 - 1:07
    אז רופאים גילו תרופה חדשה, איפרוניאזיד,
  • 1:07 - 1:10
    שהם סברו שייתכן ותרפא שחפת,
  • 1:10 - 1:12
    והם נתנו אותה לחולים,
  • 1:12 - 1:14
    והחולים הפגינו מצב רוח מרומם.
  • 1:14 - 1:17
    הם היו חברותיים יותר, אנרגטיים יותר.
  • 1:17 - 1:22
    דו"ח רפואי מסוים אפילו דיווח שהם
    "רקדו במסדרונות".
  • 1:22 - 1:24
    ולצערנו,
  • 1:24 - 1:27
    זה לא היה בהכרח בגלל שהם הבריאו.
  • 1:27 - 1:30
    רבים מהם עדיין גססו.
  • 1:31 - 1:37
    דו"ח רפואי נוסף מתאר אותם
    כ"שמחים באופן בלתי הולם".
  • 1:38 - 1:42
    וכך התגלה נוגד הדיכאון הראשון.
  • 1:43 - 1:47
    תגלית מקרית איננה דבר נדיר במדע,
  • 1:47 - 1:50
    אך נדרשת יותר ממקריות משמחת.
  • 1:50 - 1:54
    כדי שתתרחש תגלית,
    חייבים להיות מסוגלים לזהותה.
  • 1:54 - 1:57
    כמדענית מוח, אני אדבר איתכם מעט
  • 1:57 - 1:59
    על חוויתי ממקור ראשון
  • 1:59 - 2:02
    עם איך שתקראו להיפך ממזל עיוור --
  • 2:02 - 2:04
    בואו נקרא לכך מזל חכם.
  • 2:04 - 2:06
    אך תחילה, עוד קצת רקע.
  • 2:07 - 2:10
    למרבה המזל, מאז שנות ה-50 של המאה העשרים,
  • 2:10 - 2:14
    פיתחנו תרופות נוספות אחדות
    וכיום אנו יכולים לרפא שחפת.
  • 2:14 - 2:18
    ולפחות בארה"ב,
    על אף שלא בהכרח גם במדינות אחרות,
  • 2:18 - 2:19
    סגרנו את הסנטוריומים שלנו
  • 2:19 - 2:23
    וככל הנראה רובכם אינכם חוששים
    יותר מדי משחפת.
  • 2:24 - 2:27
    אך הרבה ממה שהיה נכון בתחילת המאה ה-20
  • 2:27 - 2:28
    בנוגע למחלות מדבקות,
  • 2:28 - 2:31
    ניתן לומר עכשיו על הפרעות פסיכיאטריות.
  • 2:32 - 2:35
    אנו בעיצומה של מגיפת הפרעות מצב רוח,
  • 2:35 - 2:39
    כמו דיכאון, והפרעת דחק פוסט-טראומטית.
  • 2:39 - 2:43
    אחד מכל ארבעה מבוגרים בארה"ב
  • 2:43 - 2:45
    סובל ממחלה נפשית,
  • 2:45 - 2:48
    והמשתמע מכך הוא
    שגם אם לא חוויתם את זה באופן אישי
  • 2:48 - 2:51
    ולא מישהו ממשפחתכם,
  • 2:51 - 2:54
    סביר מאוד שאתם מכירים מישהו שכן חווה זאת,
  • 2:54 - 2:56
    על אף שייתכן שהוא לא ידבר על כך.
  • 2:57 - 3:01
    למעשה, דיכאון מדורג כיום
  • 3:01 - 3:05
    לפני איידס, מלריה, סכרת ומלחמות
  • 3:05 - 3:09
    ברשימות הגורמים המובילים לנכות
    ברחבי העולם.
  • 3:09 - 3:12
    ובנוסף, בדומה לשחפת בשנות החמישים,
  • 3:12 - 3:14
    אנו לא יודעים מה הגורם לכך.
  • 3:14 - 3:16
    ברגע שהמחלה מתפתחת, היא כרונית,
  • 3:16 - 3:18
    נמשכת לכל החיים,
  • 3:18 - 3:20
    ואין דרך ידועה לרפא אותה.
  • 3:22 - 3:24
    נוגד הדיכאון השני שגילינו,
  • 3:24 - 3:26
    גם כן באקראי, בשנות ה-50,
  • 3:26 - 3:30
    מאנטי-היסטמין שהפך אנשים למאניים,
  • 3:31 - 3:32
    הוא האימיפראמין.
  • 3:33 - 3:37
    הן במקרה של השחפת,
    והן בזה של האנטיהיסטמין
  • 3:37 - 3:39
    מישהו צריך היה להבחין
  • 3:39 - 3:41
    שתרופה שנועדה לעשות דבר אחד --
  • 3:41 - 3:44
    לטפל בשחפת או לדכא אלרגיות --
  • 3:44 - 3:46
    יכולה לשמש לדבר שונה לחלוטין --
  • 3:46 - 3:48
    לטפל בדיכאון.
  • 3:48 - 3:51
    ולמען האמת, מתן יעוד מחדש שכזה
    הוא מאתגר למדי.
  • 3:51 - 3:55
    כשהרופאים ראו לראשונה את ההשפעה
    משפרת מצב הרוח של האיפרוניאזיד,
  • 3:55 - 3:58
    הם לא ממש זיהו את מה שהם ראו.
  • 3:58 - 4:00
    הם היו כה רגילים לחשוב עליה
  • 4:00 - 4:03
    כעל תרופה לטיפול בשחפת
  • 4:03 - 4:05
    שהם תייגו זאת
  • 4:05 - 4:07
    כתופעת לוואי, תופעת לוואי שלילית.
  • 4:07 - 4:09
    כפי שתוכלו לראות כאן,
  • 4:09 - 4:13
    רבים מהמטופלים הללו ב-1954
    חווים אופוריה חמורה.
  • 4:14 - 4:18
    והם היו מודאגים מכך שזה יפריע
  • 4:18 - 4:20
    להחלמתם מהשחפת.
  • 4:20 - 4:27
    אז הם המליצו שאיפרוניאזיד
    תילקח אך ורק במקרים קשים של שחפת,
  • 4:27 - 4:30
    ובמטופלים בעלי יציבות רגשית גבוהה,
  • 4:31 - 4:35
    שזה כמובן ההפך הגמור
    מאופן השימוש בתרופה כנוגדת-דיכאון.
  • 4:35 - 4:40
    הם היו כל כך רגילים להסתכל עליה
    מנקודת המבט של המחלה המסוימת הזו,
  • 4:40 - 4:44
    שהם לא יכלו לראות את ההשלכות הרחבות
    שיש לה עבור מחלה אחרת.
  • 4:44 - 4:47
    ולמען האמת, זו לא לגמרי אשמתם.
  • 4:47 - 4:50
    קיבעון מחשבתי הוא הטיה קוגניטיבית
    שמשפיעה על כולנו.
  • 4:50 - 4:57
    זו נטייה לחשוב על אובייקט אך ורק
    במונחים של שימושו המסורתי
  • 4:57 - 4:59
    ומערך מנטאלי הוא דבר אחר. נכון?
  • 4:59 - 5:01
    זהו סוג של מסגרת חשיבה שגובשה מראש
  • 5:01 - 5:02
    שאיתה אנו ניגשים לפתרון בעיות.
  • 5:02 - 5:06
    וזה למעשה מקשה מאוד על כולנו
    לבצע שינוי יעוד.
  • 5:06 - 5:09
    וזוהי הסיבה, לדעתי,
    שבגללה נתנו תכנית טלוויזיה
  • 5:09 - 5:12
    לאדם שהצטיין מאוד בשינויי יעוד.
  • 5:12 - 5:14
    (צחוק)
  • 5:14 - 5:19
    אז, ההשפעות בשני המקרים,
    של האיפרוניאזיד ושל האימיפראמין,
  • 5:19 - 5:20
    היו כל כך חזקות --
  • 5:20 - 5:22
    היתה מאניה, או אנשים שרקדו במסדרונות.
  • 5:22 - 5:25
    למען האמת זה לא מפתיע שהבחינו בהן.
  • 5:25 - 5:29
    אך זה גורם לנו לתהות מה עוד פספסנו?
  • 5:30 - 5:32
    אז איפרוניאזיד ואימיפראמין,
  • 5:32 - 5:35
    הן יותר מסתם מקרה בוחן בתחום שינוי יעוד.
  • 5:35 - 5:38
    יש להן שני מכנים משותפים אחרים
    שהינם בעלי חשיבות גבוהה.
  • 5:38 - 5:40
    אחד, יש להן תופעות לוואי נוראיות.
  • 5:40 - 5:43
    שכוללות פגיעה בכבד,
  • 5:43 - 5:46
    עלייה במשקל של מעל 20 ק"ג,
  • 5:46 - 5:48
    אובדנות.
  • 5:48 - 5:52
    ושניים, שתיהן מעלות את רמות הסרוטונין,
  • 5:52 - 5:54
    שהוא אות כימי במוח,
  • 5:54 - 5:55
    או מוליך עצבי.
  • 5:56 - 5:58
    ושילוב של שני הדברים האלו יחד -
  • 5:58 - 6:01
    כל אחד בנפרד אולי אינו בעל חשיבות -
  • 6:01 - 6:04
    אך המשמעות של שניהם ביחד הייתה
    שצריך לפתח תרופות בטוחות יותר,
  • 6:04 - 6:08
    ושהסרוטונין נראה כמו מקום טוב להתחיל בו.
  • 6:09 - 6:13
    אז פיתחנו תרופות
    שיתמקדו ספציפית בסרוטונין:
  • 6:13 - 6:16
    מעכבי קליטה חוזרת בררניים
    של סרוטונין, ה-SSRI,
  • 6:16 - 6:19
    המפורסם שבהם הוא פרוזאק.
  • 6:19 - 6:21
    וזה היה לפני 30 שנים,
  • 6:21 - 6:24
    ומאז עבדנו בעיקר על אופטימיזציה
    של התרופות הללו.
  • 6:25 - 6:28
    וה-SSRI טובות יותר מהתרופות שקדמו להן,
  • 6:28 - 6:30
    אך עדיין יש להן תופעות לוואי רבות,
  • 6:30 - 6:33
    כמו עלייה במשקל, נדודי שינה,
  • 6:33 - 6:34
    אובדנות --
  • 6:35 - 6:37
    ולוקח להם זמן רב מאוד להשפיע,
  • 6:37 - 6:40
    משהו כמו 4-6 שבועות במטופלים רבים.
  • 6:40 - 6:42
    וזה במטופלים שמגיבים לטיפול.
  • 6:42 - 6:45
    ישנם מטופלים רבים שאינם מגיבים לטיפול.
  • 6:45 - 6:48
    והמשמעות של זה, כיום, בשנת 2016,
  • 6:48 - 6:52
    היא שאין לנו עדיין מרפא
    לאף הפרעת מצב רוח,
  • 6:52 - 6:54
    רק תרופות שמדכאות את הסימפטומים,
  • 6:54 - 6:58
    שזה בערך כמו ההבדל בין
    נטילת משכך כאבים לטיפול בזיהום
  • 6:58 - 7:00
    במקום אנטיביוטיקה.
  • 7:00 - 7:02
    משכך כאבים יגרום לכם להרגיש יותר טוב,
  • 7:02 - 7:05
    אך לא יטפל כלל במחלה הבסיסית.
  • 7:06 - 7:08
    והגמישות המחשבתית שלנו היא זו
  • 7:08 - 7:11
    שגרמה לנו להכיר בכך
    שאיפרוניאזיד ואימיפראמין
  • 7:11 - 7:13
    יכולים לעבור תהליך יעוד מחדש בדרך זו,
  • 7:13 - 7:15
    דבר שהוביל אותנו להיפותיזת הסרוטונין,
  • 7:15 - 7:18
    שעליה, באופן אירוני, התקבענו.
  • 7:19 - 7:22
    זהו איתות מוחי, סרוטונין,
  • 7:22 - 7:23
    מתוך תשדיר פרסומת ל-SSRI.
  • 7:23 - 7:25
    במידה וזה לא ברור, זו דְּרָמָטִיזַצְיָה.
  • 7:26 - 7:30
    ובמדע, אנו מנסים להסיר את ההטייה שלנו,
  • 7:30 - 7:32
    על ידי עריכת ניסויי סמיות כפולה,
  • 7:32 - 7:36
    או להיות ספקנים מבחינה סטטיסטית
    לגבי התוצאות שלנו.
  • 7:36 - 7:40
    אך ההטייה מחלחלת פנימה בערמומיות
    גם לבחירת נושא המחקר שלנו,
  • 7:40 - 7:42
    ולשיטת המחקר שלנו.
  • 7:43 - 7:47
    אז התמקדנו בסרוטונין ב-30 השנים האחרונות,
  • 7:47 - 7:49
    לעיתים תכופות תוך כדי התעלמות
    מדברים אחרים.
  • 7:50 - 7:51
    עדיין אין לנו מרפא,
  • 7:52 - 7:56
    ומה אם סרוטונין אינו הגורם היחיד בדיכאון?
  • 7:56 - 7:58
    מה אם אין לו אפילו תפקיד מרכזי?
  • 7:58 - 8:00
    כלומר, שלא משנה כמה זמן
  • 8:00 - 8:03
    או כסף או מאמץ נשקיע בו,
  • 8:03 - 8:05
    זה לעולם לא יוביל לריפוי.
  • 8:06 - 8:08
    בשנים האחרונות, רופאים גילו
  • 8:08 - 8:13
    תרופה חדשה נוגדת דיכאון,
    ככל הנראה הראשונה מאז ה-SSRIs,
  • 8:14 - 8:15
    קליפסול,
  • 8:15 - 8:18
    והתרופה הזו פועלת מהר מאוד,
    תוך מספר שעות עד יום,
  • 8:18 - 8:20
    והיא לא עובדת על סרוטונין.
  • 8:20 - 8:23
    היא עובדת על גלוטאמאט,
    שהוא מוליך עצבי אחר.
  • 8:23 - 8:25
    וגם היא עברה שינוי יעוד.
  • 8:25 - 8:28
    השתמשו בה באופן מסורתי
    כתרופת הרדמה בניתוחים.
  • 8:29 - 8:30
    אך שלא כמו התרופות האחרות,
  • 8:30 - 8:32
    שזוהו די מהר,
  • 8:32 - 8:34
    לקח לנו 20 שנים
  • 8:34 - 8:36
    להבין שקליפסול היא נוגדת-דיכאון,
  • 8:36 - 8:39
    על אף העובדה שלמעשה
    היא נוגדת דיכאון טובה יותר,
  • 8:39 - 8:41
    ככל הנראה, משאר התרופות.
  • 8:41 - 8:45
    למעשה, אולי בגלל העובדה
    שהיא נוגדת דיכאון טובה יותר,
  • 8:45 - 8:47
    התקשינו לזהות אותה.
  • 8:47 - 8:49
    לא הייתה מאניה שהעידה על ההשפעות שלה.
  • 8:50 - 8:53
    אז ב-2013, באוניברסיטת קולומביה,
  • 8:53 - 8:54
    עבדתי עם העמיתה שלי,
  • 8:54 - 8:56
    ד"ר קריסטין אן דני,
  • 8:56 - 9:00
    וחקרנו את הקליפסול כנוגדת דיכאון בעכברים.
  • 9:01 - 9:03
    ולקליפסול יש זמן מחצית חיים מאוד קצר,
  • 9:04 - 9:07
    משמע שהיא יוצאת מגופכם תוך כמה שעות.
  • 9:07 - 9:08
    וזה היה רק ניסוי מקדים שלנו.
  • 9:08 - 9:10
    אז נתנו זריקה לעכברים,
  • 9:10 - 9:12
    ואז חיכינו שבוע,
  • 9:12 - 9:15
    ואז ערכנו ניסוי נוסף, כדי לחסוך בכסף.
  • 9:15 - 9:17
    ובאחד הניסויים שערכתי,
  • 9:17 - 9:19
    הלחצנו את העכברים,
  • 9:19 - 9:21
    והשתמשנו בזה כבמודל של דיכאון.
  • 9:21 - 9:24
    ובהתחלה זה נראה שזה לא ממש עובד.
  • 9:24 - 9:26
    אז יכולנו לעצור שם.
  • 9:27 - 9:29
    אבל הרצתי את מודל הדיכאון הזה לאורך שנים,
  • 9:29 - 9:31
    והנתונים נראו קצת מוזרים.
  • 9:31 - 9:33
    זה ממש לא היה נראה לי נכון.
  • 9:33 - 9:36
    אז שבנו וניתחנו זאת מחדש,
  • 9:36 - 9:41
    כשהתבססנו על השאלה אם הם קיבלו
    זריקת קליפסול שבוע קודם לכן.
  • 9:42 - 9:44
    וזה נראה בערך כך.
  • 9:44 - 9:46
    אז אם תסתכלו בצד שמאל,
  • 9:46 - 9:49
    אם תשימו עכבר במרחב חדש,
  • 9:49 - 9:51
    כמו הקופסה, זה מאוד מרגש,
  • 9:51 - 9:53
    העכבר יסתובב ויחקור,
  • 9:53 - 9:57
    והקו הוורוד שאתם רואים
    הוא למעשה מסלול ההליכה שלהם.
  • 9:57 - 10:01
    ונוסיף לו עכבר אחר בתוך כוס רשת,
  • 10:01 - 10:03
    כך שהוא יכול להחליט
    אם לקיים איתו אינטראקציה.
  • 10:03 - 10:06
    זו גם דרמטיזציה, אם זה לא ברור.
  • 10:06 - 10:10
    ועכבר נורמלי יהיה חקרני.
  • 10:10 - 10:11
    הוא יהיה חברותי.
  • 10:12 - 10:13
    שימו לב מה קורה.
  • 10:13 - 10:16
    אם מלחיצים עכבר במודל הדיכאון הזה,
  • 10:16 - 10:17
    זוהי התמונה האמצעית,
  • 10:18 - 10:20
    הם לא חברותיים, הם אינם חקרנים.
  • 10:20 - 10:23
    הם בעיקר מסתתרים
    בפינה האחורית, מאחורי כוס.
  • 10:24 - 10:27
    אולם, עכברים שקיבלו זריקה אחת של קליפסול,
  • 10:27 - 10:28
    כאן מימינכם,
  • 10:29 - 10:31
    אלה היו חקרנים, הם היו חברותיים.
  • 10:32 - 10:34
    הם נראו כאילו מעולם לא נלחצו בכלל,
  • 10:35 - 10:36
    שזה בלתי אפשרי.
  • 10:37 - 10:39
    אז יכולנו פשוט לעצור שם,
  • 10:40 - 10:44
    אבל כריסטין השתמשה בעבר
    בקליפסול כבחומר הרדמה,
  • 10:44 - 10:46
    ולפני כמה שנים היא הבחינה
  • 10:46 - 10:48
    שנראה היה שהיו לו
    כמה השפעות מוזרות על תאים
  • 10:48 - 10:49
    ועל התנהגויות אחרות,
  • 10:49 - 10:52
    שנראה שגם נמשכו זמן רב לאחר מתן התרופה,
  • 10:52 - 10:54
    אולי מספר שבועות.
  • 10:54 - 10:55
    אז חשבנו לעצמנו, בסדר,
  • 10:55 - 10:57
    אולי זה לא לגמרי בלתי אפשרי,
  • 10:57 - 10:59
    אבל היינו ממש ספקניות.
  • 10:59 - 11:01
    אז עשינו את מה שעושים במדע כשלא בטוחים,
  • 11:01 - 11:02
    והרצנו את זה שוב.
  • 11:03 - 11:06
    ואני זוכרת את עצמי בחדר החיות,
  • 11:06 - 11:10
    מזיזה עכברים מקופסה לקופסה כדי לבחון אותם,
  • 11:10 - 11:14
    וכריסטין ישבה למעשה על הרצפה
    עם המחשב בחיקה
  • 11:14 - 11:15
    כך שהעכברים לא יכלו לראותה,
  • 11:15 - 11:18
    והיא ניתחה את הנתונים בזמן אמת.
  • 11:18 - 11:19
    ואני זוכרת אותנו צורחות,
  • 11:19 - 11:22
    מה שלא אמורים לעשות
    בחדר ניסויים בבעלי חיים,
  • 11:22 - 11:24
    כי זה עבד!
  • 11:24 - 11:28
    נראה היה שהעכברים האלה
    היו מוגנים מפני דחק,
  • 11:28 - 11:31
    או שהם היו שמחים באופן בלתי הולם,
    איך שתרצו לקרוא לזה.
  • 11:31 - 11:34
    וממש התרגשנו.
  • 11:35 - 11:38
    ואז היינו ממש ספקניות,
    כי זה היה טוב מידי מכדי להיות אמיתי.
  • 11:39 - 11:40
    אז הרצנו זאת שוב.
  • 11:41 - 11:43
    ואז הרצנו את זה שוב במודל PTSD,
  • 11:44 - 11:46
    והרצנו את זה שוב במודל פיזיולוגי,
  • 11:46 - 11:48
    שבו כל מה שעשינו היה לתת הורמוני דחק.
  • 11:48 - 11:50
    ונתנו לסטודנטים שלנו להריץ את זה.
  • 11:50 - 11:54
    ואז העמיתים שלנו מעבר לים, בצרפת,
    הריצו את זה.
  • 11:55 - 11:58
    ובכל פעם שמישהו הריץ את זה,
    הוא אישר את אותו הדבר.
  • 11:58 - 12:01
    נראה היה שזריקה אחת זו של קליפסול
  • 12:01 - 12:04
    הגנה איכשהו מפני דחק למשך שבועות.
  • 12:04 - 12:06
    ופירסמנו זאת רק לפני שנה,
  • 12:06 - 12:10
    אבל מאז מעבדות עצמאיות אחרות
    אישרו את האפקט הזה.
  • 12:11 - 12:13
    אז איננו יודעים מה גורם לדיכאון,
  • 12:13 - 12:17
    אבל אנחנו כן יודעים שדחק
    מהווה את הגירוי הראשוני
  • 12:17 - 12:20
    בשמונים אחוז מהמקרים,
  • 12:20 - 12:22
    ודיכאון ו-PTSD הן מחלות שונות,
  • 12:22 - 12:24
    אבל יש משהו שהן חולקות במשותף.
  • 12:24 - 12:26
    נכון? דחק טראומתי
  • 12:26 - 12:29
    כמו הלם קרב או אסונות טבע
  • 12:29 - 12:31
    או אלימות בקהילה או תקיפה מינית,
  • 12:31 - 12:33
    הוא הגורם ל-PTSD,
  • 12:34 - 12:40
    ולא כל מי שחשוף לדחק מפתח הפרעת מצב רוח.
  • 12:40 - 12:43
    ויכולת זו לחוות מתח ולהיות חסון
  • 12:43 - 12:47
    ולהתאושש ולא לפתח דיכאון או PTSD
  • 12:48 - 12:50
    ידועה בשם חוסן בפני דחק,
  • 12:50 - 12:52
    וזה שונה בין אנשים.
  • 12:52 - 12:55
    ואנחנו תמיד חשבנו על זה
    כעל סוג של נכס פסיבי.
  • 12:55 - 12:58
    כלומר, היעדר גורמי פגיעות
  • 12:58 - 13:00
    וגורמי סיכון ליצירת הפרעות אלו.
  • 13:01 - 13:02
    אבל מה אם זה משהו פעיל?
  • 13:03 - 13:05
    אולי היינו יכולים לחזק זאת,
  • 13:05 - 13:07
    בדומה לעטיית שריון.
  • 13:08 - 13:13
    במקרה גילינו את התרופה הראשונה
    לשיפור החוסן.
  • 13:14 - 13:17
    וכפי שאמרתי, נתנו רק כמות זעירה של התרופה.
  • 13:17 - 13:18
    וההשפעה נמשכה לאורך שבועות,
  • 13:18 - 13:21
    וזה לא דומה לשום דבר
    שרואים בתרופות נוגדות דיכאון.
  • 13:21 - 13:26
    אבל זה בעצם דומה למה שרואים
    בחיסונים של המערכת החיסונית.
  • 13:26 - 13:29
    אז בחיסונים של המערכת החיסונית
    תקבלו זריקות,
  • 13:29 - 13:33
    ואז שבועות, חודשים, שנים מאוחר יותר,
  • 13:33 - 13:35
    כשנחשפים באמת לחיידקים,
  • 13:35 - 13:37
    זה לא החיסון שבגופכם שמגן עליכם.

  • 13:37 - 13:39
    זו המערכת החיסונית שלכם
  • 13:39 - 13:43
    שפיתחה עמידות וחוסן כנגד חיידקים אלה
    ונלחמת בהם,
  • 13:43 - 13:45
    ולמעשה אינכם מקבלים את הזיהום,
  • 13:45 - 13:48
    וזה מאוד שונה מהטיפולים שלנו. נכון?
  • 13:48 - 13:52
    ששם, אתם מקבלים את הזיהום,
    אתם נחשפים לחיידקים,
  • 13:52 - 13:56
    אתם נעשים חולים, ואז אתם נוטלים,
    למשל, אנטיביוטיקה שמרפאת את זה,
  • 13:56 - 13:59
    ותרופות אלו פועלות בעצם
    כדי להרוג את החיידקים.
  • 14:00 - 14:02
    או כמו שאמרתי קודם, עם טיפול תומך,
  • 14:02 - 14:05
    תיקחו משהו שידכא את הסימפטומים,

  • 14:05 - 14:08
    אבל לא יטפל בזיהום הבסיסי,
  • 14:08 - 14:11
    ואתם תרגישו טוב יותר
    רק בזמן בו אתם לוקחים את זה,
  • 14:11 - 14:13
    וזו הסיבה שאתם צריכים להמשיך לקחת זאת.
  • 14:13 - 14:16
    ובדיכאון וב-PTSD --
  • 14:16 - 14:18
    כאן רואים את החשיפה לדחק --
  • 14:18 - 14:21
    ויש לנו רק טיפול תומך.
  • 14:21 - 14:23
    תרופות נוגדות דיכאון רק מדכאות סימפטומים,
  • 14:23 - 14:26
    ולכן אתם בעצם חייבים להמשיך לקחת אותן
  • 14:26 - 14:28
    לכל אורך החיים של המחלה,
  • 14:28 - 14:30
    שלעתים קרובות הוא אורך החיים שלכם.
  • 14:31 - 14:35
    אז אנחנו קוראים לתרופות משפרות החוסן שלנו
    "פארא-ווקסינים",
  • 14:35 - 14:37
    כלומר, דמויות-חיסון,
  • 14:37 - 14:39
    כי נראה שעשוי להיות להן הפוטנציאל
  • 14:39 - 14:41
    להגן כנגד דחק,
  • 14:41 - 14:47
    ולמנוע מעכברים לפתח
    דיכאון והפרעת דחק פוסט טראומטית.
  • 14:48 - 14:51
    כמו כן, לא כל התרופות נוגדות הדיכאון
    הן גם דמויות חיסון.
  • 14:52 - 14:54
    ניסינו גם פרוזאק,
  • 14:54 - 14:55
    ולא היתה לו כל השפעה.
  • 14:56 - 14:59
    אז אם זה היה מתורגם לטיפול בבני אדם
  • 14:59 - 15:02
    אולי היינו יכולים להגן על אנשים
  • 15:02 - 15:04
    הנמצאים בסיכון
  • 15:04 - 15:08
    כנגד הפרעות שמקורן בדחק כמו
    דיכאון ו-PTSD.
  • 15:08 - 15:11
    כמו מגישי שרותי חירום, כבאים,
  • 15:11 - 15:15
    פליטים, אסירים וסוהרים,
  • 15:15 - 15:17
    חיילים, ועוד.
  • 15:18 - 15:22
    וכדי לתת לכם מושג על היקף המחלות האלו,
  • 15:23 - 15:26
    ב-2010, הנטל הכספי העולמי של המחלה
  • 15:26 - 15:30
    נאמד ב-2.5 טריליון דולר,
  • 15:30 - 15:32
    ומכיוון שהן כרוניות,
  • 15:32 - 15:35
    העלות מצטברת, ולפיכך צפויה לעלות
  • 15:35 - 15:39
    עד שישה טריליון דולר
    בתום 15 השנים הבאות בלבד.
  • 15:39 - 15:41
    כפי שציינתי קודם,
  • 15:41 - 15:45
    שינוי ייעוד יכול להיות מאתגר
    בשל ההטיות הקודמות שלנו.
  • 15:46 - 15:47
    לקליפסול יש גם שם אחר,
  • 15:48 - 15:49
    קטאמין,
  • 15:50 - 15:52
    שיש לו גם עוד שם,
  • 15:52 - 15:54
    ספיישל K,
  • 15:54 - 15:56
    שהוא סם מועדונים וסם פסיכואקטיבי.
  • 15:58 - 16:01
    הוא עדיין משמש ברחבי העולם כסם הרדמה.
  • 16:01 - 16:04
    משתמשים בו בילדים, משתמשים בו בשדה הקרב.
  • 16:04 - 16:07
    זו בעצם התרופה המועדפת
    בהרבה מדינות מתפתחות,
  • 16:07 - 16:08
    כי היא אינה משפיעה על הנשימה.
  • 16:08 - 16:13
    היא ברשימת התרופות החיוניות ביותר
    של ארגון הבריאות העולמי.
  • 16:14 - 16:17
    לו היינו מגלים קודם
    שהקטאמין הוא דמוי-חיסון,
  • 16:18 - 16:21
    זה היה מקל עלינו מאוד לפתח אותו.
  • 16:21 - 16:25
    אולם במצב הנוכחי, אנחנו צריכים להתחרות
    בקיבעון התפקודי שלנו
  • 16:25 - 16:27
    ובמערך המנטאלי שלנו המפריעים לנו.
  • 16:29 - 16:33
    למרבה המזל, זו לא התרכובת היחידה שגילינו
  • 16:33 - 16:36
    שיש לה תכונות מניעה כאלו, דמויות חיסון,
  • 16:37 - 16:39
    אבל כל שאר התרופות שגילינו,
  • 16:40 - 16:42
    או תרכובות, אם תרצו, הן חדשות לגמרי,
  • 16:42 - 16:46
    הן צריכות לעבור את
    כל תהליך האישור של ה-FDA
  • 16:46 - 16:49
    לפני שיוכלו, אם בכלל, להשתמש בהן בבני אדם.
  • 16:49 - 16:51
    וזה יארך שנים.
  • 16:51 - 16:53
    אז אם אנו רוצים משהו מוקדם יותר,
  • 16:53 - 16:56
    קטאמין אושר כבר על ידי ה-FDA.
  • 16:56 - 16:58
    הוא גנרי, הוא זמין.
  • 16:58 - 17:02
    אפשר לפתח אותו בחלק קטן מהעלות
    ובשבריר מהזמן.
  • 17:03 - 17:08
    אבל למעשה, מעבר לקיבעון תפקודי
    ומערך מנטלי,
  • 17:08 - 17:11
    יש אתגר אמיתי אחר ליעוד תרופות מחדש,
  • 17:11 - 17:13
    שהוא מדיניות.
  • 17:13 - 17:18
    ברגע שתרופה היא גנרית ומחוץ לפטנט,
    ואינה עוד בלעדית,
  • 17:18 - 17:22
    אין תמריצים שיעודדו
    חברות תרופות לפתח אותה,
  • 17:22 - 17:23
    כי היא לא מכניסה כסף.
  • 17:23 - 17:26
    זה נכון לא רק לקטמין. זה נכון לכל התרופות.
  • 17:28 - 17:33
    בכל מקרה, הרעיון עצמו
    הוא חדשני לגמרי בפסיכיאטריה.
  • 17:33 - 17:37
    להשתמש בתרופות למניעת מחלה נפשית
  • 17:37 - 17:39
    בניגוד לטיפול בה.
  • 17:40 - 17:45
    יתכן שבעוד 20, 50, 100 שנים מהיום,
  • 17:45 - 17:49
    נסתכל אחורה על דיכאון ו-PTSD
  • 17:49 - 17:52
    בדרך בה אנו מסתכלים על סנטוריומים לשחפת,
  • 17:52 - 17:53
    כעל משהו שהוא נחלת העבר.
  • 17:54 - 17:59
    זו תוכל להיות תחילת הסוף
    של מגיפת בריאות הנפש.
  • 18:00 - 18:04
    אבל כמו שאמר פעם מדען גדול,
  • 18:05 - 18:07
    "רק טיפש בטוח במשהו.
  • 18:07 - 18:11
    "אדם חכם ממשיך לשער."
    [מקגייבר]
  • 18:11 - 18:12
    תודה לכם,
  • 18:13 - 18:17
    (מחיאות כפיים)
Title:
האם תרופה יכולה למנוע דיכאון ו-PTSD? | רבקה ברכמן |TEDxNewYork
Description:

הדרך לרפואה טובה יותר רצופה גילויים אקראיים אך מהפכניים. בסיפור יפה זה, המסביר כיצד מדע קורה, מדענית המוח רבקה ברכמן משתפת בחדשות על טיפול פורץ דרך שהתגלה באקראי, ושעשוי למנוע את התפתחותן של הפרעות נפשיות כמו דיכאון ו-PTSD. והקשיבו למהפך בלתי צפוי ושנוי במחלוקת.

הרצאה זו ניתנה בארוע TEDx תוך שימוש בפורמט של כנסי TED, אך מאורגן באופן עצמאי על-ידי קהילה מקומית. לפרטים נוספים: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
18:18

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.