Return to Video

זו יכולה להיות הסיבה שאתם מדוכאים או חרדים

  • 0:01 - 0:03
    במשך זמן רב מאוד,
  • 0:03 - 0:06
    התמודדתי עם שתי תעלומות.
  • 0:07 - 0:09
    לא הבנתי אותן
  • 0:09 - 0:12
    ולמען האמת, די חששתי לבחון אותן.
  • 0:12 - 0:16
    התעלומה הראשונה הייתה, שאני בן 40,
  • 0:16 - 0:19
    ולאורך כל חיי, שנה אחרי שנה,
  • 0:19 - 0:22
    התרבו רגשות דיכאון וחרדה קשים,
  • 0:22 - 0:25
    בארצות הברית, בבריטניה,
  • 0:25 - 0:27
    ובכל רחבי העולם המערבי.
  • 0:27 - 0:30
    ורציתי להבין למה.
  • 0:31 - 0:33
    למה זה קורה לנו?
  • 0:33 - 0:36
    מדוע בכל שנה שחולפת,
  • 0:36 - 0:39
    יותר ויותר מאיתנו מתקשים לעבור את היום?
  • 0:40 - 0:43
    ורציתי להבין זאת בגלל תעלומה אישית יותר .
  • 0:43 - 0:45
    כשהייתי בגיל העשרה,
  • 0:45 - 0:46
    אני זוכר שהלכתי לרופא שלי
  • 0:46 - 0:51
    והסברתי שהרגשתי כאילו כאב דולף מתוכי.
  • 0:51 - 0:53
    לא יכולתי לשלוט בזה,
  • 0:53 - 0:55
    לא הבנתי למה זה קורה
  • 0:55 - 0:57
    די התביישתי בזה.
  • 0:57 - 0:59
    והרופא שלי סיפר לי סיפור
  • 0:59 - 1:01
    שכעת אני מבין שהיתה בו כוונה טובה,
  • 1:01 - 1:02
    אבל הוא היה פשטני למדי.
  • 1:02 - 1:04
    לא שגוי לחלוטין.
  • 1:04 - 1:06
    הרופא שלי אמר, "אנחנו יודעים
    למה אנשים נעשים כאלה.
  • 1:06 - 1:11
    יש אנשים שבאופן טבעי נוצר בראשם
    חוסר איזון כימי -
  • 1:11 - 1:12
    ברור שאתה אחד מהם.
  • 1:12 - 1:14
    מה שצריך לעשות זה לתת לך כמה תרופות,
  • 1:14 - 1:16
    שיגרמו לכימיקלים שלך לחזור לאיזון."
  • 1:17 - 1:19
    אז התחלתי לקחת תרופה שנקראת
    פקסיל, או סרוקסט,
  • 1:19 - 1:22
    זו אותה תרופה עם שמות שונים
    במדינות שונות.
  • 1:22 - 1:24
    והרגשתי הרבה יותר טוב, התעודדתי מאוד.
  • 1:25 - 1:26
    אבל זמן לא רב אחר כך,
  • 1:26 - 1:28
    תחושת הכאב הזו החלה לחזור.
  • 1:28 - 1:30
    אז ניתנו לי מינונים יותר ויותר גבוהים
  • 1:30 - 1:33
    עד שבמשך 13 שנים לקחתי את
    המינון המרבי האפשרי
  • 1:33 - 1:35
    שמותר באופן חוקי .
  • 1:35 - 1:39
    ובהרבה מ 13 השנים האלו,
    וכמעט ברוב הזמן, עד לסופן,
  • 1:39 - 1:40
    עדיין סבלתי מכאב רב.
  • 1:40 - 1:43
    והתחלתי לשאול את עצמי, "מה קורה פה?
  • 1:43 - 1:45
    כי אתם עושים כל מה
  • 1:45 - 1:48
    שאומרים לכם לעשות, על פי
    הטענה ששולטת בתרבות -
  • 1:48 - 1:50
    למה אתם עדיין מרגישים ככה?"
  • 1:50 - 1:53
    אז כדי לרדת לעומקן של שתי תעלומות אלו
  • 1:53 - 1:55
    עבור ספר שכתבתי,
  • 1:55 - 1:57
    יצאתי בסופו של דבר למסע גדול סביב העולם,
  • 1:57 - 1:59
    נסעתי כ 81,000 קילומטר
  • 1:59 - 2:01
    רציתי לשבת עם המומחים המובילים בעולם
  • 2:01 - 2:03
    לגבי הגורמים לדיכאון ולחרדה
  • 2:03 - 2:05
    ויותר חשוב, מה פותר אותם.
  • 2:05 - 2:08
    ולגבי אנשים שסבלו מדיכאון וחרדה
  • 2:08 - 2:10
    ויצאו מהם, בכל מיני דרכים,
  • 2:10 - 2:11
    ולמדתי הרבה מאוד
  • 2:11 - 2:14
    מהאנשים המדהימים שהיכרתי לאורך הדרך.
  • 2:14 - 2:17
    אבל אני חושב שבלב כל מה שלמדתי היה,
  • 2:17 - 2:20
    שעד כה יש לנו ראיות מדעיות
  • 2:20 - 2:24
    לתשע סיבות שונות לדיכאון וחרדה.
  • 2:24 - 2:27
    שתיים מהן באמת בביולוגיה שלנו.
  • 2:27 - 2:29
    הגנים שלכם יכולים להפוך אתכם
    לרגישים יותר לבעיות אלה,
  • 2:29 - 2:31
    אם כי הם לא חורצים את הגורל שלכם.
  • 2:31 - 2:35
    ויש שינויים אַמִיתִיִּם
    שיכולים לקרות כשאתם נכנסים לדיכאון
  • 2:35 - 2:37
    שיכולים להקשות על היציאה מהמצב הזה.
  • 2:37 - 2:39
    אבל רוב הגורמים שהוכחו
  • 2:39 - 2:41
    כגורמים למצבי דיכאון וחרדה
  • 2:41 - 2:43
    אינם בביולוגיה שלנו.
  • 2:44 - 2:46
    אלה הם פקטורים שמגיעים מהדרך שבה אנו חיים.
  • 2:46 - 2:48
    וברגע שאתם מבינים אותם,
  • 2:48 - 2:51
    נפתחת בפניכם מערכת פתרונות שונים לחלוטין
  • 2:51 - 2:52
    שצריכים להיות מוצעים לאנשים
  • 2:52 - 2:55
    לצד האופציה של תרופות כימיות
    נוגדות דיכאון.
  • 2:55 - 2:57
    לדוגמה:
  • 2:57 - 3:01
    אם אתם בודדים, סביר יותר שתהיו מדוכאים.
  • 3:01 - 3:04
    אם כשאתם הולכים לעבודה,
    אין לכם שליטה על התפקיד שלכם,
  • 3:04 - 3:06
    אתם פשוט עושים את מה שאומרים לכם,
  • 3:06 - 3:08
    סביר יותר שתהיו מדוכאים.
  • 3:08 - 3:10
    אם אתם יוצאים לחיק הטבע
    לעתים רחוקות מאוד בלבד,
  • 3:10 - 3:12
    סביר יותר שתיכנסו לדיכאון.
  • 3:12 - 3:15
    ודבר אחד מאחד את הסיבות הרבות
    לדיכאון וחרדה
  • 3:15 - 3:16
    שלמדתי עליהם.
  • 3:16 - 3:18
    לא את כולם, אבל רבות מהן.
  • 3:18 - 3:20
    כולכם כאן יודעים
  • 3:20 - 3:23
    שלכולכם יש צרכים גופניים טבעיים, נכון?
  • 3:23 - 3:24
    כמובן.
  • 3:24 - 3:27
    אתם זקוקים למזון, אתם זקוקים למים,
  • 3:27 - 3:29
    אתם זקוקים למחסה, אתה זקוקים לאוויר נקי.
  • 3:29 - 3:31
    לו הייתי לוקח מכם את הדברים האלה,
  • 3:31 - 3:33
    תהיו ממש מהר בצרות צרורות
  • 3:33 - 3:35
    אבל באותו זמן,
  • 3:35 - 3:38
    לכל אדם יש תמיד צרכים פסיכולוגיים טבעיים.
  • 3:38 - 3:40
    אתם צריכים להרגיש שאתם שייכים.
  • 3:40 - 3:43
    אתם צריכים להרגיש שלחייכם
    יש משמעות ותכלית.
  • 3:43 - 3:46
    אתם צריכים להרגיש שאנשים
    רואים אתכם ומעריכים אתכם.
  • 3:46 - 3:48
    אתם צריכים להרגיש שמצפה לכם עתיד הגיוני.
  • 3:48 - 3:51
    ושהתרבות הזו שבנינו טובה בהרבה מובנים.
  • 3:52 - 3:54
    והרבה דברים הינם טובים יותר משהיו בעבר -
  • 3:54 - 3:55
    אנחנו שמחים לחיות היום.
  • 3:55 - 3:57
    אבל אנחנו הופכים להיות פחות ופחות מצליחים
  • 3:57 - 4:01
    לענות על צרכים פסיכולוגיים בסיסיים אלה.
  • 4:02 - 4:04
    וזה לא הדבר היחידי שקורה,
  • 4:04 - 4:08
    אבל אני חושב שזו הסיבה העיקרית
    לכך שהמשבר הזה ממשיך לגדול ולגדול.
  • 4:09 - 4:12
    ומצאתי שממש קשה לקלוט את זה.
  • 4:12 - 4:15
    ממש נאבקתי עם הרעיון
  • 4:15 - 4:19
    לעבור מחשיבה על הדיכאון שלי כעל
    בעיה במוח שלי,
  • 4:19 - 4:20
    למשהו שיש לו הרבה סיבות,
  • 4:21 - 4:23
    כולל רבות בשל האופן בו אנו חיים.
  • 4:23 - 4:25
    וזה רק התחיל באמת להסתדר לי בראש
  • 4:25 - 4:28
    כשיום אחד הלכתי לראיין
    פסיכיאטר דרום אפריקאי
  • 4:28 - 4:30
    בשם ד"ר דרק סאמרפילד.
  • 4:30 - 4:31
    הוא אדם נהדר.
  • 4:31 - 4:35
    וד"ר סאמרפילד הזדמן לקמבודיה בשנת 2001,
  • 4:35 - 4:38
    כשהציגו שם לראשונה
    תרופות כימיות נוגדות דיכאון
  • 4:38 - 4:40
    לתושבי המדינה ההיא.
  • 4:40 - 4:43
    והרופאים המקומיים, הקמבודים,
    מעולם לא שמעו על התרופות האלו,
  • 4:43 - 4:45
    אז הם היו ככה, מה זה?
  • 4:45 - 4:46
    והוא הסביר.
  • 4:46 - 4:48
    והם ענו לו,
  • 4:48 - 4:50
    "אנחנו לא צריכים אותן,
    כבר יש לנו תרופות נגד דיכאון."
  • 4:50 - 4:52
    והוא שאל, "למה אתם מתכוונים?"
  • 4:52 - 4:55
    הוא חשב שהם הולכים לדבר על
    איזושהי תרופה מצמחי מרפא,
  • 4:55 - 4:59
    כמו סנט ג'ונ'ס וורט, ג'ינקו בילובה,
    משהו כזה.
  • 5:00 - 5:02
    במקום זה, הם סיפרו לו סיפור.
  • 5:03 - 5:06
    בקהילה אחת היה איכר שעבד בשדות האורז.
  • 5:06 - 5:08
    ויום אחד, הוא דרך על מוקש נעל
  • 5:08 - 5:10
    שנשאר מהמלחמה עם ארצות הברית,
  • 5:10 - 5:12
    ורגלו התרסקה.
  • 5:12 - 5:13
    אז הם התקינו לו רגל תותבת,
  • 5:13 - 5:16
    ואחרי זמן מה הוא חזר לעבוד בשדות האורז.
  • 5:16 - 5:19
    אבל כנראה שמאוד כואב לעבוד מתחת למים
  • 5:19 - 5:20
    כשיש גפה מלאכותית,
  • 5:20 - 5:22
    ואני משער שזה היה די טראומטי
  • 5:22 - 5:25
    לחזור ולעבוד בשדה היכן שהוא נפצע.
  • 5:25 - 5:27
    הבחור התחיל לבכות כל היום,
  • 5:27 - 5:29
    הוא סירב לצאת מהמיטה,
  • 5:29 - 5:32
    הוא פיתח את כל התסמינים של דיכאון קלאסי.
  • 5:32 - 5:33
    הרופא הקמבודי אמר,
  • 5:33 - 5:36
    "זה הרגע שאנחנו נתנו לו נוגד דיכאון."
  • 5:36 - 5:38
    וד"ר סאמרפילד אמר, "מה זה היה?"
  • 5:38 - 5:41
    הם הסבירו שהם ישבו איתו.
  • 5:42 - 5:43
    הם הקשיבו לו.
  • 5:44 - 5:47
    הם הבינו שהכאב שלו הגיוני -
  • 5:47 - 5:50
    היה לו קשה לראות את זה
    בעיצומו של הדיכאון שלו,
  • 5:50 - 5:54
    אבל למעשה, היו
    סיבות הגיוניות לגמרי בחייו.
  • 5:54 - 5:57
    אחד הרופאים שדבר עם האנשים בקהילה חשב,
  • 5:57 - 5:59
    "אתם יודעים, לו קנינו לבחור הזה פרה,
  • 5:59 - 6:01
    הוא היה יכול להיות רפתן,
  • 6:01 - 6:04
    הוא לא יהיה במצב הזה שפגע בו כל כך,
  • 6:04 - 6:07
    הוא לא יצטרך ללכת ולעבוד בשדות האורז."
  • 6:07 - 6:08
    אז קנו לו פרה.
  • 6:08 - 6:10
    תוך שבועיים, הוא הפסיק לבכות,
  • 6:10 - 6:12
    תוך חודש, הדיכאון שלו נעלם.
  • 6:12 - 6:14
    הם אמרו לד"ר סאמרפילד,
  • 6:14 - 6:17
    "אז אתה רואה, דוקטור, הפרה ההיא,
    זה היה נוגד דיכאון,
  • 6:17 - 6:18
    לזה אתה מתכוון, נכון?"
  • 6:18 - 6:19
    (צחוק)
  • 6:19 - 6:22
    (מחיאות כפיים)
  • 6:22 - 6:25
    אם הייתם גדלים לחשוב על דיכאון כמוני,
  • 6:25 - 6:26
    וכמו רוב האנשים כאן,
  • 6:26 - 6:28
    זה היה נשמע כמו בדיחה גרועה, נכון?
  • 6:28 - 6:29
    "הלכתי לרופאה שלי כדי לקבל נוגד דיכאון,
  • 6:29 - 6:32
    היא נתנה לי פרה."
  • 6:32 - 6:35
    אבל מה שאותם רופאים קמבודיים
    ידעו באופן אינטואיטיבי,
  • 6:35 - 6:38
    בהתבסס על אנקדוטה לא מדעית זו,
  • 6:38 - 6:41
    זה מה שהגוף הרפואי המוביל בעולם,
  • 6:41 - 6:43
    ארגון הבריאות העולמי,
  • 6:43 - 6:45
    מנסה לספר לנו כבר שנים,
  • 6:45 - 6:48
    בהתבסס על העדויות המדעיות הטובות ביותר.
  • 6:49 - 6:51
    אם אתם בדיכאון,
  • 6:51 - 6:52
    אם אתם סובלים מחרדה,
  • 6:53 - 6:56
    אתם לא חלשים, אתם לא משוגעים,
  • 6:56 - 7:00
    אינכם מכונה עם חלקים שבורים
  • 7:01 - 7:03
    אתם בני אדם עם צרכים לא מסופקים.
  • 7:04 - 7:07
    וחשוב מאוד לשים לב למה שהרופאים הקמבודיים
  • 7:07 - 7:10
    וארגון הבריאות העולמי, לא אומרים.
  • 7:10 - 7:11
    הם לא אמרו לאיכר הזה,
  • 7:11 - 7:14
    היי חבר, אתה צריך לקחת את עצמך בידיים.
  • 7:14 - 7:17
    זה התפקיד שלך להבין ולתקן את הבעיה בעצמך."
  • 7:18 - 7:20
    נהפוך הוא, מה שהם אמרו זה,
  • 7:20 - 7:23
    "אנחנו כאן כקבוצה נעזור ונשתף איתך פעולה,
  • 7:23 - 7:28
    וביחד, אנו יכולים להבין ולתקן את הבעיה."
  • 7:29 - 7:33
    זה מה שכל אדם בדיכאון צריך,
  • 7:33 - 7:36
    וזה מה שמגיע לכל אדם שסובל מדיכאון.
  • 7:36 - 7:39
    זו הסיבה שאחד הרופאים המובילים באו"ם,
  • 7:39 - 7:41
    בהצהרתו הרשמית ביום הבריאות העולמי,
  • 7:41 - 7:43
    לפני כמה שנים, ב 2017,
  • 7:43 - 7:46
    אמר שאנחנו צריכים לדבר פחות
    על חוסר איזון כימי
  • 7:46 - 7:49
    ויותר על חוסר האיזון בדרך בה אנו חיים.
  • 7:49 - 7:51
    תרופות ממש מקלות על אנשים מסוימים -
  • 7:51 - 7:53
    הן הקלו עלי לזמן מה -
  • 7:53 - 7:57
    אבל בדיוק בגלל שהבעיה הזאת יותר
    עמוקה מהביולוגיה שלהם
  • 7:58 - 8:01
    גם הפתרונות צריכים להעמיק הרבה יותר.
  • 8:01 - 8:03
    אבל כשלמדתי זאת לראשונה,
  • 8:03 - 8:05
    אני זוכר שחשבתי,
  • 8:05 - 8:07
    "בסדר, יכולתי לראות את הראיות המדעיות,
  • 8:07 - 8:08
    קראתי הרבה מחקרים,
  • 8:08 - 8:11
    ראיינתי הרבה מומחים
    שהסבירו את זה,
  • 8:11 - 8:14
    המשכתי לחשוב,
    "בסדר אבל איך נוכל לעשות את זה?"
  • 8:14 - 8:16
    הדברים שגורמים לנו לדיכאון
  • 8:16 - 8:19
    הם ברוב המקרים מורכבים יותר ממה שקרה
  • 8:19 - 8:20
    עם החקלאי הקמבודי הזה.
  • 8:20 - 8:23
    היכן אנו מתחילים, עם התובנה הזו?
  • 8:23 - 8:26
    אבל אז, במסע הארוך לקראת הספר שלי,
  • 8:26 - 8:28
    סביב העולם,
  • 8:28 - 8:30
    המשכתי לפגוש אנשים שעשו בדיוק את זה,
  • 8:30 - 8:33
    מסידני לסן-פרנסיסקו,
  • 8:33 - 8:34
    ולסאן פאולו.
  • 8:34 - 8:36
    המשכתי לפגוש אנשים שהבינו
  • 8:36 - 8:38
    את הסיבות העמוקות יותר לדיכאון וחרדה
  • 8:38 - 8:41
    וכקבוצות, תיקנו אותן.
  • 8:41 - 8:44
    כמובן, שאיני יכול לספר לכם
    על כל האנשים המדהימים
  • 8:44 - 8:45
    שיצא לי להכיר ושכתבתי עליהם,
  • 8:45 - 8:49
    או על כל תשעת הגורמים לדיכאון ולחרדה
    שלמדתי עליהם,
  • 8:49 - 8:51
    כי לא יתנו לי להגיש שיחת TED של 10 שעות -
  • 8:51 - 8:53
    תוכלו להתלונן על כך בפניהם.
  • 8:53 - 8:55
    אבל אני רוצה להתמקד בשניים מהגורמים
  • 8:55 - 8:58
    ושניים מהפתרונות שעולים מהם, אם זה בסדר.
  • 8:59 - 9:00
    הנה הראשון:
  • 9:00 - 9:03
    אנחנו החברה הבודדה ביותר
    בהיסטוריה האנושית.
  • 9:03 - 9:06
    במחקר שנערך לאחרונה, שאלו אמריקאים:
  • 9:06 - 9:09
    "האם אתה מרגיש שאתה כבר לא קרוב לאף אחד?"
  • 9:09 - 9:13
    ו- 39% מהאנשים אמרו שזה מתאר אותם.
  • 9:13 - 9:14
    "לא קרוב יותר לאף אחד."
  • 9:14 - 9:17
    במדד הבדידות העולמי,
  • 9:17 - 9:19
    בריטניה ושאר אירופה,
    נמצאים ממש מאחורי ארה"ב,
  • 9:20 - 9:21
    במקרה ומישהו כאן מרגיש זָחוּחַ.
  • 9:21 - 9:22
    (צחוק)
  • 9:22 - 9:24
    ביליתי זמן רב בדיונים על כך
  • 9:24 - 9:27
    עם המומחה המוביל בעולם לבדידות,
  • 9:27 - 9:29
    אדם מדהים בשם פרופסור ג'ון קסיופו,
  • 9:29 - 9:30
    שהיה בשיקגו,
  • 9:30 - 9:33
    וחשבתי הרבה על שאלה אחת שהעבודה שלו
    מציבה בפנינו.
  • 9:33 - 9:35
    פרופסור קסיופו שאל,
  • 9:35 - 9:37
    "מדוע אנחנו קיימים?
  • 9:37 - 9:39
    למה אנחנו כאן, למה אנחנו חיים?"
  • 9:39 - 9:41
    סיבה מרכזית אחת היא
  • 9:41 - 9:44
    שאבותינו בסוואנות של אפריקה
  • 9:44 - 9:46
    היו ממש טובים בדבר אחד.
  • 9:46 - 9:50
    הם לא היו גדולים מהחיות שהם צדו
    הרבה מהזמן,
  • 9:50 - 9:53
    הם לא היו יותר מהירים מבעלי החיים
    שהם צדו הרבה מהזמן,
  • 9:53 - 9:56
    אבל הם היו הרבה יותר טובים
    בהתאגדות לקבוצות
  • 9:56 - 9:57
    ובשיתוף פעולה.
  • 9:57 - 10:00
    זה היה הכוח העליון שלנו כמין --
  • 10:00 - 10:01
    אנחנו מתאגדים יחד,
  • 10:01 - 10:03
    בדיוק כמו שדבורים התפתחו לחיות בכוורת,
  • 10:04 - 10:06
    בני האדם התפתחו לחיות בשבט.
  • 10:06 - 10:10
    ואנחנו בני האדם הראשונים אי פעם
  • 10:10 - 10:12
    שפירקנו את השבטים שלנו.
  • 10:12 - 10:15
    וזה גורם לנו להרגיש נורא.
  • 10:15 - 10:17
    אבל זה לא צריך להיות כך.
  • 10:17 - 10:20
    אחד הגיבורים בספרי, ובעצם בחיי,
  • 10:20 - 10:22
    הוא רופא בשם סם אברינגטון.
  • 10:22 - 10:25
    הוא רופא כללי באזור עני של מזרח לונדון,
  • 10:25 - 10:26
    היכן שחייתי הרבה שנים.
  • 10:26 - 10:28
    ולסם היה ממש לא קל,
  • 10:28 - 10:30
    כי שהיו לו המון מטופלים
  • 10:30 - 10:32
    שהגיעו אליו עם דיכאון וחרדה קשים מאוד.
  • 10:32 - 10:35
    וכמוני, הוא לא מתנגד לתרופות כימיות
    נוגדות דיכאון,
  • 10:35 - 10:37
    הוא חושב שהם מקלים איכשהו
    על אנשים מסוימים.
  • 10:37 - 10:38
    אבל הוא יכל לראות שני דברים.
  • 10:39 - 10:42
    ראשית, מטופליו היו בדיכאון וחרדה
    הרבה מהזמן
  • 10:42 - 10:46
    מסיבות מובנות לחלוטין, כמו בדידות.
  • 10:46 - 10:49
    ושנית, למרות שהתרופות נתנו הקלה מסוימת
    לאנשים מסוימים,
  • 10:49 - 10:52
    להרבה אנשים אחרים, הם לא פתרו את הבעיה.
  • 10:52 - 10:53
    הבעיה הבסיסית.
  • 10:54 - 10:57
    יום אחד, סם החליט ליזום גישה אחרת.
  • 10:57 - 10:59
    אישה הגיעה למרכז הרפואי שלו,
  • 10:59 - 11:00
    קראו לה ליסה קנינגהם.
  • 11:01 - 11:02
    התוודעתי לליסה מאוחר יותר.
  • 11:02 - 11:06
    וליסה נסגרה בביתה
    עם דיכאון משתק וחרדה
  • 11:07 - 11:08
    במשך 7 שנים.
  • 11:09 - 11:12
    וכשהגיעה למרכז של סם, אמרו לה: "אל תדאגי,
  • 11:12 - 11:14
    נמשיך לתת לך את התרופות האלו,
  • 11:14 - 11:16
    אבל נרשום לך גם משהו אחר.
  • 11:17 - 11:20
    אנו נרשום לך לבוא לכאן,
    למרכז הזה פעמיים בשבוע
  • 11:20 - 11:23
    כדי להיפגש עם קבוצת אנשים אחרים
    שסובלים מדיכאון וחרדה.
  • 11:23 - 11:26
    לא כדי לדבר על כמה את אומללה,
  • 11:26 - 11:29
    אלא כדי לחשוב על משהו משמעותי
    שכולכם יכולים לעשות יחד
  • 11:29 - 11:32
    כדי שלא תהיו בודדים ולא תרגישו
    שהחיים חסרי טעם"
  • 11:32 - 11:35
    בפעם הראשונה שהקבוצה הזו נפגשה,
  • 11:35 - 11:37
    ליסה פשוט החלה להקיא מרוב חרדה,
  • 11:37 - 11:39
    זה היה כל כך מהמם עבורה.
  • 11:39 - 11:42
    אבל אנשים טפחו לה על הגב,
    והקבוצה התחילה לדבר,
  • 11:42 - 11:43
    הם היו כאילו "מה אנחנו יכולים לעשות?"
  • 11:43 - 11:45
    אלה אנשים עירוניים, ממזרח לונדון, כמוני,
  • 11:45 - 11:47
    הם לא ידעו שום דבר על גינון.
  • 11:47 - 11:48
    והם אמרו "למה שאנחנו לא נלמד גינון?"
  • 11:48 - 11:51
    היה שטח מאחורי משרדי הרופאים
  • 11:51 - 11:52
    מכוסה בשיחים סבוכים.
  • 11:52 - 11:54
    "מדוע שלא נהפוך את זה לגן?"
  • 11:54 - 11:56
    הם התחילו להשאיל ספרים בספרייה,
  • 11:56 - 11:59
    התחילו לצפות בסרטוני יוטיוב.
  • 11:59 - 12:02
    הם התחילו לתחוב את אצבעותיהם באדמה.
  • 12:02 - 12:05
    הם התחילו ללמוד את מקצבי העונות.
  • 12:05 - 12:06
    יש הרבה הוכחות
  • 12:06 - 12:07
    שחשיפה לעולם הטבע
  • 12:07 - 12:10
    היא נוגד דיכאון חזק באמת.
  • 12:10 - 12:13
    אבל הם התחילו לעשות משהו אפילו יותר חשוב.
  • 12:13 - 12:15
    הם התחילו להקים שבט.
  • 12:15 - 12:17
    הם התחילו להקים קבוצה.
  • 12:17 - 12:19
    הם התחילו לדאוג אחד לשני.
  • 12:19 - 12:21
    אם אחד מהם לא הגיע,
  • 12:21 - 12:24
    האחרים היו הולכים לחפש אותו - "אתה בסדר?"
  • 12:24 - 12:26
    לעזור לו להבין מה הטריד אותו באותו יום.
  • 12:26 - 12:28
    זו הדרך בה ליסה תיארה לי את זה,
  • 12:28 - 12:31
    "כשהגן התחיל לפרוח,
  • 12:31 - 12:32
    התחלנו אנחנו לפרוח."
  • 12:32 - 12:35
    הגישה הזו מכונה מתן מרשם חברתי,
  • 12:35 - 12:36
    היא מתפשטת ברחבי אירופה.
  • 12:36 - 12:38
    ויש יותר ויותר הוכחות
  • 12:38 - 12:41
    לכך שזה יכול להביא לירידות
    ממשיות ומשמעותיות
  • 12:41 - 12:43
    בדיכאון ובחרדה.
  • 12:43 - 12:47
    ויום אחד, אני זוכר שעמדתי בגן
  • 12:47 - 12:50
    שליסה וחבריה, המדוכאים לשעבר הקימו --
  • 12:50 - 12:51
    זה גן ממש יפה -
  • 12:51 - 12:52
    ומחשבה זו,
  • 12:52 - 12:56
    היא הרבה בהשראת אדם בשם
    פרופסור יו מקאי מאוסטרליה.
  • 12:56 - 13:01
    חשבתי: זה כל כך נפוץ כשאנשים מרגישים
    רע, בתרבות הזו,
  • 13:01 - 13:04
    שאנחנו אומרים להם - אני בטוח
    שכולם כאן אמרו את זה, אני אמרתי
  • 13:04 - 13:07
    אנו אומרים: "אתה רק צריך להיות
    עצמך"
  • 13:08 - 13:11
    והבנתי, שמה שאנחנו צריכים לומר לאנשים זה,
  • 13:11 - 13:12
    "אל תהיה אתה.
  • 13:12 - 13:14
    אל תהיה עצמך.
  • 13:14 - 13:16
    תהיה אנחנו, תהיה אנו.
  • 13:17 - 13:18
    תהיה חלק מקבוצה"
  • 13:18 - 13:22
    (מחיאות כפיים)
  • 13:22 - 13:24
    הפתרון לבעיות האלו
  • 13:24 - 13:28
    הוא לא לשאוב יותר ויותר מהמשאבים שלכם
  • 13:28 - 13:29
    כיחידים מבודדים -
  • 13:29 - 13:31
    זה בחלקו מה שהכניס אותנו למשבר הזה.
  • 13:31 - 13:34
    הוא מתבסס על חיבור מחדש עם משהו גדול מכם.
  • 13:34 - 13:36
    וזה באמת מתקשר לאחת מהסיבות האחרות
  • 13:36 - 13:39
    לדיכאון וחרדה שעליה רציתי לדבר איתכם.
  • 13:39 - 13:41
    אז כולם יודעים
  • 13:41 - 13:45
    שהג'אנק פוד השתלט על התזונה שלנו
    והפך אותנו לחולים פיזית.
  • 13:45 - 13:47
    אני לא אומר את זה מתוך תחושת עליונות,
  • 13:47 - 13:49
    אני ממש הגעתי לשיחה זו ממקדונלד'ס.
  • 13:49 - 13:51
    ראיתי שכולכם אוכלים את ארוחת הבוקר הבריאה של TED,
  • 13:51 - 13:53
    וחשבתי כאילו, אין מצב.
  • 13:53 - 13:58
    אבל כמו שהג'אנק פוד השתלט על התזונה שלנו
    והפך אותנו לחולים פיזית,
  • 13:58 - 14:02
    סוג של ערכי ג'אנק השתלטו על דעתנו
  • 14:02 - 14:04
    והפכו אותנו לחולים בנפש.
  • 14:04 - 14:07
    במשך אלפי שנים, פילוסופים אמרו,
  • 14:07 - 14:12
    אם אתם חושבים שהחיים הם
    על כסף ומעמד ועשיית רושם,
  • 14:12 - 14:13
    אתם תרגישו מגעיל.
  • 14:13 - 14:15
    זה לא ציטוט מדויק משופנהאואר,
  • 14:15 - 14:17
    אבל זו תמצית הדברים שהוא אמר.
  • 14:17 - 14:20
    אבל באופן מוזר,כמעט אף אחד
    לא חקר זאת מדעית,
  • 14:20 - 14:24
    עד שאדם יוצא דופן,
    בשם פרופסור טים קאסר,
  • 14:24 - 14:26
    ממכללת נוקס באילינוי,
  • 14:26 - 14:29
    והוא חוקר את זה כבר 30 שנה.
  • 14:29 - 14:32
    והמחקר שלו מציע כמה דברים ממש חשובים.
  • 14:32 - 14:35
    ראשית, ככל שאתם יותר מאמינים
  • 14:35 - 14:40
    שאתם יכולים להשיג ולהציג
    את הדרך שלכם לצאת מהעצב,
  • 14:40 - 14:42
    לחיים טובים,
  • 14:42 - 14:45
    יותר אתם צפויים להפוך למדוכאים וחרדים.
  • 14:45 - 14:46
    ושנית,
  • 14:46 - 14:51
    כחברה, הפכנו הרבה יותר מונעים
    על ידי אמונות אלו.
  • 14:51 - 14:52
    לאורך כל חיי,
  • 14:52 - 14:56
    בהשפעת הפרסום והאינסטגרם ושכמותם.
  • 14:57 - 14:58
    וכשחשבתי על זה
  • 14:58 - 15:04
    הבנתי שזה כאילו מיום היוולדנו,
    מאכילים אותנו סוג של מזון מהיר לנפש.
  • 15:04 - 15:08
    הוכשרנו לחפש אושר בכל המקומות הלא נכונים,
  • 15:08 - 15:11
    וממש כמו שג'אנק פוד
    לא עונה על צרכיכם התזונתיים
  • 15:11 - 15:13
    ולמעשה גורם לכם להרגיש נורא,
  • 15:13 - 15:16
    כך ערכי הג'אנק אינם עונים
    על הצרכים הפסיכולוגיים שלכם,
  • 15:16 - 15:19
    ולוקחים אתכם רחוק מחיים טובים.
  • 15:19 - 15:22
    אבל כשביליתי לראשונה עם פרופסור קאסר
  • 15:22 - 15:23
    ולמדתי את כל זה,
  • 15:23 - 15:26
    חשתי תערובת רגשות ממש מוזרה.
  • 15:26 - 15:28
    כי מצד אחד מצאתי שזה ממש מאתגר.
  • 15:28 - 15:32
    יכולתי לראות באיזו תדירות בחיי,
    כשהרגשתי גרוע,
  • 15:32 - 15:37
    ניסיתי לתקן את זה בעזרת סוג של
    פתרון חיצוני מופלא, שנועד להרשים.
  • 15:37 - 15:40
    ויכולתי לראות מדוע זה לא עבד טוב בשבילי.
  • 15:41 - 15:44
    חשבתי גם, האין זה ברור מאליו?
  • 15:44 - 15:46
    האין זה כמעט בנאלי?
  • 15:46 - 15:47
    אם הייתי אומר לכולם כאן,
  • 15:47 - 15:49
    שאף אחד מכם לא ישכב על ערש הדווי שלו
  • 15:49 - 15:51
    ויחשוב על כל הנעליים שקנה,
    וכל הציוצים שקיבל חזרה, נכון?
  • 15:51 - 15:53
    אתם תחשבו על רגעים
  • 15:53 - 15:55
    של אהבה, משמעות וקשר בחיים שלכם.
  • 15:55 - 15:57
    אני חושב שזה נשמע כמעט כמו קלישאה.
  • 15:57 - 16:01
    אבל המשכתי לדבר, ולומר לפרופסור קאסר,
  • 16:01 - 16:03
    "למה אני מרגיש את הכפילות המוזרה הזו?"
  • 16:03 - 16:07
    והוא אמר, "ברמה מסוימת, כולנו יודעים
    את הדברים האלה.
  • 16:07 - 16:09
    אבל בתרבות הזו, אנחנו לא חיים על פיהם."
  • 16:09 - 16:11
    אנו מכירים אותם כל כך טוב
    שהם הפכו לקלישאות,
  • 16:11 - 16:13
    אבל אנחנו לא חיים על פיהם.
  • 16:13 - 16:16
    שבתי ושאלתי, מדוע אנו יודעים
    על משהו כל כך נחרץ,
  • 16:16 - 16:17
    אבל לא חיים על פיו?
  • 16:17 - 16:21
    ולאחר זמן מה, פרופסור קאסר אמר לי,
  • 16:21 - 16:23
    "כי אנחנו חיים במכונה
  • 16:23 - 16:27
    שמתוכננת לגרום לנו להזניח
    את מה שחשוב בחיים."
  • 16:27 - 16:29
    הייתי באמת צריך לחשוב על זה.
  • 16:29 - 16:30
    "כי אנחנו חיים במכונה
  • 16:30 - 16:34
    שמתוכננת לגרום לנו להזניח
    את מה שחשוב בחיים."
  • 16:34 - 16:38
    ופרופסור קאסר רצה להבין אם אנו יכולים
    לשבש את המכונה הזו.
  • 16:38 - 16:40
    הוא ערך הרבה מאוד מחקרים בנושא זה;
  • 16:40 - 16:42
    אני אספר לכם על דוגמה אחת,
  • 16:42 - 16:45
    ואני באמת קורא לכולם כאן לנסות את זה
    עם חברים ובני משפחה.
  • 16:45 - 16:48
    יחד עם בחור בשם נתן דונגן, הוא קיבל קבוצה
    של בני נוער ומבוגרים
  • 16:48 - 16:53
    שיגיעו וייפגשו לסדרת מפגשים
    לאורך תקופת זמן,
  • 16:53 - 16:54
    וחלק ממטרת הקבוצה
  • 16:54 - 16:58
    היה לגרום לאנשים לחשוב על רגע בחייהם
  • 16:58 - 17:01
    שבו הם מצאו משמעות ותכלית.
  • 17:01 - 17:03
    עבור אנשים שונים, אלה היו דברים שונים.
  • 17:03 - 17:06
    עבור אנשים מסוימים זה היה נגינה,
    כתיבה, עזרה לזולת -
  • 17:06 - 17:09
    אני בטוח שכולם כאן יכולים לתאר משהו, נכון?
  • 17:09 - 17:12
    וחלק ממטרת הקבוצה היה לגרום לאנשים לשאול,
  • 17:12 - 17:15
    "בסדר, איך הייתם יכולים להקדיש
    יותר זמן מחייכם
  • 17:15 - 17:18
    כדי לחוות יותר רגעים כאלה
    של משמעות ותכלית,
  • 17:18 - 17:21
    ופחות לרכוש קשקושים, שאינכם צריכים,
  • 17:21 - 17:23
    להעלות אותם למדיה החברתית
    ולנסות לגרום לאנשים להגיב,
  • 17:23 - 17:25
    "וואיי, מה זה מקנאים!"
  • 17:25 - 17:27
    ומה שהם מצאו היה,
  • 17:27 - 17:28
    שרק לקיים את המפגשים האלה,
  • 17:28 - 17:31
    היה כמו סוג של אלכוהוליסטים אנונימיים,
    לצרכנות,
  • 17:32 - 17:35
    לגרום לאנשים לקיים את המפגשים האלה,
    להגות את הערכים האלה,
  • 17:35 - 17:37
    להחליט לפעול על פיהם ולשוחח זה עם זה,
  • 17:37 - 17:40
    הוביל לשינוי ניכר בערכיהם של האנשים.
  • 17:40 - 17:45
    זה הרחיק אותם מהוריקן ההודעות
    שמייצרות דיכאון
  • 17:45 - 17:47
    שמכוונות אותנו לחפש אושר
    במקומות הלא נכונים,
  • 17:47 - 17:51
    ולקראת יותר משמעות וערכים מזינים
  • 17:51 - 17:53
    שירימו אותנו מהדיכאון.
  • 17:53 - 17:57
    אבל עם כל הפתרונות שראיתי וכתבתי עליהם,
  • 17:57 - 17:59
    ועוד רבים שאני לא יכול לדבר עליהם כאן,
  • 17:59 - 18:01
    המשכתי לחשוב,
  • 18:01 - 18:05
    ולמה לקח לי כל כך הרבה זמן
    לראות את התובנות האלו?
  • 18:05 - 18:07
    כי כשמסבירים אותן לאנשים -
  • 18:07 - 18:09
    חלקן יותר מסובכות, אבל לא כולן,
  • 18:09 - 18:11
    כשמסבירים את זה לאנשים,
    זה לא כמו הנדסת טילים, נכון?
  • 18:11 - 18:14
    ברמה מסוימת, אנו כבר יודעים
    את הדברים האלה.
  • 18:14 - 18:17
    מדוע אנחנו כל כך מתקשים להבין אותם?
  • 18:17 - 18:19
    אני חושב שיש לכך הרבה סיבות.
  • 18:19 - 18:24
    אבל לדעתי אחת הסיבות לכך היא
    שעלינו לשנות את ההבנה שלנו
  • 18:24 - 18:27
    מהם בעצם, דיכאון וחרדה.
  • 18:28 - 18:30
    ישנן תרומות ביולוגיות ממשיות מאוד
  • 18:30 - 18:32
    לדיכאון ולחרדה.
  • 18:32 - 18:36
    אבל אם נאפשר לביולוגיה להפוך לתמונה כולה,
  • 18:36 - 18:37
    כפי שעשיתי לאורך הרבה זמן,
  • 18:37 - 18:41
    כשטענתי שהתרבות שלנו עשתה הרבה לאורך חיי
  • 18:41 - 18:45
    מה שאנחנו בעצם רומזים לאנשים הוא, בלי כוונה,
  • 18:45 - 18:48
    אבל מה שאנחנו רומזים הוא:
  • 18:48 - 18:50
    "הכאב שלכם לא אומר כלום.
  • 18:51 - 18:52
    זו רק תקלה.
  • 18:52 - 18:54
    הוא כמו תקלה בתוכנת מחשב,
  • 18:54 - 18:57
    זו רק בעיית חיווט בראש שלכם."
  • 18:58 - 19:01
    אבל אני הצלחתי להתחיל לשנות את חיי,
  • 19:01 - 19:05
    כשהבנתי שהדיכאון שלכם אינו תקלה.
  • 19:07 - 19:08
    הוא איתות.
  • 19:09 - 19:11
    הדיכאון שלכם הוא איתות.
  • 19:11 - 19:13
    הוא אומר לכם משהו.
  • 19:13 - 19:18
    (מחיאות כפיים)
  • 19:18 - 19:20
    יש סיבות למה אנחנו מרגישים כך,
  • 19:20 - 19:23
    ויכול להיות שקשה לראותן
    בעיצומם של ייסורי הדיכאון --
  • 19:23 - 19:25
    אני מבין את זה ממש טוב מניסיון אישי.
  • 19:25 - 19:29
    אבל בעזרת העזרה הנכונה,
    אנו יכולים להבין את הבעיות האלו
  • 19:29 - 19:31
    ונוכל לפתור את הבעיות האלו ביחד.
  • 19:31 - 19:33
    אבל כדי לעשות זאת,
  • 19:33 - 19:34
    הצעד הראשון
  • 19:34 - 19:37
    הוא שעלינו להפסיק לזלזל באותות האלה
  • 19:37 - 19:41
    תוך אמירה שהם סימן לחולשה, או לשיגעון
    או ביולוגיים גרידא,
  • 19:41 - 19:43
    פרט למספר זעיר של אנשים.
  • 19:43 - 19:47
    אנחנו צריכים להתחיל להאזין לאותות האלה,
  • 19:47 - 19:50
    כי הם אומרים לנו משהו שאנחנו באמת
    צריכים לשמוע.
  • 19:51 - 19:56
    זה רק כשאנחנו באמת מקשיבים לאותות האלה,
  • 19:56 - 20:00
    ואנחנו מכבדים ומוקירים את האותות האלה,
  • 20:00 - 20:02
    אנחנו נתחיל לראות
  • 20:02 - 20:06
    את הפתרונות המשחררים, המזינים
    והמעמיקים יותר.
  • 20:07 - 20:11
    את הפרות שמחכות סביבנו.
  • 20:12 - 20:13
    תודה.
  • 20:13 - 20:16
    (מחיאות כפיים)
Title:
זו יכולה להיות הסיבה שאתם מדוכאים או חרדים
Speaker:
יוהאן הארי
Description:

בשיחה מרגשת וישימה, העיתונאי יוהאן הארי חולק תובנות חדשות על הגורמים לדיכאון וחרדה מפי מומחים ברחבי העולם - כמו גם כמה פתרונות חדשים ומלהיבים. "אם אתה מדוכא או חרד, אתה לא חלש ואתה לא משוגע - אתה בן אדם עם צרכים לא מסופקים," אומר הארי.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
20:31

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.