-
Title:
זו יכולה להיות הסיבה שאתם מדוכאים או חרדים
-
Description:
בשיחה מרגשת וישימה, העיתונאי יוהאן הארי חולק תובנות חדשות על הגורמים לדיכאון וחרדה מפי מומחים ברחבי העולם - כמו גם כמה פתרונות חדשים ומלהיבים. "אם אתה מדוכא או חרד, אתה לא חלש ואתה לא משוגע - אתה בן אדם עם צרכים לא מסופקים," אומר הארי.
-
Speaker:
יוהאן הארי
-
במשך זמן רב מאוד,
-
התמודדתי עם שתי תעלומות.
-
לא הבנתי אותן
-
ולמען האמת, די חששתי לבחון אותן.
-
התעלומה הראשונה הייתה, שאני בן 40,
-
ולאורך כל חיי, שנה אחרי שנה,
-
התרבו רגשות דיכאון וחרדה קשים,
-
בארצות הברית, בבריטניה,
-
ובכל רחבי העולם המערבי.
-
ורציתי להבין למה.
-
למה זה קורה לנו?
-
מדוע בכל שנה שחולפת,
-
יותר ויותר מאיתנו מתקשים לעבור את היום?
-
ורציתי להבין זאת בגלל תעלומה אישית יותר .
-
-
אני זוכר שהלכתי לרופא שלי
-
והסברתי שהרגשתי כאילו כאב דולף מתוכי.
-
לא יכולתי לשלוט בזה,
-
לא הבנתי למה זה קורה
-
די התביישתי בזה.
-
והרופא שלי סיפר לי סיפור
-
שכעת אני מבין שהיתה בו כוונה טובה,
-
אבל הוא היה פשטני למדי.
-
לא שגוי לחלוטין.
-
הרופא שלי אמר, "אנחנו יודעים
למה אנשים נעשים כאלה.
-
יש אנשים שבאופן טבעי נוצר בראשם
חוסר איזון כימי -
-
ברור שאתה אחד מהם.
-
מה שצריך לעשות זה לתת לך כמה תרופות,
-
שיגרמו לכימיקלים שלך לחזור לאיזון."
-
אז התחלתי לקחת תרופה שנקראת
פקסיל, או סרוקסט,
¶
-
זו אותה תרופה עם שמות שונים
במדינות שונות.
-
והרגשתי הרבה יותר טוב, התעודדתי מאוד.
-
אבל זמן לא רב אחר כך,
-
תחושת הכאב הזו החלה לחזור.
-
אז ניתנו לי מינונים יותר ויותר גבוהים
-
עד שבמשך 13 שנים לקחתי את
המינון המרבי האפשרי
-
שמותר באופן חוקי .
-
ובהרבה מ 13 השנים האלו,
וכמעט ברוב הזמן, עד לסופן,
-
עדיין סבלתי מכאב רב.
-
והתחלתי לשאול את עצמי, "מה קורה פה?
-
כי אתם עושים כל מה
-
שאומרים לכם לעשות, על פי
הטענה ששולטת בתרבות -
-
למה אתם עדיין מרגישים ככה?"
-
אז כדי לרדת לעומקן של שתי תעלומות אלו
¶
-
עבור ספר שכתבתי,
-
יצאתי בסופו של דבר למסע גדול סביב העולם,
-
נסעתי כ 81,000 קילומטר
-
רציתי לשבת עם המומחים המובילים בעולם
-
לגבי הגורמים לדיכאון ולחרדה
-
ויותר חשוב, מה פותר אותם.
-
ולגבי אנשים שסבלו מדיכאון וחרדה
-
ויצאו מהם, בכל מיני דרכים,
-
ולמדתי הרבה מאוד
-
מהאנשים המדהימים שהיכרתי לאורך הדרך.
-
אבל אני חושב שבלב כל מה שלמדתי היה,
¶
-
שעד כה יש לנו ראיות מדעיות
-
לתשע סיבות שונות לדיכאון וחרדה.
-
שתיים מהן באמת בביולוגיה שלנו.
-
הגנים שלכם יכולים להפוך אתכם
לרגישים יותר לבעיות אלה,
-
אם כי הם לא חורצים את הגורל שלכם.
-
ויש שינויים אַמִיתִיִּם
שיכולים לקרות כשאתם נכנסים לדיכאון
-
שיכולים להקשות על היציאה מהמצב הזה.
-
אבל רוב הגורמים שהוכחו
-
כגורמים למצבי דיכאון וחרדה
-
אינם בביולוגיה שלנו.
-
אלה הם פקטורים שמגיעים מהדרך שבה אנו חיים.
-
וברגע שאתם מבינים אותם,
-
נפתחת בפניכם מערכת פתרונות שונים לחלוטין
-
שצריכים להיות מוצעים לאנשים
-
לצד האופציה של תרופות כימיות
נוגדות דיכאון.
-
-
אם אתם בודדים, סביר יותר שתהיו מדוכאים.
-
אם כשאתם הולכים לעבודה,
אין לכם שליטה על התפקיד שלכם,
-
אתם פשוט עושים את מה שאומרים לכם,
-
סביר יותר שתהיו מדוכאים.
-
אם אתם יוצאים לחיק הטבע
לעתים רחוקות מאוד בלבד,
-
סביר יותר שתיכנסו לדיכאון.
-
ודבר אחד מאחד את הסיבות הרבות
לדיכאון וחרדה
¶
-
שלמדתי עליהם.
-
לא את כולם, אבל רבות מהן.
-
כולכם כאן יודעים
-
שלכולכם יש צרכים גופניים טבעיים, נכון?
-
כמובן.
-
אתם זקוקים למזון, אתם זקוקים למים,
-
אתם זקוקים למחסה, אתה זקוקים לאוויר נקי.
-
לו הייתי לוקח מכם את הדברים האלה,
-
תהיו ממש מהר בצרות צרורות
-
אבל באותו זמן,
-
לכל אדם יש תמיד צרכים פסיכולוגיים טבעיים.
-
אתם צריכים להרגיש שאתם שייכים.
-
אתם צריכים להרגיש שלחייכם
יש משמעות ותכלית.
-
אתם צריכים להרגיש שאנשים
רואים אתכם ומעריכים אתכם.
-
אתם צריכים להרגיש שמצפה לכם עתיד הגיוני.
-
ושהתרבות הזו שבנינו טובה בהרבה מובנים.
-
והרבה דברים הינם טובים יותר משהיו בעבר -
-
אנחנו שמחים לחיות היום.
-
אבל אנחנו הופכים להיות פחות ופחות מצליחים
-
לענות על צרכים פסיכולוגיים בסיסיים אלה.
-
וזה לא הדבר היחידי שקורה,
-
אבל אני חושב שזו הסיבה העיקרית
לכך שהמשבר הזה ממשיך לגדול ולגדול.
-
ומצאתי שממש קשה לקלוט את זה.
-
ממש נאבקתי עם הרעיון
-
לעבור מחשיבה על הדיכאון שלי כעל
בעיה במוח שלי,
-
למשהו שיש לו הרבה סיבות,
-
כולל רבות בשל האופן בו אנו חיים.
-
וזה רק התחיל באמת להסתדר לי בראש
¶
-
כשיום אחד הלכתי לראיין
פסיכיאטר דרום אפריקאי
-
בשם ד"ר דרק סאמרפילד.
-
הוא אדם נהדר.
-
וד"ר סאמרפילד הזדמן לקמבודיה בשנת 2001,
-
כשהציגו שם לראשונה
תרופות כימיות נוגדות דיכאון
-
לתושבי המדינה ההיא.
-
והרופאים המקומיים, הקמבודים,
מעולם לא שמעו על התרופות האלו,
-
אז הם היו ככה, מה זה?
-
והוא הסביר.
-
והם ענו לו,
-
"אנחנו לא צריכים אותן,
כבר יש לנו תרופות נגד דיכאון."
-
והוא שאל, "למה אתם מתכוונים?"
-
הוא חשב שהם הולכים לדבר על
איזושהי תרופה מצמחי מרפא,
-
כמו סנט ג'ונ'ס וורט, ג'ינקו בילובה,
משהו כזה.
-
במקום זה, הם סיפרו לו סיפור.
-
בקהילה אחת היה איכר שעבד בשדות האורז.
¶
-
ויום אחד, הוא דרך על מוקש נעל
-
שנשאר מהמלחמה עם ארצות הברית,
-
ורגלו התרסקה.
-
אז הם התקינו לו רגל תותבת,
-
ואחרי זמן מה הוא חזר לעבוד בשדות האורז.
-
אבל כנראה שמאוד כואב לעבוד מתחת למים
-
כשיש גפה מלאכותית,
-
ואני משער שזה היה די טראומטי
-
לחזור ולעבוד בשדה היכן שהוא נפצע.
-
הבחור התחיל לבכות כל היום,
-
הוא סירב לצאת מהמיטה,
-
הוא פיתח את כל התסמינים של דיכאון קלאסי.
-
הרופא הקמבודי אמר,
-
"זה הרגע שאנחנו נתנו לו נוגד דיכאון."
-
וד"ר סאמרפילד אמר, "מה זה היה?"
-
הם הסבירו שהם ישבו איתו.
-
הם הקשיבו לו.
-
הם הבינו שהכאב שלו הגיוני -
-
היה לו קשה לראות את זה
בעיצומו של הדיכאון שלו,
-
אבל למעשה, היו
סיבות הגיוניות לגמרי בחייו.
-
אחד הרופאים שדבר עם האנשים בקהילה חשב,
-
"אתם יודעים, לו קנינו לבחור הזה פרה,
-
הוא היה יכול להיות רפתן,
-
הוא לא יהיה במצב הזה שפגע בו כל כך,
-
הוא לא יצטרך ללכת ולעבוד בשדות האורז."
-
אז קנו לו פרה.
-
תוך שבועיים, הוא הפסיק לבכות,
-
תוך חודש, הדיכאון שלו נעלם.
-
הם אמרו לד"ר סאמרפילד,
-
"אז אתה רואה, דוקטור, הפרה ההיא,
זה היה נוגד דיכאון,
-
לזה אתה מתכוון, נכון?"
-
-
-
אם הייתם גדלים לחשוב על דיכאון כמוני,
¶
-
וכמו רוב האנשים כאן,
-
זה היה נשמע כמו בדיחה גרועה, נכון?
-
"הלכתי לרופאה שלי כדי לקבל נוגד דיכאון,
-
היא נתנה לי פרה."
-
אבל מה שאותם רופאים קמבודיים
ידעו באופן אינטואיטיבי,
-
בהתבסס על אנקדוטה לא מדעית זו,
-
זה מה שהגוף הרפואי המוביל בעולם,
-
ארגון הבריאות העולמי,
-
מנסה לספר לנו כבר שנים,
-
בהתבסס על העדויות המדעיות הטובות ביותר.
-
-
אם אתם סובלים מחרדה,
-
אתם לא חלשים, אתם לא משוגעים,
-
אינכם מכונה עם חלקים שבורים
-
אתם בני אדם עם צרכים לא מסופקים.
-
וחשוב מאוד לשים לב למה שהרופאים הקמבודיים
-
וארגון הבריאות העולמי, לא אומרים.
-
הם לא אמרו לאיכר הזה,
-
היי חבר, אתה צריך לקחת את עצמך בידיים.
-
זה התפקיד שלך להבין ולתקן את הבעיה בעצמך."
-
נהפוך הוא, מה שהם אמרו זה,
-
"אנחנו כאן כקבוצה נעזור ונשתף איתך פעולה,
-
וביחד, אנו יכולים להבין ולתקן את הבעיה."
-
זה מה שכל אדם בדיכאון צריך,
-
וזה מה שמגיע לכל אדם שסובל מדיכאון.
-
זו הסיבה שאחד הרופאים המובילים באו"ם,
¶
-
בהצהרתו הרשמית ביום הבריאות העולמי,
-
לפני כמה שנים, ב 2017,
-
אמר שאנחנו צריכים לדבר פחות
על חוסר איזון כימי
-
ויותר על חוסר האיזון בדרך בה אנו חיים.
-
תרופות ממש מקלות על אנשים מסוימים -
-
הן הקלו עלי לזמן מה -
-
אבל בדיוק בגלל שהבעיה הזאת יותר
עמוקה מהביולוגיה שלהם
-
גם הפתרונות צריכים להעמיק הרבה יותר.
-
אבל כשלמדתי זאת לראשונה,
¶
-
אני זוכר שחשבתי,
-
"בסדר, יכולתי לראות את הראיות המדעיות,
-
קראתי הרבה מחקרים,
-
ראיינתי הרבה מומחים
שהסבירו את זה,
-
המשכתי לחשוב,
"בסדר אבל איך נוכל לעשות את זה?"
-
הדברים שגורמים לנו לדיכאון
-
הם ברוב המקרים מורכבים יותר ממה שקרה
-
עם החקלאי הקמבודי הזה.
-
היכן אנו מתחילים, עם התובנה הזו?
-
אבל אז, במסע הארוך לקראת הספר שלי,
¶
-
סביב העולם,
-
המשכתי לפגוש אנשים שעשו בדיוק את זה,
-
מסידני לסן-פרנסיסקו,
-
ולסאן פאולו.
-
המשכתי לפגוש אנשים שהבינו
-
את הסיבות העמוקות יותר לדיכאון וחרדה
-
וכקבוצות, תיקנו אותן.
-
כמובן, שאיני יכול לספר לכם
על כל האנשים המדהימים
-
שיצא לי להכיר ושכתבתי עליהם,
-
או על כל תשעת הגורמים לדיכאון ולחרדה
שלמדתי עליהם,
-
כי לא יתנו לי להגיש שיחת TED של 10 שעות -
-
תוכלו להתלונן על כך בפניהם.
-
אבל אני רוצה להתמקד בשניים מהגורמים
¶
-
ושניים מהפתרונות שעולים מהם, אם זה בסדר.
-
הנה הראשון:
-
אנחנו החברה הבודדה ביותר
בהיסטוריה האנושית.
-
במחקר שנערך לאחרונה, שאלו אמריקאים:
-
"האם אתה מרגיש שאתה כבר לא קרוב לאף אחד?"
-
ו- 39% מהאנשים אמרו שזה מתאר אותם.
-
"לא קרוב יותר לאף אחד."
-
במדד הבדידות העולמי,
-
בריטניה ושאר אירופה,
נמצאים ממש מאחורי ארה"ב,
-
במקרה ומישהו כאן מרגיש זָחוּחַ.
-
-
ביליתי זמן רב בדיונים על כך
¶
-
עם המומחה המוביל בעולם לבדידות,
-
אדם מדהים בשם פרופסור ג'ון קסיופו,
-
שהיה בשיקגו,
-
וחשבתי הרבה על שאלה אחת שהעבודה שלו
מציבה בפנינו.
-
פרופסור קסיופו שאל,
-
"מדוע אנחנו קיימים?
-
למה אנחנו כאן, למה אנחנו חיים?"
-
סיבה מרכזית אחת היא
-
שאבותינו בסוואנות של אפריקה
-
היו ממש טובים בדבר אחד.
-
הם לא היו גדולים מהחיות שהם צדו
הרבה מהזמן,
-
הם לא היו יותר מהירים מבעלי החיים
שהם צדו הרבה מהזמן,
-
אבל הם היו הרבה יותר טובים
בהתאגדות לקבוצות
-
ובשיתוף פעולה.
-
זה היה הכוח העליון שלנו כמין --
-
אנחנו מתאגדים יחד,
-
בדיוק כמו שדבורים התפתחו לחיות בכוורת,
-
בני האדם התפתחו לחיות בשבט.
-
ואנחנו בני האדם הראשונים אי פעם
-
שפירקנו את השבטים שלנו.
-
וזה גורם לנו להרגיש נורא.
-
אבל זה לא צריך להיות כך.
-
אחד הגיבורים בספרי, ובעצם בחיי,
¶
-
הוא רופא בשם סם אברינגטון.
-
הוא רופא כללי באזור עני של מזרח לונדון,
-
היכן שחייתי הרבה שנים.
-
ולסם היה ממש לא קל,
-
כי שהיו לו המון מטופלים
-
שהגיעו אליו עם דיכאון וחרדה קשים מאוד.
-
וכמוני, הוא לא מתנגד לתרופות כימיות
נוגדות דיכאון,
-
הוא חושב שהם מקלים איכשהו
על אנשים מסוימים.
-
אבל הוא יכל לראות שני דברים.
-
ראשית, מטופליו היו בדיכאון וחרדה
הרבה מהזמן
-
מסיבות מובנות לחלוטין, כמו בדידות.
-
ושנית, למרות שהתרופות נתנו הקלה מסוימת
לאנשים מסוימים,
-
להרבה אנשים אחרים, הם לא פתרו את הבעיה.
-
הבעיה הבסיסית.
-
יום אחד, סם החליט ליזום גישה אחרת.
-
אישה הגיעה למרכז הרפואי שלו,
-
קראו לה ליסה קנינגהם.
-
התוודעתי לליסה מאוחר יותר.
-
וליסה נסגרה בביתה
עם דיכאון משתק וחרדה
-
במשך 7 שנים.
-
וכשהגיעה למרכז של סם, אמרו לה: "אל תדאגי,
-
נמשיך לתת לך את התרופות האלו,
-
אבל נרשום לך גם משהו אחר.
-
אנו נרשום לך לבוא לכאן,
למרכז הזה פעמיים בשבוע
-
כדי להיפגש עם קבוצת אנשים אחרים
שסובלים מדיכאון וחרדה.
-
לא כדי לדבר על כמה את אומללה,
-
אלא כדי לחשוב על משהו משמעותי
שכולכם יכולים לעשות יחד
-
כדי שלא תהיו בודדים ולא תרגישו
שהחיים חסרי טעם"
-
בפעם הראשונה שהקבוצה הזו נפגשה,
¶
-
ליסה פשוט החלה להקיא מרוב חרדה,
-
זה היה כל כך מהמם עבורה.
-
אבל אנשים טפחו לה על הגב,
והקבוצה התחילה לדבר,
-
הם היו כאילו "מה אנחנו יכולים לעשות?"
-
אלה אנשים עירוניים, ממזרח לונדון, כמוני,
-
הם לא ידעו שום דבר על גינון.
-
והם אמרו "למה שאנחנו לא נלמד גינון?"
-
היה שטח מאחורי משרדי הרופאים
-
מכוסה בשיחים סבוכים.
-
"מדוע שלא נהפוך את זה לגן?"
-
הם התחילו להשאיל ספרים בספרייה,
-
התחילו לצפות בסרטוני יוטיוב.
-
הם התחילו לתחוב את אצבעותיהם באדמה.
-
הם התחילו ללמוד את מקצבי העונות.
-
יש הרבה הוכחות
-
שחשיפה לעולם הטבע
-
היא נוגד דיכאון חזק באמת.
-
אבל הם התחילו לעשות משהו אפילו יותר חשוב.
-
הם התחילו להקים שבט.
-
הם התחילו להקים קבוצה.
-
הם התחילו לדאוג אחד לשני.
-
אם אחד מהם לא הגיע,
-
האחרים היו הולכים לחפש אותו - "אתה בסדר?"
-
לעזור לו להבין מה הטריד אותו באותו יום.
-
זו הדרך בה ליסה תיארה לי את זה,
-
"כשהגן התחיל לפרוח,
-
התחלנו אנחנו לפרוח."
-
הגישה הזו מכונה מתן מרשם חברתי,
¶
-
היא מתפשטת ברחבי אירופה.
-
ויש יותר ויותר הוכחות
-
לכך שזה יכול להביא לירידות
ממשיות ומשמעותיות
-
בדיכאון ובחרדה.
-
ויום אחד, אני זוכר שעמדתי בגן
¶
-
שליסה וחבריה, המדוכאים לשעבר הקימו --
-
זה גן ממש יפה -
-
ומחשבה זו,
-
היא הרבה בהשראת אדם בשם
פרופסור יו מקאי מאוסטרליה.
-
חשבתי: זה כל כך נפוץ כשאנשים מרגישים
רע, בתרבות הזו,
-
שאנחנו אומרים להם - אני בטוח
שכולם כאן אמרו את זה, אני אמרתי
-
אנו אומרים: "אתה רק צריך להיות
עצמך"
-
והבנתי, שמה שאנחנו צריכים לומר לאנשים זה,
-
"אל תהיה אתה.
-
אל תהיה עצמך.
-
תהיה אנחנו, תהיה אנו.
-
תהיה חלק מקבוצה"
-
-
-
הוא לא לשאוב יותר ויותר מהמשאבים שלכם
-
כיחידים מבודדים -
-
זה בחלקו מה שהכניס אותנו למשבר הזה.
-
הוא מתבסס על חיבור מחדש עם משהו גדול מכם.
-
וזה באמת מתקשר לאחת מהסיבות האחרות
¶
-
לדיכאון וחרדה שעליה רציתי לדבר איתכם.
-
אז כולם יודעים
-
שהג'אנק פוד השתלט על התזונה שלנו
והפך אותנו לחולים פיזית.
-
אני לא אומר את זה מתוך תחושת עליונות,
-
אני ממש הגעתי לשיחה זו ממקדונלד'ס.
-
ראיתי שכולכם אוכלים את ארוחת הבוקר הבריאה של TED,
-
וחשבתי כאילו, אין מצב.
-
אבל כמו שהג'אנק פוד השתלט על התזונה שלנו
והפך אותנו לחולים פיזית,
-
סוג של ערכי ג'אנק השתלטו על דעתנו
-
והפכו אותנו לחולים בנפש.
-
במשך אלפי שנים, פילוסופים אמרו,
-
אם אתם חושבים שהחיים הם
על כסף ומעמד ועשיית רושם,
-
אתם תרגישו מגעיל.
-
זה לא ציטוט מדויק משופנהאואר,
-
אבל זו תמצית הדברים שהוא אמר.
-
אבל באופן מוזר,כמעט אף אחד
לא חקר זאת מדעית,
¶
-
עד שאדם יוצא דופן,
בשם פרופסור טים קאסר,
-
ממכללת נוקס באילינוי,
-
והוא חוקר את זה כבר 30 שנה.
-
והמחקר שלו מציע כמה דברים ממש חשובים.
-
ראשית, ככל שאתם יותר מאמינים
-
שאתם יכולים להשיג ולהציג
את הדרך שלכם לצאת מהעצב,
-
לחיים טובים,
-
יותר אתם צפויים להפוך למדוכאים וחרדים.
-
ושנית,
-
כחברה, הפכנו הרבה יותר מונעים
על ידי אמונות אלו.
-
לאורך כל חיי,
-
בהשפעת הפרסום והאינסטגרם ושכמותם.
-
-
הבנתי שזה כאילו מיום היוולדנו,
מאכילים אותנו סוג של מזון מהיר לנפש.
-
הוכשרנו לחפש אושר בכל המקומות הלא נכונים,
-
וממש כמו שג'אנק פוד
לא עונה על צרכיכם התזונתיים
-
ולמעשה גורם לכם להרגיש נורא,
-
כך ערכי הג'אנק אינם עונים
על הצרכים הפסיכולוגיים שלכם,
-
ולוקחים אתכם רחוק מחיים טובים.
-
אבל כשביליתי לראשונה עם פרופסור קאסר
-
ולמדתי את כל זה,
-
חשתי תערובת רגשות ממש מוזרה.
-
כי מצד אחד מצאתי שזה ממש מאתגר.
-
יכולתי לראות באיזו תדירות בחיי,
כשהרגשתי גרוע,
-
ניסיתי לתקן את זה בעזרת סוג של
פתרון חיצוני מופלא, שנועד להרשים.
-
ויכולתי לראות מדוע זה לא עבד טוב בשבילי.
-
חשבתי גם, האין זה ברור מאליו?
-
האין זה כמעט בנאלי?
-
אם הייתי אומר לכולם כאן,
-
שאף אחד מכם לא ישכב על ערש הדווי שלו
-
ויחשוב על כל הנעליים שקנה,
וכל הציוצים שקיבל חזרה, נכון?
-
אתם תחשבו על רגעים
-
של אהבה, משמעות וקשר בחיים שלכם.
-
אני חושב שזה נשמע כמעט כמו קלישאה.
-
אבל המשכתי לדבר, ולומר לפרופסור קאסר,
-
"למה אני מרגיש את הכפילות המוזרה הזו?"
-
והוא אמר, "ברמה מסוימת, כולנו יודעים
את הדברים האלה.
-
אבל בתרבות הזו, אנחנו לא חיים על פיהם."
-
אנו מכירים אותם כל כך טוב
שהם הפכו לקלישאות,
-
אבל אנחנו לא חיים על פיהם.
-
שבתי ושאלתי, מדוע אנו יודעים
על משהו כל כך נחרץ,
-
אבל לא חיים על פיו?
-
ולאחר זמן מה, פרופסור קאסר אמר לי,
-
"כי אנחנו חיים במכונה
-
שמתוכננת לגרום לנו להזניח
את מה שחשוב בחיים."
-
הייתי באמת צריך לחשוב על זה.
-
"כי אנחנו חיים במכונה
-
שמתוכננת לגרום לנו להזניח
את מה שחשוב בחיים."
-
ופרופסור קאסר רצה להבין אם אנו יכולים
לשבש את המכונה הזו.
¶
-
הוא ערך הרבה מאוד מחקרים בנושא זה;
-
אני אספר לכם על דוגמה אחת,
-
ואני באמת קורא לכולם כאן לנסות את זה
עם חברים ובני משפחה.
-
יחד עם בחור בשם נתן דונגן, הוא קיבל קבוצה
של בני נוער ומבוגרים
-
שיגיעו וייפגשו לסדרת מפגשים
לאורך תקופת זמן,
-
וחלק ממטרת הקבוצה
-
היה לגרום לאנשים לחשוב על רגע בחייהם
-
שבו הם מצאו משמעות ותכלית.
-
עבור אנשים שונים, אלה היו דברים שונים.
-
עבור אנשים מסוימים זה היה נגינה,
כתיבה, עזרה לזולת -
-
אני בטוח שכולם כאן יכולים לתאר משהו, נכון?
-
וחלק ממטרת הקבוצה היה לגרום לאנשים לשאול,
-
"בסדר, איך הייתם יכולים להקדיש
יותר זמן מחייכם
-
כדי לחוות יותר רגעים כאלה
של משמעות ותכלית,
-
ופחות לרכוש קשקושים, שאינכם צריכים,
-
להעלות אותם למדיה החברתית
ולנסות לגרום לאנשים להגיב,
-
"וואיי, מה זה מקנאים!"
-
-
שרק לקיים את המפגשים האלה,
-
היה כמו סוג של אלכוהוליסטים אנונימיים,
לצרכנות,
-
לגרום לאנשים לקיים את המפגשים האלה,
להגות את הערכים האלה,
-
להחליט לפעול על פיהם ולשוחח זה עם זה,
-
הוביל לשינוי ניכר בערכיהם של האנשים.
-
זה הרחיק אותם מהוריקן ההודעות
שמייצרות דיכאון
-
שמכוונות אותנו לחפש אושר
במקומות הלא נכונים,
-
ולקראת יותר משמעות וערכים מזינים
-
שירימו אותנו מהדיכאון.
-
אבל עם כל הפתרונות שראיתי וכתבתי עליהם,
¶
-
ועוד רבים שאני לא יכול לדבר עליהם כאן,
-
המשכתי לחשוב,
-
ולמה לקח לי כל כך הרבה זמן
לראות את התובנות האלו?
-
כי כשמסבירים אותן לאנשים -
-
חלקן יותר מסובכות, אבל לא כולן,
-
כשמסבירים את זה לאנשים,
זה לא כמו הנדסת טילים, נכון?
-
ברמה מסוימת, אנו כבר יודעים
את הדברים האלה.
-
מדוע אנחנו כל כך מתקשים להבין אותם?
-
אני חושב שיש לכך הרבה סיבות.
-
אבל לדעתי אחת הסיבות לכך היא
שעלינו לשנות את ההבנה שלנו
-
מהם בעצם, דיכאון וחרדה.
-
ישנן תרומות ביולוגיות ממשיות מאוד
-
לדיכאון ולחרדה.
-
אבל אם נאפשר לביולוגיה להפוך לתמונה כולה,
-
כפי שעשיתי לאורך הרבה זמן,
-
כשטענתי שהתרבות שלנו עשתה הרבה לאורך חיי
-
מה שאנחנו בעצם רומזים לאנשים הוא, בלי כוונה,
-
אבל מה שאנחנו רומזים הוא:
-
"הכאב שלכם לא אומר כלום.
-
זו רק תקלה.
-
הוא כמו תקלה בתוכנת מחשב,
-
זו רק בעיית חיווט בראש שלכם."
-
אבל אני הצלחתי להתחיל לשנות את חיי,
-
כשהבנתי שהדיכאון שלכם אינו תקלה.
-
הוא איתות.
-
הדיכאון שלכם הוא איתות.
-
הוא אומר לכם משהו.
-
-
יש סיבות למה אנחנו מרגישים כך,
¶
-
ויכול להיות שקשה לראותן
בעיצומם של ייסורי הדיכאון --
-
אני מבין את זה ממש טוב מניסיון אישי.
-
אבל בעזרת העזרה הנכונה,
אנו יכולים להבין את הבעיות האלו
-
ונוכל לפתור את הבעיות האלו ביחד.
-
אבל כדי לעשות זאת,
-
הצעד הראשון
-
הוא שעלינו להפסיק לזלזל באותות האלה
-
תוך אמירה שהם סימן לחולשה, או לשיגעון
או ביולוגיים גרידא,
-
פרט למספר זעיר של אנשים.
-
אנחנו צריכים להתחיל להאזין לאותות האלה,
-
כי הם אומרים לנו משהו שאנחנו באמת
צריכים לשמוע.
-
זה רק כשאנחנו באמת מקשיבים לאותות האלה,
-
ואנחנו מכבדים ומוקירים את האותות האלה,
-
אנחנו נתחיל לראות
-
את הפתרונות המשחררים, המזינים
והמעמיקים יותר.
-
את הפרות שמחכות סביבנו.
-
-