Return to Video

סיפור של אימוץ | ג'יליאן לורן | TEDxאוניברסיטת-צ'פמן

  • 0:11 - 0:13
    זה הבן שלי.
  • 0:13 - 0:14
    (קהל): אווו.
  • 0:14 - 0:16
    שמו טאריקו.
  • 0:16 - 0:21
    בעלי, סקוט, ואני
    אימצנו אותו מאתיופיה ב-2009.
  • 0:21 - 0:26
    ואני מבטיחה לכם
    שהאימוץ לא נועד לרכי הלבב.
  • 0:26 - 0:30
    ואימוץ של אתיופי
    בידי בני גזע אחר
  • 0:30 - 0:33
    במיוחד לא נועד למי
    שאינם רוצים שיסתכלו עליהם.
  • 0:33 - 0:35
    וסקוט ואני קצת מגזימים בעניין הזה
  • 0:35 - 0:38
    כי שנינו טיפוסים שאוהבים קעקועים
  • 0:38 - 0:39
    אז אנו רגילים שבוהים בנו,
  • 0:39 - 0:43
    אבל זאת תשומת לב
    שונה מאד מאשר --
  • 0:43 - 0:49
    למשל, אנו גרים בניו-יורק
    וטאריקו הוא בן שנתיים וחצי,
  • 0:49 - 0:52
    והוא אובחן עם תסמונת
    דחק פוסט-טראומטי.
  • 0:52 - 0:56
    אז יש לו התקפי זעם אלימים
    בערך עשר פעמים ביום.
  • 0:56 - 1:01
    עלינו ללכת לפסיכולוג כדי ללמוד
    איך להכיל אותו באופן בטיחותי,
  • 1:01 - 1:03
    כדי שלא יפגע בעצמו או באחרים.
  • 1:04 - 1:06
    ואת זה עושים
  • 1:06 - 1:10
    בכך ששוכבים מאחוריו על הקרקע,
    מחזיקים לו את הראש ביד אחת,
  • 1:10 - 1:16
    כורכים סביבו את הזרוע השניה
    ואת הרגליים - סביב רגליו,
  • 1:16 - 1:18
    ונשארים ככה עד שהוא נרגע.
  • 1:19 - 1:24
    זה נראה נורא
    וגם ההרגשה נוראה.
  • 1:24 - 1:29
    וכשאת הלבנה היחידה ברכבת התחתית
    בבדפורד-סטיבסנט שבברוקלין,
  • 1:29 - 1:32
    (צחוק)
  • 1:32 - 1:37
    ואת צריכה לרסן פעוט אפרו-אמריקני,
  • 1:37 - 1:41
    זו נִראוּת שונה מאד
    ממה שהורגלתי בה
  • 1:41 - 1:43
    עד אז.
  • 1:44 - 1:46
    ובגלל שאנו בולטים כל-כך כמשפחה,
  • 1:46 - 1:48
    הרבה אנשים רוצים
    לדבר איתי על אימוץ,
  • 1:48 - 1:51
    ולפעמים הם אומרים דברים כמו,
  • 1:51 - 1:54
    "תמיד רציתי לאמץ,
    אבל בעלי לא מוכן לחשוב על זה
  • 1:54 - 1:56
    "כי אי-אפשר לדעת מה תקבלי."
  • 1:58 - 2:01
    ואני חושבת, וואו, כאילו --
  • 2:01 - 2:03
    לא חשבתי על זה בתחילת התהליך
  • 2:03 - 2:07
    כי הרי כך או כך
    לא יודעים מה מקבלים, נכון?
  • 2:07 - 2:10
    (צחוק)
  • 2:10 - 2:12
    ככה זה... אלה החיים.
  • 2:12 - 2:13
    (צחוק)
  • 2:14 - 2:18
    בסדר, אני מבינה
    שאימוץ לא מתאים לכולם.
  • 2:18 - 2:21
    אבל יש בו דברים
    שכולנו יכולים ללמוד.
  • 2:21 - 2:27
    למשל, האימוץ מבהיר מאד את עניין
    התורשה לעומת המורשת,
  • 2:27 - 2:28
    ואני תמיד יכולה לראות
  • 2:28 - 2:32
    מתי אנשים בודקים את טאריקו
    כדי לאסוף הוכחות
  • 2:32 - 2:34
    לצד זה או זה בדיון הזה.
  • 2:34 - 2:36
    למשל, "הוא כל-כך מהיר!"
  • 2:36 - 2:40
    נו, בטח.
    האתיופים מנצחים בכל המרתונים.
  • 2:40 - 2:43
    (צחוק)
  • 2:43 - 2:44
    "הוא כל-כך יפה!"
  • 2:44 - 2:48
    נו, בטח. הרי כל האתיופים יפים.
  • 2:49 - 2:51
    ו-"איזה מתופף נהדר שהוא!"
  • 2:52 - 2:54
    (צחוק)
  • 2:55 - 2:56
    אין צורך להרחיב.
  • 2:56 - 2:57
    (צחוק)
  • 2:57 - 3:00
    אבל אם בוחנים יותר מקרוב
  • 3:00 - 3:05
    איך המאומצים מרכיבים לעצמם
    תחושת זהות מגובשת,
  • 3:05 - 3:08
    ביכולתנו לראות שמי שאנחנו
    ומהו מקומנו בעולם
  • 3:08 - 3:11
    אינם רק פונקציה
    של תורשה או מורשת.
  • 3:12 - 3:16
    הזהות שלנו היא אקט של דמיון.
  • 3:17 - 3:20
    איננו רק החומר הגנטי שלנו
    או איך חונכנו,
  • 3:20 - 3:23
    אלא גם הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו.
  • 3:24 - 3:26
    אז כעת הרשו לי
    לספר לכם קצת על בני.
  • 3:27 - 3:30
    הוא בן שש ומצבו מצוין.
  • 3:30 - 3:31
    כבר אין התקפי זעם,
  • 3:31 - 3:33
    אלא מידי פעם,
    כשמעורב בעניין "אייפד".
  • 3:33 - 3:34
    (צחוק)
  • 3:35 - 3:39
    ויש עוד רק דבר אחד
    שעליכם לדעת בקשר לילד הזה:
  • 3:39 - 3:41
    מטוסים.
  • 3:41 - 3:47
    מטוסים, מטוסים ועוד מטוסים.
    בני מת על מטוסים.
  • 3:47 - 3:53
    בכל שבת הוא מבלה כל היום
    בנמה"ת לוס-אנג'לס וצופה במטוסים שממריאים.
  • 3:53 - 3:54
    הוא מכיר את כל חברות התעופה,
  • 3:54 - 3:57
    הוא יודע מניין הם
    ומהיכן המריאו,
  • 3:57 - 4:02
    הוא מכיר את ההבדל
    בין 747 לאיי-830.
  • 4:03 - 4:07
    יודעים איך קרויות הבליטות הקטנות
    שבקצות הכנפיים של המטוס?
  • 4:08 - 4:10
    לא?
    אה, מישהו יודע...
  • 4:10 - 4:12
    לא, אתם לא יודעים!
  • 4:12 - 4:13
    (צחוק)
  • 4:14 - 4:17
    גם אני לא ידעתי עד שהוא
    אמר לי שאלה "כנפוני קצה-כנף".
  • 4:17 - 4:18
    נכון. כנפוני קצה-כנף.
  • 4:20 - 4:24
    אז אם לא תלמדו דבר מההרצאה -
    כנפונים.
  • 4:24 - 4:26
    (צחוק)
  • 4:28 - 4:34
    הילד הקטן הזה שגדל
    15,000 ק"מ מהמקום בו נולד
  • 4:35 - 4:37
    משוגע על מטוסים.
  • 4:37 - 4:39
    ויש לו חדר שקירותיו מכוסים מפות,
  • 4:39 - 4:40
    והוא כל הזמן רוצה לשמוע
  • 4:40 - 4:43
    על מסעו מאפריקה לקליפורניה.
  • 4:43 - 4:48
    והוא החליט שמסעו
    היה הרפתקה גדולה.
  • 4:48 - 4:51
    אני נזכרת איך הבאנו אותו
    לראשונה הביתה.
  • 4:52 - 4:54
    אחרי שנים של ביורוקרטיה ותסכולים
  • 4:54 - 4:58
    סוף-סוף הניחו בזרועותי
    את בני היפהפה.
  • 4:58 - 5:03
    ואני הוצפתי בתחושה
    של שלמות, מטרה ורוגע.
  • 5:04 - 5:08
    ובעלי המגודל והקשוח,
    שמקועקע עד העיניים,
  • 5:08 - 5:10
    יוצא חיל הנחתים של ארה"ב,
  • 5:10 - 5:12
    התייפח בבכי.
  • 5:13 - 5:16
    מבחינתנו זו היתה אהבה ממבט ראשון.
  • 5:16 - 5:19
    מבחינת טאריקו?
    לא כל-כך.
  • 5:19 - 5:20
    (צחוק)
  • 5:20 - 5:22
    הוא הביט כל הזמן אל השמיים,
  • 5:22 - 5:25
    אז קראנו לו "מון" (ירח)
    כשם אמצעי.
  • 5:25 - 5:30
    חשבנו שהוא אוהב את השמיים,
    כמה פואטי, נקרא לו טאריקו מון.
  • 5:31 - 5:35
    ואז הבנו שהוא סתם לא רוצה
    ליצור איתנו קשר-עין.
  • 5:35 - 5:38
    (צחוק)
  • 5:41 - 5:45
    באמת. הוא היה מסיט את המבט,
    והתחלנו לדאוג.
  • 5:45 - 5:48
    היינו מודאגים.
    דאגנו בקשר להעדר קשר-העין,
  • 5:48 - 5:50
    דאגנו בקשר להתפתחות המוטורית שלו,
  • 5:50 - 5:52
    דאגנו בקשר לריאות שלו.
  • 5:52 - 5:55
    אז בחודשים הראשונים שלו כאן,
  • 5:55 - 5:58
    בעיקר חיבקנו אותו והאכלנו אותו
  • 5:58 - 6:00
    וטיילנו איתו מסביב לשכונה.
  • 6:00 - 6:03
    וכשעשיתי את זה,
    בעיקר כי לא היה לי משהו אחר לעשות,
  • 6:03 - 6:06
    סיפרתי לו סיפורים בלי הפסקה.
  • 6:06 - 6:09
    סיפרתי לו איך הפכנו למשפחה,
  • 6:09 - 6:11
    סיפרתי לו סיפורים על אפריקה,
  • 6:11 - 6:14
    וסיפרתי לו סיפורים
    על הדוב פדינגטון
  • 6:14 - 6:16
    וכל מיני דברים שעליהם גדלתי.
  • 6:16 - 6:22
    ואט-אט, קשר העין שלו הלך והשתפר,
    ואח"כ שריריו התרפו
  • 6:22 - 6:24
    והרגשתי שהוא נרגע למגע גופי.
  • 6:25 - 6:30
    כשאני אומרת "אט-אט" -
    זה באמת ארך שנים.
  • 6:30 - 6:34
    היו שנים של לילות אימה
    והתקפי זעם מלווים בצרחות.
  • 6:35 - 6:37
    וזה לא היה לו קל.
  • 6:37 - 6:39
    אבל עכשיו מצבו נפלא,
  • 6:39 - 6:43
    והוא סומך עלינו
    שלא ניעלם לו.
  • 6:43 - 6:46
    והוא יושב לו כשידו הקטנה בידי
    ועיניו רחבות,
  • 6:46 - 6:47
    ומסתכל בשמיים,
  • 6:47 - 6:50
    כבר לא כי איננו יכול
    ליצור קשר-עין,
  • 6:50 - 6:53
    אלא כי הוא אוהב מטוסים.
  • 6:54 - 6:58
    והוא שואל אותי כל הזמן;
    הוא מוקסם לשמוע על מוצאו.
  • 6:58 - 7:01
    הוא שואל, "אני אפריקני?"
    ואני אומרת, "כן".
  • 7:01 - 7:04
    הוא שואל, "אני יהודי?"
    ואני עונה, "כן".
  • 7:04 - 7:07
    והוא שואל, "אני אירי?"
    ואני אומרת, "כן".
  • 7:07 - 7:11
    והוא אומר,
    "אני אלך לשם."
  • 7:11 - 7:13
    ואני שואלת, "לאן?"
  • 7:13 - 7:14
    (צחוק)
  • 7:14 - 7:16
    והוא אומר,
  • 7:17 - 7:19
    "קוריאה."
  • 7:19 - 7:21
    (צחוק)
  • 7:25 - 7:31
    ולמרות שבני עוד לא
    יוצר לעצמו במודע זהות
  • 7:31 - 7:35
    מכל ההשפעות השונות האלה,
    זה בדיוק מה שהוא עושה.
  • 7:36 - 7:38
    לאט, פיסה אחר פיסה
    ובאומץ רב,
  • 7:38 - 7:41
    בני ממציא את עצמו.
  • 7:41 - 7:44
    הוא ממציא את עצמו כנוסע
  • 7:44 - 7:48
    שצופה קדימה אל מסעו
    ובמקביל - אחורה, אל הדרך שעבר.
  • 7:49 - 7:54
    ולראות את התהליך המכאיב לפעמים,
    אבל לרוב מעורר-ההשראה הזה,
  • 7:54 - 7:56
    שפך אור רב על חיי
  • 7:56 - 7:59
    משום שגם אני מאומצת.
  • 8:00 - 8:03
    אומצתי בהיותי ילדה
    בתחילת שנות ה-70.
  • 8:03 - 8:07
    ומאז, הרטוריקה סביב נושא האימוץ
    השתנתה מאד.
  • 8:07 - 8:10
    ולפעמים אני עדיין
    מתווכחת על זה עם אימי
  • 8:10 - 8:12
    כי היא אומרת,
    "זה בדיוק אותו הדבר.
  • 8:12 - 8:16
    "זה בדיוק כאילו שילדתי אותך."
  • 8:16 - 8:19
    ואני אומרת, "לא נכון.
    זה לא אותו הדבר."
  • 8:19 - 8:22
    ואני לא מתכוונת שזה
    טוב יותר או רע יותר
  • 8:22 - 8:24
    או שיש יותר או פחות אהבה - לא.
  • 8:24 - 8:27
    זו לא אמירה על איכות
    אלא עובדה.
  • 8:27 - 8:30
    משפחות מאמצות מתגבשות אחרת.
  • 8:30 - 8:31
    ועקב כך,
  • 8:31 - 8:36
    למאומצים יש תשובה מורכבת יותר
    משל רוב האנשים לשאלה:
  • 8:36 - 8:37
    "מי אני?"
  • 8:38 - 8:41
    ואני חושבת על זה כשאני
    מספרת לבני סיפורי-ערש,
  • 8:41 - 8:46
    אני חושבת שלהיות מאומץ
    זה כמו להיות דמות באגדה.
  • 8:46 - 8:50
    יש תחושה של המצאה
    ואפשרויות פתוחות.
  • 8:50 - 8:51
    ואני יודעת שכילדה קטנה
  • 8:51 - 8:55
    הייתי כל הזמן מספרת לעצמי סיפורים
    כהסברים מניין באתי.
  • 8:55 - 8:57
    הייתי נסיכה
  • 8:57 - 9:01
    שגורשה מאי קסום
    בידי פיה מרושעת,
  • 9:01 - 9:03
    או צועניה
  • 9:03 - 9:08
    שנפלה מקרון מסע
    ונאספה בידי איכרים טובי-לב.
  • 9:09 - 9:11
    אימי אוהבת את הסיפור הזה.
  • 9:11 - 9:13
    (צחוק)
  • 9:13 - 9:17
    ובכל הפנטזיות האלה,
    כתוצאה מכך שנעקרתי ממקומי,
  • 9:17 - 9:21
    היה בתוכי כוח סודי,
    אבל עוד לא ידעתי מהו.
  • 9:22 - 9:26
    וצמחה בי ההבנה
    שזה היה תמיד נכון,
  • 9:26 - 9:33
    כי כל השעות שאותן ביליתי
    בטוויית סיפורים על מקום מוצאי,
  • 9:33 - 9:36
    השעות האלה הכינו אותי להיות סופרת.
  • 9:36 - 9:39
    ואני עד היום סופרת.
  • 9:40 - 9:43
    ובין אם אנו מספרי-סיפורים
    מקצועיים או לא,
  • 9:43 - 9:47
    כולנו מספרים לעצמנו ולילדינו
    כל הזמן סיפורים
  • 9:47 - 9:51
    על זהותנו, מניין באנו
    והדברים שחשובים לנו.
  • 9:51 - 9:54
    אז זה לא נוגע רק למאומצים,
  • 9:54 - 9:56
    כי רק בגן של בני
  • 9:56 - 10:00
    יש לנו משפחות בין-גזעיות,
    הורים חד-מיניים,
  • 10:00 - 10:02
    הורים יחידניים, הכל.
  • 10:02 - 10:05
    וכל הילדים האלה
    משתמשים בדמיון שלהם
  • 10:05 - 10:07
    כדי לרקוח את מי שהם.
  • 10:08 - 10:12
    אז לא משנה התצורה
    של המשפחה שלכם,
  • 10:12 - 10:16
    האימוץ יכול לתת לכולנו הזדמנות
    לחשוב על המשפחה והזהות
  • 10:16 - 10:18
    בדרך יצירתית יותר.
  • 10:19 - 10:22
    ודבר נוסף שלמדתי
    מהאימוץ של בני
  • 10:22 - 10:27
    הוא שלא רק מושג העצמי שלנו
    הוא יצירה מודעת,
  • 10:27 - 10:29
    אלא גם הקשר שלנו לאחרים.
  • 10:30 - 10:33
    האהבה היא החלטה.
  • 10:33 - 10:35
    האהבה היא פעולה.
  • 10:36 - 10:40
    ואינני יכולה לחשוב על לקח חשוב יותר
  • 10:40 - 10:44
    כש"יוניצף" קובעת
    שמספר היתומים בעולם כולו
  • 10:44 - 10:48
    עומד היום על 153 מיליון.
  • 10:48 - 10:52
    באתיופיה יש 4.6 מיליון יתומים.
  • 10:52 - 10:54
    יש כרגע חצי מיליון ילדים
  • 10:54 - 10:57
    במשפחות אומנה רק בארץ הזאת.
  • 10:57 - 11:02
    ולמרות שאימוץ איננו הפתרון
    למשבר היתומים העולמי,
  • 11:02 - 11:06
    זה היה הפתרון עבור בני
    וגם עבורי.
  • 11:07 - 11:09
    ואני למדתי מזה
  • 11:09 - 11:11
    שהשייכות שלנו לעולם
  • 11:11 - 11:14
    איננה רק פונקציה של הדם
    שזורם בעורקינו,
  • 11:14 - 11:16
    אלא גם בחירה.
  • 11:16 - 11:19
    זאת מתנה שאנו נותנים זה לזה.
  • 11:20 - 11:25
    ולאור זאת, הייתי רוצה לחשוב
    שכל אותם מיליוני ילדים
  • 11:25 - 11:27
    שחיים כרגע ללא אהבה
    של משפחה,
  • 11:28 - 11:31
    שכולנו נוכל לבחור סיפור
  • 11:31 - 11:34
    שבו הדאגה להם היא באחריות כולנו.
  • 11:36 - 11:38
    אין לי מושג איך זה יקרה,
  • 11:38 - 11:44
    אבל אני יודעת שכרגע,
    הבן שלי צופה בשמיים.
  • 11:44 - 11:49
    ומה שפעם היה עבורו
    מקום לברוח אליו מהכאב
  • 11:49 - 11:52
    הפך למקום של אפשרויות רבות,
  • 11:53 - 11:57
    שבו ענקי פלדה ששוקלים 200 טון,
  • 11:58 - 11:59
    איכשהו,
  • 11:59 - 12:02
    טסים כבמטה-קסם.
  • 12:03 - 12:04
    תודה לכם.
  • 12:04 - 12:07
    (מחיאות כפיים)
Title:
סיפור של אימוץ | ג'יליאן לורן | TEDxאוניברסיטת-צ'פמן
Description:

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
12:16

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.