Return to Video

מסעי הנואש עם מבריח בני-אדם - בראט עלי באטור - TEDxסידני

  • 0:11 - 0:14
    אני בן עם ההזארה,
  • 0:14 - 0:17
    ומולדתו של עמי היא אפגניסטן.
  • 0:18 - 0:21
    כמאות ואלפים ילדי הזראה נוספים,
  • 0:21 - 0:24
    גם אני נולדתי בגלות.
  • 0:24 - 0:28
    הרדיפה והדיכוי המתמשכים
    נגד בני ההזארה
  • 0:28 - 0:31
    אילצו את הורי לעזוב את אפגניסטן.
  • 0:32 - 0:37
    לרדיפה עבר ארוך,
    עוד מסוף שנות המאה ה-18,
  • 0:37 - 0:39
    בימי שלטונו של המלך
    עבדול רחמן.
  • 0:40 - 0:44
    הוא רצח 63% מאוכלוסיית ההזארה.
  • 0:44 - 0:47
    הוא בנה צריחי מסגדים מגולגולתיהם.
  • 0:47 - 0:49
    בני הזארה רבים נמכרו לעבדות,
  • 0:49 - 0:55
    ורבים אחרים נמלטו מהארץ
    לאירן ולפקיסטן השכנות.
  • 0:55 - 0:58
    הורי ברחו גם הם לפקיסטן,
  • 0:58 - 1:01
    והתיישבו בקויטה, שבה נולדתי.
  • 1:01 - 1:04
    אחרי הפיגוע במגדלי התאומים ב-11.9,
  • 1:04 - 1:06
    זכיתי בהזדמנות להגיע לאפגניסטן
  • 1:06 - 1:09
    לראשונה,
    יחד עם עתונאים זרים.
  • 1:09 - 1:12
    הייתי רק בן 18,
    וקיבלתי עבודה כמתורגמן.
  • 1:12 - 1:14
    אחרי 4 שנים,
  • 1:15 - 1:19
    חשתי שבטוח מספיק מבחינתי
    לעבור לחיות באפגניסטן,
  • 1:19 - 1:23
    ועבדתי שם כצלם תיעודי,
  • 1:23 - 1:26
    הכנתי כתבות רבות,
  • 1:26 - 1:27
    עבדתי על כתבות רבות.
  • 1:27 - 1:30
    אחת הכתבות החשובות ביותר שלי
  • 1:30 - 1:33
    היתה על הנערים המרקדים
    של אפגניסטן.
  • 1:34 - 1:38
    זהו סיפור טראגי
    אודות מסורת מחרידה.
  • 1:39 - 1:42
    מדובר בצעירים שרקדו בשביל שרי מלחמה
  • 1:42 - 1:44
    ואנשים בעמדות כוח בחברה.
  • 1:44 - 1:49
    לעתים קרובות, הנערים נחטפו
    או נקנו מהוריהם העניים,
  • 1:49 - 1:52
    וכפו עליהם להיות עבדי מין.
  • 1:54 - 1:56
    זהו שאקור.
  • 1:56 - 1:59
    הוא נחטף מקאבול ע"י שר-מלחמה.
  • 1:59 - 2:01
    הוא נלקח לפרובינציה אחרת,
  • 2:01 - 2:05
    ושם אולץ לעבוד כעבד מין
    אצל שר המלחמה וחבריו.
  • 2:05 - 2:08
    כשהסיפור הזה פורסם ב"וושינגטון פוסט",
  • 2:08 - 2:10
    התחלתי לקבל איומים על חיי,
  • 2:10 - 2:14
    ונאלצתי לעזוב את אפגניסטן
  • 2:14 - 2:16
    כמו הורי לפני.
  • 2:16 - 2:19
    יחד עם משפחתי, חזרתי לקויטה.
  • 2:20 - 2:24
    המצב בקויטה השתנה באופן דרמטי
    מאז עזיבתי ב-2005.
  • 2:24 - 2:27
    אז היא היתה מקלט בטוח
    לבני ההזארה,
  • 2:27 - 2:31
    וכעת הפכה לעיר המסוכנת ביותר בפקיסטן.
  • 2:32 - 2:35
    בני ההזארה
    הוגבלו לשני אזורים קטנים,
  • 2:35 - 2:40
    והם נדחקו לשוליים
    בחברה, בהשכלה ובכלכלה.
  • 2:40 - 2:41
    זהו נאדיר.
  • 2:41 - 2:43
    הכרתי אותו מאז ילדותי.
  • 2:43 - 2:47
    הוא נפצע כשהמטענית שלו
    נתקלה במארב מחבלים בקויטה.
  • 2:47 - 2:50
    מאוחר יותר, הוא מת מפצעיו.
  • 2:50 - 2:54
    כ-1,600 בני הזארה
  • 2:55 - 2:57
    נהרגו בפיגועים שונים,
  • 2:58 - 3:02
    כ-3,000 נפצעו,
  • 3:03 - 3:05
    ורבים מהם נכים לצמיתות.
  • 3:05 - 3:09
    הפיגועים נגד קהילת ההזארה
    היו צפויים רק להחמיר,
  • 3:09 - 3:12
    ולכן אין פלא, שרבים רצו לברוח.
  • 3:12 - 3:16
    אחרי אפגניסטן, אירן, פקיסטן,
  • 3:16 - 3:22
    אוסטרליה היא ביתה של אוכלוסיית
    ההזארה הרביעית בגודלה בעולם.
  • 3:22 - 3:25
    כשהגיעה העת לעזוב את פקיסטן,
  • 3:25 - 3:27
    אוסטרליה נראתה כברירה הטבעית.
  • 3:27 - 3:29
    מבחינה כספית,
    רק אחד מאיתנו יכול היה לעזוב,
  • 3:29 - 3:31
    והוחלט שאני הוא שאסע,
  • 3:31 - 3:34
    בתקווה שאם אגיע ליעדי בשלום,
  • 3:34 - 3:38
    אוכל לעבוד ולהשתכר
    כדי לאפשר לשאר משפחתי להצטרף אלי.
  • 3:38 - 3:40
    כולנו הכרנו את הסיכונים,
  • 3:40 - 3:43
    וידענו כמה המסע מפחיד,
  • 3:43 - 3:47
    ואני פגשתי רבים
    שאיבדו את אהוביהם במצולות הים.
  • 3:47 - 3:52
    ההחלטה לעזוב את הכל
    היתה נואשת,
  • 3:52 - 3:54
    ואיש אינו מקבל
    החלטה כזאת בקלות.
  • 3:54 - 3:57
    אם היה אפשר פשוט לטוס לאוסטרליה,
  • 3:57 - 3:59
    זה היה אורך לי
    פחות מ-24 שעות.
  • 3:59 - 4:03
    אבל אי-אפשר היה לקבל ויזה.
  • 4:03 - 4:05
    מסעי היה ארוך בהרבה,
  • 4:05 - 4:07
    מסובך בהרבה,
  • 4:07 - 4:10
    ובהחלט מסוכן יותר.
  • 4:10 - 4:15
    נסעתי לתאילנד בדרך האוויר
    ואחר בדרכים ובסירה
  • 4:15 - 4:17
    למלזיה ולאינדונזיה,
  • 4:17 - 4:20
    לאורך כל הדרך
    שילמתי לאנשים ולמבריחים
  • 4:20 - 4:22
    וביליתי זמן רב בהסתתרות
  • 4:22 - 4:25
    מפחד פן אתפס.
  • 4:25 - 4:30
    באינדונזיה הצטרפתי לקבוצה
    של שבעה מבקשי מקלט.
  • 4:30 - 4:33
    חלקנו כולנו חדר-שינה אחד
  • 4:33 - 4:36
    בעיר ליד ג'קרטה, בשם בוגור.
  • 4:36 - 4:38
    אחרי שבוע בבוגור,
  • 4:38 - 4:41
    שלושה משותפי לחדר
    יצאו למסע מלא הסכנות,
  • 4:41 - 4:45
    ואחרי יומיים התבשרנו
  • 4:45 - 4:50
    שספינה שנקלעה לצרה
    טבעה בים, בדרך לאי חג המולד.
  • 4:50 - 4:53
    נודע לנו ששלושת שותפינו לחדר,
    נארוז, ג'עפר ושאביד,
  • 4:53 - 4:56
    היו גם הם באותה ספינה.
  • 4:56 - 4:58
    רק ג'עפר ניצל.
  • 4:58 - 5:01
    שאביד ונארוז לא נראו מאז.
  • 5:01 - 5:03
    זה עורר בי ספקות,
  • 5:03 - 5:05
    האם אני עושה את המעשה הנכון?
  • 5:05 - 5:08
    הגעת למסקנה שאין לי כל ברירה
    אלא להמשיך.
  • 5:09 - 5:13
    מספר שבועות לאחר מכן
    קיבלנו הודעה ממבריח האנשים,
  • 5:13 - 5:17
    שהספינה מוכנה עבורנו,
    ליציאה למסענו הימי.
  • 5:17 - 5:20
    נלקחנו בלילה אל כלי השיט
  • 5:20 - 5:22
    בסירת מנוע,
  • 5:22 - 5:26
    ועלינו על סיפון ספינת דיג ישנה
    שהיתה כבר מלאה מדי.
  • 5:26 - 5:28
    היינו 93 איש,
  • 5:28 - 5:30
    וכולנו שהינו מתחת לסיפון.
  • 5:30 - 5:32
    איש לא הורשה לעלות למעלה.
  • 5:32 - 5:35
    שילמנו 6,000 דולר כל אחד
  • 5:35 - 5:37
    עבור החלק הזה של המסע.
  • 5:37 - 5:40
    הלילה והיום הראשונים עברו בשקט,
  • 5:40 - 5:42
    אבל בלילה השני,
    מזג האוויר הורע.
  • 5:44 - 5:47
    הגלים טלטלו את הספינה
    וקורות העץ חרקו.
  • 5:47 - 5:52
    האנשים שמתחת לסיפון בכו, התפללו
    ונזכרו באהוביהם.
  • 5:52 - 5:54
    נשמעו צרחות.
  • 5:54 - 5:56
    זה היה רגע נורא.
  • 5:56 - 5:59
    זו היה מראה של יום הדין,
  • 5:59 - 6:04
    או כמו סצנה מסרט הוליוודי
  • 6:04 - 6:07
    שמראה איך הכל מתפורר
  • 6:07 - 6:09
    והעולם מגיע אל קיצו.
  • 6:09 - 6:11
    זה קרה לנו באמת.
  • 6:13 - 6:15
    לא היתה לנו כל תקווה.
  • 6:16 - 6:20
    הספינה שלנו צפה
    כמו קופסת גפרורים על המים
  • 6:20 - 6:22
    ללא כל שליטה.
  • 6:23 - 6:26
    הגלים היו גבוהים בהרבה
    מהספינה שלנו,
  • 6:26 - 6:31
    והמים שטפו פנימה מהר יותר
    מכפי יכולת המשאבות לרוקנם.
  • 6:34 - 6:36
    כולנו איבדנו כל תקווה.
  • 6:36 - 6:38
    חשבנו שזה הסוף.
  • 6:38 - 6:40
    ראינו את המוות קרב
  • 6:40 - 6:42
    ואני תיעדתי את זה.
  • 6:42 - 6:43
    הקברניט אמר לנו
  • 6:45 - 6:46
    שלא נינצל.
  • 6:46 - 6:48
    עלינו לשוט בחזרה.
  • 6:49 - 6:51
    עלינו לסיפון
  • 6:51 - 6:54
    והדלקנו וכיבינו לסירוגין את האורות
  • 6:54 - 6:58
    כדי למשוך תשומת לב
    של ספינות חולפות.
  • 6:59 - 7:05
    המשכנו לנסות למשוך תשומת-לב
    בנפנוף בחגורות ההצלה ובשריקות.
  • 7:06 - 7:09
    בסופו של דבר הגענו לאי קטן.
  • 7:09 - 7:12
    ספינתנו התרסקה אל הסלעים,
  • 7:12 - 7:14
    החלקתי לתוך המים
  • 7:14 - 7:18
    והמצלמה שלי נהרסה
    עם כל מה שתיעדתי.
  • 7:19 - 7:22
    אבל למזלי, כרטיס הזכרון שרד.
  • 7:23 - 7:25
    זה היה יער עבות.
  • 7:25 - 7:31
    התפצלנו לקבוצות רבות
    כשהתווכחנו מה לעשות הלאה.
  • 7:31 - 7:33
    היינו כולנו מבוהלים ומבולבלים.
  • 7:33 - 7:36
    אחרי שהעברנו את הלילה על החוף,
  • 7:36 - 7:39
    מצאנו מזח ועצי קוקוס.
  • 7:39 - 7:42
    הזעקנו ספינה מאתר נופש סמוך,
  • 7:42 - 7:46
    ואז הועברנו במהירות
    למשטרת הימים האינדונזית.
  • 7:48 - 7:52
    במרכז המעצר סרנג
    הגיע קצין הגירה
  • 7:52 - 7:55
    וערך עלינו בערמומיות
    חיפוש גופני בעירום.
  • 7:55 - 7:58
    הוא לקח את הטלפון הנייד שלנו,
    את 300 הדולר שלי,
  • 7:58 - 8:01
    את נעלינו,
    כדי שלא נוכל לברוח,
  • 8:01 - 8:07
    אבל אנו המשכנו לפקוח עין על השומרים
    ולצפות בתנועותיהם,
  • 8:07 - 8:09
    ובערך ב-4 בבוקר,
  • 8:09 - 8:12
    כשהם ישבו סביב מדורה,
    פירקנו שתי שכבות זכוכית
  • 8:12 - 8:15
    מחלון שפנה החוצה, והחלקנו דרכו.
  • 8:15 - 8:21
    טיפסנו על עץ סמוך לחומה חיצונית
    שבשפתה היו נעוצים שברי זכוכית.
  • 8:21 - 8:23
    הנחנו עליה כר,
  • 8:23 - 8:26
    עטפנו את אמות ידינו בסדינים
  • 8:26 - 8:28
    וטיפסנו על החומה.
  • 8:28 - 8:31
    התרחקנו בריצה, ברגליים יחפות.
  • 8:31 - 8:33
    הייתי חופשי,
  • 8:33 - 8:35
    ללא עתיד ברור,
  • 8:36 - 8:37
    ללא כסף,
  • 8:38 - 8:44
    היה לי רק כרטיס הזכרון
    עם התמונות והסרטונים.
  • 8:47 - 8:51
    כשהסרט התיעודי שלי שודר
    באס-בי-אס דייטליין,
  • 8:51 - 8:53
    מצבי נודע לרבים מחברי,
  • 8:53 - 8:55
    והם ניסו לעזור לי.
  • 8:55 - 8:58
    הם לא הניחו לי לעלות
    על ספינה נוספת ולסכן את חיי.
  • 8:58 - 9:03
    החלטתי גם להישאר באינדונזיה ולטפל
    במקרה שלי ע"י תכנית הפליטים של האו"ם,
  • 9:03 - 9:06
    אבל חששתי מאד מכך
    שאשאר בסופו של דבר באינדונזיה
  • 9:06 - 9:09
    במשך שנים רבות,
    מבלי לעשות דבר,
  • 9:09 - 9:12
    מבלי שאוכל לעבוד,
    כמו כל מבקשי המקלט.
  • 9:13 - 9:16
    אבל מה שקרה לי
    היה שונה מעט.
  • 9:19 - 9:21
    היה לי מזל.
  • 9:21 - 9:25
    הקשרים שלי עזרו לזרז
    את הטיפול של האו"ם במקרה שלי,
  • 9:25 - 9:29
    ואני יושבתי מחדש באוסטרליה
    במאי 2013.
  • 9:29 - 9:33
    לא כל מבקשי המקלט
    ברי-מזל כמוני.
  • 9:33 - 9:39
    קשה מאד לחיות כשהגורל אינו ידוע,
    ללא וודאות.
  • 9:42 - 9:44
    נושא מבקשי המקלט באוסטרליה
  • 9:44 - 9:47
    נעשה פוליטי עד קיצוניות.
  • 9:47 - 9:50
    הוא איבד צלם אנוש.
  • 9:50 - 9:55
    מבקשי המקלט הוצגו באור שטני
    בפני העם.
  • 9:56 - 9:58
    אני מקווה שסיפורי
  • 9:58 - 10:00
    וסיפורם של שאר בני ההזארה
  • 10:00 - 10:03
    ישפוך מעט אור ויראה לאנשים
  • 10:03 - 10:07
    כמה אנשים אלה סובלים
    בארצות מוצאם,
  • 10:09 - 10:11
    וכמה רב סבלם.
  • 10:11 - 10:15
    מדוע הם מסכנים את חייהם
    בבקשם מקלט?
  • 10:15 - 10:17
    תודה לכם.
  • 10:17 - 10:19
    (מחיאות כפיים)
Title:
מסעי הנואש עם מבריח בני-אדם - בראט עלי באטור - TEDxסידני
Description:

צלם העיתונות בראט עלי באטור חי באפגניסטן עד שעבודתו המסוכנת אילצה אותו לעזוב את ארצו. אך מבחינת באטור, בן לקבוצה אתנית שנעקרה מאדמתה בשם ההזארה, המעבר בחזרה לפקיסטן התברר כמסוכן גם הוא, ומציאת מקום בטוח לא היתה עניין פשוט כמו קניית כרטיס טיסה למקום כלשהו. תחת זאת הוא נאלץ לשלם למבריח בני-אדם והצטרף למסע ימי הרה-אסון, עם מהגרים מבקשי מקלט מדיני. הוא מתעד את המסע המפחיד באוקיינוס בצילומיו רבי העוצמה.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
10:30

Hebrew subtitles

Revisions