Subtitles translated from English
Showing Revision 1 created 02/26/2012 by Eran Givoni.
-
Title:
ניל מקגרגור: 2,600 שנות הסטוריה בחפץ אחד
-
Description:
בצורת גליל חימר מכוסה בכתב יתדות אכדי, שבור ומפורר, הצהרת כורש הינה סמל חזק לסובלנות ורב-תרבותיות. בהרצאה מרתקת זו ניל מקגרגור, מנהל המוזיאון הבריטי, עוקב אחר 2,600 שנות היסטוריה במזרח התיכון בעזרת חפץ יחיד זה.
-
לדברים אותם אנו מייצרים
-
ישנה תכונה עליונה אחת --
-
הם חיים אחרינו.
-
אנו מתים, הם שורדים.
-
לנו יש תקופת חיים אחת, להם יש רבות,
-
ובכל תקופת חיים, יכולה להיות להם משמעות אחרת.
-
מה שאומר שבעוד לנו יש ביוגרפיה אחת,
-
להם יש רבות.
-
-
על הסיפור, הביוגרפיה - או יותר נכון הביוגרפיות -
-
של חפץ מסוים,
-
של דבר מדהים.
-
אני מסכים
-
שהוא לא נראה משהו.
-
הוא בערך בגודל של כדור רוגבי.
-
עשוי מחימר,
-
הוא עוצב
-
בצורת גליל
-
כוסה בכתב צפוף
-
ואז נאפה בשמש עד שהתייבש.
-
כפי שאתם יכולים לראות,
-
הוא עבר כמה טלטלות,
-
מה שלא ממש מפתיע,
-
מכיוון שהוא יוצר לפני 2,500 שנה
-
ונמצא בחפירות
-
ב-1879.
-
אבל היום,
-
אני מאמין שהחפץ הזה
-
הוא שחקן ראשי
-
בפוליטיקה של המזרח התיכון.
-
וזהו חפץ
-
עם סיפורים מרתקים
-
וכאלה שלא קרובים לסיומם.
-
-
במלחמת אירן-עירק
-
ובאותה סדרה של ארועים
-
ששיאה
-
בפלישה לעירק
-
ע"י כוחות זרים,
-
הסרתו מכח של עריץ
-
וחילוף שלטון מיידי.
-
ואני רוצה להתחיל
-
בפרק אחד מאותו רצף ארועים
-
שלרובכם ישמע מוכר,
-
משתה בלשאצר -
-
מכיון שאנו מדברים מלחמת אירן-עירק
-
בשנת 539 לפנה"ס.
-
וההקבלות
-
בין שני הארועים
-
זה ב-539 לפנה"ס וזה ב-2003
-
הם מבהילים.
-
מה שאנו כאן זה ציורו של רמברנדט,
-
שמוצג כיום בגלרייה הלאומית בלונדון,
-
וממחיש את דבריו של הנביא דניאל
-
בתנ"ך.
-
וכולכם מכירים את הסיפור.
-
בלשאצר, בנו של נבוכדנאצר,
¶
-
אותו נבוכדנאצר שכבש את ישראל, בזז את ירושלים,
-
שבה את אנשיה
-
והגלה את היהודים לבבל.
-
ויותר מזה, גם לקח את כלי בית המקדש.
-
הוא בזז, חילל את בית המקדש.
-
וכלי הזהב מבית המקדש בירושלים
-
נלקחו לבבל.
-
בלשאצר, בנו,
-
החליט לערוך משתה.
-
ועל מנת להפוך אותו לאפילו יותר מרתק,
-
הוא הוסיף מעט חילול קודש לשאר החגיגה,
-
והוציא את כלי בית המקדש.
-
הוא כבר במלחמה עם האירנים,
-
עם מלך פרס.
-
ובאותו לילה, מספר לנו דניאל,
¶
-
בשיאן של החגיגות
-
הופיעה יד והחלה לכתוב על הקיר,
-
"ערכך נשקל ונמצא חסר,
-
ומלכותך נמסרת
-
למדיים ולפרסים."
-
ובאותו ערב
-
כורש, מלך הפרסים, נכנס לבבל
-
ושלטונו של בלשאצר נפל.
-
וזהו, כמובן, רגע גדול
-
בהיסטוריה
-
של העם היהודי.
-
זהו סיפור מצויין. סיפור שכולנו מכירים.
-
"הכתובת היתה על הקיר"
-
נהיה חלק משפת היום-יום שלנו.
-
מה שקרה אח"כ
-
היה מדהים,
-
וכאן נכנס הגליל שלנו
-
לסיפור.
-
-
נכנס לבבל ללא התנגדות --
-
האימפריה הגדולה בבל,
-
שהשתרעה ממרכז מערב עירק
-
עד לים התיכון,
-
נפלה לרגלי כורש.
-
וכורש מוציא הצהרה.
-
וזהו הגליל,
-
ההצהרה שנעשתה ע"י השליט שהונחה ע"י אלוהים
-
שהפיל את הרודן העירקי
-
ושהלך להוציא לחופש את האנשים.
-
בבבלית מחשמלת --
-
שכן הגליל נכתב בבבלית --
-
הוא אומר, "אנוכי כורש מלך היקום,
-
המלך הגדול, המלך העז,
-
מלך בבל, מלך ארבע כנפות הארץ."
-
הוא לא ממש מתבייש מלהגזים כפי שאתם רואים.
-
זהו ככל הנראה
-
ההודעה לעיתונות הראשונה
-
שמשוחררת ע"י צבא מנצח
-
שיש בידינו.
-
והיא כתובה, כפי שנראה מייד,
-
ע"י יחצ"נים מוכשרים ביותר.
-
אז ההגזמה אינה ממש מפתיעה.
-
ומה הולך המלך הגדול, המלך העז,
¶
-
מלך ארבע כנפות הארץ, לעשות?
-
הוא ממשיך ואומר שלאחר שכבש את בבל
-
הוא ישחרר את כל העמים
-
שהבבלים - נבוכדנאצר ובלשאצר -
-
כבשו והפכו לעבדים
-
לחופשי.
-
הוא ירשה להם לחזור לארצותיהם.
-
וחשוב מכך,
-
הוא יתיר להם לקבל בחזרה
-
את האלים שלהם, את פסליהם,
-
את כלי הקודש שלהם
-
שהוחרמו.
-
כל אותם עמים אותם הבבלים דיכאו והגלו
-
ישובו הביתה,
-
ויקחו את האלים שלהם איתם.
-
ויוכלו לבנות מחדש את מקדשיהם
-
לסגוד לאלוהים שלהם
-
בדרכם שלהם, במקומם שלהם.
-
זהו הצו,
-
החפץ הזה הוא ההוכחה
-
לעובדה שהיהודים,
-
לאחר גלות בבל,
-
לאחר כל אותן שנים שישבו ליד נהרות בבל,
-
כשהם מבכים את זכרון ירושלים,
-
אותם יהודים יורשו לחזור לביתם.
-
הם הורשו לחזור לירושלים
-
לבנות מחדש את בית המקדש.
-
-
בהיסטוריה היהודית.
-
בדברי הימים ב' ובספר עזרא
-
מספר על הצו בצורה מרגשת.
-
זוהי הגרסה היהודית
-
לאותו סיפור.
-
"כה אמר כורש מלך פרס.
-
כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוהי השמים,
-
והוא פקד עלי
-
לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה.
-
מי בכם מכל עמו
-
יהי אלוהיו עמו,
-
ויעל לירושלים אשר ביהודה."
-
"ויעל" - עליה.
-
עד היום האלמנט המרכזי
-
רעיון השיבה,
-
חלק מרכזי
-
בחיים היהודיים.
-
כפי שאתם יודעים, אותה שיבה מגלות,
-
בית המקדש השני,
-
עיצבו מחדש את היהדות.
-
ואותו שינוי,
-
אותו רגע היסטורי,
-
התאפשר ע"י כורש, מלך פרס,
-
כך מדווח לנו בתנ"ך
-
ובבבלית חרוטה על חימר.
-
-
אבל מה עם הפוליטיקה?
-
מה שקרה
-
היווה שינוי יסודי בהיסטוריה של המזרח התיכון.
-
האימפריה האירנית, מדי והפרסים,
-
מאוחדים תחת שלטונו של כורש,
-
הפכו לאימפריה הגדולה העולמית הראשונה.
-
שלטונו של כורש מתחיל בערך ב- 530 לפנה"ס.
-
כבר בשנות שלטונו של בנו דרוויש,
-
כל מזרח אגן הים התיכון
-
היה תחת שליטה פרסית
-
האימפריה היא למעשה
-
המזרח התיכון כפי שאנו מכירים אותו,
-
והיא מה שעד היום מעצב את המזרח התיכון.
-
זו היתה האימפריה הגדולה ביותר אותה ידע העולם עד אז.
-
וחשוב מזה,
-
היא היתה הראשונה
-
שהיתה רב-תרבותית ורב-אמונתית באמת
-
בקנה מידה עצום.
-
והיה צריך לנהל אותה בדרך חדשה לגמרי.
-
היא היתה צריכה להתנהל בשפות שונות.
-
העובדה שהצו נכתב בבבלית אומרת דבר אחד.
-
והיא היתה צריכה להכיר במנהגים השונים שלהם,
-
עמים שונים, דתות שונות. אמונות שונות.
-
כל אלה כובדו ע"י כורש.
-
-
שמראה איך מנהלים חברה
-
רב-לאומית, רב תרבותית ובעלת דתות רבות.
-
והתוצאה של כל זה
-
היתה אימפריה שכללה את כל האיזורים שאתם רואים על המסך,
-
וששרדה 200 שנות יציבות
-
עד שנופצה ע"י אלכסנדר מוקדון.
-
היא השאירה אחריה חלום של מזרח תיכון מאוחד,
-
איחוד שבו אנשים בעלי אמונות שונות
-
יוכלו לחיות ביחד.
-
הפלישה היוונית הביאה סוף לתקופה זו.
-
אלכסנדר לא יכל אפילו לשמור על שלמות ממשלתו,
-
והיא התפרקה.
-
אך מה שכורש ייצג
-
נשאר מרכזי לחלוטין.
-
ההיסטוריון היווני קסנופון
¶
-
כתב את ספרו "האנציקלופדיה על כורש"
-
שהילל את כורש כשליט גדול.
-
ולאחר מכן, בתרבות האירופאית,
-
כורש נשאר המודל.
-
זהו ציור מהמאה ה-16
-
שמראה לכם עד כמה נפוצה
-
היתה ההערצה לכורש.
-
וספרו של קסנופון על כורש
-
על איך מנהלים חברה מגוונת
-
היה אחד מהספרים הגדולים
-
שהשפיעו על האבות המייסדים
-
של המהפיכה האמריקאית.
-
ג'פרסון היה מעריץ גדול שלו --
-
האידאלים של כורש
-
ללא ספק דמו לאלה של המאה ה-18
-
על איך יוצרים סובלנות דתית
-
במדינה חדשה.
-
-
דברים החלו להשתבש.
-
אחרי אלכסנדר והאימפריות האחרות,
-
בבל מתחילה לדעוך וליפול לחורבן,
-
וכל שריד לאימפריה הבבלית האדירה אובדים --
-
עד 1879
-
אז נתגלה הגליל
-
ע"י משלחת של המוזיאון הבריטי שחפרה בבבל.
-
והוא נכנס לסיפור חדש.
-
הוא נכנס לדיון חדש
-
באמצע המאה ה-19:
-
האם כתבי הקודש אמינים? אפשר לסמוך עליהם?
-
ידענו רק
-
על שיבת ציון והצהרת כורש שמענו רק
-
דרך כתבי הקודש העבריים.
-
לא היתה הוכחה אחרת.
-
ולפתע, אחת הופיעה.
-
והתרגשות גדולה
-
בעולם שבו אלה שהאמינו בכתבי הקודש
-
ראו את אמונתם בבריאה מתערערת
-
ע"י אבולוציה, גאולוגיה,
-
והנה היתה ההוכחה
-
שכתבי הקודש היו מדויקים מבחינה היסטורית.
-
זה היה רגע גדול במאה ה-19.
-
אבל - ופה, כמובן, הכל מתחיל להסתבך -
¶
-
העובדות היו נכונות,
-
הידד לארכיאולוגיה,
-
אבל פירוש הכתב היה מעט מסובך יותר.
-
מכיון שמה שהיה כתוב בגליל ומה שהיה כתוב בתנ"ך
-
היו שונים בדבר חשוב אחד.
-
הגליל הבבלי
-
נכתב ע"י כמרים
-
של האל הבבלי מרדוך.
-
ובאופן לא ממש מפתיע,
-
הם מספרים שכל זה נעשה ע"י מרדוך.
-
"מרדוך קרא לכורש בשמו."
-
מרדוך לוקח את כורש בידו,
-
קורא לו להוביל את עמו,
-
ונותן לו את השלטון בבבל.
-
מרדוך אומר לכורש
-
לעשות את הדברים הנהדרים, הנדיבים האלה,
-
כמו שחרור האנשים לחופשי.
-
ולכן עלינו להודות
-
ולהלל את מרדוך.
-
-
את התנ"ך,
-
באופן גם לא מפתיע,
-
רואים את הדברים בצורה שונה.
-
בשבילם, אין זה יכול להיות מרדוק
-
שגרם לכל זה לקרות.
-
זה יכול להיות רק אלוהים.
-
וכך בספר ישעיהו,
-
יש לנו טקסטים נהדרים
-
שנותנים את כל הקרדיט
-
לא למרדוך
-
אלא לאלוהי ישראל --
-
אלוהי ישראל
-
שגם הוא קורא לכורש בשמו,
-
לוקח אותו בידו
-
ומדבר על הנהגתו של עמו.
-
זוהי דוגמא מדהימה
-
של ניכוס של ארוע מסוים ע"י כמרים,
-
שתי השתלטויות דתיות שונות
-
על מעשה פוליטי.
-
אלוהים, כפי שאנו יודעים,
¶
-
עומד בדרך כלל לצד הכוחות הגדולים.
-
נשאלת השאלה, איזה אל זה היה?
-
והוויכוח מוציא את כולם
-
משלוותם במאה ה-19
-
כשהם מבינים שכתבי הקודש העבריים
-
הם חלק מעולם דתי רחב הרבה יותר.
-
ודי ברור
-
שהגליל עתיק יותר מספר ישעיהו,
-
ועדיין, אלוהים מדבר
-
במילים דומות מאוד
-
לאלה של מרדוך.
-
ויש תחושה שישעיהו יודע את זה,
-
כי הוא אומר,
-
אלוהים הוא זה שמדבר, כמובן,
-
"ואקרא לך בשמך לבוא אלי
-
למרות שלא נתת לב לדעתני."
-
אני חושב שיש פה הכרה
-
בכך שכורש אינו מבין
-
שהוא פועל תחת הוראות מאלוהים.
-
ובאותו מידה הוא היה מופתע לדעת שהוא פועל תחת הוראות ממרדוך.
-
מכיון שמעניין לדעת,
-
שכורש הוא אירני טוב,
-
עם סט אחר לגמרי של אלים
-
שאינם נזכרים בטקסטים האלה.
-
-
-
40 שנה מאוחר יותר,
-
הגענו ל-1917,
-
והגליל נכנס לעולם אחר.
-
הפעם, לפוליטיקה האמיתית
-
של העולם המודרני --
-
השנה של הצהרת בלפור,
-
השנה שבה הכח האימפריאלי החדש במזרח התיכון, בריטניה,
-
מחליטה שהיא תצהיר
-
על בית לאומי לעם היהודי,
-
היא תאפשר,
-
לעם היהודי לשוב לציון.
-
והתגובה לזה בקרב היהודים
-
במזרח אירופה היא מהדהדת.
-
ברחבי מזרח אירופה,
-
יהודים מציגים את תמונותיהם של כורש
-
וג'ורג' החמישי
-
זה לצד זה --
-
שני השליטים הגדולים
-
שאפשרו את שיבת ציון.
-
והצהרת כורש נכנסת שוב לעין הציבור
-
וההקשר הוא
-
כהקדמה לדברים שעתידים לבוא
-
אחרי סוף המלחמה ב-1918
-
הוא שהכל חלק מתוכנית אלוהית.
-
כולכם יודעים מה קרה.
-
מדינת ישראל יוסדה,
-
וחמישים שנה מאוחר יותר, בשנות ה-60,
-
זה כבר ברור שתפקידה של בריטניה כמעצמה נגמר.
-
וסיפור נוסף של הגליל מתחיל.
-
האיזור, כך החליטו בריטניה וארה"ב,
¶
-
חייב להשאר נקי מקומוניזם,
-
ומעצמת העל שתיווצר לצורך זה,
-
תהיה אירן, השאה.
-
וכך ממציא השאה היסטוריה אירנית,
-
או יותר נכון חזרה להיסטוריה האירנית,
-
ששמה אותו במרכזה של מסורת אדירה
-
ומפיק מטבעות
-
המראים אותו עצמו
-
עם גליל הצהרת כורש.
-
כשהוא מורה על חגיגות גדולות בפרספוליס,
-
הוא מבקש את הגליל
-
והגליל מושאל ע"י המוזיאון הבריטי, ונוסע לטהרן,
-
ולוקח חלק בחגיגות
-
של שושלת פהלווי.
-
הצהרת כורש: מגנו של השאה.
-
עשור מאוחר יותר, סיפור נוסף:
¶
-
המהפכה האירנית ב-1979.
-
מהפיכה איסלמית. אין יותר כורש.
-
לא מעניינת אותנו ההיסטוריה הזאת,
-
מעניינת אותנו אירן האיסלמית --
-
עד שעירק,
-
המעצמה החדשה שכולם החליטו שצריכה להיות באיזור,
-
מתקיפה.
-
ואז עוד מלחמת אירן-עירק.
-
וזכרון העבר
-
נעשה קריטי לאירנים
-
עברם המהולל
-
כאשר לחמו בעירק וניצחו.
-
זה נעשה קריטי למצוא סמל
-
שיאחד את כל האירנים --
-
מוסלמים ולא-מוסלמים,
-
נוצרים, זורואסתרים, יהודים החיים באירן,
-
אנשים אדוקים ולא אדוקים.
-
והסמל הברור הוא כורש.
-
אז כאשר המוזיאון הבריטי והמוזיאון הלאומי בטהרן
¶
-
משתפים פעולה, כפי שעשינו,
-
האירנים מבקשים רק דבר אחד
-
בהשאלה.
-
זהו החפץ היחידי שהם רוצים.
-
הם רוצים לשאול את גליל הצהרת כורש.
-
ובשנה שעברה,
-
הגליל הגיע לטהרן
-
בפעם השנייה.
-
רואים אותו כאן, בתיבת הזכוכית
-
עם מנהלת המוזיאון הלאומי בטהרן
-
אחת מנשים רבות באירן בתפקידים בכירים,
-
גברת ארדקני.
-
זה היה ארוע ענק.
-
זה הצד השני של הגליל.
-
הוא נצפה בטהרן
-
ע"י בין מיליון לשני מיליון אנשים
-
תוך מספר חודשים.
-
זה יותר מכל תערוכה
-
שנערכה במערב.
-
וזהו נושא לדיון ער
-
על המשמעות של הגליל, על משמעותו של כורש,
-
ומעל הכל, כורש כפי שהוא מוצג בגליל --
-
כורש מגן המולדת,
-
כורש מגן הזהות האירנית
-
כמגן העם האירני,
-
סובלני כלפי כל הדתות.
-
ובאירן העכשווית,
-
לזורואסתרים ונוצרים יש מקומות מובטחים
-
בפרלמנט האירני, משהו שאפשר להתגאות בו.
-
-
אלפי יהודים החיים באירן
-
באו לטהרן כדי לצפות בו.
-
הוא נהיה סמל גדול,
-
נושא לדיון באירן
-
ומחוצה לה, על מה שאירן היא באמת.
-
האם אירן היא באמת עדיין המגנה על המדוכאים?
-
האם אירן תשחרר את העמים
-
שהרודנים שיעבדו והפקיעו?
-
זוהי רטוריקה לאומית מרגשת,
-
והוא הורכבה
-
בתור תערוכת ענק
-
שהשיקה את חזרת הגליל.
-
כאן אתם רואים דגם מוגדל של הגליל על הבימה
-
עם דמויות גדולות מההיסטוריה האירנית
-
שמקבלים כולם את מקומם
-
במורשת האירנית.
-
זה היה נרטיב שהוצג
-
ע"י הנשיא בעצמו.
-
-
לקחת את הגליל לאירן,
-
שיתאפשר לי לקחת אותו לאירן
-
היה רשות לקחת חלק
-
בדיון יוצא מן הכלל
-
שנערך ברמות הגבוהות ביותר
-
על מי שאירן היא באמת,
-
כמה אירן שונות יש
-
ועד כמה ההיסטוריות האירניות השונות
-
יכולות לעצב את העולם היום.
-
זהו דיון שעדיין נמשך,
-
והוא ימשיך,
-
מכיון שהחפץ הזה
-
הוא אחד מההצהרות הגדולות
-
של השאיפה האנושית.
-
הוא עומד בשורה אחת עם החוקה האמריקאית.
-
הוא בהחלט אומר יותר על חירויות אמיתיות
-
מאשר המגנה כרטה.
-
זהו מסמך בעל משמעויות רבות
-
לאירן ולאיזור.
-
-
נמצא במטה האו"ם.
-
הוא יוצג בסתיו הקרוב
-
כאשר יתחילו הדיונים
-
על עתידו של המזרח התיכון.
-
ואני רוצה לסיים בשאלה:
-
מה יהיה הסיפור הבא
-
בו יקח חלק הגליל?
-
הוא ללא ספק יופיע
-
בסיפורים רבים במזרח התיכון.
-
ואיזה סיפור של המזרח התיכון,
-
איזה סיפור עולמי,
-
אתם רוצים
-
שישקף את מה שכתוב בגליל,
-
את רוח הדברים?
-
זכות העמים
-
לחיות יחדיו באותה מדינה
-
חופשיים לחיות ע"פ אמונות שונות --
-
מזרח תיכון, עולם,
-
שבו דת אינה מקור למחלוקת
-
או לדיון.
-
-
הדיונים נוטים להיות צווחניים.
-
אבל אני חושב שזה אפשרי
-
שהקול החזק והחכם מכולם
-
יכול להיות הקול
-
של החפץ האילם הזה.
-
של הצהרת כורש.
-
-