שרה קמינסקי: אבי הזייפן
-
0:01 - 0:04אני בתו של זייפן,
-
0:04 - 0:06לא סתם זייפן...
-
0:06 - 0:09כאשר שומעים את המילה "זייפן" מבינים פעמים רבות "שכיר חרב".
-
0:09 - 0:12מבינים "כסף מזוייף", "תמונות מזויפות".
-
0:12 - 0:15אבי אינו אדם מסוג זה.
-
0:15 - 0:16במשך 30 שנה מחייו,
-
0:16 - 0:19הוא הכין תעודות מזויפות --
-
0:19 - 0:20מעולם לא עבור עצמו, תמיד עבור אחרים,
-
0:20 - 0:24על מנת לסייע לנרדפים ולמדוכאים.
-
0:24 - 0:26הרשו לי להציג אותו.
-
0:26 - 0:30הנה אבי בגיל 19.
-
0:30 - 0:34עבורו הכל החל במהלך מלחמת העולם השניה,
-
0:34 - 0:36כאשר בגיל שבע עשרה מצא עצמו נשאב
-
0:36 - 0:37לתוך בית מלאכה למסמכים מזויפים.
-
0:37 - 0:42מהר מאוד הוא הפך למומחה לתעודות מזויפות עבור הרזיסטאנס.
-
0:42 - 0:44וזה אינו סיפור בנאלי --
-
0:44 - 0:46אחרי השחרור הוא המשיך
-
0:46 - 0:50להכין תעודות מזויפות עד לשנות השבעים.
-
0:50 - 0:51כאשר הייתי ילדה
-
0:51 - 0:53לא ידעתי על כך דבר, כמובן.
-
0:53 - 0:56זו אני במרכז עושה פרצופים.
-
0:56 - 0:58גדלתי בפרברים של פריז
-
0:58 - 1:02והייתי הקטנה משלושה ילדים.
-
1:02 - 1:05היה לי אבא "נורמאלי" כמו לכולם,
-
1:05 - 1:07מלבד העובדה שהוא היה 30 שנה מבוגר יותר מאשר...
-
1:07 - 1:11ובכן, הוא היה למעשה מבוגר מספיק כדי להיות סבי.
-
1:11 - 1:14בכל אופן, הוא היה צלם וחונך נערי רחוב,
-
1:14 - 1:17והוא תמיד לימד אותנו לציית לחוק בקפדנות רבה.
-
1:17 - 1:20וכמובן, הוא מעולם לא דיבר על עברו
-
1:20 - 1:22כזייפן.
-
1:22 - 1:24אף על פי כן, קרתה תקרית עליה אני עומדת לספר לכם,
-
1:24 - 1:27שאולי הייתה אמורה לגרום לי לחשוד בדבר מה.
-
1:27 - 1:30הייתי בתיכון וקיבלתי ציון גרוע,
-
1:30 - 1:32מקרה נדיר עבורי,
-
1:32 - 1:35כך שהחלטתי להסתיר זאת מהורי.
-
1:35 - 1:39על מנת לעשות זאת, התארגנתי לזייף את חתימתם.
-
1:39 - 1:42התחלתי לעבוד על חתימת אימי,
-
1:42 - 1:45מכיון שחתימת אבי הייתה בלתי ניתנת לזיוף.
-
1:45 - 1:48אם כך, התחלתי לעבוד. לקחתי גיליונות נייר
-
1:48 - 1:51והתחלתי להתאמן, להתאמן, להתאמן,
-
1:51 - 1:53עד שהגעתי למה שחשבתי שהייתה כתיבה חלקה,
-
1:53 - 1:55ונכנסתי לפעולה.
-
1:55 - 1:57מאוחר יותר, בעת שבדקה את הילקוט שלי,
-
1:57 - 2:00אמי מצאה את עבודת בית הספר ומיד ראתה שהחתימה מזויפת.
-
2:00 - 2:02היא צרחה עלי כפי שלא עשתה מעולם.
-
2:02 - 2:05הלכתי להתחבא בחדרי, תחת השמיכות,
-
2:05 - 2:08ואז חיכיתי לאבי שיחזור מהעבודה
-
2:08 - 2:10במה שניתן לכנות, חשש מסוים.
-
2:10 - 2:12שמעתי אותו נכנס.
-
2:12 - 2:16נשארתי תחת השמיכות. הוא נכנס לחדרי,
-
2:16 - 2:18ישב בפינת המיטה,
-
2:18 - 2:21ונותר שקט, אז הרמתי את השמיכה מעל לראשי,
-
2:21 - 2:24וכאשר הוא ראה אותי הוא התחיל לצחוק.
-
2:24 - 2:27הוא צחק כל כך, שלא יכל לעצור כאשר הוא מחזיק בעבודה בידו.
-
2:27 - 2:31ואז הוא אמר, " אבל באמת, שרה, יכולת לעבוד קשה יותר! את לא רואה שזה באמת קטן מדי?"
-
2:31 - 2:37אכן, זה די קטן.
-
2:37 - 2:39נולדתי באלג'יריה.
-
2:39 - 2:42שם שמעתי אנשים אומרים שאבי הוא "מוג'היד"
-
2:42 - 2:44וזה אומר "לוחם".
-
2:44 - 2:48מאוחר יותר, בצרפת, אהבתי לצותת לשיחות המבוגרים,
-
2:48 - 2:51והייתי שומעת כל מיני סיפורים על חייו הקודמים של אבי,
-
2:51 - 2:54במיוחד שהוא "עבר" את מלחמת העולם השנייה,
-
2:54 - 2:56שהוא "עבר" את מלחמת אלג'יר.
-
2:56 - 2:59ובראשי חשבתי ש"לעבור" מלחמה משמעה להיות חייל.
-
2:59 - 3:03אבל מהכרותי את אבי, שטען שוב ושוב שהוא פציפיסט ולא אלים,
-
3:03 - 3:06התקשיתי לדמיין אותו עם קסדה ורובה.
-
3:06 - 3:08ובאמת, הייתי רחוקה מאוד מהמציאות.
-
3:08 - 3:11יום אחד, כאשר אבי הכין תיקיה
-
3:11 - 3:14על מנת שנקבל אזרחות צרפתית,
-
3:14 - 3:16נתקלתי בכמה מסמכים
-
3:16 - 3:19שמשכו את תשומת ליבי.
-
3:19 - 3:20אלו אמיתיים!
-
3:20 - 3:23הם שלי, נולדתי ארגנטינאית.
-
3:23 - 3:25אבל המסמך שנתקלתי בו
-
3:25 - 3:27זה שיסייע לבנות את התיק עבור הרשויות
-
3:27 - 3:30היה מסמך מהצבא
-
3:30 - 3:33שהודה לאבי על עבודתו
-
3:33 - 3:35למען השירותים החשאיים.
-
3:35 - 3:38ואז, לפתע, אמרתי "וואו!"
-
3:38 - 3:39אבי, סוכן חשאי?
-
3:39 - 3:42זה היה מאוד ג'יימס בונד.
-
3:42 - 3:46רציתי לשאול אותו שאלות, עליהם הוא לא ענה.
-
3:46 - 3:49ומאוחר יותר, אמרתי לעצמי
-
3:49 - 3:52שיום אחד אצטרך לשאול אותו.
-
3:52 - 3:54ואז נעשיתי לאם ונולד לי בן,
-
3:54 - 3:57ולבסוף החלטתי שהגיע הזמן -- שהוא חייב לשוחח איתנו.
-
3:57 - 3:59אני הפכתי לאם
-
3:59 - 4:01והוא חגג את יום הולדתו השבעים ושבע,
-
4:01 - 4:04ופתאום מאוד פחדתי.
-
4:04 - 4:06פחדתי שהוא יעזוב
-
4:06 - 4:08וייקח את השתיקות שלו איתו,
-
4:08 - 4:10וייקח את הסודות שלו איתו.
-
4:10 - 4:12הצלחתי לשכנע אותו שזה חשוב עבורנו,
-
4:12 - 4:14אבל יתכן שגם עבור אנשים אחרים
-
4:14 - 4:16שהוא ישתף את הסיפור שלו.
-
4:16 - 4:18הוא החליט לספר אותו לי
-
4:18 - 4:19והכנתי ספר,
-
4:19 - 4:21ממנו אקריא לכם חלקים מאוחר יותר.
-
4:21 - 4:24אם כך, סיפורו. אבי נולד בארגנטינה.
-
4:24 - 4:26הוריו היו ממוצא רוסי.
-
4:26 - 4:30כל המשפחה הגיעה להתיישב בצרפת בשנות השלושים.
-
4:30 - 4:35הוריו היו יהודים, רוסים ומעל לכל עניים מאוד.
-
4:35 - 4:38כך שבגיל 14 אבי החל לעבוד.
-
4:38 - 4:39ובעזרת הדיפלומה היחידה שלו,
-
4:39 - 4:40תעודת בית הספר היסודי שלו,
-
4:40 - 4:43הוא מצא עצמו עובד בניקוי יבש וצביעת בדים.
-
4:43 - 4:46שם הוא גילה דבר קסום לחלוטין,
-
4:46 - 4:48וכאשר הוא מדבר על כך, זה מרתק --
-
4:48 - 4:51הקסם שבכימיה של צביעת בדים.
-
4:51 - 4:53במשך הזמן הזה התחוללה המלחמה
-
4:53 - 4:55ואמו נהרגה כשהיה בן 15.
-
4:55 - 4:58היה זה באותו זמן בו
-
4:58 - 5:00הוא הקדיש עצמו באופן מוחלט לכימיה
-
5:00 - 5:03כיון שזו הייתה הנחמה היחידה לעצב שלו.
-
5:03 - 5:06כל היום הוא שאל את המעסיק שלו שאלות רבות
-
5:06 - 5:09על מנת ללמוד, לצבור יותר ויותר ידע ,
-
5:09 - 5:10ובלילה, כאשר אף אחד לא הביט,
-
5:10 - 5:13הוא עשה שימוש בניסיון שלו.
-
5:13 - 5:18הוא התעניין בעיקר בהלבנת דיו.
-
5:18 - 5:20כל זה כדי שתדעו
-
5:20 - 5:22שבמידה ואבי הפך לזייפן, למעשה,
-
5:22 - 5:24זה קרה כמעט במקרה.
-
5:24 - 5:27משפחתו הייתה יהודית, כך שהיא נרדפה.
-
5:27 - 5:30לבסוף הם נאסרו ונלקחו למחנה דרנסי
-
5:30 - 5:33משם הצליחו לצאת ברגע האחרון תודות למסמכים הארגנטינאים שלהם.
-
5:33 - 5:34ובכן הם היו בחוץ,
-
5:34 - 5:37אך הם היו בסכנה תמידית. החותמת הגדולה "יהודי" הייתה מוטבעת על המסמכים שלהם.
-
5:37 - 5:40היה זה סבי שהחליט שהם צריכים מסמכים מזויפים.
-
5:40 - 5:44באבי הוטמע כבוד שכזה לחוק
-
5:44 - 5:46שאף על פי שהוא נרדף,
-
5:46 - 5:48הוא מעולם לא היה חושב על מסמכים מזויפים.
-
5:48 - 5:51אבל היה זה הוא שהלך להיפגש עם האיש מהרזיסטאנס.
-
5:51 - 5:54באותם ימים למסמכים היו כריכות קשות,
-
5:54 - 5:55הם מולאו ביד,
-
5:55 - 5:58וציינו את עבודתך.
-
5:58 - 6:00על מנת לשרוד הוא היה חייב
-
6:00 - 6:02לעבוד. הוא ביקש מהאיש
-
6:02 - 6:04לכתוב "צבע בדים".
-
6:04 - 6:07לפתע הפגין האיש עניין רב מאוד.
-
6:07 - 6:10כ"צבע בדים" האם אתה יודע להלבין סימני דיו?
-
6:10 - 6:12כמובן שהוא ידע.
-
6:12 - 6:14פתאום התחיל האיש להסביר
-
6:14 - 6:17שלמעשה למחתרת כולה יש בעיה גדולה מאוד:
-
6:17 - 6:20אפילו המומחים הטובים ביותר שלהם
-
6:20 - 6:23לא הצליחו להלבין דיו שנקרא "בלתי מחיק",
-
6:23 - 6:25דיו "ווטרמן" כחול.
-
6:25 - 6:29ואבי השיב מיד שהוא יודע בדיוק כיצד
-
6:29 - 6:30להלבין אותו.
-
6:30 - 6:34כעת, כמובן, האיש התרשם מאוד מבן ה17 הצעיר
-
6:34 - 6:38שיכל מיד לתת לו את הנוסחה, אז הוא גייס אותו.
-
6:38 - 6:40ולמעשה, מבלי לדעת זאת, אבי המציא דבר
-
6:40 - 6:43שכיום אנו מוצאים בכל קלמר של תלמיד בית ספר:
-
6:43 - 6:46מה שנקרא "עט תיקונים".
-
6:46 - 6:52(מחיאות כפיים)
-
6:52 - 6:53אך זו הייתה רק ההתחלה.
-
6:53 - 6:55זהו אבי.
-
6:55 - 6:56מיד כשנכנס למעבדה,
-
6:56 - 6:58אפילו שהוא היה הצעיר מכולם,
-
6:58 - 7:01הוא מיד ראה שישנה בעיה בהכנת מסמכים מזויפים.
-
7:01 - 7:04כל תנועות המחתרת עצרו בזיוף.
-
7:04 - 7:06אך הדרישה הלכה וגדלה כל העת
-
7:06 - 7:09והיה קושי לשנות מסמכים קיימים.
-
7:09 - 7:10הוא אמר לעצמו שיש צורך להכין אותם מאפס.
-
7:10 - 7:13הוא הקים מכבש דפוס. הוא החל בהכנת גלופות לתמונות.
-
7:13 - 7:15הוא התחיל לייצר חותמות גומי.
-
7:15 - 7:17הוא התחיל להמציא דברים שונים --
-
7:17 - 7:20בעזרת שימוש בחומרים הוא המציא צנטריפוגה תוך שימוש בגלגל אופניים.
-
7:20 - 7:22בכל אופן, היה עליו לעשות כל זאת
-
7:22 - 7:25כיוון שהוא היה אובססיבי לחלוטין בנוגע לתפוקה.
-
7:25 - 7:27הוא עשה חישוב פשוט:
-
7:27 - 7:30בשעה אחת הוא יכול להכין 30 מסמכים מזויפים.
-
7:30 - 7:34אם הוא ישן שעה אחת, שלושים אנשים ימותו.
-
7:34 - 7:38התחושה הזו של
-
7:38 - 7:41אחריות לחיי אנשים אחרים כאשר אתה רק בן 17 --
-
7:41 - 7:44ותחושת האשמה שלו כניצול,
-
7:44 - 7:47כיוון שהוא ברח מן המחנה וחבריו לא --
-
7:47 - 7:50ליוותה אותו כל חייו.
-
7:50 - 7:52וזה מה שאולי מסביר מדוע, במשך 30 שנה,
-
7:52 - 7:55הוא המשיך להכין מסמכים מזויפים
-
7:55 - 7:57למרות הקרבנות השונים שנאלץ להקריב.
-
7:57 - 7:58הייתי רוצה לדבר על הקרבנות האלו,
-
7:58 - 8:00כיוון שהיו הרבה.
-
8:00 - 8:03היו כמובן קרבנות כלכליים
-
8:03 - 8:04כיוון שתמיד סירב לקבל תשלום.
-
8:04 - 8:07עבורו, קבלת תשלום הייתה הופכת אותו לשכיר חרב.
-
8:07 - 8:09במידה והיה מקבל תשלום,
-
8:09 - 8:11הייתה ניטלת ממנו האפשרות לומר "כן" או "לא"
-
8:11 - 8:13בהתאם למה שהוא ראה כמטרה צודקת או לא צודקת.
-
8:13 - 8:15כך שהוא היה צלם ביום,
-
8:15 - 8:16וזייפן בלילה משך 30 שנה.
-
8:16 - 8:18הוא היה מרושש כל הזמן.
-
8:18 - 8:22מעבר לכך היו הקרבנות הרגשיים:
-
8:22 - 8:24כיצד יכול אדם לחיות עם אישה כשיש לו כל כך הרבה סודות?
-
8:24 - 8:29כיצד יכול אדם להסביר מה הוא עושה בלילה במעבדה, כל לילה?
-
8:29 - 8:32כמובן, היה סוג נוסף של קרבן
-
8:32 - 8:35שעירב את משפחתו שהבנתי הרבה יותר מאוחר.
-
8:35 - 8:38יום אחד אבי הציג אותי בפני אחותי.
-
8:38 - 8:42הוא הסביר לי שיש לי בנוסף גם אח,
-
8:42 - 8:48והפעם הראשונה שראיתי אותם הייתי בוודאי בת שלוש או ארבע,
-
8:48 - 8:50והם היו 30 שנה מבוגרים יותר ממני.
-
8:50 - 8:56הם שניהם בשנות השישים שלהם היום.
-
8:56 - 8:58על מנת לכתוב את הספר הזה,
-
8:58 - 9:02שאלתי את אחותי שאלות. רציתי לדעת מי היה אבי,
-
9:02 - 9:04מי היה האב שהיא הכירה.
-
9:04 - 9:08היא הסבירה לי שהאב שהיה לה
-
9:08 - 9:12היה אומר להם שהוא יבוא לאסוף אותם ביום ראשון כדי ללכת לטייל.
-
9:12 - 9:14הם היו מתלבשים ומחכים לו,
-
9:14 - 9:16אבל כמעט תמיד הוא לא הגיע.
-
9:16 - 9:20הוא היה אומר, "אני אתקשר". הוא לא התקשר.
-
9:20 - 9:22והוא לא היה מגיע.
-
9:22 - 9:25ויום אחד הוא נעלם לחלוטין.
-
9:25 - 9:26הזמן עבר,
-
9:26 - 9:29והם כבר היו בטוחים שהוא שכח אותם לחלוטין,
-
9:29 - 9:31בתחילה.
-
9:31 - 9:32וככל שהזמן עבר,
-
9:32 - 9:34כאשר כמעט שנתיים עברו, הם חשבו,
-
9:34 - 9:38"טוב, יתכן שאבא שלנו מת".
-
9:38 - 9:40ואז הבנתי
-
9:40 - 9:43שלשאול את אבי כל כך הרבה שאלות
-
9:43 - 9:46העלה בתוכו עבר שלם שהוא בוודאי לא רצה לדבר עליו
-
9:46 - 9:47כי זה כואב.
-
9:47 - 9:52ובזמן שאחי ואחותי למחצה חשבו שהם ננטשו,
-
9:52 - 9:54התייתמו,
-
9:54 - 9:56אבי הכין מסמכים מזויפים.
-
9:56 - 10:00ואם הוא לא סיפר להם, זה היה כמובן על מנת להגן עליהם.
-
10:00 - 10:01אחרי השחרור הוא הכין ניירות מזויפים
-
10:01 - 10:04כדי לאפשר לניצולי מחנות ריכוז להגר לפלסטינה
-
10:04 - 10:06לפני הקמת מדינת ישראל.
-
10:06 - 10:08ואז, כיוון שהיה אנטי קולוניאליסט מסור,
-
10:08 - 10:12הוא הכין ניירות מזויפים עבור אלג'ירים במהלך מלחמת אלג'יר.
-
10:12 - 10:15אחרי מלחמת אלג'יר,
-
10:15 - 10:17בלב תנועות ההתנגדות הבינלאומיות,
-
10:17 - 10:19סבב שמו
-
10:19 - 10:21וכל העולם הגיע לדפוק על דלתו.
-
10:21 - 10:25באפריקה היו מדינות שנלחמו על עצמאותן:
-
10:25 - 10:28גינאה, גינאה-ביסאו, אנגולה.
-
10:28 - 10:32ואז יצר אבי קשר עם מפלגת ההתנגדות לאפרטהייד של נלסון מנדלה.
-
10:32 - 10:36הוא הכין מסמכים עבור דרום אפריקאים שחורים שנרדפו.
-
10:36 - 10:38בנוסף הייתה אמריקה הלטינית.
-
10:38 - 10:40אבי סייע לאלו שהתנגדו לדיקטטורות
-
10:40 - 10:42ברפובליקה הדומיניקנית, האיטי,
-
10:42 - 10:48ואחר כך בא תורן של ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה, אל סלבדור, ניקרגואה,
-
10:48 - 10:54קולומביה, פרו, אורוגוואי, צ'ילה ומקסיקו.
-
10:54 - 10:56הייתה גם מלחמת ויאטנם.
-
10:56 - 10:58אבי הכין מסמכים מזויפים עבור עריקים אמריקאיים
-
10:58 - 11:01שלא רצו לשאת נשק נגד הווייטנאמים.
-
11:01 - 11:03גם על אירופה הוא לא חס.
-
11:03 - 11:05אבי הכין מסמכים מזויפים עבור המתנגדים
-
11:05 - 11:09לפרנקו בספרד, סלזר בפורטוגל,
-
11:09 - 11:14ונגד דיקטטורת הקולונלים ביוון,
-
11:14 - 11:16ואפילו בצרפת.
-
11:16 - 11:19שם, זה קרה פעם אחת בלבד במאי 1968.
-
11:19 - 11:21אבי הביט באהדה, כמובן,
-
11:21 - 11:24בהפגנות של חודש מאי,
-
11:24 - 11:26אך ליבו היה מצוי במקום אחר וכך גם הזמן שלו
-
11:26 - 11:30כי הוא שירת מעל 15 ארצות באותה עת.
-
11:30 - 11:32אולם פעם אחת, הוא הסכים להכין מסמכים מזויפים
-
11:32 - 11:34עבור מישהו שאולי תזהו.
-
11:34 - 11:37(צחוק)
-
11:37 - 11:39הוא היה צעיר בהרבה באותם ימים,
-
11:39 - 11:41ואבי הסכים להכין לו תעודות מזויפות
-
11:41 - 11:44על מנת לאפשר לו לחזור הביתה ולדבר בפגישה.
-
11:44 - 11:49הוא אמר לי שהמסמכים המזוייפים האלה היו הכי רלוונטיים למדיה
-
11:49 - 11:52אך הלא שימושיות ביותר שהיה עליו להכין בכל חייו.
-
11:52 - 11:54אך הוא הסכים להכינם,
-
11:54 - 11:57אפילו שחיי דניאל כהן-בנדיט לא היו בסכנה,
-
11:57 - 12:00רק מכיוון
-
12:00 - 12:01שזו הייתה הזדמנות טובה
-
12:01 - 12:03ללעוג לרשויות,
-
12:03 - 12:06וכדי להראות להם שאין דבר יותר נקבובי מגבולות --
-
12:06 - 12:11ושלרעיונות אין גבולות.
-
12:11 - 12:13כל הילדות שלי,
-
12:13 - 12:17כשהאבות של הידידות שלי סיפרו להן מאגדות גרים,
-
12:17 - 12:21אבי נהג לספר לי סיפורים אודות גיבורים מאוד צנועים
-
12:21 - 12:24בעלי אוטופיות בלתי מעורערות
-
12:24 - 12:27שהצליחו לחולל נסים.
-
12:27 - 12:31וגיבורים אלו לא נזקקו לצבא שיעמוד מאחוריהם.
-
12:31 - 12:33בכל מקרה, אף אחד לא היה צועד בעקבותיהם,
-
12:33 - 12:37מלבד קומץ גברים ונשים בעלי אמונה ואומץ.
-
12:37 - 12:38הרבה יותר מאוחר הבנתי
-
12:38 - 12:41שלמעשה אבי סיפר לי את סיפורו שלו על מנת להשכיב אותי לישון.
-
12:41 - 12:44שאלתי אותו האם, בהתחשב בקרבנות שהיה עליו להקריב,
-
12:44 - 12:46היו לו חרטות כלשהן.
-
12:46 - 12:48הוא אמר לא.
-
12:48 - 12:50הוא אמר לי שהוא לא היה יכול
-
12:50 - 12:53להיות עד או להיכנע לחוסר צדק מבלי לעשות דבר.
-
12:53 - 12:56הוא היה משוכנע, והוא עדיין משוכנע
-
12:56 - 12:58שעולם אחר אפשרי --
-
12:58 - 13:01עולם בו אף אחד לא יזדקק לזייפן.
-
13:01 - 13:03הוא עדיין חולם על כך.
-
13:03 - 13:05אבי
-
13:05 - 13:06נמצא כאן בחדר הזה היום.
-
13:06 - 13:11שמו אדולפו קמינסקי ואני עומדת לבקש ממנו לקום.
-
13:11 - 13:31(מחיאות כפיים)
-
13:31 - 13:34תודה רבה.
- Title:
- שרה קמינסקי: אבי הזייפן
- Speaker:
- Sarah Kaminsky
- Description:
-
more » « less
שרה קמינסקי מספרת את סיפורו יוצא הדופן של אביה אדולפו ופעילותו במהלך מלחה"ע ה2 -- כשהוא משתמש בכושר המצאה וכישרון לזיוף על מנת להציל חיים. הרצאה זו מTEDX פריז היא בצרפתית, ויש לה כותרות באנגלית כברירת מחדל.
- Video Language:
- French
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 13:40
|
Rafi Taglicht added a translation |