Return to Video

איך להפסיק להיות משועממים ולהתחיל להיות אמיצים

  • 0:06 - 0:10
    כשהייתי בכיתה ו', חבריי ואני,
  • 0:10 - 0:21
    ברגע משמעותי מאד בחיים,
    הבנו כמה משועממים היינו.
  • 0:21 - 0:23
    היה מחסור בריגוש בחוויות שלנו,
  • 0:23 - 0:27
    גילינו שעשינו כל מה שיכולנו לחשוב עליו
  • 0:27 - 0:30
    כדי למלא את הזמן הריק.
  • 0:30 - 0:32
    היו לנו שינה אצל חברים, משחק במשחקי וידאו,
  • 0:32 - 0:35
    צפייה בסרטים, סיבוב בשכונה,
  • 0:35 - 0:41
    ואפילו אחרי כל זה, עדיין הינו משועממים.
  • 0:41 - 0:43
    והכי גרוע בזה
  • 0:43 - 0:49
    היה שידענו שילדים אחרים
    גם הם הרגישו אותו הדבר.
  • 0:49 - 0:52
    אז אחרי שדיברנו ודנו בין עצמנו,
  • 0:52 - 0:57
    הבנו שכמה שננסה לטפל בשיעמום שלנו,
  • 0:57 - 1:01
    לא עשינו שום דבר משמעותי בנוגע לזה.
  • 1:01 - 1:06
    לכן החלטנו שרצינו לגרום לאנשים לצחוק.
  • 1:06 - 1:09
    רצינו ליצור סרטונים מצחיקים
    שמתבדחים על דברים
  • 1:09 - 1:12
    שאף אחד לא באמת צוחק עליהם.
  • 1:12 - 1:17
    רצינו לצחוק על העיירה השקטה המוזרה שלנו
    של אלטון, טקסס.
  • 1:17 - 1:21
    עכשיו, הייתי שמח להגיד לכם שאני פה
  • 1:21 - 1:24
    לחלוק שלסרטונים שלי יש מליוני צפיות
  • 1:24 - 1:27
    ושמכרתי מלא סחורה בעולם,
  • 1:27 - 1:32
    אבל למרצה הצער,
    כמו הרבה מהרעיונות שהיו לנו,
  • 1:32 - 1:38
    מעולם לא הפכנו את הסרטונים שלנו,
    הרעיונות שלנו, למציאות.
  • 1:38 - 1:42
    אני יודע עכשיו שיש כנראה
    לפחות אחד מכם שכאילו,
  • 1:42 - 1:47
    "בנאדם, האיש הזה מדכא.
    האם הוא ימשיך לדבר ככה?"
  • 1:47 - 1:50
    אבל יש סיבה.
  • 1:50 - 1:54
    כשהזמן עבר, יותר ויותר מאיתנו
    עזבו את הקבוצה
  • 1:54 - 1:58
    עד שלבסוף כולנו עזבנו את הקבוצה.
  • 1:58 - 2:02
    כולנו, חוץ מאחד.
  • 2:02 - 2:08
    חברי לא היה יכול לוותר על הרעיון שלו,
  • 2:08 - 2:13
    אז אחרי שכולנו עזבנו בכיתה ו',
    הוא החליט ליצור צוות.
  • 2:13 - 2:16
    חברים יבואו, ויעזבו, ישתנו,
  • 2:16 - 2:19
    הוא למד איך להשתמש בתוכנות מחשב מורכבות
  • 2:19 - 2:21
    והוא למד איך לעבוד עם מצלמות.
  • 2:21 - 2:25
    הוא יצר סרטוני דרמה,
    קומדיה, דברים פה ושם,
  • 2:25 - 2:28
    ולא ידעתי על זה
  • 2:28 - 2:33
    בגלל שלא ראיתי או דיברתי איתו
    במשך שש שנים.
  • 2:33 - 2:37
    חברי, זה שמעולם לא ויתר על הרעיון,
  • 2:37 - 2:43
    הקים עכשיו חברת סרטונים משלו.
  • 2:43 - 2:48
    כמוהו וכמו שאר העולם,
    לכולנו יש המון רעיונות כל יום.
  • 2:48 - 2:52
    והיה משהו שונה בנוגע אליו
  • 2:52 - 2:55
    בגלל שלפי שש שנים, קבוצת חבריי ואני,
  • 2:55 - 2:58
    לכולנו היה אותו רעיון,
  • 2:58 - 3:03
    אבל הוא היה היחיד שממש ביצע אותו.
  • 3:03 - 3:06
    כמה מכם אי פעם הרגישו הנעה בתוככם
  • 3:06 - 3:12
    שאומרת לכם "קחו סיכון. מה אם? למה לא?"
  • 3:12 - 3:15
    להרבה מאיתנו, בעוד אנחנו יושבים לעבוד,
  • 3:15 - 3:18
    אוכלים ארוחת צהריים או מחכים להרדם,
  • 3:18 - 3:22
    אנחנו מקבלים תחושה של ההרגשה הזו,
    ההנעה הזו שהיתה לנו.
  • 3:22 - 3:26
    ואז, אחרי כמה דקות של העלאת זכרונות,
  • 3:26 - 3:28
    אנחנו ממשיכים לעשות מה שעשינו.
  • 3:28 - 3:35
    לכמה מאיתנו, ההרגשה הזו מגיעה
    לעתים קרובות.
  • 3:35 - 3:38
    היא גורמת לנו לזכור איך תמיד רצינו
    להתחיל להקה משלנו,
  • 3:38 - 3:40
    לצאת לנסיעה עם חברים,
  • 3:40 - 3:44
    או אפילו משהו קטן כמו לנקות
    את הזבל בפארק המקומי שלנו.
  • 3:44 - 3:49
    וזה עלוב, כי הדבר שאתם זוכרים יותר מהכל
  • 3:49 - 3:53
    זה העובדה שלא עשיתם את זה.
  • 3:53 - 3:57
    חבריי ואני, כשהיינו בתהליך
    של יצירת את הסרטונים האלו,
  • 3:57 - 4:00
    היו לנו כל כך הרבה הזדמנויות לעשות דברים.
  • 4:00 - 4:02
    אני יכול לזכור כמה פעמים
  • 4:02 - 4:03
    מבוגר בא אלינו ואמר לנו,
  • 4:03 - 4:05
    "היי, אני למעשה יודע כמה דברים,"
  • 4:05 - 4:08
    ילד היה אומר לנו,
    "אני יודע איך לערוך סרטונים,"
  • 4:08 - 4:10
    או אפילו בינינו, היינו אומרים אחד לשני,
  • 4:10 - 4:13
    "אתה יכול לבוא לבית שלי ונעבוד על זה."
  • 4:13 - 4:18
    כל ההזדמנויות שלמעשה מעולם לא לקחנו.
  • 4:18 - 4:27
    וכשהזמן עבר, הבנתי שאני חייב
    להפסיק לוותר על הרעיונות שלי.
  • 4:27 - 4:31
    שנים ועוד שנים עברו, ומעולם לא נפגשנו
  • 4:31 - 4:34
    מעולם לא היתה לי הזדמנות
    לחקור את הרעיון הזה.
  • 4:34 - 4:39
    היו לי הרבה רעיונות כל יום,
    אבל כולם היו חולפים,
  • 4:39 - 4:46
    עד שלבסוף, הגעתי לרעיון
    שלא יכולתי להרשות לעצמי לוותר עליו,
  • 4:46 - 4:51
    רעיון שלא יכולתי להרשות לעצמי להתחרט עליו.
  • 4:51 - 4:57
    הרעיון הזה היה פסטיבל הרעיונות
    של דרום טקסס, STXI.
  • 4:57 - 5:05
    אני מגיע ממקום בו באופן רגיל
    לא מעודדים נוער להיות טובים יותר.
  • 5:05 - 5:06
    מייאשים אותם.
  • 5:06 - 5:11
    הם מרגישים שהם לא יכולים לעשות
    את הדברים שהרבה אחרים יכולים לעשות,
  • 5:11 - 5:15
    וזו היתה בעיה בגלל שלא רצינו
    שזה יקרה יותר,
  • 5:15 - 5:18
    לא רצינו שאנשים ירגישו
    כאילו שהם צריכים לעזוב את בתייהם
  • 5:18 - 5:20
    כדי לעשות משהו טוב יותר.
  • 5:20 - 5:23
    הפסטיבל שלנו הובל על ידי תלמידים.
  • 5:23 - 5:25
    עם קבוצה של תלמידי תיכון,
  • 5:25 - 5:31
    הרמנו פסטיבל
    שאירח 300 תלמידים מרחבי האיזור.
  • 5:31 - 5:35
    וזה היה מעולה,
    קיבלנו ערימות של ציונים לשבח עליו.
  • 5:35 - 5:39
    ואני יודע שזה נשמע
    כמו סיפור הצלחה בין לילה,
  • 5:39 - 5:41
    אבל זה לא ממש היה,
  • 5:41 - 5:44
    ואחת השאלות העיקריות
    שאנשים היו שואלים אותנו היתה,
  • 5:44 - 5:49
    "מאיפה קיבלתם את הדרייב לעשות את זה?"
  • 5:49 - 5:55
    כשהייתי ילד קטן,
    למדתי הרבה ממה שהתרחש סביבי.
  • 5:55 - 5:59
    הגעתי מבית בו הדרך היחידה להרוויח כסף
  • 5:59 - 6:04
    היתה לאסוף בקבוקי פסלטיק ופחיות
    ולמכור אותם למפעלי מחזור.
  • 6:04 - 6:10
    העבודה האמיתית הראשונה שלי היתה
    לעזור לאישה להקים דוכן בשוק פשפשים
  • 6:10 - 6:15
    משבע בבוקר לשלוש אחרי הצהריים עבור 20$.
  • 6:15 - 6:20
    בנו של שכני למד
    איך לספר שיער כשהיה בן שמונה
  • 6:20 - 6:25
    בגלל שזו היתה הדרך היחידה
    שהוא ובני משפחתו יכלו להרשות לעצמם תספורת.
  • 6:25 - 6:30
    ברגע כזה מכריע בחיי, חשבתי שהייתי מוגבל,
  • 6:30 - 6:34
    שהקהילה שלי היתה מוגבלת,
    השכונה שלי היתה מוגבלת,
  • 6:34 - 6:37
    הכל בגלל הנסיבות.
  • 6:37 - 6:43
    ואז הגיע הסבא המשוגע שלי.
  • 6:43 - 6:47
    הלכתי הביתה ויום אחד
    הוא צפה בטלוויזיה ואמר לי,
  • 6:47 - 6:50
    "מייקל, תראה, אני רוצה את זה."
  • 6:50 - 6:55
    לא את הסוס, את העמוד.
  • 6:55 - 7:00
    זה מוט לימוד סוסים.
    הוא בעיקרון מלמד את הסוס סבלנות.
  • 7:00 - 7:03
    והוא אמר לי, "אני רוצה את זה,"
  • 7:03 - 7:07
    ושאלתי אותו, "אך תרשה לעצמך את זה
    כשאין לך את הכסף?"
  • 7:07 - 7:09
    והוא אמר, "אני אמצא דרך."
  • 7:09 - 7:12
    אז שכחתי מזה, הלכתי סביב הבית,
  • 7:12 - 7:19
    ובמהלך אותו זמן, הוא עזב
    והביא כיסא גלגלים אני לא יודע מאיפה
  • 7:19 - 7:24
    ומוט מתכת ענק אין לי מושג מאיפה,
  • 7:24 - 7:26
    וכשחזרתי הביתה,
  • 7:26 - 7:32
    חזרתי לחצר האחורית וזה מה שראיתי.
  • 7:32 - 7:37
    סבי המשוגע חתך את כיסא הגלגלים לשניים,
  • 7:37 - 7:41
    חיבר אותו לראש העמוד, העמיד אותו ישר,
  • 7:41 - 7:43
    וקשר את הסוס אליו.
  • 7:43 - 7:46
    ותוך שלושה ימים בלבד, לא רק לימדנו
    את הסוס איך לעמוד בשקט,
  • 7:46 - 7:50
    לימדנו את הסוס איך לרוץ במעגלים.
  • 7:50 - 7:55
    ואני זוכר שכשראיתי את זה, השתגעתי
  • 7:55 - 7:57
    בגלל שמעולם לא ראיתי מישהו
  • 7:57 - 8:01
    לוקח יוזמה לעשות משהו למרות הסיכויים.
  • 8:01 - 8:05
    ולחשוב על זה עכשיו כשאני בוגר יותר,
  • 8:05 - 8:09
    אני מבין שאני לא מתרשם מהעמוד עצמו
  • 8:09 - 8:14
    בגלל שבסופו של יום, זה רק עמוד.
  • 8:14 - 8:19
    יותר התרשמתי מהעובדה
    שסבא שלי יצא ועשה את זה.
  • 8:19 - 8:23
    הוא לא נתן למשאבים
    לעמוד בדרכו של הרעיון שלו.
  • 8:23 - 8:27
    הוא לא מצא סיבה לא לעשות זאת.
  • 8:27 - 8:34
    הוא לא בחר לחוות חרטה.
  • 8:34 - 8:38
    אם אתם מרגישים את הרעיון הזה, את המשיכה,
  • 8:38 - 8:41
    אז אני אומר לכם שתעשו מה שסבא שלי עשה
  • 8:41 - 8:43
    בגלל שאותו מניע שהיה לו
  • 8:43 - 8:46
    הוא מה שעשה את פסטיבל הרעיונות
    של דרום טקסס אפשרי.
  • 8:46 - 8:50
    זה היה צוות של תלמידי תיכון,
    לא היה לנו מושג מה אנחנו עושים.
  • 8:50 - 8:53
    רק ידענו שרצינו להציג פסטיבל גדול
  • 8:53 - 8:58
    לאנשים של הקהילה שלנו
    כדי להראות להם כל מה שיש לנו.
  • 8:58 - 9:03
    אם אתם מרגישים שרעיון שווה משהו,
  • 9:03 - 9:06
    בין אם זה שלכם או של מישהו אחר,
  • 9:06 - 9:11
    אם אתם מרגישים שרעיון
    שווה מגבלות זמן, דחיות, וכשלונות,
  • 9:11 - 9:14
    אז תנו לי לתת לכם עצה קטנה:
  • 9:14 - 9:16
    עצרו מה שאתם עושים,
  • 9:16 - 9:18
    הניחו את הטלפונים שלכם,
  • 9:18 - 9:21
    עצרו את מופע הטלוויזיה בו אתם צופים,
  • 9:21 - 9:24
    דחו את השנ"ץ לחמש דקות נוספות,
  • 9:24 - 9:26
    וחשבו.
  • 9:26 - 9:28
    אתם משעוממים, נכון?
  • 9:28 - 9:32
    ובכן עכשיו ההזדמנות המושלמת בשבילכם
    לצאת לטיול,
  • 9:32 - 9:35
    ההזדמנות המושלמת בשבילכם להקים להקה,
  • 9:35 - 9:39
    ההזדמנות המושלמת לנקות קצת זבל.
  • 9:39 - 9:47
    עכשיו, בפעם הבאה שאתם משועממים,
    אני מתחנן לפניכם, אני מפציר בכם,
  • 9:47 - 9:49
    להתרגש
  • 9:49 - 9:53
    בגלל שאולי בדיוק תעלו
    על הרעיון הטוב הבא שלכם.
  • 9:53 - 9:55
    תודה לכם.
Title:
איך להפסיק להיות משועממים ולהתחיל להיות אמיצים
Description:

מיקל מירלס וחבריו נהגו לחשוב שעירם היתה משעממת, וכדי לבדר את עצמם, הם היו חולמים על דרכים לנער דברים. אז משהו קרה: מייקל הבין שמה שלמעשה היה משעמם היה אין סוף רעיונות... שאף פעם לא הלכו לשום מקום. אז במאמץ להפוך את הרעיונות האלו לפעולות, מייקל החל את פסטיבל הרעיונות של דרום טקסס וגילה כמה זה שווה לחגוג את הקהילה הכפרית והקטה של אנשים בה חיי.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TED-Ed
Duration:
09:58

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.