Return to Video

האיזון היפה בין אומץ לב ופחד

  • 0:01 - 0:04
    כשאנו צעירים, אנחנו אמיצים מתוך תמימות,
  • 0:04 - 0:08
    וחולמים ללא פחד על איך
    חיינו עשויים להיראות.
  • 0:08 - 0:11
    אולי רציתם להיות אסטרונאוטים
    או מדעני טילים.
  • 0:11 - 0:15
    אולי חלמתם לנסוע לכל היבשות.
  • 0:15 - 0:17
    מאז שהייתי מאוד צעירה,
  • 0:17 - 0:19
    חלמתי לעבוד מטעם האו"ם
  • 0:19 - 0:22
    בכמה מהמדינות הקשות ביותר בעולם.
  • 0:22 - 0:24
    והודות להרבה אומץ
  • 0:24 - 0:27
    החלום הזה התגשם.
  • 0:27 - 0:29
    אבל העניין באומץ:
  • 0:29 - 0:31
    שהוא לא פשוט מופיע בכל פעם שאנו נזקקים לו.
  • 0:31 - 0:35
    הוא תוצאה של חשיבה רבה ועבודה ממשית,
  • 0:35 - 0:39
    שכרוך בה איזון בין פחד לאומץ.
  • 0:39 - 0:42
    ללא פחד נעשה דברים שטותיים,
  • 0:42 - 0:46
    וללא אומץ לעולם לא נפסע אל הבלתי ידוע.
  • 0:46 - 0:49
    האיזון בין השניים הוא המקום בו הקסם שוכן.
  • 0:49 - 0:52
    והאיזון הוא מה שאנו
    מתמודדים איתו מידי יום.
  • 0:53 - 0:55
    ראשית, מילה על הגלגלים המשוכללים שלי.
  • 0:55 - 0:57
    לא תמיד השתמשתי בכסא גלגלים.
  • 0:58 - 0:59
    גדלתי כמו רבים מכם,
  • 0:59 - 1:01
    רצתי, קפצתי ורקדתי.
  • 1:01 - 1:04
    אני אוהבת לרקוד.
  • 1:04 - 1:06
    אבל, באמצע שנות העשרים שלי,
  • 1:06 - 1:10
    התחלתי לחוות סדרת נפילות בלתי מוסברות.
  • 1:10 - 1:12
    וכמה שנים אחר כך,
  • 1:12 - 1:15
    אובחנתי כחולה במחלה גנטית רצסיבית
  • 1:15 - 1:19
    שנקראת "ניוון שרירים עם גופיפי הסגר,"
  • 1:19 - 1:21
    או HIBM.
  • 1:21 - 1:24
    זוהי מחלת ניוון שרירים פרוגרסיבית
  • 1:24 - 1:28
    שמשפיעה על כל השרירים שלי מכף רגל ועד ראש.
  • 1:28 - 1:30
    HIBM נדירה מאוד,
  • 1:30 - 1:35
    בארה"ב יש פחות מ-200 אנשים שאובחנו.
  • 1:36 - 1:40
    נכון להיום אין שום טיפול או ריפוי מוכחים
  • 1:40 - 1:43
    ותוך 10-15 שנים מרגע הופעתה
  • 1:43 - 1:46
    HIBM מובילה בדרך כלל לשיתוק בארבע הגפיים,
  • 1:46 - 1:49
    שזו הסיבה שאני משתמשת כעת בכסא גלגלים.
  • 1:49 - 1:52
    כשאובחנתי לראשונה, הכל השתנה.
  • 1:52 - 1:54
    אלה היו חדשות מפחידות
  • 1:54 - 1:59
    כי לא היה לי כל ניסיון עם מחלות
    או מוגבלויות כרוניות.
  • 1:59 - 2:03
    ולא היה לי מושג איך המחלה עלולה להתפתח.
  • 2:03 - 2:05
    אבל הכי מייאש היה
  • 2:05 - 2:08
    להקשיב לאנשים אחרים שמייעצים לי
  • 2:08 - 2:11
    להגביל את השאיפות והחלומות שלי.
  • 2:11 - 2:14
    ולשנות את הציפיות שלי מהחיים.
  • 2:15 - 2:18
    "את צריכה לוותר על
    הקריירה הבינלאומית שלך."
  • 2:18 - 2:21
    "אף אחד לא יתחתן איתך כך."
  • 2:21 - 2:23
    "תהיי אנוכית אם תביאי ילדים לעולם."
  • 2:25 - 2:27
    העובדה שמישהו שלא היה אני
  • 2:27 - 2:30
    מציב מגבלות על החלומות והשאיפות שלי
  • 2:30 - 2:32
    היתה מגוחכת.
  • 2:32 - 2:33
    ובלתי מתקבלת על הדעת.
  • 2:35 - 2:36
    אז התעלמתי מהם.
  • 2:36 - 2:43
    (תשואות ומחיאות כפיים)
  • 2:43 - 2:44
    התחתנתי.
  • 2:44 - 2:48
    והחלטתי לעצמי לא להביא ילדים לעולם.
  • 2:48 - 2:52
    והמשכתי בקריירה שלי באו"ם.
  • 2:52 - 2:53
    לאחר שאובחנתי,
  • 2:53 - 2:55
    עבדתי באנגולה במשך שנתיים
  • 2:55 - 2:59
    מדינה שמתאוששת מ27 שנות
    מלחמת אזרחים אכזרית.
  • 3:00 - 3:02
    ועברו 5 שנים נוספות
  • 3:02 - 3:06
    עד שהודעתי רשמית למעביד שלי
    על האבחנה שאובחנתי.
  • 3:06 - 3:07
    כי פחדתי
  • 3:07 - 3:12
    שיטילו ספק ביכולתי להסתדר,
    ואאבד את עבודתי.
  • 3:12 - 3:15
    עבדתי במדינות שבהן הפוליו היה נפוץ,
  • 3:15 - 3:17
    אז כששמעתי מישהו אומר
  • 3:17 - 3:19
    שחשבו שאולי שרדתי את הפוליו,
  • 3:19 - 3:22
    חשבתי שהסוד שלי היה נצור.
  • 3:22 - 3:24
    אף אחד לא שאל מדוע צלעתי.
  • 3:24 - 3:27
    אז לא אמרתי כלום.
  • 3:27 - 3:28
    לקח לי למעלה מעשור
  • 3:28 - 3:31
    להפנים את חומרת ה-HIBM,
  • 3:31 - 3:36
    אפילו כשמשימות ופונקציות בסיסיות
    נעשו קשות יותר ויותר.
  • 3:36 - 3:40
    ובכל זאת,המשכתי לרדוף אחר החלום
    שלי לעבוד בכל העולם,
  • 3:40 - 3:42
    ואפילו התמניתי לעבוד במוקד מוגבלות
  • 3:42 - 3:44
    עבור UNICEF בהאיטי,
  • 3:44 - 3:48
    שם שירתתי שנתיים לאחר רעידת האדמה
    ההרסנית ב-2010.
  • 3:49 - 3:52
    ואז העבודה הביאה אותי לארה"ב,
  • 3:52 - 3:55
    ועל אף שהמחלה התקדמה משמעותית
  • 3:55 - 3:58
    ונזקקתי לסדי רגליים והליכון כדי להתהלך,
  • 3:58 - 4:01
    עדיין השתוקקתי להרפתקאות.
  • 4:01 - 4:02
    והפעם,
  • 4:02 - 4:05
    התחלתי לחלום על הרפתקה גדולה בטבע.
  • 4:05 - 4:09
    ומה יותר גדול מהגרנד קניון?
  • 4:10 - 4:14
    האם ידעתם שמכל 5 מיליון מבקרים
    בגדות הקניון
  • 4:14 - 4:18
    רק אחוז אחד יורד לתחתית הקניון?
  • 4:18 - 4:21
    רציתי להיות חלק מאותו אחוז.
  • 4:21 - 4:23
    הדבר היחידי היה --
  • 4:23 - 4:27
    (מחיאות כפיים)
  • 4:27 - 4:32
    הדבר היחיד היה שהגרנד קניון לא בדיוק נגיש.
  • 4:32 - 4:33
    הייתי זקוקה לאיזושהי עזרה
  • 4:34 - 4:38
    כדי לרדת את 1524 המטרים
    של קרקע אנכית רופפת.
  • 4:38 - 4:40
    עכשיו כשאני עומדת מול מכשולים,
  • 4:40 - 4:44
    הפחד לא בהכרח מתפרץ מיד
  • 4:44 - 4:47
    כי אני מניחה שכך או אחרת
  • 4:47 - 4:48
    אני אסתדר.
  • 4:48 - 4:50
    ובמקרה הזה המחשבה שלי היתה,
  • 4:50 - 4:53
    טוב, אם אני לא יכולה לרדת,
  • 4:53 - 4:55
    אוכל ללמוד לרכב על סוס.
  • 4:55 - 4:57
    אז זה מה שעשיתי.
  • 4:57 - 4:59
    וההחלטה הגורלית ההיא
  • 4:59 - 5:01
    הביאה למחויבות בת ארבע שנים,
  • 5:01 - 5:04
    כשאני מתנדנדת קדימה ואחורה בין פחד לאומץ,
  • 5:04 - 5:06
    להתחייב למשלחת בת 12 יום.
  • 5:06 - 5:10
    4 ימי רכיבה על סוס כדי לחצות
    את הגרנד קניון מגדה לגדה.
  • 5:10 - 5:14
    ושייט רפסודה בן 8 ימים ו- 240 ק"מ
    על נהר הקולורדו,
  • 5:14 - 5:16
    הכל כשצוות הסרטה נגרר מאחור.
  • 5:16 - 5:18
    התראת ספוילר - עשינו את זה.
  • 5:18 - 5:21
    אבל לא מבלי שנוכחתי איך
    הפחד הגדול ביותר שלי
  • 5:21 - 5:26
    יכול איכשהו להפגין תגובת ראי
    של אומץ במידה שווה.
  • 5:26 - 5:29
    ב 13 באפריל, 2018,
  • 5:29 - 5:31
    אני יושבת 2.5 מטר מעל הקרקע
  • 5:31 - 5:33
    כשאני רוכבת על סוס מוסטנג בשם שריף,
  • 5:33 - 5:35
    הרושם הראשוני שלי מהגרנד קניון
  • 5:35 - 5:38
    היה של הלם ואימה.
  • 5:38 - 5:41
    מי ידע שיש לי פחד גבהים.
  • 5:41 - 5:42
    (צחוק)
  • 5:42 - 5:45
    אבל לא היה מצב לוותר כעת.
  • 5:45 - 5:49
    אזרתי כל פיסת אומץ שהיתה בי
  • 5:49 - 5:52
    כדי לא לתת לפחד להשתלט.
  • 5:52 - 5:54
    ביציאה לגדה הדרומית,
  • 5:54 - 5:57
    כל שיכולתי לעשות כדי לשלוט ברוחי
  • 5:57 - 6:00
    היה לנשום עמוק, להביט בעננים
  • 6:00 - 6:04
    ולהתמקד בקולות אנשי הצוות שלי.
  • 6:04 - 6:08
    אבל אז, בשעה הראשונה, קרה אסון.
  • 6:08 - 6:11
    לא הצלחתי להחזיק את עצמי זקופה על האוכף,
  • 6:11 - 6:13
    בצעד גדול בירידה,
  • 6:13 - 6:17
    נזרקתי קדימה ונחבטתי בפנים
    בגב ראשו של הסוס.
  • 6:17 - 6:19
    היתה בהלה,
  • 6:19 - 6:20
    הראש כאב לי מאוד.
  • 6:20 - 6:24
    אבל השביל היה צר מכדי לרדת מהסוס.
  • 6:24 - 6:27
    רק בנקודת האמצע בגובה 700 ק"מ,
  • 6:27 - 6:29
    כעבור לא פחות משעתיים בירידה,
  • 6:29 - 6:31
    יכולנו לעצור, להסיר את הקסדה שלי,
  • 6:31 - 6:35
    ולראות את הבליטה בגודל ביצה
    מזדקרת לי מהמצח.
  • 6:35 - 6:37
    חרף כל התכנון וההצטיידות
  • 6:37 - 6:40
    איך זה שלא היתה לנו שקית קרח?
  • 6:40 - 6:41
    (צחוק)
  • 6:41 - 6:44
    למזלנו הנפיחות היתה כלפי חוץ,
  • 6:44 - 6:48
    והתנקזה לפנים כמו שני פנסים מוזרים
  • 6:48 - 6:51
    שזו דרך מדהימה להיראות בסרט דוקומנטרי.
  • 6:51 - 6:53
    (צחוק)
  • 6:53 - 6:58
    (מחיאות כפיים ותשואות)
  • 6:58 - 7:00
    זה לא היה מסע קל ושלו,
  • 7:00 - 7:03
    ובכל זאת, זה היה בדיוק העניין.
  • 7:03 - 7:05
    למרות שפחדתי, לחזור לאוכף.
  • 7:05 - 7:07
    עליתי חזרה.
  • 7:07 - 7:09
    הירידה עצמה לקרקעית הקניון
  • 7:09 - 7:11
    ארכה 10 שעות
  • 7:11 - 7:14
    וזה היה רק היום הראשון מתוך 4 ימי רכיבה.
  • 7:14 - 7:16
    לאחר מכן הגיעו האשדות האדירים.
  • 7:16 - 7:18
    בנהר הקולורדו בגרנד קניון
  • 7:18 - 7:21
    יש אחדים מ"המים הלבנים"
    הגבוהים ביותר במדינה.
  • 7:21 - 7:24
    ורק כהכנה למקרה שנתהפך,
  • 7:24 - 7:26
    תירגלנו את האפשרות שאשחה דרך
    אשד קטן יותר.
  • 7:26 - 7:29
    ובטוח לומר שזה לא היה זוהר.
  • 7:29 - 7:30
    (צחוק)
  • 7:30 - 7:33
    לקחתי נשימה בחלק הלא נכון של הגל,
  • 7:33 - 7:34
    נחנקתי ממי הנהר
  • 7:34 - 7:37
    ולא הייתי מסוגלת לנווט את עצמי.
  • 7:37 - 7:38
    כן, זה היה מפחיד,
  • 7:38 - 7:41
    אבל זה גם היה נפלא.
  • 7:41 - 7:43
    מפלים, קניונים חלקלקים,
  • 7:43 - 7:45
    וסלעים בני מליארדי שנים
  • 7:45 - 7:47
    שנראו כמשנים את צבעם במהלך היום.
  • 7:47 - 7:50
    הגרנד קניון הוא אזור טבע אמיתי
  • 7:50 - 7:53
    וראוי לכל השבחים.
  • 7:53 - 7:57
    (מחיאות כפיים)
  • 8:01 - 8:02
    המשלחת,
  • 8:02 - 8:05
    כל התכנון , והמסע עצמו,
  • 8:05 - 8:10
    הראו לי רמת פחד שמעולם לא חוויתי קודם.
  • 8:10 - 8:12
    אבל יותר חשוב,
  • 8:12 - 8:16
    זה הראה לי כמה אמיצה ונועזת
    אני יכולה להיות.
  • 8:16 - 8:18
    המסע שלי בגרנד קניון לא היה קל.
  • 8:18 - 8:21
    זה לא היה חיזיון של אמזונה
  • 8:21 - 8:25
    שעושה את דרכה בקלות דרך נוף אפי.
  • 8:25 - 8:26
    זו הייתי אני, בוכה,
  • 8:26 - 8:30
    מותשת וחבולה עם פנסים בשתי העיניים,
  • 8:30 - 8:32
    זה היה מפחיד.
  • 8:32 - 8:34
    זה היה מלחיץ,
  • 8:34 - 8:36
    זה היה מרגש.
  • 8:37 - 8:38
    כעת כשהמסע הסתיים,
  • 8:38 - 8:42
    קל להיות שוות נפש לגבי מה שהשגנו,
  • 8:42 - 8:44
    אני יודעת שאני רוצה שוב
    לשוט על הנהר ברפסודה.
  • 8:44 - 8:48
    הפעם לאורך כל 1600 הקילומטרים שלו.
  • 8:48 - 8:51
    (מחיאות כפיים)
  • 8:51 - 8:55
    אבל אני גם יודעת שאת קטע הרכיבה
    לא אעשה יותר לעולם.
  • 8:55 - 8:56
    (צחוק)
  • 8:56 - 8:59
    זה פשוט מסוכן מדי.
  • 8:59 - 9:01
    וזו הנקודה האמיתית שלי.
  • 9:01 - 9:03
    אני לא כאן כדי להראות לכם
    את צילומי הסרט שלי,
  • 9:03 - 9:05
    אני כאן כדי להזכיר לכולנו
  • 9:06 - 9:08
    שהחיים הם באמת רק שיעור
  • 9:08 - 9:11
    למציאת האיזון בין פחד לאומץ.
  • 9:11 - 9:16
    ולהבין מהו רעיון טוב ומה לא.
  • 9:16 - 9:17
    (צחוק)
  • 9:17 - 9:19
    החיים הם כבר מפחידים,
  • 9:19 - 9:22
    אז כדי שהחלומות שלנו יתגשמו,
    עלינו להיות אמיצים.
  • 9:22 - 9:24
    אל מול הפחדים שלנו
  • 9:24 - 9:26
    ולאזור אומץ לעבור דרכם
  • 9:26 - 9:30
    חיי באמת היו יוצאי דופן.
  • 9:30 - 9:32
    אז תחיו בגדול
  • 9:32 - 9:35
    ונסו לאפשר לאומץ לבכם לגבור על הפחד.
  • 9:35 - 9:37
    אף פעם אינכם יודעים לאן זה עשוי לקחת אתכם.
  • 9:38 - 9:39
    תודה רבה.
  • 9:39 - 9:42
    (מחיאות כפיים ותשואות)
Title:
האיזון היפה בין אומץ לב ופחד
Speaker:
קארה אי.יאר חאן
Description:

לאחר שאובחנה כסובלת מתסמונת גנטית נדירה שמדרדר את השרירים, נאמר לקארה אי יאר חאן שהיא תצטרך להגביל את שאיפות הקריירה שלה ולצמצם את חלומותיה. היא התעלמה מעצות אלה ובמקומן המשיכה להתמיד בשאיפותיה הגדולות ביותר. בשיחה עוצמתית ומרגשת זו היא משתפת את הפילוסופיה שלה על העבודה על הפרויקטים החשובים לה ביותר - תוך שהיא מאפשרת לאומץ לב ולפחד להתקיים יחד. צפו בקטעי סרט עוצרי נשימה מסחררים של טיול שמראים כיצד היא חיה על פי התיאוריה שלה עד תום.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
09:55

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.