לצאת מהארון | אש בקהאם | TEDxבולדר
-
0:13 - 0:16הערב אדבר אתכם
על יציאה מהארון. -
0:16 - 0:19ולא במובן המקובל,
לא רק על הארון ה"הומואי". -
0:20 - 0:22אני חושבת שלכולנו יש ארונות,
-
0:22 - 0:26בארון שלכם, אתם אולי אומרים למישהי
בפעם הראשונה שאתם אוהבים אותה. -
0:26 - 0:28או מתוודות שאתן בהריון,
-
0:28 - 0:30או שיש לכם סרטן
-
0:30 - 0:34או כל שיחה קשה אחרת
שיש לנו בחיים. -
0:35 - 0:38הארון הוא בסך הכל
שיחה קשה. -
0:39 - 0:42ולמרות שנושאי השיחה הזאת
עשויים להיות מגוונים מאד, -
0:42 - 0:45החווייה של ההימצאות בתוך הארון
והיציאה ממנו -
0:45 - 0:46היא אוניברסלית.
-
0:47 - 0:50זה מפחיד,
ואנו שונאים את זה, -
0:50 - 0:52ומוכרחים לעשות את זה.
-
0:53 - 0:56לפני כמה שנים עבדתי
ב"סאות'סייד וולנאט קפה", -
0:56 - 0:58(צחוק)
-
0:58 - 1:00מסעדה מקומית בעיר,
-
1:00 - 1:05וכשהייתי שם עברתי שלבים
של עצימות לסבית מיליטנטית. -
1:05 - 1:06(צחוק)
-
1:06 - 1:08לא גילחתי את בתי השחי,
-
1:08 - 1:10ציטטתי שירים של אני דיפרנקו
כמו מזמורי תפילה, -
1:11 - 1:14ולפי הרישול של המכנסיים הקצרים שלי
-
1:14 - 1:16ומתי לאחרונה גילחתי את הראש,
-
1:16 - 1:18היו בד"כ מתקילים אותי בשאלה --
-
1:18 - 1:19בד"כ זה היה ילד או ילדה:
-
1:20 - 1:24"אה... אתה בן או את בת?"
-
1:25 - 1:27בשולחן היתה משתררת דומיה מעיקה,
-
1:28 - 1:30הייתי חושקת קצת יותר את הלסתות,
-
1:30 - 1:32לופתת קצת יותר בזעם
את קנקן הקפה, -
1:33 - 1:36האבא היה מסתבך עם העיתון
-
1:36 - 1:38והאמא היתה יורה מבט מצמית
אל הילד. -
1:38 - 1:42אבל אני הייתי שותקת
ורותחת בפנים. -
1:42 - 1:44וזה הגיע לשלב שבו בכל פעם
כשהייתי ניגשת לשולחן -
1:44 - 1:46שבו ישב ילד בן 3 עד 10,
-
1:46 - 1:48הייתי נכונה לקרב.
-
1:48 - 1:49(צחוק)
-
1:49 - 1:51וזאת הרגשה איומה.
-
1:51 - 1:55הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה
אומר משהו, -
1:55 - 1:58שאכנס לשיחה הקשה הזאת.
-
1:58 - 2:00אז תוך כמה שבועות
זה קרה שוב: -
2:00 - 2:03"אתה בן או את בת?"
-
2:03 - 2:05הדממה המוכרת.
-
2:05 - 2:06אבל הפעם הייתי מוכנה.
-
2:06 - 2:11אני אוציא על השולחן הזה
את כל לימודי הנשיות שלי. -
2:11 - 2:13(צחוק)
-
2:13 - 2:15הכנתי את כל ציטוטי בטי פרידן,
-
2:15 - 2:17את ציטוטי גלוריה סטיינאם,
-
2:17 - 2:20אפילו כמה "מונולוגים מהוואגינה",
-
2:20 - 2:23אז אני לוקחת נשימה עמוקה
ומביטה למטה, -
2:24 - 2:28ומחזירה לי משם מבט
ילדה בת 4 בשמלה ורודה. -
2:28 - 2:30לא יריבה אמיתית
לדו-קרב פמיניסטי, -
2:30 - 2:32אלא רק ילדה עם שאלה:
-
2:33 - 2:34"אתה בן או את בת?"
-
2:35 - 2:38אז אני לוקחת עוד נשימה עמוקה,
כורעת ברך לידה ואומרת: -
2:38 - 2:41"אני יודעת שזה מבלבל,
-
2:41 - 2:43"השיער שלי קצר, כמו של בן,
ואני לובשת בגדים של בנים, -
2:43 - 2:44"אבל אני בת,
-
2:44 - 2:47"ואת מכירה את זה שלפעמים
בא לך ללבוש שמלה ורודה, -
2:47 - 2:49"ולפעמים - את הפיג'מה הנוחה?
-
2:49 - 2:51"אז אני יותר בת
מהסוג של פיג'מות נוחות." -
2:52 - 2:53(צחוק)
-
2:53 - 2:56והילדה הזאת מסתכלת לי
ישר בעיניים ואומרת בלי להתבלבל: -
2:56 - 2:58"הפיג'מה שלי סגולה עם דגים.
-
2:58 - 3:00"אפשר לקבל פנקייק, בבקשה?"
-
3:00 - 3:02(צחוק)
-
3:02 - 3:04וזה היה הכל. פשוט ככה:
-
3:04 - 3:07"יופי. את בת.
מה עם הפנקייק?" -
3:07 - 3:09(צחוק)
-
3:09 - 3:13זאת היתה השיחה הקשה
הכי קלה שהיתה לי בחיים. -
3:13 - 3:14ומדוע?
-
3:14 - 3:19כי ילדת הפנקייק ואני
היינו אמיתיות זו עם זו. -
3:19 - 3:21אם כן, כרבים מאיתנו,
-
3:21 - 3:23חייתי כבר במספר ארונות,
-
3:23 - 3:26ונכון, הקירות שלי היו בד"כ
צבועים בצבעי הקשת. -
3:26 - 3:28אבל בפנים, בחושך,
-
3:28 - 3:30לא רואים את צבעי הקירות.
-
3:30 - 3:34קיימת רק ההרגשה
של החיים בארון. -
3:34 - 3:37אז הארון שלי בעצם
לא שונה משלך, -
3:37 - 3:38או שלך,
-
3:39 - 3:40או שלך.
-
3:40 - 3:42נכון. אני יכולה לתת לכם
מאה סיבות -
3:42 - 3:44למה לי היה יותר קשה מכם
לצאת מהארון, -
3:44 - 3:45אבל הנה העניין:
-
3:45 - 3:48קושי איננו דבר יחסי;
קשה זה קשה. -
3:48 - 3:50מי מסוגל לומר לי
-
3:50 - 3:52שלהסביר למישהו שזה עתה פשטת רגל
-
3:52 - 3:55קשה יותר מאשר להסביר למישהו
שבגדת בו או בה. -
3:55 - 3:57מי יכול להגיד לי
שהיה לו קשה יותר לצאת מהארון -
3:57 - 4:00מאשר לומר לבנו בן החמש
שהוא מתגרש. -
4:00 - 4:03אין "קשה יותר";
יש רק "קשה". -
4:04 - 4:06עלינו להפסיק להשוות
את ה"קשה" שלנו -
4:06 - 4:07עם ה"קשה" של כל אחד אחר
-
4:07 - 4:09כדי שנרגיש טוב או רע יותר
לגבי הארון שלנו, -
4:09 - 4:13ופשוט להתנחם בעובדה
שלכולנו יש "קשה". -
4:13 - 4:17בשלב כזה או אחר בחיים
כולנו נמצאים באיזה ארון, -
4:17 - 4:18וזו אולי הרגשה בטוחה,
-
4:19 - 4:22או לפחות, בטוחה מאשר השקרים
שבצידה השני של הדלת. -
4:22 - 4:23אבל באתי הנה לומר לכם,
-
4:24 - 4:26שלא משנה ממה עשויים הקירות שלכם,
-
4:26 - 4:29ארון איננו מקום לחיות בו.
-
4:30 - 4:34(מחיאות כפיים ותרועות)
תודה -
4:34 - 4:36אז מדוע לצאת מארון כלשהו,
-
4:36 - 4:38לנהל את השיחה הזאת,
-
4:38 - 4:39מדוע זה כה קשה?
-
4:40 - 4:42כי זה מלחיץ.
-
4:42 - 4:44אנו כה מוטרדים מהתגובה של הזולת,
-
4:44 - 4:46וזה מובן.
-
4:46 - 4:47האם הוא יתרגז?
-
4:47 - 4:48האם היא תתעצב?
-
4:48 - 4:50האם תהיה אכזבה?
-
4:50 - 4:52נפסיד חבר או חברה? הורה?
אהוב או אהובה? -
4:52 - 4:54השיחות האלה גורמות למתח.
-
4:55 - 4:56אז בואו נתעכב לרגע על המתח.
-
4:57 - 4:59המתח הוא תגובה טבעית של הגוף.
-
5:00 - 5:02כשאתם נתקלים במה שנתפש כאיום -
-
5:02 - 5:03שימו לב: "נתפש כאיום" -
-
5:03 - 5:06ההיפותלמוס משמיע אזעקה,
-
5:06 - 5:09והאדרנלין והקורטיזול
מתחילים לשצוף בעורקים. -
5:09 - 5:12זהו מוכר כתגובת
"קרב או ברח". -
5:12 - 5:15לפעמים תריבו,
לפעמים תברחו, -
5:15 - 5:17וזאת תגובה נורמלית לגמרי.
-
5:17 - 5:23מקורה בתקופה שבה האיום
היה התנפלות של ממותה שעירה. -
5:23 - 5:24הבעיה היא,
-
5:24 - 5:28שלהיפותלמוס שלכם אין שום מושג
אם רודפת אחריכם ממותה שעירה, -
5:28 - 5:29אם המחשב שלכם קרס,
-
5:29 - 5:31אם הופיעו אצלכם המחותנים,
-
5:31 - 5:32אם אתם עומדים לקפוץ ממטוס,
-
5:32 - 5:34או אם אתם רוצים
לספר למישהו אהוב -
5:34 - 5:36שיש לכם גידול במוח.
-
5:36 - 5:41ההבדל הוא שממותה שעירה
רודפת אחריכם במשך, נגיד, עשר דקות, -
5:41 - 5:44אבל הימנעות מהשיחות הקשות האלה
עלולה לארוך שנים, -
5:44 - 5:48והגוף פשוט לא עומד בזה.
-
5:48 - 5:54חשיפה כרונית לאדרנלין ולקורטיזול
משבשת כמעט כל מערכת בגוף. -
5:54 - 5:58ועלולה להוביל לחרדה, דכאון
ומחלת לב, בין היתר. -
5:58 - 6:00כשאתם נמנעים משיחות קשות,
-
6:01 - 6:03כשאתם שומרים בסוד
את האמת אודות עצמכם, -
6:03 - 6:06אתם בעצם מחזיקים רימון-יד.
-
6:06 - 6:11היזכרו בעצמכם לפני 20 שנה.
-
6:11 - 6:14לי היה זנב-סוס,
-
6:15 - 6:17שמלה חושפת-כתפיים
ונעלי עקב גבוה. -
6:17 - 6:20לא הייתי הלסבית הלוחמנית
-
6:20 - 6:22שמוכנה להילחם בכל בת ארבע
שנכנסת למסעדה. -
6:22 - 6:24(צחוק)
-
6:24 - 6:25הייתי קפואה מפחד,
-
6:26 - 6:29צנופה בפינת הארון החשוך שלי,
-
6:29 - 6:31נאחזת ברימון היד ההומואי שלי
-
6:32 - 6:37והכי הפחיד אותי להזיז
ולו שריר אחד. -
6:38 - 6:40משפחתי, חברי, זרים גמורים -
-
6:40 - 6:43כל חיי השתדלתי
לא לאכזב אנשים אלה. -
6:43 - 6:46ואז הפכתי את כל עולמי על פניו.
-
6:46 - 6:48בכוונה.
-
6:49 - 6:52שרפתי את דפי התסריט
שכולנו צייתנו לו תמיד, -
6:52 - 6:54אבל אם לא תיפטרו מרימון היד הזה,
-
6:54 - 6:55הוא יהרוג אתכם.
-
6:56 - 6:58אחת הפעמים הזכורות ביותר
שבהן השלכתי את רימון היד -
6:58 - 7:00היתה בחתונתה של אחותי.
-
7:00 - 7:03(צחוק)
-
7:03 - 7:05זאת היתה הפעם הראשונה
שרבים מהנוכחים -
7:05 - 7:06ידעו שאני לסבית.
-
7:06 - 7:08אז כשמילאתי את חובותי כשושבינה,
-
7:08 - 7:10בשמלתי השחורה ובנעלי העקב,
-
7:11 - 7:14עברתי בין השולחנות עד שהגעתי
לשולחן של החברים של הורי, -
7:14 - 7:16אנשים שהכירו אותי שנים.
-
7:17 - 7:19ואחרי שיחת-חולין קצרה,
-
7:19 - 7:20אחת הנשים צעקה:
-
7:20 - 7:22"אני מתה על נייתן ליין!"
-
7:23 - 7:26והחלה התחרות מי חבר
טוב יותר של הומואים -
7:26 - 7:28"אש, היית פעם ברובע ההומואים?"
-
7:28 - 7:30"כן, בעצם. יש לנו חברים בסן-פרנסיסקו."
-
7:30 - 7:31"אף פעם לא היינו שם,
-
7:31 - 7:33"אבל שמענו שזה 'מאמם'!"
-
7:33 - 7:35"אש, את מכירה את אנטוניו,
מעצב השיער שלי? -
7:35 - 7:38"הוא ממש טוב,
ואף פעם לא אמר שיש לו חברה." -
7:38 - 7:40"אש, מה תכנית הטלוויזיה האהובה עליך?
-
7:40 - 7:42"הכי אהובה שלנו היא 'וויל אנד גרייס',
-
7:42 - 7:43"את יודעת את מי אנו אוהבים?
את ג'ק. -
7:43 - 7:45"אנו הכי אוהבים את ג'ק."
-
7:45 - 7:47ואז אחת הנשים הסתבכה,
-
7:48 - 7:50אבל היא רצתה נואשות
להראות לי את תמיכתה -
7:50 - 7:53ושהיא לצידי,
-
7:53 - 7:54אז בסוף היא פלטה,
-
7:54 - 7:58"לפעמים בעלי לובש חולצות ורודות."
-
7:58 - 8:01(צחוק)
-
8:01 - 8:04ובאותו רגע היתה לי ברירה
כמו לכל משליכי הרימונים: -
8:05 - 8:08יכולתי לחזור אל החברה שלי
ואל שולחן אוהבי ההומאים שלי, -
8:08 - 8:10וללעוג לתגובות שלהם,
-
8:10 - 8:12לרדת על הסרבול שלהם
-
8:12 - 8:13ועל אי-יכולתם לקפוץ דרך
-
8:13 - 8:15חישוקי התקינות הפוליטית ההומואית
שהבאתי איתי, -
8:15 - 8:17או להזדהות איתם,
-
8:18 - 8:22ולהבין שזה היה אולי
אחד הדברים הכי קשים שהם עשו מעודם. -
8:22 - 8:23ההתחלה הזאת,
-
8:23 - 8:25זה שהם ניהלו את השיחה הזאת
-
8:25 - 8:27היתה היציאה מהארונות שלהם.
-
8:27 - 8:31נכון. היה קל להראות להם
איפה הם כושלים. -
8:31 - 8:32אבל קשה הרבה יותר
-
8:32 - 8:33לפגוש אותם במקום שלהם,
-
8:33 - 8:35ולהכיר בכך שהם ניסו,
-
8:35 - 8:39ומה כבר אפשר לדרוש ממישהו
אם לא לנסות? -
8:40 - 8:42אם אתם רוצים להיות אמיתיים עם מישהו,
-
8:42 - 8:46עליכם להיות מוכנים לכך
שהוא יהיה אמיתי איתכם. -
8:46 - 8:49שיחות קשות עדיין אינן
הצד החזק שלי. -
8:49 - 8:51שאלו כל מי שיצאתי איתם.
-
8:51 - 8:53אבל אני משתפרת.
-
8:53 - 8:55ואני נוהגת לפי
מה שאני אוהבת לכנות -
8:55 - 8:56"שלושת עקרונות ילדת הפנקייק."
-
8:56 - 8:57בבקשה,
-
8:58 - 9:00ראו את זה דרך משקפיים הומואיים,
-
9:00 - 9:03אבל זיכרו שמה שנדרש
כדי לצאת מכל ארון -
9:03 - 9:04הוא בעקרון אותו הדבר.
-
9:05 - 9:06מס' 1:
-
9:06 - 9:09היו אותנטיים,
הסירו את השריון, היו עצמכם. -
9:09 - 9:11הילדה במסעדה
לא לבשה שריון, -
9:11 - 9:13אבל אני הייתי ערוכה לקרב.
-
9:13 - 9:15היפותלמוס מטומטם.
-
9:16 - 9:18אם אתם רוצים שמישהו
יהיה אמיתי איתכם, -
9:18 - 9:21עליו לדעת שגם אתם
עלולים לדמם. -
9:21 - 9:22מס' 2:
-
9:22 - 9:24היו ישירים, אימרו את זה,
תלשו את הפלסטר. -
9:24 - 9:25אם ברור לך שאת לסבית,
-
9:25 - 9:27פשוט אימרי את זה.
-
9:27 - 9:28אם את אומרת להורים שלך
שאת אולי לסבית, -
9:28 - 9:30הם ייאחזו בתקווה
שזה אולי ישתנה. -
9:30 - 9:33אל תטעי בהם אשליה של תקווה.
-
9:33 - 9:35(צחוק)
-
9:35 - 9:38ומס' 3, וחשוב ביותר:
-
9:38 - 9:42(צחוק)
-
9:42 - 9:44אל תתנצלי.
-
9:46 - 9:48את מבטאת את האמת שלך.
-
9:48 - 9:51לעולם אל תתנצלי על כך.
-
9:52 - 9:54יש אנשים שאולי ייפגעו.
-
9:54 - 9:57אז בטח,
התנצלי על מה שעשית. -
9:57 - 10:00אבל לעולם אל תתנצלי
על מי שאת. -
10:01 - 10:03ונכון, יש אנשים שיתאכזבו.
-
10:03 - 10:04אבל זה עניינם.
-
10:04 - 10:06זה לא באחריותך.
-
10:06 - 10:08מדובר בציפיות שלהם ממך
ולא בציפיות שלך. -
10:08 - 10:12זהו הסיפור שלהם,
לא שלך. -
10:13 - 10:17הסיפור היחיד שחשוב
הוא זה שאת רוצה לכתוב. -
10:17 - 10:20אז כשתמצאו את עצמכם שוב
בארון, בחושך מצריים, -
10:20 - 10:21כשאתם לופתים רימון-יד,
-
10:21 - 10:24זיכרו: כולנו היינו במצב הזה.
-
10:24 - 10:26ואולי תרגישו נורא לבד,
-
10:26 - 10:27אבל אינכם לבד.
-
10:28 - 10:32ברור לנו שזה קשה,
אבל חשוב לנו שתצאו אלינו, -
10:32 - 10:34ולא משנה ממה עשויים הקירות שלכם.
-
10:34 - 10:36כי אני מבטיחה לכם
-
10:36 - 10:38שיש אחרים שמציצים
מחורי המנעול של ארונותיהם -
10:38 - 10:40ומחכים לנפש האמיצה הבאה
שתעז לפתוח לרווחה את הדלת. -
10:40 - 10:42אז היו אתם האמיצים
-
10:42 - 10:45והראו לעולם שאנו
גדולים יותר מהארונות שלנו, -
10:45 - 10:50ושהארון איננו מקום
שאדם יכול באמת לחיות בו. -
10:50 - 10:52תודה, בולדר,
ערב נעים לכם. -
10:52 - 10:57(מחיאות כפיים ותרועות)
- Title:
- לצאת מהארון | אש בקהאם | TEDxבולדר
- Description:
-
אש בקהאם מספרת את סיפור יציאתה מהארון ומספקת בהומור ובחכמת חיים כמה תובנות ולקחים מנסיונה האישי.
הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
- Video Language:
- English
- Team:
- closed TED
- Project:
- TEDxTalks
- Duration:
- 10:57
Shlomo Adam approved Hebrew subtitles for Coming out of your closet: Ash Beckham at TEDxBoulder | ||
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for Coming out of your closet: Ash Beckham at TEDxBoulder | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Coming out of your closet: Ash Beckham at TEDxBoulder | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Coming out of your closet: Ash Beckham at TEDxBoulder | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Coming out of your closet: Ash Beckham at TEDxBoulder | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Coming out of your closet: Ash Beckham at TEDxBoulder | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Coming out of your closet: Ash Beckham at TEDxBoulder | ||
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for Coming out of your closet: Ash Beckham at TEDxBoulder |