-
חזרנו לתוכנית שלנו שמשתמשת בפונקציה בכדי לצייר את וינסטון ארבע פעמים.
-
ושיניתי אותה קצת על מנת להראות באיזה גיל הוא נמצא בכל נקודה של בחיים, ותראו למה בקרוב.
-
אבל קודם אני צריכה לספר לכם משהו על ווינסטון: לוינסטון יש התמכרות לסופגניות.
-
הוא אוכל שלוש מהן ביום. זו הסיבה כנראה לכך שהפנים שלו כל-כך גדולות וצהובות.
-
אז כדי להזהיר וינסטון שסופגניות הן רעות בשבילו, אני רוצה לשנות את התוכנית כך שתראה כמה סופגניות הוא אכל בכל נקודה בחיים שלו.
-
לדוגמה, כשהוא בן שנתיים, זה אומר שהוא אכל 2 פעמים (שנתיים) כפול 365 פעמים (מספר הימים בשנה) כפול 3 פעמים (שלוש פעמים ביום), אז פי שלוש ביום, כפול 365 ימים, לשנתיים.
-
אנחנו רק נציג את זה מתחת לכותרת הזו, אז וואו! אלפיים סופגניות, זה הרבה סופגניות למישהו בן שנתיים.
-
עכשיו כאשר הוא בן 14, בוא נראה, יש לו 3 פעמים ביום כפול 365 ימים כפול 14 שנים.
-
זה חמש עשרה אלף סופגניות. בסדר. אז אני יכולה להמשיך את המתמטיקה הזאת, אבל אני מתחילה לשים לב דפוס.
-
אני חוזרת על החישובים שלי כאן, ואני משנה רק דבר אחד: מספר השנים.
-
בכל פעם שאני רואה קוד שחוזר על עצמו ככה, אני חושבת לעצמי, "הממ, אולי אני יכולה להפוך את זה לפונקציה?"
-
כן, בהחלט, אנחנו יכולים. אז בואו נעשה את זה עכשיו.
-
אני אגדיר את הפונקציה כאן למעלה ואקרא לפונקציה בשם calcTotalDonuts (נכתוב: calcTotalDonuts = function)
-
היא הולכת לקבל פרמטר אחד, את מספר שנים, כי זה הדבר היחיד שאנו משנים כל הזמן בחישוב הזה
-
ואז בפנים, נוכל לעשות את החישוב, לשמור אותו לתוך משתנה, כך שיהיה שהמשתנה יהיה מספר השנים (numYears) כפול 3 פעמים כפול 365.
-
בסדר, אז עכשיו שיש לנו את הפונקציה הזו, אני הולכת להחליף את הביטוי הזה כאן עם calcTotalDonuts - הקריאה לפונקציה - ואני אעביר לה את הערך "2".
-
טוב, עכשיו אנחנו לא רואים את הסך הכל בכלל.
-
המממ, אוקיי, מה קרה? ובכן, הפונקציה שלנו חישבה את הסך הכל כאן, אבל היא לא סיפרה לאף אחד על הסכום.
-
זה כמו שאם מורה קורא לך בכיתה בכדי להשיב על שאלה, ואתה תענה לו בראש שלך אבל אתה מתבייש לומר את התשובה.
-
עשית את העבודה, אבל המורה שלך לעולם לא יידע על כך.
-
אם אנחנו רוצים שהפונקציה תתקשר את הערך למי שקרא לה, הפונקציה צריכה להחזיר את הערכים באופן ספציפי.
-
אז בשביל שפונקציה תחזיר ערך, אנחנו צריכים להגיד מהו סוג הערך שהיא תחזיר, ואז מה הערך עצמו. אולי זה משתנה, או ערך או ביטוי.
-
אז כאן נגיד שאנחנו רוצים להחזיר את זה totalDonuts חזרה, בסדר? אז מי שקורא לאותה הפונקציה הולך לקבל את התשובה הזו.
-
כעת הערך שלנו מוצג, איזה כיף!
-
בעצם אנחנו יכולים לקצר את הפונקציה שלנו, אנחנו אפילו לא צריכים לאחסן אותו לתוך משתנה, נוכל לקחת את הביטוי הזה כאן
-
לשים אותו בערך שהפונקציה מחזירה (ה-return), ואז זו רק שורה אחד של קוד. מגניב.
-
בסדר, אז עכשיו אנו יכולים לעבור ולחשב את מספר הסופגניות הכולל בכל נקודה בחיים על-ידי פשוט לקרוא לפונקציה זו, ולהעביר לה את מספר השנים.
-
בוא נראה, זה (calcTotalDonuts(25, נמקם את זה כראוי, (calcTotalDonuts(65
-
בסדר! וואו, אז אם הוא יגיע עד גיל 65, הוא יאכל 70,000 סופגניות. זה הרבה סופגניות...
-
אני לא חושבת שוינסטון הולך להגיע לזה...
-
אבל עכשיו כשהפכנו את זה לפונקציה, זה מאוד קל לנו לשנות חלקים ממנה.
-
אם וינסטון יראה את זה ויאמר "רגע, רגע, זה המון. מה אם אני פשוט אוכל אחת ביום? "
-
טוב אנחנו יכולים פשוט ללכת לכאן, לשנות את המספר לאחד, והכל ישתנה.
-
אז זה סך הכל 23,000. עדיין הרבה. אז אולי וינסטון יגיד: "בסדר, בסדר, מה אם אני פשוט אוכל אחת בשבוע?" כן, זה הגיוני, בסדר.
-
אז אנחנו פשוט יכולים לשנות את 365 ל-50, כי יש 50 שבועות בשנה, נכון?
-
טוב, זה הרבה יותר טוב, 3,000 דונאטס, נשמע הגיוני.
-
מעולה, אז כפי שראיתם, עם פונקציות וערכים חוזרים, אנחנו יכולים לחסוך בקוד ולהציל חיים!
