Return to Video

להרגיש נוח עם הרגשת אי נוחות

  • 0:01 - 0:02
    אני עושה צרות מקצועית.
  • 0:02 - 0:04
    [צחוק]
  • 0:04 - 0:09
    בגלל שתפקידי הוא למתוח ביקורת על העולם,
  • 0:10 - 0:13
    על המערכות הקלוקלות
    ועל האנשים שמסרבים להשתפר,
  • 0:14 - 0:17
    כסופרת, כמרצה, כניגרית מפוקפקת --
  • 0:17 - 0:18
    (צחוק)
  • 0:18 - 0:22
    אני חשה שהתפקיד שלי הוא להיות החתול הזה.
  • 0:22 - 0:24
    (צחוק)
  • 0:24 - 0:27
    אני האדם שמסתכל באנשים אחרים
  • 0:27 - 0:29
    ואומרת: "אני צריכה שתתקן את זה".
  • 0:29 - 0:30
    זאת אני.
  • 0:31 - 0:35
    אני רוצה שנשאיר את העולם
    במצב טוב יותר מאשר מצאנו אותו
  • 0:35 - 0:38
    והדרך בה אני בוחרת לגרום לשינוי
  • 0:38 - 0:39
    היא על ידי השמעת קולי,
  • 0:39 - 0:42
    להיות הראשונה,
    להיות אבן הדומינו.
  • 0:43 - 0:45
    כדי ששורה של אבני דומינו תיפול,
  • 0:45 - 0:48
    אבן אחת צריכה ליפול ראשונה,
  • 0:48 - 0:50
    וזה לא משאיר לאחרות ברירה
    אלא לבוא בעקבותיה
  • 0:51 - 0:53
    ואבן הדומינו ההיא שנופלת,
  • 0:53 - 0:55
    כולנו תקווה ש-או קיי,
  • 0:55 - 0:59
    האדם הבא שרואה זאת
    מקבל השראה להיות אבן דומינו.
  • 1:00 - 1:03
    עבורי, להיות אבן הדומינו
    פירושו להשמיע את קולי
  • 1:03 - 1:06
    ולבצע דברים ממש קשים לביצוע,
  • 1:06 - 1:08
    במיוחד כאשר יש בהם צורך,
  • 1:08 - 1:10
    מתוך תקווה שאחרים ילכו בעקבותיי.
  • 1:11 - 1:14
    והנקודה היא שאני הוא האדם שאומר
  • 1:14 - 1:17
    את אשר אולי אתם חושבים
    אך לא מעזים לומר.
  • 1:17 - 1:20
    והרבה פעמים אנשים חושבים
    שאנו חסרי פחד,
  • 1:20 - 1:22
    אנשים שעושים זאת הם חסרי פחד.
  • 1:22 - 1:23
    אנו לא חסרי פחד
  • 1:23 - 1:26
    זה לא שאנו לא מפחדים מההשלכות
  • 1:26 - 1:28
    או מהקורבנות שעלינו להקריב
  • 1:28 - 1:30
    כשאנחנו אומרים אמת לחזקים מאיתנו.
  • 1:30 - 1:32
    מה שקורה הוא שאנו מרגישים
    שאנו חייבים לעשות כן
  • 1:32 - 1:35
    מכיוון שיש מעט מדי אנשים בעולם
  • 1:35 - 1:36
    שמוכנים להיות אבן הדומינו,
  • 1:36 - 1:39
    מעט מדי אנשים מוכנים להסתכן בנפילה הזאת.
  • 1:39 - 1:40
    אנו לא עשים זאת ללא פחד.
  • 1:40 - 1:42
    עכשיו, בואו נדבר על פחד.
  • 1:42 - 1:45
    תמיד ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.
  • 1:45 - 1:47
    תמיד חשבתי "אני רוצה להיות רופאה!"
  • 1:47 - 1:48
    חלמתי להיות דוקטור לאווי.
  • 1:49 - 1:51
    הייתי דוק מקסטאפינס
    לפני שידעו מה זה
  • 1:51 - 1:52
    (צחוק)
  • 1:52 - 1:55
    ואני זוכרת שכשלמדתי בקולג'.
  • 1:55 - 1:58
    בשנה הראשונה הייתי צריכה לקחת
    קורס חובה במבוא לכימיה
  • 1:58 - 2:00
    במסגרת הלימודים לקדם רפואה.
  • 2:01 - 2:04
    קיבלתי את המספיק בקושי הראשוון והאחרון
    בקריירה האקדמית שלי.
  • 2:04 - 2:06
    (צחוק)
  • 2:06 - 2:08
    פניתי ליועץ שלי ואמרתי לו כאילו,
  • 2:09 - 2:11
    "הגיע הזמן לפרוש מקדם רפואה.
  • 2:11 - 2:13
    הקטע הזה עם רופאה לא הולך לקרות,
  • 2:13 - 2:15
    כי אני בכלל לא אוהבת בתי חולים.
  • 2:15 - 2:16
    אז..."
  • 2:16 - 2:17
    (צחוק)
  • 2:17 - 2:19
    "אז בוא נעצור את זה כאן"
  • 2:20 - 2:22
    בסמסטר ההוא התחלתי לכתוב בלוג.
  • 2:22 - 2:24
    זה היה בשנת 2003.
  • 2:24 - 2:26
    וכך כשחלום אחד הסתיים
    חלום אחר החל.
  • 2:27 - 2:30
    ואז מה שהיה התחביב חמוד
    הפך לעבודה שלי במשרה מלאה
  • 2:30 - 2:33
    כשפוטרתי בשנת 2010 מעבודתי כמשווקת.
  • 2:33 - 2:36
    אבל לקח לי שנתיים נוספות
    עד שיכולתי לומר "אני סופרת"
  • 2:36 - 2:42
    תשע שנים לאחר שהתחלתי לכתוב
    יכולתי לומר "אני סופרת",
  • 2:42 - 2:44
    מכיוון שפחדתי ממה שיקרה
  • 2:44 - 2:46
    ללא תכניות פנסיוניות,
  • 2:47 - 2:49
    ללא "איך אוכל להמשיך עם התחביב שלי
    לקנות נעליים?
  • 2:49 - 2:50
    זה ממש חשוב לי."
  • 2:50 - 2:51
    (צחוק)
  • 2:51 - 2:54
    נדרש הרבה זמן עד שהכרתי בכך
  • 2:54 - 2:56
    שזה הייעוד שלי.
  • 2:56 - 2:58
    ואז הבנתי
  • 2:58 - 3:00
    שלפחד יש כוח מאד מסויים
  • 3:00 - 3:04
    למנוע מאיתנו לעשות ולומר
    דברים שהם הייעוד שלנו.
  • 3:05 - 3:06
    ואז אמרתי לעצמי: "יודעים מה?
  • 3:07 - 3:09
    אני לא אתן לפחד לשלוט בחיים שלי.
  • 3:09 - 3:13
    אני לא אתן לפחד להכתיב לי מה לעשות."
  • 3:13 - 3:16
    ואז כל הדברים הנפלאים האלה התחילו להתרחש.
  • 3:16 - 3:17
    ואבני דומינו החלו ליפול.
  • 3:18 - 3:21
    וכשהבנתי את זה אמרתי לעצמי:
    "או קיי, 2015
  • 3:21 - 3:22
    אני בת 30,
  • 3:22 - 3:24
    זאת תהיה השנה שלי של
    'תעשי זאת למרות הכל'.
  • 3:24 - 3:27
    כל דבר שמפחיד אותי,
    אני הולכת לעשות אותו"
  • 3:28 - 3:30
    ובכן, אני מזל גדי.
  • 3:30 - 3:32
    אני אוהבת את רגליי על הקרקע.
  • 3:33 - 3:36
    החלטתי לקחת לראשונה בחיי
    חופשת סולו.
  • 3:36 - 3:39
    וזה היה מחוץ לגבולות המדינה,
    אל הרפובליקה הדומיניקנית.
  • 3:40 - 3:42
    אז מה עשיתי ביום ההולדת שלי?
  • 3:42 - 3:45
    יצאתי לאומגה ביערות של פונטה קאנה.
  • 3:46 - 3:48
    ומשום מה לבשתי חליפת עסקים.
  • 3:48 - 3:49
    אל תשאלו למה...
  • 3:49 - 3:52
    (צחוק)
  • 3:52 - 3:53
    נהנתי מאוד.
  • 3:53 - 3:56
    אני גם לא אוהבת לטבול במים.
  • 3:56 - 3:58
    שוב, אני אוהבת להיות על קרקע מוצקה.
  • 3:58 - 4:03
    אז נסעתי למקסיקו
    ושחיתי עם דולפינים מתחת לפני המים.
  • 4:03 - 4:06
    ודבר מגניב נוסף שעשיתי באותה שנה
  • 4:06 - 4:08
    שזה היה ההר עבורי
  • 4:08 - 4:10
    הוא שכתבתי את הספר שלי,
  • 4:10 - 4:12
    "אני שופטת אותך: המדריך לשיפור"
  • 4:12 - 4:13
    ועכשיו הייתי צריכה לקחת בעלות --
  • 4:13 - 4:14
    (תשואות)
  • 4:14 - 4:16
    על כל הדבר הזה של הכתיבה, נכון?
  • 4:16 - 4:17
    כן.
  • 4:17 - 4:20
    אבל הדבר הכי לא-אני שעשיתי באותה שנה
  • 4:20 - 4:22
    שהפחיד אותי למוות --
  • 4:23 - 4:24
    הלכתי לעשות צניחה חופשית
  • 4:26 - 4:27
    אנו תיכף נופלים מהמטוס.
  • 4:27 - 4:31
    אני כאילו, "עשיתי כמה דברים
    מטומטמים בחיים שלי. זה היה אחד מהם."
  • 4:31 - 4:32
    (צחוק)
  • 4:32 - 4:34
    ואז אנו מתחילים ליפול אל עבר הקרקע,
  • 4:34 - 4:37
    וממש נעתקה נשמתי,
    ואני רואה את האדמה, ואני כאילו,
  • 4:37 - 4:40
    "הרגע נפלתי ממטוס לגמרי תקין בכוונה"
  • 4:40 - 4:41
    (צחוק)
  • 4:41 - 4:42
    "מה לא בסדר איתי?"
  • 4:42 - 4:44
    אבל אז הסתכלתי ביופי,
  • 4:44 - 4:47
    ואמרתי כאילו, "זה הדבר הטוב ביותר
    שיכולתי לעשות.
  • 4:47 - 4:49
    זו היתה החלטה מדהימה".
  • 4:49 - 4:52
    ואני חושבת על הפעמים
    בהן אני חייבת לדבר אמת.
  • 4:52 - 4:55
    זה מרגיש כאילו אני נופלת מהמטוס ההוא.
  • 4:55 - 4:58
    זה מרגיש כמו הרגע ההוא
    כאשר אני יושבת על הקצה של המטוס,
  • 4:58 - 5:00
    ואומרת כאילו "אסור לך לעשות את זה",
  • 5:00 - 5:03
    אבל אז אני עושה זאת למרות הכל,
    כי אני מבינה שאני חייבת.
  • 5:04 - 5:05
    לשבת בקצה המטוס ההוא
  • 5:05 - 5:08
    ולהישאר שם מהווה נוחות עבורי.
  • 5:08 - 5:11
    ואני מרגישה שבכל יום שאני מדברת אמת
  • 5:11 - 5:13
    כנגד מוסדות ואנשים שגדולים ממני
  • 5:13 - 5:16
    וכוחות שחזקים ממני,
  • 5:16 - 5:18
    אני מרגישה כאילו אני נופלת מהמטוס ההוא.
  • 5:18 - 5:20
    אבל אני מאמינה שלנוחות
    יש מוניטין גבוה מדי.
  • 5:20 - 5:23
    כי לשתוק זה נוח
  • 5:23 - 5:26
    להמשיך עם הדברים כמו שהיו
    זה נוח
  • 5:26 - 5:29
    וכל מה שהנוחות עשתה היא
    להמשיך את הסטטוס קוו
  • 5:29 - 5:31
    לכן אנו חייבים להרגיש בנוח
    עם לא להרגיש בנוח
  • 5:31 - 5:34
    על ידי אמירת אמת כואבת כשזה הכרחי
  • 5:35 - 5:36
    ואני --
  • 5:36 - 5:39
    (תשואות)
  • 5:39 - 5:43
    ועבורי, אני הבנתי שאני חייבת
    לדבר אמת זאת
  • 5:43 - 5:45
    כי כנות כה חשובה בעיניי
  • 5:45 - 5:47
    היושרה שלי מאד יקרה לי
  • 5:47 - 5:50
    צדק -- איני חושבת שצדק צריך להיות אופציה
  • 5:50 - 5:51
    צדק צריך תמיד להיעשות
  • 5:51 - 5:55
    כמו כן, אני מאמינה בחמאת שיאה
    כערך בסיסי, ו--
  • 5:55 - 5:56
    (צחוק)
  • 5:56 - 6:00
    ואני חושבת שהעולם יהיה טוב יותר
    אילו היתה בנו יותר לחות
  • 6:00 - 6:03
    אך מלבד זה, עם אלה כערכי הבסיס שלי,
  • 6:03 - 6:05
    אני חייבת לדבר אמת.
  • 6:05 - 6:06
    אין לי שום ברירה בנושא.
  • 6:06 - 6:09
    אך אנשים כמוני, עושי הצרות המקצועיים,
  • 6:09 - 6:12
    לא צריכים להיות היחידים אשר מחוייבים
    להיות אבני הדומינו הללו
  • 6:12 - 6:14
    אשר תמיד נופלים ממטוסים
  • 6:14 - 6:16
    או להיות הראשונים לספוג את המכה.
  • 6:16 - 6:18
    אנשים כה מפחדים מהשלכות כבדות אלו,
  • 6:18 - 6:21
    מבלי להבין שיש הרבה מקרים
    בהם אנו נמצאים בחדרים
  • 6:21 - 6:24
    ואנו בין האנשים החזקים ביותר
    באותם חדרים --
  • 6:24 - 6:27
    אנו יכולים להיות כמעט הכי חזקים
    או קרוב לזה.
  • 6:27 - 6:30
    ואני מאמינה בלב שלם שתפקידנו
    באותם רגעים
  • 6:30 - 6:32
    הוא להפר את המצב הקיים.
  • 6:32 - 6:34
    ואז, אם אנו לא החזקים ביותר,
  • 6:34 - 6:36
    אם שניים או יותר מאיתנו יתאחדו,
  • 6:37 - 6:38
    זה יעשה אותנו חזקים.
  • 6:38 - 6:40
    זה כמו לתמוך באישה באמצע פגישה,
  • 6:40 - 6:43
    אתם יודעים, האישה שאינה מצליחה
    לומר את דברה,
  • 6:43 - 6:47
    או לוודא שאדם אחר אשר אינו מסוגל
    לטעון טענה -
  • 6:47 - 6:48
    קולו יישמע.
  • 6:48 - 6:51
    תפקידנו הוא לוודא שיש להם מקום לכך.
  • 6:51 - 6:54
    רווחת כל האנשים היא עניינה של הקהילה.
  • 6:54 - 6:56
    אם היינו מוכיחים טענה זו, היינו מבינים
  • 6:56 - 6:57
    שבזמנים בהם אנו זקוקים לעזרה,
  • 6:58 - 6:59
    לא היינו צריכים לחפש כל כך הרבה
  • 6:59 - 7:02
    אילו היינו מוודאים שאנו עוזרים למישהו אחר.
  • 7:02 - 7:04
    ויש פעמים בהן אני מרגישה
  • 7:04 - 7:08
    שמעדתי ונפלתי לעיניי כל,
  • 7:08 - 7:11
    כמו בפעם ההיא שהתבקשתי להרצות בכנס,
  • 7:11 - 7:14
    ורצו שאני אשלם על הנסיעה.
  • 7:14 - 7:16
    ולאחר חקירה קצרה גיליתי
  • 7:16 - 7:19
    שגבר לבן שהרצה שם גם קיבל שכר
  • 7:19 - 7:21
    וגם נסיעתו שולמה.
  • 7:21 - 7:24
    אישה לבנה שהרצתה שם - נסיעתה שולמה.
  • 7:24 - 7:28
    מהאישה השחורה שהרצתה שם ציפו שתשלם
    עבור הרצאתה שלה.
  • 7:28 - 7:30
    ואני כאילו, "מה אני עושה"?
  • 7:30 - 7:33
    וידעתי שאם אדבר על כך בפומבי,
  • 7:33 - 7:35
    אני מסתכנת בנזק כלכלי.
  • 7:35 - 7:38
    אבל אז גם הבנתי ששתיקתי
    אינה משרתת איש.
  • 7:39 - 7:42
    אז דיברתי על כך בפומבי, תוך כדי חשש,
  • 7:42 - 7:44
    ונשים אחרות ניגשו אליי לדבר על כך,
  • 7:44 - 7:47
    "גם אני חוויתי סוג כזה של אי שוויון בשכר".
  • 7:47 - 7:50
    וזה התחיל דיון על פרקטיקות שכר מפלות
  • 7:50 - 7:53
    בהן היה מעורב כנס זה.
  • 7:53 - 7:55
    הרגשתי כאילו אני אבן הדומינו
  • 7:55 - 7:58
    כאשר קראתי מאמר ביוגרפי מאת
    דמות ציבורית
  • 7:58 - 7:59
    וכתבתי מאמר תגובה עליו.
  • 8:00 - 8:03
    וידעתי שהאדם הזה הוא בעל מעמד גבוה ממני
    והוא יכול להזיק לקריירה שלי,
  • 8:03 - 8:05
    אבל אני כאילו "אני חייבת לעשות את זה.
  • 8:05 - 8:08
    אני חייבת לשבת על הקצה של אותו מטוס,
    אולי במשך שעתיים."
  • 8:08 - 8:11
    ואכן עשיתי זאת. ולחצתי "פרסם",
    וברחתי.
  • 8:11 - 8:12
    (צחוק)
  • 8:12 - 8:14
    וחזרתי אל פוסט ויראלי
  • 8:14 - 8:18
    ואנשים כאילו "או מיי גוד, אני כל כך שמחה
    שמישהו סוף סוף אמר את זה".
  • 8:18 - 8:19
    וזה גרם להתחלת שיח
  • 8:19 - 8:22
    על בריאות נפשית וטיפול עצמי,
  • 8:22 - 8:24
    ואני כאילו "או קיי. טוב.
  • 8:24 - 8:27
    הדבר הזה שאני עושה, אני מניחה,
    שזה עושה משהו."
  • 8:27 - 8:31
    ואז כל כך הרבה אנשים היו לאבני דומינו
  • 8:31 - 8:36
    כאשר הם מדברים על איך הם הותקפו
    על ידי גברים בעלי מעמד.
  • 8:36 - 8:40
    וזה גרם למיליוני נשים להצטרף
    ולומר, "גם אני."
  • 8:40 - 8:43
    אז, הידד לטראנה בורק להצתת התנועה הזאת.
  • 8:43 - 8:50
    (תשואות)
  • 8:50 - 8:55
    אנשים ומערכות סומכים על שתיקתנו על מנת
    לשמור אותנו בדיוק איפה שאנו.
  • 8:56 - 9:02
    עכשיו, להיות אבן הדומינו לעיתים מסתכם
    בלהיות בדיוק מי שאתה.
  • 9:02 - 9:05
    אז, אני הייתי מישהי מפוקפקת מאז גיל שלוש.
  • 9:05 - 9:06
    (צחוק)
  • 9:06 - 9:08
    זאת אני ביום הולדתי השלישי.
  • 9:09 - 9:11
    אבל הייתי הילדה הזאת כל חיי,
  • 9:11 - 9:13
    ואני חשה כאילו אפילו זה היה סוג של דומינו,
  • 9:13 - 9:16
    כי בעולם שרוצה שנהיה
  • 9:16 - 9:18
    הנציגים של עצמנו
  • 9:18 - 9:20
    להיות עצמך יכול להיות צעד מהפכני.
  • 9:20 - 9:23
    ובעולם שרוצה שנלחש,
  • 9:23 - 9:24
    אני בוחרת לצעוק.
  • 9:25 - 9:30
    (תשואות)
  • 9:30 - 9:32
    כאשר מגיע הזמן לומר דברים קשים אלה,
  • 9:32 - 9:34
    אני שואלת את עצמי שלוש שאלות.
  • 9:34 - 9:36
    אחת: האם התכוונת לזה?
  • 9:37 - 9:39
    שתיים: האם את יכולה להגן על עמדתך זו?
  • 9:39 - 9:41
    שלוש: האם אמרת זאת באהבה?
  • 9:41 - 9:44
    אם התשובה היא כן לשלוש השאלות,
  • 9:44 - 9:45
    אני אומרת את זה ונותנת לאסימונים ליפול.
  • 9:48 - 9:49
    זה חשוב.
  • 9:49 - 9:50
    הבדיקה הזאת עם עצמי
  • 9:50 - 9:53
    תמיד אומרת לי "כן, את אמורה לעשות זאת."
  • 9:55 - 9:57
    לומר את האמת --
    לומר את האמת המתחשבת --
  • 9:57 - 9:59
    לא צריך להיות צעד מהפכני.
  • 10:00 - 10:04
    לדבר אמת לבעלי מעמד לא צריך להיות מעשה
    הקרבה, אבל הוא כן.
  • 10:04 - 10:08
    אך אני חושבת שאם יותר אנשים היו בוחרים
    לעשות זאת לטובת הכלל,
  • 10:08 - 10:10
    היינו במקומות טובים יותר מאשר אנו כעת.
  • 10:11 - 10:13
    ואם כבר מדברים על טובת הכלל,
  • 10:13 - 10:17
    אני חושבת שאנו מחייבים את עצמנו לאמירת אמת
    על מנת לבנות גשרים
  • 10:17 - 10:18
    למכנה משותף,
  • 10:18 - 10:22
    וגשרים שאינם מבוססים על אמת יקרסו.
  • 10:22 - 10:23
    אם כן זה תפקידנו,
  • 10:24 - 10:27
    זאת החובה שלנו
  • 10:27 - 10:29
    לדבר אמת לבעלי מעמד, להיות אבן הדומינו,
  • 10:30 - 10:32
    לא רק כאשר זה קשה --
  • 10:32 - 10:34
    במיוחד כשזה קשה.
  • 10:34 - 10:35
    תודה.
  • 10:35 - 10:41
    (תשואות)
Title:
להרגיש נוח עם הרגשת אי נוחות
Speaker:
לובי אז'איי
Description:

לובי אז'איי אינה פוחדת לומר את אשר על ליבה או להיות הקול המתנגד בקהל, ואף אתם אינכם צריכים להיות כאלה. "שתיקתכם אינו משרתת איש," אומרת הסופרת, הפעילה החברתית ועושה הצרות המקצועית המוצהרת. בשיחה מבריקה ומעודדת זו אז'איי מספרת על שלוש שאלות לשאול את עצמכם כשאשר אתם מתלבטים אם לדבר או לשתוק - ומעודדת את כולנו להרגיש קצת יותר נוח עם הרגשת אי הנוחות.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
10:54

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.