Return to Video

סיפור ההגירה שלי | טאן לי | TEDxנשים

  • 0:13 - 0:16
    איך אוכל לספר בעשר דקות
  • 0:16 - 0:19
    על הקשרים שבין נשים
    משלושה דורות,
  • 0:19 - 0:22
    ועל המקום שכוחם המדהים
    של קשרים אלה
  • 0:22 - 0:25
    מילא בחייה של ילדה בת ארבע,
  • 0:26 - 0:28
    שמצטופפת יחד עם אחותה הצעירה,
  • 0:28 - 0:30
    אימה וסבתה
  • 0:31 - 0:32
    במשך חמישה ימים ולילות
  • 0:32 - 0:36
    בסירה קטנה בים סין
    לפני יותר משלושים שנה,
  • 0:37 - 0:40
    קשרים שקנו אחיזה
    בחייה של אותה ילדה
  • 0:40 - 0:41
    ומעולם לא הירפו?
  • 0:42 - 0:45
    אותה ילדה חיה כעת בסן-פרנסיסקו
  • 0:45 - 0:47
    והיא שמדברת אליכם כעת.
  • 0:48 - 0:50
    זה איננו סיפור גמור,
  • 0:50 - 0:53
    אלא תצרף שעדיין הולך ומורכב.
  • 0:54 - 0:57
    הבה ואספר לכם על כמה מפיסותיו.
  • 0:58 - 0:59
    דמיינו את הפיסה הראשונה:
  • 0:59 - 1:02
    גבר השורף את מפעל חייו.
  • 1:02 - 1:05
    זהו משורר, מחזאי,
  • 1:06 - 1:08
    אדם שכל חייו היו מאוזנים
  • 1:08 - 1:09
    על חודה של התקווה
    האחת והיחידה
  • 1:09 - 1:12
    לאיחודה ושחרורה של ארצו.
  • 1:12 - 1:15
    דמיינו אותו בעת כניסת
    הקומוניסטים לסייגון,
  • 1:16 - 1:19
    כשעליו להכיר בכך
    שכל חייו היו בזבוז מוחלט.
  • 1:20 - 1:22
    המלים, ידידותיו משכבר, לועגות לו.
  • 1:23 - 1:25
    הוא התבצר בשתיקתו.
  • 1:26 - 1:29
    הוא כרע ומת תחת נטל ההיסטוריה.
  • 1:30 - 1:31
    זהו סבי.
  • 1:33 - 1:35
    מעולם לא זכיתי להכירו.
  • 1:37 - 1:40
    אבל חיינו הם הרבה יותר
    מאשר זכרונותינו.
  • 1:41 - 1:43
    סבתי מעולם לא הניחה לי
    לשכוח את חייו.
  • 1:44 - 1:47
    חובתי היתה לא לאפשר
    שחייו יהיו לשווא,
  • 1:47 - 1:51
    והלקח שלמדתי היה שאכן,
    ההיסטוריה ניסתה למחוץ אותנו,
  • 1:51 - 1:53
    אך אנו שרדנו.
  • 1:54 - 1:56
    הפיסה הבאה בתצרף
  • 1:56 - 1:58
    היא של סירה עם עלות השחר
  • 1:58 - 2:00
    המחליקה דומם אל הים.
  • 2:01 - 2:04
    אימי, מאי, היתה בת 18
    כשאביה מת,
  • 2:04 - 2:06
    וכבר נשואה דרך שידוך,
  • 2:07 - 2:09
    וכבר אם לשתי ילדות קטנות.
  • 2:10 - 2:13
    מבחינתה, החיים הצטמצמו למטלה אחת:
  • 2:13 - 2:15
    הבריחה של משפחתה
  • 2:15 - 2:16
    והחיים החדשים באוסטרליה.
  • 2:18 - 2:21
    לא עלה כלל בדעתה
    שהיא לא תצליח.
  • 2:22 - 2:25
    אז אחרי סאגה בת 4 שנים
    שעולה על כל דמיון,
  • 2:25 - 2:26
    החליקה סירה אל הים
  • 2:26 - 2:28
    במסווה של סירת-דיג.
  • 2:30 - 2:32
    כל המבוגרים הכירו את הסכנות.
  • 2:33 - 2:35
    החשש הגדול ביותר
    היה מפני שודדי-ים,
  • 2:35 - 2:36
    אונס ומוות.
  • 2:37 - 2:39
    כרוב המבוגרים באותה סירה,
  • 2:39 - 2:42
    אימי נשאה עימה בקבוקון רעל.
  • 2:43 - 2:46
    אם ניתפס, ראשית אחותי ואני,
  • 2:46 - 2:49
    ואחר היא וסבתי,
    כולנו נשתה את הרעל.
  • 2:51 - 2:53
    זכרונותי הראשונים הם מאותה סירה --
  • 2:53 - 2:55
    ההלמות הקבועה של המנוע,
  • 2:55 - 2:57
    החרטום הטובל בכל גל,
  • 2:58 - 3:00
    האופק העצום והריק,
  • 3:01 - 3:04
    איני זוכרת את שודדי הים
    שהגיעו פעמים רבות,
  • 3:04 - 3:07
    אך הוטעו ונרתעו מפני תעוזתם
    של הגברים בסירתנו,
  • 3:08 - 3:10
    או את המנוע הגווע
    ואינו מצליח להתעורר
  • 3:10 - 3:11
    במשך שש שעות.
  • 3:12 - 3:15
    אך אני זוכרת את אורות
    אסדת הקידוח
  • 3:15 - 3:16
    מול חופי מלזיה
  • 3:17 - 3:20
    ואת הגבר הצעיר שקרס ומת --
  • 3:20 - 3:22
    המסע הסתיים מאוחר מדי בשבילו --
  • 3:23 - 3:25
    ואת התפוח הראשון שטעמתי,
  • 3:25 - 3:27
    שניתן לי ע"י הגברים
    באסדת הקידוח.
  • 3:28 - 3:31
    לאף תפוח מאז
    לא היה אותו הטעם.
  • 3:33 - 3:38
    אחרי שלושה חודשים במחנה פליטים
    נחתנו במלבורן.
  • 3:38 - 3:39
    והפיסה הבאה של התצרף
  • 3:39 - 3:42
    היא של ארבע נשים
    משלושה דורות
  • 3:42 - 3:44
    שיוצרות יחד חיים חדשים.
  • 3:45 - 3:47
    השתקענו בפוטסקריי,
  • 3:47 - 3:49
    פרבר של מעמד הפועלים
  • 3:49 - 3:51
    שהרכבו הדמוגרפי היה
    רבדים של מהגרים.
  • 3:52 - 3:54
    שלא כמו הפרברים המבוססים
    של המעמד הבינוני,
  • 3:54 - 3:56
    שלא הייתי מודעת לקיומם,
  • 3:56 - 3:59
    בפוסטקריי לא היתה
    כל תחושה של השתייכות.
  • 3:59 - 4:02
    הריחות שנישאו מפתחי החנויות
    היו מכל יתר חלקי העולם.
  • 4:02 - 4:05
    ושברי האנגלית המהוססת
    הוחלפו בין אנשים
  • 4:05 - 4:07
    שלהם דבר אחד משותף:
  • 4:08 - 4:10
    כולם התחילו מחדש.
  • 4:11 - 4:13
    אימי עבדה במשקים חקלאיים
  • 4:13 - 4:15
    ואחר בקו ייצור מכוניות,
  • 4:15 - 4:18
    שישה ימים בשבוע
    במשמרות כפולות.
  • 4:18 - 4:20
    איכשהו היא מצאה זמן ללמוד אנגלית
  • 4:20 - 4:22
    ולהשלים לימודי מחשבים.
  • 4:23 - 4:24
    היינו עניות.
  • 4:25 - 4:27
    לכל דולר היה שימוש
  • 4:27 - 4:30
    וכל הכשרה נוספת באנגלית ובמתמטיקה
    זכתה לתקציב,
  • 4:30 - 4:32
    לא משנה על חשבון מה --
  • 4:33 - 4:36
    בדרך כלל על חשבון בגדים חדשים;
  • 4:36 - 4:38
    לבשנו תמיד בגדים משומשים.
  • 4:38 - 4:40
    שני זוגות גרביים לבית-הספר,
  • 4:40 - 4:43
    שכל אחד מהם נועד
    להסתיר את החורים באחר.
  • 4:43 - 4:45
    תלבושת אחידה
    שהגיעה עד הקרסוליים,
  • 4:45 - 4:47
    כי היתה אמורה
    להספיק לנו לשש שנים.
  • 4:49 - 4:51
    ולעתים נדירות נשמעו גם
    קולות צורמניים:
  • 4:51 - 4:53
    "מלוכסנות!"
  • 4:53 - 4:54
    ומידי פעם כתובות קיר:
  • 4:54 - 4:55
    "אסיאתים הביתה!"
  • 4:56 - 4:58
    הביתה לאן?
  • 4:59 - 5:01
    משהו התקשח בתוכי.
  • 5:01 - 5:03
    הצטברה בי נחישות
  • 5:03 - 5:06
    וקול שקט שאמר, "אתעלם מכם."
  • 5:08 - 5:11
    אימי, אחותי ואני
    ישנו באותה המיטה.
  • 5:12 - 5:15
    אימי היתה מותשת מידי לילה,
  • 5:15 - 5:17
    ובכל זאת סיפרנו זו לזו על יומנו
  • 5:17 - 5:20
    והקשבנו לתנועותיה של סבתי
    כשהתהלכה בבית.
  • 5:21 - 5:24
    אימי סבלה מסיוטים
    מן התקופה בסירה.
  • 5:25 - 5:28
    ותפקידי היה להישאר ערה
    עד שהחלו סיוטיה
  • 5:28 - 5:30
    כדי שאוכל להעיר אותה.
  • 5:32 - 5:34
    היא פתחה חנות מחשבים
  • 5:34 - 5:37
    ואחר למדה קוסמטיקה
    ופתחה עסק נוסף.
  • 5:37 - 5:39
    והנשים הגיעו עם סיפוריהן
  • 5:39 - 5:42
    אודות גברים שלא יכלו
    לעמוד בשינוי בחייהם
  • 5:42 - 5:44
    בשל זעמם וחוסר-גמישותם,
  • 5:44 - 5:46
    ועל ילדים בעייתיים
    הלכודים בין שני העולמות.
  • 5:47 - 5:51
    חיפשנו מילגות ומממנים,
    הקמנו מרכזים.
  • 5:52 - 5:53
    חייתי בשני עולמות מקבילים.
  • 5:54 - 5:57
    באחד, הייתי הסטודנטית האסייאתית המצויה,
  • 5:57 - 6:00
    בלתי-מתפשרת בתביעות שהצבתי לעצמי.
  • 6:01 - 6:04
    ובשני הייתי לכודה
    בחיים מלאי סכנות
  • 6:04 - 6:08
    ומצולקים באורח טרגי ע"י אלימות,
    סמים ובידוד חברתי.
  • 6:09 - 6:11
    אבל רבים כל-כך זכו
    לקבל עזרה במרוצת השנים,
  • 6:11 - 6:14
    והודות לכך,
    בשנתי האחרונה כסטודנטית למשפטים,
  • 6:14 - 6:16
    נבחרתי ל"אוסטרלית הצעירה של השנה",
  • 6:16 - 6:20
    והוטלתי מפיסה אחת של התצרף לאחרת,
  • 6:20 - 6:22
    ללא שום התאמה בין הפיסות;
  • 6:23 - 6:25
    טאן לי,
    תושבת אלמונית של פוטסקריי,
  • 6:25 - 6:28
    הפכה לטאן לי
    הפליטה והפעילה החברתית,
  • 6:29 - 6:32
    שמוזמנת להרצות במקומות
    שאת שימעם לא שמעה
  • 6:32 - 6:36
    ובבתים שאת עצם קיומם
    מעולם לא שיערה.
  • 6:37 - 6:38
    לא הכרתי את הקודים.
  • 6:38 - 6:41
    לא ידעתי איך משתמשים בסכו"ם.
  • 6:41 - 6:44
    לא ידעתי איך לדבר על יינות.
  • 6:44 - 6:46
    לא ידעתי איך לדבר על שום דבר.
  • 6:48 - 6:51
    רציתי לסגת
    אל חיי השגרה ואל הנוחות
  • 6:51 - 6:53
    של הפרבר האפור --
  • 6:54 - 6:57
    סבתא, אימא ושתי בנות
  • 6:57 - 7:00
    שמסיימות כל יום
    כפי שעשו כמעט 20 שנה
  • 7:00 - 7:03
    כשהן מספרות זו לזו
    את מאורעות יומן,
  • 7:03 - 7:04
    ואחר נרדמות --
  • 7:04 - 7:06
    שלושתנו באותה המיטה.
  • 7:09 - 7:11
    אמרתי לאימי שלא אוכל לעמוד בכך.
  • 7:12 - 7:17
    היא הזכירה לי שכעת אני בגילה,
    אז, כשעלינו לסירה ההיא.
  • 7:18 - 7:20
    "לא" מעולם לא היה בגדר אפשרות.
  • 7:21 - 7:23
    "פשוט תעשי את זה," אמרה,
  • 7:23 - 7:24
    "ואל תהיי מי שאינך."
  • 7:26 - 7:29
    אז הרציתי
    על אבטלת הצעירים ועל חינוך,
  • 7:29 - 7:32
    ועל הזנחת הנדחקים לשוליים
    וחסרי הזכויות.
  • 7:32 - 7:34
    וככל שהרביתי לדבר בגילוי-לב,
  • 7:34 - 7:37
    כך הירבו להזמין אותי להרצות.
  • 7:38 - 7:40
    פגשתי אנשים מכל אורחות החיים,
  • 7:40 - 7:42
    וכה רבים מהם עסקו
    בדברים האהובים עליהם
  • 7:42 - 7:45
    כשהם ממצים את אפשרויותיהם.
  • 7:45 - 7:47
    ולמרות שכבר סיימתי את התואר שלי,
  • 7:47 - 7:51
    הבנתי שאינני יכולה
    לשקוע בקריירה משפטית;
  • 7:51 - 7:54
    חסרה לי עוד פיסה בתצרף.
  • 7:54 - 7:57
    ובה-בעת גם הבנתי
  • 7:57 - 7:59
    שזה בסדר, להיות זרה,
  • 8:00 - 8:01
    זו שמקרוב באה,
  • 8:01 - 8:03
    חדשה בשטח --
  • 8:03 - 8:05
    ולא רק שזה בסדר,
  • 8:05 - 8:07
    אלא שזה משהו
    שיש להודות עליו,
  • 8:07 - 8:09
    אולי מתנה שנותרה לי מאותה סירה.
  • 8:10 - 8:14
    כי להיות אחת מכולם
    יכול כה בקלות להצר אופקים,
  • 8:14 - 8:19
    יכול כה בקלות להביא
    לקבלת הנחות היסוד הפרובינציאליות.
  • 8:20 - 8:22
    עתה כבר התרחקתי מספיק
    מאזור הנוחות שלי
  • 8:22 - 8:25
    כדי לדעת שאכן, העולם מתפרק,
  • 8:25 - 8:27
    אך לא כפי שחששתי.
  • 8:27 - 8:30
    אפשרויות שבעבר אסור היה
    להעלות על הדעת
  • 8:30 - 8:32
    זכו כעת לעידוד חוצפני.
  • 8:32 - 8:35
    היתה כעת אנרגיה,
    אופטימיזם שאין לרצותו,
  • 8:36 - 8:39
    תערובת משונה של ענווה והעזה.
  • 8:39 - 8:41
    אז נעניתי לתחושת הבטן.
  • 8:41 - 8:43
    קיבצתי סביבי צוות קטן של אנשים
  • 8:43 - 8:47
    שבעיניהם התווית "זה בלתי אפשרי"
    היא אתגר שאין לעמוד בפניו.
  • 8:48 - 8:50
    במשך שנה היינו חסרי-פרוטה.
  • 8:50 - 8:54
    בסוף כל יום הכנתי סיר מרק ענק
    וכולנו חלקנו בו.
  • 8:55 - 8:57
    עבדנו עד השעות הקטנות של הלילה.
  • 8:58 - 9:02
    מרבית רעיונותינו היו מטורפים,
    אך אחדים מהם היו מבריקים,
  • 9:02 - 9:04
    והיתה לנו פריצת-דרך.
  • 9:05 - 9:09
    קיבלתי החלטה לעבור לארה"ב
    אחרי נסיעה אחת בלבד לכאן.
  • 9:10 - 9:11
    שוב, תחושת-בטן.
  • 9:12 - 9:16
    כעבור שלושה חודשים עברתי לכאן,
    וההרפתקה נמשכה.
  • 9:18 - 9:21
    אך בטרם אסיים
    הבה ואספר לכם על סבתי.
  • 9:22 - 9:23
    היא גדלה בעידן
  • 9:23 - 9:26
    שבו הדת של קונפוציוס
    היתה הנורמה
  • 9:26 - 9:28
    והמנדרין המקומי היה האיש החשוב.
  • 9:29 - 9:31
    החיים לא השתנו
    מזה מאות בשנים.
  • 9:32 - 9:35
    אביה מת מיד אחרי לידתה.
  • 9:35 - 9:37
    אימה גידלה אותה בעצמה.
  • 9:38 - 9:42
    בגיל 17 היא הפכה לאשתו השניה
    של מנדרין אחד,
  • 9:42 - 9:44
    ואימו נהגה להכותה.
  • 9:45 - 9:47
    כשלא זכתה לשום תמיכה מצד בעלה,
  • 9:47 - 9:49
    היא חוללה שערוריה
    בכך שתבעה אותו לדין
  • 9:49 - 9:51
    וייצגה את עצמה כתובעת,
  • 9:52 - 9:54
    ושערוריה עוד יותר גדולה
    כשזכתה במשפט.
  • 9:54 - 9:56
    (צחוק)
  • 9:56 - 9:59
    (מחיאות כפיים)
  • 10:00 - 10:03
    הביטוי "בלתי אפשרי" הוכח כשגוי.
  • 10:06 - 10:09
    הייתי במקלחת, בחדר-מלון בסידני
  • 10:09 - 10:10
    ברגע פטירתה,
  • 10:10 - 10:13
    במרחק 1000 ק"מ משם, במלבורן.
  • 10:14 - 10:18
    הבטתי דרך וילון המקלחת
    וראיתיה עומדת בעבר השני.
  • 10:18 - 10:20
    ידעתי שהיא באה להיפרד.
  • 10:21 - 10:23
    כעבור רגעים אחדים טילפנה אימי.
  • 10:24 - 10:28
    ימים מספר לאחר מכן
    הלכנו למקדש בודהיסטי בפוטסקריי
  • 10:28 - 10:29
    וישבנו סביב ארונה.
  • 10:30 - 10:34
    סיפרנו את סיפוריה
    והבטחנו לה שאנו עדיין איתה.
  • 10:35 - 10:40
    בחצות הגיע הנזיר
    ואמר שעליו לסגור את הארון.
  • 10:40 - 10:43
    אימי ביקשה מאיתנו לגעת בידה.
  • 10:44 - 10:45
    היא שאלה את הנזיר,
  • 10:45 - 10:50
    "איך זה שידה עדיין כה חמה
    ושאר גופה קר?"
  • 10:51 - 10:54
    "זה משום שאתן אוחזות בידה
    מאז הבוקר," ענה.
  • 10:55 - 10:56
    "לא הנחתן לה."
  • 10:59 - 11:02
    אם יש במשפחתי איזה חוסן,
  • 11:02 - 11:04
    הרי שהוא עובר מאישה לאישה.
  • 11:04 - 11:07
    בהינתן מי שהיינו
    וכיצד עיצבו אותנו החיים,
  • 11:07 - 11:10
    אנו יכולות עתה לראות
    שהגברים שהיו עשויים להיכנס לחיינו
  • 11:10 - 11:12
    היו מעכבים אותנו
  • 11:12 - 11:15
    והיה לנו קל מדי להרים ידיים.
  • 11:16 - 11:18
    עכשיו אני רוצה ללדת את ילדי,
  • 11:18 - 11:20
    ואני נזכרת בסירה ההיא.
  • 11:21 - 11:24
    מי היה יכול לקוות
    להשיג את כל זה לבדו?
  • 11:24 - 11:26
    ועם זאת אני חוששת
    מתחושת הפריבילגיה,
  • 11:26 - 11:27
    מקלות החיים,
  • 11:27 - 11:29
    מתחושת ההשתייכות.
  • 11:29 - 11:32
    האם אוכל להעניק להם חרטום-סירה,
  • 11:32 - 11:34
    שטובל בעוז בכל גל,
  • 11:35 - 11:37
    את הלמות המנוע
    הבלתי-נטרדת והיציבה,
  • 11:38 - 11:41
    את האופק הנרחב
    שאינו מבטיח דבר?
  • 11:43 - 11:44
    אינני יודעת.
  • 11:44 - 11:46
    אך אם אוכל להעניק להם זאת
  • 11:46 - 11:49
    ועדיין ללוותם בביטחה במסעם,
    זאת אעשה.
  • 11:51 - 11:55
    (מחיאות כפיים)
Title:
סיפור ההגירה שלי | טאן לי | TEDxנשים
Description:

ב-2010 עלתה הטכנולוגית טאן לי על בימת TEDGlobal כדי להדגים ממשק חדש ורב-עוצמה. אך היום, ב-TEDxWomen, היא מספרת סיפור אישי מאד: הסיפור של משפחתה -- אימה, סבתה ואחותה -- שנמלטו מוויטנאם ופתחו בחיים חדשים.

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
11:57
Shlomo Adam approved Hebrew subtitles for TEDxWomen -- Tan Le
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for TEDxWomen -- Tan Le
Sigal Tifferet accepted Hebrew subtitles for TEDxWomen -- Tan Le
Sigal Tifferet edited Hebrew subtitles for TEDxWomen -- Tan Le
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for TEDxWomen -- Tan Le
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for TEDxWomen -- Tan Le
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for TEDxWomen -- Tan Le
Shlomo Adam edited Hebrew subtitles for TEDxWomen -- Tan Le
Show all

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.