Return to Video

אבל ואהבה בממלכת החיות

  • 0:00 - 0:05
    אני רוצה לספר לכם היום
    על לוויתן אורקה בשם טאלקה.
  • 0:05 - 0:09
    טאלקה ידוע גם בשם J35 בקרב מדענים,
  • 0:09 - 0:13
    כיוון שהיא שוחה יחד עם להקת J
    בים סאליש.
  • 0:13 - 0:16
    אלה הם המים הסמוכים
    לקולומביה הבריטית ומדינת וושינגטון.
  • 0:17 - 0:20
    בשנה שעברה, ביולי 2018,
  • 0:20 - 0:24
    היא היתה בשלבים המתקדמים
    של הריון בן 17 חודשים,
  • 0:24 - 0:26
    והמדענים היו נרגשים מאוד
  • 0:26 - 0:32
    כי אף ולד לא שרד בלהקה זו
    כבר שלוש שנים תמימות.
  • 0:32 - 0:35
    עכשיו, לווייתני אורקה גם ידועים
    כלוויתנים קטלניים.
  • 0:35 - 0:40
    הם יצורים חברותיים מאוד וחכמים מאד.
  • 0:40 - 0:44
    המדענים מעוניינים מאד בהתנהגות שלהם,
  • 0:44 - 0:48
    כיוון שבתוך הרשת החברתית שלהם
    הם חולקים הרגלים, מידע
  • 0:48 - 0:49
    ואפילו חיבה.
  • 0:49 - 0:52
    הם יודעים תרבויות אוקיינוס אמיתיות.
  • 0:53 - 0:55
    אבל הלהקה הזו היתה בצרות.
  • 0:56 - 1:01
    אחוזי הסלמון הגמלוני שלוייתני האורקה
    מחבבים היו בירידה באזור,
  • 1:01 - 1:03
    והזיהום גבר.
  • 1:03 - 1:09
    אבל ב-24 ביולי, טאלקה המליטה בת,
  • 1:09 - 1:12
    והמדענים היו נרגשים במיוחד מההתפתחות הזאת.
  • 1:13 - 1:17
    אבל לרוע המזל, באותו היום --
    למעשה, מיד אחרי ההמלטה --
  • 1:17 - 1:18
    הולד מת.
  • 1:19 - 1:22
    ובכן, מה שקרה אחר כך הדליק אוהבי חיות
  • 1:22 - 1:24
    בכל רחבי העולם,
  • 1:24 - 1:28
    כיוון שטאלקה סירבה לתת
    לתינוקת שלה לשקוע במים.
  • 1:28 - 1:32
    היא החזיקה אותה על גבי גופה ושחתה איתה.
  • 1:32 - 1:36
    כאשר היא נפלה, היא צללה והצילה אותה,
  • 1:36 - 1:39
    ונאבקה בזרמים עזים כדי לעשות זאת.
  • 1:39 - 1:41
    עכשיו, היא המשיכה בהתנהגות זו
  • 1:41 - 1:44
    במשך 17 יום.
  • 1:44 - 1:47
    ובמהלך תקופה זו, הוא שחתה מעל 1600 ק"מ.
  • 1:48 - 1:52
    בנקודה זו, היא שיחררה את התינוקת הקטנה
    וזו שקעה במים.
  • 1:53 - 1:57
    אז היום, טאלקה ממשיכה לשחות עם להקת J,
  • 1:57 - 2:01
    אבל האבל שלה עדיין מרגש אותי.
  • 2:01 - 2:04
    ואני מאמינה ש"אבל" היא המילה הנכונה.
  • 2:04 - 2:07
    אני מאמינה שאבל היא המילה הנכונה
  • 2:07 - 2:10
    לתיאור מגוון של בעלי חיים
    שמתאבלים על המתים.
  • 2:10 - 2:13
    הם אולי חברים, או בני זוג או קרובים.
  • 2:13 - 2:16
    בגלל שהרמזים הבולטים האלה,
    הרמזים ההתנהגותיים,
  • 2:16 - 2:20
    מספרים לנו משהו על מצבה הרגשי של החיה.
  • 2:21 - 2:22
    בשבע השנים האחרונות,
  • 2:22 - 2:26
    עבדתי על תיעוד של דוגמאות
    של אבל אצל חיות --
  • 2:26 - 2:28
    בציפורים, ביונקים,
  • 2:28 - 2:31
    בחיות בית ובחיות פרא --
  • 2:31 - 2:34
    ואני מאמינה במציאות של אבל בבעלי חיים.
  • 2:35 - 2:36
    אני מגדירה את זה כך
  • 2:36 - 2:39
    כיוון שאני צריכה להצהיר כאן ועכשיו
  • 2:39 - 2:41
    שלא כל המדענים מסכימים איתי.
  • 2:41 - 2:43
    וחלק מהסיבה, אני חושבת,
  • 2:43 - 2:46
    היא בגלל מה שאני מכנה "מילת ה-א".
  • 2:47 - 2:48
    מילת ה-א היא אנתרופומורפיה,
  • 2:48 - 2:50
    ובאופן היסטורי היא היוותה חסם משמעותי
  • 2:50 - 2:53
    להכרה ברגשות בעלי חיים.
  • 2:53 - 2:57
    אז, אנתרופומורפיה היא כשאנחנו משליכים
    על בעלי חיים אחרים
  • 2:57 - 3:00
    את הרגשות או היכולות שלנו.
  • 3:01 - 3:04
    ואנחנו כולנו יכולים לחשוב על דוגמאות לזה.
  • 3:04 - 3:07
    נניח שיש לנו חבר שמספר לנו,
  • 3:07 - 3:10
    "החתול שלי מבין את כל מה אני אומר לו".
  • 3:10 - 3:13
    או, "הכלב שלי כל כך חמוד.
  • 3:13 - 3:16
    הוא רץ דרך החצר אחרי סנאי
  • 3:16 - 3:18
    ואני יודע שהוא פשוט רוצה לשחק איתו".
  • 3:18 - 3:20
    ובכן, אולי כן
  • 3:21 - 3:22
    ואולי לא.
  • 3:22 - 3:24
    אני סקפטית לגבי טענות כאלה.
  • 3:25 - 3:27
    אבל אבל בבעלי חיים הוא שונה,
  • 3:27 - 3:30
    כי אנחנו לא מנסים לקרוא
    את מחשבותיה של החיה.
  • 3:30 - 3:33
    אנחנו מסתכלים על רמזים נראים של התנהגות
  • 3:33 - 3:35
    ומנסים לתרגם אותם למשמעות כלשהי.
  • 3:35 - 3:38
    עכשיו, זה נכון - מדענים לרוב מתנגדים לי,
  • 3:38 - 3:39
    והם יאמרו,
  • 3:39 - 3:42
    "תראו אולי החיה נמצאת בלחץ,
  • 3:42 - 3:44
    או אולי החיה פשוט מבולבלת
  • 3:44 - 3:46
    כי השגרה שלה הופרעה".
  • 3:47 - 3:51
    אבל אני חושבת שדאגת היתר הזו
    סביב אנתרופומורפיות
  • 3:51 - 3:54
    מפספסת נקודה בסיסית.
  • 3:54 - 3:58
    והיא שבעלי החיים יכולים להפגין
    דאגה עמוקה מאוד זה כלפי זה.
  • 3:58 - 3:59
    אולי הם אפילו אוהבים זה את זה.
  • 3:59 - 4:01
    וכשהם עושים זאת,
  • 4:01 - 4:04
    המוות יכול לשבור את
    ליבו של הניצול.
  • 4:05 - 4:06
    בואו נודה בכך:
  • 4:06 - 4:09
    אם נתעלם מההמשכיות האבולוציונית,
  • 4:09 - 4:13
    אנחנו בעצם מפספסים קבלה של חלק מעצמנו.
  • 4:14 - 4:16
    אז כן, אני מאמינה במציאות
    של אבל בבעלי חיים,
  • 4:16 - 4:19
    ואני גם חושבת שאם נכיר בכך,
  • 4:19 - 4:21
    נוכל להפוך את העולם
    למקום טוב יותר לבעלי חיים,
  • 4:21 - 4:24
    מקום נחמד יותר לבעלי חיים.
  • 4:24 - 4:27
    אז הרשו לי לספר לכם קצת יותר
    על אבל בבעלי חיים.
  • 4:28 - 4:31
    אני אתחיל בקניה.
  • 4:31 - 4:34
    כאן יש לנו פילה בשם אלינור
  • 4:34 - 4:37
    שהגיעה יום אחד עם רגליים חבולות,
  • 4:37 - 4:39
    והתמוטטה.
  • 4:39 - 4:40
    אתם רואים בצד שמאל
  • 4:40 - 4:44
    שנקבה נוספת בשם גרייס ניגשה אליה מיד
  • 4:44 - 4:46
    ובעזרת החדק שלה, החזיקה בה,
  • 4:46 - 4:48
    וניסתה לעזור לה לקום על הרגליים.
  • 4:48 - 4:49
    והיא הצליחה,
  • 4:49 - 4:52
    אבל אז אלינור שוב התמוטטה.
  • 4:52 - 4:56
    בנקודה זו, גרייס הפגינה
    סימני מצוקה ברורים,
  • 4:56 - 4:59
    והיא דחפה את הגוף, והיא השמיעה קולות.
  • 5:00 - 5:01
    אלינור שוב התמוטטה,
  • 5:01 - 5:04
    ולרוע המזל, היא מתה.
  • 5:04 - 5:09
    מה שאתם רואים מימין זו נקבה
    ממשפחה אחרת שקוראים לה מאווי,
  • 5:09 - 5:12
    שבאה אחרי המוות, ונשארה לצד הגופה.
  • 5:12 - 5:15
    היא ערכה שם משמרת למת,
    ואפילו התנדנדה מצד לצד במצוקה
  • 5:15 - 5:17
    ליד הגופה.
  • 5:17 - 5:19
    אז המדענים שצפו בפילים
  • 5:19 - 5:23
    המשיכו לצפות בגופתה של אלינור
  • 5:23 - 5:24
    במשך שבעה ימים.
  • 5:24 - 5:26
    ובמהלך אותם שבעה ימים,
  • 5:26 - 5:28
    מצעד של פילים עבר בסך
  • 5:28 - 5:30
    מחמש משפחות שונות.
  • 5:30 - 5:32
    חלקם פשוט היו סקרנים,
  • 5:32 - 5:34
    אבל אחרים הפגינו התנהגות
  • 5:34 - 5:37
    שאני ממש מאמינה שיש לסווג אותה כאבל.
  • 5:38 - 5:40
    אז איך נראה אבל?
  • 5:41 - 5:44
    זה יכול להיות התנדנדות מצד לצד,
    כפי שאמרתי, מתוך מצוקה.
  • 5:44 - 5:46
    זה יכול גם להיות התנתקות חברתית,
  • 5:46 - 5:50
    כשבעל חיים מרחיק את עצמו מחבריו
  • 5:50 - 5:53
    ונשאר לבדו,
  • 5:53 - 5:55
    או קושי לאכול או לישון כרגיל.
  • 5:55 - 5:59
    לפעמים זאת עמידת מצוקה או השמעת קולות.
  • 5:59 - 6:02
    יהיה זה מאד מועיל לאלה מאתנו החוקרים זאת
  • 6:02 - 6:07
    אם נוכל להשוות את ההתנהגות
    של הניצול לפני המוות
  • 6:07 - 6:08
    ואחרי המוות,
  • 6:08 - 6:11
    כיוון שזה יגדיל את הקפדנות בפירוש שלנו.
  • 6:12 - 6:13
    ואני יכולה להסביר את זה לכם
  • 6:13 - 6:18
    באמצעות הסיפור על שני אווזים
    בשם הארפר וקול.
  • 6:18 - 6:20
    אז עברנו לציפורים.
  • 6:20 - 6:24
    אז הארפר וקול גודלו בחווה לייצור כבד אווז,
  • 6:24 - 6:26
    והם חוו יחס אכזרי,
  • 6:26 - 6:29
    כבד אווז כרוך בהאכלה בכפייה של האווזים.
  • 6:29 - 6:33
    אז זה פגע בגוף שלהם,
    ורוחם גם היא לא היתה גבוהה.
  • 6:33 - 6:37
    אבל למזלם, הם הוצלו והובאו
    לחוות הצלה בצפון ניו יורק.
  • 6:37 - 6:41
    ובמשך ארבע שנים, הם השתקמו
    והפכו לחברים טובים.
  • 6:41 - 6:45
    פעמים רבות הם שהו באגם קטן בשטח.
  • 6:46 - 6:50
    ואז, קול התחיל לחוש כאב בלתי נסבל ברגליו,
  • 6:50 - 6:54
    והיה ברור לצוות החווה שיש להרדים אותו,
  • 6:54 - 6:55
    והוא אכן הומת בהרדמה.
  • 6:55 - 6:58
    אבל אז עובדי החווה עשו משהו גאוני,
  • 6:58 - 7:02
    כי הם הביאו את הארפר לראות את הגופה.
  • 7:02 - 7:05
    ובהתחלה, הארפר דחף את גופת חברו,
  • 7:05 - 7:08
    אבל אז הוא נשכב מעליו,
  • 7:08 - 7:11
    והוא נשאר שם במשך שעה עם החבר שלו.
  • 7:12 - 7:15
    ובשבועות שלאחר מכן,
  • 7:15 - 7:17
    הוא התקשה.
  • 7:17 - 7:20
    הוא היה חוזר לאותו אגם בו בילה עם קול,
  • 7:20 - 7:22
    והוא לא רצה להתחבר לאף חיה אחרת.
  • 7:23 - 7:25
    ובתוך חודשיים גם הוא מת.
  • 7:26 - 7:28
    עכשיו, אני שמחה לומר
  • 7:28 - 7:31
    שלא כל חיה שמתאבלת מגיעה לסוף כזה עצוב.
  • 7:31 - 7:36
    בקיץ שעבר, טסתי לבוסטון
    לבקר את בתי הבוגרת, שרה.
  • 7:36 - 7:38
    באתי עם בעלי צ'רלי.
  • 7:38 - 7:41
    ממש הייתי זקוקה להפסקה מעבודה.
  • 7:42 - 7:45
    אבל נכנעתי ובדקתי את האימייל העסקי שלי,
  • 7:45 - 7:46
    אתם יודעים איך זה.
  • 7:46 - 7:51
    והיתה שם התכתבות לגבי אתון מדוכאת.
  • 7:51 - 7:54
    עכשיו, כאנתרופולוגית, לא ציפיתי לזה,
  • 7:54 - 7:56
    אבל זה היה שם, ואני שמחה שקראתי את זה.
  • 7:56 - 8:00
    כיוון שאתון בשם לינה הגיעה
    לחוות הצלה אחרת,
  • 8:00 - 8:02
    זאת נמצאת באלברטה, קנדה,
  • 8:02 - 8:04
    וכאתון היחידה שם,
  • 8:05 - 8:08
    היה לה קשה להתחבר לחיות האחרות.
  • 8:08 - 8:11
    אבל בסופו של דבר היא התחברה
    לסוס מבוגר יותר בשם ג'ייק,
  • 8:11 - 8:14
    ובמשך שלוש שנים הם היו בלתי נפרדים.
  • 8:14 - 8:18
    אבל הסיבה לכך שהאימייל הגיע היתה
    שג'ייק, הסוס, בגיל 32,
  • 8:18 - 8:21
    חלה אנושות והיה צורך להרדים אותו,
  • 8:22 - 8:25
    וזה מה שקרה.
  • 8:25 - 8:27
    זאת לינה עומדת על קברו של ג'ייק.
  • 8:27 - 8:31
    היא לא רצתה לחזור לעת ערב,
    היא לא רצתה לחזור לאכול,
  • 8:31 - 8:33
    היא לא רצתה לחזור לשתות.
  • 8:33 - 8:36
    היא בעטה באדמת הקבר,
    היא נערה במצוקה,
  • 8:36 - 8:38
    ופשוט עמדה שם.
  • 8:38 - 8:41
    אז דיברנו בינינו והתייעצנו.
  • 8:41 - 8:43
    מה אפשר לעשות עבור חיה כזאת?
  • 8:43 - 8:45
    ודיברנו על תפקיד הזמן,
  • 8:46 - 8:48
    אהבה וטוב לב עודפים מצד בני אדם
  • 8:48 - 8:51
    ולנסות לדחוף אותה למצוא חברים חדשים.
  • 8:51 - 8:56
    וכאן מסלול הסיפור שלה
    מתפצל מזה של הארפר האווז,
  • 8:56 - 8:58
    כי היא אכן הצליחה למצוא חבר חדש,
  • 8:58 - 9:01
    ועובדי החווה כתבו חזרה וסיפרו שזה הצליח.
  • 9:02 - 9:05
    לפעמים, המדענים מוסיפים לתצפיות שלהם
  • 9:06 - 9:07
    גם ניתוח הורמונלי.
  • 9:08 - 9:11
    ישנה דוגמה של קבוצה של מדענים בבוצואנה,
  • 9:11 - 9:15
    שלקחו דגימות צואה מבבונים
    והשוו בין שתי קבוצות שונות.
  • 9:15 - 9:20
    בקבוצה הראשונה היו נקבות
    שחוו מתקפה של חיה טורפת
  • 9:20 - 9:22
    ואיבדו מישהו במתקפה הזאת.
  • 9:22 - 9:25
    בקבוצה השניה היו נקבות שראו את המתקפה
  • 9:25 - 9:27
    אבל לא איבדו אף אחד.
  • 9:27 - 9:29
    ורמות הורמוני הלחץ היו ממש גבוהות
    בקרב הקבוצה הראשונה.
  • 9:30 - 9:31
    אבל הנה העיקר:
  • 9:31 - 9:34
    המדענים לא רק כינו אותם "בבונים לחוצים",
  • 9:34 - 9:36
    הם קראו להם "בבונים אבלים",
  • 9:36 - 9:40
    ובמידה מסוימת,
    זאת תוצאה של התצפיות שערכו.
  • 9:40 - 9:43
    לדוגמה, זוג האם ובת הזה
    היו מאוד קרובות זו לזו,
  • 9:43 - 9:45
    ואז הבת נהרגה על ידי אריה.
  • 9:46 - 9:49
    האם הרחיקה את עצמה מכל החברות שלה,
  • 9:49 - 9:52
    ממערכת הטיפוח שלה,
    ופשוט נשארה לבדה במשך שבועות --
  • 9:53 - 9:55
    אבל --
  • 9:55 - 9:57
    ואז היא החלימה בהדרגה.
  • 9:59 - 10:02
    אז יש לנו בבונים אבלים.
  • 10:02 - 10:06
    האם המדענים יספרו לנו יום אחד
    על דבורים אבלות?
  • 10:06 - 10:09
    האם נשמע על צפרדעים שמתאבלות?
  • 10:09 - 10:13
    אני לא חושבת, ואני חושבת שהסיבה לכך
    היא בגלל שבעלי חיים באמת זקוקים
  • 10:13 - 10:16
    למערכות יחסים אישיות קרובות כדי שזה יקרה.
  • 10:17 - 10:21
    אני גם יודעת שהתנאים משפיעים,
    והאישיות משפיעה.
  • 10:21 - 10:24
    תיעדתי חתולים וכלבים שמתאבלים,
  • 10:24 - 10:26
    בני הלוויה שלנו.
  • 10:26 - 10:29
    אבל גם יצא לי לדבר עם אישה שממש הפריע לה
  • 10:29 - 10:31
    שהכלב שלה לא התאבל.
  • 10:32 - 10:35
    היא אמרה לי, "הכלב הראשון בבית מת.
  • 10:35 - 10:38
    נראה שזה לא ממש משפיע
    על החיה השניה, הכלב השני.
  • 10:38 - 10:40
    מה לא בסדר איתו?"
  • 10:40 - 10:41
    (צחוק)
  • 10:41 - 10:43
    ובזמן שהקשבתי לה
  • 10:43 - 10:47
    הבנתי שהכלב הזה הוא עכשיו
    בעל החיים היחיד בבית,
  • 10:47 - 10:50
    ועד כמה שזה נוגע לו, זה מצב לא רע.
  • 10:51 - 10:53
    אז התנאים משפיעים.
  • 10:55 - 10:57
    עכשיו, בכל מקרה, בעלי חיים לא יתאבלו
  • 10:57 - 10:59
    בדיוק כמו שאנחנו מתאבלים.
  • 10:59 - 11:01
    לנו יש יצירתיות אנושית.
  • 11:01 - 11:05
    אנחנו מציירים את האבל שלנו,
    רוקדים את האבל שלנו,
  • 11:05 - 11:07
    כותבים את האבל שלנו.
  • 11:07 - 11:09
    אנחנו גם יכולים להתאבל
    על אנשים שמעולם לא פגשנו,
  • 11:09 - 11:12
    במרחק של מקום וזמן.
  • 11:12 - 11:14
    הרגשתי בזה בעוצמה רבה כשביקרתי בברלין
  • 11:14 - 11:17
    ועמדתי מול אנדרטת השואה.
  • 11:17 - 11:20
    בעלי חיים לא מתאבלים בדיוק כמונו,
  • 11:20 - 11:23
    אבל זה לא אומר שהאבל שלהם לא אמיתי.
  • 11:23 - 11:26
    הוא אמיתי, והוא כואב,
  • 11:26 - 11:28
    ואנחנו יכולים לראות אותו אם נרצה.
  • 11:29 - 11:32
    אני איבדתי את שני ההורים שלי,
  • 11:32 - 11:36
    איבדתי חברה מאוד קרובה בגיל צעיר מאיידס.
  • 11:36 - 11:41
    אני מאמינה שרובכם כאן איבדתם מישהו.
  • 11:41 - 11:44
    ומצאתי נחמה אמיתית,
  • 11:44 - 11:49
    שקט נפשי, בידיעה שאנחנו לא
    היצורים היחידים על פני כדור הארץ
  • 11:49 - 11:51
    שחשים אהבה ואבל.
  • 11:52 - 11:54
    ואני חושבת שזה חשוב.
  • 11:54 - 11:57
    אני גם חושבת שאנחנו יכולים
    לקחת את זה צעד קדימה,
  • 11:57 - 11:59
    ואנחנו יכולים להבין שהמציאות של
    אבל בבעלי חיים
  • 11:59 - 12:03
    יכולה לעזור לנו להשתפר
    ולהתנהג טוב יותר עם בעלי חיים.
  • 12:03 - 12:06
    זה כבר קורה עם טאלקה,
  • 12:06 - 12:11
    כי ארה"ב וקנדה חידשו
    את השיחות ביניהן בדחיפות
  • 12:11 - 12:13
    להבין איך אפשר לסייע ללוייתני האורקה,
  • 12:13 - 12:15
    איך לשקם את אוכלוסיית הסלמון
  • 12:15 - 12:17
    ואיך לטפל בזיהום המים.
  • 12:17 - 12:20
    אנחנו יכולים גם לראות שהאבל הוא אמיתי,
  • 12:20 - 12:22
    ישנה סבירות עצומה לתפיסה
  • 12:22 - 12:25
    לפיה בעלי חיים חשים טווח רחב של רגשות.
  • 12:26 - 12:30
    אבל אנחנו יכולים לחקור
    שמחה, עצב ואפילו תקווה.
  • 12:30 - 12:32
    ואם נעשה את זה,
  • 12:32 - 12:35
    כך נוכל להתחיל לחשוב על העולם כולו.
  • 12:35 - 12:37
    אנחנו יכולים להתבונן בלוויתני אורקה ולומר,
  • 12:37 - 12:40
    אנחנו יודעים שהם מתאבלים,
    אנחנו יודעים שהם חשים בחייהם שלהם,
  • 12:40 - 12:45
    ואנחנו יכולים לסרב לכלוא אותם
    במיכלי מים קטנים בפארקי שעשועים
  • 12:45 - 12:48
    ולהכריח אותם להופיע לשעשוע העצמי שלנו.
  • 12:48 - 12:50
    (מחיאות כפיים)
  • 12:51 - 12:53
    תודה רבה.
  • 12:53 - 12:56
    אנחנו יכולים להתבונן בפילים ולומר,
    כן, הם מתאבלים,
  • 12:56 - 13:00
    ואנחנו יכולים לחדש את המאמצים שלנו
    נגד ציד פילים בינלאומי
  • 13:00 - 13:01
    ונגד ציד חטים.
  • 13:01 - 13:03
    (מחיאות כפיים)
  • 13:03 - 13:05
    תודה רבה.
  • 13:05 - 13:08
    ואנחנו יכולים להתבונן בבעלי החיים הקרובים
    אלינו, הקופים והשימפנזים,
  • 13:08 - 13:11
    ולדעת שהם מתאבלים והם חשים את חייהם,
  • 13:11 - 13:14
    אז לא מגיע להם שנכלא אותם
  • 13:14 - 13:17
    ונערוך עליהם ניסויים ביו-רפואיים פולשניים
  • 13:17 - 13:19
    שנה אחרי שנה.
  • 13:19 - 13:21
    ואתם יודעים --
  • 13:21 - 13:22
    (מחיאות כפיים)
  • 13:22 - 13:25
    האווזים הארפר וקול,
    גם הם מספרים לנו משהו.
  • 13:25 - 13:29
    הם עוזרים לנו לחבר את הנקודות
    ולהבין שהאוכל שאנחנו אוכלים
  • 13:29 - 13:31
    משפיע על צורת החיים של בעלי החיים.
  • 13:31 - 13:35
    זה לא רק כבד אווז, וזה לא רק אווזים.
  • 13:35 - 13:40
    אנחנו יכולים לחשוב על חזירים
    ועופות ופרות בחוות מפעל,
  • 13:40 - 13:41
    ואנחנו יכולים לדעת.
  • 13:41 - 13:45
    אני יכולה לומר לכם שהמדע הוא אמיתי
    ושלבעלי החיים האלה גם יש רגשות.
  • 13:45 - 13:50
    אז בכל פעם שאנחנו בוחרים ארוחה טבעונית,
  • 13:50 - 13:54
    אנחנו תורמים להפחתת הסבל של בעלי חיים.
  • 13:54 - 13:57
    (מחיאות כפיים)
  • 13:57 - 14:02
    אז כן, אני מאמינה במציאות
    של אבל בבעלי חיים.
  • 14:02 - 14:04
    אני מאמינה במציאות של אהבה בבעלי חיים,
  • 14:04 - 14:07
    ואני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו בני האדם
  • 14:07 - 14:09
    נכיר בכך שאין לנו בעלות על הדברים האלה.
  • 14:10 - 14:11
    וכשנכיר בכך,
  • 14:11 - 14:15
    תהיה לנו ההזדמנות להפוך את העולם
    לטוב יותר עבור בעלי החיים,
  • 14:15 - 14:18
    עולם נחמד יותר, עדין יותר.
  • 14:18 - 14:22
    ועל הדרך, אולי נציל גם את עצמנו.
  • 14:22 - 14:24
    תודה רבה.
  • 14:24 - 14:25
    (מחיאות כפיים)
  • 14:25 - 14:27
    תודה רבה.
  • 14:27 - 14:29
    (מחיאות כפיים)
Title:
אבל ואהבה בממלכת החיות
Speaker:
ברברה ג'יי קינג
Description:

מלווייתני אורקה מתאבלים לפילים במצוקה, האנתרופולוגית הביולוגית ברברה ג'יי קינג היתה עדה לאבל ואהבה ברחבי ממלכת החיות. בהרצאה מאירת עיניים זו, היא מסבירה את העדויות התומכות באמונתה שחיות רבות חוות רגשות מורכבים, ומציעה דרכים בהן כולנו יכולים להתייחס לבעלי חיים באופן יותר מוסרי - כולל בכל פעם שאנחנו אוכלים. "בעלי חיים לא מתאבלים בדיוק כמונו, אבל זה לא אומר שהאבל שלהם אינו אמיתי", היא אומרת. "זה אמיתי, וזה כואב, ואנחנו יכולים להכיר בזה אם נרצה".

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
14:42

Hebrew subtitles

Revisions