Return to Video

אני בוחר להיכנס לאזורי קרבות, ואני הנורמלי! | איתי אנגל | TEDxפאלו-אלטו

  • 0:19 - 0:21
    הי! שלא יירו בכם, בסדר?
  • 0:22 - 0:24
    שמי איתי אנגל.
  • 0:28 - 0:29
    כעיתונאי,
  • 0:29 - 0:31
    אני מעדיף להיות במקום האירוע,
  • 0:32 - 0:33
    בשטח,
  • 0:35 - 0:37
    היכן שהדברים קורים באמת.
  • 0:38 - 0:41
    זאת לא איראן. לא!
  • 0:41 - 0:43
    זהו לא חומייני! לא!
  • 0:43 - 0:45
    זהו עם שמבקש חופש!
  • 0:48 - 0:50
    מסתתר כאן צלף.
  • 0:50 - 0:51
    הוא הרג שלושה אנשים
  • 0:51 - 0:53
    שתי פגיעות ראש ופגיעת חזה אחת
  • 0:53 - 0:55
    נחתים?
    -כן.
  • 0:58 - 0:59
    מישהו נפגע?
  • 1:01 - 1:03
    אני מכירה את דאע"ש
  • 1:03 - 1:04
    הם רק בני אדם.
  • 1:04 - 1:06
    גם אני בת-אדם.
  • 1:06 - 1:09
    לדאע"ש יש רובים
    וגם לי יש רובה.
  • 1:09 - 1:12
    ההבדל הוא שהם נלחמים כדי למות
    ואני נלחמת כדי לחיות.
  • 1:12 - 1:14
    [סינאן אבן סאלח, לוחם דאע"ש שבוי]
  • 1:15 - 1:17
    כמה ראשים ערפת?
  • 1:17 - 1:19
    בערך...
  • 1:19 - 1:20
    70.
  • 1:22 - 1:23
    כעיתונאי ישראלי,
  • 1:23 - 1:25
    רוב מסעותי מסוכנים במיוחד.
  • 1:27 - 1:30
    יש מקומות שאם יגלו בהם שאני ישראלי...
  • 1:30 - 1:32
    "מוות לישראל"
  • 1:32 - 1:33
    ...אמות מיד.
  • 1:37 - 1:39
    אולי תתקשו להאמין,
  • 1:39 - 1:41
    אבל אני הוא הנורמלי.
  • 1:42 - 1:44
    אני מסקר בעולם סכסוכים
  • 1:44 - 1:47
    בעיקר בארצות שישראלים
    מנועים להיכנס אליהן
  • 1:48 - 1:49
    אני מנסה להביא לישראלים,
  • 1:49 - 1:52
    שכמה מהם מושפעים מסטריאוטיפים
  • 1:52 - 1:55
    לפיהם כל אחד מחוץ לגבולותינו הוא אויב,
  • 1:55 - 1:58
    נקודת-מבט שונה,
    איך הדברים נראים באמת מבפנים.
  • 1:58 - 2:01
    אחדים מסרטי התיעודיים משודרים בכל העולם,
  • 2:01 - 2:05
    וכבר מתחילת הקריירה שלי
    הבנתי שרק כשאני ממש שם,
  • 2:05 - 2:09
    בשטח,
    אני יכול באמת להבין מה קורה.
  • 2:10 - 2:11
    במבט לאחור,
  • 2:12 - 2:15
    כשאני מנסה לחשוב
    על מקורות ההשראה שלי
  • 2:15 - 2:19
    התחלתי בתכנית טלוויזיה בשחור-לבן
    שבה כולנו צפינו כילדים:
  • 2:19 - 2:21
    שמה היה "מנהרת הזמן".
  • 2:22 - 2:26
    הרעיון היה: שני מדענים אמריקנים,
    דאג וטוני,
  • 2:26 - 2:28
    שיכולים להיכנס למנהרה מסתורית במעבדה שלהם
  • 2:28 - 2:34
    ובתוך שניות להיות מושלכים בזמן
    לאיזו נקודה בעבר,
  • 2:34 - 2:38
    למשל, לעיצומו של קרב מכריע
    של דוד המלך
  • 2:38 - 2:41
    או למצוא עצמם באותו חדר
    עם לאונרדו דה-וינצ'י
  • 2:41 - 2:43
    כשהוא מצייר את "המונה ליזה".
  • 2:44 - 2:45
    ואני,
  • 2:46 - 2:49
    יותר מאשר הוקסמתי מרעיון המסע בזמן,
  • 2:49 - 2:54
    הושפעתי מהרעיון שאוכל להיות נוכח
  • 2:54 - 2:56
    ברגעים הכי מעניינים בהיסטוריה
  • 2:56 - 3:00
    ולתעד את האירועים הכי דרמטיים של ימינו.
  • 3:01 - 3:04
    ההזדמנות הראשונה שלי הגיעה במלחמת בוסניה,
  • 3:04 - 3:09
    וכבר שם למדתי את הלקח
    הכי חשוב של חיי:
  • 3:10 - 3:17
    מה שנחשב בעיניך לחסרונותיך,
    עשוי להתברר כיתרון הכי גדול שלך.
  • 3:17 - 3:21
    בוסניה: עיר הבירה סרייבו
    היתה נתונה במצור
  • 3:21 - 3:24
    אנשים נורו, ואני עשיתי הכל
  • 3:24 - 3:26
    כדי להצליח להיכנס לשם
    ולספר את סיפורם.
  • 3:27 - 3:32
    התרגשתי מאד כשנודע לי שאני עומד
    להגשים לראשונה את האידיאלים העיתונאיים שלי
  • 3:32 - 3:35
    אבל מיד כשהגענו
  • 3:35 - 3:39
    נלכדנו באש צלפים, ואני...
  • 3:39 - 3:41
    איבדתי שליטה לגמרי.
  • 3:41 - 3:42
    הייתי אחוז אימה,
  • 3:42 - 3:44
    רעדתי,
  • 3:44 - 3:47
    רגלי ממש כשלו,
    נפלתי ארצה,
  • 3:47 - 3:53
    ולצד הפחד המשתק
    היתה ההבנה העגומה ש...
  • 3:54 - 3:57
    "תודה בכך:
    אין לך את זה.
  • 3:58 - 4:02
    "רצית להיות כתב שטח,
    לחוש את הדופק, להיכנס לעומק -
  • 4:02 - 4:04
    "אין לך את זה."
  • 4:04 - 4:08
    כששכבתי על הקרקע,
    המצב אפילו החמיר
  • 4:08 - 4:10
    ראיתי על כל סביבותי
  • 4:10 - 4:15
    חיילים, אבל גם עיתונאים,
    שכולם היו כל-כך גדולים ושריריים
  • 4:15 - 4:19
    ואני זוכר שהתבוננתי באנשים מלמטה,
  • 4:20 - 4:21
    ואמרתי לעצמי...
  • 4:21 - 4:25
    "הנה, אלה גברים אמיתיים,
    שלא כמוך...
  • 4:25 - 4:26
    (צחוק)
  • 4:26 - 4:30
    "תסתכל על עצמך.
    נער כחוש על סף דמעות.
  • 4:30 - 4:33
    "זה איננו מקום בשבילך."
  • 4:34 - 4:37
    עכשיו אתם צוחקים
    אבל אז הייתי עצוב מאד
  • 4:37 - 4:41
    וברחתי אל המלון הכי קרוב,
    הסתגרתי בתוכו
  • 4:42 - 4:45
    והייתי משוכנע שאני לא מספיק
    מאצ'ו בשביל עיסוק כזה.
  • 4:46 - 4:51
    אבל למחרת היתה הפסקת אש
    לשעות אחדות, אז בכל זאת יצאתי
  • 4:51 - 4:53
    וקרה משהו מעניין.
  • 4:54 - 4:56
    אנשים דיברו איתי.
  • 4:57 - 5:01
    התעניינתי פחות ברובים, רימונים,
    שיטות לחימה...
  • 5:01 - 5:05
    התעניינתי יותר באנשים,
    בקורבנות מכל הצדדים
  • 5:05 - 5:08
    ולהפתעתי, הם דיברו איתי
  • 5:08 - 5:12
    יותר מאשר עם העיתונאים האחרים,
    שהערצתי,
  • 5:12 - 5:16
    אלה שהיו בנויים לתלפיות
    ונראו בעצמם כמו לוחמים.
  • 5:16 - 5:20
    אני זוכר שאחד מעמיתי הגבריים
    סיפר לי על התופעה המחרידה
  • 5:20 - 5:23
    של אונס נשים במלחמה,
  • 5:23 - 5:26
    אבל, הוא הוסיף,
    נשים אלה לא מוכנות לדבר.
  • 5:27 - 5:31
    לקח לי זמן לגלות
    מדוע הן לא מוכנות לדבר
  • 5:31 - 5:33
    איתו ועם הדומים לו.
  • 5:33 - 5:36
    כי חישבו על קורבנותיהן של חיילי המיליציה,
  • 5:36 - 5:39
    חישבו על הנשים שנאנסו.
  • 5:39 - 5:43
    כשהן פוגשות עיתונאים מאצ'ואים
  • 5:43 - 5:45
    אפילו אם העיתונאים האלה
    הם אנשים טובים,
  • 5:45 - 5:49
    משהו בהופעתם אולי מזכיר להן
  • 5:49 - 5:51
    את הבריונים שתקפו אותן.
  • 5:52 - 5:55
    ואיתי זה היה אחרת.
  • 5:55 - 5:57
    אפשר להגיד עלי המון דברים
  • 5:57 - 6:01
    אבל בשום מקום,
    איש לא יראה אותי מתקרב ויאמר,
  • 6:01 - 6:03
    "אוי ואבוי, תראו מי בא.
    בואו נברח..."
  • 6:03 - 6:04
    לא.
  • 6:04 - 6:05
    (צחוק)
  • 6:05 - 6:07
    אני לא נראה כזה.
  • 6:09 - 6:14
    איש לא יברח ממני,
    ולכן הן הסכימו לדבר איתי
  • 6:14 - 6:16
    ואני הבנתי
  • 6:16 - 6:20
    שלהיות לא-מאצ'ו במקום מאצ'ואי
  • 6:20 - 6:22
    הקנה לי גישה
    שעיתונאים אחרים לא זכו לה.
  • 6:23 - 6:26
    ולראשונה בחיי הרגשתי כמו
    דאג וטוני מ"מנהרת הזמן".
  • 6:26 - 6:30
    יכולתי להימצא במקום הכי מעניין בעולם
  • 6:30 - 6:33
    ולספר את סיפורם של האנשים האלה.
  • 6:34 - 6:38
    כאן אתם רואים אותי עובד לבד,
  • 6:38 - 6:45
    וזהו עוד משהו שבזמנו
    ראיתי בו חסרון שלי.
  • 6:45 - 6:49
    בהתחלה קינאתי בצוותים הגדולים,
    ברשתות הטלוויזיה.
  • 6:50 - 6:55
    צוות טלוויזיה טיפוסי כלל
    כתב, צלם, עוזר צלם,
  • 6:55 - 7:00
    איש סאונד, מתורגמן, מפיק,
    כמה שומרי ראש,
  • 7:00 - 7:03
    חלקם לוחמי "אריות הים" לשעבר,
    חמושים היטב.
  • 7:03 - 7:05
    הם נראו מרשימים מאד.
  • 7:05 - 7:07
    ואילו אני...
  • 7:07 - 7:10
    אין לי תקציב,
    אני להקה בת איש אחד,
  • 7:10 - 7:11
    וכמו שאתם רואים...
  • 7:13 - 7:15
    איש לא מתרשם ממני,
  • 7:15 - 7:19
    ובעצם, לא נראה שמישהו בכלל מתייחס אלי.
  • 7:19 - 7:26
    אבל אחרי הפגיעה הקטנה הזאת באגו,
    הבנתי שאולי זה בעצם טוב,
  • 7:26 - 7:29
    כי במקומות כמו בוסניה,
    רואנדה בזמנו,
  • 7:29 - 7:33
    אפגניסטן, עירק, האיטי, סוריה
  • 7:33 - 7:38
    התקשורת יכולה להיתפש כמאיימת מעט,
  • 7:38 - 7:40
    כי, חישבו על המקומיים.
  • 7:40 - 7:42
    הם יודעים שפרט לחיילים אמיצים,
  • 7:42 - 7:46
    מקיפים אותם אנשים די מפוקפקים,
  • 7:47 - 7:51
    בריונים, חברי כנופיות,
    מיליציות, פושעי מלחמה
  • 7:51 - 7:54
    אסירים ששוחררו אז מבתי הסוהר
  • 7:54 - 7:57
    כי אז הם היו היחידים
    שהיה להם אומץ להילחם.
  • 7:57 - 8:00
    וכשאתה יודע שאלה האנשים סביבך,
  • 8:00 - 8:03
    אתה חושב טוב-טוב
    לפני שאתה פותח את הפה,
  • 8:03 - 8:06
    בוודאי שלא מול אמצעי התקשורת הגדולים.
  • 8:07 - 8:12
    אני זוכר פיגוע התאבדות
    בעירק, בבגדד, בשוק,
  • 8:12 - 8:13
    היה בשוק ההוא סוחר
  • 8:13 - 8:17
    וצוות טלוויזיה מפורסם מאד
    ניגש אליו.
  • 8:17 - 8:19
    הם תקעו לו מצלמה מול הפרצוף,
  • 8:19 - 8:20
    תאורה,
  • 8:20 - 8:21
    מיקרופונים ארוכים,
  • 8:21 - 8:24
    שני שומרי ראש עם מקלעים
    נעמדו לצידו,
  • 8:24 - 8:29
    וכתב לבוש אפוד מגן
    ניגש ושאל, "מה שלומך?"
  • 8:29 - 8:32
    ואתה רואה שהסוחר
    עומד לחטוף התקף לב. מדוע?
  • 8:32 - 8:36
    כי פתאום הוא הפך למוקד תשומת הלב,
  • 8:36 - 8:40
    כולם בשוק מסתכלים ומחכים לשמוע מה יגיד...
  • 8:42 - 8:46
    אז הוא רק ענה,
    "הכל בסדר. אין שום בעיה."
  • 8:46 - 8:48
    הכתב התעקש,
  • 8:48 - 8:51
    היו שם הרי גופות פזורות מסביב...
  • 8:51 - 8:56
    "בבקשה, הכל בסדר אדוני!
    הכל טוב. עזוב אותי במנוחה!"
  • 8:56 - 8:59
    אז צוות הטלוויזיה מסתלק.
  • 8:59 - 9:04
    אבל כשאני ניגש אליהם,
    היחס שונה.
  • 9:04 - 9:08
    לא בגללי אישית.
    הם לא מכירים אותי,
  • 9:08 - 9:11
    אלא משום שאינני נראה
    כמו התקשורת המאיימת.
  • 9:11 - 9:15
    בשלב הזה האנשים בשוק חושבים לעצמם,
  • 9:15 - 9:20
    "טוב, התקשורת הרצינית הסתלקה
    ונשאר רק הבחור הזה..."
  • 9:20 - 9:21
    (צחוק)
  • 9:22 - 9:24
    בהשוואה לאמצעי התקשורת הגדולים
    אני לא נראה רציני,
  • 9:24 - 9:27
    אז זה בסדר.
  • 9:27 - 9:32
    כי כשאני מפעיל את המצלמה
    הם מרשים לעצמם להיות נינוחים
  • 9:32 - 9:33
    הם גלויים.
  • 9:33 - 9:36
    הם אמיתיים.
  • 9:37 - 9:39
    זה אני שם.
  • 9:39 - 9:42
    אני לעולם לא נהיה הסיפור.
    אני לעולם לא מתבלט.
  • 9:44 - 9:45
    אני מעין צל.
  • 9:47 - 9:51
    בכל אופן, מאז בוסניה
    הייתי בעשרות מוקדי סכסוך בעולם
  • 9:51 - 9:55
    ולמדתי לא להניח הנחות.
  • 9:55 - 9:58
    לא רק לגבי עצמי ויכולותי,
  • 9:58 - 10:01
    אלא בעיקר לגבי האנשים
    שאני עומד לתעד,
  • 10:02 - 10:06
    כי כל הסטריאוטיפים שהיו לי
    לפני שהגעתי למקום
  • 10:06 - 10:11
    התבררו כרדודים ושטחיים
    מול החיים האמיתיים,
  • 10:11 - 10:12
    כשהגעתי לשם.
  • 10:13 - 10:17
    אני רוצה רק לבוא בפתיחות
    ולתעד את כולם, את הכל.
  • 10:18 - 10:23
    אבל אז הופיע בחיי אתגר שונה וחדש.
  • 10:23 - 10:28
    האירועים הכי גדולים ודרמטיים
    הגיעו לשכונה שלי, למזרח התיכון
  • 10:29 - 10:34
    מהפכות היסטוריות בטוניסיה, מצרים, לוב,
  • 10:34 - 10:39
    מלחמות בתימן, עירק, סוריה.
  • 10:39 - 10:42
    זה היה אתגר חדש כי כישראלי,
    אני לא יכול ללכת למקומות האלה,
  • 10:42 - 10:45
    ואני, למרות שידעתי את זה,
    רציתי להגיע לשם,
  • 10:45 - 10:48
    כי הישראלים מקבלים את המידע שלהם
  • 10:48 - 10:50
    מאנשים שבכלל לא היו שם.
  • 10:50 - 10:53
    אז איך אני נכנס לאותן ארצות?
  • 10:54 - 10:59
    מבחינה טכנית, יש לי דרכון זר,
    ואני מקפיד ששום מילה בעברית
  • 10:59 - 11:03
    לא תופיע על הבגדים והציוד שלי
    ובמסמכים שלי
  • 11:04 - 11:06
    אבל האתגר הוא יותר...
  • 11:07 - 11:09
    נפשי, הייתי אומר.
  • 11:09 - 11:11
    אראה לכם למה כוונתי.
  • 11:12 - 11:13
    הביטו בתצלום הזה.
  • 11:14 - 11:15
    אני אוהב אותו...
  • 11:15 - 11:17
    כי אני נראה כאן מגניב, נכון?
    (צחוק)
  • 11:17 - 11:20
    כן... עם החיוך והכל...
  • 11:20 - 11:23
    וכאן השקר הגדול.
  • 11:23 - 11:28
    כי מאחורי החיוך הזה
    ישנו גבר מפוחד למוות,
  • 11:28 - 11:30
    על סף התמוטטות...
  • 11:31 - 11:35
    בעבודתי הבנתי מהר מאד שהדבר
    הכי מסוכן שביכולתי לעולל לעצמי
  • 11:35 - 11:37
    הוא להיראות מפוחד.
  • 11:38 - 11:42
    נכון, אני פוחד,
    אך לעולם לא תראו זאת עלי.
  • 11:43 - 11:45
    הפעם הראשונה בה הבנתי את זה
  • 11:45 - 11:48
    היתה בפעם הראשונה בה
    חציתי את הגבול לסוריה,
  • 11:48 - 11:51
    כשכל השדים משתוללים בראש שלי,
    אלוהים אדירים...
  • 11:51 - 11:53
    הם יקלטו מי אני
  • 11:53 - 11:55
    זו התחלת הסוף,
    הם יהרגו אותי...
  • 11:55 - 11:59
    הייתי מבוהל,
    וזו גם היתה ההבעה שלי.
  • 11:59 - 12:01
    נראיתי אז ככה,
  • 12:04 - 12:08
    וזאת הבעה איומה,
    כי כמו שאתם רואים
  • 12:08 - 12:10
    היא מושכת תשומת לב כמו מגנט.
  • 12:10 - 12:14
    וברור לי שאם מישהו יבוא ויבדוק אותי
  • 12:14 - 12:16
    אז עם כל הכבוד
    לדרכון הזר שברשותי,
  • 12:16 - 12:19
    הרי שאנו חיים בעידן שבו
    תוך שניות,
  • 12:19 - 12:22
    בחיפוש פשוט ב"גוגל"
    או עם תוכנת זיהוי פנים פשוטה
  • 12:22 - 12:26
    והוא ימצא תמונות מהבר מצווה שלי.
  • 12:26 - 12:27
    (צחוק)
  • 12:27 - 12:31
    מהמצב ההוא הצלחתי להיחלץ,
    אבל הלקח היה ברור.
  • 12:31 - 12:33
    מעכשיו והלאה,
  • 12:34 - 12:37
    במצבים כאלה,
    גם אם אתה פוחד מאד,
  • 12:37 - 12:40
    שלא תעז להיראות כזה.
  • 12:40 - 12:42
    וזה אומר שלפעמים
    אין לי ברירה
  • 12:42 - 12:45
    ועלי לעשות...
    לגלם דמות,
  • 12:46 - 12:48
    כמו כאן
  • 12:49 - 12:52
    מיד אחרי ה-11.9 יצאתי לאפגניסטן,
  • 12:52 - 12:55
    אפגניסטן שבשליטת הטליבאן,
    ביתה של אל-קעידה,
  • 12:56 - 12:59
    אפגניסטן שארה"ב עמדה לפלוש אליה.
  • 12:59 - 13:02
    ובגבול בין פקיסטן לאפגניסטן
  • 13:03 - 13:07
    שמעתי קריאות:
    "מוות לאמריקה! מוות לישראל!"
  • 13:07 - 13:11
    ראיתי אנשים ששורפים את דגל ישראל
  • 13:11 - 13:14
    ואת דגל ארצות הברית של אמריקה.
  • 13:14 - 13:19
    כשאני רואה בעצם את
    שתי הזהויות שלי עולות באש.
  • 13:20 - 13:22
    אני עומד להיכנס לפניקה,
  • 13:23 - 13:25
    אבל אשמור את זה בתוכי.
  • 13:25 - 13:28
    וכלפי חוץ, אתן...
  • 13:30 - 13:34
    את הרושם שהכל בסדר אצלי.
  • 13:35 - 13:38
    אנשים שם עישנו סיגריות.
  • 13:38 - 13:40
    אני לא מעשן,
  • 13:40 - 13:43
    אבל אם זה עוזר,
    אעשן כל דבר...
  • 13:43 - 13:45
    (צחוק)
  • 13:45 - 13:48
    אני מתקרב לאיש ששורף את הדגל שלי.
  • 13:48 - 13:49
    "הי, יש לך סיגריה?"
  • 13:49 - 13:53
    הוא מביט בי, ומכיוון שאני רגוע,
    גם הוא רגוע.
  • 13:53 - 13:55
    הוא מדליק לי את הסיגריה
  • 13:55 - 13:59
    באותו המצית שאיתו הבעיר את הדגל שלי.
  • 13:59 - 14:03
    בפנים אני מבוהל עד מוות,
  • 14:03 - 14:06
    אבל כלפי חוץ - חיוך רגוע.
  • 14:07 - 14:08
    אני מתקרב עוד.
  • 14:09 - 14:14
    אני דורך על שאריות הדגל
    שבינתיים נמס לגמרי
  • 14:15 - 14:19
    אני מתנהג כאילו שום דבר כאן
    לא נוגע לי
  • 14:19 - 14:22
    וכשאנשים בסדר איתי,
    מתחילה השיחה
  • 14:22 - 14:27
    ומתאפשרת לי גישה אליהם,
    ורק אז אני הופך לעיתונאי.
  • 14:28 - 14:32
    בנסיבות מסוימות,
    האנשים שמפחידים אותך,
  • 14:32 - 14:36
    תן להם את ההרגשה
    שאתה סומך עליהם
  • 14:36 - 14:40
    שאתה מרגיש בסדר, בטוח
    ונוח לך בנוכחותם.
  • 14:41 - 14:45
    ולכן, לפעמים גם
  • 14:45 - 14:48
    אני נותן את המצלמה שלי
    למישהו מקומי
  • 14:48 - 14:52
    הרי כשאתם רואים אותי מצולם --
  • 14:53 - 14:55
    כי אני הרי הצלם --
    אז אם אני מצולם,
  • 14:55 - 14:58
    זה כי נתתי את המצלמה למישהו
    וכפי שציינתי,
  • 14:58 - 15:00
    המצלמה יכולה לפעמים המכשיר
    שמאיים עליהם,
  • 15:00 - 15:03
    אז כשאני נותן את המצלמה
    למישהו ומבקש ממנו,
  • 15:03 - 15:06
    "אתה יכול בבקשה לעזור לי לצלם?"
  • 15:06 - 15:09
    אני גורם להם להרגיש
    שאני נותן בהם אמון
  • 15:09 - 15:10
    וזה באמת נכון!
  • 15:10 - 15:16
    צולמתי בידי בני ההוטו, הטוטסי,
    בידי סונים, שיעים, אנשי טליבאן,
  • 15:16 - 15:19
    בידי רדיקלים קיצוניים מימין ומשמאל
  • 15:21 - 15:23
    ויש אנשים ששואלים אותי,
  • 15:23 - 15:26
    "איך אתה מסוגל לתת להם
    את המצלמה שלך,
  • 15:26 - 15:29
    "ולו לכמה רגעים?
    הם יברחו איתה."
  • 15:30 - 15:31
    מה אתם אומרים.
  • 15:31 - 15:35
    ואילו רצו לגנוב לי את המצלמה,
    נראה לכם שאני, מול עשרה גברים,
  • 15:35 - 15:37
    הייתי יכול למנוע את זה?
  • 15:38 - 15:39
    שואלים אותי,
  • 15:40 - 15:42
    "אתה לא מביא איתך שומר ראש?"
  • 15:42 - 15:43
    לא!
  • 15:44 - 15:46
    "או נושא נשק?"
  • 15:46 - 15:48
    חס וחלילה, לא!
  • 15:48 - 15:51
    אם אחזיק נשק זה יוביל ליריות...
  • 15:52 - 15:53
    "טוב, אז יש לך לפחות
  • 15:54 - 15:57
    "איזה ידע בקראטה או באמנויות לחימה
  • 15:57 - 15:59
    "כדי שתוכל להתגונן במידת הצורך?"
  • 16:00 - 16:02
    איזה קראטה או אמנויות לחימה?
  • 16:02 - 16:05
    זה אני מול 500 אנשי טליבאן.
  • 16:05 - 16:06
    (צחוק)
  • 16:06 - 16:08
    זה לא סרט קונג-פו...
  • 16:08 - 16:09
    (צחוק)
  • 16:09 - 16:13
    ההגיון צריך להיות הפוך לגמרי!
  • 16:13 - 16:17
    אל תיראה מאוים.
    נסה להתקרב עוד.
  • 16:18 - 16:22
    אני זוכה באמון האנשים
    בכך שאני נותן בהם אמון.
  • 16:22 - 16:26
    ודרך אגב, בשלב הזה
    אני יכול לספר להם שאני ישראלי,
  • 16:26 - 16:28
    כשיש בינינו אמון הדדי.
  • 16:28 - 16:32
    בשלב הזה הלאומיות לא חשובה
    אלא רק מי אתה כאדם.
  • 16:33 - 16:38
    אז אם נחזור לשאלה
    מה נורמלי ומה מטורף,
  • 16:39 - 16:40
    רוברט קאפה,
  • 16:40 - 16:44
    אולי צלם המלחמות הגדול בכל הזמנים,
    אמר:
  • 16:44 - 16:49
    "אם הצילומים שלך לא טובים מספיק,
    לא התקרבת מספיק"!
  • 16:49 - 16:51
    וזה בדיוק העניין!
  • 16:51 - 16:57
    רוברט קאפה תיעד את הנחיתה
    המסוכנת בנורמנדי במלח"ע ה-2.
  • 16:57 - 17:01
    ואגב, פעם היה נורמלי שעיתונאי
  • 17:01 - 17:04
    יהיה נוכח במקום הכי מעניין בעולם
  • 17:04 - 17:07
    בזמנים הכי קריטיים.
  • 17:07 - 17:10
    זה מה שציפו מאיתנו.
  • 17:10 - 17:13
    איש לא חשב שאנו משוגעים
    להיכנס לשם.
  • 17:14 - 17:17
    אבל למרבה הצער,
    הדברים השתנו.
  • 17:18 - 17:23
    עולם התקשורת של היום,
    הרשתות הגדולות,
  • 17:23 - 17:27
    העולם הזה נשלט בידי פרשנים
    שמדברים באולפן
  • 17:27 - 17:29
    במקום לעשות עבודת שטח.
  • 17:29 - 17:33
    אל תבינו אותי לא נכון.
    חלקם אנשים נבונים מאד,
  • 17:33 - 17:34
    אבל,
  • 17:34 - 17:38
    כשחושבים על זה -
    הם מתבטאים ברהיטות,
  • 17:38 - 17:40
    הם עונבים עניבות,
  • 17:40 - 17:43
    עם חליפות, איפור,
  • 17:43 - 17:47
    דופקים על השולחן,
    יש להם דעה ברורה בכל נושא
  • 17:47 - 17:51
    אבל רובם מדברים על מקומות
    שבהם מעולם לא היו
  • 17:51 - 17:54
    ומפרשים אנשים שמעולם לא פגשו.
  • 17:54 - 17:57
    ובעיני, זה מטורף!
  • 17:58 - 18:01
    ואילו אני ממשיך בעיתונאות השטח שלי
  • 18:01 - 18:03
    כפי שעשיתי בשלושת העשורים האחרונים,
  • 18:03 - 18:06
    אני זה שממשיך להיות
    אחד הנורמליים המעטים.
  • 18:06 - 18:10
    העולם סביבי, עולם האולפנים סביבי,
    הוא שהשתגע.
  • 18:11 - 18:15
    אז גבירותי ורבותי,
    ברצוני להציב לכם היום אתגר:
  • 18:17 - 18:18
    היו נורמליים כמוני.
  • 18:18 - 18:20
    ונורמלי הוא:
  • 18:20 - 18:22
    ללכת לאן שהדברים קורים
  • 18:22 - 18:26
    להיות נוכח, לדבר עם אנשים.
  • 18:26 - 18:30
    "נורמלי" איננו לשבת בכורסא
    להקשיב לפרשנים באולפן.
  • 18:31 - 18:35
    "נורמלי" הוא לראות
    את חסרונותיכם כחוזקות.
  • 18:36 - 18:41
    ו"נורמלי" הוא לגרום לאנשים
    לתת בכם אמון
  • 18:41 - 18:43
    בכך שתבטחו בהם.
  • 18:44 - 18:45
    תודה רבה לכם!
  • 18:45 - 18:51
    (מחיאות כפיים)
Title:
אני בוחר להיכנס לאזורי קרבות, ואני הנורמלי! | איתי אנגל | TEDxפאלו-אלטו
Description:

יוצר הסרטים התיעודיים המעוטר איתי אנגל עבד ככתב קרבי בכמה מהאזורים שסועי הקרבות ביותר בעולם. הוא העיתונאי הישראלי היחיד שסיקר את האומה האיסלמית מבפנים, ועבודתו באפגניסטן, עירק ורואנדה הציבה אותו בתרחישים שהיו עלולים לגבות ממנו את חייו.

במהלך הקריירה שלו סיקר אנגל סכסוכים בקרואטיה, בוסניה, קוסובו, פקיסטן, אפגניסטן, האיטי, אינדונזיה, צ'צ'ניה, רואנדה, קניה, קונגו, דרום-אפריקה, לבנון, עזה, טוניסיה, מצרים, עירק וסוריה. הוא זכה בפרס המצוינות של מועצת העיתונות והשידור הבינלאומית על ניתוחיו ודיווחיו מהמזרח התיכון, וב-2017 זכה בפרס סוקולוב, פרס העיתונאות הגבוה ביותר בישראל. אנגל עובד עבור ערוץ הטלוויזיה 2 הישראלי בתכנית התיעוד והאקטואליה "עובדה", שזכתה בפרס "התכנית התיעודית הטלוויזיונית הטובה ביותר" חמש פעמים בשבע השנים האחרונות מטעם פורום יוצרי הסרטים התיעודיים הישראלי. נוסף על עבודתו העיתונאית, אנגל ייסד מיזם הומניטרי שהקים מרפאות במזרח קונגו הכפרית ושבהן גינקולוגים ישראליים מספקים הדרכה לעובדות סגל מקומיות שנפלו קורבן לתקיפות מיניות במלחמת האזרחים. אנגל מרצה על סכסוכים עולמיים באוניברסיטת תל-אביב והוא שימש מרצה-אורח באוניברסיטאות בכל רחבי העולם. בשנה האחרונה הוא מרצה עמית באוניברסיטת שיקגו, ב-Knight-Wallace fellowship, כאחד מ-18 עיתונאים מכל העולם שהתקבלו לאחווה זו.

הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
18:57

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.