Return to Video

מה למדתי במאה ימים של דחייה

  • 0:01 - 0:02
    כשהייתי בן שש,
  • 0:02 - 0:04
    קיבלתי את המתנות שלי.
  • 0:04 - 0:08
    למורה שלי בכיתה א' היה רעיון מבריק.
  • 0:08 - 0:11
    היא רצתה שנחווה
    את הקבלה של המתנות,
  • 0:11 - 0:15
    אבל גם נלמד את הטוב
    בלתת מחמאה לאחר.
  • 0:16 - 0:19
    היא ביקשה שנעבור אל קדמת החדר,
  • 0:19 - 0:22
    היא קנתה לנו מתנות ושמה אותן בפינה.
  • 0:22 - 0:22
    ואז אמרה:
  • 0:22 - 0:25
    "בואו נעמוד כאן ונחמיא אחד לשני.
  • 0:25 - 0:27
    "אם תשמעו את השם שלכם,
  • 0:27 - 0:29
    "קומו לקחת את המתנה ותחזרו למקום."
  • 0:31 - 0:32
    רעיון נהדר, לא?
  • 0:33 - 0:34
    מה כבר יכול להשתבש?
  • 0:34 - 0:36
    (צחוק)
  • 0:36 - 0:38
    אז בהתחלה היינו 40,
  • 0:38 - 0:41
    וכל פעם ששמעתי שם של מישהו,
  • 0:41 - 0:43
    הייתי מריע בלבביות מירבית.
  • 0:43 - 0:46
    ואז נשארנו 20 איש,
  • 0:46 - 0:48
    ונשארנו עשרה,
  • 0:48 - 0:49
    ונשארנו חמישה...
  • 0:50 - 0:51
    ואז שלושה.
  • 0:51 - 0:52
    הייתי אחד מהם.
  • 0:53 - 0:54
    ואז המחמאות פסקו.
  • 0:56 - 0:58
    בשלב זה כבר בכיתי.
  • 0:59 - 1:01
    והמורה היתה מבוהלת.
  • 1:01 - 1:04
    היא אמרה:"אולי מישהו
    יגיד משהו נחמד עליהם?"
  • 1:04 - 1:06
    (צחוק קהל)
  • 1:06 - 1:09
    "אף אחד? טוב, תקחו
    את המתנה שלכם ותשבו.
  • 1:09 - 1:10
    "ותהיו טובים שנה הבאה --
  • 1:10 - 1:12
    "אולי מישהו יגיד
    עליכם דבר נחמד."
  • 1:12 - 1:14
    (צחוק)
  • 1:15 - 1:16
    בעודי מספר לכם את הסיפור,
  • 1:16 - 1:19
    אתם כנראה מבינים
    שאני זוכר אותו די טוב.
  • 1:19 - 1:20
    (צחוק)
  • 1:21 - 1:23
    אבל אני לא יודע מי הרגיש
    יותר גרוע באותו יום.
  • 1:23 - 1:25
    אני או המורה?
  • 1:25 - 1:28
    היא כנראה הבינה
    שהפכה גיבוש קבוצתי
  • 1:28 - 1:31
    לירידה המונית על
    שלושה ילדים בגיל 6.
  • 1:32 - 1:33
    אלא בלי ההומור.
  • 1:33 - 1:35
    מכירים את זה כשיורדים
    על אנשים בטלויזיה,
  • 1:35 - 1:37
    זה מצחיק.
  • 1:37 - 1:39
    לא היה שום דבר
    מצחיק לגבי אותו היום.
  • 1:39 - 1:42
    זו הייתה גרסה אחת של עצמי,
  • 1:42 - 1:46
    והייתי עושה הכל כדי להימנע
    מלהיות שוב במצב הזה --
  • 1:46 - 1:48
    לקבל שוב את הדחייה בפומבי.
  • 1:48 - 1:50
    זוהי גרסה אחת.
  • 1:50 - 1:52
    נריץ קדימה שמונה שנים.
  • 1:52 - 1:54
    ביל גייטס הגיע לעיר שלי --
  • 1:54 - 1:56
    לביג'ינג, בסין --
  • 1:56 - 1:57
    להרצות,
  • 1:57 - 1:59
    וראיתי את המסר שלו.
  • 1:59 - 2:01
    התאהבתי בבחור הזה.
  • 2:01 - 2:04
    חשבתי לעצמי, זהו,
    עכשיו אני יודע מה אני רוצה לעשות.
  • 2:04 - 2:06
    באותו לילה כתבתי מכתב למשפחה,
  • 2:06 - 2:08
    רשמתי להם:"עד גיל 25,
  • 2:08 - 2:11
    אקים את החברה הכי גדולה בעולם,
  • 2:11 - 2:13
    וחברה זו תרכוש את מייקרוסופט."
  • 2:13 - 2:15
    (צחוק)
  • 2:15 - 2:17
    לגמרי שקעתי ברעיון זה
    של כיבוש עולמי --
  • 2:18 - 2:19
    של שליטה, כן?
  • 2:19 - 2:22
    ולא המצאתי את זה,
    באמת כתבתי מכתב.
  • 2:22 - 2:23
    והנה הוא --
  • 2:23 - 2:25
    (צחוק קהל)
  • 2:25 - 2:27
    לא צריך לקרוא את כולו --
  • 2:27 - 2:29
    (צחוק קהל)
  • 2:29 - 2:32
    גם כתב היד לא ברור, אבל
    כן הדגשתי את מילות המפתח.
  • 2:34 - 2:35
    אתם קולטים את הרעיון.
  • 2:35 - 2:37
    (צחוק)
  • 2:37 - 2:38
    אז...
  • 2:39 - 2:41
    זו הייתה גרסה אחרת שלי:
  • 2:41 - 2:43
    זו שתכבוש את העולם.
  • 2:44 - 2:45
    ואז, כעבור שנתיים,
  • 2:45 - 2:49
    ניתנה לי ההזדמנות לבוא לארה"ב.
  • 2:49 - 2:51
    אז קפצתי עליה,
  • 2:51 - 2:53
    כי שם מתגורר ביל גייטס, לא?
  • 2:53 - 2:54
    (צחוק)
  • 2:54 - 2:57
    חשבתי שזוהי תחילתו
    של מסע היזמות שלי.
  • 2:58 - 3:00
    נריץ קדימה עוד 14 שנים.
  • 3:00 - 3:01
    אני בן 30.
  • 3:01 - 3:04
    ולא, לא הקמתי את אותה החברה.
  • 3:04 - 3:05
    אפילו לא התחלתי.
  • 3:05 - 3:09
    למעשה עבדתי בתור מנהל שווק
    עבור חברת Fortune 500.
  • 3:09 - 3:11
    והרגשתי תקוע,
  • 3:11 - 3:12
    ללא תנועה.
  • 3:13 - 3:14
    מדוע?
  • 3:14 - 3:17
    איפה אותו ילד בן 14
    שכתב את המכתב?
  • 3:17 - 3:19
    זה לא שהוא לא ניסה.
  • 3:19 - 3:23
    זה בגלל שכל פעם
    שהיה לי רעיון חדש,
  • 3:23 - 3:25
    כל פעם רציתי
    לנסות משהו חדש,
  • 3:25 - 3:26
    אפילו בעבודה --
  • 3:26 - 3:28
    כשרציתי לתת הצעה,
  • 3:28 - 3:31
    כשרציתי להביע את עצמי
    מול אנשים, בקבוצה --
  • 3:31 - 3:33
    הרגשתי את המאבק המתמשך
  • 3:33 - 3:36
    בין הילד בן 14 לילד בן שש.
  • 3:36 - 3:38
    אחד רצה לכבוש את העולם --
  • 3:38 - 3:39
    ליצור שינוי --
  • 3:39 - 3:41
    והשני פחד מדחייה.
  • 3:42 - 3:44
    ובכל פעם ניצח הילד בן שש.
  • 3:46 - 3:50
    פחד זה נשאר גם אחרי
    שהקמתי חברה משלי.
  • 3:50 - 3:53
    הקמתי את החברה שלי בגיל 30 --
  • 3:53 - 3:54
    אם רוצים להיות כמו ביל גייטס,
  • 3:54 - 3:56
    צריך להתחיל מתישהו, לא?
  • 3:57 - 4:00
    כשעסקתי ביזמות,
  • 4:00 - 4:03
    הוצגה בפניי הזדמנות להשקעה,
  • 4:03 - 4:04
    אבל קיבלתי סירוב.
  • 4:05 - 4:07
    ונפגעתי מדחייה זו.
  • 4:07 - 4:10
    זה פגע בי כל כך,
    שבאותו רגע רציתי לעזוב את הכל.
  • 4:11 - 4:12
    אבל אז חשבתי לעצמי,
  • 4:13 - 4:16
    היי, האם ביל גייטס היה
    מוותר אחרי סירוב קטן להשקיע?
  • 4:17 - 4:20
    האם כל יזם מצליח
    היה מוותר בקלות זו?
  • 4:20 - 4:21
    מה פתאום.
  • 4:21 - 4:23
    וכאן הכל התחבר לי.
  • 4:23 - 4:25
    אז אני יכול להקים
    חברה טובה יותר.
  • 4:25 - 4:27
    אני יכול לבנות צוות
    או מוצר טוב יותר,
  • 4:27 - 4:29
    אבל דבר אחד בטוח:
  • 4:29 - 4:31
    אני חייב להפוך למנהיג טוב יותר.
  • 4:31 - 4:32
    אני צריך להיות אדם טוב יותר.
  • 4:33 - 4:36
    אני לא יכול לתת לילד בן שש
    להכתיב לי את החיים.
  • 4:36 - 4:38
    אני צריך להחזיר אותו למקומו.
  • 4:39 - 4:41
    וכאן פניתי לאינטרנט
    בחיפוש אחר עזרה.
  • 4:41 - 4:43
    וגוגל היה לי לחבר.
  • 4:43 - 4:44
    (צחוק קהל)
  • 4:44 - 4:46
    עשיתי חיפוש "איך להתגבר
    על הפחד מפני הדחייה?"
  • 4:47 - 4:50
    ונתקלתי בכל מיני
    מאמרים פסיכולוגיים
  • 4:50 - 4:53
    על מקורם של הפחד והכאב.
  • 4:53 - 4:56
    ואז נתקלתי במאמרים
    "נלהבים" והשראתיים,
  • 4:56 - 4:58
    שאמרו "לא לקחת ללב,
    ולהתגבר על זה."
  • 4:59 - 5:01
    מי לא יודע את זה כבר?
  • 5:01 - 5:02
    (צחוק)
  • 5:02 - 5:05
    אבל מדוע עדיין פחדתי?
  • 5:05 - 5:07
    ואז במקרה מצאתי את האתר.
  • 5:07 - 5:09
    שמו rejectiontherapy.com
    (תרפיה בדחייה)
  • 5:09 - 5:12
    (צחוק)
  • 5:12 - 5:16
    "תרפיה בדחייה" היה
    מין משחק, אותו המציא יזם קנדי.
  • 5:16 - 5:17
    קוראים לו ג'ייסון קומלי.
  • 5:17 - 5:22
    ועיקר הרעיון, הוא שבמשך
    30 יום אתה יוצא ומחפש דחייה,
  • 5:22 - 5:25
    וכל יום אתה מקבל סירוב,
  • 5:25 - 5:28
    ולקראת הסוף, אתה כבר
    מחוסן בפני הכאב.
  • 5:29 - 5:31
    ואהבתי את הרעיון.
  • 5:31 - 5:32
    (צחוק)
  • 5:32 - 5:35
    אמרתי:"יודעים מה?
    אני הולך על זה.
  • 5:35 - 5:38
    "אחווה את הדחייה
    במשך 100 ימים."
  • 5:38 - 5:40
    ישבתי על רעיונות דחייה חדשים,
  • 5:40 - 5:43
    ומזה יצא לי בלוג וידאו.
  • 5:44 - 5:46
    וזה מה שעשיתי.
  • 5:46 - 5:48
    כך נראה הבלוג.
  • 5:48 - 5:49
    היום הראשון...
  • 5:50 - 5:51
    (צחוק קהל)
  • 5:51 - 5:55
    תלווה 100 דולר מאדם זר.
  • 5:56 - 5:58
    אז הנה לאן הלכתי במקום עבודתי.
  • 5:58 - 6:00
    ירדתי למטה
  • 6:00 - 6:02
    וראיתי בחור גדול שישב בשולחן.
  • 6:02 - 6:04
    הוא נראה לי כמו מאבטח.
  • 6:04 - 6:06
    אז ניגשתי אליו.
  • 6:06 - 6:08
    ואני פשוט הלכתי שם
  • 6:08 - 6:10
    וזו הייתה ההליכה
    הארוכה של חיי --
  • 6:10 - 6:12
    בעורף כבר נעמדו לי השערות,
  • 6:12 - 6:15
    כולי הזעתי ולבי דפק בחוזקה.
  • 6:15 - 6:16
    אז ניגשתי ואמרתי:
  • 6:16 - 6:18
    "שלום לך, אני יכול
    לשאול ממך 100 דולר?"
  • 6:18 - 6:20
    (צחוק קהל)
  • 6:20 - 6:22
    הוא הסתכל עליי ואמר:"לא."
  • 6:23 - 6:24
    "למה?"
  • 6:24 - 6:26
    ואני רק אמרתי:"לא? סליחה."
  • 6:27 - 6:28
    ואז הסתובבתי
    ופשוט ברחתי משם.
  • 6:28 - 6:30
    (צחוק קהל)
  • 6:31 - 6:33
    הרגשתי כזו מבוכה.
  • 6:33 - 6:34
    אבל כיוון שצילמתי את עצמי --
  • 6:34 - 6:37
    באותו הלילה ראיתי
    את עצמי מקבל דחייה,
  • 6:37 - 6:39
    וראיתי כמה מפוחד הייתי.
  • 6:39 - 6:42
    נראיתי כמו הילד
    מהסרט "החוש השישי".
  • 6:42 - 6:43
    ראיתי אנשים מתים.
  • 6:43 - 6:45
    (צחוק קהל)
  • 6:45 - 6:47
    אבל אז ראיתי את הבחור.
  • 6:47 - 6:48
    אתם יודעים, הוא לא
    נראה כזה מאיים.
  • 6:49 - 6:51
    הוא היה בחור חביב ושמנמן,
  • 6:51 - 6:54
    והוא אפילו שאל אותי "למה?"
  • 6:54 - 6:57
    למעשה, הוא רצה
    שאסביר את עצמי.
  • 6:57 - 6:58
    ויכולתי להגיד מלא דברים.
  • 6:58 - 7:01
    יכולתי לתת הסבר,
    יכולתי לנהל איתו דיון.
  • 7:01 - 7:02
    לא עשיתי שום דבר.
  • 7:03 - 7:04
    כל מה שעשיתי זה לברוח.
  • 7:05 - 7:08
    הרגשתי, ואו, זה כמו
    מיקרוקוסמוס של חיי.
  • 7:09 - 7:11
    בכל פעם שחשתי
    בדחייה הכי קלה,
  • 7:11 - 7:14
    הייתי בורח מהר ככל יכולתי.
  • 7:14 - 7:15
    ויודעים מה?
  • 7:15 - 7:17
    יום למחרת, לא משנה מה יקרה,
  • 7:17 - 7:18
    אני לא מתכוון לברוח.
  • 7:18 - 7:19
    אני אתעקש להמשיך.
  • 7:20 - 7:22
    יום שני: לבקש "מילוי חוזר" להמבורגר.
  • 7:22 - 7:24
    (צחוק)
  • 7:24 - 7:26
    זה קרה כשהלכתי להמבורגריה,
  • 7:26 - 7:29
    סיימתי את הארוחה,
    ניגשתי לקופאי ואמרתי:
  • 7:29 - 7:31
    "שלום, אפשר מילוי
    חוזר להמבורגר?"
  • 7:31 - 7:33
    (צחוק קהל)
  • 7:33 - 7:35
    הוא נראה מבולבל, ואמר:
    "מה זאת אומר מילוי חוזר?"
  • 7:35 - 7:37
    (צחוק)
  • 7:37 - 7:40
    עניתי:"זה בדיוק כמו מילוי
    לשתייה, רק להמבורגר."
  • 7:40 - 7:43
    והוא אמר:"מצטער, אחי.
    אנחנו לא עושים כזה דבר."
  • 7:43 - 7:44
    (צחוק)
  • 7:44 - 7:48
    אז פה קרתה הדחייה
    ויכולתי לברוח, אבל נשארתי.
  • 7:48 - 7:50
    אמרתי:"אני אוהב את האוכל שלכם,
  • 7:50 - 7:52
    "את המקום שלכם,
  • 7:52 - 7:54
    "ואם תעשו לי מילוי חוזר להמבורגר,
  • 7:54 - 7:55
    אוהב אתכם עוד יותר."
  • 7:55 - 7:57
    (צחוק)
  • 7:57 - 7:59
    הוא ענה לי:"נו, טוב,
    אגיד על כך למנהל,
  • 7:59 - 8:02
    "אולי נעשה את זה, אבל
    מצטער, היום לא נוכל."
  • 8:02 - 8:04
    ואז עזבתי.
  • 8:04 - 8:05
    דרך אגב,
  • 8:06 - 8:08
    לא חושב שהם אי פעם עשו מילוי חוזר.
  • 8:08 - 8:09
    (צחוק קהל)
  • 8:09 - 8:11
    נראה לי שהם עוד שם.
  • 8:11 - 8:14
    אבל תחושת חיים ומוות
    שהרגשתי בפעם הראשונה
  • 8:14 - 8:16
    כבר לא הייתה שם,
  • 8:16 - 8:18
    רק בגלל שהתעקשתי להמשיך,
  • 8:18 - 8:19
    בגלל שלא ברחתי.
  • 8:19 - 8:22
    אמרתי לעצמי:"ואו,
    אני כבר לומד משהו.
  • 8:23 - 8:24
    "נהדר."
  • 8:24 - 8:26
    ואז היום השלישי:
    לקבל סופגניות אולימפיות.
  • 8:27 - 8:29
    כאן החיים שלי התהפכו.
  • 8:30 - 8:32
    הלכתי לסניף Krispy Kreme.
  • 8:32 - 8:33
    מדובר בחנות סופגניות
  • 8:33 - 8:36
    שניתן למצוא בעיקר
    בחלקה הדרומי של ארה"ב.
  • 8:36 - 8:37
    אני בטוח שיש
    כמה סניפים גם כאן.
  • 8:38 - 8:39
    אז נכנסתי פנימה,
  • 8:39 - 8:42
    ואמרתי:"אתם יכולים להכין לי
    סופגניות בצורת סמל אולימפי?
  • 8:42 - 8:45
    "בעיקרון, אתם מחברים
    חמש סופגניות יחד..."
  • 8:45 - 8:47
    הרי אין סיכוי שהם יסכימו, נכון?
  • 8:48 - 8:50
    האופה לקחה אותי ברצינות רבה.
  • 8:50 - 8:51
    (צחוק)
  • 8:51 - 8:52
    היא הוציאה נייר,
  • 8:53 - 8:55
    והתחילה לרשום
    את הצבעים ואת הטבעות,
  • 8:55 - 8:57
    במחשבה "איך אני עושה את זה?"
  • 8:57 - 8:59
    ואז כעבור 15 דקות,
  • 8:59 - 9:02
    היא יצאה עם קופסת סופגניות
    שנראתה כמו טבעות אולימפיות.
  • 9:02 - 9:04
    כל כך התרגשתי.
  • 9:04 - 9:06
    לא יכולתי להאמין.
  • 9:06 - 9:10
    והוידאו הזה קיבל
    חמש מיליון צפיות ביוטיוב.
  • 9:10 - 9:13
    גם העולם לא יכול היה להאמין.
  • 9:13 - 9:14
    (צחוק קהל)
  • 9:15 - 9:19
    בעצם, בגלל מקרה זה
    הופעתי בעיתונים,
  • 9:19 - 9:20
    בתכניות ארוח, בכל מקום.
  • 9:20 - 9:22
    הפכתי למפורסם.
  • 9:22 - 9:24
    הרבה אנשים התחילו
    לכתוב לי מכתבים
  • 9:24 - 9:26
    באמירה:"אתה עושה
    דבר מגניב מאוד."
  • 9:26 - 9:30
    אבל התהילה והפרסום
    לא השפיעו עליי כלל.
  • 9:30 - 9:32
    מה שרציתי באמת, זה ללמוד,
  • 9:32 - 9:33
    ולשנות את עצמי.
  • 9:33 - 9:36
    אז הפכתי את שארית
    מאה ימי דחייה שלי
  • 9:36 - 9:38
    למגרש משחקים --
  • 9:38 - 9:40
    למין פרוייקט מחקרי.
  • 9:40 - 9:42
    רציתי לראות מה אוכל ללמוד.
  • 9:42 - 9:44
    ולמדתי הרבה דברים.
  • 9:44 - 9:46
    גיליתי מלא סודות.
  • 9:46 - 9:49
    למשל, גיליתי שאם לא אברח,
  • 9:49 - 9:50
    במידה ואקבל דחייה,
  • 9:50 - 9:52
    אוכל בעצם להפוך
    את ה"לא" ל"כן",
  • 9:52 - 9:54
    ומילת הקסם היא "למה".
  • 9:54 - 9:58
    אז יום אחד ניגשתי לביתו
    של מישהו, בידי החזקתי פרח,
  • 9:58 - 9:59
    דפקתי לו על הדלת ואמרתי:
  • 9:59 - 10:01
    "היי, אפשר לשתול
    פרח זה בחצר האחורית שלך?"
  • 10:01 - 10:03
    (צחוק)
  • 10:03 - 10:05
    הוא ענה:"לא."
  • 10:06 - 10:07
    אבל לפני שעזב, שאלתי:
  • 10:07 - 10:09
    "אפשר לשאול למה?"
  • 10:09 - 10:12
    והוא ענה:"אתה מבין, יש לי כלב
  • 10:12 - 10:15
    "שחופר כל מה שאני שם בחצר.
  • 10:15 - 10:16
    "לא רוצה להרוס לך את הפרח.
  • 10:16 - 10:19
    "אם עדיין מתחשק לך,
    דבר עם קוני בצד השני.
  • 10:19 - 10:21
    "היא אוהבת פרחים."
  • 10:21 - 10:22
    וזה בדיוק מה עשיתי.
  • 10:22 - 10:24
    חציתי את הרחוב
    ודפקתי על הדלת של קוני.
  • 10:24 - 10:26
    והיא כל כך שמחה לראות אותי.
  • 10:26 - 10:28
    (צחוק קהל)
  • 10:28 - 10:29
    כעבור חצי שעה,
  • 10:29 - 10:31
    פרח זה היה בחצר
    האחורית של קוני.
  • 10:31 - 10:33
    עכשיו הוא בטח נראה יותר טוב.
  • 10:33 - 10:34
    (צחוק קהל)
  • 10:34 - 10:37
    אילו עזבתי לאחר
    הסירוב הראשוני,
  • 10:37 - 10:38
    הייתי חושב,
  • 10:38 - 10:40
    טוב, זה כנראה
    כי הוא לא בטח בי,
  • 10:40 - 10:42
    כי נראיתי משוגע,
  • 10:42 - 10:44
    כי לא התלבשתי יפה,
    לא נראיתי טוב.
  • 10:44 - 10:45
    לא אלו היו הסיבות.
  • 10:45 - 10:48
    אלא כי הצעתי משהו
    שלא תאם את רצונו.
  • 10:48 - 10:50
    הוא בטח בי מספיק
    כדי לתת לי הפניה,
  • 10:50 - 10:52
    אם להשתמש במושג מכירתי.
  • 10:52 - 10:53
    ניצלתי את זה.
  • 10:55 - 10:56
    ואז יום אחד --
  • 10:56 - 10:59
    גם גיליתי שאני יכול
    להגיד משהו מסויים
  • 10:59 - 11:01
    ולהגדיל את הסיכוי שלי לקבל "כן".
  • 11:01 - 11:03
    אז למשל, יום אחד
    הלכתי לסטארבקס,
  • 11:03 - 11:06
    ושאלתי את המנהל:"אני יכול
    להיות המברך של סטארבקס?"
  • 11:07 - 11:09
    הוא ענה:"מה זה מברך של סטארבקס?"
  • 11:09 - 11:11
    אמרתי:"אתה מכיר את
    המברכים האלה שבוול-מרט?
  • 11:11 - 11:14
    "אלא שאומרים לך
    'שלום' בכניסה לחנות,
  • 11:14 - 11:17
    "שדואגים בעצם שלא תגנוב?
  • 11:17 - 11:20
    "אני רוצה ליצור חוויה של
    וול-מרט ללקוחות סטארבקס."
  • 11:20 - 11:21
    (צחוק)
  • 11:21 - 11:24
    טוב, לא בטוח
    שזה דבר טוב, האמת --
  • 11:26 - 11:28
    האמת, אני די בטוח
    שזה דבר די גרוע.
  • 11:28 - 11:30
    הוא אמר:"אה --"
  • 11:30 - 11:32
    אה כן, כך הוא נראה, שמו אריק --
  • 11:32 - 11:34
    והוא אמר לי:"לא בטוח."
  • 11:34 - 11:36
    כך הוא הקשיב לי. "לא בטוח."
  • 11:36 - 11:38
    אז שאלתי אותו:
    "זה דבר מוזר לבקש?"
  • 11:38 - 11:40
    והוא ענה:"כן, מאוד מוזר, אחי."
  • 11:41 - 11:44
    אבל מהרגע שהוא אמר
    זאת, ההבעה שלו השתנתה.
  • 11:44 - 11:47
    כאילו שהוא נפטר
    מכל הספקות שלו.
  • 11:47 - 11:48
    ואז אמר:"טוב, תעשה את זה,
  • 11:48 - 11:50
    רק אל תהיה מוזר מדי."
  • 11:50 - 11:51
    (צחוק)
  • 11:51 - 11:53
    אז במשך שעה שלמה
    הייתי המברך של סטארבקס.
  • 11:54 - 11:56
    אמרתי "שלום" לכל לקוח שנכנס,
  • 11:56 - 11:58
    וזרקתי כל מיני ברכות של חג.
  • 11:58 - 12:00
    דרך אגב, לא יודע מהו
    מסלול הקריירה שלכם,
  • 12:00 - 12:02
    אל תהיו מברכים.
  • 12:02 - 12:03
    (צחוק)
  • 12:03 - 12:04
    היה נורא משעמם.
  • 12:05 - 12:10
    אבל אז הבנתי, שעשיתי זאת,
    כי שאלתי "זה דבר מוזר לבקש?"
  • 12:10 - 12:12
    הבעתי את הספק שהוא הרגיש.
  • 12:12 - 12:16
    ובגלל ששאלתי "זה מוזר?"
    הפכתי ללא מוזר בעצמי.
  • 12:16 - 12:18
    כלומר חשבתי בדיוק כמוהו,
  • 12:18 - 12:21
    ראיתי בבקשה משהו מוזר.
  • 12:21 - 12:22
    ופעם אחר פעם,
  • 12:22 - 12:25
    למדתי שאם אביע
    את הספקות של אנשים
  • 12:25 - 12:27
    לפני שאילת השאלה,
  • 12:27 - 12:28
    אוכל לזכות באמון שלהם.
  • 12:28 - 12:30
    אנשים נוטים יותר לענות לי בחיוב.
  • 12:31 - 12:34
    ואז גיליתי שאני יכול
    להגשים את חלומי...
  • 12:34 - 12:36
    באמצעות בקשה.
  • 12:36 - 12:39
    אני שייך לארבע דורות של מורים,
  • 12:39 - 12:42
    וסבתא תמיד הייתה אומרת לי:
  • 12:42 - 12:44
    "היי ג'יה, אתה מסוגל
    לעשות כל מה שתרצה,
  • 12:44 - 12:46
    אבל יהיה נהדר אם תהפוך למורה."
  • 12:46 - 12:47
    (צחוק)
  • 12:47 - 12:50
    אך רציתי להיום יזם, לכן לא הפכתי.
  • 12:50 - 12:53
    אבל תמיד היה זה
    חלומי ללמד משהו באמת.
  • 12:53 - 12:55
    אז אמרתי:" אולי פשוט אבקש
  • 12:55 - 12:58
    ואלמד קורס באוניברסיטה?"
  • 12:58 - 12:59
    באותו זמן גרתי באוסטין,
  • 12:59 - 13:01
    אז הלכתי
    לאוניבטרסטת טקסס שבאוסטין,
  • 13:01 - 13:04
    ודפקתי על דלתות של הפרופסורים
    ושאלתי:"אני יכול ללמד בקורס שלך?"
  • 13:04 - 13:07
    לא השגתי כלום
    בכמה פעמים ראשונות.
  • 13:07 - 13:09
    אבל מכיוון שלא ברחתי --
    והמשכתי לנסות --
  • 13:09 - 13:13
    בנסיון השלישי
    הפרופסור התרשם מאוד.
  • 13:13 - 13:15
    הוא אמר:"אף אחד עוד
    לא ניסה דבר כזה."
  • 13:15 - 13:19
    גם באתי מוכן עם מצגות
    הפאואר פוינט והשיעור שלי.
  • 13:19 - 13:21
    הוא אמר:"ואו, זה יכול לשמש אותי.
  • 13:21 - 13:24
    "אולי תחזור עוד חודשיים?
    אכניס אותך לתכנית לימודים."
  • 13:24 - 13:26
    וכעבור חודשיים לימדתי קורס.
  • 13:26 - 13:30
    הנה אני -- אתם בטח
    לא רואים, התמונה די גרועה.
  • 13:30 - 13:32
    טוב, לפעמים התאורה דוחה אותך, אתם יודעים.
  • 13:33 - 13:34
    (צחוק)
  • 13:35 - 13:36
    אבל ואוו --
  • 13:36 - 13:39
    כשסיימתי ללמד,
    יצאתי משם בוכה,
  • 13:39 - 13:40
    כי חשבתי לעצמי,
  • 13:40 - 13:44
    אני יכול להגשים
    את חלומי, אם פשוט אבקש.
  • 13:44 - 13:46
    נהגתי לחשוב שכדי
    להשיג את כל זה --
  • 13:46 - 13:50
    צריך להיות יזם גדול, או
    לקבל דוקטורט בהוראה --
  • 13:50 - 13:52
    אבל לא, פשוט ביקשתי,
  • 13:52 - 13:53
    ויכולתי ללמד.
  • 13:53 - 13:56
    בתמונה זו, שאותה לא רואים,
  • 13:56 - 13:59
    ציטטתי את מרטין לותר קינג, הבן.
  • 13:59 - 14:04
    למה? כי במחקרי גיליתי
    שאנשים שעושים שינוי אמיתי בעולם,
  • 14:04 - 14:07
    המשנים את אורח חיינו
    ואת אופן המחשבה שלנו,
  • 14:07 - 14:11
    הם אנשים שהתקבלו
    בדחייה ראשונית ואף אלימה.
  • 14:11 - 14:13
    אנשים כמו מרטין לותר קינג, הבן,
  • 14:13 - 14:15
    כמו מהטמה גנדי, נלסון מנדלה,
  • 14:15 - 14:16
    ואפילו ישו.
  • 14:16 - 14:20
    אנשים אלה לא נתנו
    לדחיות לאפיין את עצמם.
  • 14:20 - 14:24
    הם נתנו לתגובתם לדחייה
    להיות המאפיין שלהם.
  • 14:25 - 14:26
    והם קיבלו את הדחייה.
  • 14:27 - 14:31
    אנחנו לא חייבים להיות
    כמותם כדי ללמוד על דחייה,
  • 14:31 - 14:32
    במקרה שלי,
  • 14:32 - 14:34
    דחייה הייתה הקללה שלי,
  • 14:34 - 14:35
    השד שלי.
  • 14:35 - 14:39
    היא הפריעה לי כל חיי,
    כי כל פעם ניסיתי לברוח.
  • 14:39 - 14:41
    ואז התחלתי לאמץ את התחושה.
  • 14:42 - 14:45
    הפכתי אותה למתנה
    הכי גדולה בחיים שלי.
  • 14:45 - 14:50
    התחלתי ללמד אנשים
    איך להפוך דחיות להזדמנויות.
  • 14:50 - 14:52
    אני משתמש בבלוג, בהרצאות שלי,
  • 14:52 - 14:54
    בספר שיצא לאור עכשיו,
  • 14:54 - 14:58
    ואפילו בונה טכנולוגיה שתעזור
    לאנשים להתגבר על פחדם מדחייה.
  • 15:00 - 15:02
    כשדוחים אתכם בחיים,
  • 15:02 - 15:04
    כשאתם מתמודדים עם המכשול הנוסף,
  • 15:04 - 15:06
    או הכשלון הנוסף,
  • 15:06 - 15:08
    תשקלו את האפשרויות.
  • 15:08 - 15:09
    אל תברחו.
  • 15:09 - 15:11
    אם רק תאמצו אותן,
  • 15:11 - 15:13
    הן יכולות גם להפוך למתנות שלכם.
  • 15:13 - 15:14
    תודה רבה.
  • 15:14 - 15:19
    (מחיאות כפיים)
Title:
מה למדתי במאה ימים של דחייה
Speaker:
ג'יה ג'יאנג
Description:

ג'יה ג'יאנג מעיז להיכנס אל השטח שמפחיד את רובנו: הדחייה. תוך חיפושים אחר דחייה במשך 100 ימים – מהנסיון לשאול 100 דולר מאדם זר עד לבקשה של "מילוי חוזר" במסעדה – ג'יאנג מחסן את עצמו בפני הכאב והמבוכה המלווים את הדחייה. ועל הדרך מגלה שפשוט לבקש את מה שאתה מאחל לו, יכול לפתוח הרבה דלתות במקום בו מצפים למבוי סתום.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
15:31

Hebrew subtitles

Revisions