מה למדתי במאה ימים של דחייה
-
0:01 - 0:02כשהייתי בן שש,
-
0:02 - 0:04קיבלתי את המתנות שלי.
-
0:04 - 0:08למורה שלי בכיתה א' היה רעיון מבריק.
-
0:08 - 0:11היא רצתה שנחווה
את הקבלה של המתנות, -
0:11 - 0:15אבל גם נלמד את הטוב
בלתת מחמאה לאחר. -
0:16 - 0:19היא ביקשה שנעבור אל קדמת החדר,
-
0:19 - 0:22היא קנתה לנו מתנות ושמה אותן בפינה.
-
0:22 - 0:22ואז אמרה:
-
0:22 - 0:25"בואו נעמוד כאן ונחמיא אחד לשני.
-
0:25 - 0:27"אם תשמעו את השם שלכם,
-
0:27 - 0:29"קומו לקחת את המתנה ותחזרו למקום."
-
0:31 - 0:32רעיון נהדר, לא?
-
0:33 - 0:34מה כבר יכול להשתבש?
-
0:34 - 0:36(צחוק)
-
0:36 - 0:38אז בהתחלה היינו 40,
-
0:38 - 0:41וכל פעם ששמעתי שם של מישהו,
-
0:41 - 0:43הייתי מריע בלבביות מירבית.
-
0:43 - 0:46ואז נשארנו 20 איש,
-
0:46 - 0:48ונשארנו עשרה,
-
0:48 - 0:49ונשארנו חמישה...
-
0:50 - 0:51ואז שלושה.
-
0:51 - 0:52הייתי אחד מהם.
-
0:53 - 0:54ואז המחמאות פסקו.
-
0:56 - 0:58בשלב זה כבר בכיתי.
-
0:59 - 1:01והמורה היתה מבוהלת.
-
1:01 - 1:04היא אמרה:"אולי מישהו
יגיד משהו נחמד עליהם?" -
1:04 - 1:06(צחוק קהל)
-
1:06 - 1:09"אף אחד? טוב, תקחו
את המתנה שלכם ותשבו. -
1:09 - 1:10"ותהיו טובים שנה הבאה --
-
1:10 - 1:12"אולי מישהו יגיד
עליכם דבר נחמד." -
1:12 - 1:14(צחוק)
-
1:15 - 1:16בעודי מספר לכם את הסיפור,
-
1:16 - 1:19אתם כנראה מבינים
שאני זוכר אותו די טוב. -
1:19 - 1:20(צחוק)
-
1:21 - 1:23אבל אני לא יודע מי הרגיש
יותר גרוע באותו יום. -
1:23 - 1:25אני או המורה?
-
1:25 - 1:28היא כנראה הבינה
שהפכה גיבוש קבוצתי -
1:28 - 1:31לירידה המונית על
שלושה ילדים בגיל 6. -
1:32 - 1:33אלא בלי ההומור.
-
1:33 - 1:35מכירים את זה כשיורדים
על אנשים בטלויזיה, -
1:35 - 1:37זה מצחיק.
-
1:37 - 1:39לא היה שום דבר
מצחיק לגבי אותו היום. -
1:39 - 1:42זו הייתה גרסה אחת של עצמי,
-
1:42 - 1:46והייתי עושה הכל כדי להימנע
מלהיות שוב במצב הזה -- -
1:46 - 1:48לקבל שוב את הדחייה בפומבי.
-
1:48 - 1:50זוהי גרסה אחת.
-
1:50 - 1:52נריץ קדימה שמונה שנים.
-
1:52 - 1:54ביל גייטס הגיע לעיר שלי --
-
1:54 - 1:56לביג'ינג, בסין --
-
1:56 - 1:57להרצות,
-
1:57 - 1:59וראיתי את המסר שלו.
-
1:59 - 2:01התאהבתי בבחור הזה.
-
2:01 - 2:04חשבתי לעצמי, זהו,
עכשיו אני יודע מה אני רוצה לעשות. -
2:04 - 2:06באותו לילה כתבתי מכתב למשפחה,
-
2:06 - 2:08רשמתי להם:"עד גיל 25,
-
2:08 - 2:11אקים את החברה הכי גדולה בעולם,
-
2:11 - 2:13וחברה זו תרכוש את מייקרוסופט."
-
2:13 - 2:15(צחוק)
-
2:15 - 2:17לגמרי שקעתי ברעיון זה
של כיבוש עולמי -- -
2:18 - 2:19של שליטה, כן?
-
2:19 - 2:22ולא המצאתי את זה,
באמת כתבתי מכתב. -
2:22 - 2:23והנה הוא --
-
2:23 - 2:25(צחוק קהל)
-
2:25 - 2:27לא צריך לקרוא את כולו --
-
2:27 - 2:29(צחוק קהל)
-
2:29 - 2:32גם כתב היד לא ברור, אבל
כן הדגשתי את מילות המפתח. -
2:34 - 2:35אתם קולטים את הרעיון.
-
2:35 - 2:37(צחוק)
-
2:37 - 2:38אז...
-
2:39 - 2:41זו הייתה גרסה אחרת שלי:
-
2:41 - 2:43זו שתכבוש את העולם.
-
2:44 - 2:45ואז, כעבור שנתיים,
-
2:45 - 2:49ניתנה לי ההזדמנות לבוא לארה"ב.
-
2:49 - 2:51אז קפצתי עליה,
-
2:51 - 2:53כי שם מתגורר ביל גייטס, לא?
-
2:53 - 2:54(צחוק)
-
2:54 - 2:57חשבתי שזוהי תחילתו
של מסע היזמות שלי. -
2:58 - 3:00נריץ קדימה עוד 14 שנים.
-
3:00 - 3:01אני בן 30.
-
3:01 - 3:04ולא, לא הקמתי את אותה החברה.
-
3:04 - 3:05אפילו לא התחלתי.
-
3:05 - 3:09למעשה עבדתי בתור מנהל שווק
עבור חברת Fortune 500. -
3:09 - 3:11והרגשתי תקוע,
-
3:11 - 3:12ללא תנועה.
-
3:13 - 3:14מדוע?
-
3:14 - 3:17איפה אותו ילד בן 14
שכתב את המכתב? -
3:17 - 3:19זה לא שהוא לא ניסה.
-
3:19 - 3:23זה בגלל שכל פעם
שהיה לי רעיון חדש, -
3:23 - 3:25כל פעם רציתי
לנסות משהו חדש, -
3:25 - 3:26אפילו בעבודה --
-
3:26 - 3:28כשרציתי לתת הצעה,
-
3:28 - 3:31כשרציתי להביע את עצמי
מול אנשים, בקבוצה -- -
3:31 - 3:33הרגשתי את המאבק המתמשך
-
3:33 - 3:36בין הילד בן 14 לילד בן שש.
-
3:36 - 3:38אחד רצה לכבוש את העולם --
-
3:38 - 3:39ליצור שינוי --
-
3:39 - 3:41והשני פחד מדחייה.
-
3:42 - 3:44ובכל פעם ניצח הילד בן שש.
-
3:46 - 3:50פחד זה נשאר גם אחרי
שהקמתי חברה משלי. -
3:50 - 3:53הקמתי את החברה שלי בגיל 30 --
-
3:53 - 3:54אם רוצים להיות כמו ביל גייטס,
-
3:54 - 3:56צריך להתחיל מתישהו, לא?
-
3:57 - 4:00כשעסקתי ביזמות,
-
4:00 - 4:03הוצגה בפניי הזדמנות להשקעה,
-
4:03 - 4:04אבל קיבלתי סירוב.
-
4:05 - 4:07ונפגעתי מדחייה זו.
-
4:07 - 4:10זה פגע בי כל כך,
שבאותו רגע רציתי לעזוב את הכל. -
4:11 - 4:12אבל אז חשבתי לעצמי,
-
4:13 - 4:16היי, האם ביל גייטס היה
מוותר אחרי סירוב קטן להשקיע? -
4:17 - 4:20האם כל יזם מצליח
היה מוותר בקלות זו? -
4:20 - 4:21מה פתאום.
-
4:21 - 4:23וכאן הכל התחבר לי.
-
4:23 - 4:25אז אני יכול להקים
חברה טובה יותר. -
4:25 - 4:27אני יכול לבנות צוות
או מוצר טוב יותר, -
4:27 - 4:29אבל דבר אחד בטוח:
-
4:29 - 4:31אני חייב להפוך למנהיג טוב יותר.
-
4:31 - 4:32אני צריך להיות אדם טוב יותר.
-
4:33 - 4:36אני לא יכול לתת לילד בן שש
להכתיב לי את החיים. -
4:36 - 4:38אני צריך להחזיר אותו למקומו.
-
4:39 - 4:41וכאן פניתי לאינטרנט
בחיפוש אחר עזרה. -
4:41 - 4:43וגוגל היה לי לחבר.
-
4:43 - 4:44(צחוק קהל)
-
4:44 - 4:46עשיתי חיפוש "איך להתגבר
על הפחד מפני הדחייה?" -
4:47 - 4:50ונתקלתי בכל מיני
מאמרים פסיכולוגיים -
4:50 - 4:53על מקורם של הפחד והכאב.
-
4:53 - 4:56ואז נתקלתי במאמרים
"נלהבים" והשראתיים, -
4:56 - 4:58שאמרו "לא לקחת ללב,
ולהתגבר על זה." -
4:59 - 5:01מי לא יודע את זה כבר?
-
5:01 - 5:02(צחוק)
-
5:02 - 5:05אבל מדוע עדיין פחדתי?
-
5:05 - 5:07ואז במקרה מצאתי את האתר.
-
5:07 - 5:09שמו rejectiontherapy.com
(תרפיה בדחייה) -
5:09 - 5:12(צחוק)
-
5:12 - 5:16"תרפיה בדחייה" היה
מין משחק, אותו המציא יזם קנדי. -
5:16 - 5:17קוראים לו ג'ייסון קומלי.
-
5:17 - 5:22ועיקר הרעיון, הוא שבמשך
30 יום אתה יוצא ומחפש דחייה, -
5:22 - 5:25וכל יום אתה מקבל סירוב,
-
5:25 - 5:28ולקראת הסוף, אתה כבר
מחוסן בפני הכאב. -
5:29 - 5:31ואהבתי את הרעיון.
-
5:31 - 5:32(צחוק)
-
5:32 - 5:35אמרתי:"יודעים מה?
אני הולך על זה. -
5:35 - 5:38"אחווה את הדחייה
במשך 100 ימים." -
5:38 - 5:40ישבתי על רעיונות דחייה חדשים,
-
5:40 - 5:43ומזה יצא לי בלוג וידאו.
-
5:44 - 5:46וזה מה שעשיתי.
-
5:46 - 5:48כך נראה הבלוג.
-
5:48 - 5:49היום הראשון...
-
5:50 - 5:51(צחוק קהל)
-
5:51 - 5:55תלווה 100 דולר מאדם זר.
-
5:56 - 5:58אז הנה לאן הלכתי במקום עבודתי.
-
5:58 - 6:00ירדתי למטה
-
6:00 - 6:02וראיתי בחור גדול שישב בשולחן.
-
6:02 - 6:04הוא נראה לי כמו מאבטח.
-
6:04 - 6:06אז ניגשתי אליו.
-
6:06 - 6:08ואני פשוט הלכתי שם
-
6:08 - 6:10וזו הייתה ההליכה
הארוכה של חיי -- -
6:10 - 6:12בעורף כבר נעמדו לי השערות,
-
6:12 - 6:15כולי הזעתי ולבי דפק בחוזקה.
-
6:15 - 6:16אז ניגשתי ואמרתי:
-
6:16 - 6:18"שלום לך, אני יכול
לשאול ממך 100 דולר?" -
6:18 - 6:20(צחוק קהל)
-
6:20 - 6:22הוא הסתכל עליי ואמר:"לא."
-
6:23 - 6:24"למה?"
-
6:24 - 6:26ואני רק אמרתי:"לא? סליחה."
-
6:27 - 6:28ואז הסתובבתי
ופשוט ברחתי משם. -
6:28 - 6:30(צחוק קהל)
-
6:31 - 6:33הרגשתי כזו מבוכה.
-
6:33 - 6:34אבל כיוון שצילמתי את עצמי --
-
6:34 - 6:37באותו הלילה ראיתי
את עצמי מקבל דחייה, -
6:37 - 6:39וראיתי כמה מפוחד הייתי.
-
6:39 - 6:42נראיתי כמו הילד
מהסרט "החוש השישי". -
6:42 - 6:43ראיתי אנשים מתים.
-
6:43 - 6:45(צחוק קהל)
-
6:45 - 6:47אבל אז ראיתי את הבחור.
-
6:47 - 6:48אתם יודעים, הוא לא
נראה כזה מאיים. -
6:49 - 6:51הוא היה בחור חביב ושמנמן,
-
6:51 - 6:54והוא אפילו שאל אותי "למה?"
-
6:54 - 6:57למעשה, הוא רצה
שאסביר את עצמי. -
6:57 - 6:58ויכולתי להגיד מלא דברים.
-
6:58 - 7:01יכולתי לתת הסבר,
יכולתי לנהל איתו דיון. -
7:01 - 7:02לא עשיתי שום דבר.
-
7:03 - 7:04כל מה שעשיתי זה לברוח.
-
7:05 - 7:08הרגשתי, ואו, זה כמו
מיקרוקוסמוס של חיי. -
7:09 - 7:11בכל פעם שחשתי
בדחייה הכי קלה, -
7:11 - 7:14הייתי בורח מהר ככל יכולתי.
-
7:14 - 7:15ויודעים מה?
-
7:15 - 7:17יום למחרת, לא משנה מה יקרה,
-
7:17 - 7:18אני לא מתכוון לברוח.
-
7:18 - 7:19אני אתעקש להמשיך.
-
7:20 - 7:22יום שני: לבקש "מילוי חוזר" להמבורגר.
-
7:22 - 7:24(צחוק)
-
7:24 - 7:26זה קרה כשהלכתי להמבורגריה,
-
7:26 - 7:29סיימתי את הארוחה,
ניגשתי לקופאי ואמרתי: -
7:29 - 7:31"שלום, אפשר מילוי
חוזר להמבורגר?" -
7:31 - 7:33(צחוק קהל)
-
7:33 - 7:35הוא נראה מבולבל, ואמר:
"מה זאת אומר מילוי חוזר?" -
7:35 - 7:37(צחוק)
-
7:37 - 7:40עניתי:"זה בדיוק כמו מילוי
לשתייה, רק להמבורגר." -
7:40 - 7:43והוא אמר:"מצטער, אחי.
אנחנו לא עושים כזה דבר." -
7:43 - 7:44(צחוק)
-
7:44 - 7:48אז פה קרתה הדחייה
ויכולתי לברוח, אבל נשארתי. -
7:48 - 7:50אמרתי:"אני אוהב את האוכל שלכם,
-
7:50 - 7:52"את המקום שלכם,
-
7:52 - 7:54"ואם תעשו לי מילוי חוזר להמבורגר,
-
7:54 - 7:55אוהב אתכם עוד יותר."
-
7:55 - 7:57(צחוק)
-
7:57 - 7:59הוא ענה לי:"נו, טוב,
אגיד על כך למנהל, -
7:59 - 8:02"אולי נעשה את זה, אבל
מצטער, היום לא נוכל." -
8:02 - 8:04ואז עזבתי.
-
8:04 - 8:05דרך אגב,
-
8:06 - 8:08לא חושב שהם אי פעם עשו מילוי חוזר.
-
8:08 - 8:09(צחוק קהל)
-
8:09 - 8:11נראה לי שהם עוד שם.
-
8:11 - 8:14אבל תחושת חיים ומוות
שהרגשתי בפעם הראשונה -
8:14 - 8:16כבר לא הייתה שם,
-
8:16 - 8:18רק בגלל שהתעקשתי להמשיך,
-
8:18 - 8:19בגלל שלא ברחתי.
-
8:19 - 8:22אמרתי לעצמי:"ואו,
אני כבר לומד משהו. -
8:23 - 8:24"נהדר."
-
8:24 - 8:26ואז היום השלישי:
לקבל סופגניות אולימפיות. -
8:27 - 8:29כאן החיים שלי התהפכו.
-
8:30 - 8:32הלכתי לסניף Krispy Kreme.
-
8:32 - 8:33מדובר בחנות סופגניות
-
8:33 - 8:36שניתן למצוא בעיקר
בחלקה הדרומי של ארה"ב. -
8:36 - 8:37אני בטוח שיש
כמה סניפים גם כאן. -
8:38 - 8:39אז נכנסתי פנימה,
-
8:39 - 8:42ואמרתי:"אתם יכולים להכין לי
סופגניות בצורת סמל אולימפי? -
8:42 - 8:45"בעיקרון, אתם מחברים
חמש סופגניות יחד..." -
8:45 - 8:47הרי אין סיכוי שהם יסכימו, נכון?
-
8:48 - 8:50האופה לקחה אותי ברצינות רבה.
-
8:50 - 8:51(צחוק)
-
8:51 - 8:52היא הוציאה נייר,
-
8:53 - 8:55והתחילה לרשום
את הצבעים ואת הטבעות, -
8:55 - 8:57במחשבה "איך אני עושה את זה?"
-
8:57 - 8:59ואז כעבור 15 דקות,
-
8:59 - 9:02היא יצאה עם קופסת סופגניות
שנראתה כמו טבעות אולימפיות. -
9:02 - 9:04כל כך התרגשתי.
-
9:04 - 9:06לא יכולתי להאמין.
-
9:06 - 9:10והוידאו הזה קיבל
חמש מיליון צפיות ביוטיוב. -
9:10 - 9:13גם העולם לא יכול היה להאמין.
-
9:13 - 9:14(צחוק קהל)
-
9:15 - 9:19בעצם, בגלל מקרה זה
הופעתי בעיתונים, -
9:19 - 9:20בתכניות ארוח, בכל מקום.
-
9:20 - 9:22הפכתי למפורסם.
-
9:22 - 9:24הרבה אנשים התחילו
לכתוב לי מכתבים -
9:24 - 9:26באמירה:"אתה עושה
דבר מגניב מאוד." -
9:26 - 9:30אבל התהילה והפרסום
לא השפיעו עליי כלל. -
9:30 - 9:32מה שרציתי באמת, זה ללמוד,
-
9:32 - 9:33ולשנות את עצמי.
-
9:33 - 9:36אז הפכתי את שארית
מאה ימי דחייה שלי -
9:36 - 9:38למגרש משחקים --
-
9:38 - 9:40למין פרוייקט מחקרי.
-
9:40 - 9:42רציתי לראות מה אוכל ללמוד.
-
9:42 - 9:44ולמדתי הרבה דברים.
-
9:44 - 9:46גיליתי מלא סודות.
-
9:46 - 9:49למשל, גיליתי שאם לא אברח,
-
9:49 - 9:50במידה ואקבל דחייה,
-
9:50 - 9:52אוכל בעצם להפוך
את ה"לא" ל"כן", -
9:52 - 9:54ומילת הקסם היא "למה".
-
9:54 - 9:58אז יום אחד ניגשתי לביתו
של מישהו, בידי החזקתי פרח, -
9:58 - 9:59דפקתי לו על הדלת ואמרתי:
-
9:59 - 10:01"היי, אפשר לשתול
פרח זה בחצר האחורית שלך?" -
10:01 - 10:03(צחוק)
-
10:03 - 10:05הוא ענה:"לא."
-
10:06 - 10:07אבל לפני שעזב, שאלתי:
-
10:07 - 10:09"אפשר לשאול למה?"
-
10:09 - 10:12והוא ענה:"אתה מבין, יש לי כלב
-
10:12 - 10:15"שחופר כל מה שאני שם בחצר.
-
10:15 - 10:16"לא רוצה להרוס לך את הפרח.
-
10:16 - 10:19"אם עדיין מתחשק לך,
דבר עם קוני בצד השני. -
10:19 - 10:21"היא אוהבת פרחים."
-
10:21 - 10:22וזה בדיוק מה עשיתי.
-
10:22 - 10:24חציתי את הרחוב
ודפקתי על הדלת של קוני. -
10:24 - 10:26והיא כל כך שמחה לראות אותי.
-
10:26 - 10:28(צחוק קהל)
-
10:28 - 10:29כעבור חצי שעה,
-
10:29 - 10:31פרח זה היה בחצר
האחורית של קוני. -
10:31 - 10:33עכשיו הוא בטח נראה יותר טוב.
-
10:33 - 10:34(צחוק קהל)
-
10:34 - 10:37אילו עזבתי לאחר
הסירוב הראשוני, -
10:37 - 10:38הייתי חושב,
-
10:38 - 10:40טוב, זה כנראה
כי הוא לא בטח בי, -
10:40 - 10:42כי נראיתי משוגע,
-
10:42 - 10:44כי לא התלבשתי יפה,
לא נראיתי טוב. -
10:44 - 10:45לא אלו היו הסיבות.
-
10:45 - 10:48אלא כי הצעתי משהו
שלא תאם את רצונו. -
10:48 - 10:50הוא בטח בי מספיק
כדי לתת לי הפניה, -
10:50 - 10:52אם להשתמש במושג מכירתי.
-
10:52 - 10:53ניצלתי את זה.
-
10:55 - 10:56ואז יום אחד --
-
10:56 - 10:59גם גיליתי שאני יכול
להגיד משהו מסויים -
10:59 - 11:01ולהגדיל את הסיכוי שלי לקבל "כן".
-
11:01 - 11:03אז למשל, יום אחד
הלכתי לסטארבקס, -
11:03 - 11:06ושאלתי את המנהל:"אני יכול
להיות המברך של סטארבקס?" -
11:07 - 11:09הוא ענה:"מה זה מברך של סטארבקס?"
-
11:09 - 11:11אמרתי:"אתה מכיר את
המברכים האלה שבוול-מרט? -
11:11 - 11:14"אלא שאומרים לך
'שלום' בכניסה לחנות, -
11:14 - 11:17"שדואגים בעצם שלא תגנוב?
-
11:17 - 11:20"אני רוצה ליצור חוויה של
וול-מרט ללקוחות סטארבקס." -
11:20 - 11:21(צחוק)
-
11:21 - 11:24טוב, לא בטוח
שזה דבר טוב, האמת -- -
11:26 - 11:28האמת, אני די בטוח
שזה דבר די גרוע. -
11:28 - 11:30הוא אמר:"אה --"
-
11:30 - 11:32אה כן, כך הוא נראה, שמו אריק --
-
11:32 - 11:34והוא אמר לי:"לא בטוח."
-
11:34 - 11:36כך הוא הקשיב לי. "לא בטוח."
-
11:36 - 11:38אז שאלתי אותו:
"זה דבר מוזר לבקש?" -
11:38 - 11:40והוא ענה:"כן, מאוד מוזר, אחי."
-
11:41 - 11:44אבל מהרגע שהוא אמר
זאת, ההבעה שלו השתנתה. -
11:44 - 11:47כאילו שהוא נפטר
מכל הספקות שלו. -
11:47 - 11:48ואז אמר:"טוב, תעשה את זה,
-
11:48 - 11:50רק אל תהיה מוזר מדי."
-
11:50 - 11:51(צחוק)
-
11:51 - 11:53אז במשך שעה שלמה
הייתי המברך של סטארבקס. -
11:54 - 11:56אמרתי "שלום" לכל לקוח שנכנס,
-
11:56 - 11:58וזרקתי כל מיני ברכות של חג.
-
11:58 - 12:00דרך אגב, לא יודע מהו
מסלול הקריירה שלכם, -
12:00 - 12:02אל תהיו מברכים.
-
12:02 - 12:03(צחוק)
-
12:03 - 12:04היה נורא משעמם.
-
12:05 - 12:10אבל אז הבנתי, שעשיתי זאת,
כי שאלתי "זה דבר מוזר לבקש?" -
12:10 - 12:12הבעתי את הספק שהוא הרגיש.
-
12:12 - 12:16ובגלל ששאלתי "זה מוזר?"
הפכתי ללא מוזר בעצמי. -
12:16 - 12:18כלומר חשבתי בדיוק כמוהו,
-
12:18 - 12:21ראיתי בבקשה משהו מוזר.
-
12:21 - 12:22ופעם אחר פעם,
-
12:22 - 12:25למדתי שאם אביע
את הספקות של אנשים -
12:25 - 12:27לפני שאילת השאלה,
-
12:27 - 12:28אוכל לזכות באמון שלהם.
-
12:28 - 12:30אנשים נוטים יותר לענות לי בחיוב.
-
12:31 - 12:34ואז גיליתי שאני יכול
להגשים את חלומי... -
12:34 - 12:36באמצעות בקשה.
-
12:36 - 12:39אני שייך לארבע דורות של מורים,
-
12:39 - 12:42וסבתא תמיד הייתה אומרת לי:
-
12:42 - 12:44"היי ג'יה, אתה מסוגל
לעשות כל מה שתרצה, -
12:44 - 12:46אבל יהיה נהדר אם תהפוך למורה."
-
12:46 - 12:47(צחוק)
-
12:47 - 12:50אך רציתי להיום יזם, לכן לא הפכתי.
-
12:50 - 12:53אבל תמיד היה זה
חלומי ללמד משהו באמת. -
12:53 - 12:55אז אמרתי:" אולי פשוט אבקש
-
12:55 - 12:58ואלמד קורס באוניברסיטה?"
-
12:58 - 12:59באותו זמן גרתי באוסטין,
-
12:59 - 13:01אז הלכתי
לאוניבטרסטת טקסס שבאוסטין, -
13:01 - 13:04ודפקתי על דלתות של הפרופסורים
ושאלתי:"אני יכול ללמד בקורס שלך?" -
13:04 - 13:07לא השגתי כלום
בכמה פעמים ראשונות. -
13:07 - 13:09אבל מכיוון שלא ברחתי --
והמשכתי לנסות -- -
13:09 - 13:13בנסיון השלישי
הפרופסור התרשם מאוד. -
13:13 - 13:15הוא אמר:"אף אחד עוד
לא ניסה דבר כזה." -
13:15 - 13:19גם באתי מוכן עם מצגות
הפאואר פוינט והשיעור שלי. -
13:19 - 13:21הוא אמר:"ואו, זה יכול לשמש אותי.
-
13:21 - 13:24"אולי תחזור עוד חודשיים?
אכניס אותך לתכנית לימודים." -
13:24 - 13:26וכעבור חודשיים לימדתי קורס.
-
13:26 - 13:30הנה אני -- אתם בטח
לא רואים, התמונה די גרועה. -
13:30 - 13:32טוב, לפעמים התאורה דוחה אותך, אתם יודעים.
-
13:33 - 13:34(צחוק)
-
13:35 - 13:36אבל ואוו --
-
13:36 - 13:39כשסיימתי ללמד,
יצאתי משם בוכה, -
13:39 - 13:40כי חשבתי לעצמי,
-
13:40 - 13:44אני יכול להגשים
את חלומי, אם פשוט אבקש. -
13:44 - 13:46נהגתי לחשוב שכדי
להשיג את כל זה -- -
13:46 - 13:50צריך להיות יזם גדול, או
לקבל דוקטורט בהוראה -- -
13:50 - 13:52אבל לא, פשוט ביקשתי,
-
13:52 - 13:53ויכולתי ללמד.
-
13:53 - 13:56בתמונה זו, שאותה לא רואים,
-
13:56 - 13:59ציטטתי את מרטין לותר קינג, הבן.
-
13:59 - 14:04למה? כי במחקרי גיליתי
שאנשים שעושים שינוי אמיתי בעולם, -
14:04 - 14:07המשנים את אורח חיינו
ואת אופן המחשבה שלנו, -
14:07 - 14:11הם אנשים שהתקבלו
בדחייה ראשונית ואף אלימה. -
14:11 - 14:13אנשים כמו מרטין לותר קינג, הבן,
-
14:13 - 14:15כמו מהטמה גנדי, נלסון מנדלה,
-
14:15 - 14:16ואפילו ישו.
-
14:16 - 14:20אנשים אלה לא נתנו
לדחיות לאפיין את עצמם. -
14:20 - 14:24הם נתנו לתגובתם לדחייה
להיות המאפיין שלהם. -
14:25 - 14:26והם קיבלו את הדחייה.
-
14:27 - 14:31אנחנו לא חייבים להיות
כמותם כדי ללמוד על דחייה, -
14:31 - 14:32במקרה שלי,
-
14:32 - 14:34דחייה הייתה הקללה שלי,
-
14:34 - 14:35השד שלי.
-
14:35 - 14:39היא הפריעה לי כל חיי,
כי כל פעם ניסיתי לברוח. -
14:39 - 14:41ואז התחלתי לאמץ את התחושה.
-
14:42 - 14:45הפכתי אותה למתנה
הכי גדולה בחיים שלי. -
14:45 - 14:50התחלתי ללמד אנשים
איך להפוך דחיות להזדמנויות. -
14:50 - 14:52אני משתמש בבלוג, בהרצאות שלי,
-
14:52 - 14:54בספר שיצא לאור עכשיו,
-
14:54 - 14:58ואפילו בונה טכנולוגיה שתעזור
לאנשים להתגבר על פחדם מדחייה. -
15:00 - 15:02כשדוחים אתכם בחיים,
-
15:02 - 15:04כשאתם מתמודדים עם המכשול הנוסף,
-
15:04 - 15:06או הכשלון הנוסף,
-
15:06 - 15:08תשקלו את האפשרויות.
-
15:08 - 15:09אל תברחו.
-
15:09 - 15:11אם רק תאמצו אותן,
-
15:11 - 15:13הן יכולות גם להפוך למתנות שלכם.
-
15:13 - 15:14תודה רבה.
-
15:14 - 15:19(מחיאות כפיים)
- Title:
- מה למדתי במאה ימים של דחייה
- Speaker:
- ג'יה ג'יאנג
- Description:
-
more » « less
ג'יה ג'יאנג מעיז להיכנס אל השטח שמפחיד את רובנו: הדחייה. תוך חיפושים אחר דחייה במשך 100 ימים – מהנסיון לשאול 100 דולר מאדם זר עד לבקשה של "מילוי חוזר" במסעדה – ג'יאנג מחסן את עצמו בפני הכאב והמבוכה המלווים את הדחייה. ועל הדרך מגלה שפשוט לבקש את מה שאתה מאחל לו, יכול לפתוח הרבה דלתות במקום בו מצפים למבוי סתום.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 15:31
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for What I learned from 100 days of rejection | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for What I learned from 100 days of rejection | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for What I learned from 100 days of rejection | |
|
Tatiana Derbin edited Hebrew subtitles for What I learned from 100 days of rejection |