-
Title:
מה למדתי במאה ימים של דחייה
-
Description:
ג'יה ג'יאנג מעיז להיכנס אל השטח שמפחיד את רובנו: הדחייה. תוך חיפושים אחר דחייה במשך 100 ימים – מהנסיון לשאול 100 דולר מאדם זר עד לבקשה של "מילוי חוזר" במסעדה – ג'יאנג מחסן את עצמו בפני הכאב והמבוכה המלווים את הדחייה. ועל הדרך מגלה שפשוט לבקש את מה שאתה מאחל לו, יכול לפתוח הרבה דלתות במקום בו מצפים למבוי סתום.
-
Speaker:
ג'יה ג'יאנג
-
כשהייתי בן שש,
-
קיבלתי את המתנות שלי.
-
למורה שלי בכיתה א' היה רעיון מבריק.
-
היא רצתה שנחווה
את הקבלה של המתנות,
-
אבל גם נלמד את הטוב
בלתת מחמאה לאחר.
-
היא ביקשה שנעבור אל קדמת החדר,
-
היא קנתה לנו מתנות ושמה אותן בפינה.
-
ואז אמרה:
-
"בואו נעמוד כאן ונחמיא אחד לשני.
-
"אם תשמעו את השם שלכם,
-
"קומו לקחת את המתנה ותחזרו למקום."
-
רעיון נהדר, לא?
-
מה כבר יכול להשתבש?
-
-
-
וכל פעם ששמעתי שם של מישהו,
-
הייתי מריע בלבביות מירבית.
-
ואז נשארנו 20 איש,
-
ונשארנו עשרה,
-
ונשארנו חמישה...
-
ואז שלושה.
-
הייתי אחד מהם.
-
ואז המחמאות פסקו.
-
בשלב זה כבר בכיתי.
-
והמורה היתה מבוהלת.
-
היא אמרה:"אולי מישהו
יגיד משהו נחמד עליהם?"
-
-
"אף אחד? טוב, תקחו
את המתנה שלכם ותשבו.
¶
-
"ותהיו טובים שנה הבאה --
-
"אולי מישהו יגיד
עליכם דבר נחמד."
-
-
בעודי מספר לכם את הסיפור,
¶
-
אתם כנראה מבינים
שאני זוכר אותו די טוב.
-
-
אבל אני לא יודע מי הרגיש
יותר גרוע באותו יום.
¶
-
אני או המורה?
-
היא כנראה הבינה
שהפכה גיבוש קבוצתי
-
לירידה המונית על
שלושה ילדים בגיל 6.
-
אלא בלי ההומור.
-
מכירים את זה כשיורדים
על אנשים בטלויזיה,
-
זה מצחיק.
-
לא היה שום דבר
מצחיק לגבי אותו היום.
-
זו הייתה גרסה אחת של עצמי,
¶
-
והייתי עושה הכל כדי להימנע
מלהיות שוב במצב הזה --
-
לקבל שוב את הדחייה בפומבי.
-
זוהי גרסה אחת.
-
נריץ קדימה שמונה שנים.
-
ביל גייטס הגיע לעיר שלי --
-
לביג'ינג, בסין --
-
להרצות,
-
וראיתי את המסר שלו.
-
התאהבתי בבחור הזה.
-
חשבתי לעצמי, זהו,
עכשיו אני יודע מה אני רוצה לעשות.
-
באותו לילה כתבתי מכתב למשפחה,
-
רשמתי להם:"עד גיל 25,
-
אקים את החברה הכי גדולה בעולם,
-
וחברה זו תרכוש את מייקרוסופט."
-
-
לגמרי שקעתי ברעיון זה
של כיבוש עולמי --
¶
-
של שליטה, כן?
-
ולא המצאתי את זה,
באמת כתבתי מכתב.
-
והנה הוא --
-
-
לא צריך לקרוא את כולו --
¶
-
-
גם כתב היד לא ברור, אבל
כן הדגשתי את מילות המפתח.
¶
-
אתם קולטים את הרעיון.
-
-
-
זו הייתה גרסה אחרת שלי:
-
זו שתכבוש את העולם.
-
-
ניתנה לי ההזדמנות לבוא לארה"ב.
-
אז קפצתי עליה,
-
כי שם מתגורר ביל גייטס, לא?
-
-
חשבתי שזוהי תחילתו
של מסע היזמות שלי.
¶
-
נריץ קדימה עוד 14 שנים.
-
אני בן 30.
-
ולא, לא הקמתי את אותה החברה.
-
אפילו לא התחלתי.
-
למעשה עבדתי בתור מנהל שווק
עבור חברת Fortune 500.
-
והרגשתי תקוע,
-
ללא תנועה.
-
מדוע?
-
איפה אותו ילד בן 14
שכתב את המכתב?
-
זה לא שהוא לא ניסה.
-
זה בגלל שכל פעם
שהיה לי רעיון חדש,
-
כל פעם רציתי
לנסות משהו חדש,
-
אפילו בעבודה --
-
כשרציתי לתת הצעה,
-
כשרציתי להביע את עצמי
מול אנשים, בקבוצה --
-
הרגשתי את המאבק המתמשך
-
בין הילד בן 14 לילד בן שש.
-
אחד רצה לכבוש את העולם --
-
ליצור שינוי --
-
והשני פחד מדחייה.
-
ובכל פעם ניצח הילד בן שש.
-
פחד זה נשאר גם אחרי
שהקמתי חברה משלי.
¶
-
הקמתי את החברה שלי בגיל 30 --
-
אם רוצים להיות כמו ביל גייטס,
-
צריך להתחיל מתישהו, לא?
-
כשעסקתי ביזמות,
-
הוצגה בפניי הזדמנות להשקעה,
-
אבל קיבלתי סירוב.
-
ונפגעתי מדחייה זו.
-
זה פגע בי כל כך,
שבאותו רגע רציתי לעזוב את הכל.
-
אבל אז חשבתי לעצמי,
-
היי, האם ביל גייטס היה
מוותר אחרי סירוב קטן להשקיע?
-
האם כל יזם מצליח
היה מוותר בקלות זו?
-
מה פתאום.
-
וכאן הכל התחבר לי.
-
אז אני יכול להקים
חברה טובה יותר.
-
אני יכול לבנות צוות
או מוצר טוב יותר,
-
אבל דבר אחד בטוח:
-
אני חייב להפוך למנהיג טוב יותר.
-
אני צריך להיות אדם טוב יותר.
-
אני לא יכול לתת לילד בן שש
להכתיב לי את החיים.
-
אני צריך להחזיר אותו למקומו.
-
וכאן פניתי לאינטרנט
בחיפוש אחר עזרה.
¶
-
וגוגל היה לי לחבר.
-
-
עשיתי חיפוש "איך להתגבר
על הפחד מפני הדחייה?"
¶
-
ונתקלתי בכל מיני
מאמרים פסיכולוגיים
-
על מקורם של הפחד והכאב.
-
ואז נתקלתי במאמרים
"נלהבים" והשראתיים,
-
שאמרו "לא לקחת ללב,
ולהתגבר על זה."
-
מי לא יודע את זה כבר?
-
-
-
ואז במקרה מצאתי את האתר.
-
שמו rejectiontherapy.com
(תרפיה בדחייה)
-
-
"תרפיה בדחייה" היה
מין משחק, אותו המציא יזם קנדי.
¶
-
קוראים לו ג'ייסון קומלי.
-
ועיקר הרעיון, הוא שבמשך
30 יום אתה יוצא ומחפש דחייה,
-
וכל יום אתה מקבל סירוב,
-
ולקראת הסוף, אתה כבר
מחוסן בפני הכאב.
-
ואהבתי את הרעיון.
-
-
אמרתי:"יודעים מה?
אני הולך על זה.
¶
-
"אחווה את הדחייה
במשך 100 ימים."
-
ישבתי על רעיונות דחייה חדשים,
-
ומזה יצא לי בלוג וידאו.
-
-
כך נראה הבלוג.
-
היום הראשון...
-
-
תלווה 100 דולר מאדם זר.
¶
-
אז הנה לאן הלכתי במקום עבודתי.
-
ירדתי למטה
-
וראיתי בחור גדול שישב בשולחן.
-
הוא נראה לי כמו מאבטח.
-
אז ניגשתי אליו.
-
ואני פשוט הלכתי שם
-
וזו הייתה ההליכה
הארוכה של חיי --
-
בעורף כבר נעמדו לי השערות,
-
כולי הזעתי ולבי דפק בחוזקה.
-
אז ניגשתי ואמרתי:
-
"שלום לך, אני יכול
לשאול ממך 100 דולר?"
-
-
הוא הסתכל עליי ואמר:"לא."
¶
-
"למה?"
-
ואני רק אמרתי:"לא? סליחה."
¶
-
ואז הסתובבתי
ופשוט ברחתי משם.
-
-
-
אבל כיוון שצילמתי את עצמי --
-
באותו הלילה ראיתי
את עצמי מקבל דחייה,
-
וראיתי כמה מפוחד הייתי.
-
נראיתי כמו הילד
מהסרט "החוש השישי".
-
ראיתי אנשים מתים.
-
-
-
אתם יודעים, הוא לא
נראה כזה מאיים.
-
הוא היה בחור חביב ושמנמן,
-
והוא אפילו שאל אותי "למה?"
-
למעשה, הוא רצה
שאסביר את עצמי.
-
ויכולתי להגיד מלא דברים.
-
יכולתי לתת הסבר,
יכולתי לנהל איתו דיון.
-
לא עשיתי שום דבר.
-
כל מה שעשיתי זה לברוח.
-
הרגשתי, ואו, זה כמו
מיקרוקוסמוס של חיי.
-
בכל פעם שחשתי
בדחייה הכי קלה,
-
הייתי בורח מהר ככל יכולתי.
-
ויודעים מה?
-
יום למחרת, לא משנה מה יקרה,
-
אני לא מתכוון לברוח.
-
אני אתעקש להמשיך.
-
יום שני: לבקש "מילוי חוזר" להמבורגר.
¶
-
-
זה קרה כשהלכתי להמבורגריה,
¶
-
סיימתי את הארוחה,
ניגשתי לקופאי ואמרתי:
-
"שלום, אפשר מילוי
חוזר להמבורגר?"
-
-
הוא נראה מבולבל, ואמר:
"מה זאת אומר מילוי חוזר?"
¶
-
-
עניתי:"זה בדיוק כמו מילוי
לשתייה, רק להמבורגר."
¶
-
והוא אמר:"מצטער, אחי.
אנחנו לא עושים כזה דבר."
-
-
אז פה קרתה הדחייה
ויכולתי לברוח, אבל נשארתי.
¶
-
אמרתי:"אני אוהב את האוכל שלכם,
-
"את המקום שלכם,
-
"ואם תעשו לי מילוי חוזר להמבורגר,
-
אוהב אתכם עוד יותר."
-
-
הוא ענה לי:"נו, טוב,
אגיד על כך למנהל,
¶
-
"אולי נעשה את זה, אבל
מצטער, היום לא נוכל."
-
ואז עזבתי.
-
דרך אגב,
-
לא חושב שהם אי פעם עשו מילוי חוזר.
-
-
-
אבל תחושת חיים ומוות
שהרגשתי בפעם הראשונה
-
כבר לא הייתה שם,
-
רק בגלל שהתעקשתי להמשיך,
-
בגלל שלא ברחתי.
-
אמרתי לעצמי:"ואו,
אני כבר לומד משהו.
-
"נהדר."
-
ואז היום השלישי:
לקבל סופגניות אולימפיות.
¶
-
כאן החיים שלי התהפכו.
-
הלכתי לסניף Krispy Kreme.
-
מדובר בחנות סופגניות
-
שניתן למצוא בעיקר
בחלקה הדרומי של ארה"ב.
-
אני בטוח שיש
כמה סניפים גם כאן.
-
אז נכנסתי פנימה,
-
ואמרתי:"אתם יכולים להכין לי
סופגניות בצורת סמל אולימפי?
-
"בעיקרון, אתם מחברים
חמש סופגניות יחד..."
-
הרי אין סיכוי שהם יסכימו, נכון?
-
האופה לקחה אותי ברצינות רבה.
-
-
-
והתחילה לרשום
את הצבעים ואת הטבעות,
-
במחשבה "איך אני עושה את זה?"
-
ואז כעבור 15 דקות,
-
היא יצאה עם קופסת סופגניות
שנראתה כמו טבעות אולימפיות.
-
כל כך התרגשתי.
-
לא יכולתי להאמין.
-
והוידאו הזה קיבל
חמש מיליון צפיות ביוטיוב.
-
גם העולם לא יכול היה להאמין.
-
-
בעצם, בגלל מקרה זה
הופעתי בעיתונים,
¶
-
בתכניות ארוח, בכל מקום.
-
הפכתי למפורסם.
-
הרבה אנשים התחילו
לכתוב לי מכתבים
-
באמירה:"אתה עושה
דבר מגניב מאוד."
-
אבל התהילה והפרסום
לא השפיעו עליי כלל.
-
מה שרציתי באמת, זה ללמוד,
-
ולשנות את עצמי.
-
אז הפכתי את שארית
מאה ימי דחייה שלי
-
למגרש משחקים --
-
למין פרוייקט מחקרי.
-
רציתי לראות מה אוכל ללמוד.
-
-
גיליתי מלא סודות.
-
למשל, גיליתי שאם לא אברח,
-
במידה ואקבל דחייה,
-
אוכל בעצם להפוך
את ה"לא" ל"כן",
-
ומילת הקסם היא "למה".
-
אז יום אחד ניגשתי לביתו
של מישהו, בידי החזקתי פרח,
¶
-
דפקתי לו על הדלת ואמרתי:
-
"היי, אפשר לשתול
פרח זה בחצר האחורית שלך?"
-
-
-
אבל לפני שעזב, שאלתי:
-
"אפשר לשאול למה?"
-
והוא ענה:"אתה מבין, יש לי כלב
-
"שחופר כל מה שאני שם בחצר.
-
"לא רוצה להרוס לך את הפרח.
-
"אם עדיין מתחשק לך,
דבר עם קוני בצד השני.
-
"היא אוהבת פרחים."
-
וזה בדיוק מה עשיתי.
-
חציתי את הרחוב
ודפקתי על הדלת של קוני.
-
והיא כל כך שמחה לראות אותי.
-
-
-
פרח זה היה בחצר
האחורית של קוני.
-
עכשיו הוא בטח נראה יותר טוב.
-
-
אילו עזבתי לאחר
הסירוב הראשוני,
¶
-
הייתי חושב,
-
טוב, זה כנראה
כי הוא לא בטח בי,
-
כי נראיתי משוגע,
-
כי לא התלבשתי יפה,
לא נראיתי טוב.
-
לא אלו היו הסיבות.
-
אלא כי הצעתי משהו
שלא תאם את רצונו.
-
הוא בטח בי מספיק
כדי לתת לי הפניה,
-
אם להשתמש במושג מכירתי.
-
ניצלתי את זה.
-
-
גם גיליתי שאני יכול
להגיד משהו מסויים
-
ולהגדיל את הסיכוי שלי לקבל "כן".
-
אז למשל, יום אחד
הלכתי לסטארבקס,
-
ושאלתי את המנהל:"אני יכול
להיות המברך של סטארבקס?"
-
הוא ענה:"מה זה מברך של סטארבקס?"
-
אמרתי:"אתה מכיר את
המברכים האלה שבוול-מרט?
-
"אלא שאומרים לך
'שלום' בכניסה לחנות,
-
"שדואגים בעצם שלא תגנוב?
-
"אני רוצה ליצור חוויה של
וול-מרט ללקוחות סטארבקס."
-
-
טוב, לא בטוח
שזה דבר טוב, האמת --
¶
-
האמת, אני די בטוח
שזה דבר די גרוע.
-
הוא אמר:"אה --"
-
אה כן, כך הוא נראה, שמו אריק --
-
והוא אמר לי:"לא בטוח."
-
כך הוא הקשיב לי. "לא בטוח."
-
אז שאלתי אותו:
"זה דבר מוזר לבקש?"
-
והוא ענה:"כן, מאוד מוזר, אחי."
-
אבל מהרגע שהוא אמר
זאת, ההבעה שלו השתנתה.
-
כאילו שהוא נפטר
מכל הספקות שלו.
-
ואז אמר:"טוב, תעשה את זה,
-
רק אל תהיה מוזר מדי."
-
-
אז במשך שעה שלמה
הייתי המברך של סטארבקס.
¶
-
אמרתי "שלום" לכל לקוח שנכנס,
-
וזרקתי כל מיני ברכות של חג.
-
דרך אגב, לא יודע מהו
מסלול הקריירה שלכם,
-
אל תהיו מברכים.
-
-
-
אבל אז הבנתי, שעשיתי זאת,
כי שאלתי "זה דבר מוזר לבקש?"
-
הבעתי את הספק שהוא הרגיש.
-
ובגלל ששאלתי "זה מוזר?"
הפכתי ללא מוזר בעצמי.
-
כלומר חשבתי בדיוק כמוהו,
-
ראיתי בבקשה משהו מוזר.
-
ופעם אחר פעם,
-
למדתי שאם אביע
את הספקות של אנשים
-
לפני שאילת השאלה,
-
אוכל לזכות באמון שלהם.
-
אנשים נוטים יותר לענות לי בחיוב.
-
ואז גיליתי שאני יכול
להגשים את חלומי...
¶
-
באמצעות בקשה.
-
אני שייך לארבע דורות של מורים,
-
וסבתא תמיד הייתה אומרת לי:
-
"היי ג'יה, אתה מסוגל
לעשות כל מה שתרצה,
-
אבל יהיה נהדר אם תהפוך למורה."
-
(צחוק)
-
אך רציתי להיום יזם, לכן לא הפכתי.
-
אבל תמיד היה זה
חלומי ללמד משהו באמת.
-
אז אמרתי:" אולי פשוט אבקש
-
ואלמד קורס באוניברסיטה?"
-
באותו זמן גרתי באוסטין,
-
אז הלכתי
לאוניבטרסטת טקסס שבאוסטין,
-
ודפקתי על דלתות של הפרופסורים
ושאלתי:"אני יכול ללמד בקורס שלך?"
-
לא השגתי כלום
בכמה פעמים ראשונות.
-
אבל מכיוון שלא ברחתי --
והמשכתי לנסות --
-
בנסיון השלישי
הפרופסור התרשם מאוד.
-
הוא אמר:"אף אחד עוד
לא ניסה דבר כזה."
-
גם באתי מוכן עם מצגות
הפאואר פוינט והשיעור שלי.
-
הוא אמר:"ואו, זה יכול לשמש אותי.
-
"אולי תחזור עוד חודשיים?
אכניס אותך לתכנית לימודים."
-
וכעבור חודשיים לימדתי קורס.
-
הנה אני -- אתם בטח
לא רואים, התמונה די גרועה.
¶
-
טוב, לפעמים התאורה דוחה אותך, אתם יודעים.
-
-
-
כשסיימתי ללמד,
יצאתי משם בוכה,
-
כי חשבתי לעצמי,
-
אני יכול להגשים
את חלומי, אם פשוט אבקש.
-
נהגתי לחשוב שכדי
להשיג את כל זה --
-
צריך להיות יזם גדול, או
לקבל דוקטורט בהוראה --
-
אבל לא, פשוט ביקשתי,
-
ויכולתי ללמד.
-
בתמונה זו, שאותה לא רואים,
¶
-
ציטטתי את מרטין לותר קינג, הבן.
-
למה? כי במחקרי גיליתי
שאנשים שעושים שינוי אמיתי בעולם,
-
המשנים את אורח חיינו
ואת אופן המחשבה שלנו,
-
הם אנשים שהתקבלו
בדחייה ראשונית ואף אלימה.
-
אנשים כמו מרטין לותר קינג, הבן,
-
כמו מהטמה גנדי, נלסון מנדלה,
-
ואפילו ישו.
-
אנשים אלה לא נתנו
לדחיות לאפיין את עצמם.
-
הם נתנו לתגובתם לדחייה
להיות המאפיין שלהם.
-
והם קיבלו את הדחייה.
-
אנחנו לא חייבים להיות
כמותם כדי ללמוד על דחייה,
¶
-
במקרה שלי,
-
דחייה הייתה הקללה שלי,
-
השד שלי.
-
היא הפריעה לי כל חיי,
כי כל פעם ניסיתי לברוח.
-
ואז התחלתי לאמץ את התחושה.
-
הפכתי אותה למתנה
הכי גדולה בחיים שלי.
-
התחלתי ללמד אנשים
איך להפוך דחיות להזדמנויות.
-
אני משתמש בבלוג, בהרצאות שלי,
-
בספר שיצא לאור עכשיו,
-
ואפילו בונה טכנולוגיה שתעזור
לאנשים להתגבר על פחדם מדחייה.
-
-
כשאתם מתמודדים עם המכשול הנוסף,
-
או הכשלון הנוסף,
-
תשקלו את האפשרויות.
-
אל תברחו.
-
אם רק תאמצו אותן,
-
הן יכולות גם להפוך למתנות שלכם.
-
-