הסיפורים שמאחורי השערים הניצחיים של מגזין הניו יורקר
-
0:01 - 0:03לפני 24 שנים,
-
0:03 - 0:04הביאו אותי לניו יורקר
-
0:04 - 0:06כעורכת אומנות,
-
0:06 - 0:10כדי לרענן
-
0:10 - 0:15את מה שהפך עד אז
למוסד די מתון, -
0:15 - 0:18כדי לגייס אמנים חדשים
-
0:18 - 0:21וכדי לנסות להוריד את המגזין
ממגדל השנהב שלו -
0:21 - 0:25שיוכל להיות יותר עכשווי.
-
0:25 - 0:27וזה היה בדיוק הדבר הכי נכון בשבילי,
-
0:27 - 0:32בגלל שאני תמיד נשביתי באיך שתמונה יכולה --
-
0:32 - 0:34ציור פשוט --
-
0:34 - 0:38יכול להתבלט בצורה חותכת
דרך מבול המראות שאנו רואים בכל יום. -
0:39 - 0:41איך הוא יכול לתפוס את הרגע,
-
0:41 - 0:46איך הוא יכול לגבש טרנד
או אירוע מאוד מורכב -
0:46 - 0:51בדרך כזו שהרבה מאוד מילים
לא יצליחו לעשות -- -
0:51 - 0:55ואיך אפשר לצמצם את המהות שלו
ולהפוך אותו לקריקטורה. -
0:56 - 0:58אז הלכתי לספרייה
-
0:58 - 1:04והסתכלתי בשער הראשון
שציירה ריה ארווין בשנת 1925 -- -
1:04 - 1:08איש גנדרן שמביט בפרפר
דרך המשקף שלו, -
1:09 - 1:12ואנו קוראים לדמות הזו יוסטס טילי.
-
1:12 - 1:16והבנתי שכפי שהמגזין נהיה מוכר
-
1:16 - 1:22בזכות המחקר העמוק שלו והדיווחים הארוכים,
-
1:22 - 1:25חלק מההומור שלו אבד בדרך.
-
1:25 - 1:29בגלל שכיום לעיתים קרובות
אנו רואים ביוסטס טילי כגנדרן יהיר, -
1:29 - 1:33אבל למעשה, בשנת 1925,
-
1:33 - 1:36כאשר ריה ארווין צייר את התמונה,
-
1:36 - 1:39הוא עשה זאת כחלק ממגזין הומוריסטי
-
1:39 - 1:41כדי לשעשע את הצעירים של אותה התקופה,
-
1:41 - 1:44שאלה היו ה"פלפריות" (צעירות תוססות)
של שנות ה20 הקולניות. -
1:45 - 1:46ובספרייה,
-
1:46 - 1:51מצאתי את התמונה
שממש תפסה את רוח התקופה -
1:51 - 1:54של "השפל הגדול".
-
1:54 - 1:58והיא הראתה לנו,
לא רק איך אנשים התלבשו -
1:58 - 2:00או באילו מכוניות הם נסעו,
-
2:00 - 2:03אלא גם מה גרם להם לצחוק,
-
2:03 - 2:05ומה היו הדעות הקדומות שלהם.
-
2:05 - 2:08ואתה ממש יכול לקבל תחושה
-
2:08 - 2:11של איך זה הרגיש
להיות בחיים בשנות ה30. -
2:12 - 2:15אז יצרתי קשר עם אמנים מודרנים,
-
2:15 - 2:18כמו אדריאן טומין כאן.
-
2:18 - 2:21לעיתים קרובות הייתי יוצרת קשר
עם אמנים סיפוריים -- -
2:21 - 2:23ציירי קומיקס, אמני ספרי ילדים --
-
2:23 - 2:26והייתי נותנת להם נושא כללי כגון,
-
2:27 - 2:29איך זה מרגיש להיות ברכבת התחתית,
-
2:29 - 2:31או ביום האוהבים,
-
2:31 - 2:33והם היו שולחים לי סקיצות.
-
2:33 - 2:37וברגע שהסקיצות היו מאושרת ע"י העורך,
-
2:37 - 2:38דיוויד רמניק,
-
2:39 - 2:41יש אישור לרוץ עם זה.
-
2:41 - 2:43ואני אוהבת את הדרך
-
2:43 - 2:49שהתמונות האלה למעשה
לא מספרות לך מה אתה חושב, -
2:49 - 2:51אבל הן כן גורמות לך לחשוב,
-
2:51 - 2:56כי האמן בעצם --
-
2:56 - 2:57זה קצת כמו פאזל;
-
2:57 - 2:59האמן בעצם רק מצייר נקודות,
-
2:59 - 3:02ואתה, הקורא, חייב לחבר אותן וליצור תמונה.
-
3:02 - 3:06אז כדי להבין את התמונה הזו
שבצד שמאל שצויירה ע"י אניטה קונץ, -
3:06 - 3:09או זו שמצד ימין שצויירה ע"י תומר חנוכה,
-
3:09 - 3:12אתה חייב לשחק "מצא את ההבדלים".
-
3:12 - 3:15וזה משהו ש...
-
3:16 - 3:19זה מאוד מרגש לראות
-
3:19 - 3:25איך ההתעסקות עם הקורא...
-
3:26 - 3:30איך התמונות האלה ממש לוכדות --
-
3:30 - 3:32שחקו עם הסטריאוטיפים.
-
3:32 - 3:33אבל כשאתם מבינים את זה,
-
3:33 - 3:37זה מסדר מחדש את הסטריאוטיפים
שנמצאים בראש שלכם. -
3:38 - 3:41אבל התמונות לא חייבות
רק להראות אנשים, -
3:41 - 3:43לפעמים הן מציגות תחושה.
-
3:43 - 3:45ישר אחרי אירועי ה11 בספטמבר,
-
3:46 - 3:49הייתי בנקודה,
-
3:49 - 3:50בדיוק כמו כל אחד אחר,
-
3:50 - 3:55שממש לא ידעתי איך להתמודד
עם כל מה שעבר עלינו, -
3:55 - 4:01והרגשתי ששום תמונה
לא תוכל לתפוס את הרגע הזה, -
4:01 - 4:03ורק רציתי שהשער יהיה שחור,
-
4:03 - 4:05כאילו אין בכלל שער.
-
4:05 - 4:09ודיברתי עם בעלי,
הקריקטוריסט ארט שפיגלמן, -
4:09 - 4:13והזכרתי בפניו שאני הולכת להציע שער שכזה,
-
4:13 - 4:15והוא אמר "אה, אם את כבר עושה שער שחור,
-
4:15 - 4:19"אז למה שלא תוסיפי
צלליות של מגדלי התאומים, -
4:19 - 4:21בצבע שחור על הרקע השחור?"
-
4:21 - 4:22והתיישבתי כדי לצייר את זה,
-
4:22 - 4:24וברגע שראיתי את זה,
-
4:25 - 4:26קיבלתי צמרמורת בגבי
-
4:26 - 4:28והבנתי
-
4:29 - 4:32שבסירוב הזה לייצר תמונה,
-
4:32 - 4:37מצאנו דרך לתפוס את האובדן
-
4:37 - 4:39ואת האבל
-
4:39 - 4:40ואת החסך.
-
4:42 - 4:46וזה היה דבר מאוד עמוק
שלמדתי בתהליך -- -
4:46 - 4:52שלפעמים התמונות שאומרות הכי הרבה
-
4:52 - 4:55עושות את זה עם האמצעים הכי דלים.
-
4:56 - 4:59ותמונה פשוטה יכולה לדבר בקול רם.
-
4:59 - 5:03זו התמונה שפירסם בוב סטק
-
5:03 - 5:07מיד אחרי שברק אובמה נבחר לנשיא,
-
5:08 - 5:11והוא תפס רגע היסטורי.
-
5:11 - 5:14אבל אנחנו לא באמת יכולים לתכנן לזה,
-
5:14 - 5:15בגלל שכדי לעשות משהו כזה,
-
5:15 - 5:21אנחנו חייבים לתת לאמן להרגיש
את הרגשות שכולנו מרגישים -
5:21 - 5:23בזמן שזה קורה.
-
5:23 - 5:27אז בחזרה לנובמבר 2016,
-
5:27 - 5:30במהלך הבחירות שהתקיימו בשנה שעברה,
-
5:30 - 5:33התמונה היחידה שיכלנו לפרסם הייתה זו,
-
5:33 - 5:37שהייתה בכל דוכן עיתונים
במהלך כל השבוע שאנשים הצביעו. -
5:37 - 5:38(הקהל צוחק)
-
5:38 - 5:41בגלל שידענו
שמישהו ירגיש את זה -- -
5:41 - 5:42(הקהל צוחק)
-
5:42 - 5:45כשתוצאות הבחירות הוכרזו.
-
5:46 - 5:49וכשגילינו מה היו תוצאות הבחירות,
-
5:51 - 5:52היינו פשוט אבודים,
-
5:52 - 5:58וזו התמונה ששלח בוב סטק שוב,
-
5:59 - 6:02והיא באמת פגעה בול.
-
6:02 - 6:04ושוב,
-
6:04 - 6:10אנחנו לא באמת יכולים לנחש
מה הולך להגיע בעתיד, -
6:10 - 6:13אבל פה הרגשנו שאנו לא יודעים
איך להמשיך ולהתקדם, -
6:13 - 6:14ובכל זאת התקדמנו,
-
6:14 - 6:20וזו התמונה שפירסמנו
אחרי הניצחון של דונאלד טראמפ -
6:20 - 6:24ובזמן צעדת הנשים
-
6:24 - 6:25בכל ארצות הברית.
-
6:26 - 6:28אז במהלך כל אותם 24 השנים,
-
6:28 - 6:33ראיתי מעל ל1,000 תמונות
מתעוררות לחיים שבוע אחר שבוע, -
6:33 - 6:35ולעיתים קרובות נשאלתי
"מי האהובה עלי ביותר?", -
6:35 - 6:37אבל אני לא יכולה לבחור,
-
6:37 - 6:43בגלל שהדבר שאני הכי גאה בו
זה איך כל תמונה שונה לחלוטין -
6:43 - 6:44אחת מהשנייה.
-
6:44 - 6:48וזה בזכות הכישרון והגיוון
-
6:48 - 6:51של כל האמנים שתורמים לעבודה.
-
6:52 - 6:53ועכשיו, טוב...
-
6:53 - 6:55עכשיו אנחנו בבעלות רוסיה,
-
6:55 - 6:56אז --
-
6:57 - 6:58(הקהל צוחק)
-
6:58 - 7:00בתמונה שרינדר ברי בליט פה,
-
7:00 - 7:06יוסטס הפך,
יוסטס ולדימירוביץ' טילי. -
7:06 - 7:11והפרפר הוא לא אחר מאשר
דונאלד טארמפ בפנים נדהמות -
7:11 - 7:12מנופף בכנפיו,
-
7:12 - 7:16מנסה להבין
איך לשלוט באפקט הפרפר, -
7:16 - 7:22והלוגו המפורסם
שצוייר ע"י ריה ארווין בשנת 1925 -
7:22 - 7:23מופיע כעת באותניות רוסיות.
-
7:24 - 7:28אז מה שהופך אותי לנרגשת ממש
בנוגע לרגע הזה -
7:28 - 7:31זו הדרך שבה...
-
7:32 - 7:37אתם יודעים, העיתונות החופשית
היא הכרחית לדמוקרטיה. -
7:37 - 7:40ואנו יכולים לראות מהנשגב למגוכח,
-
7:40 - 7:45שאמנים יכולים ללכוד את כל שמתרחש
-
7:45 - 7:47בדרך כזו שאמן
-
7:48 - 7:53שחמוש רק בדיו או בצבעי מים
-
7:53 - 7:59מצליחים ללכוד ולהיכנס לדיאלוג התרבותי.
-
7:59 - 8:04וזה שם את אותם אמנים
במרכז התרבות הזו, -
8:04 - 8:06וזה בדיוק
איפה שאני חושבת שמקומם. -
8:07 - 8:10בגלל שהדבר הכי חשוב שאנו צריכים כרגע,
זו קריקטורה טובה. -
8:10 - 8:12תודה רבה.
-
8:12 - 8:16(מחיאות כפיים)
- Title:
- הסיפורים שמאחורי השערים הניצחיים של מגזין הניו יורקר
- Speaker:
- פרנסואה מולי
- Description:
-
more » « less
הכירו את פרנסואה מולי, עורכת האומנות של הניו יורקר. במהלך 24 השנים האחרונות, היא סייעה להחליט מה יופיע בכל שער של המגזין המפורסם, מהאיור השחור על שחור של מגדלי התאומים בשבוע שלאחר אירועי ה11 לספטמבר, ועד לשער המודרני של יוסטס טילי, הקמע של המגזין בהשפעה רוסית. בשיחה סוקרת וויזואלית זו, מולי תוהה איך ציור פשוט יכול לחתוך דרך גלים של מראות שאנו רואים בכל יום ויום, ובצורה אלגנטית ללכוד את התחושות (והרגישות) של נקודה בציר הזמן.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 08:29
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for The stories behind The New Yorker's iconic covers | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for The stories behind The New Yorker's iconic covers | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for The stories behind The New Yorker's iconic covers | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for The stories behind The New Yorker's iconic covers | |
|
Alon Alboher edited Hebrew subtitles for The stories behind The New Yorker's iconic covers |