להשמיע את קולֵך בגנות האלימות המינית: מירה ויג'איאן ב-TEDxבתי-הפרלמנט
-
0:00 - 0:20משונה לדבר על העצמה,
-
0:20 - 0:21כי כשאנו מדברים על העצמה,
-
0:21 - 0:24מה שהכי משפיע עלינו
הם הסיפורים. -
0:24 - 0:27אז אני רוצה להתחיל
בסיפור יומיומי: -
0:28 - 0:31מה זה באמת להיות
אשה צעירה בהודו. -
0:32 - 0:35חייתי את 27 שנות חיי
האחרונות בהודו, -
0:35 - 0:38התגוררתי ב-3 ערים קטנות
בשתי ערים גדולות, -
0:38 - 0:41ועברתי כמה חוויות.
-
0:42 - 0:44כשהייתי בת 7,
-
0:44 - 0:47מורה פרטי שהיה מגיע לביתנו
כדי ללמד אותי חשבון, -
0:47 - 0:49התעלל בי מינית.
-
0:50 - 0:53הוא היה תוחב את ידו
מתחת לחצאיתי... -
0:58 - 1:00הוא היה תוחב את ידו
מתחת לחצאיתי ואומר לי -
1:00 - 1:02שהוא יודע איך לגרום לי
להרגיש טוב. -
1:03 - 1:05בגיל 17,
-
1:05 - 1:08נער מביה"ס התיכון שלי
הפיץ הודעת דוא"ל -
1:08 - 1:11שפירטה את כל ההתנכלויות המיניות
-
1:11 - 1:13שהוא מסוגל לעולל לי
-
1:13 - 1:16כי לא התייחסתי אליו.
-
1:17 - 1:20בגיל 19 עזרתי לחברה...
-
1:21 - 1:24שהוריה כפו עליה
להינשא לגבר מבוגר ממנה, -
1:24 - 1:27להימלט מנישואין של התעללות.
-
1:28 - 1:32בגיל 21, כשחברתי ואני הלכנו
ערב אחד ברחוב, -
1:35 - 1:38גבר אחד הפשיל את מכנסיו
ואונן לנגד עינינו. -
1:39 - 1:43קראנו לעזרה,
אך איש לא נענה. -
1:44 - 1:47בגיל 25, כשהלכתי הביתה
ערב אחד, -
1:48 - 1:52שני גברים על אופנוע
תקפו אותי. -
1:52 - 1:53הייתי מאושפזת 2 לילות
בבית החולים -
1:53 - 1:56בהחלמה מההלם והפציעות.
-
1:57 - 1:58אם כן...
-
1:59 - 2:01לכל אורך חיי ראיתי נשים:
-
2:02 - 2:04קרובות-משפחה, חברות, עמיתות,
-
2:04 - 2:06שהתנסו בדברים האלה,
-
2:06 - 2:10ורק לעתים רחוקות
הן דיברו על כך. -
2:10 - 2:14במלים פשוטות,
לא קל לחיות בהודו. -
2:15 - 2:18אבל היום לא אדבר
על הפחד הזה, -
2:18 - 2:20אלא אספר לכם
על נתיב למידה מעניין -
2:20 - 2:23שהפחד הזה הוביל אותי אליו.
-
2:25 - 2:28מה שקרה לילה אחד
בדצמבר 2012, -
2:28 - 2:30שינה את חיי.
-
2:30 - 2:33נערה צעירה, סטודנטית בת 23,
-
2:33 - 2:37עלתה על אוטובוס בדלהי
עם החבר שלה. -
2:38 - 2:40באוטובוס היו 6 גברים,
-
2:40 - 2:44בחורים צעירים, כמו אלה
שאפשר לפגוש בכל יום בהודו, -
2:44 - 2:46והדיווח המצמרר
של מה שקרה בהמשך -
2:46 - 2:50שודר שוב ושוב
בתקשורת ההודית והבינלאומית. -
2:51 - 2:54אותה נערה נאנסה שוב ושוב,
-
2:54 - 2:57לגופה הוחדר בכוח מוט עבה,
-
2:57 - 3:00היא הוכתה, ננשכה
וננטשה למותה. -
3:00 - 3:02פיו של החבר שלה נחסם,
-
3:02 - 3:05והוא הותקף והוכה
עד אובדן הכרה. -
3:06 - 3:09היא מתה ב-29 לדצמבר.
-
3:10 - 3:12ובשעה שמרביתנו, כאן,
-
3:12 - 3:15התכוננו לקבל את פני
השנה החדשה, -
3:15 - 3:18הודו שקעה באפלה.
-
3:19 - 3:22לראשונה בהיסטוריה שלנו,
-
3:22 - 3:25גברים ונשים בעריה של הודו
-
3:25 - 3:27נאלצו להכיר באמת המבהילה
-
3:27 - 3:30בנוגע למצבן האמיתי
של הנשים בארץ. -
3:30 - 3:33כמו צעירות רבות,
-
3:33 - 3:35גם אני הייתי מבוהלת לגמרי.
-
3:35 - 3:36לא יכולתי להאמין שמשהו כזה
-
3:36 - 3:39יכול לקרות בעיר בירתה
של מדינה. -
3:39 - 3:42הייתי כועסת ומתוסכלת,
-
3:42 - 3:45אך מעל לכל,
חשתי חסרת-ישע לחלוטין. -
3:46 - 3:48כי מה אפשר לעשות, נכון?
-
3:48 - 3:50יש שכותבים בלוגים,
יש שמתעלמים, -
3:50 - 3:52יש שמצטרפים להפגנות.
-
3:52 - 3:53עשיתי את כל אלה;
-
3:53 - 3:56בעצם, זה מה שכולם עשו
לפני שנתיים. -
3:56 - 3:58אז התקשורת היתה מלאה בכתבות
-
3:58 - 4:03על כל המעשים האיומים
שהגברים ההודיים מסוגלים להם. -
4:03 - 4:04השוו אותם לחיות,
-
4:04 - 4:07לבהמות עצורות מבחינה מינית.
-
4:07 - 4:12למעשה, האירוע הזה היה כה זר
ובלתי-סביר בתודעה ההודית, -
4:12 - 4:14עד כי התגובה של התקשורת בהודו,
-
4:14 - 4:17ושל הציבור והפוליטיקאים
הוכיחה נקודה אחת: -
4:18 - 4:20שאיש לא ידע מה לעשות.
-
4:20 - 4:22ואיש לא רצה לקחת אחריות לכך.
-
4:23 - 4:25הנה כמה תגובות חסרות-רגישות
-
4:25 - 4:28שפורסמו בתקשורת מטעם אישים בולטים
-
4:28 - 4:31בתגובה לאלימות המינית נגד נשים
באופן כללי. -
4:31 - 4:33[אפשר להבין אונס של נערות
אך לא תקיפת ילדים] -
4:33 - 4:35[הנערה היתה צריכה
לקרוא לאנסים "אחים"] -
4:35 - 4:36[יש להאשים את קורבנות האונס]
-
4:36 - 4:38את הראשונה השמיע חבר פרלמנט,
-
4:38 - 4:42את השניה - מנהיג רוחני,
-
4:43 - 4:46ואת השלישית ביטא בעצם
העו"ד מטעם ההגנה -
4:46 - 4:49כשהנערה עדיין נלחמה על חייה
ואחר נפטרה. -
4:50 - 4:54כאשה שהיתה עדה לכך
יום אחר יום, -
4:54 - 4:56זה נמאס לי.
-
4:56 - 4:58כסופרת ופעילה בנושאי מגדר,
-
4:58 - 5:00כתבתי הרבה על נשים,
-
5:00 - 5:03אבל הפעם הבנתי שזה שונה.
-
5:03 - 5:05כי חלק ממני הבין
-
5:05 - 5:07שיש בי משהו מאותה צעירה,
-
5:07 - 5:10והחלטתי שאני רוצה לשנות זאת.
-
5:10 - 5:13אז עשיתי משהו ספונטני ופזיז.
-
5:13 - 5:16נרשמתי לאתר של עיתונות אזרחית
-
5:16 - 5:18בשם "איי-ריפורט",
-
5:18 - 5:22והקלטתי סרטון שמתאר
את המצב בבנגלור. -
5:22 - 5:24דיברתי על תחושותי,
-
5:24 - 5:26דיברתי על המציאות בשטח,
-
5:26 - 5:29ודיברתי על התסכול
של החיים בהודו. -
5:31 - 5:34תוך שעות ספורות
הבלוג זכה לתפוצה רחבה, -
5:35 - 5:38והגיעו תגובות והרהורים
מכל רחבי העולם. -
5:38 - 5:41באותו רגע עלו בדעתי
מספר דברים: -
5:42 - 5:47האחד, הטכנולוגיה היתה תמיד זמינה
לצעירות רבות כמוני -
5:48 - 5:52שנית, כמוני, רוב הצעירות
-
5:52 - 5:55בקושי מנצלות אותה
כדי להביע את דעותיהן. -
5:56 - 5:59שלישית, הבנתי לראשונה
-
5:59 - 6:01שהקול שלי חשוב.
-
6:02 - 6:05אז בחודשים הבאים
-
6:05 - 6:07סיקרתי שורה של אירועים בבנגלור
-
6:07 - 6:10שלא נמצא להם מקום
בתקשורת הרגילה. -
6:11 - 6:14בפארק קאבון, פארק גדול בבנגלור,
-
6:14 - 6:16הצטרפתי להתכנסות של 100 איש
-
6:16 - 6:18וקבוצות של גברים צעירים התנדבו
-
6:18 - 6:22ללבוש חצאיות כדי להראות
שבגדים אינם הזמנה לאונס. -
6:25 - 6:27כשדיווחתי על אירועים אלה,
-
6:27 - 6:29זה היה מבחינתי פורקן.
הרגשתי שיש לי ערוץ -
6:29 - 6:32לשחרר דרכו את כל הרגשות
שכלאתי בתוכי. -
6:34 - 6:36השתתפי בצעדה לבית העירייה
-
6:36 - 6:39שבה סטודנטים נשאו שלטים
שבהם נאמר: -
6:39 - 6:41"הירגו אותם! תלו אותם!"
-
6:41 - 6:45"לא הייתם עושים זאת
לאימהות או לאחיות שלכם". -
6:46 - 6:48הלכתי למשמרת הדלקת נרות
-
6:48 - 6:50שבה נאספו אזרחים
-
6:50 - 6:53כדי לשוחח בגלוי
על נושא האלימות המינית, -
6:54 - 6:56והקלטתי המון בלוגים
-
6:56 - 7:03שהגיבו על המצב המדאיג
בהודו, באותה עת. -
7:04 - 7:07התגובות בלבלו אותי.
-
7:07 - 7:10בעוד שתגובות תומכות
זרמו מכל העולם, -
7:10 - 7:12הגיעו גם תגובות מרושעות.
-
7:12 - 7:13יש שכינו אותי "צבועה".
-
7:13 - 7:16אחרים כינו אותי "קורבן",
"תומכת באונס". -
7:16 - 7:18אמרו אפילו
שיש לי מניע פוליטי. -
7:18 - 7:21אבל התגובה הזו
מתארת טוב למדי -
7:21 - 7:24את מה שאנו
עוסקים בו כאן, היום. -
7:24 - 7:26[לא שמעתי מהנשים במשפחתי
שום תלונות על קשיים] -
7:26 - 7:28אבל במהרה נוכחתי לדעת
שזה לא הכל. -
7:29 - 7:32ככל שחשתי מועצמת
מן החירות החדשה -
7:32 - 7:35שערוץ העיתונות האזרחית העניק לי,
-
7:35 - 7:38מצאתי עצמי במצב לא-מוכר.
-
7:38 - 7:41אז מתישהו באוגוסט שעבר
נכנסתי ל"פייסבוק" -
7:41 - 7:43ועברתי על תזרים החדשות שלי,
-
7:43 - 7:45וראיתי קישור מסוים
-
7:45 - 7:47שהשתתפו בו חברי.
-
7:47 - 7:49הקלקתי על הקישור;
הוא החזיר אותי -
7:49 - 7:52לכתבה שהועלתה ע"י נערה אמריקנית
-
7:52 - 7:54בשם מיקלה קרוס.
-
7:54 - 7:56כותרת הכתבה היתה:
-
7:56 - 7:59"הודו: הסיפור שלא רציתם לשמוע".
-
8:01 - 8:03ובכתבה היא גוללה
-
8:03 - 8:07את רשמיה האישיים והבלתי-אמצעיים
מהטרדה מינית בהודו. -
8:07 - 8:11היא כתבה: "אין שום דרך
להתכונן לקראת העיניים, -
8:11 - 8:13"העיניים שננעצו בכל יום
-
8:13 - 8:16"בבעלות כזו בגופי,
-
8:16 - 8:18"ללא שינוי בהבעתן,
-
8:18 - 8:20"בין אם החזרתי מבט או לא.
-
8:21 - 8:23"כשהלכתי אל מוכר הפירות
או החייט, -
8:24 - 8:26"ננעצו בי מבטים בחדות כזו,
-
8:26 - 8:29"שהם ממש חתכו ממני
נתח אחרי נתח." -
8:29 - 8:33היא כינתה את הודו:
"גן-עדן למטייל וגיהינום לאשה". -
8:33 - 8:36היא אמרה שעקבו אחריה,
שלחו אליה ידיים ואוננו מולה. -
8:36 - 8:39בהמשך אותו ערב,
הכתבה הפכה ויראלית. -
8:39 - 8:43היא הגיעה לערוצי החדשות
בכל העולם. -
8:43 - 8:44כולם דיברו עליה.
-
8:44 - 8:47היא זכתה ליותר ממיליון צפיות,
לאלף תגובות ושיתופים, -
8:47 - 8:52וגיליתי שאני עדה
למשהו דומה מאד: -
8:52 - 8:55התקשורת נלכדה במעגל קסמים זה
-
8:55 - 8:57של דעות והתפרצויות
-
8:57 - 8:59ללא שום תוצאה ממשית.
-
9:00 - 9:04אז באותו ערב, כשישבתי ותהיתי
איך עלי להגיב, -
9:04 - 9:07גיליתי שאני מתמלאת ספקות.
-
9:07 - 9:11ככתבת, ניגשתי לנושא הזה
כצופה מן הצד; -
9:12 - 9:16כהודית, חשתי מבוכה וחוסר-אמון;
-
9:17 - 9:20וכפעילה, הסתכלתי על זה
כמי שמגינה על זכויות, -
9:20 - 9:23אבל כעיתונאית אזרחית,
-
9:23 - 9:26חשתי לפתע פגיעה מאד.
-
9:26 - 9:28היא, הצעירה הזו,
-
9:28 - 9:31השתמשה הרי בערוץ מסוים
כדי לדבר על חווייתה, -
9:31 - 9:32בדיוק כמוני,
-
9:32 - 9:35ובכל זאת חשתי
שלא די בכך. -
9:35 - 9:37אתם מבינים,
איש לא יגלה לכם -
9:37 - 9:40שהעצמה אמיתית מגיעה
מכך שאת נותנת לעצמך -
9:40 - 9:42את הרשות לחשוב ולפעול.
-
9:42 - 9:44לעתים קרובות גורמים להעצמה להישמע
-
9:44 - 9:47כמו אידיאל, כמו איזה הישג נפלא.
-
9:48 - 9:49כשאנו מדברים על העצמה,
-
9:49 - 9:53לעתים קרובות מדובר
במתן גישה לחומרים. -
9:53 - 9:55במתן גישה לכלים.
-
9:55 - 9:58אבל העניין הוא
שהעצמה היא רגש. -
9:58 - 10:00זאת הרגשה.
-
10:00 - 10:02הצעד הראשון בדרך להעצמה
-
10:02 - 10:05הוא להעניק לעצמך את הסמכות,
-
10:05 - 10:07את המפתח לרצון עצמאי,
-
10:07 - 10:09ועבור הנשים בכל מקום,
-
10:09 - 10:11לא משנה מי אנו
או מניין אנו, -
10:11 - 10:14זהו השלב הקשה ביותר.
-
10:15 - 10:17אנו פוחדות מצליל קולנו,
-
10:17 - 10:20כי הוא מציין את נוכחותנו,
אבל זה בדיוק הדבר -
10:20 - 10:22שנותן לנו את הכוח
לשנות את סביבתנו. -
10:23 - 10:25אז במצב הזה שבו נמצאתי,
-
10:25 - 10:28מול מציאויות כה רבות ושונות,
-
10:28 - 10:29לא הייתי בטוחה כיצד עלי
לשפוט את הדברים, -
10:29 - 10:32כי לא ידעתי
מה זה יאמר מבחינתי. -
10:32 - 10:35חששתי לחרוץ דיעה
כי לא ידעתי מה יקרה -
10:35 - 10:38אם לא אתמוך בדעתה
של אותה נערה. -
10:38 - 10:40לא ידעתי מה תהיה מבחינתי המשמעות
-
10:40 - 10:45אם אקרא תיגר
על האמת של מישהו אחר. -
10:45 - 10:46ובכל זאת, זה היה פשוט.
-
10:46 - 10:48היה עלי לקבל החלטה:
-
10:48 - 10:50האם להשמיע את קולי
או לשתוק? -
10:51 - 10:53אז אחרי מחשבה מרובה,
-
10:53 - 10:56הקלטתי בתגובה וידאו בלוג
-
10:56 - 10:58ואמרתי למיקלה,
-
10:58 - 11:00שיש להודו כמה היבטים,
-
11:00 - 11:04וגם ניסיתי להסביר...
-
11:06 - 11:08ניסיתי להסביר שהכל יסתדר
-
11:08 - 11:11והבעתי את צערי
על מה שהיא עברה. -
11:11 - 11:14ואחרי כמה ימים, הוזמנתי לראיון
בשידור חי יחד איתה, -
11:14 - 11:19ובפעם הראשונה יצרתי קשר
עם הנערה הזו, -
11:19 - 11:21שמעולם לא פגשתי,
שחיה כה רחוק ממני, -
11:21 - 11:24ועם זאת חשתי כה קרובה אליה.
-
11:24 - 11:27מאז שאותה כתבה התפרסמה,
-
11:27 - 11:29יותר צעירים מאי-פעם
-
11:29 - 11:32דנו בנושא ההטרדה המינית בקמפוס,
-
11:33 - 11:35והאוניברסיטה שבה למדה מיקלה
-
11:35 - 11:38סיפקה לה את העזרה
שהיתה נחוצה לה. -
11:39 - 11:41האוניברסיטה אפילו נקטה באמצעים
-
11:41 - 11:45להכשיר את הסטודנטים
ולספק להם את הכישורים הדרושים -
11:45 - 11:48כדי להתעמת עם אתגרים
כגון הטרדה, -
11:49 - 11:52ובפעם הראשונה חשתי שאינני לבד.
-
11:53 - 11:55כי אם למדתי משהו
-
11:55 - 11:57כעיתונאית אזרחית פעילה
-
11:57 - 12:00בשנים האחרונות,
-
12:00 - 12:03הרי זה חוסר היכולת
הנורא שלנו כחברה -
12:03 - 12:07למצוא באופן פעיל דרכים
בהן קולנו יישמע. -
12:07 - 12:12איננו מבינות שכאשר אנו
עומדות על שלנו, -
12:12 - 12:14איננו עומדות על שלנו
רק כבני-אדם יחידים, -
12:14 - 12:17אלא מייצגות את קהילותינו,
-
12:17 - 12:19את ידידותינו, את חברינו.
-
12:19 - 12:23רובנו אומרים שזכויות הנשים
נשללות מאיתן, -
12:23 - 12:25אבל האמת היא שבדרך כלל,
-
12:25 - 12:28הנשים הן ששוללות מעצמן
זכויות אלה. -
12:28 - 12:31בסקר שנערך לאחרונה בהודו,
-
12:31 - 12:3595% מהנשים שעובדות
בתחום תקשורת המחשבים, -
12:35 - 12:38התעופה, האירוח והמוקדים הטלפוניים,
-
12:38 - 12:41אמרו שהן לא חשות בטחון
בדרכן הביתה לבדן -
12:41 - 12:44אחרי העבודה, בשעות הערב המאוחרות.
-
12:44 - 12:46בבנגלור, שממנה באתי,
-
12:46 - 12:48המספר עומד על 85%.
-
12:49 - 12:51באזורים כפריים בהודו,
-
12:51 - 12:54אם להסתמך על המקרים האחרונים
-
12:54 - 12:57של אונס קבוצתי בבדואן
ותקיפות בחומצה באודישה -
12:57 - 12:59ובאליגר,
-
12:59 - 13:01הרי שעלינו לפעול בדחיפות.
-
13:02 - 13:04אל תבינו אותי לא נכון:
-
13:04 - 13:07האתגרים שיעמדו בפני נשים
-
13:07 - 13:10כשתבואנה לספר את סיפוריהן
הם אמיתיים, -
13:10 - 13:12אבל עלינו להתחיל לחפש
-
13:12 - 13:15ולנסות לזהות אמצעי תקשורת
-
13:15 - 13:17לקחת בהם חלק במערכת שלנו
-
13:17 - 13:19ולא סתם לפנות לתקשורת בעיוורון.
-
13:21 - 13:24כיום, יותר נשים מאי-פעם
-
13:24 - 13:27מתייצבות ומציגות שאלות
לממשלת הודו, -
13:27 - 13:30וזו תוצאה של האומץ הזה.
-
13:31 - 13:34מדובר בעלייה של פי 6
בכמות הנשים -
13:34 - 13:36שמדווחות על הטרדה,
-
13:36 - 13:40והממשלה העבירה ב-2013
את התיקון לחוק הפלילי -
13:40 - 13:43כדי להגן על נשים
מפני תקיפה מינית. -
13:44 - 13:46לסיום ההרצאה הזאת,
-
13:46 - 13:48ברצוני רק לומר
-
13:48 - 13:52שאני יודעת שלרבות מאיתנו
כאן באולם יש סודות משלנו, -
13:53 - 13:56אבל בואו נשמיע את קולנו.
-
13:56 - 13:58הבה ניאבק בבושה
ונדבר על זה -
13:58 - 14:02אם באמצעי תקשורת כלשהו,
או בקהילה, -
14:02 - 14:05או עם אדם אהוב.
תבחרו כאשר תבחרו, -
14:05 - 14:08אבל בואו נשמיע את קולנו.
-
14:08 - 14:11האמת היא
שסופה של הבעייה הזו -
14:11 - 14:13מתחיל בנו.
-
14:13 - 14:13תודה לכם.
-
14:13 - 14:26[מחיאות כפיים]
-
14:27 - 14:30המארח: הרעיון שמאחורי TEDxשינוי
-
14:30 - 14:32הוא שאנשים יוכלו לנקוט פעולה
כדי לחולל שינוי, -
14:32 - 14:34ואת דיברת מעט על כך.
-
14:34 - 14:35האם את יכולה לשלוף רעיון,
בטרם תלכי, -
14:35 - 14:40שתוכלי לחלוק עם הקהל
בנוגע לפעולה שבה יוכלו לנקוט? -
14:40 - 14:44מירה ויג'איאן: ובכן, ברור לי
שכולנו כאן משתמשים באינטרנט, -
14:44 - 14:47ושתי במות שעולות מיד על הדעת
-
14:47 - 14:49הן "איי-ריפורט" ו"גרדיאן וויטנס",
-
14:49 - 14:52שתיהן במות בינלאומיות
רבות-עוצמה, -
14:52 - 14:55שבהן אנשים יכולים לחלוק
את דעותיהם וסיפוריהם -
14:55 - 14:56ושבהן גם אני מרבה להשתמש,
-
14:56 - 14:59אז זו, לדעתי, אפשרות אחת,
-
14:59 - 15:00ודבר נוסף שברצוני לומר
-
15:00 - 15:03הוא שלרבות מאיתנו, כאן באולם,
-
15:05 - 15:09יש גם כוח וגישה במשרדינו,
במקומות העבודה שלנו -
15:09 - 15:11ובקהילות שלנו,
-
15:11 - 15:14ועלינו לנצל זאת
בכדי ליצור ערוצים -
15:14 - 15:18כדי לקרב בין אנשים
שיספרו את סיפוריהם -
15:18 - 15:20באופן עצמאי.
-
15:21 - 15:23תודה לכם.
[מחיאות כפיים]
- Title:
- להשמיע את קולֵך בגנות האלימות המינית: מירה ויג'איאן ב-TEDxבתי-הפרלמנט
- Description:
-
more » « less
מירה ויג'איאן היא עיתונאית שפועלת כדי למנף את המדיה הדיגיטלית לטובת שינוי חברתי והעצמה מעל במות של עיתונאות אזרחית. ב-2013 היא זכתה בפרס העיתונאות האזרחית של CNN-IBN (ערוץ CNN ההודי) על דיווחיה בעקבות מקרה האונס בדלהי. בהרצאה מרשימה זו מתעמקת מירה ברעיון לפיו הפתרון לבעיית האלימות המינית מתחיל בנשים שמוצאות את קולן.
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDxTalks
- Duration:
- 15:33
Show all
