אריס ונטקידיס : להבין מפות

מתכנן המפות אריס ונטקידיס מוקסם ממפות שאנחנו מציירים במוחנו כשאנחנו עוברים בעיר -- פחות דומות למפת רחובות, יותר כמו סכמות או דיאגרמות קווים, תמונות מופשטות של יחסים הין מקומות. איך אנחנו יכולים ללמוד מהמפות המוחיות האלה כדי ליצור אמיתיות טובות יותר? כמקרה מבחן, הוא מארגן את מפת דאבלין הידועה לשמצה. (צולם ב TEDxDublin)

אני מארגן מידע. אני מעצב גרפי.

ברמה המקצועית, אני משתדל ללבן דברים,

שלעיתים קרובות, בעצמם אינם ברורים כל כך.

אבי בספק יבין את מה

שאני עושה למחייתי.

אבותיו בשושלת היוחסין שלי היו חקלאים.

הוא חלק מקבוצת מיעוט המכונה היוונים הפונטיכים.

הם שכנו באסיה הקטנה, ונסו ליוון

לאחר רצח עם לפני כמאה שנים,

ומאז, הגירה הייתה למרכיב

מאפיין במשפחתי.

אבי היגר לגרמניה, שם למד והתחתן

וכתוצאה מכך, יש לי מוח שמחציתו היא גרמנית

עם כל החשיבה האנאליטית

ועם ההתנהלות היורמית במקצת.

וברור שנגזר עלי להיות זר בשתי המדינות,

וזה מין הסתם איפשר לי בקלות

להגר גם אני, לפי מיטב המסורת המשפחתית, אם תרצו.

אך זה מובן, שלרוב אנו יוצאים למסעות

יום יום בתוך עיר, ובמיוחד

אם אתה מכיר את העיר, להגיע מ-A ל-B

נראה די ברור, נכון?

אך השאלה היא, למה זה ברור?

כיצד יודעים לאן הולכים?

אז אני נסחפתי לחוף מעבורות של דבלין

לפני 12 שנה בערך, עובד זר בעל מקצוע, אם תרצו,

ואני יודע שכל אחד חווה חוויה כזאת, נכון?

אתה מגיע לעיר לא מוכרת, והמוח שלך מתאמץ

לעשות סדר מהמקום החדש הזה.

כשתמצא את המרכז שלך, הבית שלך,

אתה מתחיל ליצור מפה חוויתית של הסביבה שלך.

המפה למעשה קיימת רק

אצלך במוח . כל סוגי החיות עושים זאת,

על אף שכולנו משתמשים בכלים מעט שונים.

אנו, בני האדם, כמובן, לא נעים ממקום למקום

תוך כדי סימון השטח שלנו בריח, כמו כלבים.

אנחנו לא משתוללים סביב בהשמעת ציפצופים אולטרה סוניים, כמו עטלפים.

אנחנו פשוט לא נוהגים כך,

למרות שבילוי לילי במחוז TEMPLE BAR יכול להיות די פרוע. (צחוק)

לא, אנחנו כן עושים שני דברים חשובים לנכס לעצמנו מקום.

קודם, אנחנו נעים לאורך נתיבים קויים.

לרוב נמצא רחוב ראשי והרחוב הראשי הזה

הופך למפה לינארית במוחינו.

אבל מוחותינו שומרים על פשטות, כן?

כל רחוב נתפס לרוב כקו ישר,

ואנחנו מתעלמים מכל הפיטולים ועיקולים שעושים הרחובות.

במידה וכן נרד לרחוב צדדי,

מוחותינו נוטים להקנות לפניה זו זווית של 90 מעלות.

ברור שזה יוצר רגעים מצחיקים

כשאתה בעיר עתיקה הבנויה על איזה

הגיון מעגלי למתאר העיר, כן?

אולי חוויתם את זה גם, כן?

בוא נגיד שאתה נמצא במקום ברחוב צדדי היוצא

מכיכר קטדרלה מרכזית, ואתה רוצה להגיע

למקום אחר ברחוב צדדי דומה.

המפה החוויתית במוח שלך אומרת לך," אריס,

תחזור לכיכר הקטדרלה המרכזית, לך

90 מעלות ורד בכביש הצדדי השני."

אך איך שהוא אתה מרגיש הרפתקן באותו יום,

ולפתע אתה מגלה ששתי הנקודות

היו למעשה בעבריו השונים של אותו בניין.

עכשיו, אני לא יודע לגביכם, אבל אני תמיד חש כמגלה

חור תולעת או שער בין מרחבי.

אז אנחנו נעים לאורך נתיבים קויים

והמוח שלנו מיישר רחובות ומבין פניות

כבעלות 90 מעלות.

הדבר השני שאנו עושים לנכס לעצמינו מקום

הוא לשייך משמעות ורגשות לעצמים

הנראים לאורך אותם הקוים.

אם תטיילו במרחבים האיריים, ותשאלו קשישה

איך מגיעים לאן שהוא, היכונו

לשעת סיפור בנוסח האירים בנוגע לכל תוואי שטח הראוי לציון.כן?

היא תספר לכם על הפאב איפה שאחותה הייתה עובדת,

ואז עברו את הכנסייה שבה התחתנתי, ככה בערך.

אז אנו ממלאים את המפות החוויתיות שלנו בסמני משמעות אלה.

זאת ועוד, אנו מפשטים,

חוזרים על תבניות ומזהים אותן.

אנחנו מזהים אותן לפי החוויות

ומפשטים אותן לסמלים.

וכמובן שכולנו מסוגלים

להבין את הסמלים האלה. (צחוק)

יתירה מזאת, כולנו מסוגלים להבין

את המפות החוויתיות וכולכם מסוגלים

ליצר את המפות החוויתיות האלו לבדכם.

אז בפעם הבאה, כשתרצה לספר לחבר שלך איך מגיעים אליכם,

אתה נוטל תחתית לכוס, תופס מפית,

ואתה צופה בעצמך משרטט דוגמה מדהימה

של תכנון תקשורתי. יש קוים ישרים.

יש פניות של 90 מעלות.

אולי תוסיף סמלים קטנים לאורך הדרך.

ולכשתביט בציור שזה עתה ציירת

אתה קולט שהוא לא דומה למפת רחוב.

לו היית מניח מפת רחוב אמיתית

על גבי מה שכרגע ציירת, תגלה שהרחובות שלך

והמרחקים, ממש לא יחפפו.

לא, מה שכרגע ציירת

יותר דומה לשרטוט או תוכנית.

זה הרכבה חזותית של קוים, נקודות, אותיות,

לפי תכנון שפת מוחינו.

אז זו לא הפתעה גדולה שהאייקון הגדול לתכנון מידע

של המאה האחרונה, השיא של איך מראים לכולם

כיצד מגיעים מ-A ל-B, מפת רכבת התחתית הלונדונית

לא עוצבה על ידי שרטט מפות או מעצב ערים.

היא עוצבה על ידי שרטט הנדסה.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הרי בק, יישם את עקרונות

התכנון של שרטוט סכמטי, ושנה

את הדרך שבה מפות לתחבורה ציבורית עוצבו לעולם.

כעת המפתח להצלחה של מפה זו

חבוי בהיעדר המידע החשוב, הפחות חשוב

ובהפשטה הקיצונית.

אז רחובות ישרים, פניות של 90 מעלות ושל 45 מעלות,

אך גם בעיוות גיאוגרפי קיצוני שבמפה זו.

לו היית מסתכל במיקומים האמיתיים של תחנות אלו,

הייתה רואה שהן שונות מאוד. כן?

אך כל זה למען בהירותה של מפת הרכבת הציבורית.

נכון? אם נגיד, רצית להגיע מתחנת-ריג'נטס פארק

לרחוב גרייט פורטלנד, מפת הרכבת תומר לך,

כח את הרכבת, סע לרחובבייקר, תחליף, כח רכבת אחרת.

ברור, שמה שאתה לא יודע הוא ששתי התחנות

מורחקות זו מזו רק כמאה מטר.

כעת הגענו לנושא של תחבורה ציבורית,

ותחבורה ציבורית כאן ב-דאבין

היא נושא מעט רגיש. (צחוק)

לכל מי שלא מכיר תחבורה ציבורית כאן ב-DUBLIN'

למעשה יש לנו מערכת של אוטובוסים מקומיים

שגדלה עם העיר. לכל פרבר שהתווסף,

התווסף גם קו אוטובוסים

המגיע מהפרבר כל הדרך אל מרכז העיר,

והאוטובוסים האלה בדרכם אל מרכז העיר

נוסעים אלה לצדם של אלה, עד שהם די מתכנסים

לרחוב ראשי אחד.

כך שירדתי מהאוניה לפני 12 שנים,

אני השתדלתי להבין את ההגיון בזה,

משום שסיור רגלי בעיר כוחו מוגבל.

אבל כשאתה יוצא לגלות מערכת תחבורה ציבורית חדשה וזרה,

אתה תבנה מפה חוויתית במוח שלך

בצורה די דומה.

לרוב, תבחר לעצמך נתיב מהיר,

ובראש שלך נתיב זה נתפס כקו ישר,

וכמו שרשרת פנינים, כל התחנות וכל העצירות

מסודרות יפה יפה לאורך הקו,

ורק אז אתה מתחיל לגלות כמה נתיבי אוטובוסים מקומיים

שהיו מגשרים את החללים ושמאפשרים את

חורי התולעת, קיצורי הדרך הבין מרחביים האלה.

אז השתדלתי להבין את זה וכשהגעתי

אני חיפשתי חוזרי מידע שיסייעו לי

בפיצוח מערכת זו ובהבנתה,

ומצאתי את החוזרים האלה. (צחוק)

הם לא היו מעוותים מבחינה גיאוגרפית.

הם אופיינו בהרבה חיסור של מידע,

אך למרבה הצער המידע הלא נכון, נאמר, במרכז העיר.

אף פעם לא היו קוים שציינו את הנתיבים.

למעשה אין אפילו תחנות ששמותיהן מצויינות.

עכשיו שופרו המפות של התחבורה בדאבלין,

ולכשסיימתי את המשימה שלי הן שופרו באופן מהותי,

אף עדיין אין שמות לתחנות, עדיין אין נתיבים.

ובכן, בהיותי תמים וגרמני למחצה, אני החלטתי,

" אריס, למה שלא תעשה מפה משלך?"

ובכן כך עשיתי. אני חקרתי כיצד כל

נתיבי האוטובוסים כולם נעו בדרכם דרך העיר,

יפה והגיוני, לכל נתיב קו משלו,

ואני מיקמתי את כל זה על המפה שלי של דאבלין,

ובמרכזה של העיר,

יצאה לי ערימה של ספגטי. (צחוק)

עכשיו זה ממש בלגן, לכן החלטתי, מין הסתם,

אתה תיישם את החוקים לתכנון סכמטי,

לנקות את המסדרונות, הרחבת הרחובות

במקומות שהיו הררי אוטובוסים, ולעשות את הכבישים

ישרים, פניות בנות 90 מעלות, פניות בנות 45 מעלות, או חלקים שווים מאלו,

ומלאתי כל זה בנתיבי האוטובוסים. והרכבתי מפת אוטובוסים למרכז

העיר של המערכת, כמו שהייתה לפני חמש שנים.

אני אעשה זום שוב כדי שבאמת תתרשמו

מהמזחים ומרחוב ווסטמורלנד . (צחוק)

כעת אוכל לאמר בגאווה -- (מחיאות כפיים) --

אוכל לאמר בכבוד, בחזקת מפה תחבורה ציבורית,

השרטוט הזה הוא כשלון גמור-- (צחוק) --

למעט אולי מהיבט אחד:

עכשיו היה בידי דגם חזותי נפלא

של עד כמה היה מרכז העיר סתום ומוצף.

אז תוכלו לכנות אותי מיושן, נכון, אבל אני חושב

שמפה לנתיבי תחבורה ציבורית זקוקה לקוים,

כי זה מה שהם. נכון?

הם קצוות חוטים שמפלחים את דרכם

דרך מרכז העיר או דרך העיר.

ברשותכם, האיש היווני שבתוכי חש, שאם לא

אקבל קו, זה כמו להכנס למבוך של המינוטאור

מבלי שאריאנדה תושיט לך את החוט לפלס את דרכך.

ולכן תוצאת המחקר האקדמי שלי,

ערימות של שאלונים, מקראי לימוד,

והתבוננות בהמון מפות הייתה שהרבה מהבעיות

ומחסרונות של מערכת התחבורה הציבורית כאן בדאבלין

מקורן בהיעדרה של מפה נהירה של מערכת התחבורה הציבורית--

מפה מובנה ומופשטת--

כי אני חושב שזה הצעד ההכרחי להבנת

כל רשת תחבורה ציבורית במישור הפיזי,

אך הוא גם הצעד ההכרחי בעשיית

מערכת תחבורה ציבורית מותאמת למיפוי במישור החזותי.

לכן התחברתי אל אדון שקוראים לו ג'יימס ליהי,

מהנדס אזרחי שסיים לאחרונה

תואר שני מהתוכנית לקידום בר קיימא ב-DIT,

ויחדיו שרטטנו את הדגם המופשט הזה למערכת

שיכולתי אז להמשיך ולדמיין.

והנה מה שעשינו.

פזרנו את מסדרונות התחבורה המהירה האלו

בכל מרכז העיר ומשכנו אותם אל הפרברים.

מהירים, כי רצינו שישורתו

על ידי כלי תחבורה מהירים, כן?

הם יזכו לשימוש בלעדי בכביש, איפה שאפשר,

וזו תהיה תחבורה לכמויות גבוהות באיכות גבוהה.

ג'יימס רצה שננצל אוטובוס מהיר בשביל זה,

במקום רכב מסילתי קל. עבורי היה זה חשוב

שכלי התחבורה שינועו במסדרונות התחבורה המהירים האלה

יתבדלו חזותית מסתם אוטובוסים בכביש.

עכשיו יכולנו לשלוף החוצה את כל האוטובוסים המקומיים

שנסעו לאורכם של הנתיבים המהירים האלה.

כל חוסר שנוצר בפרבר טופל שוב.

כך, שבמילים אחרות, אם היה רחוב בפרבר

שהיה בו אוטובוס, החזרנו לשם אוטובוס חזרה,

רק כעת אוטובוסים אלה לא יסעו כל הדרך אל מרכז העיר

אלא שהם מחוברים למסדרון המהיר הקרוב ביותר,

אחד מהקוים העבים האלה שם.

והשאר בוצע בעוד מספר חודשים,

וכמה ריבים עם החברה שלי סביב עניין

הבלגן התמידי של מפות בדירה שלנו,

והתוצאה, אחת התוצאות, המפה הזו

של האזור דאבלין השלם. נעשה קצת זום.

המפה הזו רק מראה תחנות לתחבורה המהירה,

בלי אוטובוסים רגילים, בדומה לסגנון של מפת המטרו

שהצליחה כל כך בלונדון, ומאז

הופץ לכל כך הרבה ערים גדולות אחרות,

ומשום כך זו השפה שכדי שננקוט בה

במפות לחבורה ציבורית.

מה שיותר חשוב הוא, עם מערכת מופשטת כגון זו,

כעת יתאפשר לי

להתעמת באתגר השיא,

וליצר מפה לתחבורה ציבורית למרכז העיר,

כזו שלא רק תציג תחנות לתחבורה מהירה

אלא תציג גם אלו שלאורך נתיבים מקומיים, רחובות וכיוצא באלה,

וכך תוכל להיראות מפה כזו.

אעשה קצת זום.

במפה זו אצרף כל צורות התחבורה,

כמו תחבורה מהירה, אוטובוס, DART, וכיוצא באלה.

כל נתיב נפרד מיוצג בקו נפרד.

המפה מראה את כל התחנות,

כל שמות התחנות,

ואני גם מציג את הרחובות הצדדיים,

למעשה את רובם גם עם שמותיהם,

ולגדוש את הסאה, אכניס גם כמה סימני היכר של העיר,

חלק מהם מצויינים על ידי סמלים קטנים,

אחרים על ידי ציורים איזומטרים תלת-מימדיים

הנראים ממעוף הציפור.

המפה קטנה יחסית סך הכל,

ולכן עדיין משהו שאפשר לפתוח בכף היד,

או להציג בלוח מודעות סביר בתחנת אוטובוס.

נראה לי שזה שואף להוות האיזון הטוב ביותר

בין יצוג מלא

לבין פשטות, השפה של פילוס הדרך שבמוחינו.

אז קוים מיושרים, פניות מתוקנות,

וגם בוודאי, העיוות הגיאוגרפי

שממש ממש חשוב, שמאפשרים את קיומן של מפות לתחבורה ציבורית.

אם אתה, למשל, תעיף מבט בשני

המסדרונות העיקריים העוברים בעיר,

הצהוב והכתום כאן, ככה הם

נראים במפה אמיתית ומדויקת,

וככה היו נראים במפתי לתחבורה הציבורית

המעוותת ומופשטת.

לכן בשביל מפה מוצלחת לתחבורה ציבורית,

אל לנו לדבוק ביצוג מדוייק,

אלא לתכנן אותן כמו שהמוחות שלנו פועלים.

התגובות שקבלתי היו עצומות. היה ממש טוב לראות.

וברור, עבורי עצמי, שמחתי מאוד לראות

שלמשפחה שלי בגרמניה וביוון, סוף כל סוף,

יש מושג ממה אני מתפרנס. (צחוק) (מחיאות כפיים)