Return to Video

הפסיקו לתרום לפרסום רוצחי ירי המוני

  • 0:01 - 0:03
    הסיוט הנורא ביותר של כל הורה:
  • 0:04 - 0:08
    ה-20 ביולי, 2012,
  • 0:09 - 0:11
    הטלפון שלי מצלצל ב4:30 בבוקר,
  • 0:12 - 0:15
    זאת החברה של אלכס, הבן שלי, אמנדה,
  • 0:15 - 0:17
    והיא אומרת בהיסטריה,
  • 0:18 - 0:22
    "טום, טום, היה ירי,
  • 0:22 - 0:24
    והם גררו אותי מחוץ לקולנוע.
  • 0:25 - 0:26
    הם לא נתנו לי להישאר.
  • 0:26 - 0:29
    רציתי [להישאר], אבל הם גררו אותי החוצה".
  • 0:31 - 0:32
    אני אומר לאמנדה,
  • 0:32 - 0:35
    "אמנדה, את בסדר? נפגעת?"
  • 0:35 - 0:39
    והיא אומרת שלא, שהיא בסדר,
  • 0:39 - 0:41
    שאלכס הציל את חייה.
  • 0:43 - 0:44
    אני אז אומר,
  • 0:44 - 0:47
    "אמנדה, איפה אלכס?"
  • 0:48 - 0:50
    והיא אומרת, בבכי,
  • 0:50 - 0:53
    "אני לא יודעת, לא מצליחים למצוא אותו.
  • 0:53 - 0:54
    הם גררו אותי מחוץ לקולנוע.
  • 0:54 - 0:56
    הם הכריחו אותי לעזוב.
  • 0:56 - 0:57
    הוא נורה.
  • 0:57 - 1:00
    ניסיתי להעיר אותו,
    אבל לא הצלחתי להעיר אותו.
  • 1:00 - 1:02
    הוא לא התעורר.
  • 1:02 - 1:05
    הם גררו אותי החוצה.
    אני לא רציתי לעזוב אותו".
  • 1:07 - 1:10
    ואני אומר לאמנדה,
  • 1:12 - 1:14
    "בפעם האחרונה שראית את אלכס,
  • 1:15 - 1:17
    האם הוא דימם?
  • 1:18 - 1:24
    האם הדם שלו עלייך?"
  • 1:25 - 1:29
    והיא בוכה, "כן, הרבה,"
  • 1:29 - 1:31
    ומתפרקת.
  • 1:33 - 1:34
    אלכס אהב את אמנדה.
  • 1:35 - 1:38
    והוא היה אחד האנשים הכי אצילים בעולם,
  • 1:38 - 1:40
    ובגיל 24,
  • 1:41 - 1:45
    הוא היה חייב לבצע את ההחלטה לסכן את חייו
  • 1:45 - 1:48
    על מנת להבטיח שהיא תחיה.
  • 1:49 - 1:53
    ידעתי בליבי שאם הוא לא פקח עיניים,
  • 1:54 - 1:56
    הוא כבר מת.
  • 1:59 - 2:00
    בדיוק הגעתי
  • 2:02 - 2:03
    בלילה שלפני כן
  • 2:04 - 2:06
    עם אשתי קארן
  • 2:06 - 2:08
    ובני הצעיר
  • 2:10 - 2:12
    לשבוע חופשה בהוואי.
  • 2:13 - 2:15
    היינו במרחק של
  • 2:16 - 2:19
    5,000 קילומטר ממש.
  • 2:20 - 2:25
    קארן ואני התחלנו מייד להתקשר
    לפלאפון שלו באופן נואש,
  • 2:25 - 2:26
    ללא הצלחה.
  • 2:26 - 2:28
    השארנו מספר רב של הודעות.
  • 2:30 - 2:32
    פנינו אז לתקשורת.
  • 2:33 - 2:34
    אבל כל מה שיכולנו למצוא
  • 2:36 - 2:38
    היה מידע על הרוצח
  • 2:38 - 2:40
    ודירתו הממולכדת.
  • 2:42 - 2:46
    ניסינו להתקשר לתחנת המשטרה באורורה,
  • 2:46 - 2:49
    אבל היה זה בלתי אפשרי לקבל תשובה.
  • 2:49 - 2:51
    אבל בראיה לאחור, זה היה מובן.
  • 2:52 - 2:53
    הם התמודדו עם
  • 2:54 - 2:58
    12 קורבנות, 70 פצועים,
  • 2:59 - 3:01
    טבח כל כך נורא,
  • 3:01 - 3:06
    שהמשטרה נאלצה להביא
    חלק מהקורבנות לבתי החולים
  • 3:06 - 3:08
    במושב האחורי של רכבי המשטרה שלהם,
  • 3:08 - 3:11
    כי נגמרו האמבולנסים.
  • 3:13 - 3:17
    זה היה אירוע נורא וכיאוטי.
  • 3:19 - 3:21
    לעולם לא נראה את אלכס שוב,
  • 3:23 - 3:25
    הפציעות שלו היו כל כך חמורות
  • 3:25 - 3:29
    שהייתי צריך אפילו להסב את מבטה של אימו
  • 3:29 - 3:31
    מלראות אותו,
  • 3:31 - 3:36
    מחשש שזאת תהיה
    התמונה האחרונה שלו בזכרונה.
  • 3:37 - 3:41
    אבל אתם יודעים את מי ראינו שוב ושוב?
  • 3:41 - 3:42
    את הרוצח.
  • 3:42 - 3:46
    התמונות שלו היו בכל מקום.
  • 3:47 - 3:50
    כתבה אחת תפסה שש פסקאות
  • 3:52 - 3:57
    והזכירה את שמו 41 פעמים.
  • 3:57 - 4:01
    התקשורת הפכה אותו למפורסם.
  • 4:02 - 4:06
    אבל בני הבכור, אלכס,
  • 4:06 - 4:07
    הגיבור,
  • 4:08 - 4:12
    היה חסר באותם דיווחים ראשוניים.
  • 4:13 - 4:18
    קארן ואני מייד הבנו שמשהו מעוות קורה כאן
  • 4:19 - 4:23
    באופן שבו התקשורת מגיבה
    למקרי הירי ההמוני המקרי האלו
  • 4:24 - 4:25
    מאז קולומביין.
  • 4:26 - 4:28
    התחלנו לחקור את הנושא,
  • 4:30 - 4:32
    וגילינו
  • 4:32 - 4:33
    שאם נוכל לשנות
  • 4:34 - 4:36
    את האופן שבו התקשורת מדווחת,
  • 4:36 - 4:40
    נוכל להפחית את מספר מקרי הירי
  • 4:40 - 4:42
    ולהציל חיים.
  • 4:43 - 4:50
    (מחיאות כפיים)
  • 4:52 - 4:54
    תנו לי להסביר.
  • 4:56 - 5:01
    כמעט כל היורים במקרי ירי המוני
  • 5:01 - 5:03
    חולקים משהו במשותף.
  • 5:04 - 5:06
    אתם יכולים לנחש מה זה?
  • 5:08 - 5:10
    הם רוצים לעשות לעצמם שם.
  • 5:11 - 5:13
    הם רוצים להיות מפורסמים.
  • 5:13 - 5:15
    למעשה,
  • 5:15 - 5:21
    הרוצחים האלה אומרים זאת בעצמם.
  • 5:22 - 5:24
    הרוצח בסנדי הוק
  • 5:24 - 5:26
    שמר טבלה
  • 5:26 - 5:31
    של רוצחי במקרי ירי המוני קודמים
    ומספר ההריגות שלהם.
  • 5:32 - 5:37
    הרוצח במועדון האורלנדו פולס
  • 5:38 - 5:41
    התקשר לתחנת חדשות מקומית --
  • 5:41 - 5:43
    במהלך המתקפה שלו! --
  • 5:43 - 5:48
    ואז עצר כדי לפתוח פייסבוק ולראות
    אם הדיווח כבר התפרסם.
  • 5:49 - 5:51
    הרוצח מפארקלנד
  • 5:52 - 5:55
    הקליט והעלה
  • 5:55 - 5:57
    סרט וידאו
  • 5:57 - 5:58
    בו הוא אמר,
  • 5:59 - 6:03
    "כשתראו אותי בחדשות תדעו מי אני".
  • 6:04 - 6:09
    הרוצח בקולנוע באורורה אמר לפסיכיאטר שלו
  • 6:09 - 6:15
    שהוא הבין שלא יוכל להשאיר את חותמו
    בעולם המדע,
  • 6:15 - 6:18
    אבל הוא יוכל להיות מפורסם
  • 6:18 - 6:20
    על ידי הריגת אנשים בפיצוץ.
  • 6:21 - 6:23
    והכי ברור,
  • 6:23 - 6:27
    הרוצח מהקולג' באומפקה
  • 6:27 - 6:31
    כתב בבלוג שלו על רוצח ירי המוני קודם
  • 6:31 - 6:33
    ואמר,
  • 6:33 - 6:37
    "שמתי לב שאנשים כמוהו
  • 6:37 - 6:40
    הם בודדים ולא ידועים,
  • 6:40 - 6:42
    אבל כשהם שופכים קצת דם,
  • 6:42 - 6:45
    העולם כולו יודע מי הם".
  • 6:46 - 6:52
    אדם שלא היה מוכר לאף אחד, כעת מוכר לכולם,
  • 6:52 - 6:56
    הפרצוף שלו מרוח על כל מסך,
  • 6:56 - 6:57
    השם שלו על שפתיהם
  • 6:57 - 7:00
    של כל האנשים בעולם,
  • 7:01 - 7:02
    והכל ביום אחד.
  • 7:04 - 7:07
    נראה שככל שאתה רוצח יותר אנשים
  • 7:08 - 7:10
    כך תזכה ליותר אור זרקורים.
  • 7:12 - 7:14
    אלה רק מספר דוגמאות,
  • 7:16 - 7:17
    אני יכול להמשיך עוד ועוד.
  • 7:17 - 7:22
    הרוצחים האלה מספרים לנו
    שהם רוצים להיות מפורסמים
  • 7:22 - 7:24
    כמו הרוצחים שלפניהם,
  • 7:25 - 7:31
    והתקשורת ממשיכה לתת להם
    בדיוק מה שהם מחפשים:
  • 7:31 - 7:33
    פרסום.
  • 7:36 - 7:39
    הויכוח סביב אחזקת כלי נשק
    הוא מאוד אמוציונלי,
  • 7:40 - 7:44
    וענייני הבריאות הנפשית שלנו מורכבים מאוד.
  • 7:46 - 7:48
    בשני המקרים ידרש זמן רב להגיע לתיקון.
  • 7:49 - 7:52
    אבל כדי להפחית את הטבח,
  • 7:52 - 7:56
    אנחנו לא זקוקים להחלטה של הקונגרס.
  • 7:56 - 7:59
    מה שאנחנו זקוקים לו הוא החלטה מצפונית
  • 7:59 - 8:03
    מצדם של מפיקים וצרכנים של תקשורת ההמונים
  • 8:03 - 8:06
    להסיר את הפרס של הפרסום.
  • 8:07 - 8:13
    (מחיאות כפיים)
  • 8:16 - 8:18
    אז כדי להציל חיים,
  • 8:19 - 8:21
    קארן ואני הקמנו את "No Notoriety"
    (לא לפרסום)
  • 8:22 - 8:25
    המוקדש להצבת האתגר לתקשורת
  • 8:25 - 8:27
    להגן על הקהילות שלנו
  • 8:27 - 8:31
    באמצעות הקשבה לעקרונות הבאים
    המגובים במחקר.
  • 8:32 - 8:35
    אחד, דווחו את כל העובדות
  • 8:35 - 8:37
    על הלך הרוח,
  • 8:37 - 8:38
    הדמוגרפיה,
  • 8:38 - 8:42
    ופרופיל המוטיבציה של אותם יורים,
  • 8:42 - 8:46
    אבל צמצמו את אזכור שמותיהם ותמונותיהם,
  • 8:46 - 8:48
    אלא אם כן הם עדיין מסתתרים.
  • 8:49 - 8:54
    שתיים: צמצמו את השימוש בשמו של היורה
  • 8:54 - 8:55
    לפעם אחת בכל כתבה,
  • 8:55 - 8:57
    ולעולם לא בכותרת
  • 8:57 - 9:00
    וללא תמונות שלו במיקום בולט.
  • 9:01 - 9:02
    ושלוש -
  • 9:03 - 9:04
    שלוש.
  • 9:04 - 9:05
    (צחוק)
  • 9:05 - 9:07
    אני לא טוב במספרים.
  • 9:07 - 9:08
    (צחוק)
  • 9:09 - 9:15
    סרבו לפרסם כל חומר
    שנועד לשרת את הרוצחים
  • 9:15 - 9:17
    ושסופק על ידיהם.
  • 9:17 - 9:23
    (מחיאות כפיים)
  • 9:25 - 9:27
    אני רוצה להיות ברור:
  • 9:27 - 9:30
    אין כאן הגבלה
  • 9:30 - 9:33
    על זכויות הפרט של אף אחד.
  • 9:33 - 9:36
    לא מדובר בצנזורה.
  • 9:36 - 9:39
    אנחנו פשוט מבקשים מהתקשורת
  • 9:39 - 9:44
    להשתמש בהנחיות שכבר קיימות אצלם.
  • 9:44 - 9:46
    לדוגמא,
  • 9:46 - 9:49
    התקשורת לא מדווחת
  • 9:49 - 9:52
    על אנשי תקשורת שנחטפו
  • 9:52 - 9:54
    על מנת להגן עליהם.
  • 9:55 - 9:58
    התקשורת לא מדווחת
  • 9:58 - 9:59
    את שמותיהם ותמונותיהם
  • 9:59 - 10:04
    של קורבנות תקיפה מינית או התאבדות.
  • 10:04 - 10:08
    אותם נהלים חדשותיים אחראיים
  • 10:08 - 10:10
    מגינים על בטחון הציבור
  • 10:10 - 10:13
    ללא שום השפעה
  • 10:13 - 10:15
    על זכות הציבור לדעת.
  • 10:16 - 10:18
    מחקרים אקדמיים מראים
  • 10:19 - 10:22
    שצרכן החדשות הממוצע
  • 10:22 - 10:25
    רוצה לשמוע פחות על הרוצחים.
  • 10:26 - 10:27
    במקום,
  • 10:28 - 10:32
    התקשורת צריכה להגדיל את הדיווח
    על שמותיהם ותמונותיהם
  • 10:33 - 10:37
    של הקורבנות, הן אלה שנרצחו והן אלה שנפצעו,
  • 10:37 - 10:39
    הגיבורים
  • 10:39 - 10:41
    ואנשי הרפואה והביטחון.
  • 10:42 - 10:43
    הם צריכים --
  • 10:43 - 10:47
    (מחיאות כפיים)
  • 10:48 - 10:53
    הם צריכים לקדם מידע וניתוחים
  • 10:53 - 10:59
    ממומחים בתחומים של
    בריאות הנפש וביטחון הציבור.
  • 11:00 - 11:01
    כל המומחים מסכימים.
  • 11:02 - 11:04
    ה-FBI,
  • 11:04 - 11:07
    איגוד המשטרה הבינלאומי,
  • 11:07 - 11:11
    איגוד קציני הערים הגדולות
  • 11:11 - 11:12
    ו- A.L.E.R.T.,
  • 11:13 - 11:19
    ארגון רשויות האכיפה המוקדש
    להכשרת מגיבים ראשוניים
  • 11:19 - 11:22
    לעצירת ירי המוני בפעולה,
  • 11:22 - 11:25
    כולם תומכים בעקרונות של
    לא לפרסם ידועים לשמצה.
  • 11:26 - 11:30
    למעשה, ב-2014,
  • 11:30 - 11:35
    ה-FBI פתח בקמפיין "אל תתנו להם שמות"
    שתמך ברעיון הזה.
  • 11:36 - 11:42
    איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי תומך
    בהפחתת והקטנת
  • 11:42 - 11:45
    הזיהוי של אותם יורים.
  • 11:46 - 11:49
    הרעיון הזה התפשט בכל רחבי העולם,
  • 11:49 - 11:52
    ראשת ממשלת ניו זילנד
  • 11:52 - 11:54
    קראה לאיסור פרסום
  • 11:54 - 11:56
    אחרי הירי בכריסטצ'רץ'.
  • 11:58 - 12:02
    אבל עד כמה שנרצה שהתקשורת תשתנה,
  • 12:02 - 12:06
    הם ארגוני רווח.
  • 12:07 - 12:11
    אם לא ישתנו אלא אם כן אנחנו נדרוש זאת מהם.
  • 12:13 - 12:17
    (מחיאות כפיים)
  • 12:17 - 12:21
    התקשורת מרוויחה את כספה
  • 12:21 - 12:23
    מפרסומות
  • 12:23 - 12:26
    המבוססות על מספר הצופים וההקלקות.
  • 12:27 - 12:34
    אם נוכל להפחית את מספר הצופים וההקלקות
    בכל נושא שהוא,
  • 12:34 - 12:37
    התקשורת תשנה את האופן שבו היא מדווחת עליו.
  • 12:38 - 12:44
    אז בפעם הבאה שאתם רואים כל גוף חדשותי --
  • 12:44 - 12:48
    בדפוס, בדיגיטל, ברדיו או בטלוויזיה --
  • 12:48 - 12:54
    שמקדם את שמותיהם ותמונותיהם
    של היורים האלה למטרות רווח אישי,
  • 12:54 - 12:56
    הפסיקו לצפות,
  • 12:56 - 12:58
    הפסיקו להקשיב,
  • 12:58 - 13:00
    הפסיקו להקליק,
  • 13:00 - 13:02
    הפסיקו לסמן לייקים
  • 13:02 - 13:03
    והפסיקו לשתף.
  • 13:03 - 13:07
    כתבו למפיקים,
  • 13:07 - 13:12
    לעורכים, למנהלי התחנה, למנכ"לים
  • 13:12 - 13:14
    של אותם ארגוני חדשות.
  • 13:14 - 13:19
    שימו לב למפרסמים שתומכים באותם דיווחים
  • 13:19 - 13:22
    וכתבו למנכ"לים שלהם.
  • 13:22 - 13:24
    כי ביחד,
  • 13:25 - 13:29
    נוכל לדחוף את התקשורת לפעול לטובת
  • 13:29 - 13:31
    ביטחון הציבור,
  • 13:31 - 13:33
    במקום רווח אישי.
  • 13:34 - 13:36
    זה כבר מאוחר מדי עבור אלכס,
  • 13:37 - 13:39
    ומאוחר מדי עבור המשפחה שלי.
  • 13:40 - 13:43
    אבל בבקשה אל תצטרפו למועדון שלנו
    בגלל חוסר פעולה,
  • 13:44 - 13:47
    המועדון שאף אחד לא רוצה להצטרף אליו.
  • 13:47 - 13:49
    העלות היא גבוהה מדי.
  • 13:50 - 13:53
    כי זה לא מאוחר מדי
  • 13:53 - 13:57
    עבור אנשים שאינם הקורבנות עדיין.
  • 13:57 - 13:59
    יש לנו את הכוח
  • 14:00 - 14:04
    להפחית את מספר מקרי הירי ההמוני.
  • 14:05 - 14:06
    בא נפעיל אותו.
  • 14:06 - 14:07
    תודה רבה.
  • 14:08 - 14:13
    (מחיאות כפיים)
Title:
הפסיקו לתרום לפרסום רוצחי ירי המוני
Speaker:
טום טיבס
Description:

ב-20 ביולי 2014, מקרה ירי המוני בקולנוע באורורה, קולורדו הותיר את העיירה והאומה בהלם. עבור רבים -- כולם טום טיבס, שאיבד את בנו בטרגדיה -- הדיווח החדשותי שבא בעקבותיו התמקד כולו בדברים הלא נכונים. מדוע הדיווח התמקד באופן כמעט מוחלט על היורה במקום על חייהם של הקורבנות, או המאמצים ההירואים של אנשי הרפואה והביטחון? בדחיפות ובמתינות, טיבס קורא לתשומת הלב התקשורתית לפעול לטובת הציבור (במקום רווח אישי) באמצעות מניעה של הדבר אותו הרוצחים הכי רוצים: פרסום.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
14:27

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.