ממשפט אחד יותר מדי למשפט אחד ביום | עידו גרינברג | TEDxטכניון From "One Sentence Too Many" to "One Sentence a Day" | Ido Grinberg | TEDxTechnion
-
0:11 - 0:13שלום לכולכם, אני עידו גרינברג.
-
0:14 - 0:17למרות שאין לי שום הסמכה רפואית
ואני בכלל מנהל קריאייטיב, -
0:17 - 0:20אני רוצה לספר כאן
שאני מצאתי פריצת דרך, -
0:20 - 0:22ומצאתי תרופה למחלה חשוכת-מרפא
-
0:22 - 0:26ממנה אני סובל במשך שנים,
קוראים לה "רגישות מועצמת". -
0:27 - 0:29אני המצאתי אותה עכשיו
כי אמרו לי "TEDx", -
0:29 - 0:31וכולם פה...
מה זה, יש להם מוח ודברים. -
0:31 - 0:34לא, אבל באמת,
כל החיים הייתי יצור מאוד מאוד רגיש, -
0:34 - 0:38כל דקה היתה מפורקת
ומנותחת לחשיבה של... -
0:38 - 0:40"איפה זה פוגש אותי?"
-
0:41 - 0:44עכשיו, את הסביבה שלי
זה כנראה פגש פחות טוב -
0:44 - 0:48כי כולם ניסו לסמן לי,
"פחות, תנסה פחות". -
0:48 - 0:52חששו שאפגע,
חששו, אולי, מהמבוכה שאגרום להם -- -
0:52 - 0:53הכל קרה, אגב --
-
0:53 - 0:54(צחוק)
-
0:54 - 0:56וזה לא עבר כשהתבגרתי,
-
0:56 - 0:59כלומר, יש לי חבר טוב
שתמיד אומר לי: -
0:59 - 1:03"אתה, אתה תמיד אומר
משפט אחד יותר מדי, -
1:03 - 1:05"לא צריך את כל המלל הזה.
פחות, -
1:05 - 1:07"תשמור גם משהו לעצמך".
-
1:07 - 1:08(צחוק)
-
1:08 - 1:08דוגמה:
-
1:09 - 1:11כשהייתי בן שמונה,
אחי הגדול ואני -
1:11 - 1:12עשינו מכירה של צעצועים ישנים
-
1:12 - 1:15מתחת לבית הישן שלנו בטירת הכרמל.
-
1:15 - 1:17כל מה שאמא חנה רצתה להעיף,
-
1:17 - 1:21הפך להיות "מכירה אקסקלוסיבית
של מוצרי יד-שניה" מתחת לבית. -
1:21 - 1:23המכירה היתה כישלון.
-
1:23 - 1:25שלוש שעות אנחנו עומדים בשמש,
התייבשנו, -
1:25 - 1:27ואז מגיעה איזו ילדה
-
1:27 - 1:30שרצתה לרכוש חפיסת קלפים
של "הזרבובים" -
1:30 - 1:32במחיר מופקע של עשרה שקלים.
-
1:33 - 1:34(צחוק)
-
1:34 - 1:35עכשיו אני מסביר לכם שניה את הכוחות:
-
1:35 - 1:38אחי הגדול הוא מנהל את הביזנס
ואני זבנית. -
1:38 - 1:40כי, בואו,
כל אחד ומה שטוב לו בחיים. -
1:40 - 1:41(צחוק)
-
1:42 - 1:44עכשיו, אחי כבר רואה את הכסף ביד שלו,
-
1:44 - 1:48ואז אני אומר את המשפט הנהדר,
כזבנית כמובן: -
1:49 - 1:53"במידה ותתחרטי,
תמיד ניתן להחליף את המוצר". -
1:53 - 1:54(צחוק)
-
1:55 - 1:57אני קראתי לזה "תודעת שירות",
אחי קרא לי "מטומטם". -
1:57 - 1:58(צחוק)
-
1:58 - 2:00אבל זו דוגמה למשפט אחד יותר מדי,
-
2:00 - 2:03זה לא נגמר שם:
גיל שמונה, קחו עשור קדימה, -
2:03 - 2:04טירונות זיקים 02 -
-
2:04 - 2:09מישהו חשב שה-1.87 מ׳ של איכות הזאת
צריך להיות חייל בצה"ל... -
2:09 - 2:11(צחוק)
-
2:11 - 2:15ממרר בבכי בעמדת שמירה,
בוכה עם הכל, נזלת והכל. -
2:15 - 2:16מי ישמע לוחם בדובדבן...
-
2:16 - 2:18המפקדת שלי מבחינה
שמשהו לא בול איתי -
2:18 - 2:22והיא אומרת לי,
"אני צריכה שנעשה שיחת חתך". -
2:22 - 2:24כמובן ששום דבר לא הכין אותה
למראה של גבר בוכה -
2:24 - 2:26עם כל האפקטים, הנזלת, הבועות, הדברים.
-
2:26 - 2:27(צחוק)
-
2:27 - 2:30אני חושב ששברתי אותה אבל
כשאמרתי לה, ציטוט: -
2:30 - 2:34"אל תתרגשי גברת מפקדת,
אני בסך הכל מתגעגע לאמא שלי". -
2:34 - 2:35(צחוק)
-
2:36 - 2:37משפט אחד יותר מדי.
-
2:37 - 2:39זו אכן היתה שיחת חתך
-
2:39 - 2:41היא חתכה את השיחה
והפנתה אותי לקב"ן. -
2:41 - 2:45אגב עשיתי שלוש שנים:
בכי, דמעות, מרורים. -
2:45 - 2:47אבל בקיצור, אני תמיד אומר
את הדברים האלה -
2:47 - 2:49שאולי אנשים לא אומרים
כי זה לא מתאים, -
2:49 - 2:52כי אולי זה מפר
איזה קוד חברתי כזה, -
2:52 - 2:55כי אולי זה מבריח דייטים פוטנציאליים.
-
2:55 - 2:57(בחורים, מה הבעייה שלך?
מה שאלתי בדייט ראשון? -
2:57 - 2:59(אם אתה מעדיף בופה
או הגשה לשולחנות? -
2:59 - 3:01(למה אתה בלחץ?...
(צחוק) -
3:01 - 3:02(...אדם צריך לדעת, להתכונן!)
-
3:04 - 3:06אבל לפני שנה וחצי,
-
3:06 - 3:09בנסיעת מונית בעיצומו של ט' באב,
-
3:09 - 3:15שדרן הרדיו מסביר את חשיבותו
של המשפט "ואהבת לרעך כמוך". -
3:16 - 3:18ואני חשבתי שאם אני צריך
לאהוב הבוקר מישהו -
3:18 - 3:20כמו שאהבתי את עצמי הבוקר,
כולנו בבעייה. -
3:20 - 3:22מכירים את הבקרים האלה?
-
3:22 - 3:24אתה קם בבוקר,
שולח את היד לאינסטגרם, -
3:24 - 3:26גולל על הפיד,
כולם נראים "בום!" -
3:26 - 3:28הכל במקום, קוביות ודברים.
-
3:28 - 3:31אתה קם, ואתה רואה שכאילו אצלך
-
3:31 - 3:33אלוהים הלך על משהו
קצת יותר מופשט. -
3:33 - 3:34כאילו...
-
3:34 - 3:35(צחוק)
-
3:35 - 3:38..."אני אשים את זה פה,
את זה פה, נראה לי יופי". -
3:39 - 3:41לא משנה, הבנתם את הדבר.
-
3:41 - 3:45יום לא טוב להתעסק איתי ו...
אז חבל. -
3:45 - 3:48בקיצור, אם מישהו בונה
שאני אוהב את רעי הבוקר -
3:48 - 3:51כמו שקמתי עם עצמי -
חדשות לא טובות. -
3:51 - 3:52אבל מה אני אוהב באמת?
-
3:52 - 3:55די. מה אני עכשיו,
בכל שלב שתבואו, -
3:55 - 3:57אני אחבק את זה
ואגיד: "איזה אושר"? -
4:00 - 4:01פיצה.
-
4:01 - 4:02(צחוק)
-
4:02 - 4:06לא לאכול. כלומר, גם לאכול,
אבל פיזית אני לא נוטל. -
4:06 - 4:08אבל בגדול - פיצה.
-
4:08 - 4:11מי אוהב פה פיצה?
תראו לי את הדבר הזה. -
4:11 - 4:12אין, איזה קהל נהדר.
-
4:12 - 4:15כן, כפיים, טכניון.
(מחיאות כפיים) -
4:15 - 4:17מצוין, זה היה הקיו שלכם.
-
4:18 - 4:21ואז הסתדר לי בראש -
כולם אוהבים פיצה. -
4:21 - 4:24עכשיו, אם מסדרים את זה:
-
4:24 - 4:27"ואהבת לרעך כמו פיצה".
-
4:27 - 4:30אין, זה משהו שנשמע כאילו אלוקים אמר.
זה מדהים! -
4:30 - 4:31(צחוק)
-
4:31 - 4:32אני חוזר על המשפט הזה
בראש שלי כמה פעמים -
4:32 - 4:34ובא לי לצעוק אותו לעולם.
-
4:34 - 4:37איך צועקים דברים לעולם -
ב-2017 זה היה? - אינסטגרם. -
4:38 - 4:40נכנס לתוכנה של פונטים,
מעמיד את זה כזה יפה. -
4:40 - 4:43וואלה, זה נראה כמו טקסט תנ"כי,
אני מבסוט. -
4:43 - 4:46ואז אני אומר...
אמא חנה גרינברג, המורה, -
4:46 - 4:49לימדה אותי שכשטקסט כזה תנ"כי מופיע,
חייבים לנקד אותו, -
4:49 - 4:52כי אז בכלל זה יראה כאילו
זה ירד מהר סיני, המסר. -
4:53 - 4:54אין בעיה.
-
4:56 - 4:58חברים:
תורה-נביאים-כתובים. -
4:58 - 5:00(צחוק)
-
5:00 - 5:03אני מעלה את התמונה הזו לאינסטגרם,
שחור על גבי לבן -
5:03 - 5:08וכותב: "ואהבת לרעך כמו פיצה"
ומתייג #משפטאחדביום. -
5:08 - 5:10התחילו קצת לייקים, קצת תגובות.
-
5:10 - 5:12היה משהו משחרר באקט הזה.
-
5:12 - 5:16אני לקחתי רגע שהתחיל
משנאה עצמית קלה בבוקר על הפיזור, -
5:16 - 5:18ותרגמתי אותו למשהו חיובי
-
5:18 - 5:20ובאופן די מפתיע,
-
5:20 - 5:21זה עשה גם טוב לאחרים.
-
5:21 - 5:24"משפט אחד יותר מדי"
הפך ל"משפט אחד ביום". -
5:25 - 5:27כמה שבועות לאחר מכן, חברים,
-
5:27 - 5:30אני סיימתי מערכת יחסים רומנטית
-
5:30 - 5:33עם אדם שלא ידע שאנחנו מנהלים כזאת...
-
5:33 - 5:34(צחוק)
-
5:34 - 5:35פשוט אמרו לי לא לעלות על גדותי,
-
5:35 - 5:37אז לא שיתפתי אותו
בסיפור הזה שאנחנו ביחד. -
5:37 - 5:40אז מה עכשיו,
גם להטריד אותו עם הטרחה? -
5:41 - 5:43בקיצור, שברון לב קלאסי.
נשבר לי הלב. -
5:43 - 5:45יושב בבית על הספה, באמת,
-
5:45 - 5:47כל ערוץ שאני לא מעביר,
אני מנסה להעביר את הדכאון -
5:47 - 5:50סרטים רומנטיים.
כולם אוהבים את כולם פתאום. -
5:50 - 5:52אני אומר,
"אין לי כוח, אני יוצא לרוץ". -
5:52 - 5:54יוצא לרוץ, שם אוזניות. רדיו.
-
5:54 - 5:55כל השדרנים שמים
את כל השירים בעולם -
5:55 - 5:58שאומרים כמה לכולם יש אהבה
-
5:58 - 6:00ורק לך, אתה - לך אין.
-
6:01 - 6:02חזרתי הביתה,
-
6:02 - 6:05נטלתי דלי של גלידה,
כי אי אפשר. -
6:05 - 6:07גם זה לא עזר.
ואז נכנסתי לישון, -
6:08 - 6:09מסתכל על התקרה ואני אומר:
-
6:09 - 6:14"לעזאזל, מה עשיתי בפעם האחרונה
שהיתה לי כזו מועקה על הלב?". -
6:15 - 6:17העליתי אותה לאינסטגרם.
-
6:18 - 6:21אבל האם קהילת האינסטגרם,
-
6:21 - 6:25חוץ מפאנצ'ים על פיצות,
תקבל גם שברונות לב? -
6:26 - 6:27בוא נראה:
-
6:28 - 6:29(צחוק)
-
6:29 - 6:32[תתאהב בי כבר יא אפס]
-
6:32 - 6:33לא התאהב בינתיים.
-
6:33 - 6:35(צחוק)
-
6:35 - 6:38מחכים,
אנחנו יש לנו סבלנות חביבי. -
6:38 - 6:40הבנתי שעליתי על שיטה.
-
6:40 - 6:42המשפט העודף הזה,
במקום להגיד אותו בקול רם -
6:42 - 6:45או לאיזה אפס, במקרה הזה,
אז פשוט תכתוב אותו. -
6:45 - 6:47שחור על גבי לבן,
וכך היה. -
6:47 - 6:50התחלתי לכתוב משפט אחד ביום.
-
6:50 - 6:51המכנה המשותף של הכל?
-
6:52 - 6:55הפרעות אכילה,
כמיהה לפחמימות, שברונות לב, -
6:55 - 6:57יחסים מורכבים עם חדר הכושר.
-
6:57 - 6:59אני רואה אתכם מהנהנים,
זה אומר שאנחנו באותה סירה. -
6:59 - 7:00(צחוק)
-
7:00 - 7:01ולצד כל אלה,
-
7:02 - 7:04סוג של אמת עמוקה
ומאוד לא מדוברת -
7:04 - 7:07שמצליחה לגרום לך להתרגש, לצחוק, לחייך
-
7:07 - 7:10ובעיקר להרגיש משהו
לטקסט כתוב. -
7:10 - 7:13מה שנקרא:
משפט אחד יותר מדי - פעם ביום. -
7:13 - 7:14דוגמאות:
-
7:14 - 7:16[טוב לעוף בעד עצמנו]
-
7:16 - 7:18(צחוק)
-
7:18 - 7:19[מי שטוב לו ושמח - שיסביר]
-
7:19 - 7:21(צחוק)
-
7:21 - 7:23אני פה, אם יש לכם הסבר.
-
7:23 - 7:25(צחוק)
-
7:25 - 7:26[את\ה הכי יפה כשמוח לך]
-
7:26 - 7:28(צחוק)
-
7:31 - 7:33[זה רק הלב שלך
שקובע מה זו משפחה] -
7:33 - 7:34לפני שנה, אביב, חברה טובה שלי
-
7:34 - 7:38חגגה יום הולדת והרגישה
שהמשפט הזה עם האפס -- -
7:38 - 7:39כנראה שגם לה יש אחד --
-
7:39 - 7:41כמה אפסים מסתובבים בעולם
בלי השגחה? -- -
7:41 - 7:41(צחוק)
-
7:41 - 7:43היא רוצה גם,
-
7:43 - 7:47ואמרה לי: "אני רוצה אותו
מתנה ליום הולדת". -
7:48 - 7:49אחלה.
-
7:49 - 7:51איך מביאים משפט במתנה?
-
7:53 - 7:55בקיצור, דחיתי את הפתרון.
אמרתי, אל תתעסק בזה עכשיו -
7:55 - 7:58וממש הגעתי ליום של היום הולדת,
כי כזה אני. -
7:58 - 8:01בדרך למכון כושר
בו קבענו אימון יום הולדת, -
8:01 - 8:02בנות, מה יש לכן?
-
8:02 - 8:04למה אתן רוצות לראות אותי
מזיע כמו דולה? -
8:05 - 8:07מה הכיף בזה ביום הולדת?
לא משנה. -
8:07 - 8:10בדרך למכון הכושר עצרתי
ליד חנות חולצות ואמרתי: -
8:10 - 8:13"הו! ככה מביאים משפט מתנה".
-
8:14 - 8:15נכנסתי לחנות להדפסת חולצות,
-
8:15 - 8:18ביקשתי מהמוכר להדפיס לי חולצה
עם המשפט המיוחל. -
8:18 - 8:19ויצא כל כך כיף.
-
8:19 - 8:23אמרתי, יאללה גם אני רוצה.
נלך כזה, נסתובב ביחד בזוגות. -
8:24 - 8:27שמח וטוב לבב אני מגיע
למכון הכושר בו קבענו, -
8:28 - 8:29ואז אביב מסמסת לי:
-
8:30 - 8:34"אני קצת לא מרגישה טוב,
אני לא באה". -
8:34 - 8:37אבא, אני עומד פה בבגדים של דולה
לשיעור שבכלל לא רציתי להגיע. -
8:37 - 8:38(צחוק)
-
8:38 - 8:39מה אני אמור לעשות עם כל הכיף הזה?
-
8:39 - 8:42וגם יש לי את המתנה שלך.
אה, מאה אחוז. את לא מגיעה? -
8:42 - 8:44אז הודעתי לה שלאור ההברזה
-
8:44 - 8:47היא מוזמנת לחזות במתנת יום ההולדת שלה
-
8:47 - 8:50בחשבון האינסטגרם שלי,
כמו כל שאר העוקבים. -
8:50 - 8:54חברים, ככה יעשה לאיש שמבריז מאימון
ומלביש אותי כמו דולה. -
8:55 - 8:58אני נכנס למשרד של מנהל חדר הכושר,
מוריד איזו תמונה מהקיר, -
8:59 - 9:03שם את החולצה על קולב שמצאתי שם,
מקפל את השרוולים, מצלם, -
9:04 - 9:06מעלה לאינסטגרם עם ברכה יפה לאביב,
-
9:07 - 9:10וגם עם הומור בריא.
כתבתי: -
9:11 - 9:14#משפטאחדביום #הקולקציה #soon
-
9:15 - 9:171.87 מ׳ של הומור.
בבקשה. תראו את כל היופי הזה. -
9:17 - 9:18(צחוק)
-
9:19 - 9:21אני נכנס להתאמן, יוצא,
-
9:21 - 9:24והטלפון שלי מסמן לי שהוא בהתקף.
אתם מכירים את זה? -
9:25 - 9:2735 שיחות שלא נענו, 6 מיילים,
-
9:27 - 9:3015 הודעות באינסטוש
ואחת חנה גרינברג -
9:30 - 9:32שכותבת לי את ההודעה הבאה:
-
9:32 - 9:34"לא הבנתי".
-
9:34 - 9:37(צחוק)
-
9:38 - 9:39מאה אחוז.
-
9:39 - 9:41מאיפה להתחיל, מהבריאה?
כמה אחורה ללכת? -
9:41 - 9:42(צחוק)
-
9:42 - 9:43אמרתי לה, "מה זאת אומרת?"
-
9:43 - 9:46היא אומרת, "מתי התכוונת לספר לי
שאתה מרים ליין אופנה?" -
9:46 - 9:47הממ.
-
9:48 - 9:52המשפט הזה שכתבתי,
הוא היה המשפט אחד יותר מדי -
9:52 - 9:53כי חנה גרינברג לא היתה היחידה;
-
9:53 - 9:56כל החברים שלי היו בהיסטריה על הדבר הזה.
-
9:56 - 9:58אנשים כבר ביצעו הזמנות,
-
9:58 - 9:59חברים כעסו איך אני
שומר כזה דבר בסוד -
9:59 - 10:00והבוס הישיר שלי בעבודה
-
10:00 - 10:04שאל אם אני מתכוון להגיע מחר,
לאור הדוכן חולצות שפתחתי. -
10:04 - 10:05(צחוק)
-
10:05 - 10:08עד חצות עשיתי כל כך הרבה
"העתק-הדבק" לאנשים. -
10:08 - 10:09אותו דבר הנוסח:
-
10:09 - 10:11"זו מתנה לחברה",
"זו בדיחה שיצאה משליטה", -
10:11 - 10:12"תניחו לי",
-
10:12 - 10:14"אני לא עושה הסבת מקצוע,
תודה ושלום". -
10:16 - 10:19בוקר למחרת, עשר בבוקר,
אני בישיבה חשובה בעבודה - -
10:19 - 10:20על הצג: "מספר חסום".
-
10:20 - 10:23אין בשורות טובות
ממספר חסום בעשר בבוקר. -
10:23 - 10:25אני אומר לאנשים "סליחה, זה הבנק".
(צחוק) -
10:25 - 10:27יוצא החוצה,
-
10:28 - 10:30עונה.
על הקו... -
10:30 - 10:32"היוש! מדברת שחף סגל,
-
10:32 - 10:35"אני יחצנית אופנה וראיתי את החולצה
מתוך הקולקציה שלך, -
10:35 - 10:37"ואני חייבת ללבוש אותה היום בערב".
-
10:38 - 10:41"תקשיבי לי טוב גברת,
(צחוק) -
10:41 - 10:43"זו בדיחה שיצאה משליטה,
כן? את אמורה להבין בזה. -
10:43 - 10:46"אין קולקציה, אין חולצה, אין עניינים.
דיי! תניחי לי!" -
10:46 - 10:48היא אומרת לי,
"אני רואה חולצה באינסטגרם". -
10:49 - 10:50מתעקשת.
-
10:50 - 10:51אני אומר לה,
"זו החולצה שלי!". -
10:53 - 10:55היא אומרת לי,
"אני יכולה אותה?" -
10:55 - 10:56(צחוק)
-
10:56 - 10:58עכשיו תראו, בילדות בפריפריה לימדו אותי
-
10:58 - 11:00שאם מישהו ממש רוצה ממך משהו -
לא בכוח. -
11:00 - 11:02תשחרר את זה. אחרת תפרים והכל.
(צחוק) -
11:02 - 11:04עזוב, תשחרר. תשחרר.
-
11:04 - 11:05(צחוק)
-
11:06 - 11:09זו החלמה ו... כל הדבר.
(צחוק) -
11:10 - 11:14בשעה שמונה בערב אני מגיע הביתה גמור,
פותח את החדשות ואני אומר, -
11:14 - 11:17"אני אתעסק שניה בצרות של אחרים,
היה לי יום עד לפה". -
11:17 - 11:20ושוב הטלפון שלי ב...
-
11:21 - 11:23בין שאר ההודעות והאסמסים וזה -
-
11:23 - 11:24חנה גרינברג.
-
11:24 - 11:25(צחוק)
-
11:25 - 11:27"לא הבנתי".
(צחוק) -
11:27 - 11:30סרט ההמשך והפחות טוב
מ"לא הבנתי 1" אגב. -
11:31 - 11:34מה שקרה זה ששחף סגל החליטה
-
11:34 - 11:37ללכת עם המשפט
האחד יותר מדי שלי -
11:37 - 11:40לשבוע האופנה בתל אביב
-
11:41 - 11:43האם אתם חגורים? נהדר.
-
11:43 - 11:46קבל עם ושטיח אדום היא הכריזה
-
11:46 - 11:49שמדובר בסנונית ראשונה
מתוך קולקציה עתידית -
11:49 - 11:51של מעצב האופנה... מי?
-
11:52 - 11:53"מיסמס".
-
11:55 - 11:56מאה אחוז.
-
11:56 - 11:59כל אותם אנשים ששלחתי להם
הודעות אתמול שזו היתה בדיחה -
11:59 - 12:01חזרו אליי עם קללות ונאצה
-
12:02 - 12:06ואז החברים המפורסמים שלי רצו לפרגן
לבייבי הזה שנולד לי פתאום. -
12:06 - 12:10ומצאתי את עצמי מדי יום מדפיס חולצות.
-
12:10 - 12:12ואז הם העלו אותן לרשת,
-
12:12 - 12:15ואז זה גרם לתקשורת להתעניין בזה,
-
12:15 - 12:20ואז התקשורת הביאה קהל
שכבר רצה פיזית לקנות אותן. -
12:21 - 12:23מהרגע הזה הבנתי שאין לי ברירה
-
12:23 - 12:26אלא לנסות לייצר איזו כמות קטנה
ולהשביע רעב של אנשים -
12:26 - 12:30שמשום מה, באיזשהו עניין,
אני לא יודע... -
12:30 - 12:33הם רוצים ללכת עם השברונות לב שלי
על החזה שלהם. -
12:34 - 12:38שלושה שבועות לאחר מכן, חברים,
הצלחתי לארגן מכירה ראשונה. -
12:38 - 12:41בחרתי כל מיני משפטים יפים.
מכירה קטנה כזו, מרגשת, משפחתית. -
12:41 - 12:43חנה ״לא הבנתי״ גרינברג
על קיפול החולצות. -
12:44 - 12:47דורון ״אני מבין הכל״ גרינברג
על הקופה. -
12:48 - 12:50עכשיו, כמו ילד שחרד
-
12:50 - 12:52שאף אחד לא יגיע
ליום ההולדת שלו, -
12:52 - 12:54אני עומד מחוץ לבית המלון
בו התקיימה המכירה -
12:54 - 12:57ותוהה אם ההורים שלי
עומדים לחזות ברימייק ל"קיץ של אביה". -
12:57 - 12:59ובתפקיד אביה...
-
12:59 - 13:01(צחוק)
-
13:02 - 13:05ואז הן הגיעו, שלישיית בנות נרגשות
-
13:06 - 13:09שהגיבו כמו שאני מגיב
כשאני רואה פחמימה ריקה... -
13:09 - 13:12"יואו, אתה לא מבין איך המילים שלך
משפיעות עלי, -
13:12 - 13:14"אתה כל כך מצליח לדייק אותי".
-
13:14 - 13:16מתרגשות, ואני כולי נרגש ומצטלם
-
13:16 - 13:18ולא מאמין שמישהו אשכרה הגיע.
-
13:18 - 13:22ואז דורון עושה לי עם העיניים כאלה...
-
13:22 - 13:24אני הולך אליו, אומר לו ״מה?״
-
13:24 - 13:26הוא אומר לי,
"מאיפה הן מכירות אותך?" -
13:27 - 13:29"מהאינסטגרם כזה".
-
13:29 - 13:30אומר לי "כן, כן,
-
13:30 - 13:33"וככה הן מחבקות אותך
כאילו הייתם ביחד בחטיבה?". -
13:34 - 13:35ברגע הזה הבנתי
-
13:36 - 13:40שהדרך שעשיתי מאדם אחד
שאומר משפט אחד יותר מדי, -
13:40 - 13:44לאדם שעושה משפט אחד ביום,
היא חתיכת דרך. -
13:44 - 13:46אנשים אימצו את המשפטים האלה
-
13:46 - 13:49שנכתבו מדי יום מדם ליבי,
בתצורות שונות אל חייהם. -
13:49 - 13:52מורים תלו משפטים בכיתות לימוד
בכל רחבי הארץ. -
13:54 - 13:59אנשים בחרו לקעקע משפטים
ולחרוט על עצמם באופן שלא יימחק. -
14:00 - 14:03וחברויות לא שגרתיות נולדו, כמו עם זו –
-
14:03 - 14:08נעמה טרבלסי, בת 15,
שהתמודדה עם מחלת הסרטן. -
14:09 - 14:13בקיץ האחרון, נעמה נפטרה
מהמחלה הנוראית הזאת, -
14:15 - 14:18ובעקבות זה,
אני כתבתי לה את המשפט: -
14:18 - 14:22"ומה אעשה עכשיו עם כל האהבה הזו
שנותרה לי בלב". -
14:23 - 14:25המשפחה שלה רצתה לשמר את זכרה
-
14:25 - 14:30ובחרה לחקוק על המצבה שלה
את המשפט שכתבתי, לעולמי עד. -
14:35 - 14:37הפרוייקט הזה פורם את הדנ"א שלי.
-
14:37 - 14:40הוא מהדהד אותנטיות בקול רם
גם אם היא לא סקסית. -
14:40 - 14:44גם אם היא מציגה אותנו, לעתים,
באור פגיע, חשוף, חלש. -
14:44 - 14:48הערבוב הזה בין טקסט שנראה גבוה
לשפה מדוברת, בין רגישות אין קץ, -
14:48 - 14:52שפירקה אותי מבכי לא מעט פעמים,
להומור עצמי, מודעות וצחוק, -
14:53 - 14:56גילו לי את התרופה לבעיית
הרגשות המועצמים שלי. -
14:56 - 14:58תראו, אנשים זה דבר מורכב,
-
14:58 - 15:01בטח בפלטפורמה שהואשמה בשיטוח המציאות,
-
15:01 - 15:04והיה מדהים לגלות אנשים שמתרגשים
-
15:05 - 15:07מאוקיינוסים עמוקים של רגש.
-
15:07 - 15:10מי ידע שמילים מנוקדות בעברית,
שחור על גבי לבן -
15:10 - 15:13יהיו הדבר שמחבר אנשים ממקומות שונים,
בארץ ובעולם, -
15:13 - 15:15תחת מטריה אחת של אהבת-חינם.
-
15:16 - 15:19כשאני נשאל היום במה אני עוסק,
אני מתקשה לדחוס את הפרוייקט שלי -
15:19 - 15:21תחת משפט אחד.
אבסורד, הא? -
15:22 - 15:25אבל אם בכל זאת
אני צריך לנסות להגדיר, -
15:26 - 15:29אני מרגיש שאני מצליח
לדייק אנשים במילים. -
15:29 - 15:32חוץ מבנאדם אחד -
את מנהל הבנק הקודם שלי. -
15:32 - 15:33(צחוק)
-
15:33 - 15:36אותו לא הצלחתי לדייק
כי כשרציתי סיוע פיננסי, -
15:36 - 15:38כי בואו, נולד עסק כזה ודברים,
-
15:38 - 15:42אז הסברתי לו שעה כזה על השעון,
הלכתי לפגישה בבנק -
15:42 - 15:45וסיפרתי לו על ההד ועל העשייה והפרוייקט,
-
15:45 - 15:48ואחרי שעה של מלל
הוא מסתכל עלי ואומר לי: -
15:48 - 15:50"כן, זה יפה.
אבל ממה אתה מרוויח כסף?" -
15:50 - 15:51(צחוק)
-
15:52 - 15:54אז עוד פעם אני אומר,
-
15:54 - 15:58"וואו" וזה ודוגמאות, מוחה דמעה.
הכל, כל האירוע, -
15:59 - 16:02והוא אומר לי:
"בקיצור, אתה מוכר חולצות?" -
16:02 - 16:05(צחוק)
-
16:07 - 16:08אומר לו, "כן".
-
16:08 - 16:10"אז תגיד שאתה מוכר חולצות!"
-
16:10 - 16:12(צחוק)
-
16:13 - 16:16אז, בתור מוכר חולצות...
(צחוק) -
16:16 - 16:18תנו לי לתת לכם איזו מילה.
-
16:18 - 16:21תחשבו על כל אותם הדברים שסימנו
לכם כמינוס בחייכם. -
16:21 - 16:25על כל המינונים, הקופסאות והצמצומים
שניסו לכלוא אתכם בם. -
16:25 - 16:29נסו לשאול את עצמכם:
האם מדובר במגרעה? -
16:29 - 16:33יכול מאוד להיות שהעודפוּת שלכם
היא החוסר של מישהו אחר. -
16:34 - 16:35תראו אותי:
-
16:35 - 16:37אני תמיד אמרתי
משפט אחד יותר מדי. -
16:38 - 16:41ועכשיו,
זה הפך ל"משפט אחד ביום". -
16:41 - 16:42תודה רבה.
-
16:42 - 16:47(מחיאות כפיים ותרועות)
- Title:
- ממשפט אחד יותר מדי למשפט אחד ביום | עידו גרינברג | TEDxטכניון From "One Sentence Too Many" to "One Sentence a Day" | Ido Grinberg | TEDxTechnion
- Description:
-
more » « less
עידו גרינברג היה תמיד אדם רגיש. מאז ילדותו אותתו לו שרגישות היתר שלו גורמת לו תמיד לפלוט משפט אחד יותר מדי. בגיל 34, בנסיעת מונית אקראית לחלוטין, הוא גילה את המרפא לרגישות היתר שלו, שהתפתח במהרה למותג ה"משפט אחד ביום". זאת הרצאה מרתקת שממחישה איך העודפוּת של אדם אחד יכולה להיות החוסר של אדם אחר.
Ido Grinberg has always been a sensitive person. Since childhood he has been signalled that his over-sensitivity always leads him to saying "one sentence too much". At the age of 34, on a completely random taxi ride, he discovered his "cure" for this over-sensitivity, which will soon develop to the “One Sentence a Day” brand. This is a fascinating lecture demonstrating how one person's excess can be the other's lack.
#משפטאחדביום הפך לתופעה תרבותית וחברתית שמספרת את סיפורו של דור שלם שחי במדיה החברתית, ושמוכיחה שבסופו של דבר, ה"חסרונות" שלנו עשויים להפוך ליתרונות אם נשתמש בהם נכון. הרצאה זו עוסקת ביזמות ובבניית מותג ב-2019 ומשמשת קריאת עידוד לכל מי שאי-פעם חשו כלואים בהגדרותיהם של אנשים אחרים. עידו גרינברג מינף את רגישותו ואת כתיבתו השנונה למותג אופנה מצליח שכיכב אפילו בתהלוכה בשדרה החמישית של ניו-יורק. המיזם שלו באינסטגרם, #משפטאחדביום, הפך לתופעה משמעותית הודות לכוחה של המדיה החברתית. סיפורו של גרינברג שופך אור על הדרך בה בונים קהילה ושיווק בעידן החדש. עידו הוא שדרן רדיו, הוא מרצה ברחבי העולם וכיהן כראש חטיבת הקריאייטיב והדיגיטל ברשת טלוויזיה ישראלית גדולה. פרופיל האינסטגרם שלו, @mismas, צבר בשנה אחת מעל 90,000 עוקבים.
הרצאה זו ניתנה באירוע TEDx מקומי שהופק בפורמט TED באופן עצמאי ע"י קהילה מקומית. למידע נוסף: http://ted.com/tedx
#OneSentenceADay has become a cultural and social phenomenon that tells the story of an entire generation living in social media, showing that ultimately our innate "disadvantages" can become advantages if we use them correctly. This is a lecture on entrepreneurship, brand building in 2019 and a motivation shout for anyone who has ever felt imprisoned by other people’s definition. Ido Grinberg has turned his sensitivity and witty writing into a successful fashion brand, featured even in an NYC fifth avenue parade. His project #OneSentenceADay on Instagram has become a profound phenomenon through the power of social media. Grinberg's story sheds light on community building and marketing in the new era. He is a radio broadcaster, lectures worldwide, and has served as head of creative and digital in major Israeli TV networks. His Instagram profile @mismas gained over 90K followers in one year.
This talk was given at a TEDx event using the TED conference format but independently organized by a local community. Learn more at https://www.ted.com/tedx
- Video Language:
- Hebrew
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDxTalks
- Duration:
- 17:02
Show all
