Return to Video

הוקרה לאחים ולאחיות

  • 0:01 - 0:02
    בתור חולים
  • 0:02 - 0:05
    אנחנו בדרך כלל זוכרים את השמות
    של הרופאים והרופאות שלנו,
  • 0:06 - 0:09
    אבל לעתים קרובות אנחנו שוכחים
    את השמות של האחים והאחיות שלנו.
  • 0:10 - 0:11
    אני זוכרת אחת.
  • 0:11 - 0:14
    חליתי בסרטן השד לפני מספר שנים,
  • 0:14 - 0:17
    ואיכשהו עברתי בהצלחה את הניתוחים
  • 0:17 - 0:19
    ואת ההתחלה של הטיפולים בצורה טובה.
  • 0:20 - 0:22
    יכולתי להסתיר את מה שהתרחש.
  • 0:22 - 0:24
    אף אחד לא נדרש באמת לדעת.
  • 0:24 - 0:27
    יכולתי לקחת את בתי לבית הספר,
  • 0:27 - 0:29
    יכולתי לצאת לארוחת ערב עם בעלי;
  • 0:29 - 0:30
    יכולתי לשטות באנשים.
  • 0:31 - 0:33
    אבל אז טיפולי הכימותרפיה
    עמדו להתחיל
  • 0:33 - 0:35
    והדבר הפחיד אותי מאד
  • 0:35 - 0:39
    כי ידעתי שאני עומדת לאבד
    כל שערה ושערה מגופי
  • 0:39 - 0:42
    בגלל סוג הכימותרפיה שעמדתי לעבור.
  • 0:42 - 0:45
    לא יכולתי עוד להעמיד פנים
  • 0:45 - 0:47
    כאילו הכל כרגיל.
  • 0:47 - 0:49
    פחדתי.
  • 0:49 - 0:52
    ידעתי מה ההרגשה שכולם מתייחסים אליי
    עם כפפות של משי,
  • 0:52 - 0:55
    ואני רק רציתי להרגיש כרגיל.
  • 0:55 - 0:57
    השתילו לי צנתר בחזה.
  • 0:57 - 1:00
    הלכתי ליום הכימותרפיה הראשון שלי,
  • 1:00 - 1:02
    והייתי שבר כלי מבחינה רגשית.
  • 1:02 - 1:05
    האחות שלי, ג'ואן, נכנסה לחדר,
  • 1:05 - 1:09
    וכל עצם בגופי אמרה לי לקום מהכיסא
  • 1:09 - 1:11
    ולברוח הרחק משם.
  • 1:11 - 1:14
    אבל ג'ואן הביטה בי ודיברה אליי
    כאילו אנחנו חברות ותיקות.
  • 1:15 - 1:17
    ואז היא שאלה אותי,
  • 1:17 - 1:19
    "איפה עשית את הגוונים?"
  • 1:19 - 1:20
    (צחוק)
  • 1:20 - 1:22
    ואני חשבתי, את צוחקת עליי?
  • 1:22 - 1:27
    את עומדת לדבר איתי על השיער שלי
    כשאני על סף לאבד אותו?
  • 1:27 - 1:28
    די כעסתי,
  • 1:29 - 1:31
    ואמרתי, "באמת? שיער?"
  • 1:32 - 1:34
    ובמשיכת כתף היא אמרה,
  • 1:34 - 1:35
    "הוא יצמח בחזרה".
  • 1:36 - 1:40
    באותו הרגע היא אמרה
    את הדבר היחיד שאני החמצתי
  • 1:40 - 1:43
    וזה שבשלב כלשהו החיים שלי
    יחזרו למסלול הרגיל.
  • 1:43 - 1:45
    היא באמת האמינה בכך.
  • 1:45 - 1:47
    ולכן גם אני האמנתי.
  • 1:48 - 1:52
    לדאוג לגבי איבוד השיער שלכם
    כשאתם נאבקים בסרטן
  • 1:52 - 1:54
    עשוי להראות מגוחך בהתחלה,
  • 1:54 - 1:58
    אבל זה לא רק שאתם דואגים לגבי איך שתראו.
  • 1:58 - 2:02
    אתם דואגים שכולם עומדים
    להתייחס אלייכם כל כך בזהירות.
  • 2:03 - 2:06
    ג'ואן גרמה לי להרגיש נורמלי
    בפעם הראשונה מזה שישה חודשים.
  • 2:06 - 2:08
    דיברנו על החברים שלה,
  • 2:08 - 2:11
    דיברנו על חיפוש דירות בניו יורק,
  • 2:11 - 2:14
    ודיברנו על התגובה שלי
    לטיפולי הכימותרפיה --
  • 2:14 - 2:16
    הכל במין ערבוביה כזו.
  • 2:16 - 2:18
    ותמיד תהיתי,
  • 2:18 - 2:23
    איך היא תמיד ידעה באינסטינקטים שלה
    איך בדיוק לדבר אליי?
  • 2:23 - 2:27
    ג'ואן סטאהא וההערצה שלי כלפיה
  • 2:27 - 2:31
    סימנו את תחילת המסע שלי
    אל תוך עולמן של האחים והאחיות.
  • 2:31 - 2:34
    מספר שנים לאחר מכן
    התבקשתי לעשות פרוייקט
  • 2:34 - 2:36
    שיהלל את העבודה שאחים ואחיות מבצעים.
  • 2:37 - 2:39
    התחלתי עם ג'ואן,
  • 2:39 - 2:42
    ופגשתי יותר מ - 100 אחים ואחיות
    ברחבי המדינה.
  • 2:42 - 2:47
    הקדשתי חמש שנים לראיונות
    ולצילומים של אחים ואחיות
  • 2:47 - 2:50
    עבור ספר וסרט תיעודי.
  • 2:51 - 2:52
    ביחד עם הצוות שלי
  • 2:52 - 2:55
    מיפינו מסלול ברחבי אמריקה שיעבור במקומות
  • 2:55 - 3:00
    שעוסקים בכמה מבעיות הבריאות הציבוריות
    עמן מתמודדת המדינה --
  • 3:00 - 3:04
    הזדקנות, מלחמה, עוני, בתי כלא.
  • 3:05 - 3:06
    ואז הלכנו למקומות
  • 3:06 - 3:10
    בהם נוכל למצוא
    את הריכוז הגבוה ביותר של מטופלים
  • 3:10 - 3:12
    המתמודדים עם בעיות אלו.
  • 3:12 - 3:16
    לאחר מכן ביקשנו מבתי חולים
    ומוסדות נוספים להצביע על האחים והאחיות
  • 3:16 - 3:18
    שמייצגים אותן באופן המיטבי.
  • 3:19 - 3:22
    אחת האחיות הראשונות שפגשתי
    הייתה ברידג'ט קומבלה.
  • 3:22 - 3:24
    ברידג'ט נולדה בקמרון,
  • 3:24 - 3:26
    הבכורה מבין ארבעה ילדים.
  • 3:26 - 3:30
    אביה היה בעבודה
    כשנפל מהקומה הרביעית
  • 3:30 - 3:32
    ונפצע קשה בגבו.
  • 3:32 - 3:36
    הוא היה מדבר הרבה על ההרגשה
    של איך זה להשתטח על הגב
  • 3:36 - 3:39
    ולא לקבל את סוג הטיפול לו אתה זקוק.
  • 3:39 - 3:43
    זה דחף את ברידג'ט
    לפנות למקצוע הסיעוד.
  • 3:44 - 3:46
    כעת, כאחות בברונקס,
  • 3:46 - 3:49
    יש לה קבוצה מגוונת מאד
    של חולים בהם היא מטפלת,
  • 3:49 - 3:51
    בעלי אורח חיים שונה,
  • 3:51 - 3:53
    ומכל הדתות השונות.
  • 3:53 - 3:58
    היא הקדישה את הקריירה שלה
    להבנת ההשפעה
  • 3:58 - 4:01
    של ההבדלים התרבותיים שלנו
    בכל הנוגע לבריאות.
  • 4:02 - 4:04
    היא דיברה על מטופל --
  • 4:04 - 4:06
    מטופל יליד אמריקאי שהיה לה --
  • 4:06 - 4:10
    שרצה להביא צרור של נוצות
    למחלקת טיפול נמרץ.
  • 4:11 - 4:14
    כך הוא מצא מנוחה נפשית.
  • 4:14 - 4:16
    היא דיברה על להילחם עבורו
  • 4:16 - 4:19
    ואמרה שמטופלים מגיעים
    מכל הדתות השונות
  • 4:19 - 4:23
    ומשתמשים בחפצים שונים
    בכדי לחוש בנוח;
  • 4:23 - 4:26
    בין אם זו מחרוזת תפילה
    או נוצה סמלית,
  • 4:26 - 4:28
    את כולם יש לאפשר.
  • 4:29 - 4:31
    זהו ג'ייסון שורט.
  • 4:31 - 4:34
    ג'ייסון הוא אח שעובד בבתים
    בהרי האפלאצ'ים,
  • 4:34 - 4:38
    לאביו הייתה תחנת דלק
    וחנות תיקונים בשנים בהן גדל.
  • 4:39 - 4:43
    כך שהוא תיקן מכוניות בקהילה
    שאותה הוא משרת היום כאח.
  • 4:44 - 4:45
    כשהיה בקולג',
  • 4:45 - 4:49
    זה לא היה גברי כלל להיות אח.
  • 4:49 - 4:51
    לכן הוא נמנע מכך במשך שנים.
  • 4:51 - 4:53
    הוא נהג על משאיות במשך תקופה קצרה,
  • 4:53 - 4:56
    אבל מסלול חייו
    תמיד משך אותו בחזרה לסיעוד.
  • 4:58 - 5:00
    כאח בהרי האפלאצ'ים,
  • 5:00 - 5:04
    ג'ייסון מגיע למקומות
    שאמבולנס לא יכול להגיע אליהם.
  • 5:04 - 5:08
    בתמונה הזו, הוא עומד
    על מה שפעם היה כביש.
  • 5:08 - 5:11
    כרייה בראש ההר
    גרמה להצפה של הכביש הזה,
  • 5:11 - 5:14
    וכעת הדרך היחידה שבה
    ג'ייסון יכול להגיע אל המטופל
  • 5:14 - 5:17
    שגר בבית הזה וחולה במחלת "ריאה שחורה"
  • 5:17 - 5:21
    היא לנהוג ברכב כביש-שטח שלו
    כנגד הזרם במעלה הנהר הזה.
  • 5:22 - 5:25
    ביום שבו הצטרפתי אליו,
    הפגוש הקדמי של הרכב נעקר ממקומו.
  • 5:26 - 5:29
    בבוקר שלמחרת הוא קם,
    הרים את הרכב על המגבה,
  • 5:29 - 5:31
    תיקן את הפגוש,
  • 5:31 - 5:33
    ואז יצא לפגוש את המטופל הבא שלו.
  • 5:34 - 5:37
    הייתי עדה לטיפול של ג'ייסון
    בגבר הזה
  • 5:37 - 5:40
    בחמלה כה עצומה,
  • 5:40 - 5:45
    נדהמתי שוב
    עד כמה אינטימית היא עבודת הסיעוד.
  • 5:46 - 5:49
    כשפגשתי את בריאן מקמיליון,
    הוא היה נסער.
  • 5:49 - 5:52
    הוא בדיוק חזר מתקופת הצבה
  • 5:52 - 5:56
    והוא עדין לא נחת לשגרת חייו בסן דיאגו.
  • 5:56 - 6:00
    הוא דיבר על החוויות שלו
    כאח בגרמניה.
  • 6:00 - 6:04
    ועל הטיפול בחיילים שאך חזרו משדה הקרב.
  • 6:04 - 6:08
    לעתים קרובות, הוא היה
    האדם הראשון שהם ראו
  • 6:08 - 6:10
    כשהם פקחו את העיניים בבית החולים.
  • 6:10 - 6:13
    הם הסתכלו עליו כשהם שכבו שם,
  • 6:13 - 6:15
    ללא גפיים,
  • 6:15 - 6:17
    והדבר הראשון שהם אמרו היה
  • 6:17 - 6:21
    "מתי אני יכול לחזור?
    השארתי שם את האחים שלי".
  • 6:22 - 6:24
    ובריאן נאלץ לומר:
  • 6:24 - 6:25
    "אתה לא הולך לשום מקום.
  • 6:25 - 6:27
    "כבר נתת מספיק, אחי".
  • 6:28 - 6:33
    בריאן הוא גם אח וגם חייל
    שראה קרבות.
  • 6:33 - 6:35
    כך שזה שם אותו במקום ייחודי
  • 6:35 - 6:40
    הוא יכול להזדהות עם ולעזור לרפא
    את החיילים בהם הוא מטפל.
  • 6:42 - 6:43
    זוהי האחות סטיבן,
  • 6:43 - 6:47
    היא מנהלת בית סיעוד בויסקונסין
    שנקרא וילה לורטו.
  • 6:47 - 6:52
    אפשר למצוא את כל מעגל החיים
    תחת קורת הגג שלה.
  • 6:52 - 6:54
    כשהיא גדלה היא רצתה לגור בחווה,
  • 6:54 - 6:59
    כך שכשיש לה הזדמנות
    לאמץ חיות משק מקומיות,
  • 6:59 - 7:02
    היא אוספת אותם בהתלהבות.
  • 7:02 - 7:06
    ובאביב החיות הללו מביאות ילדים לעולם.
  • 7:06 - 7:11
    האחות סטיבן משתמשת בברווזים,
    בעזים ובטלאים הקטנים
  • 7:11 - 7:15
    לטיפול בחיות עבור הדיירים
    של וילה לורטו
  • 7:15 - 7:18
    שלעתים אינם יכולים לזכור
    אפילו את שמם,
  • 7:18 - 7:22
    אך מאושרים להחזיק טלה קטן.
  • 7:23 - 7:25
    ביום שבו הצטרפתי אל האחות סטיבן,
  • 7:25 - 7:27
    הייתי צריכה לנסוע אתה
    הרחק מוילה לורטו
  • 7:27 - 7:29
    כדי לצלם חלק מהסיפור שלה.
  • 7:29 - 7:31
    לפני שעזבנו,
  • 7:31 - 7:33
    היא נכנסה לחדרו של מטופל גוסס,
  • 7:34 - 7:37
    והיא התכופפה ואמרה,
  • 7:37 - 7:39
    "אני צריכה לנסוע למשך היום,
  • 7:40 - 7:41
    אבל אם ישו יקרא לך,
  • 7:41 - 7:42
    לך.
  • 7:42 - 7:45
    לך ישר הביתה אל ישו".
  • 7:45 - 7:48
    עמדתי שם וחשבתי
  • 7:48 - 7:50
    שזו הפעם הראשונה בחיי
  • 7:50 - 7:54
    שהייתי עדה לכך שאפשר להראות למישהו
    שאתה אוהב אותו לגמרי
  • 7:54 - 7:55
    על ידי פרידה.
  • 7:56 - 7:58
    אנחנו לא צריכים להיאחז כל כך חזק.
  • 7:59 - 8:03
    ראיתי יותר חיים
    שהתקבצו לתוך וילה לורטו
  • 8:03 - 8:08
    משראיתי בכל זמן אחר
    בכל מקום אחר בכל חיי.
  • 8:09 - 8:13
    אנחנו חיים בתקופה מורכבת
    בכל הנוגע לטיפולי הבריאות שלנו.
  • 8:13 - 8:18
    קל להפסיק לראות את הצורך
    באיכות חיים,
  • 8:18 - 8:19
    לא רק בכמות החיים.
  • 8:20 - 8:24
    ככל שטכנולוגיות מצילות חיים נוצרות,
  • 8:24 - 8:27
    נצטרך לקבל החלטות מורכבות מאד.
  • 8:27 - 8:30
    הטכנולוגיות הללו לעתים קרובות מצילות חיים,
  • 8:30 - 8:34
    אבל הן גם יכולות להאריך כאב
    ואת תהליך הגסיסה.
  • 8:36 - 8:39
    איך, לכל הרוחות, אנחנו אמורים
    למצוא את הדרך הנכונה?
  • 8:39 - 8:41
    אנחנו נצטרך את כל העזרה שנצליח להשיג.
  • 8:42 - 8:45
    לאחיות יש יחסים מיוחדים מאד אתנו
  • 8:45 - 8:48
    בשל הזמן הרב שהן מבלות ליד מיטתנו.
  • 8:49 - 8:50
    במהלך הזמן הזה,
  • 8:50 - 8:53
    מתפתח סוג של אינטימיות רגשית.
  • 8:55 - 8:57
    בקיץ שעבר, ב- 9 באוגוסט,
  • 8:57 - 8:59
    אבא שלי מת מהתקף לב.
  • 9:01 - 9:02
    אמא שלי היתה הרוסה,
  • 9:02 - 9:06
    והיא לא הצליחה לדמיין את העולם בלעדיו.
  • 9:07 - 9:09
    ארבעה ימים לאחר מכן היא נפלה,
  • 9:09 - 9:11
    היא שברה את הירך שלה,
  • 9:11 - 9:13
    היא נזקקה לניתוח
  • 9:13 - 9:16
    ומצאה את עצמה נלחמת על חייה שלה.
  • 9:17 - 9:19
    שוב מצאתי את עצמי
  • 9:19 - 9:22
    בצד שמקבל את הדאגה
    של האחים והאחיות --
  • 9:22 - 9:23
    הפעם עבור אמא שלי.
  • 9:24 - 9:27
    אחי, אחותי ואני נשארנו לצדה
  • 9:27 - 9:29
    במשך שלושת הימים הבאים
    במחלקה לטיפול נמרץ.
  • 9:30 - 9:33
    וכשניסינו לקבל את ההחלטות הנכונות
  • 9:33 - 9:35
    ולמלא את המשאלות של אמא שלי,
  • 9:36 - 9:39
    מצאנו שאנו תלויים בהדרכה של האחים והאחיות,
  • 9:40 - 9:42
    ופעם נוספת,
  • 9:42 - 9:43
    הם לא איכזבו אותנו.
  • 9:45 - 9:49
    היתה להם תובנה מדהימה
    כיצד לטפל באמא שלי
  • 9:49 - 9:52
    בארבעת הימים האחרונים של חייה.
  • 9:52 - 9:55
    הם העניקו לה נוחות והקלה מכאב.
  • 9:56 - 10:02
    הם ידעו לעודד את אחותי ואותי
    להלביש לאמי כותונת יפה,
  • 10:02 - 10:03
    הרבה אחרי שזה היה חשוב לה,
  • 10:04 - 10:05
    אבל זה בוודאי היה חשוב מאד עבורנו.
  • 10:07 - 10:13
    והם ידעו לבוא ולהעיר אותי בדיוק בזמן
    לנשימה האחרונה של אמא שלי.
  • 10:14 - 10:16
    ואז הם ידעו כמה זמן להניח לי להשאר בחדר
  • 10:16 - 10:18
    עם אמא שלי אחרי שהיא מתה.
  • 10:19 - 10:23
    אין לי מושג איך הם יודעים את הדברים האלו,
  • 10:23 - 10:26
    אבל אני יודעת שאני אסירת תודה לנצח
  • 10:26 - 10:28
    על כך שהם הדריכו אותי שוב.
  • 10:29 - 10:30
    תודה רבה לכם.
  • 10:30 - 10:35
    (מחיאות כפיים)
Title:
הוקרה לאחים ולאחיות
Speaker:
קרולין ג'ונס
Description:

קרולין ג'ונס הקדישה חמש שנים לראיונות ולצילומים של אחים ואחיות ברחבי אמריקה, כשהיא מגיעה למקומות העוסקים בכמה מהסוגיות הגדולות ביותר של בריאות ציבורית. היא חולקת סיפורים אישיים של מסירות ללא פשרות, בשיר הלל לגיבורים היומיומיים העובדים בחזית שירותי הבריאות.

more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
10:48
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for A tribute to nurses
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for A tribute to nurses
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for A tribute to nurses
Allon Sasson edited Hebrew subtitles for A tribute to nurses
Allon Sasson edited Hebrew subtitles for A tribute to nurses
Allon Sasson edited Hebrew subtitles for A tribute to nurses
Allon Sasson edited Hebrew subtitles for A tribute to nurses
Allon Sasson edited Hebrew subtitles for A tribute to nurses
Show all

Hebrew subtitles

Revisions