Return to Video

פינג-פונג וחידת הניצחון

  • 0:01 - 0:04
    בכל ערב שני ביפן,
  • 0:04 - 0:06
    אני יוצא מהדירה שלי,
  • 0:06 - 0:10
    אני מטפס על גבעה במשך 15 דקות,
  • 0:10 - 0:14
    ונכנס למועדון הבריאות המקומי שלי,
  • 0:14 - 0:18
    ששם שלושה שולחנות פינג-פונג
    ממוקמים בסטודיו.
  • 0:18 - 0:20
    והמרחב מוגבל,
  • 0:20 - 0:22
    אז בכל שולחן,
  • 0:22 - 0:25
    זוג שחקנים אחד מתרגל חבטות כף יד קדמית
  • 0:25 - 0:27
    ואחר מתרגל חבטות גב כף יד ,
  • 0:27 - 0:31
    ומדי פעם, הכדורים מתנגשים באוויר
  • 0:31 - 0:33
    וכולם אומרים "וואו!"
  • 0:34 - 0:40
    ולאחר מכן, בוחרים שולחנות
    ושותפים ומשחקים משחקי זוגות.
  • 0:40 - 0:43
    אבל בכנות, לא הייתי יכול לומר לכם מי ניצח,
  • 0:43 - 0:47
    משום שאנחנו מחליפים בני זוג כל חמש דקות.
  • 0:47 - 0:51
    וכולם ממש מתאמצים מאוד
  • 0:51 - 0:52
    לזכות בנקודות,
  • 0:52 - 0:56
    אבל אף אחד לא עוקב כדי לדעת
    מי מנצח במשחקים.
  • 0:57 - 1:01
    ולאחר שעה בערך של מאמץ סוער,
  • 1:01 - 1:03
    אני יכול לומר לכם בכנות,
  • 1:03 - 1:06
    שלא לדעת מי ניצח
  • 1:06 - 1:09
    מרגיש כמו הניצחון האולטימטיבי.
  • 1:10 - 1:12
    ביפן אומרים:
  • 1:12 - 1:16
    הם יצרו רוח תחרותית ללא תחרות.
  • 1:18 - 1:25
    כולכם יודעים שהכי טוב לעקוב
    אחר גיאופוליטיקה דרך צפייה בפינג-פונג.
  • 1:25 - 1:27
    (צחוק)
  • 1:27 - 1:32
    שתי המעצמות החזקות ביותר בעולם
    היו אויבים מושבעים
  • 1:32 - 1:36
    עד שב -1972 צוות פינג-פונג אמריקאי
  • 1:36 - 1:39
    הורשה לבקר בסין הקומוניסטית.
  • 1:40 - 1:43
    וברגע שהיריבים לשעבר
  • 1:43 - 1:47
    נאספו סביב כמה שולחנות ירוקים קטנים,
  • 1:47 - 1:49
    כל אחד מהם יכל לטעון לניצחון,
  • 1:49 - 1:52
    והעולם כולו יכול היה לנשום ביתר קלות.
  • 1:53 - 1:56
    מנהיג סין, מאו צה טונג,
  • 1:56 - 1:59
    כתב מדריך שלם על פינג-פונג,
  • 1:59 - 2:03
    וקרא לספורט "נשק גרעיני רוחני."
  • 2:04 - 2:08
    ונאמר שהיחיד שקיבל את התואר
    "חבר כבוד לכל החיים"
  • 2:08 - 2:11
    של איגוד טניס השולחן בארה"ב
  • 2:11 - 2:14
    הוא הנשיא דאז ריצ'רד ניקסון,
  • 2:14 - 2:17
    שעזר להנדס את מצב ה- ווין-ווין
    (ניצחון לכולם) הזה
  • 2:17 - 2:20
    באמצעות דיפלומטיה של פינג-פונג.
  • 2:21 - 2:23
    אבל הרבה לפני כן,
  • 2:23 - 2:25
    ההיסטוריה של העולם המודרני, באמת,
  • 2:25 - 2:30
    סופרה הכי טוב באמצעות הכדור הלבן המקפץ.
  • 2:30 - 2:34
    "פינג-פונג" נשמע כמו בן דודו של
    "סינג-סונג",
  • 2:34 - 2:36
    כמו משהו מהמזרח,
  • 2:36 - 2:42
    אבל למעשה, מאמינים שבריטים
    מהמעמד הגבוה המציאו אותו
  • 2:42 - 2:43
    בתקופה הוויקטוריאנית,
  • 2:43 - 2:48
    כשהתחילו להכות בפקקים של בקבוקי יין
    מעל קירות של ספרים לאחר ארוחת הערב.
  • 2:48 - 2:49
    (צחוק)
  • 2:49 - 2:51
    בלי הגזמה.
  • 2:51 - 2:52
    (צחוק)
  • 2:52 - 2:54
    ועד סוף מלחמת העולם הראשונה,
  • 2:54 - 2:59
    הספורט נשלט על ידי שחקנים
    מהאימפריה האוסטרו-הונגרית לשעבר:
  • 2:59 - 3:03
    בשמונה מתוך תשע אליפויות עולם מוקדמות
  • 3:03 - 3:04
    ניצחו נבחרות הונגריה
  • 3:05 - 3:08
    והמזרח אירופאים נעשו כל כך מיומנים
  • 3:08 - 3:11
    בהחזרה של כל מה שחבטו אליהם
  • 3:11 - 3:15
    שהם כמעט גרמו לקיפאון של כל הספורט הזה.
  • 3:15 - 3:20
    במשחק אליפות אחד בפראג בשנת 1936,
  • 3:20 - 3:26
    הנקודה הראשונה נמשכה שעתיים ו- 12 דקות.
  • 3:26 - 3:27
    הנקודה הראשונה!
  • 3:27 - 3:30
    יותר ארוכה מהסרט "מקס המטורף".
  • 3:30 - 3:36
    ולדברי אחד השחקנים, השופט נאלץ לפרוש
    בגלל כאב צוואר,
  • 3:36 - 3:38
    לפני סיום הנקודה.
  • 3:38 - 3:39
    (צחוק)
  • 3:39 - 3:43
    השחקן ההוא התחיל להכות בכדור
    לאחור בידו השמאלית
  • 3:43 - 3:46
    ולהכתיב מהלכי שחמט בין החבטות.
  • 3:46 - 3:47
    (צחוק)
  • 3:47 - 3:50
    רבים בקהל התחילו כמובן, לעזוב,
  • 3:50 - 3:55
    כי אותה נקודה יחידה נמשכה אולי
    כ-12,000 מכות.
  • 3:55 - 4:00
    ומפגש חירום של האיגוד הבינלאומי
    לטניס שולחן
  • 4:00 - 4:02
    היה חייב להיערך מיד,
  • 4:03 - 4:05
    ועד מהרה הכללים השתנו
  • 4:05 - 4:09
    כך ששום משחק לא יוכל להימשך
    למעלה מ 20 דקות.
  • 4:09 - 4:10
    (צחוק)
  • 4:11 - 4:14
    16 שנים אחר כך, יפן נכנסה לתמונה,
  • 4:14 - 4:19
    כששען לא מוכר כמעט בשם הירוג'י סאטו
  • 4:19 - 4:24
    הופיע באליפות העולם בבומביי בשנת 1952.
  • 4:25 - 4:29
    סאטו לא היה שחקן גדול מאוד,
    הוא לא היה מדורג גבוה,
  • 4:29 - 4:31
    הוא הרכיב משקפיים,
  • 4:31 - 4:36
    אבל הוא היה חמוש במחבט שלא היו עליו בליטות
  • 4:36 - 4:38
    כפי שהיו המחבטים האחרים,
  • 4:38 - 4:42
    אלא מצופה בגומי מוקצף ספוגי ועבה.
  • 4:43 - 4:47
    והודות לנשק המשקיט הסודי הזה,
  • 4:47 - 4:50
    סאטו, שכמעט אינו מוכר, זכה במדליית זהב.
  • 4:51 - 4:55
    מיליון איש יצאו לרחובות טוקיו
  • 4:55 - 4:58
    כדי לברך אותו עם שובו,
  • 4:58 - 5:02
    ולמעשה התחילה תקופת תחייתה
    של יפן שלאחר המלחמה.
  • 5:04 - 5:09
    אבל מה שלמדתי, במשחקים הרגילים שלי ביפן,
  • 5:09 - 5:15
    הוא יותר מה שאפשר לכנות הספורט הפנימי
    של שליטה גלובלית,
  • 5:15 - 5:18
    שמוכר לפעמים כ-חיים.
  • 5:19 - 5:22
    אנחנו אף פעם לא משחקים משחקי יחידים
    במועדון שלנו,
  • 5:22 - 5:23
    רק משחקי זוגות,
  • 5:23 - 5:28
    ומכיוון שאנו מחליפים בני זוג כל חמש דקות,
  • 5:28 - 5:32
    אם במקרה תפסידו, סביר מאוד שתנצחו
  • 5:32 - 5:33
    שש דקות לאחר מכן.
  • 5:34 - 5:37
    אנחנו גם משחקים משחק של הטוב
    מ-2 מערכות,
  • 5:37 - 5:40
    לעתים כה קרובות, שאין מפסיד בכלל.
  • 5:40 - 5:42
    דיפלומטיה של פינג-פונג.
  • 5:42 - 5:46
    ואני תמיד זוכר. שכילד שגדל באנגליה,
  • 5:46 - 5:49
    לימדו אותי, שתכלית המשחק היא לנצח.
  • 5:50 - 5:55
    אבל ביפן מעודדים אותי להאמין שהטעם
    האמיתי במשחק
  • 5:55 - 6:01
    זה לגרום לכמה שיותר אנשים סביבך
    להרגיש שהם מנצחים.
  • 6:01 - 6:05
    אז אינך מיטלטל מצד לצד
    כפי שיחיד עלול לעשות,
  • 6:05 - 6:08
    אלא, אתה חלק מ"מקהלה" סדירה וקבועה.
  • 6:09 - 6:13
    השחקנים הכי מיומנים במועדון שלנו

  • 6:13 - 6:18
    פורסים את כישוריהם כדי להפוך
    יתרון של 9-1 של הקבוצה שלהם
  • 6:18 - 6:23
    למשחק של 9-9 שבו כולם
    מעורבים באינטנסיביות.
  • 6:23 - 6:27
    וחבר שלי שמכה את תילולי הלולאות
    הגבוהים האלה
  • 6:27 - 6:31
    ששחקנים פחות טובים מחטיאים --
  • 6:31 - 6:36
    אכן, הוא זוכה בהרבה נקודות, אבל אני חושב
    שהוא נחשב למפסיד.
  • 6:37 - 6:42
    ביפן, משחק פינג-פונג הוא ממש
    כמו משחק אהבה.
  • 6:42 - 6:45
    לומדים איך לשחק עם מישהו,
  • 6:45 - 6:47
    ולא נגדו.
  • 6:47 - 6:48
    ואני אתוודה,
  • 6:49 - 6:53
    שבהתחלה היה נראה לי שהוציאו
    את כל הכיף מהספורט.
  • 6:53 - 6:59
    לא יכולתי לשמוח אחרי ניצחון עצום אך מטריד,
    נגד השחקנים הכי חזקים שלנו
  • 6:59 - 7:01
    כי שש דקות אחר כך, עם בן זוג חדש,
  • 7:01 - 7:03
    שוב השתרכתי מאחור.
  • 7:04 - 7:08
    מצד שני, מעולם לא הרגשתי אומלל.
  • 7:08 - 7:13
    וכשטסתי מיפן והתחלתי שוב
    לשחק משחקי יחידים
  • 7:13 - 7:16
    עם היריב האנגלי שלי,
  • 7:16 - 7:21
    שמתי לב שאחרי כל תבוסה, לבי ממש נשבר.
  • 7:22 - 7:25
    אבל אחרי כל ניצחון, גם כן לא יכולתי לישון,
  • 7:25 - 7:28
    כי ידעתי שיש רק כיוון אחד ללכת בו,
  • 7:28 - 7:29
    וזה היה לרדת למטה.
  • 7:31 - 7:35
    עכשיו, אם הייתי מנסה לשחק
    באופן מקצועי ביפן,
  • 7:35 - 7:38
    זה היה מוביל לתסכול אינסופי.
  • 7:39 - 7:41
    ביפן, שלא כמו במקומות אחרים,
  • 7:41 - 7:45
    אם מצב הנקודות הוא עדיין שוויון,
    לאחר ארבע שעות,
  • 7:45 - 7:48
    משחק כדור בסיס מסתיים בשוויון,
  • 7:49 - 7:53
    ומכיוון שטבלת הליגה מבוססת על אחוז זכיות,
  • 7:53 - 7:56
    קבוצה עם די הרבה קשרים, יכולה לסיים
  • 7:57 - 7:59
    לפני קבוצה עם יותר ניצחונות
  • 8:00 - 8:04
    באחת מהפעמים הראשונות שאמריקאי הוזמן ליפן
  • 8:04 - 8:07
    להוביל קבוצת כדור בסיס יפנית מקצועית,
  • 8:07 - 8:10
    בובי ולנטיין, ב- 1995,
  • 8:10 - 8:13
    הוא לקח את הקבוצה הזו שהיתה בינונית לגמרי,
  • 8:13 - 8:16
    והוביל אותה לסיום מדהים במקום השני,
  • 8:16 - 8:19
    הוא פוטר מייד.
  • 8:19 - 8:20
    למה?
  • 8:20 - 8:22
    "ובכן," אמר דובר הקבוצה,
  • 8:22 - 8:25
    "בגלל הדגש שהוא שם על ניצחון."
  • 8:25 - 8:26
    (צחוק)
  • 8:26 - 8:29
    יפן הרשמית יכולה להרגיש די הרבה
    כמו הנקודה הזו
  • 8:30 - 8:33
    שסופר עליה שהתמשכה שעתיים ו 12 דקות,
  • 8:33 - 8:36
    ולשחק לא כדי להפסיד
  • 8:36 - 8:41
    מה שעלול לקחת את כל הדמיון,
    ההעזה, וההתרגשות, אל מחוץ לדברים.
  • 8:42 - 8:46
    באותו זמן, לשחק פינג-פונג ביפן
  • 8:46 - 8:51
    מזכיר לי למה מקהלות תמיד נהנות יותר
  • 8:51 - 8:53
    מאשר סולנים.
  • 8:54 - 9:00
    במקהלה, התפקיד היחיד שלכם הוא לבצע את
    החלק הקטן שלכם בצורה מושלמת,
  • 9:00 - 9:02
    להשמיע את הצלילים שלכם עם רגש,
  • 9:02 - 9:07
    ובכך, לעזור ליצור הרמוניה יפה
  • 9:07 - 9:10
    שהיא הרבה יותר גדולה מסכום חלקיה.
  • 9:11 - 9:14
    כן, כל מקהלה צריכה מנצח,
  • 9:14 - 9:21
    אבל אני חושב שמקהלה משחררת אתכם
    מהתחושה הילדותית משהו של אוֹ שֶׁ אוֹ שֶׁ.
  • 9:22 - 9:26
    אתם מגיעים להבנה שההפך מלנצח אינו להפסיד
  • 9:26 - 9:29
    זה לא לראות את התמונה הגדולה יותר.
  • 9:32 - 9:35
    ככל שחיי נמשכים,
  • 9:35 - 9:39
    אני ממש נדהם להיווכח ששום אירוע
  • 9:39 - 9:44
    לא ניתן להעריך כראוי במשך שנים
    אחרי שהוא התרחש.
  • 9:45 - 9:49
    פעם איבדתי את כל מה שהיה בבעלותי,
  • 9:49 - 9:52
    כל דבר, כאש בשדה קוצים.
  • 9:53 - 9:58
    אבל עם הזמן הבנתי שההפסד לכאורה, הזה
  • 9:58 - 10:02
    איפשר לי לחיות על פני האדמה
    בנעימות רבה יותר,
  • 10:02 - 10:04
    לכתוב ללא הערות,
  • 10:04 - 10:07
    ולמעשה לעבור ליפן
  • 10:07 - 10:10
    ולמועדון הבריאות הפנימית
    המוכר כשולחן הפינג-פונג.
  • 10:11 - 10:16
    לעומת זאת, פעם נקלעתי למשרה המושלמת,
  • 10:16 - 10:19
    והזדמן לי להיווכח שאושר לכאורה
  • 10:19 - 10:22
    יכול לעמוד בדרכה של שמחה אמיתית
  • 10:22 - 10:24
    אפילו עוד יותר ממה שעושה סבל.
  • 10:26 - 10:31
    לשחק משחק זוגות ביפן, ממש משחרר אותי
    מכל החרדות שלי,
  • 10:31 - 10:33
    ובסוף הערב,
  • 10:33 - 10:39
    אני שם לב שכולם מגישים בהנאה
    פחות או יותר שווה.
  • 10:40 - 10:43
    אני נזכר בכל לילה
  • 10:43 - 10:49
    שלא להתקדם אינו אותו דבר כמו לפגר
  • 10:49 - 10:53
    כמו שלא להיות מלא חיים אינו אותו דבר
    כמו להיות מת.
  • 10:54 - 10:57
    והגעתי להבנה
  • 10:57 - 11:02
    מדוע אומרים שהאוניברסיטאות הסיניות
    מציעות תארים בפינג-פונג,
  • 11:02 - 11:05
    ומדוע חוקרים מצאו, שפינג-פונג
  • 11:05 - 11:09
    יכול לעזור קצת לאנשים
    עם הפרעות נפשיות קלות
  • 11:09 - 11:11
    ואפילו אוטיזם.
  • 11:12 - 11:17
    אבל כשאצפה באולימפיאדת 2020 בטוקיו,
  • 11:17 - 11:20
    אני אהיה מאוד מודע לכך
  • 11:20 - 11:24
    שאי אפשר יהיה לומר מי ניצח או מי הפסיד
  • 11:24 - 11:26
    למשך זמן ארוך מאוד.
  • 11:28 - 11:30
    אתם זוכרים את הנקודה שציינתי
  • 11:30 - 11:33
    שסיפרו עליה שנמשכה
    לאורך שעתיים ו- 12 דקות?
  • 11:34 - 11:38
    ובכן, אחד השחקנים מהמשחק הזה, נשלח,
    כעבור שש שנים,
  • 11:38 - 11:43
    למחנות הריכוז של אושוויץ ודכאו.
  • 11:44 - 11:46
    אבל הוא יצא חי.
  • 11:47 - 11:49
    למה?
  • 11:49 - 11:52
    פשוט בגלל ששומר בתא הגזים
  • 11:52 - 11:55
    זיהה אותו מימי משחקי הפינג-פונג שלו.
  • 11:56 - 11:59
    אם הוא היה המנצח במשחק האפי ההוא?
  • 11:59 - 12:01
    זה כמעט ולא היה משנה.
  • 12:01 - 12:07
    כזכור, אנשים רבים עזבו עוד לפני
    שהסתיימה הנקודה הראשונה
  • 12:07 - 12:10
    הדבר היחיד שהציל אותו
  • 12:10 - 12:12
    זו העובדה שהוא השתתף.
  • 12:13 - 12:16
    הדרך הטובה ביותר לנצח בכל משחק,
  • 12:16 - 12:19
    יפן אומרת לי כל ערב שני,
  • 12:19 - 12:24
    הוא לעולם, לעולם לא לחשוב
    על מספר הנקודות.
  • 12:25 - 12:27
    תודה.
  • 12:27 - 12:30
    (מחיאות כפיים)
Title:
פינג-פונג וחידת הניצחון
Speaker:
פיקו אייר
Description:

כשפיקו אייר גדל באנגליה, אמרו לו שמטרת המשחק הייתה לנצח. כעת, כעבור 50 שנה, הוא הבין שתחרות יכולה להיות "יותר כמו מעשה אהבה". בשיחה המקסימה והמעמיקה הזו הוא סוקר את מה שמשחקי פינג-פונג קבועים בשכונה שלו ביפן חשפו על חידת הזכייה - ומראה מדוע לא לדעת מי ניצח יכול להרגיש כמו הניצחון האולטימטיבי.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDTalks
Duration:
12:43

Hebrew subtitles

Revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.