איך הטכנולוגיה איפשרה לי לקרוא
-
0:01 - 0:05כשהייתי בערך בן שלוש או ארבע,
-
0:05 - 0:09אני זוכר שאמי הקריאה סיפור לי
-
0:09 - 0:12ולשני אחי הגדולים,
-
0:12 - 0:14ואני זוכר שהרמתי את הידיים
-
0:14 - 0:16כדי להרגיש את העמוד של הספר,
-
0:16 - 0:19כדי להרגיש את התמונה שעליה הם דיברו.
-
0:19 - 0:22ואמא שלי אמרה, "יקירי,
-
0:22 - 0:24זכור שאינך יכול לראות
-
0:24 - 0:28ואינך יכול להרגיש את התמונה
-
0:28 - 0:30ואינך יכול להרגיש את ההדפסה על הדף".
-
0:30 - 0:32וחשבתי לעצמי,
-
0:32 - 0:34"אבל זה מה שאני רוצה לעשות.
-
0:34 - 0:38אני אוהב סיפורים. אני רוצה לקרוא."
-
0:38 - 0:41מה שלא ידעתי אז
-
0:41 - 0:43זה שאני אהיה חלק ממהפיכה טכנולוגית
-
0:43 - 0:47שתגרום לחלום הזה להתגשם.
-
0:47 - 0:50אני נולדתי כעשרה שבועות לפני הזמן,
-
0:50 - 0:55מה שגרם לעיוורון שלי, לפני 64 שנה.
-
0:55 - 0:58המצב הרפואי הזה נקרא רטינופתיה של פגות,
-
0:58 - 1:02והוא עכשיו מאוד נדיר בעולם המפותח.
-
1:02 - 1:04לא ידעתי אז, כששכבתי מכורבל
-
1:04 - 1:09בעריסה הצנועה שלי ב-1948
-
1:09 - 1:12שנולדתי בדיוק במקום הנכון
-
1:12 - 1:15ובזמן הנכון,
-
1:15 - 1:19שהייתי במדינה שבה יכולתי להשתתף
-
1:19 - 1:22במהפיכה הטכנולוגית.
-
1:22 - 1:27ישנם 37 מיליון אנשים עיוורים לגמרי בעולם שלנו,
-
1:27 - 1:30אבל אלה מאיתנו שלקחו חלק בשינויים הטכנולוגיים
-
1:30 - 1:33באים בעיקר מצפון אמריקה, אירופה,
-
1:33 - 1:38יפן וחלקים מפותחים אחרים של העולם.
-
1:38 - 1:41מחשבים שינו את החיים של כל מי שנמצא פה בחדר הזה
-
1:41 - 1:42ובכל העולם,
-
1:42 - 1:43אבל אני חושב שהם שינו את החיים
-
1:43 - 1:47שלנו העיוורים יותר מאשר כל קבוצה אחרת.
-
1:47 - 1:50ובכן, אני רוצה לספר לכם על האינטראקציה
-
1:50 - 1:53בין טכנולוגייה ממוחשבת אדפטיבית
-
1:53 - 1:58ובין המתנדבים הרבים שעזרו לי במהלך השנים
-
1:58 - 2:01להפוך לאדם שאני היום.
-
2:01 - 2:04זוהי אנטראקציה בין מתנדבים,
-
2:04 - 2:07ממציאים בעלי תשוקה וטכנולוגיה,
-
2:07 - 2:10וזהו סיפור שהרבה אנשים עיוורים אחרים יכולים לספר.
-
2:10 - 2:14אבל תנו לי לספר לכם קצת עליו היום.
-
2:14 - 2:18כשהייתי בן חמש, הלכתי לבית הספר ולמדתי כתב ברייל.
-
2:18 - 2:21זוהי מערכת גאונית של שש נקודות
-
2:21 - 2:22שמוטבעות על נייר,
-
2:22 - 2:26ואני יכול להרגיש אותן עם האצבעות שלי.
-
2:26 - 2:29למעשה, אני חושב שהם מראים את התעודה שלי מכיתה ו'.
-
2:29 - 2:32אני לא יודע מאיפה ג'וליאן מורו השיג את זה.
-
2:32 - 2:33(צחוק)
-
2:33 - 2:35הייתי די טוב בקריאה,
-
2:35 - 2:40אבל דת והערכה מוסיקלית נזקקו ליותר עבודה.
-
2:40 - 2:41(צחוק)
-
2:41 - 2:43כשאתם עוזבים את בית האופרה,
-
2:43 - 2:47תגלו שיש כתב ברייל במעליות.
-
2:47 - 2:51חפשו את זה. האם הבחנתם בזה?
-
2:51 - 2:53אני כן. אני מחפש את זה כל הזמן.
-
2:53 - 2:55(צחוק)
-
2:55 - 2:58כשהייתי בבית הספר,
-
2:58 - 3:01הספרים היו מתורגמים על ידי מתרגמים,
-
3:01 - 3:04מתנדבים שהטביעו נקודה אחר נקודה
-
3:04 - 3:06כך שיהיו לי ספרים לקרוא
-
3:06 - 3:08וזה נמשך, בעיקר על ידי נשים,
-
3:08 - 3:11מאז החלק האחרון של המאה ה-19 בארץ הזאת,
-
3:11 - 3:13אבל זו היתה הדרך היחידה שבה יכולתי לקרוא.
-
3:13 - 3:16כשהייתי בבית הספר התיכון,
-
3:16 - 3:19קיבלתי את רשמקול הגלגלים תוצרת פיליפס הראשון שלי,
-
3:19 - 3:23ורשמקולים נהיו סוג של מדיום הטרום-מחשב שלי
-
3:23 - 3:25עבור למידה.
-
3:25 - 3:28יכולתי שמשפחתי וחבריי יקריאו לי חומר,
-
3:28 - 3:30ואז יכולתי להשמיע את זה שוב
-
3:30 - 3:33כמה פעמים שהייתי צריך.
-
3:33 - 3:35וזה הביא אותי להיות במגע
-
3:35 - 3:37עם מתנדבים ועוזרים.
-
3:37 - 3:41למשל, כשלמדתי לתואר שני
-
3:41 - 3:43באוניברסיטת קוווינס בקנדה,
-
3:43 - 3:47האסירים בכלא קולינס ביי הסכימו לעזור לי.
-
3:47 - 3:50נתתי להם רשמקול, והם הקריאו.
-
3:50 - 3:51כמו שאחד מהם אמר לי,
-
3:51 - 3:54"רון, אנחנו לא הולכים לשום מקום בקרוב".
-
3:54 - 3:57(צחוק)
-
3:57 - 3:59אבל תחשבו על זה. האנשים האלה,
-
3:59 - 4:03שלא היו להם את ההזדמנויות החינוכיות שהיו לי,
-
4:03 - 4:07עזרו לי להשיג את ההכשרה שלי במשפטים
-
4:07 - 4:11על ידי עזרתם המסורה.
-
4:11 - 4:13ובכן, חזרתי ונהייתי אקאדמאי
-
4:13 - 4:16באוניברסיטת מונאש במלבורן,
-
4:16 - 4:19ובמשך 25 השנים האלו,
-
4:19 - 4:22רשמקולים היו הכל בשבילי.
-
4:22 - 4:24למעשה, במשרדי ב-1990,
-
4:24 - 4:29היו לי כמעט 30 קילומטרים של סרט.
-
4:29 - 4:36סטודנטים, משפחה וחברים, כולם הקריאו לי חומר.
-
4:36 - 4:37גברת לואיס דוארי,
-
4:37 - 4:40שמאוחר יותר התחלתי לקרוא לי אמי החליפית,
-
4:40 - 4:44הקריאה לי אלפי שעות לרשמקול.
-
4:44 - 4:46אחת מהסיבות שהסכמתי לתת את השיחה הזאת היום
-
4:46 - 4:49היא שקיוויותי שלואיס תהיה פה
-
4:49 - 4:53כדי שאוכל להכיר לכם אותה ולהודות לה בפומבי.
-
4:53 - 4:57אבל לצערי, מצבה הבריאותי לא איפשר לה לבוא היום.
-
4:57 - 5:01אבל אני מודה לך פה לואיס, מהבמה הזאת.
-
5:01 - 5:08(מחיאות כפיים)
-
5:14 - 5:21ראיתי את מחשב האפל הראשון שלי ב-1984,
-
5:21 - 5:22וחשבתי לעצמי,
-
5:22 - 5:27"יש לזה מסך זכוכית, זה לא כל כך שימושי לי".
-
5:27 - 5:31כמה טעיתי.
-
5:31 - 5:36ב-1987, בחודש שבו בננו הבכור ג'ראלד נולד,
-
5:36 - 5:38קיבלתי את המחשב העיוור הראשון שלי,
-
5:38 - 5:41ולמעשה הוא נמצא פה.
-
5:41 - 5:43רואים אותו פה למעלה?
-
5:43 - 5:48ואתם רואים שאין לו, איך קוראים לזה, אין לו מסך.
-
5:48 - 5:52(צחוק)
-
5:52 - 5:54זה מחשב עיוור.
-
5:54 - 5:56(צחוק)
-
5:56 - 5:58הוא זהב קייטון 84 ק
-
5:58 - 6:03וה-84 ק מייצג את זה שהיו לו 84 קילובייטים של זיכרון.
-
6:03 - 6:05(צחוק)
-
6:05 - 6:10אל תצחקו, זה עלה לי 4,000 דולרים בזמנו.
(צחוק) -
6:10 - 6:15אני חושב שיש יותר זיכרון בשעון שלי.
-
6:15 - 6:18הוא הומצא על ידי ראסל סמית', ממציא בעל תשוקה
-
6:18 - 6:21מניו זילנד שניסה לעזור לאנשים עיוורים.
-
6:21 - 6:25לצערי, הוא נהרג בתאונת מטוס ב-2005,
-
6:25 - 6:28אבל הזיכרון שלו ממשיך לחיות בליבי.
-
6:28 - 6:30זה אמר, שלראשונה,
-
6:30 - 6:33יכולתי להקריא מה שהקלדתי למחשב.
-
6:33 - 6:35היה לו סינתיסייזר קולי.
-
6:35 - 6:37כתבתי את הספר המשותף הראשון שלי על דיני עבודה
-
6:37 - 6:42על מכונת כתיבה ב-1979 רק מהזיכרון.
-
6:42 - 6:47עכשיו זה איפשר לי להקריא את מה שכתבתי
-
6:47 - 6:48ולהיכנס לעולם המחשבים,
-
6:48 - 6:52אפילו עם 84 קילובייטים של זיכרון.
-
6:52 - 6:57ב-1974, ריי קורצוייל הגדול, הממציא האמריקאי,
-
6:57 - 7:00עבד על בניית מכונה שתוכל לסרוק ספרים
-
7:00 - 7:02ולהקריא אותם בדיבור סינתטי.
-
7:02 - 7:05יחידות של הכרת אותיות אופטיות אז
-
7:05 - 7:08תיפקדו רק על גופן אחד.
-
7:08 - 7:12אבל על ידי שימוש במכשיר עם סורק שטוח
-
7:12 - 7:13וסינתיסייזר של דיבור,
-
7:13 - 7:18הוא פיתח מכונה שיכלה לקרוא כל גופן.
-
7:18 - 7:21והמכונה שלו, שהייתה בגודל של מכונת כביסה,
-
7:21 - 7:25הושקה ב-13 בינואר, 1976.
-
7:25 - 7:28אני ראיתי את הקורצוול המסחרי הראשון
-
7:28 - 7:31במרץ 1989, וזה הדהים אותי,
-
7:31 - 7:34ובספטמבר 1989,
-
7:34 - 7:37החודש שבו תואר הפרופסור חבר שלי
-
7:37 - 7:39באוניברסיטת מונאש הוכרז,
-
7:39 - 7:43בית הספר למשפטים קנה אחד, ויכולתי להשתמש בו.
-
7:43 - 7:47בפעם הראשונה, יכולתי לקרוא מה שרציתי לקרוא
-
7:47 - 7:49על ידי הנחת הספר על הסורק.
-
7:49 - 7:51לא הייתי צריך להיות נחמד לאנשים!
-
7:51 - 7:54(צחוק)
-
7:54 - 7:56אני לא אהיה מצונזר יותר.
-
7:56 - 7:59למשל, הייתי ביישן מידי אז,
-
7:59 - 8:02והאמת שאני גם ביישן מידי עכשיו, לבקש ממישהו
-
8:02 - 8:04להקריא לי חומר מיני במפורש.
-
8:04 - 8:08(צחוק)
-
8:08 - 8:12אבל, אתם יודעים, הייתי יכול לזרוק ספר על הסורק באמצע הלילה, ו--
-
8:12 - 8:18(צחוק) (מחיאות כפיים)
-
8:22 - 8:25עכשיו, קורא הקורצוול הוא פשוט
-
8:25 - 8:27תוכנה על המחשב הנייד שלי.
-
8:27 - 8:28זה מה שזה התכווץ להיות.
-
8:28 - 8:30ועכשיו אנ יכול לסרוק את הרומן האחרון
-
8:30 - 8:33ולא לחכות עד שהוא יגיע לספריות של ספרים מדברים.
-
8:33 - 8:36אני יכול להיות באותו קצב של חברי.
-
8:36 - 8:39יש הרבה אנשים שעזרו לי בחיי,
-
8:39 - 8:42והרבה שלא פגשתי.
-
8:42 - 8:45אחד מהם הוא ממציא אמריקאי נוסף, טד הטנר.
-
8:45 - 8:48טד היה נהג מירוצי אופנועים,
-
8:48 - 8:52אבל ב-1978 הוא היה בתאונת דרכים והוא איבד את הראיה,
-
8:52 - 8:56שזה היה דבר נורא למי שניסה לרכוב על אופנועים.
-
8:56 - 8:58אז הוא הפך להיות גלשן סקי מים
-
8:58 - 9:02והיה אלוף בסקי מים לנכים.
-
9:02 - 9:05אבל ב1989, הוא חבר עם ביל ג'ויס
-
9:05 - 9:09לפיתוח תוכנה שתקריא
-
9:09 - 9:11את מה שהוצג על מסך המחשב
-
9:11 - 9:13מהרשת או ממה שהיה על המחשב.
-
9:13 - 9:17קוראים לזה JAWS, גישה לעבודה עם דיבור,
-
9:17 - 9:19וזה נשמע ככה.
-
9:19 - 9:22(דיבור של JAWS)
-
9:30 - 9:32רון מקקאלום: זה לא איטי?
-
9:32 - 9:33(צחוק)
-
9:33 - 9:35אתם מבינים, אם הייתי קורא ככה הייתי נרדם.
-
9:35 - 9:36האטתי את זה בשבילכם.
-
9:36 - 9:39אני הולך לבקש שנשמיע את זה במהירות שבה אני קורא את זה.
-
9:39 - 9:42אפשר להשמיע את זה?
-
9:42 - 9:47(דיבור של JAWS)
-
9:56 - 9:58(צחוק)
-
9:58 - 10:00ר"מ: אתם יודעים, כשאתה נותן ציונים לעבודות של סטודנטים,
-
10:00 - 10:02אתה רוצה לעבור אותן די מהר.
-
10:02 - 10:09(צחוק) (מחיאות כפיים)
-
10:11 - 10:15הטכנולוגיה הזאת שריתקה אותי ב-1987
-
10:15 - 10:18נמצאת עכשיו על האייפון שלי וגם על שלכם.
-
10:18 - 10:22אבל, אתם יודעים, אני מוצא שקריאה בעזרת מכונות
-
10:22 - 10:24היא תהליך מאוד בודד.
-
10:24 - 10:29גדלתי עם בני משפחה, חברים, שהקריאו לי,
-
10:29 - 10:32ואהבתי את החום והבל הנשימה
-
10:32 - 10:35והקירבה של אנשים שמקריאים.
-
10:35 - 10:37אתם אוהבים שמקריאים לכם?
-
10:37 - 10:40ואחד מהזיכרונות הכי חזקים שלי
-
10:40 - 10:45הוא מ-1999, מרי מקריאה לי ולילדים
-
10:45 - 10:48ליד חוף מאנלי
-
10:48 - 10:51את "הארי פוטר ואבן החכמים".
-
10:51 - 10:53האם זה לא ספר נהדר?
-
10:53 - 10:56אני עדיין אוהב להיות קרוב למישהו שמקריא לי.
-
10:56 - 10:58אבל לא הייתי מוותר על הטכנולוגיה,
-
10:58 - 11:03בגלל שהיא איפשרה לי לנהל חיים נהדרים.
-
11:03 - 11:06כמובן, ספרים מדברים עבור העיוורים
-
11:06 - 11:07קדמו לכל הטכנולוגיה הזאת.
-
11:07 - 11:11אחרי הכל, התקליט הומצא
-
11:11 - 11:12בשנות ה-30 המוקדמות,
-
11:12 - 11:15ועכשיו אנחנו שמים ספרים מדברים על תקליטורים
-
11:15 - 11:21בעזרת מערכת הגישה הדיגיטלית הידועה בשם DAISY.
-
11:21 - 11:24אבל כשאני קורא עם קולות סינתטיים,
-
11:24 - 11:27אני אוהב לחזור הביתה ולקרוא רומן ממריץ
-
11:27 - 11:31עם קול אמיתי.
-
11:31 - 11:33עכשיו ישנם עדיין מחסומים
-
11:33 - 11:35לפנינו האנשים עם מוגבלויות.
-
11:35 - 11:38יש הרבה אתרי אינטרנט שאי אפשר לקרוא בעזרת JAWS
-
11:38 - 11:39והטכנולוגיות האחרות.
-
11:39 - 11:41אתרי אינטרנט הם הרבה פעמים מאוד ויזואלים,
-
11:41 - 11:43ועדיין יש את כל סוגי התרשימים האלה
-
11:43 - 11:45שאינם מתוייגים וכפתורים שאינם מתוייגים,
-
11:45 - 11:49וזה למה שקונסורציום ה-World Wide Web 3
-
11:49 - 11:55הידוע כ-W3C, פיתח סטנדרטים עולמיים
-
11:55 - 11:56עבור האינטרנט.
-
11:56 - 12:02ואנחנו רוצים שכל משתמשי האינטרנט או בעלי אתרי האינטרנט
-
12:02 - 12:04יהפכו את האתרים שלהם לתואמים, כך שאנחנו
-
12:04 - 12:09האנשים ללא ראייה נוכל להתחיל מאותה נקודה.
-
12:09 - 12:13יש עוד מחסומים שקשורים לחוקים שלנו.
-
12:13 - 12:15למשל אוסטרליה,
-
12:15 - 12:18כמו לכשליש ממדינות העולם,
-
12:18 - 12:22יש יוצאים מן הכלל בזכויות יוצרים שמאפשרים לספרים להיות מתורגמים לברייל
-
12:22 - 12:24או להיות מוקראים לנו האנשים העיוורים.
-
12:24 - 12:28אבל הספרים האלו לא יכולים לעבור גבולות.
-
12:28 - 12:30למשל, בספרד, יש 100,000
-
12:30 - 12:32ספרים נגישים בספרדית.
-
12:32 - 12:35בארגנטינה, יש 50,000.
-
12:35 - 12:37באף מדינה לטינית אחרת באמריקה
-
12:37 - 12:39אין יותר מכמה אלפים.
-
12:39 - 12:41אבל זה לא חוקי להעביר את הספרים
-
12:41 - 12:44מספרד לאמריקה הלטינית.
-
12:44 - 12:46יש מאות אלפים ספרים נגישים
-
12:46 - 12:49בארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וכו'..,
-
12:49 - 12:52אבל הם לא יכולים להיות מועברים ל-60 המדינות
-
12:52 - 12:55בעולם שלנו שבו אנגלית היא השפה ראשונה והשניה.
-
12:55 - 12:58וזוכרים שסיפרתי לכם על הארי פוטר.
-
12:58 - 13:01ובכן, בגלל שאי אפשר להעביר את הספרים מעבר לגבולות,
-
13:01 - 13:03היו צריכות להיות גירסאות נפרדות שהוקראו
-
13:03 - 13:06בכל המדינות דוברות האנגלית השונות:
-
13:06 - 13:09בריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה,
-
13:09 - 13:11וניו זילנד, בכולן היו צריכות להיות
-
13:11 - 13:14גירסאות שונות של הקראה של הארי פוטר.
-
13:14 - 13:17וזו הסיבה שבחודש הבא במרוקו,
-
13:17 - 13:20תתרחש פגישה בין כל המדינות.
-
13:20 - 13:21זה משהו שקבוצה של מדינות
-
13:21 - 13:23וארגון העיוורים העולמי תומכים בו.
-
13:23 - 13:26אמנה חוצת-גבולות
-
13:26 - 13:29כך שאם הספרים זמינית תחת יוצא מן הכלל של זכויות יוצרים
-
13:29 - 13:31ובמדינה האחרת גם יש יוצאים מן הכלל,
-
13:31 - 13:33נוכל להעביר את הספרים האלו מעבר לגבולות
-
13:33 - 13:36ולתת חיים לאנשים, במיוחד במדינות מתפתחות,
-
13:36 - 13:40אנשים עיוורים שאין להם את הספרים לקרוא.
-
13:40 - 13:42אני רוצה שזה יקרה.
-
13:42 - 13:51(מחיאות כפיים)
-
13:51 - 13:54החיים שלי היו מבורכים במידה שלא תיאמן
-
13:54 - 13:56עם נישואין וילדים
-
13:56 - 14:00ובהחלט משהו מעניין לעשות,
-
14:00 - 14:02אם זה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סידני,
-
14:02 - 14:04שבה שירתתי כהונה כדיקן,
-
14:04 - 14:07או עכשיו כשאני יושב בועדה של האומות המאוחדות
-
14:07 - 14:10לזכויות של אנשים עם מוגבלויות, בג'נבה.
-
14:10 - 14:15אני באמת בן אדם מאוד בר מזל.
-
14:15 - 14:18אני תוהה מה העתיד צופן בחובו.
-
14:18 - 14:22הטכנולוגיה תתקדם עוד יותר,
-
14:22 - 14:26אבל אני עדיין זוכר את אימי אומרת, לפני 60 שנה,
-
14:26 - 14:27"זכור יקירי,
-
14:27 - 14:32אתה לעולם לא תוכל להרגיש את ההדפסה על הדף בעזרת האצבעות שלך".
-
14:32 - 14:37אני כל כך שמח שהאינטראקציה בין כותבי ברייל,
-
14:37 - 14:40מקריאים מתנדבים וממציאים בעלי תשוקה,
-
14:40 - 14:43איפשרה לחלום הזה של קריאה להתגשם עבורי
-
14:43 - 14:46ועבור אנשים עיוורים ברחבי העולם.
-
14:46 - 14:50אני רוצה להודות לחוקרת שלי האנה מרטין,
-
14:50 - 14:52שהיא מתקתקת השקופיות שלי, שמתקתקת את השקופיות,
-
14:52 - 14:57ואשתי, פרופסור מרי קרוק, שהיא האור של חיי,
-
14:57 - 14:58באה לאסוף אותי.
-
14:58 - 14:59אני רוצה להודות גם לה.
-
14:59 - 15:01אני חושב שאני צריך להגיד להתראות עכשיו.
-
15:01 - 15:03תבורכו. תודה רבה.
-
15:03 - 15:05(מחיאות כפיים)
-
15:05 - 15:14יאי!
(מחיאות כפיים) -
15:21 - 15:27אוקיי.אוקיי.אוקיי.אוקיי.אוקיי. (מחיאות כפיים)
- Title:
- איך הטכנולוגיה איפשרה לי לקרוא
- Speaker:
- Ron McCallum
- Description:
-
more » « less
חודשים לאחר שהוא נולד, ב-1948, רון מקקאלום נעשה עיוור. בשיחה המקסימה והמרגשת הזאת, הוא מראה איך הוא מסוגל לקרוא-- וחוגג את ההתקדמות של כלים חכמים וטכנולוגיות מחשב אדפטיביות שמאפשרים זאת. בעזרתם, ובזאת של מתנדבים נדיבים, הוא נעשה לעורך דיןף אקדמאי, ויותר מהכל, קורא צמא. ברוכים הבאים למהפיכת הקריאה של העיוורים. (צולם ב TEDx סידני.)
- Video Language:
- English
- Team:
closed TED
- Project:
- TEDTalks
- Duration:
- 15:44
|
Ido Dekkers approved Hebrew subtitles for How technology allowed me to read | |
|
|
Ido Dekkers accepted Hebrew subtitles for How technology allowed me to read | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for How technology allowed me to read | |
|
|
Ido Dekkers edited Hebrew subtitles for How technology allowed me to read | |
|
Shir Ben Asher Kestin edited Hebrew subtitles for How technology allowed me to read |