Return to Video

TEDxתל-אביב: הדי שלייפר - כוחו של החיבור

  • 0:12 - 0:17
    זכות גדולה בשבילי להיות כאן.
  • 0:17 - 0:20
    בכיתי, צחקתי,
  • 0:20 - 0:25
    והתרגשתי עד עמקי נשמתי
  • 0:25 - 0:30
    ואני חשה זכות גדולה להיות בחיים.
  • 0:30 - 0:34
    אני אסירת-תודה
    על כך שאני חיה.
  • 0:34 - 0:38
    ב-1944 הורי היו במחנה ריכוז
  • 0:38 - 0:42
    בווישי שבצרפת.
  • 0:42 - 0:46
    אימי ארגנה בריחה.
  • 0:46 - 0:50
    למעשה היא זו שעזרה לאבי לברוח.
  • 0:50 - 0:56
    והורי חצו ברגל את האלפים.
  • 0:56 - 1:00
    ואימי היתה אז בהריון, איתי.
  • 1:00 - 1:02
    וכשהם הגיעו לגבול עם שווייץ,
  • 1:02 - 1:07
    הגבול היה סגור בפני פליטים.
  • 1:07 - 1:12
    אימי השליכה את עצמה לתוך שווייץ.
  • 1:12 - 1:16
    היא העדיפה כל דבר
    על פני חזרה
  • 1:16 - 1:20
    לגיהינום ממנו באה.
  • 1:20 - 1:28
    ואבי הצליח לגנוב את הגבול
    כמה ימים אחריה.
  • 1:28 - 1:35
    וב-1944 נולדתי אני.
  • 1:35 - 1:38
    עשרות שנים אחר כך
    אני יושבת עם אימי
  • 1:38 - 1:42
    בבית אבות בישראל.
  • 1:42 - 1:46
    ואני לא יכולה לשאת
    את המראה שלה.
  • 1:46 - 1:52
    [דמעות, אנחות]
  • 1:52 - 1:55
    היא יושבת בכיסא-גלגלים.
  • 1:55 - 1:59
    היא לא יודעת מי אני.
  • 1:59 - 2:05
    אני חשה אשמה. אני עצובה.
    אני נאבקת. אני כועסת.
  • 2:05 - 2:12
    היא הגיבורה שלי.
    למה שתהיה כאן?
  • 2:12 - 2:17
    ואני תופשת
    שאני לא נמצאת איתה.
  • 2:17 - 2:19
    אני בתוך הרגשות שלי.
  • 2:19 - 2:23
    ואז אני מקבלת החלטה.
  • 2:23 - 2:26
    אני אחצה את הגשר
  • 2:26 - 2:27
    אל עולמה של אימי.
  • 2:27 - 2:33
    אעזוב את העולם
    שבו אני נאבקת
  • 2:33 - 2:35
    ואלך להיפגש עימה.
  • 2:35 - 2:40
    ואני אביא איתי
    זוג עיניים חדשות.
  • 2:40 - 2:48
    וכך עשיתי. באתי והתיישבתי לצידה,
    וחציתי את הגשר.
  • 2:48 - 2:54
    ונחתתי בעולמה. והבטתי בה.
  • 2:54 - 2:57
    והיא הביטה בי.
  • 2:57 - 3:02
    ואמרה ביידיש:
  • 3:02 - 3:04
    "דו ביסט מיין טוכטר."
  • 3:04 - 3:08
    "את הבת שלי."
  • 3:08 - 3:17
    ואני התחלתי לבכות, והיא ניגבה
    בידיה בעדינות את דמעותי.
  • 3:17 - 3:21
    כבר חודשים שהיא לא זיהתה אותי.
  • 3:21 - 3:30
    כמובן: הרי לא הייתי שם
    מבחינה רגשית.
  • 3:30 - 3:33
    הנס שקרה עם אימי ממחיש
  • 3:33 - 3:40
    את שלושת החיבורים הסמויים
    עליהם אני רוצה לדבר איתכם.
  • 3:40 - 3:44
    ישנו המרחב של היחסים,
    זהו המרחב.
  • 3:44 - 3:49
    ישנו הגשר בין העולמות,
    זהו הגשר.
  • 3:49 - 3:52
    וישנו המפגש.
  • 3:52 - 4:00
    מהות אנושית עם מהות אנושית.
    המפגש.
  • 4:00 - 4:07
    שלושת החיבורים הסמויים האלה
    מוכרים לכם.
  • 4:07 - 4:09
    אתם חיים אותם.
  • 4:09 - 4:13
    אך מעולם לא הגדרתם אותם כך.
  • 4:13 - 4:16
    ובעבודתי עם זוגות
    במשך שנים רבות מאד
  • 4:16 - 4:24
    למדתי שאלה הם
    שלושת החיבורים הסמויים.
  • 4:24 - 4:28
    אתחיל בכך שאספר לכם
    על המרחב.
  • 4:28 - 4:34
    היה זה הפילוסוף היהודי
    מרטין בובר, שאמר:
  • 4:34 - 4:41
    "היחסים בינינו מתקיימים
    במרחב שבינינו."
  • 4:41 - 4:45
    הם לא מתקיימים אצלי או אצלכם.
  • 4:45 - 4:51
    או אפילו בדו-שיח
    שמתנהל בינינו.
  • 4:51 - 4:57
    הם מתקיימים במרחב
    שבו אנו חיים יחד.
  • 4:57 - 5:04
    והוא גם אמר:
    "המרחב הזה הוא מרחב מקודש."
  • 5:04 - 5:08
    ואם איננו מודעים למרחב,
  • 5:08 - 5:11
    אם איננו יודעים
    איך לקבל אחריות
  • 5:11 - 5:14
    למרחב שבו אנו מתקיימים יחד,
  • 5:14 - 5:17
    למעשה נזהם אותו
  • 5:17 - 5:20
    כפי שאני זיהמתי את המרחב
    שלי ושל אימי.
  • 5:20 - 5:22
    זיהמתי את המרחב
    שלי ושל אימי
  • 5:22 - 5:25
    לא מפני שהרגשתי את רגשותי.
  • 5:25 - 5:27
    זיהמתי את המרחב
    שלי ושל אימי
  • 5:27 - 5:34
    כי בלא יודעין הנחתי
    את כל הרגשות האלה בינינו
  • 5:34 - 5:37
    בחוסר מודעות.
  • 5:37 - 5:41
    כשאיננו יודעים על המרחב הזה,
  • 5:41 - 5:45
    אנו מזהמים אותו
    די בצורה אוטומטית.
  • 5:45 - 5:51
    מילה, מבט, תגובה, הסתגרות,
  • 5:51 - 5:53
    ביקורת, שיפוט.
  • 5:53 - 5:57
    אנו מניחים אותם שם
    בחוסר מודעות.
  • 5:57 - 6:02
    והמרחב נעשה לא נוח.
  • 6:02 - 6:04
    וכשהמרחב נעשה לא נוח,
  • 6:04 - 6:07
    אנו מגיבים לאי-נוחות שבמרחב
  • 6:07 - 6:11
    והמרחב נעשה עוד יותר
    לא נוח.
  • 6:11 - 6:18
    ואט-אט, אי-נוחות ועוד אי-נוחות,
    המרחב הופך להיות מסוכן.
  • 6:18 - 6:23
    ואז אנו מגיבים לסכנה שבמרחב.
  • 6:23 - 6:26
    ואיך אנו מגיבים?
  • 6:26 - 6:29
    חלקנו מגיבים בהתפרצות של
    האנרגיה שלנו.
  • 6:29 - 6:33
    אנו מרימים את הקול, צועקים,
    אומרים הרבה מלים,
  • 6:33 - 6:35
    תוקעים פרצוף מול פרצוף.
  • 6:35 - 6:39
    חלקנו מגיבים לסכנה שבמרחב
  • 6:39 - 6:45
    בהצטמצמות, בהסתתרות,
    בהסגת האנרגיה שלנו.
  • 6:45 - 6:49
    וכששתי התגובות האלה
    מופיעות יחד,
  • 6:49 - 6:51
    כמענה לסכנה שבמרחב,
  • 6:51 - 6:53
    הסכנה מתגברת
  • 6:53 - 6:58
    וכעת אנו מגיבים
    גם לזיהום וגם לסכנה
  • 6:58 - 7:04
    שיצרנו יחד במרחב היחסים.
  • 7:04 - 7:05
    מה נעשה?
  • 7:05 - 7:11
    איך נקבל אחריות למרחב שבינינו?
  • 7:11 - 7:15
    המרחב המקודש, כדברי מרטין בובר.
  • 7:15 - 7:18
    כאן נכנס הדימוי של הגשר.
  • 7:18 - 7:22
    אנו מקבלים אחריות למרחב שבינינו
  • 7:22 - 7:27
    בחציית הגשר אל עולמו של הזולת
  • 7:27 - 7:33
    ובהבאת מלוא נוכחותנו
    אל העבר השני.
  • 7:33 - 7:36
    איך עושים זאת?
  • 7:36 - 7:40
    ראשית כל, שבו.
  • 7:40 - 7:43
    קחו נשימה עמוקה.
  • 7:43 - 7:47
    הציבו את כפות הרגליים
    על הקרקע.
  • 7:47 - 7:51
    הניחו לעצמכם להגיע
    אל הרגע הנוכחי.
  • 7:51 - 7:56
    התמזגו עם הכאן והעכשיו.
  • 7:56 - 8:01
    דעו שאתם חיים!
    היו אסירי-תודה
  • 8:01 - 8:07
    על הרגע הזה בחייכם.
    כאן ועכשיו!
  • 8:07 - 8:12
    זו כשלעצמה היא התחלה
    רבת-עוצמה
  • 8:12 - 8:14
    של דרככם מעבר לגשר.
  • 8:14 - 8:20
    ואז אתם מתחילים,
    במודע ובמתכוון
  • 8:20 - 8:25
    לחצות את הגשר -
    לשמוט את רצועת הגומי
  • 8:25 - 8:30
    שמושכת אתכם בחזרה אל
    דעותיכם הקדומות, לסיפור שלכם, אל זהותכם,
  • 8:30 - 8:37
    אל מי שנראה לכם שאתם, אל רגשותיכם,
    תחושותיכם, כל דבר שהוא בעולמכם.
  • 8:37 - 8:40
    כל מה שתקחו איתכם
    אל מעבר לגשר
  • 8:40 - 8:43
    הוא תיק פלסטי קטן ושקוף
  • 8:43 - 8:47
    ובו דרכון ו-ויזה.
  • 8:47 - 8:48
    הסיבה שעליו להיות שקוף:
  • 8:48 - 8:55
    אסור לכם להביא דבר משלכם
    אל עברו השני של הגשר.
  • 8:55 - 8:57
    וכשהגעתם
  • 8:57 - 9:01
    לצד השני, מה אתם עושים?
  • 9:01 - 9:03
    אתם מקשיבים.
  • 9:03 - 9:08
    אתם מקשיבים בלב פתוח.
  • 9:08 - 9:12
    אתם מקשיבים בעיניים חדשות.
  • 9:12 - 9:15
    היה זה מרסל פרוסט,
    הסופר הצרפתי, שאמר:
  • 9:15 - 9:22
    "הרפתקת החיים איננה
    לגלות נופים חדשים,
  • 9:22 - 9:27
    "אלא לראות את הנופים הישנים
    בעיניים חדשות."
  • 9:27 - 9:30
    ואתם מביאים את עיניכם החדשות
    ואת ליבכם הפתוח
  • 9:30 - 9:32
    ואת נדיבות רוחכם,
  • 9:32 - 9:37
    ואתם מקשיבים כאילו שאתם לומדים
    שפה חדשה,
  • 9:37 - 9:41
    מוסיקה חדשה, מקצב חדש.
  • 9:41 - 9:45
    אתם מקשיבים באמצעות
    חזרה על המלים.
  • 9:45 - 9:49
    שאתם שומעים שנאמרות לכם:
  • 9:49 - 9:51
    "האם קיבלתי את תשומת ליבך?"
  • 9:51 - 10:01
    ואתם לומדים. אתם לומדים להכיר
    את הנוף שבעולם האחר הזה.
  • 10:01 - 10:05
    אז מה עשוי להתרחש בעבר השני?
  • 10:05 - 10:07
    מה שקורה בעבר השני
  • 10:07 - 10:10
    הוא המפגש.
  • 10:10 - 10:13
    ומהו המפגש?
  • 10:13 - 10:17
    במישור הביולוגי, המפגש
  • 10:17 - 10:20
    הוא תהודה שמתרחשת
    בין שני מוחות.
  • 10:20 - 10:26
    הנוירו-ביולוגים שעוסקים במערכות יחסים
    מכנים תהודה זו "גשר המוחות".
  • 10:26 - 10:31
    שתי מערכות לימביות
    שמהדהדות זו עם זו.
  • 10:31 - 10:37
    זרעי רגשותינו מתחילים להדהד יחד.
  • 10:37 - 10:40
    והנוירו-ביולוגים
    שעוסקים במערכות יחסים גילו
  • 10:40 - 10:44
    שכאשר מתקיימת תהודה זו
    בין שני מוחות,
  • 10:44 - 10:49
    מערכת העצבים המרכזית שלנו
    מתחילה להירגע.
  • 10:49 - 10:52
    כי - וגם את זה הם גילו -
  • 10:52 - 10:58
    שהמוח שלנו
    הוא האיבר היחיד בתוכנו
  • 10:58 - 11:00
    שאיננו מווסת באופן פנימי.
  • 11:00 - 11:08
    הוא מווסת מבחוץ,
    באמצעות מוח אחר.
  • 11:08 - 11:12
    אנו זקוקים לזולת לצורך ויסות עצמי.
  • 11:12 - 11:15
    אנו יכולים להשיג ויסות
    רק דרך הזולת.
  • 11:15 - 11:20
    דרך עיני הזולת.
    דרך התהודה הזו.
  • 11:20 - 11:23
    ואז קורה דבר מאד מעניין
  • 11:23 - 11:27
    כי לפני כ-10 שנים,
    הנוירו-ביולוגים של מערכות היחסים
  • 11:27 - 11:30
    גילו את נוירוני המראה
  • 11:30 - 11:32
    שיש לנו במוח.
  • 11:32 - 11:36
    את יכולתנו לחוש חמלה,
  • 11:36 - 11:38
    הזדהות רגשית,
  • 11:38 - 11:42
    הבנה עמוקה ביותר של זולתנו.
  • 11:42 - 11:48
    ובמהלך המפגש, נוירוני המראה הללו
    מתעוררים לחיים.
  • 11:48 - 11:50
    ומה קורה אז?
  • 11:50 - 11:55
    מתחילים להיווצר במוח
    נתיבים עצביים חדשים.
  • 11:55 - 11:58
    נתיבים עצביים חדשים שמקנים לנו
  • 11:58 - 12:02
    את היכולת להיות במערכת-יחסים.
  • 12:02 - 12:07
    כי התגלה שהמוח ניתן לעיצוב
    במידה עצומה.
  • 12:07 - 12:12
    הוא יכול להשתנות בכל שלב בחיינו.
  • 12:12 - 12:16
    ונתיבים עצביים חדשים אלה
    שנוצרים במוחנו
  • 12:16 - 12:18
    נותנים לנו הזדמנות להיעשות
  • 12:18 - 12:21
    נבונים יותר בכל הקשור
    במערכות יחסים
  • 12:21 - 12:26
    ובוגרים יותר בכל הקשור
    במערכות יחסים.
  • 12:26 - 12:34
    אז זהו המפגש במישור הביולוגי.
  • 12:34 - 12:39
    אך יש תחום נוסף
    וקשה יותר להגדרה
  • 12:39 - 12:42
    שבו מתרחש המפגש.
  • 12:42 - 12:48
    מדובר בפגישה שבין
    שתי נוכחויות אנושיות מלאות.
  • 12:48 - 12:55
    או שתי מהויות אנושיות,
    או כוח החיים של כל אדם מהם,
  • 12:55 - 12:59
    או בפגישתן של שתי נשמות.
  • 12:59 - 13:01
    מהו אותו כוח-חיים?
  • 13:01 - 13:05
    מהי אותה מהות אנושית?
  • 13:05 - 13:07
    אבי נהג לספר על זה סיפור.
  • 13:07 - 13:14
    לאבי היה האוסף הכי גדול ביקום
    של סיפורים ביידיש.
  • 13:14 - 13:16
    והוא אהב לספר אותם.
  • 13:16 - 13:19
    והוא צחק יותר מכולם
  • 13:19 - 13:22
    כשסיפר את הסיפורים שלו.
  • 13:22 - 13:28
    הסיפור מספר על
    אדון גולדברג, החייט.
  • 13:28 - 13:33
    איש אחד בא לקנות חליפה
    מאדון גולדברג החייט.
  • 13:33 - 13:35
    הוא מודד את החליפה ואומר:
  • 13:35 - 13:37
    "אדון גולדברג,
    החליפה נראית מוזרה מאד.
  • 13:37 - 13:39
    "השרוול הזה בכלל לא מתאים."
  • 13:39 - 13:42
    אדון גולדברג מביט
    ברצינות רבה מאד ואומר:
  • 13:42 - 13:49
    "אתה צודק. בשביל השרוול הזה
    עליך להחזיק את היד ככה, בסדר?"
  • 13:49 - 13:53
    האיש אומר: "אתה יודע,
    גם השרוול השני בכלל לא מתאים.
  • 13:53 - 13:55
    "תראה, תראה אותו!"
    ואדון גולדברג אומר:
  • 13:55 - 14:00
    "אתה צודק בהחלט. בשביל השרוול הזה
    עליך להחזיק את היד ככה
  • 14:00 - 14:04
    "את הכתף ככה. בסדר?"
  • 14:04 - 14:11
    - "מה עם מכנס ימין?
    הוא נראה מאד משונה. מה איתו?"
  • 14:11 - 14:14
    ואדון גולדברג אומר: "אתה צודק.
    אתה פשוט צריך להכניס את כף הרגל
  • 14:14 - 14:17
    "מעט פנימה, ככה."
  • 14:17 - 14:21
    - "ומה עם המכנס הזה?" הוא שואל.
    - "טוב, כאן עליך לשים את כף הרגל ככה."
  • 14:21 - 14:26
    אז עכשיו החליפה היתה מושלמת
    והאיש יוצא מחנותו של החייט
  • 14:26 - 14:30
    וכשהוא הולך ברחוב
    עובר זוג אחד,
  • 14:30 - 14:34
    והאישה אומרת לבעלה:
    "איזה חייט מדהים!
  • 14:34 - 14:40
    "תראה באיזה מצב האיש -
    והוא הצליח להתאים לו חליפה!"
  • 14:40 - 14:42
    [מחיאות כפיים]
  • 14:42 - 14:48
    ובכן, אלה אנחנו.
    אנחנו הנמצאים בחליפה הזו.
  • 14:48 - 14:53
    אנו מסתובבים בחליפה הזו
    כי הסתגלנו לחיינו.
  • 14:53 - 14:58
    ואפילו איננו יודעים שמדובר בחליפה,
    חליפה של הישרדות.
  • 14:58 - 15:01
    אנחנו יודעים שכאלה אנו.
  • 15:01 - 15:08
    למשל, אם הסתגלתי בכך שהסתגרתי
    ונעשיתי מאד קרה ומרוחקת,
  • 15:08 - 15:10
    אני חושבת: "ככה אני."
  • 15:10 - 15:16
    בתוך החליפה נמצאת מהותנו האנושית -
    ללא פגע!
  • 15:16 - 15:24
    בתוך ההסתגלות הקיומית שלנו
    אנחנו המהות שלנו.
  • 15:24 - 15:31
    והמעבר על הגשר
    מזין את רוחנו,
  • 15:31 - 15:36
    ומאפשר את התרחשות השינוי הזה,
    מחליפת ההישרדות הזו
  • 15:36 - 15:40
    למהותנו האנושית האמיתית.
  • 15:40 - 15:46
    בכך שאנו מצויים במחיצת הזולת
    מתגלה מהותנו.
  • 15:46 - 15:50
    וזה מזכיר לי
    את האימרה הנפלאה:
  • 15:50 - 15:58
    "פעם הייתי שונה
    וכעת אני אותו דבר."
  • 15:58 - 16:01
    פתחתי בסיפור על אימי.
  • 16:01 - 16:06
    הייתי רוצה לספר לכם כעת
    על נכדי, ליאו.
  • 16:06 - 16:11
    הייתי באיסטנבול עם ליאו.
    שכבנו לנו במיטה,
  • 16:11 - 16:16
    מכורבלים בשמיכה וצופים בסרט.
  • 16:16 - 16:18
    וכשהסרט נגמר ליאו הביט בי
  • 16:18 - 16:20
    ואמר:
  • 16:20 - 16:25
    "באבי, סבתא, אני אוהב אותך."
  • 16:25 - 16:30
    ואני אמרתי: "גם אני
    אוהבת אותך, ליאו."
  • 16:30 - 16:35
    והוא אמר: "לא.
    אני אוהב אותך."
  • 16:35 - 16:41
    עניתי לו: "בטח, מותק.
    אתה אוהב אותי ואני - אותך."
  • 16:41 - 16:47
    והוא אמר: "לא, באבי.
    אני אוהב אותך."
  • 16:47 - 16:49
    ואז הבנתי.
  • 16:49 - 16:52
    הוא לא רצה
    שאשקף לו בחזרה את אהבתו.
  • 16:52 - 16:56
    הוא רצה שאעבור את הגשר
    ואגיע אליו
  • 16:56 - 17:04
    כדי לקלוט את האהבה
    הטהורה והמהותית שהוא מעניק.
  • 17:04 - 17:09
    וכך עשיתי. הבטתי בו.
    קיבלתי אותו אלי.
  • 17:09 - 17:15
    הנחתי למה שהוא העניק באותו רגע
    לחלחל אלי,
  • 17:15 - 17:20
    ואמרתי: "ליאו, אני שומעת אותך אומר
    'אני אוהב אותך'."
  • 17:20 - 17:24
    ופניו פשוט זרחו.
  • 17:24 - 17:32
    הוא לימד אותי שנחוץ אומץ
    כדי להיות מחוברים.
  • 17:32 - 17:36
    ברצוני לשתף אתכם
    באחד הציטוטים האהובים עלי
  • 17:36 - 17:41
    מאת המשורר הסופי רומי,
    מן המאה ה-13,
  • 17:41 - 17:47
    שאמר: "מעבר לחשיבה הנכונה
  • 17:47 - 17:50
    "ומעבר לחשיבה השגויה
  • 17:50 - 17:53
    "ישנו שדה.
  • 17:53 - 17:56
    "אפגוש אותך שם."
  • 17:56 - 18:02
    יש לי חלום.
    אני חולמת על 90 מיליון זוגות
  • 18:02 - 18:06
    שחולקים כבוד לשלושת
    החיבורים הסמויים האלה,
  • 18:06 - 18:10
    שמכבדים את המרחב שביניהם,
    שחוצים את הגשר זה אל זה
  • 18:10 - 18:14
    ונפגשים זה עם זה,
    מהות אנושית עם מהות אנושית.
  • 18:14 - 18:19
    וזה חשוב לי במידה עצומה
    כי ילדינו גדלים
  • 18:19 - 18:22
    במרחב שבינינו.
  • 18:22 - 18:25
    המרחב שבין בני הזוג
  • 18:25 - 18:28
    הוא מגרש המשחקים של הילד.
  • 18:28 - 18:31
    וכשאנו יודעים לכבד את המרחב הזה
  • 18:31 - 18:34
    ולקדש אותו, ילדינו יכולים לפרוח
  • 18:34 - 18:36
    במרחב מקודש.
  • 18:36 - 18:44
    ואני גם חושבת על תאריך.
    ה-11 בנובמבר 2012.
  • 18:44 - 18:49
    "יום חציית הגשר הבינלאומי".
  • 18:49 - 18:53
    הוא מיועד לא רק לזוגות,
  • 18:53 - 18:57
    אלא לכל בני האדם
    וגם למדינות.
  • 18:57 - 19:01
    אני חולמת על עידן שבו אומות
  • 19:01 - 19:05
    תדענה שהמרחב שביניהן
  • 19:05 - 19:08
    הוא מרחב מקודש, ושקיים גשר
  • 19:08 - 19:12
    שאפשר לחצות כדי להכיר
    את תרבותם של אחרים,
  • 19:12 - 19:16
    ושאנו יכולים לפגוש איש את רעהו.
  • 19:16 - 19:21
    מהות אנושית עם מהות אנושית.
  • 19:21 - 19:27
    מעבר לחשיבה הנכונה ולחשיבה השגויה
  • 19:27 - 19:29
    ישנו שדה.
  • 19:29 - 19:33
    אפגוש אתכם שם.
  • 19:33 - 19:35
    תודה לכם.
  • 19:35 - 19:42
    [מחיאות כפיים]
Title:
TEDxתל-אביב: הדי שלייפר - כוחו של החיבור
Description:

הפסיכולוגית הקלינית והמומחית לטיפול זוגי הדי שלייפר "חוצה את הגשר" עם קהל TEDxתל-אביב, ומביאה צחוק ולהט אל ההרפתקה של לימוד אמנות ההקשבה.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
19:48

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.