Return to Video

לחיות מעבר למגבלות: איימי פורדי ב-TEDxחוף-אורנג'

  • 0:05 - 0:07
    אילו חייכם היו ספר,
  • 0:07 - 0:11
    ואתם הייתם הסופרים,
  • 0:11 - 0:14
    איך הייתם רוצים שתתפתח העלילה?
  • 0:15 - 0:18
    זאת השאלה ששינתה את חיי
    לנצח.
  • 0:19 - 0:22
    כשגדלתי במדבר החם של לאס וגאס,
  • 0:22 - 0:24
    כל מה שרציתי היה
    להיות חופשיה.
  • 0:25 - 0:29
    הייתי חולמת בהקיץ
    על טיולים בעולם,
  • 0:29 - 0:32
    על חיים במקום
    שבו יורד שלג,
  • 0:32 - 0:35
    והייתי מדמיינת את כל הסיפורים
  • 0:35 - 0:38
    שהייתי יכולה לספר.
  • 0:38 - 0:40
    בגיל 19,
  • 0:40 - 0:43
    יום אחרי שסיימתי את התיכון,
  • 0:43 - 0:46
    עברתי לגור במקום שבו
    יורד שלג
  • 0:46 - 0:48
    והפכתי למעסה מקצועית.
  • 0:48 - 0:51
    בעבודה זו, כל מה שהיה נחוץ לי
    היו שתי ידי
  • 0:51 - 0:54
    ושולחן טיפולים,
  • 0:54 - 0:57
    ויכולתי לנסוע לכל מקום.
  • 0:57 - 1:00
    בפעם הראשונה בחיי
  • 1:00 - 1:03
    חשתי חופשיה ועצמאית
  • 1:04 - 1:08
    ובשליטה גמורה על חיי,
  • 1:09 - 1:12
    כלומר, עד שחיי קיבלו תפנית.
  • 1:14 - 1:16
    יום אחד הקדמתי לצאת מהעבודה
    והלכתי הביתה,
  • 1:16 - 1:18
    במחשבה שחטפתי שפעת,
  • 1:19 - 1:21
    ותוך פחות מ-24 שעות
  • 1:22 - 1:24
    הגעתי לבית-חולים
  • 1:24 - 1:26
    בטיפול נמרץ,
  • 1:26 - 1:28
    עם פחות מ-2% סיכוי
    להישאר בחיים.
  • 1:29 - 1:31
    רק אחרי כמה ימים,
  • 1:31 - 1:34
    כששכבתי בתרדמת,
  • 1:34 - 1:36
    הרופאים איבחנו אצלי
  • 1:36 - 1:39
    דלקת חיידקית של קרום המוח,
  • 1:39 - 1:42
    זיהום דמי שניתן למניעה בחיסון.
  • 1:44 - 1:46
    במהלך חודשיים וחצי
  • 1:46 - 1:49
    איבדתי את הטחול והכליות שלי,
  • 1:50 - 1:52
    את השמיעה באוזני השמאלית
  • 1:52 - 1:55
    ואת שתי רגלי מתחת לברכיים.
  • 1:57 - 2:00
    כשהורי הוציאו אותי מבית החולים
    בכיסא גלגלים,
  • 2:00 - 2:03
    הרגשתי כאילו חיברו מחדש
    את כל החלקים שלי
  • 2:03 - 2:05
    כמו בובת טלאים.
  • 2:06 - 2:08
    חשבתי שהרע מכל
    כבר מאחורי,
  • 2:09 - 2:11
    אך כעבור כמה שבועות
    ראיתי את רגלי החדשות
  • 2:11 - 2:13
    בפעם הראשונה.
  • 2:13 - 2:17
    השוקיים היו גושי מתכת מגושמים
  • 2:18 - 2:21
    עם צינורות מוברגים
    בתור קרסוליים
  • 2:22 - 2:24
    וכפות-רגליים מגומי צהוב
  • 2:24 - 2:27
    כולל קו מוגבה מגומי
    מהבוהן ועד לקרסול
  • 2:27 - 2:30
    שהיה אמור להיראות כמו עורק.
  • 2:30 - 2:33
    לא ידעתי למה לצפות
  • 2:33 - 2:36
    אבל ודאי שלא ציפיתי לזה.
  • 2:36 - 2:39
    כשאמי לצידי,
  • 2:39 - 2:43
    והדמעות זולגות על פנינו,
  • 2:45 - 2:48
    חגרתי את הרגליים המגושמות הללו
  • 2:48 - 2:51
    ונעמדתי.
  • 2:51 - 2:55
    זה היה כה מכאיב וכה מגביל
  • 2:55 - 2:58
    עד שכל מה שיכולתי
    לחשוב עליו
  • 2:58 - 3:00
    היה, "איך אוכל בכלל
    לטייל בעולם
  • 3:00 - 3:02
    "עם הדברים האלה?
  • 3:02 - 3:04
    "איך אוכל אי-פעם לחיות
  • 3:04 - 3:07
    "חיים מלאים בהרפתקות וסיפורים
  • 3:07 - 3:09
    "כפי שתמיד רציתי?
  • 3:09 - 3:13
    "ואיך אוכל לגלוש שוב
    על גלשן-שלג?"
  • 3:14 - 3:17
    באותו יום חזרתי הביתה,
    זחלתי למיטה,
  • 3:17 - 3:19
    וכך נראו חיי
  • 3:19 - 3:21
    בחודשים הבאים.
  • 3:21 - 3:25
    עזבתי את עצמי, ברחתי מהמציאות
  • 3:26 - 3:29
    כשרגלי נחות ליד מיטתי.
  • 3:30 - 3:36
    מבחינה גופנית ורגשית
    הייתי שבורה לגמרי.
  • 3:38 - 3:42
    אך ידעתי שכדי להמשיך
  • 3:42 - 3:46
    עלי לוותר על איימי הישנה
  • 3:47 - 3:51
    וללמוד לאהוב את איימי החדשה.
  • 3:53 - 3:56
    ואז קלטתי
  • 3:56 - 3:59
    שכבר אינני צריכה להיות
    בגובה מטר שישים.
  • 4:01 - 4:03
    אני יכולה להיות באיזה גובה
    שבא לי!
  • 4:03 - 4:07
    [צחוק]
    [מחיאות כפיים]
  • 4:09 - 4:12
    או כמה נמוכה שבא לי,
    בהתאם למי שאני יוצאת איתו.
  • 4:12 - 4:14
    [צחוק]
  • 4:14 - 4:17
    ואם אשוב לגלוש על גלשן-שלג,
  • 4:17 - 4:18
    לא יהיה לי קר ברגליים.
  • 4:18 - 4:20
    [צחוק]
  • 4:20 - 4:22
    והכי טוב, חשבתי על זה
  • 4:22 - 4:26
    שאוכל להתאים את כפות רגלי
    לכל הנעליים
  • 4:26 - 4:29
    שבמבצע.
    [צחוק]
  • 4:29 - 4:30
    וזה מה שעשיתי!
  • 4:31 - 4:33
    אז יש כאן יתרונות!
  • 4:33 - 4:36
    וזה היה הרגע
    בו שאלתי את עצמי
  • 4:36 - 4:38
    את השאלה שהגדירה את חיי:
  • 4:39 - 4:41
    "אילו חיי היו ספר
  • 4:41 - 4:44
    "ואני הסופרת,
  • 4:44 - 4:46
    "איזה סיפור הייתי רוצה
    שייכתב בו?"
  • 4:47 - 4:49
    והתחלתי לחלום בהקיץ.
  • 4:49 - 4:52
    חלמתי בהקיץ כפי שעשיתי
    כשהייתי ילדה קטנה
  • 4:52 - 4:55
    ודמיינתי את עצמי
  • 4:55 - 4:58
    צועדת בחן,
  • 4:58 - 5:00
    עוזרת לאנשים אחרים
    דרך מה שעברתי
  • 5:00 - 5:03
    וחוזרת לגלוש.
  • 5:03 - 5:05
    ולא רק ראיתי את עצמי
  • 5:05 - 5:07
    גולשת במורד הר מושלג,
  • 5:07 - 5:10
    אלא יכולתי ממש לחוש בכך.
  • 5:10 - 5:13
    יכולתי לחוש את הרוח על פני
  • 5:13 - 5:16
    ואת דהירת לבי
  • 5:16 - 5:20
    כאילו זה קורה
    ממש באותו רגע.
  • 5:21 - 5:24
    ואז החל פרק חדש בחיי.
  • 5:27 - 5:31
    כעבור 4 חודשים
    הייתי שוב על גבי גלשן-שלג,
  • 5:31 - 5:33
    אם כי הדברים
    לא התפתחו כמצופה:
  • 5:33 - 5:36
    ברכי וקרסולי לא יכלו להתכופף
  • 5:36 - 5:40
    ובשלב מסוים גרמתי הלם
    לכל הגולשים במעלית המושבים--
  • 5:41 - 5:45
    [צחוק]
    כשנפלתי, ורגלי,
  • 5:45 - 5:47
    שנותרו מחוברות לגלשן-השלג --
  • 5:47 - 5:51
    [צחוק]
  • 5:51 - 5:54
    עפו במורד ההר --
  • 5:54 - 5:57
    ואני נותרתי על פסגתו.
  • 5:57 - 5:59
    [צחוק]
    הייתי כה מזועזעת,
  • 5:59 - 6:03
    הייתי מזועזעת כמו כולם,
    והייתי כה מיואשת,
  • 6:03 - 6:07
    אבל ידעתי שאם אוכל למצוא
    את זוג הרגליים הנכונות
  • 6:07 - 6:09
    אוכל לעשות זאת שוב.
  • 6:09 - 6:12
    ואז נוכחתי לדעת
    שהגבולות שלפנינו
  • 6:12 - 6:15
    והמכשולים שלפנינו
    יכולים לעשות שני דברים בלבד:
  • 6:16 - 6:19
    האחד: לבלום אותנו,
  • 6:19 - 6:22
    או השני:
    לאלץ אותנו להיות יצירתיים.
  • 6:23 - 6:26
    ערכתי מחקר במשך שנה,
    ולא הצלחתי להחליט
  • 6:26 - 6:27
    באיזה סוג רגליים להשתמש,
  • 6:27 - 6:30
    לא הצלחתי למצוא מקורות
    להיעזר בהם.
  • 6:30 - 6:32
    לכן החלטתי ליצור
    בעצמי זוג רגליים.
  • 6:33 - 6:36
    בונה הרגליים שלי ואני
    חיברנו חלקים באקראי
  • 6:36 - 6:39
    ויצרנו זוג רגליים
    שאוכל לגלוש בעזרתן.
  • 6:39 - 6:41
    כפי שאתם רואים,
  • 6:41 - 6:45
    ברגים חלודים, גומי,
    עץ וסרט הדבקה בוורוד זוהר.
  • 6:48 - 6:51
    וכן, אני גם יכולה להחליף
    את הצבע של לק הציפורניים.
  • 6:51 - 6:53
    הרגליים האלה,
  • 6:53 - 6:57
    יחד עם המתנה הכי טובה
    שיכולתי לקבל ליום הולדתי ה-21 -
  • 6:57 - 6:59
    כליה חדשה מאבי -
  • 6:59 - 7:02
    הן שאיפשרו לי להגשים שוב
    את חלומותי.
  • 7:02 - 7:04
    התחלתי לגלוש על גלשן-שלג,
  • 7:04 - 7:06
    וחזרתי לעבודה, חזרתי לביה"ס,
  • 7:06 - 7:10
    וב-2005 השתתפתי בייסוד מלכ"ר
  • 7:10 - 7:13
    למען נוער וצעירים
    בעלי נכויות גופניות
  • 7:13 - 7:16
    כדי שיוכלו לעסוק בספורט אתגרי.
  • 7:16 - 7:20
    מאז הזדמן לי לנסוע
    לדרום אפריקה
  • 7:20 - 7:23
    ושם עזרתי להנעיל אלפי ילדים
  • 7:23 - 7:25
    כדי שיוכלו להגיע לבית הספר.
  • 7:25 - 7:28
    וממש בפברואר האחרון,
  • 7:28 - 7:32
    זכיתי ברציפות בשתי מדליות זהב
    על שיאי עולם -
  • 7:32 - 7:37
    [מחיאות כפיים]
  • 7:41 - 7:43
    - מה שהציב אותי
  • 7:43 - 7:46
    בדירוג הגבוה ביותר
    לגלישת נשים על גלשן-שלג מתכוונן
  • 7:46 - 7:48
    בעולם.
  • 7:48 - 7:51
    לפני 11 שנה,
    כשאיבדתי את רגלי,
  • 7:51 - 7:54
    לא היה לי מושג מה יהיה.
  • 7:54 - 7:56
    אבל אם תשאלו אותי היום,
  • 7:56 - 7:58
    אם ארצה אי-פעם
    לשנות את מצבי,
  • 7:58 - 8:01
    יהיה עלי לענות שלא.
  • 8:01 - 8:03
    כי רגלי לא הפכו אותי לנכה,
  • 8:03 - 8:06
    אדרבא: הן הגבירו את יכולתי.
  • 8:06 - 8:09
    הן אילצו אותי
    להסתמך על דמיוני
  • 8:09 - 8:12
    ולתת אמון באפשרויות,
  • 8:12 - 8:14
    ומסיבה זו אני מאמינה
  • 8:14 - 8:16
    שהדמיון שלנו יכול לשמש לנו כלי
  • 8:16 - 8:18
    לפרוץ גבולות
  • 8:18 - 8:21
    משום שבמוחנו
    אנו מסוגלים לעשות הכל
  • 8:21 - 8:24
    ולהיות הכל.
  • 8:24 - 8:26
    האמונה באותם חלומות
  • 8:26 - 8:29
    וההתמודדות הישירה עם פחדינו
  • 8:29 - 8:31
    הן שמאפשרות לנו
    לחיות את חיינו
  • 8:31 - 8:34
    מעבר למגבלותינו.
  • 8:34 - 8:38
    ולמרות שהיום הנושא הוא
    "חדשנות ללא גבולות",
  • 8:38 - 8:41
    עלי לומר שבחיי,
  • 8:41 - 8:43
    החדשנות התאפשרה רק בגלל
  • 8:43 - 8:46
    הגבולות שלי.
  • 8:47 - 8:50
    למדתי שהגבולות נמצאים
    היכן שהממשי מסתיים,
  • 8:51 - 8:54
    אבל שם גם הדמיון והסיפור
  • 8:54 - 8:56
    מתחילים.
  • 8:57 - 8:59
    כך שהמחשבה שאני רוצה
    לאתגר אתכם בה היום
  • 9:00 - 9:04
    היא שאולי במקום לראות
    את אתגרינו ומגבלותינו
  • 9:04 - 9:07
    כמשהו שלילי או רע,
  • 9:07 - 9:10
    אנו יכולים להתחיל
    לראות בהם ברכה,
  • 9:10 - 9:14
    מתנות מופלאות שבעזרתן אפשר
    להצית את דמיוננו
  • 9:16 - 9:19
    ולהיעזר בהן כדי להרחיק לכת
    הרבה יותר מכפי שחשבנו שנוכל.
  • 9:21 - 9:25
    העניין איננו למוטט את הגבולות,
  • 9:25 - 9:28
    אלא להיהדף מהם
  • 9:28 - 9:31
    ולראות את המקומות המדהימים
  • 9:31 - 9:33
    שבכוחם להביא אלינו.
  • 9:33 - 9:34
    תודה לכם.
    [מחיאות כפיים]
Title:
לחיות מעבר למגבלות: איימי פורדי ב-TEDxחוף-אורנג'
Description:

איימי פורדי משוחחת על כוחו של הדמיון. היא מסבירה לנו שחיינו אינם נקבעים ע"י מה שקורה לנו, אלא ע"י הבחירות שלנו. הדמיון מאפשר לנו לפרוץ גבולות, להרחיק מעבר לנסיבות חיינו, וליצור ולהתקדם ללא הרף.

איימי פורדי עברה קשיים שמרביתנו לעולם לא נחווה או אף נעלה בדעתנו. אך מה שהופך את סיפורה למופלא כל-כך אינה העובדה שהיא חיה חיים "נורמליים" כילדה וכנערה בגיל התיכון והיתה אמנית וגולשת שלג נלהבת, שאיבדה באופן טראומטי את שתי רגליה בגיל 19, אלא האופן בו התגברה והמשיכה בחייה, כשהיא מתמודדת עם אתגרים בלתי-נתפשים ומתעלה עליהם.
כיום, איימי היא ספורטאית המדורגת במקום הראשון בעולם כגולשת גלשן-שלג מתכוונן. איימי גם הקדישה הרבה מזמנה לעזרה לאחרים, במיוחד לבעלי קשיים גופניים, להשתלב בפעילויות כגון גלישת שלג, גלגלים ומים וסוגי ספורט נוספים דרך "ארגון פעילויות הספורט המסתגלות" שהשתתפה בייסודו. האיתגור העצמי אגב הותרת חותם חיובי על העולם הם העדות האמיתית לרוחה של איימי.
more » « less
Video Language:
English
Team:
closed TED
Project:
TEDxTalks
Duration:
09:37

Hebrew subtitles

Revisions Compare revisions

Our website uses cookies for analysis purposes.