1 00:00:00,000 --> 00:00:03,000 בואו נתחיל עם כמה צילומים נהדרים. 2 00:00:05,000 --> 00:00:08,000 זהו צילום מופתי של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", 3 00:00:08,000 --> 00:00:11,000 פליטה אפגנית שצולמה ע"י סטיב מקארי. 4 00:00:11,000 --> 00:00:14,000 אבל ה"הרווארד לאמפון" עומד לצאת 5 00:00:14,000 --> 00:00:16,000 עם פרודיה על ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", 6 00:00:16,000 --> 00:00:20,000 ואני מתחלחל למחשבה מה הם יעשו לצילום הזה. 7 00:00:20,000 --> 00:00:22,000 הו, אימת ה"פוטושופ". 8 00:00:24,000 --> 00:00:27,000 זהו מטוס נוחת בסן פרנסיסקו, של ברוס דייל. 9 00:00:27,000 --> 00:00:30,000 הוא הרכיב מצלמה על הזנב. 10 00:00:34,000 --> 00:00:37,000 תצלום פיוטי לכתבה על טולסטוי, של סם אייבל. 11 00:00:40,000 --> 00:00:42,000 פיגמים בקונגו, של רנדי אולסון. 12 00:00:42,000 --> 00:00:44,000 אני אוהב את התצלום הזה כי הוא מזכיר לי 13 00:00:44,000 --> 00:00:47,000 את פסלי הארד של הרקדנית הקטנה של דגה. 14 00:00:50,000 --> 00:00:55,000 דוב קוטב שוחה בים הארקטי, של פול ניקלין. 15 00:00:55,000 --> 00:00:58,000 דובי קוטב זקוקים לקרח כדי לנוע ממקום למקום - 16 00:00:58,000 --> 00:01:00,000 הם אינם שחיינים טובים במיוחד. 17 00:01:00,000 --> 00:01:02,000 ואנחנו יודעים מה קורה עם הקרח. 18 00:01:04,000 --> 00:01:08,000 אלה גמלים צועדים בעמק ריפט שבאפריקה. 19 00:01:08,000 --> 00:01:10,000 צולם ע"י כריס ג'ונס. 20 00:01:11,000 --> 00:01:17,000 זה צולם ישר כלפי מטה, כך שאלה הן צלליות הגמלים. 21 00:01:19,000 --> 00:01:21,000 זהו חוואי בטקסס, של וויליאם אלברט אלרד, 22 00:01:21,000 --> 00:01:24,000 צלם דיוקנאות גדול. 23 00:01:25,000 --> 00:01:27,000 והנה ג'יין גודול, יוצרת את התקשורת הייחודית לה, 24 00:01:27,000 --> 00:01:29,000 צולם בידי ניק ניקולס. 25 00:01:32,000 --> 00:01:36,000 זה דיסקוטק קצף-סבון בספרד, שצילם דייויד אלן הארווי. 26 00:01:36,000 --> 00:01:38,000 דייויד גם סיפר שהרבה מאד דברים מוזרים 27 00:01:38,000 --> 00:01:40,000 התרחשו על רחבת הריקודים. 28 00:01:40,000 --> 00:01:43,000 אבל זה לפחות היגייני. 29 00:01:43,000 --> 00:01:47,000 [צחוק] 30 00:01:47,000 --> 00:01:51,000 אלה אריות-ים באוסטרליה שרוקדים את הריקוד שלהם, 31 00:01:51,000 --> 00:01:53,000 צולם ע"י דייויד דובילה. 32 00:01:54,000 --> 00:01:58,000 וזהו כוכב שביט, שתפס במצלמתו ד"ר יואן מייסון. 33 00:02:00,000 --> 00:02:04,000 ולבסוף, חרטום הטיטניק, ללא כוכבי סרטים, 34 00:02:04,000 --> 00:02:06,000 שצילם אמורי קריסטוף. 35 00:02:11,000 --> 00:02:13,000 לצילום יש עוצמה שמחזיקה מעמד 36 00:02:13,000 --> 00:02:17,000 במערבולת הקשוחה של התקשורת הרוויה של ימינו, 37 00:02:17,000 --> 00:02:19,000 מפני שהתמונות מחקות את האופן שבו 38 00:02:19,000 --> 00:02:21,000 מוחנו מקפיא רגע משמעותי. 39 00:02:21,000 --> 00:02:23,000 הנה דוגמא: 40 00:02:23,000 --> 00:02:25,000 לפני 4 שנים הייתי בחוף הים עם בני, 41 00:02:25,000 --> 00:02:28,000 והוא למד אז לשחות 42 00:02:28,000 --> 00:02:31,000 בגלים המתונים יחסית של חופי דלאוור. 43 00:02:32,000 --> 00:02:35,000 אני פניתי לרגע הצידה, והוא נלכד בגאות חזקה 44 00:02:35,000 --> 00:02:36,000 והחל להיגרר לעבר המזח. 45 00:02:38,000 --> 00:02:41,000 אני עומד כאן עכשיו ועדיין יכול לראות, 46 00:02:41,000 --> 00:02:44,000 בעודי נאבק ומפלס דרכי במים אחריו, 47 00:02:44,000 --> 00:02:47,000 איך הרגעים מאיטים וקופאים במיצב הזה. 48 00:02:47,000 --> 00:02:51,000 אני יכול לראות את הסלעים האלה, כאן. 49 00:02:51,000 --> 00:02:53,000 יש גל שעומד להתנפץ עליו. 50 00:02:53,000 --> 00:02:56,000 אני יכול לראות את ידיו המושטות, 51 00:02:56,000 --> 00:02:58,000 ואני יכול לראות את פניו מוכי האימה, 52 00:02:58,000 --> 00:03:01,000 מביטות בי ואומרות, "עזור לי, אבא." 53 00:03:02,000 --> 00:03:04,000 תפסתי אותו, הגל התנפץ מעלינו. 54 00:03:04,000 --> 00:03:06,000 חזרנו לחוף, הוא היה בריא ושלם 55 00:03:06,000 --> 00:03:08,000 שיקשקנו קצת. 56 00:03:08,000 --> 00:03:12,000 אבל "זכרון ההבזק" הזה, כפי שהוא קרוי, 57 00:03:12,000 --> 00:03:14,000 הוא מה שקרה כשכל הרכיבים הצטרפו יחד, והגדירו 58 00:03:14,000 --> 00:03:19,000 לא רק את האירוע, אלא גם את זיקתי הרגשית אליו. 59 00:03:19,000 --> 00:03:21,000 ולזה מתחבר הצילום 60 00:03:21,000 --> 00:03:24,000 כשהוא יוצר קשר רגשי משלו עם הצופה. 61 00:03:24,000 --> 00:03:26,000 אני חייב לומר לכם, 62 00:03:26,000 --> 00:03:28,000 שוחחתי על זה לפני שבוע עם קייל, 63 00:03:28,000 --> 00:03:30,000 ואמרתי לו שאני עומד לספר לכם את הסיפור הזה. 64 00:03:30,000 --> 00:03:32,000 והוא אמר, "אה, כן, גם אני זוכר את זה! 65 00:03:32,000 --> 00:03:34,000 לי יש בראש תמונה שלך, 66 00:03:34,000 --> 00:03:36,000 עומד שם על החוף וצועק עלי." 67 00:03:36,000 --> 00:03:38,000 [צחוק] 68 00:03:38,000 --> 00:03:40,000 לתומי חשבתי שיצאתי גיבור. 69 00:03:40,000 --> 00:03:41,000 [צחוק] 70 00:03:41,000 --> 00:03:44,000 אם כן... 71 00:03:44,000 --> 00:03:46,000 זה מייצג - זוהי דוגמה מייצגת של 72 00:03:46,000 --> 00:03:50,000 כמה תמונות מעולות שצולמו ע"י כמה מטובי צלמי העיתונות בעולם 73 00:03:50,000 --> 00:03:53,000 שעובדים בצמרת של מקצועם. 74 00:03:53,000 --> 00:03:55,000 פרט לאחד. 75 00:03:55,000 --> 00:03:58,000 תמונה זו צולמה ע"י ד"ר יואן מייסון 76 00:03:58,000 --> 00:03:59,490 בניו-זילנד, בשנה שעברה, 77 00:03:59,490 --> 00:04:02,590 והיא הוגשה ל"נשיונל ג'יאוגרפיק" ופורסמה בו. 78 00:04:02,590 --> 00:04:05,880 בשנה שעברה הוספנו לאתר שלנו מדור בשם "הצילום שלך," 79 00:04:05,880 --> 00:04:09,380 שבו כל אחד יכול להגיש תמונות כמועמדות לפרסום 80 00:04:09,380 --> 00:04:12,000 וזה הפך להצלחה פרועה 81 00:04:12,000 --> 00:04:15,000 עקב הקשר שנוצר עם קהילת הצלמים הנלהבים. 82 00:04:15,000 --> 00:04:19,080 איכות הצילומים החובבניים האלה עשויה להיות מדהימה, 83 00:04:19,080 --> 00:04:21,330 ובראותי זאת, זה מחזק בי את ההרגשה, 84 00:04:21,330 --> 00:04:26,090 שבכל אחד מאיתנו טמונים לפחות צילום נהדר אחד או שניים. 85 00:04:26,880 --> 00:04:29,320 אך כדי להיות צלם-עיתונות גדול, 86 00:04:29,320 --> 00:04:32,710 צריך שיהיו לך יותר מצילום גדול אחד או שניים. 87 00:04:32,710 --> 00:04:35,000 אתה צריך להיות מסוגל לצלם כאלה כל הזמן. 88 00:04:36,660 --> 00:04:40,920 אך אפילו חשוב מכך, עליך לדעת ליצור עלילה ויזואלית. 89 00:04:41,450 --> 00:04:44,000 עליך לדעת לספר סיפור. 90 00:04:44,000 --> 00:04:46,160 אז הבה ואשתף אתכם בכמה מהסיקורים 91 00:04:46,160 --> 00:04:49,390 שממחישים לדעתי את כוחו של הצילום לספר סיפור. 92 00:04:52,120 --> 00:04:57,240 הצלם ניק ניקולס יצא לתעד שמורת חי-בר קטנה ואלמונית יחסית 93 00:04:57,240 --> 00:04:59,000 בצ'אד, בשם זאקומה. 94 00:04:59,670 --> 00:05:03,320 הכוונה המקורית היתה לנסוע לשם ולחזור עם סיפור קלאסי 95 00:05:03,330 --> 00:05:06,000 על מינים שונים של בעלי חיים, שחיים במקום אקזוטי. 96 00:05:06,000 --> 00:05:08,600 וזה מה שניק עשה, עד לשלב מסוים. 97 00:05:08,600 --> 00:05:10,000 זהו חתול-סרוואל. 98 00:05:10,000 --> 00:05:14,030 הוא למעשה מצלם את עצמו במה שקרוי 'מלכודת צילום'. 99 00:05:14,030 --> 00:05:15,810 יש קרן אינפרא-אדומה, 100 00:05:15,810 --> 00:05:18,000 והוא חוצה את הקרן ומצלם את עצמו. 101 00:05:20,280 --> 00:05:22,920 אלה בבונים ליד מקווה-מים. 102 00:05:22,920 --> 00:05:25,670 ניק - המצלמה, שוב, מצלמה אוטומטית - 103 00:05:25,670 --> 00:05:27,130 צילמה אלפי תמונות של זה. 104 00:05:27,130 --> 00:05:30,340 וניק גילה שיש לו המון תמונות של אחוריים של בבונים. 105 00:05:30,340 --> 00:05:32,000 (צחוק) 106 00:05:33,170 --> 00:05:37,200 אריה בארוחה לילית - שימו לב שיש לו שן שבורה. 107 00:05:40,600 --> 00:05:43,340 ותנין שעולה על גדת הנהר והולך אל מאורתו. 108 00:05:43,340 --> 00:05:46,750 אני אוהב את זרזיף המים שמטפטף מקצה זנבו. 109 00:05:49,000 --> 00:05:52,240 אך המין העיקרי בזאקומה הם הפילים. 110 00:05:52,240 --> 00:05:56,100 זהו אחד מגדולי העדרים השלמים בחלק זה של אפריקה. 111 00:05:56,100 --> 00:06:01,160 זאת תמונה שצולמה לאור הירח, משהו שהצילום הדיגיטלי תרם לו רבות. 112 00:06:01,160 --> 00:06:03,470 הפילים הם שנתנו לסיפור את נקודת המפנה שלו. 113 00:06:03,970 --> 00:06:07,000 ניק, יחד עם החוקר ד"ר מייקל פיי, 114 00:06:07,000 --> 00:06:09,240 הצמידו קולר על מנהיגת העדר. 115 00:06:09,240 --> 00:06:11,000 הם קראו לה אנני 116 00:06:11,000 --> 00:06:13,000 והחלו לעקוב אחר תנועותיה. 117 00:06:13,000 --> 00:06:15,000 העדר היה בטוח בתחומי השמורה 118 00:06:15,000 --> 00:06:17,600 הודות לקבוצת פקחי השמורה המסורים האלה. 119 00:06:18,200 --> 00:06:21,000 אך כשהחלו הגשמים השנתיים, 120 00:06:21,000 --> 00:06:24,160 העדר היה מתחיל לנדוד לשטחי-מזון מחוץ לשמורה. 121 00:06:24,160 --> 00:06:26,000 ואז הם נקלעו לצרות. 122 00:06:27,000 --> 00:06:29,340 כי מחוץ לבטחון של השמורה היו ציידים לא-חוקיים 123 00:06:29,340 --> 00:06:33,000 שצדו אותם רק בגלל ערך חטי השנהב שלהם. 124 00:06:34,000 --> 00:06:36,360 מנהיגת העדר, שאחריה עקבו בגלי רדיו, 125 00:06:36,360 --> 00:06:39,550 אחרי שבועות של תנועה לתוך השמורה וממנה, 126 00:06:39,550 --> 00:06:41,480 נעצרה איפשהו מחוץ לשמורה. 127 00:06:41,720 --> 00:06:46,190 אנני חוסלה, יחד עם 20 מחברי העדר שלה. 128 00:06:49,160 --> 00:06:51,000 ורק בשביל השנהב. 129 00:06:55,520 --> 00:06:57,000 זהו אחד מפקחי השמורה. 130 00:06:57,000 --> 00:07:00,730 הם הצליחו להבריח צייד אחד ולתפוס את השנהב. 131 00:07:01,080 --> 00:07:03,680 הם לא יכלו להשאירו שם כי הוא עדיין בעל ערך. 132 00:07:03,680 --> 00:07:09,670 אך ניק חזר עם סיפור שמעבר לגישה המיושנת 133 00:07:09,670 --> 00:07:12,370 של האמירה הסתמית, "איזה עולם מופלא", 134 00:07:12,370 --> 00:07:16,280 אלא יצר סיפור שנגע עמוק ללב הקהל שלנו. 135 00:07:16,280 --> 00:07:18,000 במקום סתם להכיר להם את השמורה, 136 00:07:18,000 --> 00:07:22,850 הוא יצר הבנה ואהדה לפילים, לפקחים ולנושאים הרבים 137 00:07:22,850 --> 00:07:25,440 סביב הקונפליקט בין האדם לחיי-הבר. 138 00:07:26,400 --> 00:07:28,210 כעת נעבור להודו. 139 00:07:28,210 --> 00:07:31,300 לפעמים אפשר לספר סיפור רחב בצורה ממוקדת. 140 00:07:31,910 --> 00:07:34,940 בדקנו את הנושא בו מטפל ריצ'רד וורמן, 141 00:07:34,940 --> 00:07:37,260 ב"הפרוייקט החדש של אוכלוסיית העולם" שלו. 142 00:07:37,260 --> 00:07:39,300 לראשונה בהיסטוריה, 143 00:07:39,300 --> 00:07:43,000 אנשים רבים יותר חיים בסביבה עירונית מאשר כפרית 144 00:07:43,340 --> 00:07:47,740 ועיקר הצמיחה הזו איננה בערים אלא בשכונות העוני שמקיפות אותן. 145 00:07:48,730 --> 00:07:52,560 ג'ונאס בנדיקסן, צלם נמרץ מאד, בא אלי ואמר: 146 00:07:52,560 --> 00:07:56,000 "אנו חייבים לתעד זאת, וזה מה שאני מציע: 147 00:07:56,000 --> 00:07:59,000 "ניסע ונצלם כל שכונת עוני בעולם." 148 00:07:59,000 --> 00:08:02,000 עניתי, "זה אולי קצת גדול מדי על התקציב שלנו." 149 00:08:02,000 --> 00:08:04,000 אז מה שעשינו במקום זה, 150 00:08:04,000 --> 00:08:07,000 במקום לצאת ולעשות משהו שיתבטא מבחינתנו 151 00:08:07,000 --> 00:08:09,000 במעין סיקור עיתונאי, 152 00:08:09,000 --> 00:08:12,000 שבו אתה רק בא ורואה מעט מכל דבר, 153 00:08:12,000 --> 00:08:15,000 מיקמנו את ג'ונאס בדאראבי, 154 00:08:15,000 --> 00:08:17,000 שהיא חלק ממומבאי, הודו, 155 00:08:17,000 --> 00:08:19,000 כדי שיישאר שם וממש ייכנס לעומק 156 00:08:19,000 --> 00:08:25,000 ליבו ונשמתו של האזור העירוני הגדול הזה. 157 00:08:26,000 --> 00:08:28,000 ג'ונאס לא סתם העיף מבט שטחי 158 00:08:28,000 --> 00:08:31,000 בתנאים האיומים ששוררים במקומות כאלה. 159 00:08:31,000 --> 00:08:34,000 הוא גילה שזהו חלק חי, נושם וחיוני 160 00:08:34,000 --> 00:08:36,000 של האופן בו מתפקד כל האזור האורבני. 161 00:08:37,000 --> 00:08:39,000 בכך שהוא נותר ממוקד היטב על מקום אחד ויחיד, 162 00:08:39,000 --> 00:08:42,000 ג'ונאס התחבר לנשמה ולרוח הנצחית של האדם 163 00:08:42,000 --> 00:08:44,000 שעומדת ביסוד הקהילה הזו. 164 00:08:46,000 --> 00:08:48,000 והוא עשה זאת בצורה יפהפיה. 165 00:08:51,000 --> 00:08:54,000 אך לעתים, הדרך היחידה לספר סיפור היא בתמונה סוחפת 166 00:08:54,000 --> 00:08:57,000 ציוותנו את הצלם התת-מימי בריאן סקרי 167 00:08:57,000 --> 00:08:59,000 עם צלם העיתונות רנדי אולסון 168 00:08:59,000 --> 00:09:02,000 כדי לתעד את דילול אזורי הדיג העולמיים. 169 00:09:02,000 --> 00:09:05,000 לא היינו היחידים שטיפלו בנושא זה, 170 00:09:05,000 --> 00:09:08,000 אך הצילומים שבריאן ורנדי יצרו 171 00:09:08,000 --> 00:09:10,000 הם מטובי הצילומים שלוכדים הן את ההרס האנושי, 172 00:09:10,000 --> 00:09:12,000 והן את ההרס הטבעי עקב דיג מופרז. 173 00:09:12,000 --> 00:09:14,000 כאן, בתמונה של בריאן, 174 00:09:14,000 --> 00:09:17,000 כריש בתנוחת צליבה, שנלכד 175 00:09:17,000 --> 00:09:19,000 ברשת אגידים מול באחה. 176 00:09:19,000 --> 00:09:22,000 ראיתי כמה תמונות שהיו 'בסדר', של שלל משני, 177 00:09:22,000 --> 00:09:24,000 בעלי החיים שנלכדו בטעות 178 00:09:24,000 --> 00:09:26,000 במהלך דיג של מינים מסוימים. 179 00:09:26,000 --> 00:09:28,000 אך כאן בריאן תפס מראה ייחודי 180 00:09:28,000 --> 00:09:31,000 בכך שמיקם עצמו מתחת לסירה 181 00:09:31,000 --> 00:09:35,000 כשהשליכו ממנה את הפסולת לים. 182 00:09:37,000 --> 00:09:39,000 ובריאן סיכן עצמו אף יותר 183 00:09:39,000 --> 00:09:41,000 כדי להשיג תמונה שלא היתה כמותה 184 00:09:41,000 --> 00:09:43,000 של רשת מכמורת שמקרצפת את קרקעית האוקינוס. 185 00:09:46,000 --> 00:09:48,000 על היבשה, רנדי אולסון צילם 186 00:09:48,000 --> 00:09:50,000 שוק דגים ארעי באפריקה, 187 00:09:50,000 --> 00:09:53,000 שבו שיירי הדגים שבשרם הוסר נמכרים למקומיים, 188 00:09:53,000 --> 00:09:56,000 בעוד החלקים העיקריים נשלחים לאירופה. 189 00:09:56,000 --> 00:09:59,000 וכאן, בסין, רנדי צילם שוק מדוזות. 190 00:10:00,000 --> 00:10:02,000 ככל שמקורות המזון הראשיים מנוצלים עד תום, 191 00:10:02,000 --> 00:10:04,000 הדיג מעמיק יותר ויותר לתוך האוקינוס 192 00:10:04,000 --> 00:10:06,000 ומשיג עוד מקורות כאלה של חלבון. 193 00:10:06,000 --> 00:10:09,000 זה נקרא 'לדוג בתחתית שרשרת המזון'. 194 00:10:09,000 --> 00:10:11,000 אך יש ניצוצות של תקווה, 195 00:10:11,000 --> 00:10:14,000 ולדעתי, בכל פעם שאנו עושים כתבה ענקית על זה, 196 00:10:14,000 --> 00:10:16,000 איננו רוצים באמת רק ללכת 197 00:10:16,000 --> 00:10:18,000 ולחפש את הבעיות. 198 00:10:18,000 --> 00:10:19,000 אנו גם רוצים לחפש פתרונות. 199 00:10:19,000 --> 00:10:23,000 בריאן צילם שמורה ימית בניו-זילנד 200 00:10:23,000 --> 00:10:25,000 שבה נאסר הדיג המסחרי, 201 00:10:25,000 --> 00:10:29,000 כתוצאה מכך, המינים שנידוגו בהגזמה השתקמו, 202 00:10:29,000 --> 00:10:32,000 ויחד עימם נוצר גם פתרון אפשרי לאזורי דיג ברי-קיימא. 203 00:10:32,000 --> 00:10:35,000 הצילום יכול גם לאלץ אותנו להתעמת 204 00:10:35,000 --> 00:10:38,000 עם נושאים בעלי פוטנציאל מטריד ומעורר מחלוקת. 205 00:10:38,000 --> 00:10:42,000 ג'יימס נאכטוויי, שזכה לכבוד ב"TED" של השנה שעברה, 206 00:10:42,000 --> 00:10:44,000 בחן את יעילות המערכת הרפואית 207 00:10:44,000 --> 00:10:47,000 המטפלת בפצועים האמריקאיים שמגיעים מעירק. 208 00:10:47,000 --> 00:10:50,000 היא דומה לצינור, שחיילים פצועים נכנסים בקצהו האחד 209 00:10:50,000 --> 00:10:53,000 ויוצאים בקצה השני, בחזרה הביתה. 210 00:10:53,000 --> 00:10:55,000 ג'ים התחיל בשדה הקרב. 211 00:10:55,000 --> 00:10:59,000 כאן, חובש מטפל בחייל פצוע 212 00:10:59,000 --> 00:11:01,000 במסוק שמחזיר אותם לבי"ח שדה. 213 00:11:02,000 --> 00:11:04,000 כאן הוא בבי"ח שדה. 214 00:11:04,000 --> 00:11:07,000 החייל שמימין נושא את שם ביתו 215 00:11:07,000 --> 00:11:10,000 המקועקע על חזהו כמזכרת מהבית. 216 00:11:10,000 --> 00:11:14,000 מכאן מועברים הפצועים הקשים יותר 217 00:11:14,000 --> 00:11:16,000 בחזרה לגרמניה, ושם הם פוגשים את משפחותיהם 218 00:11:16,000 --> 00:11:18,000 בפעם הראשונה. 219 00:11:21,000 --> 00:11:25,000 ובחזרה לארה"ב, להחלמה בבתי חולים לחיילים משוחררים 220 00:11:25,000 --> 00:11:27,000 כמו זה, ב"וולטר ריד." 221 00:11:27,000 --> 00:11:29,000 ולבסוף, לרוב אחרי התאמת תותבים משוכללים, 222 00:11:29,000 --> 00:11:31,000 הם עוזבים את המערכת הרפואית ומנסים 223 00:11:31,000 --> 00:11:33,000 לשוב לחייהם מלפני המלחמה. 224 00:11:33,000 --> 00:11:36,000 ג'ים לקח סיפור מדעי-רפואי פשוט-לכאורה 225 00:11:36,000 --> 00:11:40,000 והעניק לו מימד אנושי שנגע עמוקות ללב קוראינו. 226 00:11:42,000 --> 00:11:44,000 סיפורים אלה הם דוגמאות מצוינות 227 00:11:44,000 --> 00:11:46,000 איך אפשר להשתמש בצילום 228 00:11:46,000 --> 00:11:49,000 לטיפול בכמה מהנושאים החשובים ביותר שלנו. 229 00:11:49,000 --> 00:11:51,000 אבל קורה גם שהצלמים 230 00:11:51,000 --> 00:11:53,000 פשוט נתקלים בדברים, שבשורה התחתונה 231 00:11:53,000 --> 00:11:55,000 הם כיף טהור. 232 00:11:55,000 --> 00:11:57,000 הצלם פול ניקלין נסע לאנטארקטיקה 233 00:11:57,000 --> 00:11:59,000 כדי לצלם כתבה על כלב הים הנמרי. 234 00:11:59,000 --> 00:12:02,000 הם צולמו לעתים נדירות בלבד, חלקית, כי הם נחשבים 235 00:12:02,000 --> 00:12:04,000 מהטורפים המסוכנים ביותר באוקינוס. 236 00:12:05,000 --> 00:12:07,000 למעשה, בשנה לפני כן, חוקר אחד 237 00:12:07,000 --> 00:12:09,000 נתפס ע"י אחד מהם, נגרר למעמקים ונהרג. 238 00:12:09,000 --> 00:12:11,000 אז אתם ודאי מתארים לעצמכם 239 00:12:11,000 --> 00:12:13,000 שפול קצת היסס להיכנס למים. 240 00:12:14,000 --> 00:12:17,000 כלבי הים הנמריים אוכלים בעיקר פינגווינים. 241 00:12:17,000 --> 00:12:19,000 ודאי שמעתם על "מסע הפינגווינים", 242 00:12:19,000 --> 00:12:21,000 אז כאן זה "מסעדת הפינגווינים". 243 00:12:21,000 --> 00:12:23,000 [צחוק] 244 00:12:24,000 --> 00:12:27,000 הנה פינגווין שניגש לתצפית 245 00:12:27,000 --> 00:12:29,000 כדי לבדוק אם השטח פנוי. 246 00:12:29,000 --> 00:12:32,000 ואז כולם רצים החוצה ויוצאים לים. 247 00:12:35,000 --> 00:12:37,000 אבל אז פול נכנס למים. 248 00:12:37,000 --> 00:12:40,000 ולדבריו, הוא לא ממש פחד. 249 00:12:40,000 --> 00:12:42,000 ואז התקרבה אליו הנקבה הזו. 250 00:12:42,000 --> 00:12:45,000 היא ודאי -- חבל שאינכם יכולים לראות זאת בצילום -- 251 00:12:45,000 --> 00:12:47,000 אבל אורכה הוא 4 מטר. 252 00:12:47,000 --> 00:12:49,000 כך שהיא גדולה למדי. 253 00:12:50,000 --> 00:12:51,000 ופול סיפר שהוא לא ממש פחד, 254 00:12:51,000 --> 00:12:54,000 כי היא היתה יותר סקרנית לגביו מאשר מאויימת. 255 00:12:54,000 --> 00:12:56,000 פעירת הפה הזו, מימין, 256 00:12:56,000 --> 00:12:59,000 היא למעשה דרכה לומר לו, "תראה כמה אני גדולה!" 257 00:12:59,000 --> 00:13:02,000 כאילו, "כמה גדולות שינייך, סבתא." 258 00:13:02,000 --> 00:13:03,000 [צחוק] 259 00:13:03,000 --> 00:13:05,000 ופול חושב שהיא פשוט ריחמה עליו. 260 00:13:05,000 --> 00:13:09,000 בעיניה הוא היה היצור הגדול והמטופש הזה במים, 261 00:13:09,000 --> 00:13:11,000 שמשום-מה לא מגלה עניין 262 00:13:11,000 --> 00:13:13,000 במרדף אחרי פינגווינים. 263 00:13:13,000 --> 00:13:17,000 אז היא התחילה להביא לו פינגווינים, 264 00:13:17,000 --> 00:13:20,000 חיים, ולהניח אותם לפניו. 265 00:13:20,000 --> 00:13:23,000 היא שמטה אותם שם והם היו בורחים בשחייה. 266 00:13:23,000 --> 00:13:25,000 היא הביטה בו, כאילו, "מה אתה עושה?" 267 00:13:25,000 --> 00:13:28,000 והיתה חוזרת ותופסת, ומחזירה לו אותם 268 00:13:28,000 --> 00:13:30,000 ושומטת אותם לפניו. 269 00:13:30,000 --> 00:13:33,000 והיא המשיכה לעשות זאת במשך יומיים רצופים 270 00:13:33,000 --> 00:13:35,000 ובשלב מסוים נעשתה כה מאוכזבת ממנו, 271 00:13:35,000 --> 00:13:38,000 שהיא התחילה להניח אותם היישר על ראשו. 272 00:13:38,000 --> 00:13:40,000 [צחוק] 273 00:13:40,000 --> 00:13:43,000 ויצא מזה צילום פנטסטי. 274 00:13:43,000 --> 00:13:46,000 [צחוק] 275 00:13:46,000 --> 00:13:49,000 ובסופו של דבר נראה לפול שהיא הגיעה למסקנה 276 00:13:49,000 --> 00:13:51,000 שפשוט אין לו סיכוי לשרוד. 277 00:13:51,000 --> 00:13:54,000 זוהי נשיפת הבוז שלה, 278 00:13:54,000 --> 00:13:56,000 מין נחרת-גועל. 279 00:13:56,000 --> 00:13:58,000 [צחוק] 280 00:13:58,000 --> 00:14:01,000 איבדה בו עניין ושבה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות. 281 00:14:01,000 --> 00:14:03,000 פול יצא לצלם יצור 282 00:14:03,000 --> 00:14:05,000 מסתורי ולא-מוכר יחסית, 283 00:14:05,000 --> 00:14:07,000 וחזר לא רק עם מקבץ צילומים, 284 00:14:07,000 --> 00:14:10,000 אלא עם חווייה מדהימה וסיפור גדול. 285 00:14:11,000 --> 00:14:13,000 סיפורים מהסוג הזה, 286 00:14:13,000 --> 00:14:16,000 שמרחיקים מעבר למיידי או לשטחי, 287 00:14:16,000 --> 00:14:18,000 הם הממחישים את כוחו של הצילום העיתונאי. 288 00:14:19,000 --> 00:14:24,000 אני מאמין שהצילום מסוגל ליצור חיבור מיידי אל האדם, 289 00:14:24,000 --> 00:14:27,000 וניתן לנצלו כגורם חיובי 290 00:14:27,000 --> 00:14:29,000 להבנת האתגרים וההזדמנויות 291 00:14:29,000 --> 00:14:31,000 שמולם ניצב עולמנו היום. 292 00:14:31,000 --> 00:14:32,000 תודה רבה. 293 00:14:32,000 --> 00:14:36,000 [מחיאות כפיים]