1
00:00:00,460 --> 00:00:03,000
בואו נתחיל עם כמה צילומים נהדרים.

2
00:00:05,000 --> 00:00:08,000
זהו צילום מופתי
שמזוהה עם ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",

3
00:00:08,000 --> 00:00:11,000
פליטה אפגנית שצולמה ע"י סטיב מקארי.

4
00:00:11,000 --> 00:00:14,000
אבל ה"הרווארד לאמפון" עומד לצאת

5
00:00:14,000 --> 00:00:16,000
עם פרודיה על ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",

6
00:00:16,000 --> 00:00:20,000
ואני מתחלחל למחשבה
מה הם יעשו לצילום הזה.

7
00:00:20,000 --> 00:00:22,620
הו, זעמו של ה"פוטושופ".

8
00:00:24,490 --> 00:00:27,950
זהו מטוס סילון בנחיתה
בסן פרנסיסקו, של ברוס דייל.

9
00:00:27,950 --> 00:00:30,410
הוא הרכיב מצלמה על הזנב.

10
00:00:33,490 --> 00:00:37,280
תצלום פיוטי לכתבה על טולסטוי,
של סם אייבל.

11
00:00:40,000 --> 00:00:42,070
פיגמים בקונגו, של רנדי אולסון.

12
00:00:42,070 --> 00:00:44,190
אני אוהב את התצלום הזה
כי הוא מזכיר לי

13
00:00:44,190 --> 00:00:47,810
את פסלי הארד של הרקדנית הקטנה
של דגה.

14
00:00:50,000 --> 00:00:55,000
דוב קוטב שוחה בים הארקטי,
של פול ניקלין.

15
00:00:55,000 --> 00:00:58,240
דובי קוטב זקוקים לקרח
כדי לנוע ממקום למקום -

16
00:00:58,240 --> 00:01:02,020
הם אינם שחיינים טובים במיוחד
ואנו יודעים מה קורה לקרח.

17
00:01:04,520 --> 00:01:08,370
אלה גמלים צועדים
בעמק ריפט שבאפריקה.

18
00:01:08,370 --> 00:01:10,350
צולם ע"י כריס ג'ונס.

19
00:01:11,000 --> 00:01:15,090
זה צולם ישר כלפי מטה,
כך שאלה הן צלליות הגמלים.

20
00:01:18,630 --> 00:01:21,780
זהו חוואי בטקסס,
של וויליאם אלברט אלרד,

21
00:01:21,780 --> 00:01:23,800
צלם דיוקנאות גדול.

22
00:01:25,000 --> 00:01:27,770
והנה ג'יין גודול,
יוצרת את התקשורת הייחודית לה,

23
00:01:27,770 --> 00:01:29,200
צולם בידי ניק ניקולס.

24
00:01:32,310 --> 00:01:36,200
זה דיסקו קצף-סבון בספרד,
שצילם דייויד אלן הארווי.

25
00:01:36,200 --> 00:01:38,550
דייויד גם סיפר
שהרבה מאד דברים מוזרים

26
00:01:38,550 --> 00:01:40,480
התרחשו על רחבת הריקודים.
(צחוק)

27
00:01:40,480 --> 00:01:43,000
אבל לפחות זה היגייני.

28
00:01:43,000 --> 00:01:47,000
(צחוק)

29
00:01:47,300 --> 00:01:51,000
אלה אריות-ים באוסטרליה
שרוקדים את הריקוד שלהם,

30
00:01:51,000 --> 00:01:53,000
צולם ע"י דייויד דובילה.

31
00:01:54,460 --> 00:01:57,710
וזהו כוכב שביט,
שצילם ד"ר יואן מייסון.

32
00:02:00,280 --> 00:02:04,000
ולבסוף, חרטום הטיטניק,
ללא כוכבי סרטים,

33
00:02:04,400 --> 00:02:06,590
שצילם אמורי קריסטוף.

34
00:02:11,000 --> 00:02:13,160
לצילום יש עוצמה שמחזיקה מעמד

35
00:02:13,160 --> 00:02:17,000
במערבולת הקשוחה
של התקשורת הרוויה של ימינו,

36
00:02:17,000 --> 00:02:21,830
מפני שהתמונות מחקות את האופן
שבו מוחנו מקפיא רגע משמעותי.

37
00:02:21,830 --> 00:02:23,000
הנה דוגמא:

38
00:02:23,000 --> 00:02:25,640
לפני 4 שנים
הייתי בחוף הים עם בני,

39
00:02:25,640 --> 00:02:31,380
והוא למד אז לשחות
בגלים הרגועים יחסית של חופי דלאוור.

40
00:02:31,810 --> 00:02:35,000
אני פניתי לרגע הצידה,
והוא נלכד בגאות חזקה

41
00:02:35,000 --> 00:02:37,020
והחל להיגרר לעבר המזח.

42
00:02:37,720 --> 00:02:41,000
אני... ממש עכשיו
אני עדיין יכול לראות,

43
00:02:41,000 --> 00:02:44,000
בעודי נאבק ומפלס דרכי
אחריו במים,

44
00:02:44,000 --> 00:02:47,990
איך הרגעים מאיטים וקופאים
במיצב הזה.

45
00:02:47,990 --> 00:02:51,000
אני יכול לראות
את הסלעים האלה, כאן.

46
00:02:51,270 --> 00:02:53,920
יש גל שעומד להתנפץ עליו.

47
00:02:53,920 --> 00:02:56,320
אני יכול לראות את ידיו המושטות,

48
00:02:56,320 --> 00:02:58,640
ואני יכול לראות את פניו
מוכי האימה,

49
00:02:58,640 --> 00:03:01,470
מביטות בי ואומרות,
"עזור לי, אבא."

50
00:03:02,000 --> 00:03:04,870
תפסתי אותו, הגל התנפץ מעלינו.

51
00:03:04,870 --> 00:03:06,540
חזרנו לחוף,
הוא היה בריא ושלם

52
00:03:06,540 --> 00:03:08,000
היינו קצת מזועזעים.

53
00:03:08,780 --> 00:03:12,000
אבל "זכרון ההבזק" הזה,
כפי שהוא קרוי,

54
00:03:12,000 --> 00:03:14,230
הוא מה שקרה
כשכל הרכיבים הצטרפו יחד,

55
00:03:14,230 --> 00:03:19,000
בהגדירם לא רק את האירוע,
אלא גם את זיקתי הרגשית אליו.

56
00:03:19,210 --> 00:03:21,390
ולזה מתחבר צילום

57
00:03:21,390 --> 00:03:24,460
כשהוא יוצר קשר רגשי משלו
עם הצופה.

58
00:03:25,050 --> 00:03:26,000
אני חייב לומר לכם,

59
00:03:26,000 --> 00:03:28,000
שוחחתי על זה לפני שבוע
עם קייל,

60
00:03:28,000 --> 00:03:29,810
ואמרתי לו שאני עומד לספר לכם
את הסיפור הזה.

61
00:03:29,810 --> 00:03:32,000
והוא אמר,
"אה, כן, גם אני זוכר את זה!

62
00:03:32,000 --> 00:03:34,000
"לי יש בראש תמונה שלך,

63
00:03:34,000 --> 00:03:36,310
"עומד שם על החוף וצועק עלי."

64
00:03:36,310 --> 00:03:38,000
(צחוק)

65
00:03:38,430 --> 00:03:40,000
לתומי חשבתי שיצאתי גיבור.

66
00:03:40,000 --> 00:03:41,670
(צחוק)

67
00:03:43,800 --> 00:03:46,280
זה מייצג - זוהי דוגמה מייצגת

68
00:03:46,280 --> 00:03:50,040
של כמה תמונות מעולות שצולמו
ע"י כמה מטובי צלמי העיתונות בעולם

69
00:03:50,040 --> 00:03:52,680
שעובדים בצמרת של מקצועם.

70
00:03:52,680 --> 00:03:54,010
פרט לאחד.

71
00:03:55,050 --> 00:03:57,840
תמונה זו צולמה
ע"י ד"ר יואן מייסון

72
00:03:57,840 --> 00:03:59,790
בניו-זילנד, בשנה שעברה,

73
00:03:59,790 --> 00:04:03,000
והיא הוגשה ל"נשיונל ג'יאוגרפיק"
ופורסמה בו.

74
00:04:03,000 --> 00:04:05,000
לפני שנה הוספנו לאתר שלנו
מדור בשם "הצילום שלך,"

75
00:04:05,000 --> 00:04:09,000
שבו כל אחד יכול להגיש תמונות
מועמדות לפרסום.

76
00:04:09,000 --> 00:04:12,000
וזה הפך להצלחה אדירה,

77
00:04:12,000 --> 00:04:15,000
עקב הקשר שנוצר
עם קהילת הצלמים הנלהבים.

78
00:04:15,000 --> 00:04:17,000
איכות הצילומים החובבניים האלה

79
00:04:17,000 --> 00:04:19,000
יכולה לעתים להיות מדהימה.

80
00:04:19,000 --> 00:04:21,000
ובראותי זאת,
זה מחזק בי את ההרגשה,

81
00:04:21,000 --> 00:04:24,000
שלכל אחד מאיתנו יש לפחות

82
00:04:24,000 --> 00:04:26,000
צילום נהדר אחד או שניים.

83
00:04:26,000 --> 00:04:29,000
אך כדי להיות צלם-עיתונות גדול,

84
00:04:29,000 --> 00:04:31,000
אתה צריך יותר

85
00:04:31,000 --> 00:04:33,000
מצילום גדול אחד או שניים.

86
00:04:33,000 --> 00:04:35,000
אתה צריך להיות מסוגל
לצלם כאלה כל הזמן.

87
00:04:35,000 --> 00:04:38,000
אך אפילו חשוב מכך,

88
00:04:38,000 --> 00:04:41,000
עליך לדעת ליצור עלילה ויזואלית.

89
00:04:41,000 --> 00:04:44,000
עליך לדעת לספר סיפור.

90
00:04:44,000 --> 00:04:46,000
אז הבה ואשתף אתכם
בכמה מהסיקורים

91
00:04:46,000 --> 00:04:49,000
שממחישים לדעתי
את כוחו של הצילום לספר סיפור.

92
00:04:51,000 --> 00:04:54,000
הצלם ניק ניקולס יצא לתעד

93
00:04:54,000 --> 00:04:57,000
שמורת חי-בר קטנה ואלמונית יחסית

94
00:04:57,000 --> 00:04:59,000
בצ'אד, בשם זאקומה.

95
00:05:00,000 --> 00:05:02,000
הכוונה המקורית היתה לנסוע לשם

96
00:05:02,000 --> 00:05:04,000
ולחזור עם סיפור קלאסי
על מינים שונים של בעלי חיים,

97
00:05:04,000 --> 00:05:06,000
שחיים במקום אקזוטי.

98
00:05:06,000 --> 00:05:08,000
וזה מה שניק עשה,
עד לשלב מסוים.

99
00:05:08,000 --> 00:05:10,000
זהו חתול-סרוואל.

100
00:05:10,000 --> 00:05:12,000
הוא למעשה מצלם את עצמו,

101
00:05:12,000 --> 00:05:14,000
במה שקרוי 'מלכודת צילום'.

102
00:05:14,000 --> 00:05:16,000
יש קרן אינפרא-אדומה,

103
00:05:16,000 --> 00:05:18,000
והוא חוצה את הקרן
ומצלם את עצמו.

104
00:05:18,000 --> 00:05:22,000
אלה בבונים ליד מקווה-מים.

105
00:05:23,000 --> 00:05:25,000
ניק - המצלמה, שוב, מצלמה אוטומטית -

106
00:05:25,000 --> 00:05:27,000
צילמה אלפי תמונות של זה.

107
00:05:27,000 --> 00:05:29,000
וניק גילה שיש לו המון תמונות

108
00:05:29,000 --> 00:05:31,000
של אחוריים של בבונים.

109
00:05:31,000 --> 00:05:32,000
[צחוק]

110
00:05:32,000 --> 00:05:35,000
אריה בארוחה לילית -

111
00:05:35,000 --> 00:05:37,000
שימו לב שיש לו שן שבורה.

112
00:05:40,000 --> 00:05:43,000
ותנין שעולה על גדת הנהר
והולך אל מאורתו.

113
00:05:43,000 --> 00:05:45,000
אני אוהב את זרזיף המים

114
00:05:45,000 --> 00:05:47,000
שמטפטף מקצה זנבו.

115
00:05:49,000 --> 00:05:52,000
אך המין העיקרי בזאקומה
הם הפילים.

116
00:05:52,000 --> 00:05:56,000
זהו אחד מגדולי העדרים השלמים
בחלק זה של אפריקה.

117
00:05:56,000 --> 00:05:58,000
הנה תמונה שצולמה לאור הירח,

118
00:05:58,000 --> 00:06:01,000
משהו שהצילום הדיגיטלי תרם לו רבות.

119
00:06:01,000 --> 00:06:03,000
הפילים הם שנתנו לסיפור
את נקודת המפנה שלו.

120
00:06:03,000 --> 00:06:07,000
ניק, יחד עם החוקר ד"ר מייקל פיי,

121
00:06:07,000 --> 00:06:09,000
הצמידו קולר על מנהיגת העדר.

122
00:06:09,000 --> 00:06:11,000
הם קראו לה אנני

123
00:06:11,000 --> 00:06:13,000
והחלו לעקוב אחר תנועותיה.

124
00:06:13,000 --> 00:06:15,000
העדר היה בטוח בתחומי השמורה

125
00:06:15,000 --> 00:06:17,000
הודות לקבוצת פקחי השמורה
המסורים האלה.

126
00:06:17,000 --> 00:06:21,000
אך כשהחלו הגשמים השנתיים,

127
00:06:21,000 --> 00:06:24,000
העדר היה מתחיל לנדוד
לשטחי-מזון מחוץ לשמורה.

128
00:06:24,000 --> 00:06:26,000
ואז הם נקלעו לצרות.

129
00:06:27,000 --> 00:06:29,000
כי מחוץ לבטחון של השמורה
היו ציידים לא-חוקיים

130
00:06:29,000 --> 00:06:33,000
שצדו אותם רק בגלל
ערך חטי השנהב שלהם.

131
00:06:34,000 --> 00:06:36,000
מנהיגת העדר,
שאחריה עקבו בגלי רדיו,

132
00:06:36,000 --> 00:06:39,000
אחרי שבועות של תנועה
לתוך השמורה וממנה,

133
00:06:39,000 --> 00:06:41,000
חדלה לנוע מחוץ לשמורה.

134
00:06:41,000 --> 00:06:46,000
אנני חוסלה,
יחד עם 20 מחברי העדר שלה.

135
00:06:49,000 --> 00:06:51,000
ורק בשביל השנהב.

136
00:06:55,000 --> 00:06:57,000
זהו למעשה אחד מפקחי השמורה.

137
00:06:57,000 --> 00:07:00,000
הם הצליחו להבריח צייד אחד
ולתפוס את השנהב.

138
00:07:00,000 --> 00:07:02,000
הם לא יכלו להשאירו שם,

139
00:07:02,000 --> 00:07:04,000
כי הוא עדיין בעל ערך.

140
00:07:04,000 --> 00:07:06,000
אך מה שניק עשה, הוא חזר

141
00:07:06,000 --> 00:07:10,000
עם סיפור שהוא יותר מהגישה המיושנת

142
00:07:10,000 --> 00:07:12,000
של האמירה הסתמית,
"איזה עולם מופלא",

143
00:07:12,000 --> 00:07:16,000
ובמקום זה יצר סיפור
שנגע עמוק ללב הקהל שלנו.

144
00:07:16,000 --> 00:07:18,000
במקום סתם להכיר להם את השמורה,

145
00:07:18,000 --> 00:07:20,000
הוא יצר הבנה ואמפטיה

146
00:07:20,000 --> 00:07:22,000
לפילים, לפקחים ולנושאים רבים

147
00:07:22,000 --> 00:07:25,000
סביב הקונפליקט בין האדם לחיי-הבר.

148
00:07:26,000 --> 00:07:28,000
כעת נעבור להודו.

149
00:07:28,000 --> 00:07:31,000
לפעמים אפשר לספר סיפור רחב
בצורה ממוקדת.

150
00:07:31,000 --> 00:07:34,000
בדקנו את הנושא בו טיפל ריצ'רד וורמן

151
00:07:34,000 --> 00:07:37,000
ב"הפרוייקט החדש של אוכלוסיית העולם" שלו.

152
00:07:37,000 --> 00:07:39,000
לראשונה בהיסטוריה,

153
00:07:39,000 --> 00:07:43,000
אנשים רבים יותר חיים בסביבה עירונית
מאשר כפרית

154
00:07:43,000 --> 00:07:45,000
ועיקר הצמיחה הזו לא מתרחשת בערים,

155
00:07:45,000 --> 00:07:47,000
אלא בשכונות העוני שמקיפות אותן.

156
00:07:48,000 --> 00:07:51,000
ג'ונאס בנדיקסן, צלם נמרץ מאד,

157
00:07:51,000 --> 00:07:53,000
בא אלי ואמר,

158
00:07:53,000 --> 00:07:56,000
"אנו חייבים לתעד זאת,
וזה מה שאני מציע:

159
00:07:56,000 --> 00:07:59,000
ניסע ונצלם כל שכונת עוני בעולם."

160
00:07:59,000 --> 00:08:02,000
עניתי, "זה אולי קצת גדול מדי
על התקציב שלנו."

161
00:08:02,000 --> 00:08:04,000
אז מה שעשינו במקום זה,

162
00:08:04,000 --> 00:08:07,000
במקום לצאת ולעשות משהו
שיתבטא מבחינתנו

163
00:08:07,000 --> 00:08:09,000
במעין סיקור עיתונאי,

164
00:08:09,000 --> 00:08:12,000
שבו אתה רק בא
ורואה מעט מכל דבר,

165
00:08:12,000 --> 00:08:15,000
מיקמנו את ג'ונאס בדאראבי,

166
00:08:15,000 --> 00:08:17,000
שהיא חלק ממומבאי, הודו,

167
00:08:17,000 --> 00:08:19,000
כדי שיישאר שם וממש ייכנס לעומק

168
00:08:19,000 --> 00:08:25,000
ליבו ונשמתו
של האזור העירוני הגדול הזה.

169
00:08:26,000 --> 00:08:28,000
ג'ונאס לא סתם העיף מבט שטחי

170
00:08:28,000 --> 00:08:31,000
בתנאים האיומים ששוררים במקומות כאלה.

171
00:08:31,000 --> 00:08:34,000
הוא גילה שזהו חלק חי, נושם וחיוני

172
00:08:34,000 --> 00:08:36,000
של האופן בו מתפקד כל האזור האורבני.

173
00:08:37,000 --> 00:08:39,000
בכך שהוא נותר ממוקד היטב
על מקום אחד ויחיד,

174
00:08:39,000 --> 00:08:42,000
ג'ונאס התחבר לנשמה
ולרוח הנצחית של האדם

175
00:08:42,000 --> 00:08:44,000
שעומדת ביסוד הקהילה הזו.

176
00:08:46,000 --> 00:08:48,000
והוא עשה זאת בצורה יפהפיה.

177
00:08:51,000 --> 00:08:54,000
אך לעתים, הדרך היחידה לספר סיפור
היא בתמונה סוחפת

178
00:08:54,000 --> 00:08:57,000
ציוותנו את הצלם התת-מימי בריאן סקרי

179
00:08:57,000 --> 00:08:59,000
עם צלם העיתונות רנדי אולסון

180
00:08:59,000 --> 00:09:02,000
כדי לתעד את דילול אזורי הדיג העולמיים.

181
00:09:02,000 --> 00:09:05,000
לא היינו היחידים שטיפלו בנושא זה,

182
00:09:05,000 --> 00:09:08,000
אך הצילומים שבריאן ורנדי יצרו

183
00:09:08,000 --> 00:09:10,000
הם מטובי הצילומים שלוכדים
הן את ההרס האנושי,

184
00:09:10,000 --> 00:09:12,000
והן את ההרס הטבעי עקב דיג מופרז.

185
00:09:12,000 --> 00:09:14,000
כאן, בתמונה של בריאן,

186
00:09:14,000 --> 00:09:17,000
כריש בתנוחת צליבה, שנלכד

187
00:09:17,000 --> 00:09:19,000
ברשת אגידים מול באחה.

188
00:09:19,000 --> 00:09:22,000
ראיתי כמה תמונות שהיו 'בסדר',
של שלל משני,

189
00:09:22,000 --> 00:09:24,000
בעלי החיים שנלכדו בטעות

190
00:09:24,000 --> 00:09:26,000
במהלך דיג של מינים מסוימים.

191
00:09:26,000 --> 00:09:28,000
אך כאן בריאן תפס מראה ייחודי

192
00:09:28,000 --> 00:09:31,000
בכך שמיקם עצמו מתחת לסירה

193
00:09:31,000 --> 00:09:35,000
כשהשליכו ממנה את הפסולת לים.

194
00:09:37,000 --> 00:09:39,000
ובריאן סיכן עצמו אף יותר

195
00:09:39,000 --> 00:09:41,000
כדי להשיג תמונה שלא היתה כמותה

196
00:09:41,000 --> 00:09:43,000
של רשת מכמורת
שמקרצפת את קרקעית האוקינוס.

197
00:09:46,000 --> 00:09:48,000
על היבשה, רנדי אולסון צילם

198
00:09:48,000 --> 00:09:50,000
שוק דגים ארעי באפריקה,

199
00:09:50,000 --> 00:09:53,000
שבו שיירי הדגים שבשרם הוסר
נמכרים למקומיים,

200
00:09:53,000 --> 00:09:56,000
בעוד החלקים העיקריים נשלחים לאירופה.

201
00:09:56,000 --> 00:09:59,000
וכאן, בסין, רנדי צילם שוק מדוזות.

202
00:10:00,000 --> 00:10:02,000
ככל שמקורות המזון הראשיים
מנוצלים עד תום,

203
00:10:02,000 --> 00:10:04,000
הדיג מעמיק יותר ויותר
לתוך האוקינוס

204
00:10:04,000 --> 00:10:06,000
ומשיג עוד מקורות כאלה של חלבון.

205
00:10:06,000 --> 00:10:09,000
זה נקרא
'לדוג בתחתית שרשרת המזון'.

206
00:10:09,000 --> 00:10:11,000
אך יש ניצוצות של תקווה,

207
00:10:11,000 --> 00:10:14,000
ולדעתי, בכל פעם שאנו עושים
כתבה ענקית על זה,

208
00:10:14,000 --> 00:10:16,000
איננו רוצים באמת רק ללכת

209
00:10:16,000 --> 00:10:18,000
ולחפש את הבעיות.

210
00:10:18,000 --> 00:10:19,000
אנו גם רוצים לחפש פתרונות.

211
00:10:19,000 --> 00:10:23,000
בריאן צילם שמורה ימית בניו-זילנד

212
00:10:23,000 --> 00:10:25,000
שבה נאסר הדיג המסחרי,

213
00:10:25,000 --> 00:10:29,000
כתוצאה מכך,
המינים שנידוגו בהגזמה השתקמו,

214
00:10:29,000 --> 00:10:32,000
ויחד עימם נוצר גם פתרון אפשרי
לאזורי דיג ברי-קיימא.

215
00:10:32,000 --> 00:10:35,000
הצילום יכול גם לאלץ אותנו להתעמת

216
00:10:35,000 --> 00:10:38,000
עם נושאים בעלי פוטנציאל מטריד
ומעורר מחלוקת.

217
00:10:38,000 --> 00:10:42,000
ג'יימס נאכטוויי,
שזכה לכבוד ב"TED" של השנה שעברה,

218
00:10:42,000 --> 00:10:44,000
בחן את יעילות המערכת הרפואית

219
00:10:44,000 --> 00:10:47,000
המטפלת בפצועים האמריקאיים
שמגיעים מעירק.

220
00:10:47,000 --> 00:10:50,000
היא דומה לצינור,
שחיילים פצועים נכנסים בקצהו האחד

221
00:10:50,000 --> 00:10:53,000
ויוצאים בקצה השני, בחזרה הביתה.

222
00:10:53,000 --> 00:10:55,000
ג'ים התחיל בשדה הקרב.

223
00:10:55,000 --> 00:10:59,000
כאן, חובש מטפל בחייל פצוע

224
00:10:59,000 --> 00:11:01,000
במסוק שמחזיר אותם לבי"ח שדה.

225
00:11:02,000 --> 00:11:04,000
כאן הוא בבי"ח שדה.

226
00:11:04,000 --> 00:11:07,000
החייל שמימין נושא את שם ביתו

227
00:11:07,000 --> 00:11:10,000
המקועקע על חזהו כמזכרת מהבית.

228
00:11:10,000 --> 00:11:14,000
מכאן מועברים הפצועים הקשים יותר

229
00:11:14,000 --> 00:11:16,000
בחזרה לגרמניה,
ושם הם פוגשים את משפחותיהם

230
00:11:16,000 --> 00:11:18,000
בפעם הראשונה.

231
00:11:21,000 --> 00:11:25,000
ובחזרה לארה"ב,
להחלמה בבתי חולים לחיילים משוחררים

232
00:11:25,000 --> 00:11:27,000
כמו זה, ב"וולטר ריד."

233
00:11:27,000 --> 00:11:29,000
ולבסוף, לרוב אחרי התאמת
תותבים משוכללים,

234
00:11:29,000 --> 00:11:31,000
הם עוזבים את המערכת הרפואית
ומנסים

235
00:11:31,000 --> 00:11:33,000
לשוב לחייהם מלפני המלחמה.

236
00:11:33,000 --> 00:11:36,000
ג'ים לקח סיפור מדעי-רפואי
פשוט-לכאורה

237
00:11:36,000 --> 00:11:40,000
והעניק לו מימד אנושי
שנגע עמוקות ללב קוראינו.

238
00:11:42,000 --> 00:11:44,000
סיפורים אלה הם דוגמאות מצוינות

239
00:11:44,000 --> 00:11:46,000
איך אפשר להשתמש בצילום

240
00:11:46,000 --> 00:11:49,000
לטיפול בכמה מהנושאים החשובים ביותר שלנו.

241
00:11:49,000 --> 00:11:51,000
אבל קורה גם שהצלמים

242
00:11:51,000 --> 00:11:53,000
פשוט נתקלים בדברים,
שבשורה התחתונה

243
00:11:53,000 --> 00:11:55,000
הם כיף טהור.

244
00:11:55,000 --> 00:11:57,000
הצלם פול ניקלין נסע לאנטארקטיקה

245
00:11:57,000 --> 00:11:59,000
כדי לצלם כתבה
על כלב הים הנמרי.

246
00:11:59,000 --> 00:12:02,000
הם צולמו לעתים נדירות בלבד,
חלקית, כי הם נחשבים

247
00:12:02,000 --> 00:12:04,000
מהטורפים המסוכנים ביותר באוקינוס.

248
00:12:05,000 --> 00:12:07,000
למעשה, בשנה לפני כן, חוקר אחד

249
00:12:07,000 --> 00:12:09,000
נתפס ע"י אחד מהם,
נגרר למעמקים ונהרג.

250
00:12:09,000 --> 00:12:11,000
אז אתם ודאי מתארים לעצמכם

251
00:12:11,000 --> 00:12:13,000
שפול קצת היסס להיכנס למים.

252
00:12:14,000 --> 00:12:17,000
כלבי הים הנמריים אוכלים
בעיקר פינגווינים.

253
00:12:17,000 --> 00:12:19,000
ודאי שמעתם על "מסע הפינגווינים",

254
00:12:19,000 --> 00:12:21,000
אז כאן זה "מסעדת הפינגווינים".

255
00:12:21,000 --> 00:12:23,000
[צחוק]

256
00:12:24,000 --> 00:12:27,000
הנה פינגווין שניגש לתצפית

257
00:12:27,000 --> 00:12:29,000
כדי לבדוק אם השטח פנוי.

258
00:12:29,000 --> 00:12:32,000
ואז כולם רצים החוצה ויוצאים לים.

259
00:12:35,000 --> 00:12:37,000
אבל אז פול נכנס למים.

260
00:12:37,000 --> 00:12:40,000
ולדבריו, הוא לא ממש פחד.

261
00:12:40,000 --> 00:12:42,000
ואז התקרבה אליו הנקבה הזו.

262
00:12:42,000 --> 00:12:45,000
היא ודאי -- חבל שאינכם יכולים
לראות זאת בצילום --

263
00:12:45,000 --> 00:12:47,000
אבל אורכה הוא 4 מטר.

264
00:12:47,000 --> 00:12:49,000
כך שהיא גדולה למדי.

265
00:12:50,000 --> 00:12:51,000
ופול סיפר שהוא לא ממש פחד,

266
00:12:51,000 --> 00:12:54,000
כי היא היתה יותר סקרנית לגביו
מאשר מאויימת.

267
00:12:54,000 --> 00:12:56,000
פעירת הפה הזו, מימין,

268
00:12:56,000 --> 00:12:59,000
היא למעשה דרכה לומר לו,
"תראה כמה אני גדולה!"

269
00:12:59,000 --> 00:13:02,000
כאילו, "כמה גדולות שינייך, סבתא."

270
00:13:02,000 --> 00:13:03,000
[צחוק]

271
00:13:03,000 --> 00:13:05,000
ופול חושב שהיא פשוט ריחמה עליו.

272
00:13:05,000 --> 00:13:09,000
בעיניה הוא היה
היצור הגדול והמטופש הזה במים,

273
00:13:09,000 --> 00:13:11,000
שמשום-מה לא מגלה עניין

274
00:13:11,000 --> 00:13:13,000
במרדף אחרי פינגווינים.

275
00:13:13,000 --> 00:13:17,000
אז היא התחילה להביא לו פינגווינים,

276
00:13:17,000 --> 00:13:20,000
חיים, ולהניח אותם לפניו.

277
00:13:20,000 --> 00:13:23,000
היא שמטה אותם שם
והם היו בורחים בשחייה.

278
00:13:23,000 --> 00:13:25,000
היא הביטה בו, כאילו,
"מה אתה עושה?"

279
00:13:25,000 --> 00:13:28,000
והיתה חוזרת ותופסת,
ומחזירה לו אותם

280
00:13:28,000 --> 00:13:30,000
ושומטת אותם לפניו.

281
00:13:30,000 --> 00:13:33,000
והיא המשיכה לעשות זאת
במשך יומיים רצופים

282
00:13:33,000 --> 00:13:35,000
ובשלב מסוים
נעשתה כה מאוכזבת ממנו,

283
00:13:35,000 --> 00:13:38,000
שהיא התחילה להניח אותם
היישר על ראשו.

284
00:13:38,000 --> 00:13:40,000
[צחוק]

285
00:13:40,000 --> 00:13:43,000
ויצא מזה צילום פנטסטי.

286
00:13:43,000 --> 00:13:46,000
[צחוק]

287
00:13:46,000 --> 00:13:49,000
ובסופו של דבר נראה לפול
שהיא הגיעה למסקנה

288
00:13:49,000 --> 00:13:51,000
שפשוט אין לו סיכוי לשרוד.

289
00:13:51,000 --> 00:13:54,000
זוהי נשיפת הבוז שלה,

290
00:13:54,000 --> 00:13:56,000
מין נחרת-גועל.

291
00:13:56,000 --> 00:13:58,000
[צחוק]

292
00:13:58,000 --> 00:14:01,000
איבדה בו עניין ושבה לעשות
את מה שהיא יודעת לעשות.

293
00:14:01,000 --> 00:14:03,000
פול יצא לצלם יצור

294
00:14:03,000 --> 00:14:05,000
מסתורי ולא-מוכר יחסית,

295
00:14:05,000 --> 00:14:07,000
וחזר לא רק עם מקבץ צילומים,

296
00:14:07,000 --> 00:14:10,000
אלא עם חווייה מדהימה וסיפור גדול.

297
00:14:11,000 --> 00:14:13,000
סיפורים מהסוג הזה,

298
00:14:13,000 --> 00:14:16,000
שמרחיקים מעבר למיידי או לשטחי,

299
00:14:16,000 --> 00:14:18,000
הם הממחישים את כוחו
של הצילום העיתונאי.

300
00:14:19,000 --> 00:14:24,000
אני מאמין שהצילום מסוגל ליצור
חיבור מיידי אל האדם,

301
00:14:24,000 --> 00:14:27,000
וניתן לנצלו כגורם חיובי

302
00:14:27,000 --> 00:14:29,000
להבנת האתגרים וההזדמנויות

303
00:14:29,000 --> 00:14:31,000
שמולם ניצב עולמנו היום.

304
00:14:31,000 --> 00:14:32,000
תודה רבה.

305
00:14:32,000 --> 00:14:36,000
[מחיאות כפיים]