1 00:00:00,460 --> 00:00:03,000 בואו נתחיל עם כמה צילומים נהדרים. 2 00:00:05,000 --> 00:00:08,000 זהו צילום מופתי שמזוהה עם ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", 3 00:00:08,000 --> 00:00:11,000 פליטה אפגנית שצולמה ע"י סטיב מקארי. 4 00:00:11,000 --> 00:00:14,000 אבל ה"הרווארד לאמפון" עומד לצאת 5 00:00:14,000 --> 00:00:16,000 עם פרודיה על ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", 6 00:00:16,000 --> 00:00:20,000 ואני מתחלחל למחשבה מה הם יעשו לצילום הזה. 7 00:00:20,000 --> 00:00:22,620 הו, זעמו של ה"פוטושופ". 8 00:00:24,490 --> 00:00:27,950 זהו מטוס סילון בנחיתה בסן פרנסיסקו, של ברוס דייל. 9 00:00:27,950 --> 00:00:30,410 הוא הרכיב מצלמה על הזנב. 10 00:00:33,490 --> 00:00:37,280 תצלום פיוטי לכתבה על טולסטוי, של סם אייבל. 11 00:00:40,000 --> 00:00:42,070 פיגמים בקונגו, של רנדי אולסון. 12 00:00:42,070 --> 00:00:44,190 אני אוהב את התצלום הזה כי הוא מזכיר לי 13 00:00:44,190 --> 00:00:47,810 את פסלי הארד של הרקדנית הקטנה של דגה. 14 00:00:50,000 --> 00:00:55,000 דוב קוטב שוחה בים הארקטי, של פול ניקלין. 15 00:00:55,000 --> 00:00:58,240 דובי קוטב זקוקים לקרח כדי לנוע ממקום למקום - 16 00:00:58,240 --> 00:01:02,020 הם אינם שחיינים טובים במיוחד ואנו יודעים מה קורה לקרח. 17 00:01:04,520 --> 00:01:08,370 אלה גמלים צועדים בעמק ריפט שבאפריקה. 18 00:01:08,370 --> 00:01:10,350 צולם ע"י כריס ג'ונס. 19 00:01:11,000 --> 00:01:15,090 זה צולם ישר כלפי מטה, כך שאלה הן צלליות הגמלים. 20 00:01:18,630 --> 00:01:21,780 זהו חוואי בטקסס, של וויליאם אלברט אלרד, 21 00:01:21,780 --> 00:01:23,800 צלם דיוקנאות גדול. 22 00:01:25,000 --> 00:01:27,770 והנה ג'יין גודול, יוצרת את התקשורת הייחודית לה, 23 00:01:27,770 --> 00:01:29,200 צולם בידי ניק ניקולס. 24 00:01:32,310 --> 00:01:36,200 זה דיסקו קצף-סבון בספרד, שצילם דייויד אלן הארווי. 25 00:01:36,200 --> 00:01:38,550 דייויד גם סיפר שהרבה מאד דברים מוזרים 26 00:01:38,550 --> 00:01:40,480 התרחשו על רחבת הריקודים. (צחוק) 27 00:01:40,480 --> 00:01:43,000 אבל לפחות זה היגייני. 28 00:01:43,000 --> 00:01:47,000 (צחוק) 29 00:01:47,300 --> 00:01:51,000 אלה אריות-ים באוסטרליה שרוקדים את הריקוד שלהם, 30 00:01:51,000 --> 00:01:53,000 צולם ע"י דייויד דובילה. 31 00:01:54,460 --> 00:01:57,710 וזהו כוכב שביט, שצילם ד"ר יואן מייסון. 32 00:02:00,280 --> 00:02:04,000 ולבסוף, חרטום הטיטניק, ללא כוכבי סרטים, 33 00:02:04,400 --> 00:02:06,590 שצילם אמורי קריסטוף. 34 00:02:11,000 --> 00:02:13,160 לצילום יש עוצמה שמחזיקה מעמד 35 00:02:13,160 --> 00:02:17,000 במערבולת הקשוחה של התקשורת הרוויה של ימינו, 36 00:02:17,000 --> 00:02:21,830 מפני שהתמונות מחקות את האופן שבו מוחנו מקפיא רגע משמעותי. 37 00:02:21,830 --> 00:02:23,000 הנה דוגמא: 38 00:02:23,000 --> 00:02:25,640 לפני 4 שנים הייתי בחוף הים עם בני, 39 00:02:25,640 --> 00:02:31,380 והוא למד אז לשחות בגלים הרגועים יחסית של חופי דלאוור. 40 00:02:31,810 --> 00:02:35,000 אני פניתי לרגע הצידה, והוא נלכד בגאות חזקה 41 00:02:35,000 --> 00:02:37,020 והחל להיגרר לעבר המזח. 42 00:02:37,720 --> 00:02:41,000 אני... ממש עכשיו אני עדיין יכול לראות, 43 00:02:41,000 --> 00:02:44,000 בעודי נאבק ומפלס דרכי אחריו במים, 44 00:02:44,000 --> 00:02:47,990 איך הרגעים מאיטים וקופאים במיצב הזה. 45 00:02:47,990 --> 00:02:51,000 אני יכול לראות את הסלעים האלה, כאן. 46 00:02:51,270 --> 00:02:53,920 יש גל שעומד להתנפץ עליו. 47 00:02:53,920 --> 00:02:56,320 אני יכול לראות את ידיו המושטות, 48 00:02:56,320 --> 00:02:58,640 ואני יכול לראות את פניו מוכי האימה, 49 00:02:58,640 --> 00:03:01,470 מביטות בי ואומרות, "עזור לי, אבא." 50 00:03:02,000 --> 00:03:04,870 תפסתי אותו, הגל התנפץ מעלינו. 51 00:03:04,870 --> 00:03:06,540 חזרנו לחוף, הוא היה בריא ושלם 52 00:03:06,540 --> 00:03:08,000 היינו קצת מזועזעים. 53 00:03:08,780 --> 00:03:12,000 אבל "זכרון ההבזק" הזה, כפי שהוא קרוי, 54 00:03:12,000 --> 00:03:14,230 הוא מה שקרה כשכל הרכיבים הצטרפו יחד, 55 00:03:14,230 --> 00:03:19,000 בהגדירם לא רק את האירוע, אלא גם את זיקתי הרגשית אליו. 56 00:03:19,000 --> 00:03:21,390 ולזה מתחבר הצילום 57 00:03:21,390 --> 00:03:24,000 כשהוא יוצר קשר רגשי משלו עם הצופה. 58 00:03:24,000 --> 00:03:26,000 אני חייב לומר לכם, 59 00:03:26,000 --> 00:03:28,000 שוחחתי על זה לפני שבוע עם קייל, 60 00:03:28,000 --> 00:03:30,000 ואמרתי לו שאני עומד לספר לכם את הסיפור הזה. 61 00:03:30,000 --> 00:03:32,000 והוא אמר, "אה, כן, גם אני זוכר את זה! 62 00:03:32,000 --> 00:03:34,000 לי יש בראש תמונה שלך, 63 00:03:34,000 --> 00:03:36,000 עומד שם על החוף וצועק עלי." 64 00:03:36,000 --> 00:03:38,000 [צחוק] 65 00:03:38,000 --> 00:03:40,000 לתומי חשבתי שיצאתי גיבור. 66 00:03:40,000 --> 00:03:41,000 [צחוק] 67 00:03:41,000 --> 00:03:44,000 אם כן... 68 00:03:44,000 --> 00:03:46,000 זה מייצג - זוהי דוגמה מייצגת של 69 00:03:46,000 --> 00:03:50,000 כמה תמונות מעולות שצולמו ע"י כמה מטובי צלמי העיתונות בעולם 70 00:03:50,000 --> 00:03:53,000 שעובדים בצמרת של מקצועם. 71 00:03:53,000 --> 00:03:55,000 פרט לאחד. 72 00:03:55,000 --> 00:03:58,000 תמונה זו צולמה ע"י ד"ר יואן מייסון 73 00:03:58,000 --> 00:04:00,000 לפני שנה בניו-זילנד, 74 00:04:00,000 --> 00:04:03,000 והיא הוגשה ל"נשיונל ג'יאוגרפיק" ופורסמה בו. 75 00:04:03,000 --> 00:04:05,000 לפני שנה הוספנו לאתר שלנו מדור בשם "הצילום שלך," 76 00:04:05,000 --> 00:04:09,000 שבו כל אחד יכול להגיש תמונות מועמדות לפרסום. 77 00:04:09,000 --> 00:04:12,000 וזה הפך להצלחה אדירה, 78 00:04:12,000 --> 00:04:15,000 עקב הקשר שנוצר עם קהילת הצלמים הנלהבים. 79 00:04:15,000 --> 00:04:17,000 איכות הצילומים החובבניים האלה 80 00:04:17,000 --> 00:04:19,000 יכולה לעתים להיות מדהימה. 81 00:04:19,000 --> 00:04:21,000 ובראותי זאת, זה מחזק בי את ההרגשה, 82 00:04:21,000 --> 00:04:24,000 שלכל אחד מאיתנו יש לפחות 83 00:04:24,000 --> 00:04:26,000 צילום נהדר אחד או שניים. 84 00:04:26,000 --> 00:04:29,000 אך כדי להיות צלם-עיתונות גדול, 85 00:04:29,000 --> 00:04:31,000 אתה צריך יותר 86 00:04:31,000 --> 00:04:33,000 מצילום גדול אחד או שניים. 87 00:04:33,000 --> 00:04:35,000 אתה צריך להיות מסוגל לצלם כאלה כל הזמן. 88 00:04:35,000 --> 00:04:38,000 אך אפילו חשוב מכך, 89 00:04:38,000 --> 00:04:41,000 עליך לדעת ליצור עלילה ויזואלית. 90 00:04:41,000 --> 00:04:44,000 עליך לדעת לספר סיפור. 91 00:04:44,000 --> 00:04:46,000 אז הבה ואשתף אתכם בכמה מהסיקורים 92 00:04:46,000 --> 00:04:49,000 שממחישים לדעתי את כוחו של הצילום לספר סיפור. 93 00:04:51,000 --> 00:04:54,000 הצלם ניק ניקולס יצא לתעד 94 00:04:54,000 --> 00:04:57,000 שמורת חי-בר קטנה ואלמונית יחסית 95 00:04:57,000 --> 00:04:59,000 בצ'אד, בשם זאקומה. 96 00:05:00,000 --> 00:05:02,000 הכוונה המקורית היתה לנסוע לשם 97 00:05:02,000 --> 00:05:04,000 ולחזור עם סיפור קלאסי על מינים שונים של בעלי חיים, 98 00:05:04,000 --> 00:05:06,000 שחיים במקום אקזוטי. 99 00:05:06,000 --> 00:05:08,000 וזה מה שניק עשה, עד לשלב מסוים. 100 00:05:08,000 --> 00:05:10,000 זהו חתול-סרוואל. 101 00:05:10,000 --> 00:05:12,000 הוא למעשה מצלם את עצמו, 102 00:05:12,000 --> 00:05:14,000 במה שקרוי 'מלכודת צילום'. 103 00:05:14,000 --> 00:05:16,000 יש קרן אינפרא-אדומה, 104 00:05:16,000 --> 00:05:18,000 והוא חוצה את הקרן ומצלם את עצמו. 105 00:05:18,000 --> 00:05:22,000 אלה בבונים ליד מקווה-מים. 106 00:05:23,000 --> 00:05:25,000 ניק - המצלמה, שוב, מצלמה אוטומטית - 107 00:05:25,000 --> 00:05:27,000 צילמה אלפי תמונות של זה. 108 00:05:27,000 --> 00:05:29,000 וניק גילה שיש לו המון תמונות 109 00:05:29,000 --> 00:05:31,000 של אחוריים של בבונים. 110 00:05:31,000 --> 00:05:32,000 [צחוק] 111 00:05:32,000 --> 00:05:35,000 אריה בארוחה לילית - 112 00:05:35,000 --> 00:05:37,000 שימו לב שיש לו שן שבורה. 113 00:05:40,000 --> 00:05:43,000 ותנין שעולה על גדת הנהר והולך אל מאורתו. 114 00:05:43,000 --> 00:05:45,000 אני אוהב את זרזיף המים 115 00:05:45,000 --> 00:05:47,000 שמטפטף מקצה זנבו. 116 00:05:49,000 --> 00:05:52,000 אך המין העיקרי בזאקומה הם הפילים. 117 00:05:52,000 --> 00:05:56,000 זהו אחד מגדולי העדרים השלמים בחלק זה של אפריקה. 118 00:05:56,000 --> 00:05:58,000 הנה תמונה שצולמה לאור הירח, 119 00:05:58,000 --> 00:06:01,000 משהו שהצילום הדיגיטלי תרם לו רבות. 120 00:06:01,000 --> 00:06:03,000 הפילים הם שנתנו לסיפור את נקודת המפנה שלו. 121 00:06:03,000 --> 00:06:07,000 ניק, יחד עם החוקר ד"ר מייקל פיי, 122 00:06:07,000 --> 00:06:09,000 הצמידו קולר על מנהיגת העדר. 123 00:06:09,000 --> 00:06:11,000 הם קראו לה אנני 124 00:06:11,000 --> 00:06:13,000 והחלו לעקוב אחר תנועותיה. 125 00:06:13,000 --> 00:06:15,000 העדר היה בטוח בתחומי השמורה 126 00:06:15,000 --> 00:06:17,000 הודות לקבוצת פקחי השמורה המסורים האלה. 127 00:06:17,000 --> 00:06:21,000 אך כשהחלו הגשמים השנתיים, 128 00:06:21,000 --> 00:06:24,000 העדר היה מתחיל לנדוד לשטחי-מזון מחוץ לשמורה. 129 00:06:24,000 --> 00:06:26,000 ואז הם נקלעו לצרות. 130 00:06:27,000 --> 00:06:29,000 כי מחוץ לבטחון של השמורה היו ציידים לא-חוקיים 131 00:06:29,000 --> 00:06:33,000 שצדו אותם רק בגלל ערך חטי השנהב שלהם. 132 00:06:34,000 --> 00:06:36,000 מנהיגת העדר, שאחריה עקבו בגלי רדיו, 133 00:06:36,000 --> 00:06:39,000 אחרי שבועות של תנועה לתוך השמורה וממנה, 134 00:06:39,000 --> 00:06:41,000 חדלה לנוע מחוץ לשמורה. 135 00:06:41,000 --> 00:06:46,000 אנני חוסלה, יחד עם 20 מחברי העדר שלה. 136 00:06:49,000 --> 00:06:51,000 ורק בשביל השנהב. 137 00:06:55,000 --> 00:06:57,000 זהו למעשה אחד מפקחי השמורה. 138 00:06:57,000 --> 00:07:00,000 הם הצליחו להבריח צייד אחד ולתפוס את השנהב. 139 00:07:00,000 --> 00:07:02,000 הם לא יכלו להשאירו שם, 140 00:07:02,000 --> 00:07:04,000 כי הוא עדיין בעל ערך. 141 00:07:04,000 --> 00:07:06,000 אך מה שניק עשה, הוא חזר 142 00:07:06,000 --> 00:07:10,000 עם סיפור שהוא יותר מהגישה המיושנת 143 00:07:10,000 --> 00:07:12,000 של האמירה הסתמית, "איזה עולם מופלא", 144 00:07:12,000 --> 00:07:16,000 ובמקום זה יצר סיפור שנגע עמוק ללב הקהל שלנו. 145 00:07:16,000 --> 00:07:18,000 במקום סתם להכיר להם את השמורה, 146 00:07:18,000 --> 00:07:20,000 הוא יצר הבנה ואמפטיה 147 00:07:20,000 --> 00:07:22,000 לפילים, לפקחים ולנושאים רבים 148 00:07:22,000 --> 00:07:25,000 סביב הקונפליקט בין האדם לחיי-הבר. 149 00:07:26,000 --> 00:07:28,000 כעת נעבור להודו. 150 00:07:28,000 --> 00:07:31,000 לפעמים אפשר לספר סיפור רחב בצורה ממוקדת. 151 00:07:31,000 --> 00:07:34,000 בדקנו את הנושא בו טיפל ריצ'רד וורמן 152 00:07:34,000 --> 00:07:37,000 ב"הפרוייקט החדש של אוכלוסיית העולם" שלו. 153 00:07:37,000 --> 00:07:39,000 לראשונה בהיסטוריה, 154 00:07:39,000 --> 00:07:43,000 אנשים רבים יותר חיים בסביבה עירונית מאשר כפרית 155 00:07:43,000 --> 00:07:45,000 ועיקר הצמיחה הזו לא מתרחשת בערים, 156 00:07:45,000 --> 00:07:47,000 אלא בשכונות העוני שמקיפות אותן. 157 00:07:48,000 --> 00:07:51,000 ג'ונאס בנדיקסן, צלם נמרץ מאד, 158 00:07:51,000 --> 00:07:53,000 בא אלי ואמר, 159 00:07:53,000 --> 00:07:56,000 "אנו חייבים לתעד זאת, וזה מה שאני מציע: 160 00:07:56,000 --> 00:07:59,000 ניסע ונצלם כל שכונת עוני בעולם." 161 00:07:59,000 --> 00:08:02,000 עניתי, "זה אולי קצת גדול מדי על התקציב שלנו." 162 00:08:02,000 --> 00:08:04,000 אז מה שעשינו במקום זה, 163 00:08:04,000 --> 00:08:07,000 במקום לצאת ולעשות משהו שיתבטא מבחינתנו 164 00:08:07,000 --> 00:08:09,000 במעין סיקור עיתונאי, 165 00:08:09,000 --> 00:08:12,000 שבו אתה רק בא ורואה מעט מכל דבר, 166 00:08:12,000 --> 00:08:15,000 מיקמנו את ג'ונאס בדאראבי, 167 00:08:15,000 --> 00:08:17,000 שהיא חלק ממומבאי, הודו, 168 00:08:17,000 --> 00:08:19,000 כדי שיישאר שם וממש ייכנס לעומק 169 00:08:19,000 --> 00:08:25,000 ליבו ונשמתו של האזור העירוני הגדול הזה. 170 00:08:26,000 --> 00:08:28,000 ג'ונאס לא סתם העיף מבט שטחי 171 00:08:28,000 --> 00:08:31,000 בתנאים האיומים ששוררים במקומות כאלה. 172 00:08:31,000 --> 00:08:34,000 הוא גילה שזהו חלק חי, נושם וחיוני 173 00:08:34,000 --> 00:08:36,000 של האופן בו מתפקד כל האזור האורבני. 174 00:08:37,000 --> 00:08:39,000 בכך שהוא נותר ממוקד היטב על מקום אחד ויחיד, 175 00:08:39,000 --> 00:08:42,000 ג'ונאס התחבר לנשמה ולרוח הנצחית של האדם 176 00:08:42,000 --> 00:08:44,000 שעומדת ביסוד הקהילה הזו. 177 00:08:46,000 --> 00:08:48,000 והוא עשה זאת בצורה יפהפיה. 178 00:08:51,000 --> 00:08:54,000 אך לעתים, הדרך היחידה לספר סיפור היא בתמונה סוחפת 179 00:08:54,000 --> 00:08:57,000 ציוותנו את הצלם התת-מימי בריאן סקרי 180 00:08:57,000 --> 00:08:59,000 עם צלם העיתונות רנדי אולסון 181 00:08:59,000 --> 00:09:02,000 כדי לתעד את דילול אזורי הדיג העולמיים. 182 00:09:02,000 --> 00:09:05,000 לא היינו היחידים שטיפלו בנושא זה, 183 00:09:05,000 --> 00:09:08,000 אך הצילומים שבריאן ורנדי יצרו 184 00:09:08,000 --> 00:09:10,000 הם מטובי הצילומים שלוכדים הן את ההרס האנושי, 185 00:09:10,000 --> 00:09:12,000 והן את ההרס הטבעי עקב דיג מופרז. 186 00:09:12,000 --> 00:09:14,000 כאן, בתמונה של בריאן, 187 00:09:14,000 --> 00:09:17,000 כריש בתנוחת צליבה, שנלכד 188 00:09:17,000 --> 00:09:19,000 ברשת אגידים מול באחה. 189 00:09:19,000 --> 00:09:22,000 ראיתי כמה תמונות שהיו 'בסדר', של שלל משני, 190 00:09:22,000 --> 00:09:24,000 בעלי החיים שנלכדו בטעות 191 00:09:24,000 --> 00:09:26,000 במהלך דיג של מינים מסוימים. 192 00:09:26,000 --> 00:09:28,000 אך כאן בריאן תפס מראה ייחודי 193 00:09:28,000 --> 00:09:31,000 בכך שמיקם עצמו מתחת לסירה 194 00:09:31,000 --> 00:09:35,000 כשהשליכו ממנה את הפסולת לים. 195 00:09:37,000 --> 00:09:39,000 ובריאן סיכן עצמו אף יותר 196 00:09:39,000 --> 00:09:41,000 כדי להשיג תמונה שלא היתה כמותה 197 00:09:41,000 --> 00:09:43,000 של רשת מכמורת שמקרצפת את קרקעית האוקינוס. 198 00:09:46,000 --> 00:09:48,000 על היבשה, רנדי אולסון צילם 199 00:09:48,000 --> 00:09:50,000 שוק דגים ארעי באפריקה, 200 00:09:50,000 --> 00:09:53,000 שבו שיירי הדגים שבשרם הוסר נמכרים למקומיים, 201 00:09:53,000 --> 00:09:56,000 בעוד החלקים העיקריים נשלחים לאירופה. 202 00:09:56,000 --> 00:09:59,000 וכאן, בסין, רנדי צילם שוק מדוזות. 203 00:10:00,000 --> 00:10:02,000 ככל שמקורות המזון הראשיים מנוצלים עד תום, 204 00:10:02,000 --> 00:10:04,000 הדיג מעמיק יותר ויותר לתוך האוקינוס 205 00:10:04,000 --> 00:10:06,000 ומשיג עוד מקורות כאלה של חלבון. 206 00:10:06,000 --> 00:10:09,000 זה נקרא 'לדוג בתחתית שרשרת המזון'. 207 00:10:09,000 --> 00:10:11,000 אך יש ניצוצות של תקווה, 208 00:10:11,000 --> 00:10:14,000 ולדעתי, בכל פעם שאנו עושים כתבה ענקית על זה, 209 00:10:14,000 --> 00:10:16,000 איננו רוצים באמת רק ללכת 210 00:10:16,000 --> 00:10:18,000 ולחפש את הבעיות. 211 00:10:18,000 --> 00:10:19,000 אנו גם רוצים לחפש פתרונות. 212 00:10:19,000 --> 00:10:23,000 בריאן צילם שמורה ימית בניו-זילנד 213 00:10:23,000 --> 00:10:25,000 שבה נאסר הדיג המסחרי, 214 00:10:25,000 --> 00:10:29,000 כתוצאה מכך, המינים שנידוגו בהגזמה השתקמו, 215 00:10:29,000 --> 00:10:32,000 ויחד עימם נוצר גם פתרון אפשרי לאזורי דיג ברי-קיימא. 216 00:10:32,000 --> 00:10:35,000 הצילום יכול גם לאלץ אותנו להתעמת 217 00:10:35,000 --> 00:10:38,000 עם נושאים בעלי פוטנציאל מטריד ומעורר מחלוקת. 218 00:10:38,000 --> 00:10:42,000 ג'יימס נאכטוויי, שזכה לכבוד ב"TED" של השנה שעברה, 219 00:10:42,000 --> 00:10:44,000 בחן את יעילות המערכת הרפואית 220 00:10:44,000 --> 00:10:47,000 המטפלת בפצועים האמריקאיים שמגיעים מעירק. 221 00:10:47,000 --> 00:10:50,000 היא דומה לצינור, שחיילים פצועים נכנסים בקצהו האחד 222 00:10:50,000 --> 00:10:53,000 ויוצאים בקצה השני, בחזרה הביתה. 223 00:10:53,000 --> 00:10:55,000 ג'ים התחיל בשדה הקרב. 224 00:10:55,000 --> 00:10:59,000 כאן, חובש מטפל בחייל פצוע 225 00:10:59,000 --> 00:11:01,000 במסוק שמחזיר אותם לבי"ח שדה. 226 00:11:02,000 --> 00:11:04,000 כאן הוא בבי"ח שדה. 227 00:11:04,000 --> 00:11:07,000 החייל שמימין נושא את שם ביתו 228 00:11:07,000 --> 00:11:10,000 המקועקע על חזהו כמזכרת מהבית. 229 00:11:10,000 --> 00:11:14,000 מכאן מועברים הפצועים הקשים יותר 230 00:11:14,000 --> 00:11:16,000 בחזרה לגרמניה, ושם הם פוגשים את משפחותיהם 231 00:11:16,000 --> 00:11:18,000 בפעם הראשונה. 232 00:11:21,000 --> 00:11:25,000 ובחזרה לארה"ב, להחלמה בבתי חולים לחיילים משוחררים 233 00:11:25,000 --> 00:11:27,000 כמו זה, ב"וולטר ריד." 234 00:11:27,000 --> 00:11:29,000 ולבסוף, לרוב אחרי התאמת תותבים משוכללים, 235 00:11:29,000 --> 00:11:31,000 הם עוזבים את המערכת הרפואית ומנסים 236 00:11:31,000 --> 00:11:33,000 לשוב לחייהם מלפני המלחמה. 237 00:11:33,000 --> 00:11:36,000 ג'ים לקח סיפור מדעי-רפואי פשוט-לכאורה 238 00:11:36,000 --> 00:11:40,000 והעניק לו מימד אנושי שנגע עמוקות ללב קוראינו. 239 00:11:42,000 --> 00:11:44,000 סיפורים אלה הם דוגמאות מצוינות 240 00:11:44,000 --> 00:11:46,000 איך אפשר להשתמש בצילום 241 00:11:46,000 --> 00:11:49,000 לטיפול בכמה מהנושאים החשובים ביותר שלנו. 242 00:11:49,000 --> 00:11:51,000 אבל קורה גם שהצלמים 243 00:11:51,000 --> 00:11:53,000 פשוט נתקלים בדברים, שבשורה התחתונה 244 00:11:53,000 --> 00:11:55,000 הם כיף טהור. 245 00:11:55,000 --> 00:11:57,000 הצלם פול ניקלין נסע לאנטארקטיקה 246 00:11:57,000 --> 00:11:59,000 כדי לצלם כתבה על כלב הים הנמרי. 247 00:11:59,000 --> 00:12:02,000 הם צולמו לעתים נדירות בלבד, חלקית, כי הם נחשבים 248 00:12:02,000 --> 00:12:04,000 מהטורפים המסוכנים ביותר באוקינוס. 249 00:12:05,000 --> 00:12:07,000 למעשה, בשנה לפני כן, חוקר אחד 250 00:12:07,000 --> 00:12:09,000 נתפס ע"י אחד מהם, נגרר למעמקים ונהרג. 251 00:12:09,000 --> 00:12:11,000 אז אתם ודאי מתארים לעצמכם 252 00:12:11,000 --> 00:12:13,000 שפול קצת היסס להיכנס למים. 253 00:12:14,000 --> 00:12:17,000 כלבי הים הנמריים אוכלים בעיקר פינגווינים. 254 00:12:17,000 --> 00:12:19,000 ודאי שמעתם על "מסע הפינגווינים", 255 00:12:19,000 --> 00:12:21,000 אז כאן זה "מסעדת הפינגווינים". 256 00:12:21,000 --> 00:12:23,000 [צחוק] 257 00:12:24,000 --> 00:12:27,000 הנה פינגווין שניגש לתצפית 258 00:12:27,000 --> 00:12:29,000 כדי לבדוק אם השטח פנוי. 259 00:12:29,000 --> 00:12:32,000 ואז כולם רצים החוצה ויוצאים לים. 260 00:12:35,000 --> 00:12:37,000 אבל אז פול נכנס למים. 261 00:12:37,000 --> 00:12:40,000 ולדבריו, הוא לא ממש פחד. 262 00:12:40,000 --> 00:12:42,000 ואז התקרבה אליו הנקבה הזו. 263 00:12:42,000 --> 00:12:45,000 היא ודאי -- חבל שאינכם יכולים לראות זאת בצילום -- 264 00:12:45,000 --> 00:12:47,000 אבל אורכה הוא 4 מטר. 265 00:12:47,000 --> 00:12:49,000 כך שהיא גדולה למדי. 266 00:12:50,000 --> 00:12:51,000 ופול סיפר שהוא לא ממש פחד, 267 00:12:51,000 --> 00:12:54,000 כי היא היתה יותר סקרנית לגביו מאשר מאויימת. 268 00:12:54,000 --> 00:12:56,000 פעירת הפה הזו, מימין, 269 00:12:56,000 --> 00:12:59,000 היא למעשה דרכה לומר לו, "תראה כמה אני גדולה!" 270 00:12:59,000 --> 00:13:02,000 כאילו, "כמה גדולות שינייך, סבתא." 271 00:13:02,000 --> 00:13:03,000 [צחוק] 272 00:13:03,000 --> 00:13:05,000 ופול חושב שהיא פשוט ריחמה עליו. 273 00:13:05,000 --> 00:13:09,000 בעיניה הוא היה היצור הגדול והמטופש הזה במים, 274 00:13:09,000 --> 00:13:11,000 שמשום-מה לא מגלה עניין 275 00:13:11,000 --> 00:13:13,000 במרדף אחרי פינגווינים. 276 00:13:13,000 --> 00:13:17,000 אז היא התחילה להביא לו פינגווינים, 277 00:13:17,000 --> 00:13:20,000 חיים, ולהניח אותם לפניו. 278 00:13:20,000 --> 00:13:23,000 היא שמטה אותם שם והם היו בורחים בשחייה. 279 00:13:23,000 --> 00:13:25,000 היא הביטה בו, כאילו, "מה אתה עושה?" 280 00:13:25,000 --> 00:13:28,000 והיתה חוזרת ותופסת, ומחזירה לו אותם 281 00:13:28,000 --> 00:13:30,000 ושומטת אותם לפניו. 282 00:13:30,000 --> 00:13:33,000 והיא המשיכה לעשות זאת במשך יומיים רצופים 283 00:13:33,000 --> 00:13:35,000 ובשלב מסוים נעשתה כה מאוכזבת ממנו, 284 00:13:35,000 --> 00:13:38,000 שהיא התחילה להניח אותם היישר על ראשו. 285 00:13:38,000 --> 00:13:40,000 [צחוק] 286 00:13:40,000 --> 00:13:43,000 ויצא מזה צילום פנטסטי. 287 00:13:43,000 --> 00:13:46,000 [צחוק] 288 00:13:46,000 --> 00:13:49,000 ובסופו של דבר נראה לפול שהיא הגיעה למסקנה 289 00:13:49,000 --> 00:13:51,000 שפשוט אין לו סיכוי לשרוד. 290 00:13:51,000 --> 00:13:54,000 זוהי נשיפת הבוז שלה, 291 00:13:54,000 --> 00:13:56,000 מין נחרת-גועל. 292 00:13:56,000 --> 00:13:58,000 [צחוק] 293 00:13:58,000 --> 00:14:01,000 איבדה בו עניין ושבה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות. 294 00:14:01,000 --> 00:14:03,000 פול יצא לצלם יצור 295 00:14:03,000 --> 00:14:05,000 מסתורי ולא-מוכר יחסית, 296 00:14:05,000 --> 00:14:07,000 וחזר לא רק עם מקבץ צילומים, 297 00:14:07,000 --> 00:14:10,000 אלא עם חווייה מדהימה וסיפור גדול. 298 00:14:11,000 --> 00:14:13,000 סיפורים מהסוג הזה, 299 00:14:13,000 --> 00:14:16,000 שמרחיקים מעבר למיידי או לשטחי, 300 00:14:16,000 --> 00:14:18,000 הם הממחישים את כוחו של הצילום העיתונאי. 301 00:14:19,000 --> 00:14:24,000 אני מאמין שהצילום מסוגל ליצור חיבור מיידי אל האדם, 302 00:14:24,000 --> 00:14:27,000 וניתן לנצלו כגורם חיובי 303 00:14:27,000 --> 00:14:29,000 להבנת האתגרים וההזדמנויות 304 00:14:29,000 --> 00:14:31,000 שמולם ניצב עולמנו היום. 305 00:14:31,000 --> 00:14:32,000 תודה רבה. 306 00:14:32,000 --> 00:14:36,000 [מחיאות כפיים]