1
00:00:00,460 --> 00:00:03,000
בואו נתחיל עם כמה צילומים נהדרים.

2
00:00:05,000 --> 00:00:08,000
זהו צילום מופתי
שמזוהה עם ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",

3
00:00:08,000 --> 00:00:11,000
פליטה אפגנית שצולמה ע"י סטיב מקארי.

4
00:00:11,000 --> 00:00:14,000
אבל ה"הרווארד לאמפון" עומד לצאת

5
00:00:14,000 --> 00:00:16,000
עם פרודיה על ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",

6
00:00:16,000 --> 00:00:20,000
ואני מתחלחל למחשבה
מה הם יעשו לצילום הזה.

7
00:00:20,000 --> 00:00:22,620
הו, זעמו של ה"פוטושופ".

8
00:00:24,490 --> 00:00:27,000
זהו מטוס נוחת בסן פרנסיסקו,
של ברוס דייל.

9
00:00:27,000 --> 00:00:30,000
הוא הרכיב מצלמה על הזנב.

10
00:00:34,000 --> 00:00:37,000
תצלום פיוטי לכתבה על טולסטוי,
של סם אייבל.

11
00:00:40,000 --> 00:00:42,000
פיגמים בקונגו, של רנדי אולסון.

12
00:00:42,000 --> 00:00:44,000
אני אוהב את התצלום הזה
כי הוא מזכיר לי

13
00:00:44,000 --> 00:00:47,000
את פסלי הארד של הרקדנית הקטנה
של דגה.

14
00:00:50,000 --> 00:00:55,000
דוב קוטב שוחה בים הארקטי,
של פול ניקלין.

15
00:00:55,000 --> 00:00:58,000
דובי קוטב זקוקים לקרח
כדי לנוע ממקום למקום -

16
00:00:58,000 --> 00:01:00,000
הם אינם שחיינים טובים במיוחד.

17
00:01:00,000 --> 00:01:02,000
ואנחנו יודעים מה קורה עם הקרח.

18
00:01:04,000 --> 00:01:08,000
אלה גמלים צועדים
בעמק ריפט שבאפריקה.

19
00:01:08,000 --> 00:01:10,000
צולם ע"י כריס ג'ונס.

20
00:01:11,000 --> 00:01:17,000
זה צולם ישר כלפי מטה,
כך שאלה הן צלליות הגמלים.

21
00:01:19,000 --> 00:01:21,000
זהו חוואי בטקסס,
של וויליאם אלברט אלרד,

22
00:01:21,000 --> 00:01:24,000
צלם דיוקנאות גדול.

23
00:01:25,000 --> 00:01:27,000
והנה ג'יין גודול,
יוצרת את התקשורת הייחודית לה,

24
00:01:27,000 --> 00:01:29,000
צולם בידי ניק ניקולס.

25
00:01:32,000 --> 00:01:36,000
זה דיסקוטק קצף-סבון בספרד,
שצילם דייויד אלן הארווי.

26
00:01:36,000 --> 00:01:38,000
דייויד גם סיפר
שהרבה מאד דברים מוזרים

27
00:01:38,000 --> 00:01:40,000
התרחשו על רחבת הריקודים.

28
00:01:40,000 --> 00:01:43,000
אבל זה לפחות היגייני.

29
00:01:43,000 --> 00:01:47,000
[צחוק]

30
00:01:47,000 --> 00:01:51,000
אלה אריות-ים באוסטרליה
שרוקדים את הריקוד שלהם,

31
00:01:51,000 --> 00:01:53,000
צולם ע"י דייויד דובילה.

32
00:01:54,000 --> 00:01:58,000
וזהו כוכב שביט,
שתפס במצלמתו ד"ר יואן מייסון.

33
00:02:00,000 --> 00:02:04,000
ולבסוף, חרטום הטיטניק,
ללא כוכבי סרטים,

34
00:02:04,000 --> 00:02:06,000
שצילם אמורי קריסטוף.

35
00:02:11,000 --> 00:02:13,000
לצילום יש עוצמה שמחזיקה מעמד

36
00:02:13,000 --> 00:02:17,000
במערבולת הקשוחה
של התקשורת הרוויה של ימינו,

37
00:02:17,000 --> 00:02:19,000
מפני שהתמונות מחקות את האופן שבו

38
00:02:19,000 --> 00:02:21,000
מוחנו מקפיא רגע משמעותי.

39
00:02:21,000 --> 00:02:23,000
הנה דוגמא:

40
00:02:23,000 --> 00:02:25,000
לפני 4 שנים
הייתי בחוף הים עם בני,

41
00:02:25,000 --> 00:02:28,000
והוא למד אז לשחות

42
00:02:28,000 --> 00:02:31,000
בגלים המתונים יחסית של חופי דלאוור.

43
00:02:32,000 --> 00:02:35,000
אני פניתי לרגע הצידה,
והוא נלכד בגאות חזקה

44
00:02:35,000 --> 00:02:36,000
והחל להיגרר לעבר המזח.

45
00:02:38,000 --> 00:02:41,000
אני עומד כאן עכשיו
ועדיין יכול לראות,

46
00:02:41,000 --> 00:02:44,000
בעודי נאבק ומפלס דרכי במים אחריו,

47
00:02:44,000 --> 00:02:47,000
איך הרגעים מאיטים וקופאים
במיצב הזה.

48
00:02:47,000 --> 00:02:51,000
אני יכול לראות
את הסלעים האלה, כאן.

49
00:02:51,000 --> 00:02:53,000
יש גל שעומד להתנפץ עליו.

50
00:02:53,000 --> 00:02:56,000
אני יכול לראות את ידיו המושטות,

51
00:02:56,000 --> 00:02:58,000
ואני יכול לראות את פניו
מוכי האימה,

52
00:02:58,000 --> 00:03:01,000
מביטות בי ואומרות,
"עזור לי, אבא."

53
00:03:02,000 --> 00:03:04,000
תפסתי אותו, הגל התנפץ מעלינו.

54
00:03:04,000 --> 00:03:06,000
חזרנו לחוף,
הוא היה בריא ושלם

55
00:03:06,000 --> 00:03:08,000
שיקשקנו קצת.

56
00:03:08,000 --> 00:03:12,000
אבל "זכרון ההבזק" הזה,
כפי שהוא קרוי,

57
00:03:12,000 --> 00:03:14,000
הוא מה שקרה
כשכל הרכיבים הצטרפו יחד, והגדירו

58
00:03:14,000 --> 00:03:19,000
לא רק את האירוע,
אלא גם את זיקתי הרגשית אליו.

59
00:03:19,000 --> 00:03:21,000
ולזה מתחבר הצילום

60
00:03:21,000 --> 00:03:24,000
כשהוא יוצר קשר רגשי משלו
עם הצופה.

61
00:03:24,000 --> 00:03:26,000
אני חייב לומר לכם,

62
00:03:26,000 --> 00:03:28,000
שוחחתי על זה לפני שבוע עם קייל,

63
00:03:28,000 --> 00:03:30,000
ואמרתי לו שאני עומד לספר לכם
את הסיפור הזה.

64
00:03:30,000 --> 00:03:32,000
והוא אמר,
"אה, כן, גם אני זוכר את זה!

65
00:03:32,000 --> 00:03:34,000
לי יש בראש תמונה שלך,

66
00:03:34,000 --> 00:03:36,000
עומד שם על החוף וצועק עלי."

67
00:03:36,000 --> 00:03:38,000
[צחוק]

68
00:03:38,000 --> 00:03:40,000
לתומי חשבתי שיצאתי גיבור.

69
00:03:40,000 --> 00:03:41,000
[צחוק]

70
00:03:41,000 --> 00:03:44,000
אם כן...

71
00:03:44,000 --> 00:03:46,000
זה מייצג - זוהי דוגמה מייצגת של

72
00:03:46,000 --> 00:03:50,000
כמה תמונות מעולות שצולמו
ע"י כמה מטובי צלמי העיתונות בעולם

73
00:03:50,000 --> 00:03:53,000
שעובדים בצמרת של מקצועם.

74
00:03:53,000 --> 00:03:55,000
פרט לאחד.

75
00:03:55,000 --> 00:03:58,000
תמונה זו צולמה ע"י ד"ר יואן מייסון

76
00:03:58,000 --> 00:04:00,000
לפני שנה בניו-זילנד,

77
00:04:00,000 --> 00:04:03,000
והיא הוגשה ל"נשיונל ג'יאוגרפיק"
ופורסמה בו.

78
00:04:03,000 --> 00:04:05,000
לפני שנה הוספנו לאתר שלנו
מדור בשם "הצילום שלך,"

79
00:04:05,000 --> 00:04:09,000
שבו כל אחד יכול להגיש תמונות
מועמדות לפרסום.

80
00:04:09,000 --> 00:04:12,000
וזה הפך להצלחה אדירה,

81
00:04:12,000 --> 00:04:15,000
עקב הקשר שנוצר
עם קהילת הצלמים הנלהבים.

82
00:04:15,000 --> 00:04:17,000
איכות הצילומים החובבניים האלה

83
00:04:17,000 --> 00:04:19,000
יכולה לעתים להיות מדהימה.

84
00:04:19,000 --> 00:04:21,000
ובראותי זאת,
זה מחזק בי את ההרגשה,

85
00:04:21,000 --> 00:04:24,000
שלכל אחד מאיתנו יש לפחות

86
00:04:24,000 --> 00:04:26,000
צילום נהדר אחד או שניים.

87
00:04:26,000 --> 00:04:29,000
אך כדי להיות צלם-עיתונות גדול,

88
00:04:29,000 --> 00:04:31,000
אתה צריך יותר

89
00:04:31,000 --> 00:04:33,000
מצילום גדול אחד או שניים.

90
00:04:33,000 --> 00:04:35,000
אתה צריך להיות מסוגל
לצלם כאלה כל הזמן.

91
00:04:35,000 --> 00:04:38,000
אך אפילו חשוב מכך,

92
00:04:38,000 --> 00:04:41,000
עליך לדעת ליצור עלילה ויזואלית.

93
00:04:41,000 --> 00:04:44,000
עליך לדעת לספר סיפור.

94
00:04:44,000 --> 00:04:46,000
אז הבה ואשתף אתכם
בכמה מהסיקורים

95
00:04:46,000 --> 00:04:49,000
שממחישים לדעתי
את כוחו של הצילום לספר סיפור.

96
00:04:51,000 --> 00:04:54,000
הצלם ניק ניקולס יצא לתעד

97
00:04:54,000 --> 00:04:57,000
שמורת חי-בר קטנה ואלמונית יחסית

98
00:04:57,000 --> 00:04:59,000
בצ'אד, בשם זאקומה.

99
00:05:00,000 --> 00:05:02,000
הכוונה המקורית היתה לנסוע לשם

100
00:05:02,000 --> 00:05:04,000
ולחזור עם סיפור קלאסי
על מינים שונים של בעלי חיים,

101
00:05:04,000 --> 00:05:06,000
שחיים במקום אקזוטי.

102
00:05:06,000 --> 00:05:08,000
וזה מה שניק עשה,
עד לשלב מסוים.

103
00:05:08,000 --> 00:05:10,000
זהו חתול-סרוואל.

104
00:05:10,000 --> 00:05:12,000
הוא למעשה מצלם את עצמו,

105
00:05:12,000 --> 00:05:14,000
במה שקרוי 'מלכודת צילום'.

106
00:05:14,000 --> 00:05:16,000
יש קרן אינפרא-אדומה,

107
00:05:16,000 --> 00:05:18,000
והוא חוצה את הקרן
ומצלם את עצמו.

108
00:05:18,000 --> 00:05:22,000
אלה בבונים ליד מקווה-מים.

109
00:05:23,000 --> 00:05:25,000
ניק - המצלמה, שוב, מצלמה אוטומטית -

110
00:05:25,000 --> 00:05:27,000
צילמה אלפי תמונות של זה.

111
00:05:27,000 --> 00:05:29,000
וניק גילה שיש לו המון תמונות

112
00:05:29,000 --> 00:05:31,000
של אחוריים של בבונים.

113
00:05:31,000 --> 00:05:32,000
[צחוק]

114
00:05:32,000 --> 00:05:35,000
אריה בארוחה לילית -

115
00:05:35,000 --> 00:05:37,000
שימו לב שיש לו שן שבורה.

116
00:05:40,000 --> 00:05:43,000
ותנין שעולה על גדת הנהר
והולך אל מאורתו.

117
00:05:43,000 --> 00:05:45,000
אני אוהב את זרזיף המים

118
00:05:45,000 --> 00:05:47,000
שמטפטף מקצה זנבו.

119
00:05:49,000 --> 00:05:52,000
אך המין העיקרי בזאקומה
הם הפילים.

120
00:05:52,000 --> 00:05:56,000
זהו אחד מגדולי העדרים השלמים
בחלק זה של אפריקה.

121
00:05:56,000 --> 00:05:58,000
הנה תמונה שצולמה לאור הירח,

122
00:05:58,000 --> 00:06:01,000
משהו שהצילום הדיגיטלי תרם לו רבות.

123
00:06:01,000 --> 00:06:03,000
הפילים הם שנתנו לסיפור
את נקודת המפנה שלו.

124
00:06:03,000 --> 00:06:07,000
ניק, יחד עם החוקר ד"ר מייקל פיי,

125
00:06:07,000 --> 00:06:09,000
הצמידו קולר על מנהיגת העדר.

126
00:06:09,000 --> 00:06:11,000
הם קראו לה אנני

127
00:06:11,000 --> 00:06:13,000
והחלו לעקוב אחר תנועותיה.

128
00:06:13,000 --> 00:06:15,000
העדר היה בטוח בתחומי השמורה

129
00:06:15,000 --> 00:06:17,000
הודות לקבוצת פקחי השמורה
המסורים האלה.

130
00:06:17,000 --> 00:06:21,000
אך כשהחלו הגשמים השנתיים,

131
00:06:21,000 --> 00:06:24,000
העדר היה מתחיל לנדוד
לשטחי-מזון מחוץ לשמורה.

132
00:06:24,000 --> 00:06:26,000
ואז הם נקלעו לצרות.

133
00:06:27,000 --> 00:06:29,000
כי מחוץ לבטחון של השמורה
היו ציידים לא-חוקיים

134
00:06:29,000 --> 00:06:33,000
שצדו אותם רק בגלל
ערך חטי השנהב שלהם.

135
00:06:34,000 --> 00:06:36,000
מנהיגת העדר,
שאחריה עקבו בגלי רדיו,

136
00:06:36,000 --> 00:06:39,000
אחרי שבועות של תנועה
לתוך השמורה וממנה,

137
00:06:39,000 --> 00:06:41,000
חדלה לנוע מחוץ לשמורה.

138
00:06:41,000 --> 00:06:46,000
אנני חוסלה,
יחד עם 20 מחברי העדר שלה.

139
00:06:49,000 --> 00:06:51,000
ורק בשביל השנהב.

140
00:06:55,000 --> 00:06:57,000
זהו למעשה אחד מפקחי השמורה.

141
00:06:57,000 --> 00:07:00,000
הם הצליחו להבריח צייד אחד
ולתפוס את השנהב.

142
00:07:00,000 --> 00:07:02,000
הם לא יכלו להשאירו שם,

143
00:07:02,000 --> 00:07:04,000
כי הוא עדיין בעל ערך.

144
00:07:04,000 --> 00:07:06,000
אך מה שניק עשה, הוא חזר

145
00:07:06,000 --> 00:07:10,000
עם סיפור שהוא יותר מהגישה המיושנת

146
00:07:10,000 --> 00:07:12,000
של האמירה הסתמית,
"איזה עולם מופלא",

147
00:07:12,000 --> 00:07:16,000
ובמקום זה יצר סיפור
שנגע עמוק ללב הקהל שלנו.

148
00:07:16,000 --> 00:07:18,000
במקום סתם להכיר להם את השמורה,

149
00:07:18,000 --> 00:07:20,000
הוא יצר הבנה ואמפטיה

150
00:07:20,000 --> 00:07:22,000
לפילים, לפקחים ולנושאים רבים

151
00:07:22,000 --> 00:07:25,000
סביב הקונפליקט בין האדם לחיי-הבר.

152
00:07:26,000 --> 00:07:28,000
כעת נעבור להודו.

153
00:07:28,000 --> 00:07:31,000
לפעמים אפשר לספר סיפור רחב
בצורה ממוקדת.

154
00:07:31,000 --> 00:07:34,000
בדקנו את הנושא בו טיפל ריצ'רד וורמן

155
00:07:34,000 --> 00:07:37,000
ב"הפרוייקט החדש של אוכלוסיית העולם" שלו.

156
00:07:37,000 --> 00:07:39,000
לראשונה בהיסטוריה,

157
00:07:39,000 --> 00:07:43,000
אנשים רבים יותר חיים בסביבה עירונית
מאשר כפרית

158
00:07:43,000 --> 00:07:45,000
ועיקר הצמיחה הזו לא מתרחשת בערים,

159
00:07:45,000 --> 00:07:47,000
אלא בשכונות העוני שמקיפות אותן.

160
00:07:48,000 --> 00:07:51,000
ג'ונאס בנדיקסן, צלם נמרץ מאד,

161
00:07:51,000 --> 00:07:53,000
בא אלי ואמר,

162
00:07:53,000 --> 00:07:56,000
"אנו חייבים לתעד זאת,
וזה מה שאני מציע:

163
00:07:56,000 --> 00:07:59,000
ניסע ונצלם כל שכונת עוני בעולם."

164
00:07:59,000 --> 00:08:02,000
עניתי, "זה אולי קצת גדול מדי
על התקציב שלנו."

165
00:08:02,000 --> 00:08:04,000
אז מה שעשינו במקום זה,

166
00:08:04,000 --> 00:08:07,000
במקום לצאת ולעשות משהו
שיתבטא מבחינתנו

167
00:08:07,000 --> 00:08:09,000
במעין סיקור עיתונאי,

168
00:08:09,000 --> 00:08:12,000
שבו אתה רק בא
ורואה מעט מכל דבר,

169
00:08:12,000 --> 00:08:15,000
מיקמנו את ג'ונאס בדאראבי,

170
00:08:15,000 --> 00:08:17,000
שהיא חלק ממומבאי, הודו,

171
00:08:17,000 --> 00:08:19,000
כדי שיישאר שם וממש ייכנס לעומק

172
00:08:19,000 --> 00:08:25,000
ליבו ונשמתו
של האזור העירוני הגדול הזה.

173
00:08:26,000 --> 00:08:28,000
ג'ונאס לא סתם העיף מבט שטחי

174
00:08:28,000 --> 00:08:31,000
בתנאים האיומים ששוררים במקומות כאלה.

175
00:08:31,000 --> 00:08:34,000
הוא גילה שזהו חלק חי, נושם וחיוני

176
00:08:34,000 --> 00:08:36,000
של האופן בו מתפקד כל האזור האורבני.

177
00:08:37,000 --> 00:08:39,000
בכך שהוא נותר ממוקד היטב
על מקום אחד ויחיד,

178
00:08:39,000 --> 00:08:42,000
ג'ונאס התחבר לנשמה
ולרוח הנצחית של האדם

179
00:08:42,000 --> 00:08:44,000
שעומדת ביסוד הקהילה הזו.

180
00:08:46,000 --> 00:08:48,000
והוא עשה זאת בצורה יפהפיה.

181
00:08:51,000 --> 00:08:54,000
אך לעתים, הדרך היחידה לספר סיפור
היא בתמונה סוחפת

182
00:08:54,000 --> 00:08:57,000
ציוותנו את הצלם התת-מימי בריאן סקרי

183
00:08:57,000 --> 00:08:59,000
עם צלם העיתונות רנדי אולסון

184
00:08:59,000 --> 00:09:02,000
כדי לתעד את דילול אזורי הדיג העולמיים.

185
00:09:02,000 --> 00:09:05,000
לא היינו היחידים שטיפלו בנושא זה,

186
00:09:05,000 --> 00:09:08,000
אך הצילומים שבריאן ורנדי יצרו

187
00:09:08,000 --> 00:09:10,000
הם מטובי הצילומים שלוכדים
הן את ההרס האנושי,

188
00:09:10,000 --> 00:09:12,000
והן את ההרס הטבעי עקב דיג מופרז.

189
00:09:12,000 --> 00:09:14,000
כאן, בתמונה של בריאן,

190
00:09:14,000 --> 00:09:17,000
כריש בתנוחת צליבה, שנלכד

191
00:09:17,000 --> 00:09:19,000
ברשת אגידים מול באחה.

192
00:09:19,000 --> 00:09:22,000
ראיתי כמה תמונות שהיו 'בסדר',
של שלל משני,

193
00:09:22,000 --> 00:09:24,000
בעלי החיים שנלכדו בטעות

194
00:09:24,000 --> 00:09:26,000
במהלך דיג של מינים מסוימים.

195
00:09:26,000 --> 00:09:28,000
אך כאן בריאן תפס מראה ייחודי

196
00:09:28,000 --> 00:09:31,000
בכך שמיקם עצמו מתחת לסירה

197
00:09:31,000 --> 00:09:35,000
כשהשליכו ממנה את הפסולת לים.

198
00:09:37,000 --> 00:09:39,000
ובריאן סיכן עצמו אף יותר

199
00:09:39,000 --> 00:09:41,000
כדי להשיג תמונה שלא היתה כמותה

200
00:09:41,000 --> 00:09:43,000
של רשת מכמורת
שמקרצפת את קרקעית האוקינוס.

201
00:09:46,000 --> 00:09:48,000
על היבשה, רנדי אולסון צילם

202
00:09:48,000 --> 00:09:50,000
שוק דגים ארעי באפריקה,

203
00:09:50,000 --> 00:09:53,000
שבו שיירי הדגים שבשרם הוסר
נמכרים למקומיים,

204
00:09:53,000 --> 00:09:56,000
בעוד החלקים העיקריים נשלחים לאירופה.

205
00:09:56,000 --> 00:09:59,000
וכאן, בסין, רנדי צילם שוק מדוזות.

206
00:10:00,000 --> 00:10:02,000
ככל שמקורות המזון הראשיים
מנוצלים עד תום,

207
00:10:02,000 --> 00:10:04,000
הדיג מעמיק יותר ויותר
לתוך האוקינוס

208
00:10:04,000 --> 00:10:06,000
ומשיג עוד מקורות כאלה של חלבון.

209
00:10:06,000 --> 00:10:09,000
זה נקרא
'לדוג בתחתית שרשרת המזון'.

210
00:10:09,000 --> 00:10:11,000
אך יש ניצוצות של תקווה,

211
00:10:11,000 --> 00:10:14,000
ולדעתי, בכל פעם שאנו עושים
כתבה ענקית על זה,

212
00:10:14,000 --> 00:10:16,000
איננו רוצים באמת רק ללכת

213
00:10:16,000 --> 00:10:18,000
ולחפש את הבעיות.

214
00:10:18,000 --> 00:10:19,000
אנו גם רוצים לחפש פתרונות.

215
00:10:19,000 --> 00:10:23,000
בריאן צילם שמורה ימית בניו-זילנד

216
00:10:23,000 --> 00:10:25,000
שבה נאסר הדיג המסחרי,

217
00:10:25,000 --> 00:10:29,000
כתוצאה מכך,
המינים שנידוגו בהגזמה השתקמו,

218
00:10:29,000 --> 00:10:32,000
ויחד עימם נוצר גם פתרון אפשרי
לאזורי דיג ברי-קיימא.

219
00:10:32,000 --> 00:10:35,000
הצילום יכול גם לאלץ אותנו להתעמת

220
00:10:35,000 --> 00:10:38,000
עם נושאים בעלי פוטנציאל מטריד
ומעורר מחלוקת.

221
00:10:38,000 --> 00:10:42,000
ג'יימס נאכטוויי,
שזכה לכבוד ב"TED" של השנה שעברה,

222
00:10:42,000 --> 00:10:44,000
בחן את יעילות המערכת הרפואית

223
00:10:44,000 --> 00:10:47,000
המטפלת בפצועים האמריקאיים
שמגיעים מעירק.

224
00:10:47,000 --> 00:10:50,000
היא דומה לצינור,
שחיילים פצועים נכנסים בקצהו האחד

225
00:10:50,000 --> 00:10:53,000
ויוצאים בקצה השני, בחזרה הביתה.

226
00:10:53,000 --> 00:10:55,000
ג'ים התחיל בשדה הקרב.

227
00:10:55,000 --> 00:10:59,000
כאן, חובש מטפל בחייל פצוע

228
00:10:59,000 --> 00:11:01,000
במסוק שמחזיר אותם לבי"ח שדה.

229
00:11:02,000 --> 00:11:04,000
כאן הוא בבי"ח שדה.

230
00:11:04,000 --> 00:11:07,000
החייל שמימין נושא את שם ביתו

231
00:11:07,000 --> 00:11:10,000
המקועקע על חזהו כמזכרת מהבית.

232
00:11:10,000 --> 00:11:14,000
מכאן מועברים הפצועים הקשים יותר

233
00:11:14,000 --> 00:11:16,000
בחזרה לגרמניה,
ושם הם פוגשים את משפחותיהם

234
00:11:16,000 --> 00:11:18,000
בפעם הראשונה.

235
00:11:21,000 --> 00:11:25,000
ובחזרה לארה"ב,
להחלמה בבתי חולים לחיילים משוחררים

236
00:11:25,000 --> 00:11:27,000
כמו זה, ב"וולטר ריד."

237
00:11:27,000 --> 00:11:29,000
ולבסוף, לרוב אחרי התאמת
תותבים משוכללים,

238
00:11:29,000 --> 00:11:31,000
הם עוזבים את המערכת הרפואית
ומנסים

239
00:11:31,000 --> 00:11:33,000
לשוב לחייהם מלפני המלחמה.

240
00:11:33,000 --> 00:11:36,000
ג'ים לקח סיפור מדעי-רפואי
פשוט-לכאורה

241
00:11:36,000 --> 00:11:40,000
והעניק לו מימד אנושי
שנגע עמוקות ללב קוראינו.

242
00:11:42,000 --> 00:11:44,000
סיפורים אלה הם דוגמאות מצוינות

243
00:11:44,000 --> 00:11:46,000
איך אפשר להשתמש בצילום

244
00:11:46,000 --> 00:11:49,000
לטיפול בכמה מהנושאים החשובים ביותר שלנו.

245
00:11:49,000 --> 00:11:51,000
אבל קורה גם שהצלמים

246
00:11:51,000 --> 00:11:53,000
פשוט נתקלים בדברים,
שבשורה התחתונה

247
00:11:53,000 --> 00:11:55,000
הם כיף טהור.

248
00:11:55,000 --> 00:11:57,000
הצלם פול ניקלין נסע לאנטארקטיקה

249
00:11:57,000 --> 00:11:59,000
כדי לצלם כתבה
על כלב הים הנמרי.

250
00:11:59,000 --> 00:12:02,000
הם צולמו לעתים נדירות בלבד,
חלקית, כי הם נחשבים

251
00:12:02,000 --> 00:12:04,000
מהטורפים המסוכנים ביותר באוקינוס.

252
00:12:05,000 --> 00:12:07,000
למעשה, בשנה לפני כן, חוקר אחד

253
00:12:07,000 --> 00:12:09,000
נתפס ע"י אחד מהם,
נגרר למעמקים ונהרג.

254
00:12:09,000 --> 00:12:11,000
אז אתם ודאי מתארים לעצמכם

255
00:12:11,000 --> 00:12:13,000
שפול קצת היסס להיכנס למים.

256
00:12:14,000 --> 00:12:17,000
כלבי הים הנמריים אוכלים
בעיקר פינגווינים.

257
00:12:17,000 --> 00:12:19,000
ודאי שמעתם על "מסע הפינגווינים",

258
00:12:19,000 --> 00:12:21,000
אז כאן זה "מסעדת הפינגווינים".

259
00:12:21,000 --> 00:12:23,000
[צחוק]

260
00:12:24,000 --> 00:12:27,000
הנה פינגווין שניגש לתצפית

261
00:12:27,000 --> 00:12:29,000
כדי לבדוק אם השטח פנוי.

262
00:12:29,000 --> 00:12:32,000
ואז כולם רצים החוצה ויוצאים לים.

263
00:12:35,000 --> 00:12:37,000
אבל אז פול נכנס למים.

264
00:12:37,000 --> 00:12:40,000
ולדבריו, הוא לא ממש פחד.

265
00:12:40,000 --> 00:12:42,000
ואז התקרבה אליו הנקבה הזו.

266
00:12:42,000 --> 00:12:45,000
היא ודאי -- חבל שאינכם יכולים
לראות זאת בצילום --

267
00:12:45,000 --> 00:12:47,000
אבל אורכה הוא 4 מטר.

268
00:12:47,000 --> 00:12:49,000
כך שהיא גדולה למדי.

269
00:12:50,000 --> 00:12:51,000
ופול סיפר שהוא לא ממש פחד,

270
00:12:51,000 --> 00:12:54,000
כי היא היתה יותר סקרנית לגביו
מאשר מאויימת.

271
00:12:54,000 --> 00:12:56,000
פעירת הפה הזו, מימין,

272
00:12:56,000 --> 00:12:59,000
היא למעשה דרכה לומר לו,
"תראה כמה אני גדולה!"

273
00:12:59,000 --> 00:13:02,000
כאילו, "כמה גדולות שינייך, סבתא."

274
00:13:02,000 --> 00:13:03,000
[צחוק]

275
00:13:03,000 --> 00:13:05,000
ופול חושב שהיא פשוט ריחמה עליו.

276
00:13:05,000 --> 00:13:09,000
בעיניה הוא היה
היצור הגדול והמטופש הזה במים,

277
00:13:09,000 --> 00:13:11,000
שמשום-מה לא מגלה עניין

278
00:13:11,000 --> 00:13:13,000
במרדף אחרי פינגווינים.

279
00:13:13,000 --> 00:13:17,000
אז היא התחילה להביא לו פינגווינים,

280
00:13:17,000 --> 00:13:20,000
חיים, ולהניח אותם לפניו.

281
00:13:20,000 --> 00:13:23,000
היא שמטה אותם שם
והם היו בורחים בשחייה.

282
00:13:23,000 --> 00:13:25,000
היא הביטה בו, כאילו,
"מה אתה עושה?"

283
00:13:25,000 --> 00:13:28,000
והיתה חוזרת ותופסת,
ומחזירה לו אותם

284
00:13:28,000 --> 00:13:30,000
ושומטת אותם לפניו.

285
00:13:30,000 --> 00:13:33,000
והיא המשיכה לעשות זאת
במשך יומיים רצופים

286
00:13:33,000 --> 00:13:35,000
ובשלב מסוים
נעשתה כה מאוכזבת ממנו,

287
00:13:35,000 --> 00:13:38,000
שהיא התחילה להניח אותם
היישר על ראשו.

288
00:13:38,000 --> 00:13:40,000
[צחוק]

289
00:13:40,000 --> 00:13:43,000
ויצא מזה צילום פנטסטי.

290
00:13:43,000 --> 00:13:46,000
[צחוק]

291
00:13:46,000 --> 00:13:49,000
ובסופו של דבר נראה לפול
שהיא הגיעה למסקנה

292
00:13:49,000 --> 00:13:51,000
שפשוט אין לו סיכוי לשרוד.

293
00:13:51,000 --> 00:13:54,000
זוהי נשיפת הבוז שלה,

294
00:13:54,000 --> 00:13:56,000
מין נחרת-גועל.

295
00:13:56,000 --> 00:13:58,000
[צחוק]

296
00:13:58,000 --> 00:14:01,000
איבדה בו עניין ושבה לעשות
את מה שהיא יודעת לעשות.

297
00:14:01,000 --> 00:14:03,000
פול יצא לצלם יצור

298
00:14:03,000 --> 00:14:05,000
מסתורי ולא-מוכר יחסית,

299
00:14:05,000 --> 00:14:07,000
וחזר לא רק עם מקבץ צילומים,

300
00:14:07,000 --> 00:14:10,000
אלא עם חווייה מדהימה וסיפור גדול.

301
00:14:11,000 --> 00:14:13,000
סיפורים מהסוג הזה,

302
00:14:13,000 --> 00:14:16,000
שמרחיקים מעבר למיידי או לשטחי,

303
00:14:16,000 --> 00:14:18,000
הם הממחישים את כוחו
של הצילום העיתונאי.

304
00:14:19,000 --> 00:14:24,000
אני מאמין שהצילום מסוגל ליצור
חיבור מיידי אל האדם,

305
00:14:24,000 --> 00:14:27,000
וניתן לנצלו כגורם חיובי

306
00:14:27,000 --> 00:14:29,000
להבנת האתגרים וההזדמנויות

307
00:14:29,000 --> 00:14:31,000
שמולם ניצב עולמנו היום.

308
00:14:31,000 --> 00:14:32,000
תודה רבה.

309
00:14:32,000 --> 00:14:36,000
[מחיאות כפיים]