1
00:00:00,000 --> 00:00:03,000
בואו נתחיל עם כמה צילומים נהדרים.

2
00:00:05,000 --> 00:00:08,000
זהו צילום מופתי
של ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",

3
00:00:08,000 --> 00:00:11,000
פליטה אפגנית שצולמה ע"י סטיב מקארי.

4
00:00:11,000 --> 00:00:14,000
אבל ה"הרווארד לאמפון" עומד לצאת

5
00:00:14,000 --> 00:00:16,000
עם פרודיה על ה"נשיונל ג'יאוגרפיק",

6
00:00:16,000 --> 00:00:20,000
ואני מתחלחל למחשבה
מה הם יעשו לצילום הזה.

7
00:00:20,000 --> 00:00:22,000
הו, אימת ה"פוטושופ".

8
00:00:24,000 --> 00:00:27,000
זהו מטוס נוחת בסן פרנסיסקו,
של ברוס דייל.

9
00:00:27,000 --> 00:00:30,000
הוא הרכיב מצלמה על הזנב.

10
00:00:34,000 --> 00:00:37,000
תצלום פיוטי לכתבה על טולסטוי,
של סם אייבל.

11
00:00:40,000 --> 00:00:42,000
פיגמים בקונגו, של רנדי אולסון.

12
00:00:42,000 --> 00:00:44,000
אני אוהב את התצלום הזה
כי הוא מזכיר לי

13
00:00:44,000 --> 00:00:47,000
את פסלי הארד של הרקדנית הקטנה
של דגה.

14
00:00:50,000 --> 00:00:55,000
דוב קוטב שוחה בים הארקטי,
של פול ניקלין.

15
00:00:55,000 --> 00:00:58,000
דובי קוטב זקוקים לקרח
כדי לנוע ממקום למקום -

16
00:00:58,000 --> 00:01:00,000
הם אינם שחיינים טובים במיוחד.

17
00:01:00,000 --> 00:01:02,000
ואנחנו יודעים מה קורה עם הקרח.

18
00:01:04,000 --> 00:01:08,000
אלה גמלים צועדים
בעמק ריפט שבאפריקה.

19
00:01:08,000 --> 00:01:10,000
צולם ע"י כריס ג'ונס.

20
00:01:11,000 --> 00:01:17,000
זה צולם ישר כלפי מטה,
כך שאלה הן צלליות הגמלים.

21
00:01:19,000 --> 00:01:21,000
זהו חוואי בטקסס,
של וויליאם אלברט אלרד,

22
00:01:21,000 --> 00:01:24,000
צלם דיוקנאות גדול.

23
00:01:25,000 --> 00:01:27,000
והנה ג'יין גודול,
יוצרת את התקשורת הייחודית לה,

24
00:01:27,000 --> 00:01:29,000
צולם בידי ניק ניקולס.

25
00:01:32,000 --> 00:01:36,000
זה דיסקוטק קצף-סבון בספרד,
שצילם דייויד אלן הארווי.

26
00:01:36,000 --> 00:01:38,000
דייויד גם סיפר
שהרבה מאד דברים מוזרים

27
00:01:38,000 --> 00:01:40,000
התרחשו על רחבת הריקודים.

28
00:01:40,000 --> 00:01:43,000
אבל זה לפחות היגייני.

29
00:01:43,000 --> 00:01:47,000
[צחוק]

30
00:01:47,000 --> 00:01:51,000
אלה אריות-ים באוסטרליה
שרוקדים את הריקוד שלהם,

31
00:01:51,000 --> 00:01:53,000
צולם ע"י דייויד דובילה.

32
00:01:54,000 --> 00:01:58,000
וזהו כוכב שביט,
שתפס במצלמתו ד"ר יואן מייסון.

33
00:02:00,000 --> 00:02:04,000
ולבסוף, חרטום הטיטניק,
ללא כוכבי סרטים,

34
00:02:04,000 --> 00:02:06,000
שצילם אמורי קריסטוף.

35
00:02:11,000 --> 00:02:13,000
לצילום יש עוצמה שמחזיקה מעמד

36
00:02:13,000 --> 00:02:17,000
במערבולת הקשוחה
של התקשורת הרוויה של ימינו,

37
00:02:17,000 --> 00:02:19,000
מפני שהתמונות מחקות את האופן שבו

38
00:02:19,000 --> 00:02:21,000
מוחנו מקפיא רגע משמעותי.

39
00:02:21,000 --> 00:02:23,000
הנה דוגמא:

40
00:02:23,000 --> 00:02:25,000
לפני 4 שנים
הייתי בחוף הים עם בני,

41
00:02:25,000 --> 00:02:28,000
והוא למד אז לשחות

42
00:02:28,000 --> 00:02:31,000
בגלים המתונים יחסית של חופי דלאוור.

43
00:02:32,000 --> 00:02:35,000
אני פניתי לרגע הצידה,
והוא נלכד בגאות חזקה

44
00:02:35,000 --> 00:02:36,000
והחל להיגרר לעבר המזח.

45
00:02:38,000 --> 00:02:41,000
אני עומד כאן עכשיו
ועדיין יכול לראות,

46
00:02:41,000 --> 00:02:44,000
בעודי נאבק ומפלס דרכי במים אחריו,

47
00:02:44,000 --> 00:02:47,000
איך הרגעים מאיטים וקופאים
במיצב הזה.

48
00:02:47,000 --> 00:02:51,000
אני יכול לראות
את הסלעים האלה, כאן.

49
00:02:51,000 --> 00:02:53,000
יש גל שעומד להתנפץ עליו.

50
00:02:53,000 --> 00:02:56,000
אני יכול לראות את ידיו המושטות,

51
00:02:56,000 --> 00:02:58,000
ואני יכול לראות את פניו
מוכי האימה,

52
00:02:58,000 --> 00:03:01,000
מביטות בי ואומרות,
"עזור לי, אבא."

53
00:03:02,000 --> 00:03:04,000
תפסתי אותו, הגל התנפץ מעלינו.

54
00:03:04,000 --> 00:03:06,000
חזרנו לחוף,
הוא היה בריא ושלם

55
00:03:06,000 --> 00:03:08,000
שיקשקנו קצת.

56
00:03:08,000 --> 00:03:12,000
אבל "זכרון ההבזק" הזה,
כפי שהוא קרוי,

57
00:03:12,000 --> 00:03:14,000
הוא מה שקרה
כשכל הרכיבים הצטרפו יחד, והגדירו

58
00:03:14,000 --> 00:03:19,000
לא רק את האירוע,
אלא גם את זיקתי הרגשית אליו.

59
00:03:19,000 --> 00:03:21,000
ולזה מתחבר הצילום

60
00:03:21,000 --> 00:03:24,000
כשהוא יוצר קשר רגשי משלו
עם הצופה.

61
00:03:24,000 --> 00:03:26,000
אני חייב לומר לכם,

62
00:03:26,000 --> 00:03:28,000
שוחחתי על זה לפני שבוע עם קייל,

63
00:03:28,000 --> 00:03:30,000
ואמרתי לו שאני עומד לספר לכם
את הסיפור הזה.

64
00:03:30,000 --> 00:03:32,000
והוא אמר,
"אה, כן, גם אני זוכר את זה!

65
00:03:32,000 --> 00:03:34,000
לי יש בראש תמונה שלך,

66
00:03:34,000 --> 00:03:36,000
עומד שם על החוף וצועק עלי."

67
00:03:36,000 --> 00:03:38,000
[צחוק]

68
00:03:38,000 --> 00:03:40,000
לתומי חשבתי שיצאתי גיבור.

69
00:03:40,000 --> 00:03:41,000
[צחוק]

70
00:03:41,000 --> 00:03:44,000
אם כן...

71
00:03:44,000 --> 00:03:46,000
זה מייצג - זוהי דוגמה מייצגת של

72
00:03:46,000 --> 00:03:50,000
כמה תמונות מעולות שצולמו
ע"י כמה מטובי צלמי העיתונות בעולם

73
00:03:50,000 --> 00:03:53,000
שעובדים בצמרת של מקצועם.

74
00:03:53,000 --> 00:03:55,000
פרט לאחד.

75
00:03:55,000 --> 00:03:58,000
תמונה זו צולמה
ע"י ד"ר יואן מייסון

76
00:03:58,000 --> 00:03:59,490
בניו-זילנד, בשנה שעברה,

77
00:03:59,490 --> 00:04:02,590
והיא הוגשה ל"נשיונל ג'יאוגרפיק"
ופורסמה בו.

78
00:04:02,590 --> 00:04:05,880
בשנה שעברה הוספנו לאתר שלנו
מדור בשם "הצילום שלך,"

79
00:04:05,880 --> 00:04:09,380
שבו כל אחד יכול להגיש תמונות
כמועמדות לפרסום

80
00:04:09,380 --> 00:04:12,000
וזה הפך להצלחה פרועה

81
00:04:12,000 --> 00:04:15,000
עקב הקשר שנוצר
עם קהילת הצלמים הנלהבים.

82
00:04:15,000 --> 00:04:19,080
איכות הצילומים החובבניים האלה
עשויה להיות מדהימה,

83
00:04:19,080 --> 00:04:21,330
ובראותי זאת,
זה מחזק בי את ההרגשה,

84
00:04:21,330 --> 00:04:26,090
שבכל אחד מאיתנו טמונים
לפחות צילום נהדר אחד או שניים.

85
00:04:26,880 --> 00:04:29,320
אך כדי להיות צלם-עיתונות גדול,

86
00:04:29,320 --> 00:04:32,710
צריך שיהיו לך יותר
מצילום גדול אחד או שניים.

87
00:04:32,710 --> 00:04:35,000
אתה צריך להיות מסוגל
לצלם כאלה כל הזמן.

88
00:04:36,660 --> 00:04:40,920
אך אפילו חשוב מכך,
עליך לדעת ליצור עלילה ויזואלית.

89
00:04:41,450 --> 00:04:44,000
עליך לדעת לספר סיפור.

90
00:04:44,000 --> 00:04:46,160
אז הבה ואשתף אתכם
בכמה מהסיקורים

91
00:04:46,160 --> 00:04:49,390
שממחישים לדעתי
את כוחו של הצילום לספר סיפור.

92
00:04:52,120 --> 00:04:57,240
הצלם ניק ניקולס יצא לתעד
שמורת חי-בר קטנה ואלמונית יחסית

93
00:04:57,240 --> 00:04:59,000
בצ'אד, בשם זאקומה.

94
00:04:59,670 --> 00:05:03,320
הכוונה המקורית היתה לנסוע לשם
ולחזור עם סיפור קלאסי

95
00:05:03,330 --> 00:05:06,000
על מינים שונים של בעלי חיים,
שחיים במקום אקזוטי.

96
00:05:06,000 --> 00:05:08,600
וזה מה שניק עשה,
עד לשלב מסוים.

97
00:05:08,600 --> 00:05:10,000
זהו חתול-סרוואל.

98
00:05:10,000 --> 00:05:14,030
הוא למעשה מצלם את עצמו
במה שקרוי 'מלכודת צילום'.

99
00:05:14,030 --> 00:05:15,810
יש קרן אינפרא-אדומה,

100
00:05:15,810 --> 00:05:18,000
והוא חוצה את הקרן
ומצלם את עצמו.

101
00:05:20,280 --> 00:05:22,920
אלה בבונים ליד מקווה-מים.

102
00:05:22,920 --> 00:05:25,670
ניק - המצלמה, שוב, מצלמה אוטומטית -

103
00:05:25,670 --> 00:05:27,130
צילמה אלפי תמונות של זה.

104
00:05:27,130 --> 00:05:30,340
וניק גילה שיש לו המון תמונות
של אחוריים של בבונים.

105
00:05:30,340 --> 00:05:32,000
(צחוק)

106
00:05:33,170 --> 00:05:37,200
אריה בארוחה לילית -
שימו לב שיש לו שן שבורה.

107
00:05:40,600 --> 00:05:43,340
ותנין שעולה על גדת הנהר
והולך אל מאורתו.

108
00:05:43,340 --> 00:05:46,750
אני אוהב את זרזיף המים
שמטפטף מקצה זנבו.

109
00:05:49,000 --> 00:05:52,240
אך המין העיקרי בזאקומה
הם הפילים.

110
00:05:52,240 --> 00:05:56,100
זהו אחד מגדולי העדרים השלמים
בחלק זה של אפריקה.

111
00:05:56,100 --> 00:06:01,160
זאת תמונה שצולמה לאור הירח,
משהו שהצילום הדיגיטלי תרם לו רבות.

112
00:06:01,160 --> 00:06:03,470
הפילים הם שנתנו לסיפור
את נקודת המפנה שלו.

113
00:06:03,970 --> 00:06:07,000
ניק, יחד עם החוקר ד"ר מייקל פיי,

114
00:06:07,000 --> 00:06:09,240
הצמידו קולר על מנהיגת העדר.

115
00:06:09,240 --> 00:06:11,000
הם קראו לה אנני

116
00:06:11,000 --> 00:06:13,000
והחלו לעקוב אחר תנועותיה.

117
00:06:13,000 --> 00:06:15,000
העדר היה בטוח בתחומי השמורה

118
00:06:15,000 --> 00:06:17,600
הודות לקבוצת פקחי השמורה
המסורים האלה.

119
00:06:18,200 --> 00:06:21,000
אך כשהחלו הגשמים השנתיים,

120
00:06:21,000 --> 00:06:24,160
העדר היה מתחיל לנדוד
לשטחי-מזון מחוץ לשמורה.

121
00:06:24,160 --> 00:06:26,000
ואז הם נקלעו לצרות.

122
00:06:27,000 --> 00:06:29,340
כי מחוץ לבטחון של השמורה
היו ציידים לא-חוקיים

123
00:06:29,340 --> 00:06:33,000
שצדו אותם רק בגלל
ערך חטי השנהב שלהם.

124
00:06:34,000 --> 00:06:36,360
מנהיגת העדר,
שאחריה עקבו בגלי רדיו,

125
00:06:36,360 --> 00:06:39,550
אחרי שבועות של תנועה
לתוך השמורה וממנה,

126
00:06:39,550 --> 00:06:41,480
נעצרה איפשהו מחוץ לשמורה.

127
00:06:41,720 --> 00:06:46,190
אנני חוסלה,
יחד עם 20 מחברי העדר שלה.

128
00:06:49,160 --> 00:06:51,000
ורק בשביל השנהב.

129
00:06:55,520 --> 00:06:57,000
זהו אחד מפקחי השמורה.

130
00:06:57,000 --> 00:07:00,730
הם הצליחו להבריח צייד אחד
ולתפוס את השנהב.

131
00:07:01,080 --> 00:07:03,680
הם לא יכלו להשאירו שם
כי הוא עדיין בעל ערך.

132
00:07:03,680 --> 00:07:09,670
אך ניק חזר עם סיפור
שמעבר לגישה המיושנת

133
00:07:09,670 --> 00:07:12,370
של האמירה הסתמית,
"איזה עולם מופלא",

134
00:07:12,370 --> 00:07:16,280
אלא יצר סיפור שנגע עמוק
ללב הקהל שלנו.

135
00:07:16,280 --> 00:07:18,000
במקום סתם להכיר להם את השמורה,

136
00:07:18,000 --> 00:07:22,850
הוא יצר הבנה ואהדה
לפילים, לפקחים ולנושאים הרבים

137
00:07:22,850 --> 00:07:25,440
סביב הקונפליקט בין האדם לחיי-הבר.

138
00:07:26,400 --> 00:07:28,210
כעת נעבור להודו.

139
00:07:28,210 --> 00:07:31,300
לפעמים אפשר לספר סיפור רחב
בצורה ממוקדת.

140
00:07:31,910 --> 00:07:34,940
בדקנו את הנושא
בו מטפל ריצ'רד וורמן,

141
00:07:34,940 --> 00:07:37,260
ב"הפרוייקט החדש של אוכלוסיית העולם" שלו.

142
00:07:37,260 --> 00:07:39,300
לראשונה בהיסטוריה,

143
00:07:39,300 --> 00:07:43,000
אנשים רבים יותר חיים בסביבה עירונית
מאשר כפרית

144
00:07:43,340 --> 00:07:47,740
ועיקר הצמיחה הזו איננה בערים
אלא בשכונות העוני שמקיפות אותן.

145
00:07:48,730 --> 00:07:52,560
ג'ונאס בנדיקסן, צלם נמרץ מאד,
בא אלי ואמר:

146
00:07:52,560 --> 00:07:56,000
"אנו חייבים לתעד זאת,
וזה מה שאני מציע:

147
00:07:56,000 --> 00:07:59,000
"ניסע ונצלם כל שכונת עוני בעולם."

148
00:07:59,320 --> 00:08:02,000
עניתי, "זה אולי קצת גדול מדי
על התקציב שלנו."

149
00:08:02,000 --> 00:08:04,000
אז מה שעשינו,

150
00:08:04,000 --> 00:08:09,420
במקום לצאת ולעשות משהו
שיתבטא מבחינתנו במעין סיקור עיתונאי,

151
00:08:09,420 --> 00:08:12,470
שבו אתה רק בא
ורואה מעט מכל דבר,

152
00:08:12,470 --> 00:08:15,000
מיקמנו את ג'ונאס בדאראבי,

153
00:08:15,000 --> 00:08:16,870
שהיא חלק ממומבאי שבהודו,

154
00:08:16,870 --> 00:08:20,050
כדי שיישאר שם
וממש יחדור לעומק ליבו ונשמתו

155
00:08:20,050 --> 00:08:25,570
של האזור העירוני הגדול הזה.

156
00:08:26,000 --> 00:08:31,310
ג'ונאס לא סתם העיף מבט שטחי
בתנאים האיומים ששוררים במקומות כאלה;

157
00:08:31,310 --> 00:08:34,000
הוא גילה שזהו חלק חי,
נושם וחיוני

158
00:08:34,000 --> 00:08:36,950
של האופן בו מתפקד
כל האזור האורבני.

159
00:08:36,950 --> 00:08:39,280
בכך שהוא נותר ממוקד היטב
על מקום אחד ויחיד,

160
00:08:39,280 --> 00:08:43,090
ג'ונאס התחבר לנשמה
ולרוח הנצחית של האדם

161
00:08:43,090 --> 00:08:45,310
שעומדת ביסוד הקהילה הזו.

162
00:08:47,060 --> 00:08:49,060
והוא עשה זאת בצורה יפהפיה.

163
00:08:50,830 --> 00:08:54,520
אך לעתים, הדרך היחידה לספר סיפור
היא בתמונה סוחפת.

164
00:08:54,520 --> 00:08:57,240
ציוותנו את הצלם התת-מימי
בריאן סקרי

165
00:08:57,240 --> 00:08:59,350
עם צלם העיתונות רנדי אולסון

166
00:08:59,350 --> 00:09:02,000
כדי לתעד את דילול
אזורי הדיג העולמיים.

167
00:09:02,910 --> 00:09:05,540
לא היינו היחידים שטיפלו בנושא זה,

168
00:09:05,540 --> 00:09:07,800
אך הצילומים שבריאן ורנדי יצרו

169
00:09:07,800 --> 00:09:10,000
הם מטובי הצילומים שלוכדים
הן את ההרס האנושי,

170
00:09:10,000 --> 00:09:12,210
והן את ההרס הטבעי
עקב דיג מופרז.

171
00:09:12,210 --> 00:09:14,000
כאן, בתמונה של בריאן,

172
00:09:14,000 --> 00:09:17,000
כריש בתנוחת צליבה, שנלכד

173
00:09:17,000 --> 00:09:19,000
ברשת אגידים מול באחה.

174
00:09:19,400 --> 00:09:22,650
כבר ראיתי כמה תמונות
שהיו 'בסדר', של שלל משני,

175
00:09:22,650 --> 00:09:26,320
בעלי החיים שנלכדו בטעות
בדיג שנועד למינים מסוימים.

176
00:09:26,320 --> 00:09:28,790
אך כאן בריאן תפס מראה ייחודי

177
00:09:28,790 --> 00:09:31,720
בכך שמיקם עצמו מתחת לסירה

178
00:09:31,720 --> 00:09:35,000
כשהשליכו ממנה את הפסולת לים.

179
00:09:36,860 --> 00:09:40,710
ובריאן סיכן עצמו אף יותר
כדי להשיג תמונה שלא היתה כמותה

180
00:09:40,710 --> 00:09:44,040
של רשת מכמורת
שמקרצפת את קרקעית האוקינוס.

181
00:09:46,000 --> 00:09:50,240
על היבשה, רנדי אולסון צילם
שוק דגים מאולתר באפריקה,

182
00:09:50,660 --> 00:09:53,660
שבו שיירי הדגים שבשרם הוסר
נמכרים למקומיים,

183
00:09:53,660 --> 00:09:56,390
אחרי שהחלקים העיקריים נשלחו לאירופה.

184
00:09:57,100 --> 00:09:59,610
וכאן, בסין, רנדי צילם שוק מדוזות.

185
00:10:00,000 --> 00:10:02,300
ככל שמקורות המזון הראשיים
מנוצלים עד תום,

186
00:10:02,300 --> 00:10:04,220
הדיג יורד יותר ויותר
למעמקי האוקינוס

187
00:10:04,220 --> 00:10:06,510
ומשיג עוד מקורות כאלה של חלבון.

188
00:10:06,510 --> 00:10:09,000
זה נקרא
"לדוג בתחתית שרשרת המזון".

189
00:10:09,370 --> 00:10:11,000
אך יש גם ניצוצות של תקווה,

190
00:10:11,420 --> 00:10:14,190
ולדעתי, בכל פעם שאנו עושים
כתבה ענקית על זה,

191
00:10:14,190 --> 00:10:17,610
איננו רוצים באמת רק ללכת
ולחפש את הבעיות.

192
00:10:17,620 --> 00:10:19,160
אנו גם רוצים לחפש פתרונות.

193
00:10:19,590 --> 00:10:23,140
בריאן צילם שמורה ימית
בניו-זילנד

194
00:10:23,140 --> 00:10:25,590
שבה נאסר הדיג המסחרי,

195
00:10:25,590 --> 00:10:29,340
כתוצאה מכך,
המינים שנידוגו בהגזמה השתקמו,

196
00:10:29,340 --> 00:10:32,510
ויחד עימם נוצר גם פתרון אפשרי
לאזורי דיג ברי-קיימא.

197
00:10:33,290 --> 00:10:35,250
הצילום יכול גם לאלץ אותנו להתעמת

198
00:10:35,250 --> 00:10:38,190
עם נושאים בעלי פוטנציאל מטריד
ומעורר מחלוקת.

199
00:10:38,190 --> 00:10:42,340
ג'יימס נאכטוויי,
שזכה לכבוד ב"TED" של השנה שעברה,

200
00:10:42,340 --> 00:10:44,330
בחן את יעילות המערכת הרפואית

201
00:10:44,330 --> 00:10:47,220
המטפלת בפצועים האמריקאיים
שמגיעים מעירק.

202
00:10:47,660 --> 00:10:50,730
היא דומה לצינור,
שחיילים פצועים נכנסים בקצהו האחד

203
00:10:50,730 --> 00:10:53,000
ויוצאים בקצה השני, בבית.

204
00:10:53,570 --> 00:10:55,510
ג'ים התחיל בשדה הקרב.

205
00:10:55,510 --> 00:10:59,000
כאן, חובש מטפל בחייל פצוע

206
00:10:59,000 --> 00:11:01,420
במסוק שמחזיר אותם לבי"ח שדה.

207
00:11:02,000 --> 00:11:04,000
כאן הוא בבי"ח שדה.

208
00:11:04,880 --> 00:11:10,030
לחייל שמימין מקועקע על חזהו
שמה של בתו כמזכרת מהבית.

209
00:11:11,500 --> 00:11:15,320
מכאן מועברים הפצועים הקשים יותר
בחזרה לגרמניה,

210
00:11:15,320 --> 00:11:18,650
ושם הם מתאחדים לראשונה
עם משפחותיהם.

211
00:11:21,380 --> 00:11:25,230
ובחזרה לארה"ב,
להחלמה בבתי חולים לחיילים משוחררים

212
00:11:25,230 --> 00:11:27,000
כמו זה, ב"וולטר ריד."

213
00:11:27,000 --> 00:11:29,270
ולבסוף, לרוב אחרי התאמת
תותבים משוכללים,

214
00:11:29,270 --> 00:11:33,020
הם עוזבים את המערכת הרפואית
ומנסים לשוב לחייהם מלפני המלחמה.

215
00:11:33,680 --> 00:11:36,330
ג'ים לקח סיפור מדעי-רפואי
פשוט-לכאורה

216
00:11:37,180 --> 00:11:40,540
והעניק לו מימד אנושי
שנגע עמוקות ללב קוראינו.

217
00:11:42,870 --> 00:11:45,720
סיפורים אלה הם דוגמאות מצוינות
איך אפשר להשתמש בצילום

218
00:11:45,720 --> 00:11:48,600
לטיפול בכמה מהנושאים
החשובים ביותר שלנו.

219
00:11:48,600 --> 00:11:51,560
אבל קורה גם שהצלמים
פשוט נתקלים בדברים,

220
00:11:51,560 --> 00:11:54,450
שבשורה התחתונה הם כיף טהור.

221
00:11:54,810 --> 00:11:57,000
הצלם פול ניקלין נסע לאנטארקטיקה

222
00:11:57,000 --> 00:11:59,000
כדי לצלם כתבה
על כלב הים הנמרי.

223
00:11:59,000 --> 00:12:01,390
הם צולמו לעתים נדירות בלבד,
חלקית, כי הם נחשבים

224
00:12:01,390 --> 00:12:04,000
מהטורפים המסוכנים ביותר באוקינוס.

225
00:12:04,900 --> 00:12:07,000
למעשה, בשנה לפני כן, חוקר אחד

226
00:12:07,000 --> 00:12:09,340
נתפס ע"י אחד מהם,
נגרר למעמקים ונהרג.

227
00:12:09,340 --> 00:12:13,380
אז אתם ודאי מתארים לעצמכם
שפול קצת היסס להיכנס למים.

228
00:12:14,000 --> 00:12:17,470
כלבי הים הנמריים אוכלים
בעיקר פינגווינים.

229
00:12:17,470 --> 00:12:21,010
אם שמעתם על "מסע הפינגווינים",
כאן זאת "מסעדת הפינגווינים".

230
00:12:21,010 --> 00:12:23,000
(צחוק)

231
00:12:24,000 --> 00:12:28,350
הנה פינגווין שניגש לגדה
כדי לבדוק אם השטח פנוי.

232
00:12:28,370 --> 00:12:31,570
ואז כולם רצים החוצה
ויוצאים לים.

233
00:12:35,000 --> 00:12:37,000
אבל אז פול נכנס למים.

234
00:12:37,000 --> 00:12:40,000
ולדבריו, הוא לא ממש פחד.

235
00:12:40,000 --> 00:12:42,300
ואז התקרבה אליו הנקבה הזו.

236
00:12:42,300 --> 00:12:45,000
היא ודאי -- חבל שאינכם יכולים
לראות זאת בצילום --

237
00:12:45,000 --> 00:12:47,240
אבל אורכה הוא 4 מטר.

238
00:12:47,240 --> 00:12:49,870
כך שהיא גדולה למדי.

239
00:12:49,870 --> 00:12:51,220
ופול סיפר שהוא לא ממש פחד,

240
00:12:51,220 --> 00:12:54,000
כי היא היתה יותר סקרנית לגביו
מאשר מאויימת.

241
00:12:54,000 --> 00:12:56,000
פעירת הפה הזו, מימין,

242
00:12:56,000 --> 00:12:59,000
היא למעשה דרכה לומר לו,
"תראה כמה אני גדולה!"

243
00:12:59,510 --> 00:13:02,000
כאילו, "כמה גדולות שינייך, סבתא."

244
00:13:02,000 --> 00:13:03,360
(צחוק)

245
00:13:03,360 --> 00:13:05,740
ופול חושב שהיא פשוט ריחמה עליו.

246
00:13:05,740 --> 00:13:09,000
בעיניה הוא היה
היצור הגדול והמסורבל הזה במים,

247
00:13:09,300 --> 00:13:12,930
שמשום-מה לא מגלה עניין
במרדף אחרי פינגווינים.

248
00:13:13,360 --> 00:13:17,000
אז היא התחילה להביא לו פינגווינים,

249
00:13:17,000 --> 00:13:20,000
חיים, ולהניח אותם לפניו.

250
00:13:20,800 --> 00:13:23,360
היא שמטה אותם שם
והם היו בורחים בשחייה.

251
00:13:23,360 --> 00:13:25,440
היא הביטה בו, כאילו,
"מה אתה עושה?"

252
00:13:25,440 --> 00:13:28,000
והיתה חוזרת ותופסת,
ומחזירה לו אותם

253
00:13:28,000 --> 00:13:29,650
ושומטת אותם לפניו.

254
00:13:29,650 --> 00:13:33,000
והיא המשיכה לעשות זאת
במשך יומיים רצופים

255
00:13:33,000 --> 00:13:35,000
ובשלב מסוים
נעשתה כה מאוכזבת ממנו,

256
00:13:35,000 --> 00:13:38,000
שהיא התחילה להניח אותם
ממש על ראשו.

257
00:13:38,000 --> 00:13:40,460
(צחוק)

258
00:13:40,460 --> 00:13:43,000
ויצא מזה צילום פנטסטי.

259
00:13:43,000 --> 00:13:46,000
(צחוק)

260
00:13:47,200 --> 00:13:49,000
ובסופו של דבר נראה לפול
שהיא הגיעה למסקנה

261
00:13:49,000 --> 00:13:50,920
שפשוט אין לו סיכוי לשרוד.

262
00:13:50,920 --> 00:13:54,000
זאת מעין נשיפת בוז מצידה,

263
00:13:54,540 --> 00:13:56,000
מין נחרת-גועל.

264
00:13:56,480 --> 00:13:58,000
(צחוק)

265
00:13:58,000 --> 00:14:01,000
איבדה בו עניין ושבה לעשות
את מה שהיא יודעת לעשות.

266
00:14:01,000 --> 00:14:05,010
פול יצא לצלם יצור
מסתורי ולא-מוכר יחסית,

267
00:14:05,010 --> 00:14:07,430
וחזר לא רק עם מקבץ צילומים,

268
00:14:07,430 --> 00:14:10,700
אלא גם עם חווייה מדהימה
וסיפור גדול.

269
00:14:11,580 --> 00:14:15,910
סיפורים מהסוג הזה,
שמרחיקים מעבר למיידי או לשטחי,

270
00:14:15,910 --> 00:14:18,640
הם הממחישים את כוחו
של הצילום העיתונאי.

271
00:14:19,660 --> 00:14:24,240
אני מאמין שהצילום מסוגל ליצור
חיבור אמיתי עם האדם,

272
00:14:24,240 --> 00:14:27,000
וניתן לנצלו כגורם חיובי

273
00:14:27,000 --> 00:14:31,200
להבנת האתגרים וההזדמנויות
שמולם ניצב עולמנו היום.

274
00:14:31,490 --> 00:14:32,480
תודה רבה.

275
00:14:32,480 --> 00:14:36,000
[מחיאות כפיים]