שרירים ומפרקים נעים ונדחקים. קצב פעימות הלב מאיץ. הדם שועט בעורקים ובוורידים. במהלך ההריון, כל איבר בגוף משתנה. מגוון הורמונים מפעיל את השינויים האלה, המתחילים מיד כשההריון מתחיל. כמה ימים אחרי ההפריה, העובר משתיל את עצמו בציפוי הרחם. בגלל שה DNA שלו לא לגמרי מתאים לזה של האם, תיאורטית, מערכת החיסון אמורה לזהות אותו כפולש, להתקיף, ולהשמיד אותו, כמו שתעשה לחיידקים או מיקרובים מזיקים אחרים. זה האתגר: מערכת החיסון של האם צריכה להגן גם עליה וגם על העובר, אבל היא לא יכולה לפעול כרגיל. מה שקורה אינו דבר פשוט כמו החלשת התגובה החיסונית. אלא זו פעולה מורכבת שאנחנו רק מתחילים להבין, שכוללת הרבה סוגים שונים של תאי חיסון -- נראה שכמה מהם מגינים על העובר מהתקפה על ידי תאי חיסון אחרים. הגוף יוצר גם פקק רירי אנטיבקטריאלי על צוואר הרחם, שמרחיק חיידקים ונשאר אטום עד הלידה. כשההריון מתקדם, הרחם מתרחב למעלה והחוצה עם העובר הגדל. כדי ליצור מקום, הורמונים בשם פרוגסטרון ורלקסין מאותתים לשרירים להירפות. השרירים שמניעים אוכל ופסולת דרך מערכת העיכול נרפים גם הם, מה שגורם להם לפעול לאט, ולגרום לעצירות כשקצב התנועה במערכת העיכול מואט. שרירים רפויים בחלקה העליון של הקיבה עלולים לאפשר לחומצות לברוח לוושט ולגרון, מה שגורם לצרבת וריפלוקס. השינויים האלה יכולים להחמיר את בחילות הבוקר, שנגרמות בחלקן על ידי ההורמון HCG -- ויכולות להופיע לא רק בבוקר. כשהרחם גדל, הוא דוחף את הסרעפת, השריר שמרחיב ומכווץ את החזה עם כל נשימה. זה מגביל את טווח הסרעפת. כדי לפצות על כך, ההורמון פרוגסטרון פועל כמעורר נשימתי, מה שגורם לנשים בהריון לנשום מהר יותר כך שגם הן וגם התינוק יקבלו מספיק חמצן בתכולת ריאות קטנה יותר. כל זה יכול לגרום לאישה ההרה תחושת קוצר נשימה. בינתיים, הכליות יוצרות יותר אריתרופויטין, הורמון שמגביר ייצור תאי דם אדומים. הכליות גם אוגרות יותר מים ומלח במקום לסנן אותם לשתן כדי להגדיל את נפח הדם. נפח הדם של אישה בהריון גדל ב-50% או יותר. אבל הוא גם קצת מדולל, כי יש בו רק 25% יותר תאים אדומים. בדרך כלל, הגוף יוצר תאי דם אדומים מברזל שבאוכל. אבל במהלך ההריון, גם העובר בונה מחזור דם משלו מחומרים מזינים מהאוכל של האם -- מה שמשאיר פחות ברזל וחומרים מזינים אחרים לאם. גם הלב צריך לעבוד קשה כדי להזרים את כל הדם הזה דרך הגוף והשליה. קצב הלב של אישה הריונית גובר, אבל אנחנו לא מבינים לגמרי איך לחץ הדם משתנה בהריון בריא -- תחום חשוב במחקר, כי כמה מהסיבוכים הכי חמורים קשורים ללב וללחץ הדם. הרחם המתרחב יכול ללחוץ על הורידים - ולגרום להצטברות נוזלים ברגליים ובכפות הרגליים. אם הוא לוחץ על וריד גדול בשם הוריד החלול התחתון, הוא עלול להפריע לחזרת הדם ללב, מה שגורם לצניחה מסחררת בלחץ הדם אחרי עמידה ממושכת. כמה מהשינויים האלה יורדים עוד לפני הלידה. מעט לפני הלידה, העובר צונח למטה, מפחית את הלחץ על הסרעפת, ומאפשר לאישה בהריון לנשום עמוק יותר. במהלך הצירים והלידה, הרבה מהנוזלים העודפים בגוף מופרשים בירידת המים. הרחם מתכווץ חזרה בשבועות לאחר הלידה. כמו שאר הגוף, ההריון משפיע על המוח -- אבל ההשפעות על המוח פחות מובנות. מחקרים אחרונים מראים הבדלים בסריקות מוח אחרי ההריון ותחילת ההורות, ורומזים על כך שהשינויים האלה מותאמים למצב. כלומר, הם יכולים לסייע לכישורי ההורות, כמו שיפור היכולת לזהות הבעות פנים, מאחר והתינוק לא יכול לדבר. המחסור במידע בנוגע להשפעות ההריון על המוח מבליט אמת כללית: היסטורית, כמעט כל המחקר על הריון התמקד בעובר, ולא באם ההרה. חוויות ההריון שונות מאוד, גם בתוך טווח ההריונות התקינים, וגם בגלל סיבוכים רפואיים --- מחקרים חדשים יעזרו לנו להבין למה, ולפתח טיפולים יעילים היכן שנדרש. בינתיים, כל הריון הוא שונה, וחשוב להתייעץ עם רופא על כל שאלה ספציפית. היום, אנחנו עוברים שלב מרגש, כשיותר מחקר מוקדש לביולוגיה המדהימה של ההריון.