לפני שמונה שנים, נרדפתי על ידי רוח רעה. הייתי אז בת 25, וגרתי בבית קטנטן מאחורי בית של מישהו אחר בלוס אנג'לס. זה היה מעין בית הארחה רעוע, שהוזנח במשך זמן רב. ולילה אחד, ישבתי שם ועלתה בי תחושה ממש מפחידה, מין תחושה כזאת, שמישהו מסתכל עליך. אבל אף אחד לא היה שם מלבד שני הכלבים שלי והם רק לעסו את כפות הרגלים שלהם. הסתכלתי מסביב. לא היה שם איש. וחשבתי לעצמי, טוב, זה בטח רק הדמיון שלי. אבל התחושה רק החמירה, והתחלתי להרגיש מין לחץ בחזה, בערך כמו שמרגישים כשמקבלים חדשות רעות. אבל הלחץ התחיל לשקוע יותר ויותר עד שכמעט כאב לי. ובמהלך אותו השבוע, התחושה הזאת התגברה, והתחלתי להשתכנע שיש שם משהו, בבית ההארחה הקטן שלי, שרודף אותי. והתחלתי לשמוע מין קולות, מעין לחישה, "ווששש", כאילו שמשהו עובר דרכי. התקשרתי לחברתי הטובה ביותר, קלייר, ואמרתי: "אני יודעת שזה נשמע מטורף, "אבל, אה... "אני חושבת שיש לי רוח רפאים בבית, ואני חייבת להיפטר ממנה". והיא אמרה -- יש לה ראש מאוד פתוח -- והיא אמרה, "אני לא חושבת שאת משוגעת. "את רק צריכה לעשות טקס טיהור". (צחוק) "אז תשיגי קצת מרווה ותציתי אותה, "ותגידי לרוח לעזוב". אז אמרתי, "בסדר", והלכתי וקניתי מרווה. אף פעם לא עשיתי את זה בעבר, אז הצתתי את המרווה, נפנפתי בה לכל עבר ואמרתי: "לכי מכאן! זה הבית שלי! אני גרה כאן! "את לא גרה כאן!" אבל התחושה נשארה. דבר לא השתפר. ואז התחלתי לחשוב, נו, טוב, הדבר הזה כנראה פשוט צוחק עליי, כי הוא לא עזב, ואני בטח נראית לו כמו איזה יצור חלש וחסר ישע, שלא יכול לסלק אותו. אז בכל ערב הייתי מגיעה הביתה ואתם יודעים, התחושה היתה רעה כל כך, -- אני צוחקת על זה עכשיו -- אבל הייתי יושבת על המיטה ובוכה כל לילה. והמועקה בחזה הלכה והתגברה. זה היה כאב פיזי ממש. ואפילו הלכתי לפסיכיאטרית וניסיתי לשכנע אותה לרשום לי תרופות, והיא סירבה, רק מפני שאין לי סכיזופרניה. (צחוק) אז בסופו של דבר נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי בגוגל: "רוחות רפאים". והגעתי לפורום הזה, של מכסחי-שדים. אבל אלה היו מכסחי-שדים מסוג מיוחד -- אלה היו ספקנים. הם האמינו שלכל מקרה של רוחות שהם חקרו עד היום היה הסבר מדעי. אז אמרתי להם: "אוקיי, חכמולוגים, זה מה שקורה אצלי, "ואם יש לכם הסבר בשבילי, אני ממש אשמח לשמוע אותו". ואחד מהם אמר: "בסדר. "שמעת פעם על הרעלת פחמן חד-חמצני?" ואני עניתי, "כן. "כאילו, הרעלת גז?" הרעלה מפחמן חד-חמצני מתרחשת כשיש דליפת גז בתוך הבית. חיפשתי את זה באינטרנט והתסמינים של הרעלת פחמן חד-חמצני כוללים לחץ בחזה, הזיות קוליות -- ווששש -- ותחושת אימה בלתי מוסברת. עוד באותו הלילה, התקשרתי לחברת הגז. אמרתי להם, "יש לי מקרה חירום. אתם חייבים להגיע מיד. "אני לא רוצה להיכנס לפרטים עכשיו, אבל אתם חייבים להגיע." (צחוק) הם הגיעו. אמרתי להם, "אני חושדת שיש פה דליפת גז". הם הביאו את גלאי הפחמן החד-חמצני, והאיש אמר, "טוב מאוד שקראת לנו לבוא הערב, "כי היית יכולה למות ממש בקרוב". 37% מהאמריקנים מאמינים שיש בתים רדופי-רוחות, ואני תוהה כמה מהם באמת היו בבית כזה, וכמה מהם היו בסכנה. וכך, סיפור הרוחות הזה הוביל אותי לעבודה שלי. אני חוקרת, בשני מובנים: אני עיתונאית חוקרת, ואני גם חוקרת טענות בנושא העל-טבעי וטענות ליכולות ספיריטואליות. וזה אומר כמה דברים. לפעמים זה אומר שאני מעמידה פנים שאני צריכה גירוש שדים כדי שאוכל להזמין -- כן, זה נכון! -- כדי שאוכל להזמין מגרש שדים. ולראות האם הוא משתמש בגימיקים או בטריקים פסיכולוגיים כדי לנסות לשכנע אנשים שהם אחוזי דיבוק. לפעמים זה אומר שאני מסתננת בחשאי לקבוצת שוליים שאני עושה עליה כתבה עבור פודקאסט שאני שותפה בהגשתו. עשיתי מעל 70 חקירות עם המגיש השותף שלי, רוס. הייתי שמחה לספר לכם שב-9 מתוך 10 מקרים, המדע מנצח, מציל את המצב, מסביר הכל. אבל זאת לא האמת. האמת היא, שב-10 מתוך 10 מקרים, המדע מנצח ומציל את המצב. (מחיאות כפיים) וזה לא אומר שאין דבר כזה, תעלומה. כמובן שיש תעלומות, אבל תעלומה היא תעלומה. היא לא רוח רפאים. אני מאמינה שיש שני סוגי אמיתות, ולקח לי זמן להגיע לתובנה הזאת, אבל אני חושבת שזה נכון, אז תקשיבו לי. אני חושבת שיש אמת חיצונית ויש אמת פנימית. כך שאם אתם אומרים לי, "היה אדם בשם ישו, והוא התקיים במציאות," זו אמת חיצונית, נכון? ואנחנו יכולים לבדוק את הרשומות ההיסטוריות. אנחנו יכולים לקבוע האם זה נראה נכון. ואני טוענת, שנראה שזה נכון. אם תגידו, "ישו חזר מהמתים," -- זה מסובך יותר. (צחוק) הייתי אומרת שזה טענה של אמת חיצונית, כי או שהוא חזר פיזית או שהוא לא. אני לא אכנס לשאלה האם הוא חזר מהמתים או לא, אבל אני אומרת שזו טענה של אמת חיצונית. זה קרה, או שזה לא קרה. אבל אם תגידו, "לא אכפת לי אם הוא חזר מהמתים. "זה חשוב לי מבחינה סמלית, "והמטאפורה הזאת כל כך משמעותית, כל כך חשובה לי, "שאני לא אנסה לשכנע אותך," עכשיו הפכתם אותה מאמת חיצונית לאמת פנימית. ממדע לאמנות. ואני חושבת יש לנו נטייה לא להיות לגמרי ברורים לגבי זה, לנסות להפוך את האמיתות הפנימיות שלנו לאמיתות חיצוניות, או להיות לא הוגנים לגבי זה כלפי אחרים, וכשאנשים מספרים לנו על האמיתות הפנימיות שלהם, לנסות לגרום להם להגן עליהן על פי סטנדרטים של אמת חיצונית. אז אני מדברת על האמת החיצונית, ועל דברים אובייקטיביים. היתה מציאות אובייקטיבית בבית רדוף הרוחות שלי, נכון? אחרי שסיפרתי לכם על דליפת הגז, אני בספק אם יש כאן מישהו שיגיד, "לדעתי בכל זאת היתה גם רוח רפאים" -- (צחוק) כי ברגע שיש לנו הסבר מדעי, אנחנו יודעים לוותר על הרוח. אנחנו משתמשים בדברים האלה כתחליף למה שאנחנו לא יכולים להסביר. אנחנו לא מאמינים בהם בגלל ראיות; אנחנו מאמינים בהם בגלל היעדר ראיות. אז יש קבוצה בלוס אנג'לס שנקראת קבוצת החקירות העצמאיות, או IIG, והם עושים עבודה מצוינת. הם יעניקו פרס של 10,000 דולר למי שיוכל להראות, בתנאים מדעיים, שיש לו יכולת על-טבעית. אף אחד עוד לא עשה את זה. אבל היו כמה אנשים שטענו שהם יכולים לשמוע קולות, כלומר קולות מעולם המתים, או שהם יכולים לקרוא מחשבות. והיה אדם אחד מאוד כן, שהאמין שהוא יכול לקרוא מחשבות. אז הם ארגנו לו מבחן, וזה עובד ככה. הקבוצה אמרה, "בסדר, יש לנו פרוטוקול, "יש לנו דרך לבדוק את זה מבחינה מדעית. "האם אתה מסכים?" האדם הזה אמר שכן. אז הם בחנו את זה. חשוב מאוד ששני הצדדים יסכימו. הם עשו את זה, הם בחנו אותו. הם אמרו, "אתה יודע מה? "לא הצלחת לנבא מה ליסה חשבה. "היתה התאמה בערך כמו ניחוש מקרי. "נראה שאין לך את הכוחות האלה." וזה נתן להם את ההזדמנות לשבת איתו בעדינות לשיחה ולנהל דיון לא פשוט, שמשמעותו היא, "אנחנו יודעים שאתה כן, ופירוש הדבר הוא, "שאתה באמת שומע משהו בתוך הראש." והאיש הזה היה צריך לקבל החלטה קשה, למעשה החלטה משנה חיים, האם ללכת לקבל עזרה. אנחנו בעצם עוזרים לאנשים לעשות את הקישור הזה, שאולי מה שלפני כן נראה כתופעות מעולם אחר, יכול להחזיר אותנו אל המציאות ואולי לשנות את חיינו לטובה. עכשיו, מצד שני, אולי יום אחד טענה כזאת תתברר כנכונה. אולי נגלה שיש רוחות רפאים, ולכל הרוחות, זה יהיה מעולה! ובכל פעם שאני מבצעת את החקירות האלה, אני עדיין מתרגשת, ויש מאחורי כבר 75 חקירות כאלה, ועדיין אני נשבעת שבמספר 76, אני אוכל לומר, "זו האחת!" (צחוק) אולי אני פשוט אופטימית נצחית, אבל אני מקווה שלא אאבד את התקווה הזאת, ואני מזמינה אתכם לאמץ את אותה הגישה כשאנשים חולקים אתכם את האמונות החיצוניות שלהם. כשמדברים אתכם על טענות שניתן לבדוק, כבדו אותם מספיק כדי לשאול שאלות טובות, אתגרו אותם ותחשבו איך אתם יכולים לבדוק אותן ביחד. יש טענה שאי אפשר לכבד אמונה ועדיין לקרוא עליה תיגר, אבל זה לא נכון. כשאנחנו מנסים להבין ובודקים את הטענה, אנחנו אומרים, בסדר, אני מכבדת אותך, אני מקשיבה למה שאמרת לי, ואני הולכת לבדוק את זה יחד איתך. לכולנו קרה שסיפרנו משהו למישהו, והתגובה היתה, "אה, זה ממש מעניין, כן," אתם יודעים שעובדים עליכם. אבל כשמישהו אומר, "באמת? הא. "נשמע לי קצת לא סביר, אבל אני מקשיבה." לפחות אתם יודעים שמקשיבים לכם ומכבדים אתכם. וזו הגישה שאנחנו צריכים לנקוט בנוגע לטענות כאלה. להראות שאכפת לכם מה אנשים אומרים. זה נקרא לכבד. עכשיו, נכון שרוב הבדיקות האלה לא יעלו דבר, אבל כך עובד המדע. שום תרופה לסרטן עוד לא ממש הצליחה, אבל אנחנו לא מפסיקים לחפש. משתי סיבות. דבר ראשון, כי התשובה חשובה. בין אם אנחנו מחפשים חיים אחרי המוות, את העל-טבעי או תרופה לסרטן, הכל מסתכם בשאלה אחת: כמה זמן נהיה כאן? ודבר שני, כי לחפש את האמת, לשמור על ראש פתוח, ולהיות מוכנים לטעות ולשנות את תפיסת העולם שלנו, זה דבר שמעורר יראת כבוד. אני עדיין מתרגשת מסיפורי הרוחות בכל פעם מחדש. כל פעם שאני מצטרפת לקבוצה חדשה אני חושבת שאולי היא צודקת, ואני מקווה שלעולם לא אאבד את התקווה הזאת. בואו לא נאבד את התקווה, כי החיפוש אחר האמת שם בחוץ עוזר לנו להבין את מה שכאן בפנים. ובנוסף, אנא התקינו מד פחמן חד-חמצני בביתכם. תודה. (מחיאות כפיים)