מ-2016 עד 2019, מטאורולוגים צפו בגלי חום שוברי שיאים מסביב לגלובוס, בשריפות משתוללות בקליפורניה ואוסטרליה, ובתקופה המתועדת הכי ארוכה של ציקלונים טרופיים בדרגה 5. מספר אירועי מזג האויר הקיצוניים עלה ב-40 השנים האחרונות, והתחזיות האחרונות מנבאות שהמגמה תימשך. אבל האם אסונות הטבע האלה הם פשוט מזג אוויר גרוע? או שהם נוצרו בשל שינוי האקלים? כדי לענות על השאלה הזו אנחנו צריכים להבין את ההבדל בין מזג אויר לבין אקלים -- מה הם, איך חוזים אותם, ומה התחזיות האלו מספרות לנו. מטאורולוגים מגדירים מזג אויר כתנאי האטמוספירה במקום ובזמן מסויימים. כרגע, חוקרים יכולים לצפות מזג אויר במקום מסויים לשבוע הקרוב עם דיוק של בערך 80%. אקלים מתאר את התנאים האטמוספריים הממוצעים באזור במשך תקופה של חודש או יותר. תחזית אקלים יכולה לצפות טמפרטורות ממוצעות לכמה עשורים, אבל היא לא יכולה לחזות ארועי מזג אויר ספציפיים. שני סוגי התחזיות האלו נותנים לנו מידע כל כך שונה כי הן מבוססות על מידע שונה. כדי לחזות מזג אויר, מטאורולוגים צריכים למדוד את התנאים ההתחלתיים של האטמוספירה. אלה הרמות העכשויות של משקעים, לחץ אויר, לחות, מהירות רוח וכיוון רוח שקובעים את מזג האויר של האזור. פעמיים ביום, מטאורולוגים מיותר מ-800 תחנות מסביב לגלובוס משחררים בלונים לאטמוספירה. הבלונים האלה נושאים מכשירים שנקראים רַדְיוֹסוֹנְדות, שמודדים תנאים התחלתיים ומשדרים את הממצאים שלהם למרכזי מזג אויר בין לאומיים. מטאורולוגים מריצים אז את המידע דרך מודלי חיזוי פיזיקליים שמייצרים את תחזית מזג האויר הסופית. למרבה הצער, יש משהו שמונע מרשת המידע העולמית הזו לייצר תחזית מושלמת: מזג האויר הוא מערכת כאוטית במהותה. זה אומר שהוא רגיש ביותר ואינו ניתן לחיזוי מדוייק בלי ידע מוחלט של כל המרכיבים במערכת. בתקופה של עשרה ימים בלבד, גם הפרעות זעירות יכולות להשפיע מאוד על תנאים אטמוספריים -- ולכן בלתי אפשרי לחזות מזג אויר באמינות מעבר לשבועייים. חיזוי אקלים, מצד שני, הוא הרבה פחות סוער. חלקית משום שאקלים של אזור הוא בהגדרה הממוצע של כל מידע מזג האויר. אבל גם משום שתחזיות אקלים מתעלמות ממה שמתרחש כרגע באטמוספירה, ומתמקדות בטווח של מה שיכול לקרות. הפרמטרים האלה ידועים כתנאי גבול, וכמו ששמם מציע, הם מהווים את המגבלות על האקלים ומזג האויר. דוגמה אחת לתנאי גבול היא קרינה סולרית. על ידי ניתוח המרחק המדוייק והזווית בין מקום לבין השמש, אנחנו יכולים לקבוע את כמות החום שהאזור יקבל. ומאחר ואנחנו יודעים איך השמש מתנהגת במהלך השנה, אנחנו יכולים לצפות במדויק את ההשפעות שלה על הטמפרטורה. מיצוע לאורך שנים של מידע, מגלה תבניות מחזוריות, כולל עונות. לרוב תנאי הגבול יש ערכים מוגדרים היטב שמשתנים באיטיות, אם בכלל. זה מאפשר לחוקרים לחזות באמינות את האקלים לשנים הבאות. אבל פה זה נעשה מורכב. גם השינוי הכי קטן בתנאי הגבול האלה מייצג שינוי גדול בהרבה למערכות מזג האויר הכאוטיות. לדוגמה, טמפרטורת פני כדור הארץ התחממה בכמעט מעלה במשך 150 השנים האחרונות. זה אולי נראה שינוי זעיר, אבל השינוי במעלה הזו הוסיף אנרגיה ששווה לכמעט מיליון ראשים גרעיניים באטמוספירה. העליה הדרמטית באנרגיה כבר הובילה לעליה דרמטית במספר גלי החום, הבצורות, ונחשולי הסערה. אז, האם העליה במזג האויר הקיצוני היא תוצאה של מקריות או של שינוי אקלים? התשובה היא -- שבעוד מזג האויר תמיד יהיה מערכת כאוטית -- שינויים באקלים מעלים את הסבירות לארועי מזג אויר קיצוניים. כמעט כל המדענים והמדעניות מסכימים שהאקלים שלנו משתנה ושהפעילות האנושית מאיצה את השינויים האלה. אבל למרבה המזל, אנחנו יכולים לזהות אילו התנהגויות אנושיות משפיעות הכי הרבה על האקלים על ידי זיהוי תנאי הגבול שהשתנו. אז למרות שמזג האויר בחודש הבא אולי יישאר תמיד מסתורי, אנחנו יכולים לעבוד יחד כדי להגן על האקלים במשך מאות שנים לעתיד.