יוני, ממש אחרי גשם כבד,

והשמיים מתמלאים ביצורים
שבדרך כלל לא נצפה לראות שם.

במבט ראשון, זה אולי יהיה מראה מטריד.

אבל עבור הזכרים והנקבות
בעלי המזל של סלנופסיס אינביקטה,

שידועים גם כנמלי אש, זה יום של רומנטיקה.

זו טיסת הכלולות,

כשאלפי נמלים זכרים ונקבות
בעלי יכולת התרבות,

שנקראים אלייטים, מתעופפים 
בפעם הראשונה והאחרונה.

אבל אפילו עבור זכרים מוצלחים
שמצליחים להמנע מטורפים מכונפים,

התהוללות ההזדווגות הזו תהיה קטלנית.

ועבור נקבה מזדווגת 
העבודה שלה רק מתחילה.

ברגע שהבטיחה מאגר זרע
לכל החיים מבן זוגה המת,

המלכה החדשה שלנו צריכה עכשיו
לבדה להקים מושבה שלמה.

כשהיא יורדת לאדמה,

היא מחפשת נקודה מתאימה
כדי לבנות את הקן שלה.

באופן אידיאלי, היא יכולה למצוא מקום
עם אדמה תחוחה שקל לחפור בה --

כמו אדמת חווה שכבר הופרעה
על ידי פעילות אנושית.

ברגע שהיא מוצאת נקודה מושלמת,
היא שוברת את כנפיה --

ויוצרת את הבדלים שמהווים
את הסטטוס המלכותי שלה.

אז, היא מתחילה לחפור מנהרה יורדת
שמסתיימת בתא.

פה המלכה מתחילה להטיל את ביציה,
בערך עשר ביום,

והזחל הראשון בוקע תוך שבוע.

במשך שלושת השבועות הבאים,

המלכה החדשה מסתמכת 
על מצבור נפרד של ביצים לא מופרות

כדי להזין גם את עצמה
וגם את קבוצת הנמלים שלה,

מאבדת מחצית ממשקל גופה בתהליך.

למרבה המזל, אחרי בערך 20 ימים,

הזחלים האלה גדלים לדור הראשון של פועלות,

מוכנות לחפש אחר מזון
ולקיים את המלכה המתכווצת שלהם.

בנותיה יהיו חייבות לעבוד מהר מספיק --

להחזיר את אימן לבריאות טובה היא
משימה דחופה.

באזור המקיף,

עשרות מלכות שכנות בונות צבאות משלהן.

המושבות האלו התקיימו בשלווה עד עכשיו,

אבל ברגע שהעובדות מופיעות,

תופעה שידועה כפשיטת מדגרות מתחילה.

עובדים מקנים במרחק עד כמה מטרים

מתחילים לגנוב צאצאים מהמלכה שלנו.

המושבה שלנו מגיבה,

אבל גלים חדשים של פולשים
ממרחק גדול אפילו יותר

מציפים את הפועלות.

תוך שעות, הפולשים לקחו
את כל האספקה של המדגרה

לקן הגדול הקרוב --

והבנות השורדות של המלכה נוטשות אותה.

בהליכה אחרי הסיכוי האחרון שלה להשרדות,

המלכה עוקבת אחרי שביל הפולשות לקן המנצח.

היא הודפת מלכות מפסידות אחרות
ואת הפועלות המגינות של הקן,

נלחמת את דרכה לראש ערמת המדגרה.

בנותיה עוזרות לאימן להצליח
במקום בו מלכות אחרות נכשלו --

להביס את המונארכית השלטת,
ולבצע הפיכה בערמת המדגרה.

לבסוף, כל המאתגרים האחרים נופלים,

עד שרק מלכה אחת --
וערמת מדגרה אחת -- נשארים.

עכשיו כשהיא שולטת על מספר מאות פועלות
בקן הכי גדול בשכונה,

המלכה המנצחת שלנו מתחילה לסייע
לקולוניה שלנו במטרה העיקרית שלה:

התרבות.

במשך השנים הבאות,
המושבה מתרבה רק עם פועלות עקרות.

אבל ברגע שהאוכלוסיה עוברת את ה 23,000,

היא משנה כיוון.

מעכשיו, בכל אביב,

המושבה מייצרת זכרים ונקבות אלייטים פוריים.

המושבה מביאה את הנמלים
הגדולות יותר האלו בתחילת הקיץ,

וחוזרת ליצור פועלות בסתיו.

אחרי גשמים חזקים,
האלייטים האלה יוצאים לשמים,

ומפזרים את הגנים של המלכה שלהם
במורד הרוח למרחק כמה מאות מטרים.

אבל כדי לתרום להתהוללות
ההזדווגות השנתית הזו,

המושבה חייבת להמשיך לשגשג
כסופר אורגניזם מסיבי אחד.

כל יום, נמלים צעירות מזינות
את המלכה ומטפלות במדגרה,

בעוד נמלים מבוגרות יותר
אוספות אוכל ומגנות על הקן.

כשפולשים תוקפים,

הלוחמות הוותיקות מגרשות אותם תוך
שימוש בארס.

אחרי הגשמים, המושבה מתאחדת,

בשימוש בעפר רטוב כדי להרחיב את הקן.

וכשהצפה הרסנית מטביעה את ביתם,

האחיות מתאחדות לרפסודה חיה מסיבית --

נושאות את המלכה לביטחון.

אבל לא משנה כמה היא עמידה,

חייה של המושבה חייבים להגיע לסוף.

אחרי בערך 8 שנים, למלכה שלנו נגמר הזרע

והיא לא יכולה להחליף יותר פועלות מתות.

אוכלוסית הקן מתדלדלת, ולבסוף,

משתלטת עליהם מושבה אחרת.

שלטון המלכה שלנו מסתיים,
אבל המורשת הגנטית שלה ממשיכה לחיות.