שפות לא מתות פשוט באופן טבעי.

אנשים נוטשים את שפת האם שלהם
כי הם נאלצים לעשות זאת.

לעיתים קרובות הלחץ הוא פוליטי.

בשנת 1892,

גנרל צבא ארה"ב ריצ'רד הנרי פראט

טען שהשמדת תרבויות ילידיות

הייתה האלטרנטיבה היחידה 
כדי להשמיד את הילידים.

"הירגו את האינדיאני," הוא אמר,
"אבל הצילו את האדם."

ועד 1978 הממשלה עשתה בדיוק את זה,

הוציאה ילדים ילידיים ממשפחותיהם

והכניסה אותם לפנימיות שם 
הם קיבלו שמות באנגלית

ונענשו כשדיברו את השפות שלהם.

הטמעה הייתה המלצה לרצח עם.

כיום יש 7000 שפות חיות,

אבל מעטות מוכרות על ידי הממשלות שלהם

או נתמכות באופן מקוון.

וכך לאנשים בני הרוב המכריע של התרבויות,

הגלובליזציה נשארת מנוכרת מאוד.

זה אומר שיש לוותר על השפה שלכם
עבור שפה של מישהו אחר.

ואם שום דבר לא ישתנה,

כ- 3,000 שפות יכולות להיעלם בתוך 80 שנה.

אבל הדברים משתנים.

מסביב לעולם,

אנשים מחיים את שפות אבותיהם

ובונים מחדש את התרבויות שלהם.

עד כמה שאנחנו יודעים,

שיקום השפות החל בשנות ה 1800 כאשר, 
בתקופה של אנטישמיות גוברת

קהילות יהודיות נשאו עיניהן 
לשפת אבותיהם, העברית,

כאמצעי לתחייה תרבותית.

ולמרות שהשפה היתה רדומה במשך
למעלה מ 1000 שנה,

היא נשמרה היטב בספרי הדת 
והפילוסופיה היהודית.

וכך פעילים יהודים למדו אותה
ולימדו את ילדיהם,

וגידלו את ראשוני דוברי השפה העברית
מזה 100 דורות בקירוב.

היום זו שפת האם של 5 מיליון יהודים.

ולפחות בשבילי,

מתבולל ודובר אנגלית, מהגולה היהודית,

עמוד תווך של ריבונות תרבותית.

2,000 שנה מאוחר יותר,

אנחנו עדיין כאן.

עד לא מכבר,

תחייתה של השפה העברית היתה חריגה.

רק מעט שפות שמורות היטב כמו שלנו,

ותקומתה של מדינת ישראל,

המדינה היהודית הראשונה 
מזה למעלה מ 1,000 שנים,

סיפקה מרחב לשימוש יומיומי בעברית.

במילים אחרות, רוב התרבויות פשוט 
לא קיבלו הזדמנות.

(וידאו) ערב טוב, אני אליזבת

ואני גרה בקורנוול.

זו היתה קורנית,

שפת האבות של קורנוול,

שטכנית היא היום מחוז בדרום אנגליה.

בשנות ה 1900, פעילי השפה הקורנית 
נלחמו למען התרבות שלהם.

השפה היתה רדומה במשך למעלה ממאה שנה,

אבל הם השתמשו בספרים ומחזות עתיקים 
כדי ללמד את השפה לילדיהם.

אולם בני דור חדש זה של דוברי קורנית

היו מפוזרים ברחבי קורנוול

ולא היו מסוגלים להשתמש בשפה באופן חופשי.

בשנות התשעים השפה הקורנית התעוררה מחדש,

אבל לא שיגשגה.

ואז בתחילת שנות האלפיים דוברי קורנית
מצאו זה את זה ברשת

ומינפו מרחבים דיגיטליים 
כדי לדבר על בסיס יומיומי

משם הם אירגנו אירועים שבועיים או חודשיים

שם הם יכלו להתאסף ולדבר בפומבי.

כיום, בתי ספר אחדים מלמדים קורנית.

יש שלטים בקורנית,

פרסומות לגלידה,

ויקיפדיה ואפילו ממים.

(צחוק)

(צחוק)

ובשפתם ששבה והשתקמה.

לתושבי קורנוול יש הכרה מאובטחת

כאומה קלטית לצידן של 
אירלנד, סקוטלנד ווילס.

הם התבוננו על מאות שנים של התבוללות כפויה

ואמרו, "אנחנו לא מחוז באנגליה.

אנחנו עם בזכות עצמו.

ואנחנו עדיין כאן."

והם לא היחידים.

בני שבט הטוניקה-בילוקסי מלואיזיאנה
מחיים את שפת אבותיהם

(וידאו) שמי טייאנה.

החברים שלי קוראים לי "סופה שקטה".

זה החל בשנות ה 80,

כשדונה פיירייט ומשפחתה

התחילו לנסוע לבאטון רוז' וניו אורלינס

כדי לצלם מילונים ישנים שמאוחסנים 
בארכיוני האוניברסיטה.

המטרה הייתה ללמוד "טוניקה."

ללמד אותה לילדים, ולשתף אותה עם הקהילה.

היום הם מובילים רנסנס של הטוניקה.

מאז 2014 יש כמעט 100 דוברי השפה
בשיעורי הטמעה של השפה,

ועל פי מפקד אוכלוסין ב-2017,

32 דוברי שפה שוטפת חדשים,

כמה מהם, כמו אליזבת, בתה של דונה ,

מלמדים את ילדיהם טוניקה.

דוברי השפה החדשים האלה יוצרים תוכן,

סרטוני פייסבוק וגם ממים.

(צחוק)

(צחוק)

(צחוק)

וככל שהם מפרסמים יותר,

יותר הם מעוררים השראה באנשי טוניקה אחרים
להיות מעורבים.

לאחרונה, בת השבט שחי בטקסס
כתב לאליזבת בפייסבוק,

ושאלה אותה איך אומרים
"ברך את האדמות האלו."

זה היה עבור שלט בחצר

כדי שתוכל להראות לשכניה שהתרבות שלה חיה

ומשגשגת היום.

ובכן, עברית, קורנית וטוניקה

הן רק שלוש דוגמאות מנחשול של 
אקטיביזם של שפה בכל יבשת.

בין אם מדובר בדוברי ג'רזית מאיי התעלה,

או דוברי שפת הסימנים הקנייתית מניירובי,

לכל הקהילות הפועלות כדי
לשמור או להחיות שפה מחדש

יש דבר אחד במשותף: מדיה,

שבעזרתה ניתן לשתף וללמד את השפה שלהם.

וככל שהאינטרנט גדל,

ומרחיב את יצירת המדיה והגישה אליה,

שימור והחייאה של שפות אבות

אפשרית עכשיו יותר מתמיד.

אז מהן שפות אבותיכם?

שלי הן עברית, יידיש, הונגרית 
וגאלית סקוטית,

למרות שגידלו אותי באנגלית.

ולמזלי, כל אחת משפות אלו זמינות באינטרנט.

עברית במיוחד- - הותקנה באייפון שלי,

בתמיכת "גוגל תרגום",

יש לזה אפילו תיקון אוטומטי.

ואם השפה שלכם אולי לא נתמכת באופן כה רחב,

אני מעודד אתכם לחקור,

כי רוב הסיכויים שמישהו, היכן שהוא
התחיל לשתף אותה ברשת.

להחיות את השפה שלכם ולאמץ את התרבות שלכם

זו דרך עוצמתית להיות מי שאתם 
בעידן הגלובליזציה,

כי כמו שלמדתי לאחרונה לומר בעברית,

"אנחנו עדיין כאן"

אנחנו עדיין כאן.

תודה רבה

(מחיאות כפיים)