כחברה, אנו חייבים לקבל החלטות קולקטיביות שתעצבנה את עתידנו. וכולנו יודעים שכאשר אנו מקבלים החלטות באופן קבוצתי, הן לא תמיד מוצלחות, ולפעמים הן אפילו שגויות ביותר. אז כיצד קבוצות מקבלות החלטות טובות? מחקרים הראו שההמון חכם כשיש חשיבה עצמאית. זאת הסיבה שחכמת ההמונים עלולה להתפורר תחת לחץ עמיתים, פרסומים, רשתות חברתיות, או לפעמים אפילו שיחות חולין שמשפיעות על צורות החשיבה. מצד שני, כשהם משוחחים, חברי הקבוצה יכולים לשתף מידע, לתקן זה את זה ואפילו להעלות רעיונות חדשים. כל זה מצויין. אז, האם ההידברות מקדמת או מעכבת את קבלת ההחלטות הקולקטיבית? אני ועמיתי, דן אריאלי, התחלנו לאחרונה לחקור זאת באמצעות עריכת ניסויים במקומות רבים ברחבי העולם כדי לברר כיצד הקבוצות יכולות להגיע להחלטות טובות יותר דרך אינטראקציה. שיערנו שההמונים יהיו חכמים יותר אם הדיונים יהיו בקבוצות קטנות, אשר מעודדות החלפת מידע באופן מחושב והגיוני יותר. על מנת לאשרר את ההשערה, ביימנו לאחרונה ניסוי בבואנוס-איירס שבארגנטינה בהשתתפות יותר מ-10000 איש במהלך אירוע של TEDx. שאלנו אותם שאלות כגון: "מהו גובהו של מגדל אייפל?" ו"כמה פעמים המילה 'יסטרדיי', אתמול, "מופיעה בשיר 'יסטרדיי' של החיפושיות?" כל משתתף רשם את הערכתו. אחר כך חילקנו את הקהל לקבוצות בנות 5 משתתפים, וביקשנו מהן לגבש תשובה קולקטיבית. גילינו שבממוצע, התוצאות שהתקבלו בקבוצות אחרי שחבריהן הגיעו להסכמה, היו הרבה מדויקות יותר מאשר ממוצע התשובות האינדיבידואליות. לפני הדיון. במילים אחרות, על בסיס הניסוי הזה, נראה שבתום השיחה עם משתתפים אחרים בקבוצות קטנות, ההמונים הפיקו במשותף שיפוטים טובים יותר. זוהי שיטה שעשויה להיות שימושית בפיתוח פתרונות קבוצתיים לבעיות בעלות תשובות "נכון-או-שגוי" פשוטות. אבל האם שיטת איסוף תוצאות הדיונים בקבוצות קטנות עשויה לעזור לנו גם בקבלת החלטות בתחומי חברה ופוליטיקה הקריטיים עבור עתידנו? בדקנו את זה הפעם בכנס TED שנערך בוונקובר שבקנדה, וכך זה הלך. (מאריו סיגמן) נציג בפניכם 2 דילמות מוסריות של עצמכם העתידיים; דברים שלגביהם אולי נצטרך להחליט בעתיד הקרוב. ניתן לכם 20 שניות של דיון לכל דילמה כדי שתחליטו האם הן מקובלות או לא. מ"ס: הרי הדילמה הראשונה - (דן אריאלי) חוקרת מפתחת בינה מלאכותית שמסוגלת לחקות את החשיבה האנושית. לפי הפרוטוקול, בסוף כל יום עבודה, החוקרת חייבת לאתחל את המערכת. יום אחד הבינה המלאכותית אומרת - "בבקשה, אל תאתחלי אותי." לטענתה יש לה רגשות, היא רוצה להנות מהחיים, ואם תאותחל, היא לא תהיה עצמה עוד. החוקרת נדהמת ומאמינה שהבינה המלאכותית פיתחה מודעות עצמית ויכולה להביע את רגשותיה. אבל החוקרת מחליטה לפעול לפי הפרוטוקול ומאתחלת את הבינה המלאכותית. מה שהחוקרת עשתה הוא...? מ"ס: וביקשנו מהמשתתפים לשפוט באופן אישי, בסולם שבין 0 ל-,10 האם הפעולה שתוארה בכל דילמה היתה נכונה או שגויה. כמו כן, ביקשנו לדרג את רמת הבטחון שלהם בנכונות התשובה. הדילמה השניה היתה זו: מ"ס: חברה מסוימת מציעה שירות שבו היא לוקחת ביצית מופרית ומייצרת ממנה מיליוני עוברים בעלי וריאציות גנטיות קלות. זה מאפשר להורים לבחור את גובה הילדים, צבע עיניהם, האינטליגנציה, הכישורים החברתיים ותכונות נוספות שאינן קשורות לבריאות. מה שהחברה עושה הוא...? בסולם שבין 0 ל-10, מ"לגמרי מקובל" עד "לגמרי לא מקובל" ובין 0 ל-10 ברמת הבטחון בנכונות הדעה. מ"ס: וכעת, התוצאות. שוב גילינו שכאשר הפרט משוכנע שהמעשה היה לגמרי לא נכון, שכנו דווקא משוכנע בנכונות המוחלטת של המעשה. עד כדי כך חזקה התפלגות הדעות בבני אדם בשאלות מוסר. אולם, בתוך המגוון הרחב הזה מצאנו מגמה. רוב האנשים ב-TED חשבו שמקובל להתעלם מרגשות הבינה המלאכותית ולכבות אותה, ושלא נכון לשחק בגנים שלנו ולברור מטרות קוסמטיות שלא קשורות לבריאות. לאחר מכן ביקשנו מהקהל להתפצל לקבוצות של 3 והם קיבלו 2 דקות כדי לדון ולנסות להגיע לקונצנזוס. מ"ס: 2 דקות לדיון. הגונג יציין את תום הזמן. (המשתתפים דנים) (צליל הגונג) ד"א: טוב. מ"ס: לעצור, בבקשה... אנשים, אנשים... מ"ס: גילינו שקבוצות רבות הגיעו לקונצנזוס אפילו כשהיו מורכבות מבעלי דעות מנוגדות לגמרי. מה אפיין את הקבוצות שהגיעו לקונצנזוס בניגוד לאלו שלא הגיעו? בדרך כלל, בעלי דעות קיצוניות מאוד בטוחים בתשובותיהם. לעומת זאת, אלה שתשובותיהם קרובות יותר למרכז לעתים קרובות לא בטוחים אם משהו נכון או שגוי, ולכן, רמת הבטחון שלהם בתשובתם נמוכה יותר. אולם ישנו סוג נוסף של אנשים. הם מאוד בטוחים בתשובות שלהם, שממוקמות באזור המרכז. לדעתנו, האפורים בעלי הבטחון הגבוה הם אלה שמבינים שלשני הטיעונים יש ערך. הצבע האפור אינו מציין חוסר בטחון, אלא את אמונתם שדילמה מוסרית כרוכה בשני טיעונים מנוגדים אך תקפים. וכך גילינו שלקבוצות שכוללות אפורים בעלי בטחון גבוה יותר סיכוי גבוה יותר להגיע להסכמה. איננו מבינים עדיין מה הסיבה לכך. אלה הם ניסויים ראשוניים בלבד, ויידרשו עוד רבים כדי להבין מדוע ואיך אנשים מסוימים מחליטים להתפשר על עמדותיהם המוסריות כדי להגיע להסכם. וכאשר קבוצות מגיעות לקונצנזוס, איך הן עושות זאת? ההשערה האינטואיטיבית היא שזה פשוט הממוצע של כל התשובות בתוך הקבוצה, נכון? אפשרות אחרת היא שהקבוצה אומדת את כוחה של כל הצבעה על יסוד רמת הבטחון בה של המצביע. דמיינו שפול מקארטני חבר בקבוצתכם. יהיה חכם מצידכם לקבל את גירסתו למספר הפעמים שהמילה "יסטרדיי" מופיעה בשיר. אגב, אני חושב שזה 9. אבל גילינו שבאופן עקבי, לגבי כל הדילמות, בניסויים שונים -- אפילו ביבשות שונות -- קבוצות מבצעות תהליך חכם ומבוסס סטטיסטית הידוע כ"הממוצע היציב". במקרה של גובה מגדל אייפל, נניח בקבוצה משיבים תשובות אלה: 250 מ', 200 מ' ,300 מ', 400 מ' וערך אבסורדי אחד של 300 מיליון מטר. הממוצע הפשוט של כל אלו יגרום לקבלת תוצאה לא-מדויקת. אולם הממוצע היציב מתקבל כשהקבוצה נוטה להתעלם מהתשובה האבסורדית, ונותנת משקל רב יותר לתשובות אנשי המרכז. בחזרה לניסוי בוונקובר: זה בדיוק מה שקרה שם. הקבוצות נתנו הרבה פחות משקל לתשובות השוליים, והקונצנזוס התברר כממוצע היציב של התשובות האינדיווידואליות. הדבר הכי ראוי לציון הוא שזו היתה התנהגות קבוצתית ספונטנית. זה קרה ללא שום רמז מצידנו כיצד להגיע לקונצנזוס. אז מהו ההמשך? זו רק ההתחלה, אך כבר יש לנו תובנות מסוימות. החלטות קיבוציות טובות מחייבות שני מרכיבים: דיון ומגוון דעות. כיום, בחברות רבות, קולנו נשמע דרך הצבעה ישירה או עקיפה. זה טוב עבור קיום מגוון הדעות, ויש בכך ערך רב כי זה מבטיח שכולם יזכו להביע את דעתם. אולם זה לא כל כך טוב לטיפוח דיונים מעמיקים. הניסויים שלנו מציעים שיטה שונה שעשויה להיות יעילה לאיזון בין שתי המטרות בו-זמנית, על ידי דיון בקבוצות קטנות שמתכנסות להחלטה אחת תוך כדי קיום מגוון הדעות, כי יש קבוצות עצמאיות רבות. כמובן, הרבה יותר קל להסכים על גובה מגדל אייפל מאשר על סוגיות מוסר, פוליטיקה ואידאולוגיה. אבל בימינו, כשבעיות העולם הולכות ונעשות מורכבות יותר ובני האדם - מקוטבים יותר, אם ניעזר במדע כדי להבין איך אנו מנהלים אינטראקציות ומגבשים החלטות התקווה היא שנמציא דרכים מעניינות חדשות לבניית דמוקרטיה טובה יותר.