היי, אני מהנדס

ואני מייצר רובוטים.

כמובן שכולכם יודעים מה זה רובוט, נכון?

אם אינכם יודעים, תלכו ודאי לגוגל,

ותשאלו את גוגל מה זה רובוט.

אז בואו נעשה את זה.

נלך לגוגל וזה מה שנקבל.

כעת, אתם יכולים לראות כאן
שיש הרבה סוגים של רובוטים

אבל הם בעיקר בעלי מבנה אנושי.

והם נראים די קונבנציונלים

משום שיש להם פלסטיק, יש להם מתכת,

יש להם מנועים והילוכים, וכו'.

אחדים מהם נראים ידידותיים למדי

ואתם יכולים לבוא ולחבק אותם.

אחדים מהם פחות ידידותיים,

הם נראים כאילו יצאו ישר מ"שליחות קטלנית."

למעשה, הם עשויים להיות 
ישר מ"שליחות קטלנית."

אפשר לעשות הרבה דברים 
ממש מגניבים עם רובוטים אלה --

אפשר לעשות הרבה דברים מלהיבים.

אבל אני רוצה להסתכל 
על סוגים שונים של רובוטים --

אני רוצה לייצר סוגים שונים של רובוטים.

ואני שואב השראה מהדברים שאינם נראים כמונו.

אבל נראים כמו אלה.

שהם אורגניזמים ביולוגיים טבעיים,

שעושים כמה דברים מגניבים
שאנחנו לא ממש יכולים לעשות,

והרובוטים העכשוויים גם כן
לא יכולים לעשות.

הם עושים כל מיני דברים נהדרים
כמו להסתובב על הרצפה;

הם נכנסים לגנים שלנו
ואוכלים את היבול שלנו;

הם מטפסים על עצים;

הם נכנסים למים, הם יוצאים מהמים;

הם לוכדים חרקים ומעכלים אותם.

אז הם באמת עושים דברים מעניינים.

הם חיים, הם נושמים, הם מתים,

הם אוכלים דברים מהסביבה.

הרובוטים העכשוויים שלנו
לא באמת עושים את זה.

האם זה לא יהיה נפלא

אם תוכלו להשתמש בכמה מאפיינים
כאלה ברובוטים עתידיים

כך שתוכלו לפתור כמה בעיות מעניינות באמת?

אני עומד להסתכל על כמה בעיות
שיש לנו בסביבה עכשיו

שעבורן נוכל להשתמש במיומנויות ובטכנולוגיות

שנגזרות מבעלי חיים אלה

ומהצמחים.

ונוכל להשתמש בהם כדי לפתור את הבעיות הללו.

בואו ונסתכל על שתי בעיות סביבתיות.

שתיהן נובעות מהעשייה שלנו --

זהו אדם שנמצא באינטרקציה עם הסביבה

ועושה כמה דברים ממש לא נעימים.

הראשון קשור בלחץ של האוכלוסיה.

כזה הוא הלחץ של האוכלוסיה סביב העולם

שנצרכת ליותר חקלאות כדי לייצר 
יותר ויותר יבולים

כעת, כדי לעשות זאת,

החקלאים מחדירים יותר ויותר
כימיקלים לתוך הקרקע.

מחדירים דשנים, חנקות, וחומרי הדברה --

כל סוגי הדברים שמעודדים את צמיחת הגידולים,

אבל יש כמה השפעות שליליות.

אחת ההשפעות השליליות היא 
שדישון יתר של הקרקע

לא כולו נכנס לגידולים.

הרבה ממנו נשאר באדמה,

ואז כשיורד גשם,

כימיקלים אלה נכנסים למפלס מי התהום.

ובמפלס מי התהום,

הם נכנסים לנחלים, לאגמים, לנהרות

ולים.

אם מכניסים את כל הכימיקלים האלה,
את החנקות האלו

לתוך סוגי סביבה כאלה.

יש אורגניזמים בסביבות אלו
שיושפעו מכך --

אצות, למשל.

אצות אוהבות חנקות, הן אוהבות דשן,

אז הן יספגו את כל הכימיקלים האלה,

ובתנאים הנכונים, זה יהפוך 
להתרבות המונית.

זה ייצור התרבות עצומה של המוני אצות חדשות.

זה נקרא פריחה.

הצרה היא שכאשר אצות מתרבות כך,

הדבר גוזל מן המים את החמצן.

וברגע שעושים זאת,

האורגניזמים האחרים שבמים לא יכולים לשרוד.

אז מה אנו עושים?

אנחנו מנסים לייצר רובוט שיאכל את האצות,

יצרוך אותן ויהפוך אותן לבטוחות.

אז זאת הבעיה הראשונה.

הבעייה השניה גם היא מכוח מעשינו.

והיא קשורה לזיהום מדלקים.

הדלק מגיע מהמנועים שבשימושנו,

מהסירות שלנו,

לפעמים מיכליות מרוקנות
את מיכלי הדלק לתוך הים,

כך נשפך דלק לים.

לא יהיה זה נחמד אם נוכל לטפל 
בזה בדרך כלשהי

תוך שימוש ברובוטים שיוכלו לאכול
את הזיהום שנוצר בשדות הנפט?

אז זה מה שאנחנו עושים.

אנו מייצרים רובוטים שיאכלו זיהום.

כדי ליצור את הרובוט,

אנו מקבלים השראה משני אורגניזמים.

מימין שם, אתם רואים את כריש העצם.

כריש העצם הוא כריש ענק.

הוא אינו טורף, אז אפשר לשחות אתו.

כפי שאתם יכולים לראות.

והכריש הענק פותח את פיו,

ושוחה במים, כשהוא אוסף פלנקטון

כשהוא עושה זאת הוא מעכל את המזון,

ואז הוא משתמש באנרגיה הזאת 
שבגופו כדי להמשיך לנוע.

אז, האם נוכל לייצר רובוט כזה --

כמו כריש העצם שחותר במים

ואוכל את הזיהום?

בואו ונראה אם נוכל לעשות את זה.

אבל השראה, אנו מקבלים גם 
מאורגניזמים אחרים.

ש לי כאן תמונה של סיראי המים.

וסיראי המים הוא ממש חמוד.

כשהוא שוחה במים,

הוא מתקדם ברגליו דמויית המשוטים.

אז אנחנו לוקחים את שני האורגניזמים האלה

ומשלבים אותם יחד על מנת לייצר רובוט חדש.

למעשה, בגלל שאנחנו משתמשים
בסיראי המים כהשראה,

והרובוט שלנו יושב על המים,

וחותר,

אנו קוראים לזה "רואו-בוט" (בוט חותר.)

אז ה"רואו-בוט" הוא רובוט שחותר.

אז איך זה נראה?

הנה כמה תמונות של הרואו-בוט.

ותראו,

הוא אינו נראה כמו הרובוטים שראינו בהתחלה.

גוגל טועה: רובוטים לא נראים כך,

הם נראים כמו זה.

אז יש לי את הרואו-בוט כאן.

אני אחזיק אותו בשבילכם.

זה נותן לכם תחושה של קנה המידה,

וזה כלל לא נראה כמו האחרים.

בסדר, אז זה עשוי מפלסטיק,

ונסתכל כעת על הרכיבים

מהם מורכב הרואו-בוט --

מה שבאמת מייחד אותו.

הרואו-בוט מורכב משלושה חלקים,

ושלושת החלקים האלה הם באמת
כמו החלקים של כל אורגניזם.

יש לו מוח,

יש לו גוף

ויש לו קיבה.

הוא זקוק לקיבה כדי לייצר אנרגיה.

לכל רואו-בוט יהיו שלושת הרכיבים האלה,

ולכל אורגניזם יהיו שלושת הרכיבים האלה,

אז בואו ונבחן אותם אחד אחד.

יש לו גוף,

והגוף עשוי פלסטיק,

והוא יושב על המים.

ויש לו סנפירים בצד -

משוטים המסייעים לו לשוט,

ממש כמו סיראי המים.

יש לו גוף פלסטי,

אבל יש לו פה מגומי רך, כאן

ופה כאן -- יש לו שני פיות.

מדוע יש לו שני פיות?

אחד מהם כדי לתת למזון להכנס,

והשני, כדי לתת למזון לצאת

אתם יכולים ממש לראות שיש כאן פה ואחוריים

או -

(צחוק)

משהו שממנו החומר יוצא,

שזה בדיוק כמו אורגניזם אמיתי.

אז זה מתחיל להיראות כמו כריש העצם.

אז זה הגוף.

הרכיב השני עשוי להיות הקיבה.

אנחנו צריכים להכניס אנרגיה לתוך הרובוט 
ואנחנו צריכים לטפל בזיהום,

כך שהזיהום ייכנס

וזה יעשה משהו.

יש לו תא באמצע שנקרא תא דלק מיקרוביאלי.

אני אניח את זה, וארים את תא הדלק.

כאן, אז במקום שיהיו סוללות,

במקום מערכת כוח קונבנציונלית,

יש לו אחד מאלה.

זוהי הקיבה.

וזו באמת קיבה,

מפני שניתן להכניס אנרגיה בצד הזה 
בצורה של זיהום,

וזה יוצר חשמל.

אז מה זה?

זה נקרא תא דלק מיקרוביאלי.

זה קצת כמו תא דלק כימי,

שתוכלו להיתקל בו בבית הספר,

או שאולי ראיתם בחדשות.

תאי דלק כימיים צורכים מימן וחמצן,

והם יכולים לשלב אותם יחד ואתם מקבלים חשמל.

זוהי טכנולוגיה מבוססת היטב; 
ששימשה במשימות החלל של אפולו.

זה מלפני 40, 50 שנה.

זה קצת יותר חדש.

זה תא דלק מיקרוביאלי.

זה אותו עיקרון:

יש לו חמצן בצד אחד,

אבל במקום שיש מימן בצד האחר,

יש לו סוג של מרק,

ובתוך המרק הזה ישנם מיקרובים חיים.

אם לוקחים קצת חומר אורגני --

יכול להיות פסולת מוצרים, מזון כלשהו,

אולי מעט מהכריך שלכם --

אתם שמים את זה שם, המיקרובים 
יאכלו את המזון,

ויהפכו אותו לחשמל.

לא רק זה, אבל אם בוחרים את הסוג הנכון 
של המיקרובים

תוכלו להשתמש בתא הדלק המיקרוביאלי,
כדי לטפל בחלק מהזיהום.

אם תבחרו מיקרובים נכונים,

הם יאכלו את האצות.

אם משתמשים בסוגים אחרים 
של מיקרובים,

הם יאכלו נפט, כוהל אתילי, ושמן גולמי.

אז אתם יכולים לראות
כיצד ניתן להשתמש בקיבה הזאת

לא רק כדי לטפל בזיהום

אלא גם כדי ליצור חשמל מהזיהום.

אז הרובוט ינוע בסביבה,

יכניס מזון לתוך הקיבה,

יעכל את המזון וייצר חשמל.

ישתמש בחשמל כדי לנוע בסביבה

וימשיך לעשות את זה.

אז בואו ונראה מה קורה כאשר אנו מפעילים
את הרואו-בוט -

כאשר הוא מבצע חתירות אחדות.

יש לנו כמה קטעי וידאו,

הדבר הראשון שתראו -
התקווה שתוכלו לראות כאן

זה את הפה נםתח.

הפה הקדמי והפה התחתון פתוחים,

ויישארו פתוחים דיים,

אז הרובוט יתחיל לחתור קדימה.

הוא נע במים

כך שהמזון נכנס בעוד מוצרי הפסולת
יוצאים החוצה.

ברגע שהוא נע נספיק זמן,

הוא מפסיק ואז הוא סוגר את הפה -

לאט סוגר את הפיות --

ואז הוא יישב שם,

ויעכל את המזון.

כמובן שבתאי הדלק המיקרוביאלים האלה,

יש מיקרובים שונים.

מה שאתם באמת רוצים זה הרבה אנרגיה

שתגיע מהמיקרובים האלה 
מהר ככל האפשר.

אבל איננו יכולים לכפות זאת עליהם

והם מייצרים כמות קטנה של חשמל לשנייה.

הם מייצרים מילי-וואטים או מיקרו-וואטים

בואו ונכניס את זה להקשר.

הטלפון הנייד שלכם למשל,

אחד מהחדישים האלה,

כשהוא בשימוש, זה צורך בערך ואט אחד.

כך שזה פי אלף או מיליון , מכמות האנרגיה

בהשוואה לתא דלק מיקרוביאלי.

איך אפשר להתמודד עם זה?

ובכן, כשהרואו-בוט עיכל,

כשהוא הכניס את המזון פנימה,

הוא יישב שם ויחכה עד שהוא יעכל 
את כל המזון הזה.

זה יכול להמשך כמה שעות,
זה יכול להמשך כמה ימים.

מחזור אופייני לרואו-בוט נראה כך:

פותח את הפה,

זז,

סוגר את הפה

ויושבים שב למשך זמן מה ומחכה.

כשהוא מסיים לעכל את המזון,

הוא יכול לצאת ולעשות שוב את אותו הדבר.

אבל זה נראה כמו אורגניזם אמיתי, לא כן?

זה נראה כמו סוג של דבר שאנחנו עושים.

במוצאי שבת, אנחנו יוצאים, פותחים את הפיות,

ממלאים את הבטן שלנו,

יושבים מול הטלוויזיה ומעכלים.

כאשר מיצינו את זה,
אנו עושים את אותו הדבר שוב.

אם התמזל מזלנו עם המחזור הזה,

בסוף המחזור תישאר לנו מספיק אנרגיה

כדי שנוכל לעשות משהו אחר.

אנחנו יכולים לשלוח מסרון, למשל.

אנחנו יכולים לשלוח מסרון שאומר,

" זו כמות הזיהום שאכלתי לאחרונה"

או, "זה סוג הדברים שנתקלתי בהם."

או "כאן אני נמצא."

היכולת לשלוח הודעה"כאן אני נמצא".

היא באמת חשובה.

אם חושבים על שכבות הנפט שראינו קודם,

או על אותן פריחות אצות עצומות,

מה שבאמת רוצים לעשות זה להביא לשם
את הרואו-בוט,

והוא יאכל את כל הזיהומים האלה,

ואז צריך ללכת לאסוף אותם.

למה?

כי רואו-בוטים אלה כרגע,

הרואו-בוט שיש לי כאן,

הוא מכיל מנועים, הוא מכיל כבלים,

הוא מכיל רכיבים שאינם מתכלים מעצמם.

הרואו-בוטים הנוכחים 
מכילים דברים כמו סוללות רעילות.

אי אפשר להשאיר אותם בסביבה,

אז צריך לעקוב אחריהם,

ואז, אחרי שהם מסיימים את עבודתם,

צריך לאסוף אותם.

זה מגביל את מספר הרואו-בוטים
שניתן להשתמש בהם.

אם, לעומת זאת,

הרובוט דומה במקצת לאורגניזם ביולוגי,

כשהוא מגיע לסוף חייו,

הוא מת,מתפרק ונעלם.

אז, לא יהיה נחמד אם רואו-בוטים אלה,

במקום להיות עשויים מפלסטיק,

היו עשויים מחומרים אחרים,

שכאשר זורקים אותם שם בחוץ,

הם מתכלים לגמרי?

זה משנה את הדרך שבה אנו משתמשים ברובוטים.

במקום להחדיר לסביבה 10 או 100 מהם,

לעקוב אחריהם,

ואז כשהם מתים,

לאסוף אותם,

תוכלו להכניס אלף,

מיליון, מיליארד רובוטים לסביבה.

פשוט לפזר אותם מסביב.

אתם יודעים שבסוף חייהם,
הם יתפרקו ויתכלו.

לא צריך לדאוג בגללם.

אז זה משנה את הדרך
שבה אתם חושבים על רובוטים

ואת הדרך שבה פורשים אותם.

אז השאלה היא: האם ניתן לעשות את זה?

ובכן, כן, הראינו שניתן לעשות את זה.

אפשר לייצר רובוטים מתכלים.

מה שבאמת מעניין הוא 
שניתן להשתמש בחומרים ביתיים

כדי לייצר את הרובוטים המתכלים האלה.

אני אראה לכם אחדים;
אתם עשויים להיות מופתעים.

אתם יכולים ליצור רובוט מג'לי.

במקום המנוע שיש לנו כרגע,

תוכלו לעשות דברים 
שנקראים שרירים מלאכותיים.

שרירים מלאכותיים הם חומרים חכמים,

אתם מכניסים להם חשמל,

והם מתכווצים, או שהם מתכופפים או מתפתלים.

הם נראים כמו שרירים אמיתיים.

אז במקום מנוע, יש לכם שרירים מלאכותיים.

ואתם יכולים לייצר שרירים מלאכותיים מג'לי.

אם תקחו קצת ג'לי וקצת מלח,

ותעשו קצת הוקוס-פוקוס,

אתם יכולים לייצר שרירים מלאכותיים.

הראינו גם שאתם יכולים לייצר את
קיבת תא הדלק המיקרוביאלי

מנייר.

אז אתם יכולים לייצר את הרובוט כולו 
מחומרים מתכלים.

אתם זורקים אותם שם והם מתפרקים ומתכלים.

ובכן, זה באמת, מרגש ממש.

זה ישנה לגמרי את הדרך
שבה אנו חושבים על רובוטים,

אבל זה גם יאפשר לכם להיות 
ממש יצירתיים

באופן שבו תחשבו על האפשרויות 
שניתן לעשות עם הרובוטים האלה.

אני אתן לכם דוגמה.

אם תוכלו לייצר רובוט תוך שימוש בג'לי --

כעת, אנו אוכלים ג'לי, נכון?

אז למה לא לעשות משהו כזה?

רובוט דוב מגומי.

הנה, יש לי כמה שהכנתי מראש.

הנה, יש לי חבילה --

ויש לי אחד בטעם לימון

אני אקח את דוב הגומי הזה --
הוא לא רובוטי, אוקיי?

עלינו להעמיד פנים.

ומה שעושים עם אחד מאלה,
שמים אותם בפה שלכם --

הלימון הוא די נעים.

נסו לא ללעוס יותר מדי,
זה רובוט זה עלול לא למצוא חן בעניו.

ואז אתם בולעים את זה.

ואז זה נכנס אליכם לקיבה

וכשזה בתוך הקיבה שלכם,
הוא נע, חושב, מתפתל, מתכופף

הוא עושה משהו.

זה יכול להמשיך הלאה לתוך המעיים שלכם,

לברר אם יש לכם כיב קיבה או סרטן,

אולי להזריק לכם, משהו כזה,

אתם יודעים שברגע שהוא
עשה את העבודה פעם אחת

הוא יעוכל על ידי הקיבה שלכם,

או אם אינכם רוצים בזה,

זה יכול לעבור דרככם

ישר לתוך השרותים.

ולהתפרק בביטחון לתוך הסביבה.

אז זה משנה שוב את הדרך, 
שבה אנחנו חושבים על רובוטים.

אז התחלנו בלהביט על רובוטים שיאכלו זיהום,

ואז רובוטים שאנחנו יכולים לאכול.

אני מקווה שזה נותן לכם מושג כלשהו

על מה שנוכל לעשות עם רובוטים בעתיד.

תודה רבה לכם על תשומת הלב.

(מחיאות כפיים)