WEBVTT

00:00:07.869 --> 00:00:11.519
כשתנועת "#גםאני" הפכה ויראלית
בשנה שעברה,

00:00:11.522 --> 00:00:14.082
היא הסירה את הלוט מעל בעיה

00:00:14.105 --> 00:00:17.675
שהיתה בעצם מוסתרת לעין כל.

00:00:17.689 --> 00:00:21.169
לא הזדעזענו או הופתענו
לנוכח המידע הזה.

00:00:21.169 --> 00:00:23.289
אלה לא היו נתונים חדשים.

00:00:23.620 --> 00:00:28.439
מה שבאמת נחשף
היה חוסר-מעשה מצידנו,

00:00:28.439 --> 00:00:31.434
אי-כשירותנו להגיב.

00:00:31.839 --> 00:00:36.379
"#גםאני" אספה את הסיפורים,
נתנה להם פנים ושמות,

00:00:36.379 --> 00:00:38.929
הביאה אותם לקדמת הבמה,
הציבה אותם לנגדנו

00:00:38.929 --> 00:00:41.057
והעלתה שאלה חדשה:

00:00:41.957 --> 00:00:44.974
"האם נעשה משהו בנוגע לכך?"

00:00:45.795 --> 00:00:49.045
ולכן, לדעתי,
כעורכת-דין, מחנכת ומאמנת,

00:00:49.045 --> 00:00:53.745
השאלה שנשאלתי יותר מכל
בחודשים האחרונים היא,

00:00:53.765 --> 00:00:55.919
"אז מה עושים עכשיו?"

00:00:56.361 --> 00:01:00.582
מה עלינו לעשות עכשיו?

00:01:01.135 --> 00:01:05.805
עם כל הכובעים שלי, לא צריכה
להיות לי בעיה לשלוף המון רעיונות,

00:01:05.805 --> 00:01:08.355
אבל בפעם הראשונה
שמישהו הציג לי שאלה זו,

00:01:08.355 --> 00:01:11.025
לא השמעתי לו תובנות חשובות
בנושאי מדיניות.

00:01:11.025 --> 00:01:14.345
בפעם הראשונה שמישהו שאל
שאלה זו, נתתי תשובה אינסטינקטיבית,

00:01:14.345 --> 00:01:17.225
את הדבר הראשון שעלה בדעתי,
ואמרתי,

00:01:17.225 --> 00:01:20.295
"אני חושבת שעלינו
להמשיך לדבר על זה."

00:01:20.295 --> 00:01:23.012
הרהרתי מחדש בתשובה ההיא
וחשבתי,

00:01:23.012 --> 00:01:25.813
זו לא תשובה פשטנית מדי?

00:01:26.815 --> 00:01:30.806
אבל בחודשים האחרונים
ניהלתי המון שיחות

00:01:30.806 --> 00:01:33.726
במגוון הקשרים,
רשמיים ובלתי-רשמיים,

00:01:33.726 --> 00:01:35.646
עם כל מיני אנשים,

00:01:35.646 --> 00:01:38.206
ואני קולטת שאנשים
חשים ממש שלא בנוח.

00:01:38.206 --> 00:01:41.796
אני מקבלת את אותן תגובות,
שומעת את אותן שאלות,

00:01:41.796 --> 00:01:46.347
אנשים שואלים דברים כמו,
"מה עם חיבוקים? חיבוקים זה בסדר?"

00:01:46.347 --> 00:01:48.704
"האם עלי לפתוח את דלת המשרד?

00:01:48.704 --> 00:01:51.062
"האם לא כדאי לנהל ישיבות
בדלתיים סגורות?"

00:01:51.062 --> 00:01:54.822
"אני חש עצבנות כשאני
נותן מחמאה לחברה לעבודה."

00:01:55.102 --> 00:01:59.152
וכולם רוצים לדבר על הספקטרום.

00:01:59.152 --> 00:02:01.242
כי מדובר בספקטרום, נכון?

00:02:01.242 --> 00:02:04.492
יש התנהגויות גרועות מאחרות.

00:02:04.492 --> 00:02:06.242
זה הביא אותי למסקנה

00:02:06.242 --> 00:02:09.602
ש-"#גםאני" העניקה לנו
הזדמנות לחשבון-נפש,

00:02:09.602 --> 00:02:13.462
כשבפועל מה שכולנו מחפשים
הוא מעין סולחה.

00:02:13.462 --> 00:02:18.652
האם יש מערכת כללים חדשה
שנוכל פשוט ליישם ולהמשיך הלאה?

00:02:18.652 --> 00:02:22.492
לדעתי, נוכל לעבור מחשבון-נפש להתפייסות,

00:02:22.492 --> 00:02:26.772
אבל לא לפני שנשנה את השיח הזה.

00:02:27.181 --> 00:02:30.361
למזלי, כמו כל מרצה טובה ב-TED,

00:02:30.361 --> 00:02:33.993
באתי מצוידת בחמישה שלבים
לשינוי השיח.

00:02:33.993 --> 00:02:36.043
(צחוק)

00:02:36.043 --> 00:02:41.803
השלב הראשון:
נפסיק לאמן ונתחיל לדבר.

00:02:41.803 --> 00:02:47.623
נכון, באתי להמליץ שנפסיק לאמן
בנושא ההטרדה המינית,

00:02:47.623 --> 00:02:51.773
ונכון, אני מרגישה שהפרקליטים
ואנשי משאבי האנוש באולם

00:02:51.773 --> 00:02:54.183
קצת מוטרדים מכך.

00:02:54.183 --> 00:02:57.263
כדי שכולנו ניישר קו,

00:02:57.263 --> 00:03:02.763
החלטתי שכדאי שנעשה אימון מהיר
בן 30 שניות בהטרדה מינית .

00:03:02.763 --> 00:03:06.613
לשם כך ניערתי את האבק
ממצגת "פאוורפוינט" ישנה

00:03:06.613 --> 00:03:10.113
מהרצאה שלי בנושא
מלפני כ-15 שנה.

00:03:10.113 --> 00:03:11.033
מתחילים.

00:03:11.033 --> 00:03:14.193
אימון בן 30 שניות
בנושא הטרדה מינית.

00:03:14.193 --> 00:03:15.433
ישנם שני סוגים.

00:03:15.433 --> 00:03:18.283
נדרשות מלים רבות כדי להסביר
את שני הסוגים האלה,

00:03:18.283 --> 00:03:20.163
במיוחד את השני.

00:03:20.163 --> 00:03:23.233
אפילו מערכת המשפט
לא לגמרי בטוחה מהו --

00:03:23.233 --> 00:03:26.323
הם רק יודעים שהמילה "בריונות"
אינה מספיקה.

00:03:26.323 --> 00:03:29.293
אבל אל דאגה,
זה בערך כל מה שאיננו חוקי.

00:03:29.293 --> 00:03:32.043
המעסיקים עשויים להציב
רף גבוה בהרבה --

00:03:32.043 --> 00:03:35.153
להעלות איזה סרטון לא-נאות
שמשוחק באופן מסורבל

00:03:35.153 --> 00:03:37.763
על שפשוף מוזר בגב
בחדר ההעתקה,

00:03:37.763 --> 00:03:38.833
(צחוק)

00:03:38.833 --> 00:03:42.813
תזכורת לכך שיש להתקשר
למשאבי-אנוש בכל שאלה.

00:03:42.813 --> 00:03:46.743
לא לשכוח שהמפקחים
יכולים לשאת באחריות בעצמם -

00:03:46.743 --> 00:03:49.243
אל תהיו מגעילים
ואל תיתפסו.

00:03:49.243 --> 00:03:51.588
(מחיאות כפיים ותרועות)

00:03:51.588 --> 00:03:54.323
[משהו לא ברור?]

00:03:56.713 --> 00:03:59.413
האימון בנושא ההטרדה המינית
לא השתנה בהרבה

00:03:59.413 --> 00:04:01.643
בעשורים האחרונים.

00:04:01.643 --> 00:04:05.678
עכשיו אפשר לעשות הכל ברשת
מבלי לראות בכלל מישהו.

00:04:05.678 --> 00:04:07.568
(צחוק)

00:04:08.193 --> 00:04:11.413
נעשו כמה נסיונות לשנות זאת,

NOTE Paragraph

00:04:11.413 --> 00:04:14.003
אבל הבעיה עם אימון ההטרדה המינית

00:04:14.003 --> 00:04:17.303
הוא ששורשיו נטועים
בגישה של מניעת סיכונים.

00:04:17.303 --> 00:04:20.443
האימון בנושא ההטרדה המינית
קיים כי בתי המשפט אמרו,

00:04:20.443 --> 00:04:26.513
"מעסיקים, אם תעשו את זה,
תתחמקו מאחריות אם זה יקרה."

00:04:26.903 --> 00:04:31.733
כך שאימון ההטרדה המינית
נולד מחקיקה,

00:04:31.733 --> 00:04:34.633
וגידלו אותו עורכי-דין.

00:04:34.633 --> 00:04:37.706
אגב, אני מקווה, למען שלושת ילדי,

00:04:37.706 --> 00:04:41.146
שלגדול אצל עורכי-דין
איננו האפשרות הכי גרועה.

00:04:41.146 --> 00:04:42.956
(צחוק)

00:04:42.956 --> 00:04:47.706
בכל זאת, הגיעה העת
שהאימון בנושא ההטרדה המינית

00:04:47.706 --> 00:04:51.426
יעזוב את בית ההורים התקינים


00:04:51.426 --> 00:04:54.946
בגלל שבשיח טמונים סיכונים.

00:04:54.946 --> 00:04:58.616
לא נגיע מחשבון-נפש לפיוס

00:04:58.616 --> 00:05:01.836
אם לא היה מוכנים
לחצות את נתיב הסכנה.

00:05:01.836 --> 00:05:05.956
אז בשלב שני
עלינו לקחת כמה סיכונים.

00:05:06.196 --> 00:05:08.626
מסוכן לשוחח.

00:05:09.166 --> 00:05:10.746
אחד הסיכונים שעלינו לקחת

00:05:10.746 --> 00:05:13.996
הוא להיות מוכנים להודות
בטעויות שעשינו.

00:05:13.996 --> 00:05:17.296
לא תמיד השתתפנו נכון
בשיח הזה,

00:05:17.296 --> 00:05:19.486
ועלינו להיות מוכנים להודות בכך.

00:05:19.486 --> 00:05:22.166
בארגונים,
אם מנהיגים יכולים להתייצב ולומר,

00:05:22.166 --> 00:05:24.776
"פעם ראיתי את זה ככה,

00:05:24.776 --> 00:05:26.966
"אבל עכשיו אני רואה זאת אחרת."

00:05:26.966 --> 00:05:30.676
זה יאפשר לאנשים נוספים לנהוג כך.


00:05:30.966 --> 00:05:34.425
אבל מפחיד לדבר על שגיאות שעשינו,

00:05:34.425 --> 00:05:36.185
ולכן אתחיל אני.

00:05:36.185 --> 00:05:37.145
זאת אני.

00:05:37.145 --> 00:05:39.445
אני המתולתלת שמאחור.

00:05:39.445 --> 00:05:43.445
הילדה הצעירה בהרבה, החמודה בהרבה,
הבלונדית בהרבה היא אחותי הקטנה,

00:05:43.445 --> 00:05:46.653
וזה הסוס שלנו, ג'ים.

00:05:47.093 --> 00:05:50.703
אהבתי לגדול במונטנה
ואהבתי את הילדה הזאת -

00:05:50.703 --> 00:05:52.393
היא היתה חזקה ועצמאית -

00:05:52.393 --> 00:05:55.163
אבל היו הרבה דברים
שהיא לא ידעה.

00:05:55.163 --> 00:05:56.210
אחד מהם

00:05:56.210 --> 00:05:59.593
הוא שאילו שאלתם אותי אז
או במשך שנים לאחר מכן

00:05:59.593 --> 00:06:01.213
אם אני פמיניסיטית,

00:06:01.213 --> 00:06:04.943
הייתי מן הסתם עונה,
"לא," בסדר?

00:06:05.223 --> 00:06:11.373
אבל הקשבתי, חייתי ולמדתי
והשקפתי השתנתה.

00:06:11.373 --> 00:06:14.943
הבנתי שמסביב לשולחן השוויון
יש מקום לכולנו,

00:06:14.943 --> 00:06:17.383
אפילו לאלה שיודעות
לנהוג עם הילוכים,

00:06:17.383 --> 00:06:19.863
לאכף סוסים
ולסטור עם לשון של חזיר.

00:06:19.863 --> 00:06:21.793
(צחוק)

00:06:21.793 --> 00:06:23.353
כולנו עוברים כברת-דרך,

00:06:23.353 --> 00:06:26.223
ועלינו להיות מוכנים להודות בטעויותינו.

00:06:26.223 --> 00:06:27.933
הצד השני של זה, כמובן,

00:06:27.933 --> 00:06:31.183
הוא שעלינו לנהוג בפתיחות
גם ביחס לדרך שעוברים אחרים,

00:06:31.183 --> 00:06:33.073
להרשות להם לטעות.

00:06:33.073 --> 00:06:35.508
אם בכל פעם בשיח הזה

00:06:35.508 --> 00:06:37.943
כשנחשוב שמישהו טועה בהבנה,

00:06:37.943 --> 00:06:42.033
תגובתנו תהיה לכנס את נחיל
הציפורים הכחולות הקטנות שלנו

00:06:42.033 --> 00:06:44.823
ולנקר אותו למוות באינטרנט,

00:06:44.823 --> 00:06:48.143
לא נזמין בכך אנשים להשתתף בשיח

00:06:48.143 --> 00:06:50.523
אלא נרחיק אותם.

00:06:50.523 --> 00:06:53.182
(מחיאות כפיים)

00:06:57.193 --> 00:07:02.523
שלב שלישי: פינינו זמן,
החלטנו לקחת סיכונים,

00:07:02.523 --> 00:07:04.383
אז על מה נדבר?

00:07:04.383 --> 00:07:08.633
עלינו לדבר על כוח, רשות והתערבות.

00:07:08.633 --> 00:07:10.993
בכל הכתבות שראינו,

00:07:10.993 --> 00:07:13.823
עם דוגמאות להטרדה מינית
ואלימות מינית,

00:07:13.823 --> 00:07:16.152
קל לזהות את הכוח.

00:07:16.363 --> 00:07:20.153
האנשים שבחדשות הם פוליטיקאים עשירים.

00:07:20.153 --> 00:07:22.753
אילי תקשורת בעלי שליטה וכוח,

00:07:22.753 --> 00:07:24.803
ולא רק בהקשר המיידי של עיסוקם,

00:07:24.803 --> 00:07:28.353
אלא גם בחוק ובתרבות שכולנו צורכים.

00:07:28.713 --> 00:07:34.273
אבל לא צריך להיות איל תקשורת
או פוליטיקאי עשיר כדי להיות בעל כוח.

00:07:34.273 --> 00:07:36.803
כוח יכול להתקיים בקהילה -

00:07:36.803 --> 00:07:40.313
הוא יכול פשוט לנבוע
ממידע שאין למישהו אחר,

00:07:40.313 --> 00:07:42.923
משליטה על משכורתו של מישהו;

00:07:42.923 --> 00:07:44.763
משליטה בשפה מסוימת.

00:07:44.763 --> 00:07:50.313
עלינו להתחיל לזהות את הכוח
בהקשרים הנוגעים לנו, מי מחזיק בו,

00:07:50.313 --> 00:07:53.713
והאם אנו מחזיקים בכוח מסוים ומהו.

00:07:53.713 --> 00:07:56.553
כי אלימות מינית משגשגת

00:07:56.553 --> 00:08:01.573
כשכוונות רעות פוגשות כוח, הזדמנות

00:08:01.573 --> 00:08:03.933
וסיכון נמוך לנשיאה באחריות.

00:08:04.623 --> 00:08:08.333
עלינו לזהות את הכוח
לשוחח עליו.

00:08:08.333 --> 00:08:11.453
אבל נדמה שהשיחות שלנו
נקלעות תמיד

00:08:12.033 --> 00:08:13.643
לעניין הרומן שהשתבש -

00:08:13.643 --> 00:08:18.253
תאונה מצערת,
תקשורת לקויה.

00:08:18.903 --> 00:08:21.203
לדעתי קורה משהו מרושע יותר

00:08:21.203 --> 00:08:23.954
כמעט בכל הסיפורים שאנו שומעים.

00:08:23.954 --> 00:08:27.484
אבל אפילו אם לפעמים
הבעיה היא תקשורת לקויה,

00:08:27.484 --> 00:08:29.644
אז מדוע אנו מדברים
על מתן רשות?

00:08:29.644 --> 00:08:32.734
בחינוך המיני של ילדינו
איננו מדברים על מתן רשות,

00:08:32.734 --> 00:08:35.794
ואיננו מדברים על כך
באימון במקום העבודה.

00:08:35.794 --> 00:08:37.314
וכאן, במינסוטה המאופקת,

00:08:37.314 --> 00:08:40.144
אני לא בטוחה שאנו
משוחחים על כך אפילו בינינו.

00:08:40.144 --> 00:08:42.294
עלינו לדבר על מתן רשות.

00:08:42.294 --> 00:08:44.454
מתי אנו אמורים לבקש רשות?

00:08:44.454 --> 00:08:45.814
איך מבקשים רשות?

00:08:45.814 --> 00:08:47.685
איך צריך לשלול רשות?

00:08:47.685 --> 00:08:50.560
(מחיאות כפיים)

00:08:53.435 --> 00:08:55.555
עלינו גם לדבר על התערבות -

00:08:55.555 --> 00:08:58.275
קל מאד למצוא עובר-אורח

00:08:58.275 --> 00:09:00.365
שלא ידע מה לעשות או מה לומר

00:09:00.365 --> 00:09:02.315
או פשוט בחר להימנע מכך.

00:09:02.315 --> 00:09:05.555
מדוע קל הרבה יותר,
כשעמיתה שלנו אומרת,

00:09:05.555 --> 00:09:08.655
"בוב גורם לי להרגיש
מאד שלא בנוח,"

00:09:08.655 --> 00:09:12.575
להגיב תמיד מיד
ב"ככה זה עם בוב."

00:09:12.575 --> 00:09:16.975
מדוע קשה כל-כך לשאול,
"איך?", "את בסדר?"

00:09:16.975 --> 00:09:18.875
"האם אוכל לעשות משהו?"

00:09:18.875 --> 00:09:23.515
עלינו לדבר על כוח, רשות והתערבות.

00:09:24.515 --> 00:09:29.505
וחשוב שאנשים, בשלב 4,
יבואו לשוחח.

00:09:29.505 --> 00:09:31.875
אני מרצה המון על דברים כאלה,

00:09:31.875 --> 00:09:36.325
ולעתים קרובות מוצאת עצמי
בוהה בים של פני נשים.

00:09:36.325 --> 00:09:38.515
עשיתי קצת מה שאנו מכנים
"חשבון של עורכי-דין"

00:09:38.515 --> 00:09:41.345
בשתי ההרצאות האחרונות שלי

00:09:41.345 --> 00:09:43.545
כדי לקבל מושג על הנתונים.

00:09:43.545 --> 00:09:45.550
ובסיכום, פחות מ-10%

00:09:45.550 --> 00:09:50.382
מהאנשים שמגיעים להרצאת "#גםאני"
תחת הכותרת "הטרדה מינית"

00:09:50.382 --> 00:09:51.870
היו גברים.

NOTE Paragraph

00:09:52.035 --> 00:09:54.645
ובכל זאת המשכתי לשמוע את השאלה,

00:09:54.645 --> 00:09:57.495
בד"כ מהנשים שבהרצאות:

00:09:57.495 --> 00:10:00.075
"מה עם כל הגברים הבאמת-טובים
במשרד שלי?

00:10:00.075 --> 00:10:03.945
"אני עובדת עם כמה גברים
באמת טובים, שרוצים לעשות משהו.

00:10:03.945 --> 00:10:06.635
"הם מרגישים מסורבלים.
איך אוכל לעזור להם?"

00:10:06.635 --> 00:10:09.185
התשובה שלי פשוטה למדי:

00:10:09.185 --> 00:10:10.765
תשתתפו.

00:10:11.005 --> 00:10:15.355
גברים, חשוב לנו
שתגיעו לשיחה הזאת.

00:10:16.015 --> 00:10:19.185
יודעים מה? תמחקו את זה.

00:10:19.185 --> 00:10:22.895
לכם חשוב שתגיעו לשיחה הזאת.

00:10:22.895 --> 00:10:26.975
שלושה אחוזים מהגברים יתנסו באונס
או בנסיון אונס -

00:10:27.175 --> 00:10:29.545
ואלה רק האחוזים שמדוּוחים.

00:10:29.545 --> 00:10:33.455
רבים מאיתנו, כאן באולם,
לא יחוו מעולם אלימות מינית;

00:10:33.455 --> 00:10:36.892
מרביתנו לא ינקטו באלימות מינית.

00:10:36.892 --> 00:10:39.342
אבל זה ישפיע על כולנו.

00:10:39.342 --> 00:10:44.282
זה משפיע כבר עכשיו על כולנו
ובכל שיחה במקום העבודה.

00:10:45.272 --> 00:10:50.802
אז הקריאה שלי, התקווה שלי,
היא שכאשר גברים דנים בסוגיה

00:10:50.802 --> 00:10:55.302
אם לפתוח את דלת המשרד
ליתר בטחון,

00:10:55.302 --> 00:10:57.412
בסדר, פיתחו את הדלת.

00:10:57.412 --> 00:11:01.375
אבל האם אתם יכולים גם
לפתוח את העיניים, הלב והמוח

00:11:01.375 --> 00:11:06.882
לסיפורים של "#גםאני"
ולמציאות שמאחורי הסיפורים הללו?

00:11:07.692 --> 00:11:12.092
שלב חמישי:
עלינו להוציא את הספקטרום לגמלאות.

00:11:12.092 --> 00:11:14.482
כי אנו מדברים על זה כל הזמן.

00:11:14.482 --> 00:11:16.762
מצד אחד, ישנם הדברים
שהם "לא עניין גדול,

00:11:16.762 --> 00:11:18.552
"את צריכה להתגבר על זה."

00:11:18.552 --> 00:11:21.152
בקצה הזה נמצאים
הדברים הממש-איומים -

00:11:21.152 --> 00:11:22.622
זה די נורא.

00:11:22.622 --> 00:11:26.347
אין מצב שנדבר אי-פעם הרבה
על הדברים האיומים;

00:11:26.352 --> 00:11:29.532
אנו בעצם נתמקד
בחלק של ה"תתגברי",

00:11:29.532 --> 00:11:31.862
במיוחד במקום העבודה ובאימון שלנו.

00:11:31.862 --> 00:11:33.872
אולי אפילו לא נגיע
לחלק של ה"תתגברי",

00:11:33.872 --> 00:11:36.742
כי כשאנו מדברים על חיבוקים ומחמאות,

00:11:36.742 --> 00:11:38.932
לא נראה לי
שהם בכלל על הספקטרום.

00:11:38.932 --> 00:11:41.972
אני מתה על חיבוקים ומחמאות.
זה נהדר.

00:11:41.972 --> 00:11:45.972
הבעיה עם חיבוקים ומחמאות
היא רק כשמנצלים את זה לרעה,

00:11:45.972 --> 00:11:49.642
כשהם משמשים כדי להקטין
ולא לחזק.

00:11:50.042 --> 00:11:53.342
אבל אנו מקדישים כל-כך הרבה
לקצה הזה של הספקטרום

00:11:53.342 --> 00:11:56.312
על שאין לנו זמן להתעמק
במה שבאמת קורה,

00:11:56.312 --> 00:11:59.072
וממילא איננו רוצים להאמין
בקצה הנורא והאיום.

00:11:59.072 --> 00:12:03.121
אנו רוצים לקלף משם הכל
ולקטלג אותו בקצה הזה.

00:12:03.121 --> 00:12:06.511
אז העניין הוא שלא מדובר בספקטרום.

00:12:06.511 --> 00:12:08.211
מדובר במערכת.

00:12:08.211 --> 00:12:12.401
ועד שנתחיל לחוש בנוח
עם הרעיון שעלול להיות מלוכלך

00:12:12.401 --> 00:12:16.931
לדבר על הקשרים הפנימיים,
על המורכבויות של זה,

00:12:16.931 --> 00:12:19.251
לא נפרק את המוקש הזה,

00:12:19.251 --> 00:12:23.111
וחשוב שנפרק את המערכת.

00:12:23.581 --> 00:12:26.441
בחינוך אנו לפעמים מדברים
על מושג מסוים:

00:12:27.161 --> 00:12:28.671
ה"למה המחייב".

00:12:28.671 --> 00:12:32.101
הרעיון הוא שאם ברור לנו
למה אנו עושים משהו,

00:12:32.101 --> 00:12:34.031
נעשה זאת טוב יותר,
נלמד את זה טוב יותר,

00:12:34.031 --> 00:12:35.891
נבין את זה יותר.

00:12:36.301 --> 00:12:40.671
עלינו לשנות את ה"למה"
של השיח הזה.

00:12:40.671 --> 00:12:43.521
אי-אפשר לנהל אותו
כדי להימנע מתביעות;

00:12:43.521 --> 00:12:45.401
נחוצה לנו סיבה טובה יותר.

00:12:45.401 --> 00:12:47.421
ובמסגרת הנסיון למצוא
סיבות טובות יותר,

00:12:47.421 --> 00:12:50.411
המצאנו דברים כמו,
"זה טוב יותר לשורת הרווח,

00:12:50.411 --> 00:12:52.191
"יש לזה צידוק עסקי -

00:12:52.191 --> 00:12:55.281
"אם נהפוך את מקום העבודה
לבטוח וטוב יותר,

00:12:55.281 --> 00:12:58.311
"יהיה לנו מקום-עבודה משופר,
נספיק יותר עבודה."

00:12:58.311 --> 00:13:00.421
זאת סיבה טובה יותר,

00:13:00.421 --> 00:13:03.281
אבל בכל זאת, לדעתי
זאת לא הסיבה בהא-הידיעה.

00:13:04.171 --> 00:13:09.191
אני רוצה לגלות לכם את הסיבה שלי
לשיחה על תקיפות והטרדות מיניות -

00:13:09.191 --> 00:13:10.991
ה"למה המחייב" שלי.

00:13:10.991 --> 00:13:13.561
#גםאני רוצה לספר לכם סיפור.

00:13:13.561 --> 00:13:16.691
סיפור ה"#גםאני" שלי
איננו הסיפור שלי.

00:13:16.691 --> 00:13:18.401
זאת סוזי.

00:13:18.821 --> 00:13:21.891
פגשתי את סוזי
כשהתאהבתי באחיה הגדול,

00:13:21.891 --> 00:13:25.121
וכשנישאנו, הפכנו למשפחה.

00:13:25.121 --> 00:13:27.911
עד שהצטרפתי למשפחת הנסון

00:13:27.911 --> 00:13:30.741
סוזי כבר הותקפה מינית.

00:13:30.741 --> 00:13:33.191
מעולם לא הרביתי לשוחח איתה על כך;

00:13:33.191 --> 00:13:35.931
לא ידעתי הרבה על מה שקרה.

00:13:35.931 --> 00:13:38.681
אבל מה שידעתי,
יישמע לכם מוכר מאד:

00:13:38.681 --> 00:13:42.331
היא הותקפה מינית בעבודה
שבה עבדה במשרה חלקית,

00:13:42.331 --> 00:13:44.361
בידי אדם בעל סמכות.

00:13:44.361 --> 00:13:47.561
היו שם אנשים שיכלו להתערב ולהפריע,
ולא עשו זאת.

00:13:47.561 --> 00:13:51.461
כולם בעיקר רצו שהיא תתגבר
ותמשיך בחייה.

00:13:51.461 --> 00:13:54.951
היתה תביעה משפטית,
אז היא ממילא לא יכלה לדבר על זה.

00:13:54.951 --> 00:13:57.471
אז מעולם לא ממש דיברנו על זה.

00:13:57.811 --> 00:14:01.521
אבל ראיתי שסוזי משתדלת מאד
לעשות את כל הדברים האלה,

00:14:01.521 --> 00:14:03.081
להתגבר ולהמשיך הלאה,

00:14:03.081 --> 00:14:04.641
אבל גם בשעותיה המאושרות ביותר,

00:14:04.641 --> 00:14:10.101
ליוותה אותה עננה
של בושה, פחד וזעם.

00:14:10.361 --> 00:14:13.291
לימים ייוודע לי
שהעננה הזאת הכילה

00:14:13.291 --> 00:14:16.691
את התסמינים של
הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

00:14:18.271 --> 00:14:24.151
לסוזי ולי תהיה עוד שיחה אחת
שאני זוכרת בבירור רב.

00:14:25.551 --> 00:14:28.491
ידעתי שהיא בטיפול, סוף-סוף,

00:14:28.491 --> 00:14:32.071
זה היה בקיץ 2000
ואני שאלתי אותה, "איך זה מתקדם?"

00:14:32.071 --> 00:14:33.836
והיא ענתה, "די טוב."

00:14:35.126 --> 00:14:37.101
היא אמרה, "אבל זה קשה."

00:14:37.101 --> 00:14:38.471
ואני שאלתי, "למה?"

00:14:38.471 --> 00:14:39.789
והיא אמרה,

00:14:39.789 --> 00:14:44.581
"המטפלת שלי רוצה שאספר
את כל מה שקרה לי.

00:14:44.581 --> 00:14:48.261
"מעולם לא סיפרתי את כל הסיפור."

00:14:48.791 --> 00:14:50.381
נעשיתי קצת מבוהלת ועצבנית.

00:14:50.381 --> 00:14:52.781
לא הייתי בטוחה שאני רוצה
לשמוע את כל הסיפור -

00:14:52.781 --> 00:14:55.161
הרי איננו רוצים לשמוע
את הפרטים האיומים.

00:14:55.161 --> 00:14:56.851
שאלתי, "למה לא?"

00:14:56.851 --> 00:15:00.461
היא אמרה,
"אני פשוט נורא פוחדת."

00:15:00.851 --> 00:15:03.950
לעולם לא אשמע את סיפורה של סוזי.

00:15:04.101 --> 00:15:06.821
לעולם לא אשוחח איתה עליו.

00:15:07.181 --> 00:15:12.211
היא תחשוף עוד פרטים איומים
בפני המטפלת שלה ובפני הוריה,

00:15:12.731 --> 00:15:15.231
ולאחר מכן היא תהרוג את עצמה.

00:15:15.421 --> 00:15:19.881
אנו נאבד אותה בגלל הפרעת הדחק
הפוסט-טראומטית שלה.

00:15:21.041 --> 00:15:23.971
לעולם לא נשוחח על כך.

00:15:26.901 --> 00:15:30.051
מותה של סוזי היה רגע מכונן בחיי,

00:15:30.051 --> 00:15:31.711
לא רק בגלל היגון האישי שלי

00:15:31.711 --> 00:15:34.251
אלא גם בגלל שהוא זיכה אותי
במקום בשורה הראשונה

00:15:34.251 --> 00:15:38.591
בחורבנם של כמה מהאנשים
שהכי אהבתי בעולם.

00:15:38.591 --> 00:15:43.941
בשנים שחלפו מאז למדתי
שאותו מעשה אלימות יחיד,

00:15:43.941 --> 00:15:48.071
זרע את השלכותיו
בליבות אנשים רבים מאד.

00:15:48.071 --> 00:15:52.071
לא מדובר רק בפושעים ובקורבנות
של אלימות מינית,

00:15:52.071 --> 00:15:54.031
אלא בכולנו.

00:15:54.671 --> 00:15:56.501
ההשפעות היו כבירות.

00:15:56.501 --> 00:15:58.501
היו אפילו השלכות אצל ילדי,

00:15:58.501 --> 00:16:00.931
וזה, עוד לפני שנולדו.

00:16:03.711 --> 00:16:05.248
חלפו 18 שנה,

00:16:05.248 --> 00:16:11.371
וחיינו מלאים בצחוק, חיוניות וכיף,

00:16:12.071 --> 00:16:14.951
אבל אני שמעתי את קולה
וראיתי את סיפורה

00:16:14.951 --> 00:16:19.451
בקולותיהם של לקוחות,
סטודנטים ו"#גםאני",

00:16:20.691 --> 00:16:24.771
ואני מרבה לתהות מדוע
מעגל הקסמים הזה לא משתנה לעולם.

00:16:24.771 --> 00:16:28.771
די מדכא עבורי להיות עדה לאותו הדבר,

00:16:28.771 --> 00:16:33.721
לאותו מעגל בושה ושתיקה,
שוב ושוב.

00:16:34.701 --> 00:16:38.011
אבל בשנה שעברה

00:16:38.621 --> 00:16:40.881
נעשיתי קצת אופטימית.

00:16:41.191 --> 00:16:44.001
נראה מוזר לחשוב

00:16:44.001 --> 00:16:47.451
ש"#גםאני" עוררה במישהו אופטימיות,

00:16:48.711 --> 00:16:49.991
אבל זה קרה.

00:16:49.991 --> 00:16:53.431
והבנתי שהסיבה שנעשיתי אופטימית

00:16:53.431 --> 00:16:57.111
היא שהתנועה קיבצה את הסיפורים האלה,

00:16:57.111 --> 00:16:59.601
הציגה אותם לנגד עינינו

00:16:59.601 --> 00:17:02.681
ושאלה,
"האם תעשו משהו בקשר לכך?"

00:17:03.031 --> 00:17:04.931
ענינו, "כן!"

00:17:04.931 --> 00:17:06.651
אמרנו, "זהו זה!"

00:17:06.651 --> 00:17:08.681
אמרנו, "עד כאן!"

00:17:08.681 --> 00:17:12.627
התחלנו לשאול אנשים כמוני,
"מה נעשה עכשיו?"

00:17:12.627 --> 00:17:14.407
והאנרגיה של האנשים עימם שוחחתי,

00:17:14.407 --> 00:17:16.787
למרות שהם יודעים
שאינם מבינים הכל היטב

00:17:16.787 --> 00:17:18.567
ואפילו שהם יודעים שזה בלגן,

00:17:18.567 --> 00:17:22.567
האנרגיה של האנשים עימם אני משוחחת
היא, "בואו נעשה משהו בקשר לכך.

00:17:22.567 --> 00:17:25.277
"זה פוגע בכולנו."

00:17:26.225 --> 00:17:29.807
אז קריאת הקרב שלי אליכם היא,
"כן, בואו נתחיל."

00:17:29.807 --> 00:17:32.027
הבה נשנה את השיח הזה:

00:17:32.027 --> 00:17:36.627
בואו. הקשיבו. התייצבו.

00:17:36.627 --> 00:17:40.277
ועשו מה שתחושת הבטן שלי
אמרה תמיד שעל כולנו לעשות:

00:17:40.607 --> 00:17:43.697
בואו נמשיך לדבר על זה.

00:17:44.567 --> 00:17:45.607
תודה לכם.

00:17:45.607 --> 00:17:48.467
(מחיאות כפיים ותרועות)