אני רוצה לדבר אתכם היום

על כמה מהבעיות שצבאות העולם המערבי --

אוסטרליה, ארצות הברית, בריטניה וכן הלאה --

נאלצים להתמודד איתן בכמה מהפריסות

שלהם בעולם המודרני כיום.

אם תחשבו על דברים כמו אלה

שאליהם שלחנו את חיילי צבא אוסטרליה בשנים האחרונות,

ישנם המוכרים והידועים כגון עירק ואפגניסטן,

אבל יש גם מקומות כמו מזרח טימור

ואיי שלמה וכן הלאה.

והרבה מהפריסות האלה

אליהן אנו למעשה שולחים חיילים בימים אלו

אינן מלחמות מסורתיות.

למעשה, רבות מהמשימות

שאנחנו דורשים מהחיילים לבצע במצבים אלה

הן כאלה שבמדינות שלהם, באוסטרליה, בבריטניה וכן הלאה,

למעשה היו מבוצעות על ידי שוטרים.

כך שיש ערימה של בעיות בהן נתקלים

החיילים במצבים אלה,

כי הם עושים דברים שהם לא ממש אומנו לקראתם,

והם עושים דברים

שאלו שעוסקים בהם במדינות שלהם

אומנו לקראתם בצורה שונה מאוד

וצויידו לקראתם בצורה שונה מאוד.

יש כמה סיבות מדוע

אנחנו שולחים חיילים

במקום שוטרים, לבצע את המשימות האלו.

אם אוסטרליה היתה צריכה לשלוח מחר אלף אנשים

לפפואה המערבית, לדוגמה,

אין לנו אלף שוטרים שיושבים בחוסר-מעש

שאפשר פשוט לשלוח מחר

לעומת זאת יש לנו אלף חיילים שאפשר לשלוח.

אז כשאנחנו חייבים לשלוח מישהו, אנחנו שולחים את הצבא --

בגלל שהם זמינים

ולעזאזל, הם רגילים ללכת לעשות את הדברים האלה

ולהסתדר בעצמם

בלי כל התמיכה הנוספת הזאת.

כך שבמובן זה הם יכולים לעשות זאת.

אבל הם לא מאומנים כמו שמאמנים שוטרים

והם בהחלט לא מצויידים כמו שוטרים.

כך שזה העלה מספר בעיות לגביהם

מבחינת ההתמודדות עם נושאים כאלה.

דבר אחד מסויים שצץ

ושאני במיוחד מתעניין בו

הוא השאלה האם,

כשאנחנו שולחים חיילים לבצע משימות כאלה,

אנחנו צריכים לצייד אותם אחרת,

ובמיוחד, האם אנחנו צריכים לתת להם גישה

לכמה מסוגי נשק האל-הרג שיש למשטרה.

אם הם עושים כמה מאותן עבודות,

אולי כדאי שיהיו להם כמה מהדברים האלה.

וכמובן, יש מגוון מקומות

שבהם סביר שהדברים האלה יהיו מאד שימושיים.

לדוגמה, בנקודות ביקורת צבאיות.

כשאנשים מתקרבים לנקודות ביקורת אלו

והחיילים שם אינם בטוחים

האם האדם הזה עוין או לא.

נניח שהאדם הזה מתקרב,

והם שואלים, "האם זהו מחבל מתאבד או לא?

האם הוא מסתיר משהו מתחת לבגדים? מה עומד לקרות?"

הם לא יודעים האם האדם הזה עוין או לא.

אם האדם הזה לא מציית להוראות,

הם עלולים לירות בו

ולאחר מכן לגלות

או: ירינו באדם הנכון,

או שלא: זה היה רק אדם תמים

שלא הבין מה מתרחש.

אז אם היה להם נשק אל-הרג

הם היו אומרים, "אנו יכולים להשתמש בהם במצבים כאלה.

אם ירינו באדם שאינו עוין,

לפחות לא הרגנו אותו."

סיטואציה אחרת.

התמונה הזו היא למעשה מאחת המשימות

בחבל הבלקן בשנות ה-90 המאוחרות.

הסיטואציה כאן שונה במקצת:

כאן הם אולי יודעים שאדם מסוים עוין,

יש מישהו שיורה עליהם

או עושה דבר אחר עוין בבירור, זורק אבנים, כל דבר.

אבל אם הם יגיבו, יש אנשים נוספים מסביב,

אנשים תמימים שעלולים להיפגע --

הנזק המשני שהצבא לעתים קרובות לא אוהב לדבר עליו.

ושוב, הם אומרים, "אם יש לנו גישה לנשקי אל-הרג,

אם זהו אדם שברור לנו שהוא עוין,

אנחנו יכולים לעשות משהו כדי להתמודד איתו

ולדעת שאם נפגע באדם אחר בסביבה,

שוב, לפחות לא נהרוג אותו."

הצעה נוספת הייתה,

כיוון שאנחנו מכניסים כל כך הרבה רובוטים לשדה הקרב,

אנחנו יכולים לראות שיגיע הזמן

בו יכניסו לשלוח לשדה הקרב רובוטים עצמאיים.

שיחליטו בעצמם במי לירות ובמי לא לירות

מבלי שיהיה במשוואה בן-אדם.

כך שההצעה היא, רק רגע,

אם אנחנו עומדים לשלוח רובוטים ולאפשר להם זאת,

אולי זה יהיה רעיון טוב, שוב, במשימות האלה

שיהיו חמושים בנשקי אל-הרג

כך שאם הרובוט מקבל החלטה שגויה ויורה באדם הלא-נכון,

שוב, הוא בעצם לא הורג אותו.

יש מגוון שלם של נשקי אל-הרג,

כמה מהם כמובן זמינים כבר עכשיו,

כמה מהם נמצאים בפיתוח.

ישנם הדברים המסורתיים כמו תרסיס פלפל חריף,

תרסיס הפלפל, שם למעלה,

או אקדח הלם חשמלי, כאן.

שם למעלה מימין הוא למעשה לייזר מסנוור

שנועד לעוור את האדם זמנית

ולגרום לו לחוסר-התמצאות.

יש קליעי אל-הרג לרובי צייד

המכילים כדוריות גומי

במקום כדוריות המתכת המסורתיות.

ופה באמצע, המשאית הגדולה,

למעשה נקראת "מערכת למניעת התקהלות" --

משהו שצבא ארה"ב עובד עליו כרגע.

זהו למעשה משדר מיקרוגל גדול.

זה סוג של הרעיון הקלאסי של קרן-חום.

זה מגיע למרחק רב מאוד,

בהשוואה לכל סוגי המכשירים האחרים.

וכל אדם שנפגע מזה

מרגיש פרץ חום עז

ורוצה רק לזוז הצידה.

זה הרבה יותר מתוחכם מתנור מיקרוגל,

אבל עקרונית זה מרתיח את מולקולות המים

בשכבה החיצונית של העור.

אז מרגישים חום עז,

ואומרים, "אני רוצה לזוז הצידה."

והם חושבים: ובכן, זה יהיה מאד יעיל

במקומות בהם עלינו לפנות קהל מאזור מסוים,

אם הקהל עוין.

אם עלינו להרחיק אנשים ממקום מסוים,

אנחנו יכולים לעשות זאת עם דברים כאלה.

אז ברור שיש מגוון רחב

של נשקי אל-הרג שאנו יכולים לתת לחיילים

ויש מגוון רחב של מצבים

לגביהם הם אומרים, "הדברים האלו יכולים באמת להיות שימושיים."

אך כמו שאמרתי,

הצבא והמשטרה

שונים מאד זה מזו.

נכון, לא צריך להתאמץ מאד

כדי להסיק שהם כנראה מאד שונים.

בפרט,

מבחינת הגישה כלפי השימוש בכוח

והדרך בה מאמנים אותם להשתמש בכוח

שונה במיוחד.

המשטרה --

ואני יודע, כי עזרתי לאמן שוטרים --

המשטרה, במיוחד באזור המערב, לפחות,

מאומנת לפעול במטרה להקטין את השימוש בכוח,

לנסות להימנע משימוש בכוח

ככל שניתן,

ולהשתמש בכוח קטלני

רק כמוצא אחרון בהחלט.

את החיילים מאמנים להילחם במלחמה,

והם מאומנים כך שכאשר המצב מידרדר,

התגובה הראשונה היא כוח קטלני.

ברגע שהעניינים משתבשים ויוצאים מכלל שליטה,

אפשר להתחיל לירות על אנשים.

כך שהגישות שלהם

לשימוש בכוח קטלני שונות מאד,

ואני חושב שברור למדי

שהגישה שלהם לשימוש בנשק אל-הרג

תהיה גם היא שונה מאד מזו של המשטרה.

וכיוון שכבר היו לנו כל כך הרבה בעיות

עם השימוש המשטרתי בנשקי אל-הרג בדרכים שונות,

חשבתי שיהיה רעיון מצוין לבחון כמה מהדברים האלה

ולנסות להתאים את זה להקשר הצבאי.

וכשהתחלתי לעשות זאת הופתעתי מאד,

לראות שלמעשה,

אפילו אלו שתומכים בשימוש הצבאי בנשקי אל-הרג

לא עשו זאת בפועל.

ככלל, נראה שהם חושבים,

"למה שיהיה לנו אכפת מה קרה עם המשטרה?

אותנו מעניין משהו שונה,"

ולמעשה נראה שהם לא מבינים,

שהם מתייחסים במידה רבה לאותם הדברים.

התחלתי לחקור כמה מהנושאים האלו

ולבחון

כיצד המשטרה משתמשת בנשק אל-הרג כשהוא ניתן לה

וכמה מהבעיות שעלולות לצוץ

מדברים כאלה

כשהם מוכנסים לשימוש בפועל.

וכמובן, כאוסטרלי,

התחלתי לבחון את המצב באוסטרליה,

כשאני יודע, שוב, מנסיוני האישי בכמה מהפעמים

בהן הוכנסו לשימוש באוסטרליה נשקי אל-הרג.

אז אחד הדברים שהתעמקתי בהם במיוחד

היה השימוש בתרסיס פלפל חריף,

תרסיס אוליאורזין קפסיקום, תרסיס פלפל חריף,

על ידי המשטרה האוסטרלית

והסתכלתי מה קרה כאשר זה הוכנס לשימוש,

ועניינים דומים.

ומחקר אחד שמצאתי,

מחקר מעניין במיוחד,

נערך למעשה בקווינסלנד,

כי עשו שם תקופת ניסיון בשימוש בתרסיס פלפל חריף

לפני שממש הכניסו אותו בצורה נרחבת יותר.

הלכתי והסתכלתי על כמה מהמספרים שם.

כשהכניסו לשימוש את התרסיס בקווינסלנד,

הם היו מאד ברורים.

שר המשטרה פירסם ערימה של הצהרות פומביות לגבי זה.

הם אמרו, "זה נועד במפורש

לתת למשטרה אפשרות נוספת

בין צעקות לירי.

זה דבר שהם יכולים להשתמש בו במקום נשק חם

במצבים בהם לפני כן היו נאלצים לירות במישהו."

אז הלכתי והסתכלתי על כל הנתונים לגבי ירי משטרתי.

ובעצם אי-אפשר למצוא אותם בקלות

לגבי המדינות האוסטרליות השונות.

הצלחתי רק למצוא את אלו.

זה מדו"ח של המוסד האוסטרלי לפשיעה.

כמו שאתם רואים באותיות הקטנות, אם תצליחו לקרוא כאן למעלה:

"תמותה במצבי ירי משטרתי" כלומר לא רק אנשים שנורו על ידי המשטרה

אלא גם אנשים שירו בעצמם בנוכחות משטרה.

אבל אלה המספרים של המדינה כולה.

החץ האדום מייצג את הנקודה

בה אמרו בקווינסלנד,

"כן, בנקודה זו ניתן לכל השוטרים בכל המדינה

גישה לתרסיס פלפל חריף."

אתם יכולים לראות שהיו שישה מקרי מוות עד כאן

בכל שנה במשך כמה שנים.

היתה כמובן קפיצה כמה שנים לפני כן,

אבל זה לא היה ממש בקווינסלנד.

מישהו יודע איפה זה היה? לא בפורט ארתור, לא.

ויקטוריה? כן, נכון.

הקפיצה הזו היתה כולה בוויקטוריה

לא שבקווינסלנד היתה בעיה מיוחדת

עם מקרי מוות מירי משטרתי וכן הלאה.

אז שישה מקרי ירי בכל המדינה,

בצורה די עקבית בשנים הקודמות.

ובשתי השנים הבאות המחקר: 2001, 2002.

מישהו רוצה לנחש את מספר הפעמים,

בהתחשב באופן הכנסת הנשק לשימוש,

מס' הפעמים בהן שוטרים בקויינסלנד השתמשו בתרסיס פלפל בתקופה זו?

מאות? מאה, שלוש מאות,

אלף - זה משתפר.

כשהכניסו אותו במפורש

כתחליף לשימוש בנשק קטלני --

כברירה בין צעקות לירי.

אסתכן ואומר,

שאם למשטרת קווינסלנד לא היה תרסיס פלפל,

הם לא היו יורים ב-2,226 אנשים

במשך השנתיים האלו.

למעשה, אם תסתכלו

במחקרים אותם הם בדקו,

בחומר שהם אספו ובחנו,

תוכלו לראות שהחשודים היו חמושים רק

ב-15 אחוז מהמקרים

בהם נעשה שימוש בתרסיס פלפל חריף.

זה היה בשימוש קבוע בתקופה הזו,

וזה כמובן עדיין בשימוש קבוע --

כיוון שלא היו תלונות לגבי זה,

לא בהקשר למחקר הזה, בכל אופן --

זה היה בשימוש קבוע

בהתמודדות עם אנשים שנהגו באלימות,

שהיו אלימים בפוטנציה,

וגם בשימוש תכוף למדי

בהתמודדות עם אנשים

שרק נמנעו בצורה סבילה משיתוף פעולה.

האדם הזה לא עושה שום דבר אלים,

אבל הוא פשוט לא עושה מה שאנחנו רוצים שיעשה.

הוא לא מציית להוראות שאנחנו נותנים לו,

אז ניתן לו מנה של תרסיס פלפל.

זה יזרז אותו. הכל יעבוד יותר טוב כך.

זה דבר שהוכנס במפורש

כתחליף לנשק חם,

אבל הוא משמש דרך-קבע

לטיפול במגוון רחב

של בעיות אחרות.

אחד הנושאים שעולים במיוחד

כשמדובר בשימוש צבאי בנשק אל-הרג --

ואנשים שאומרים, "אולי יהיו כמה בעיות" --

יש כמה בעיות מיוחדות שזוכות לתשומת-לב.

אחת הבעיות האלה

היא שעלולים להשתמש בנשק אל-הרג ללא אבחנה.

אחד העקרונות הבסיסיים של השימוש הצבאי בכוח

הוא שחייבת להיות אבחנה.

צריכים להיזהר במי יורים.

אז אחת הבעיות שהועלו בקשר לנשק אל-הרג

היא שעלולים להשתמש בהם ללא אבחנה --

שישתמשו בהם נגד מגוון רחב של אנשים

כי הרי כבר לא צריך להיות מוטרדים כל כך.

ולמעשה, במקרה מסוים אחד

שבו לדעתי זה קרה בפועל ויכול לשמש דוגמה

היה במצור על תיאטרון דוברובקה במוסקבה ב-2002,

שכנראה רבים מכם, שלא כרוב תלמידי באקדמיה הצבאית האוסטרלית,

מבוגרים מספיק בשביל לזכור.

צ'צ'נים נכנסו והשתלטו על התיאטרון.

הם החזיקו במשהו כמו 700 אנשים כבני ערובה.

הם שחררו קבוצת אנשים,

אבל החזיקו עדיין בכ-700 בני ערובה.

והמשטרה הצבאית המיוחדת של רוסיה,

הכוחות המיוחדים, ה"ספצנאז",

נכנסו והסתערו על התיאטרון.

והם עשו זאת ע"י מילוי כל המקום בגז הרדמה.

ובסוף התברר

שהרבה מבני הערובה למעשה מתו

כתוצאה משאיפת הגז.

השימוש בו נעשה ללא אבחנה.

הם מילאו את כל התיאטרון בגז.

ולא מפתיע שאנשים מתו,

כיוון שאי-אפשר לדעת כמה מהגז הזה

ישאף כל אחד,

איך האנשים יפלו

כשיאבדו את ההכרה וכן הלאה.

למעשה, נורו רק כמה אנשים

באירוע הזה.

כשהם בחנו את זה לאחר מכן,

היו רק כמה אנשים

שכנראה נורו על ידי השובים

או נורו על ידי כוחות המשטרה

כשאלה נכנסו וניסו להתמודד עם המצב.

למעשה, כל מי שנהרג

נהרג משאיפת הגז.

מספר ההרוגים הסופי מתוך בני הערובה

קצת לא ברור,

אבל זה בוודאות קצת יותר מזה,

כי היו עוד אנשים שמתו במהלך הימים שלאחר מכן.

אז זו בעיה אחת מסוימת שאותה הציגו,

שהשימוש עלול להיות ללא אבחנה.

הבעיה השניה שעליה לפעמים מדברים

בהקשר לשימוש הצבאי בנשק אל-הרג,

והיא למעשה הסיבה לכך שבאמנת הנשק הכימי,

ברור מאד שאי-אפשר להשתמש בחומרים לפיזור הפגנות

כנשק בקרב,

הבעיה עם זה היא שלפעמים נראה

שנשק אל-הרג עלול לשמש לא כתחליף לכוח קטלני,

אלא כאמצעי להגברת הכוח הקטלני --

כך שמשתמשים תחילה בנשק אל-הרג

כדי לשפר את יעילות כלי הנשק הקטלניים.

האנשים שעומדים לירות עליהם

לא יוכלו לצאת מקו האש.

הם לא יהיו מודעים למתרחש וניתן יהיה להרוג אותם יותר טוב.

ולמעשה, זה בדיוק מה שקרה כאן.

החוטפים שאיבדו את ההכרה עקב הגז

לא נלקחו למעצר,

אלא פשוט נורו בראשם.

אז נשק אל-ההרג הזה

שימש בעצם במקרה הזה

כאמצעי להגברת הכוח הקטלני

וכדי לייעל יותר את מלאכת ההרג

במקרה המסוים הזה.

בעיה נוספת שאני רוצה לציין בזריזות

היא שיש ערימה שלמה של בעיות

עם הדרך בה מלמדים בפועל

את השימוש בנשק האל-הרג

ואיך מאמנים להשתמש בהם ומנסים אותם וכן הלאה.

כיוון שמנסים אותם בסביבה נוחה ובטוחה.

ואנשים לומדים להשתמש בהם בסביבה נוחה ובטוחה

כמו זו, בה אתם יכולים לראות בדיוק מה קורה.

האישה המשתמשת בתרסיס לובשת כפפת גומי

כדי לוודא שהיא לא תזדהם וכן הלאה.

אבל השימוש בהם לעולם איננו כזה.

השימוש בהם נעשה בעולם האמיתי,

כמו בטקסס, כאן.

אני מודה שהמקרה הזה

הוא אחד מאלה שהציתו את העניין שלי בנושא.

זה קרה כשעבדתי כעוזר מחקר באקדמיית צי ארה"ב.

והתחילו להגיע דיווחי חדשות לגבי המצב הזה

שבו האישה הזו התווכחה עם השוטר.

היא לא היתה אלימה.

למעשה, הוא כנראה גבוה ממני ב-15 ס"מ ,

היא היתה בערך בגובה הזה.

ולבסוף היא אמרה לו

"אני חוזרת למכונית שלי."

והוא אמר, "אם תחזרי למכונית שלך, אני אפעיל עליך שוקר חשמלי."

והיא אמרה, "נראה אותך". והוא עשה זאת.

וכל זה צולם במצלמת הוידאו

הנמצאת בקידמת ניידת המשטרה.

היא בת 72,

ורואים שזו הדרך המתאימה ביותר להתמודד איתה.

דוגמאות נוספות לדברים כאלה

עם אנשים אחרים, שהייתם חושבים,

"האם זו באמת דרך מתאימה לשימוש בנשק אל-הרג?"

"מפקד משטרה יורה בשוקר חשמלי בראשה של ילדה בת 14."

"היא ברחה. מה עוד הייתי אמור לעשות?"

(צחוק)

או בפלורידה:

"שוטר משתמש בשוקר על ילד בן שש בבית-ספר יסודי."

והם בבירור למדו מכך הרבה

כי באותו מחוז,

"המשטרה בוחנת את המדיניות אחרי שילדים חושמלו:

ילד שני חושמל בשוקר חשמלי בתוך שבועות."

אותו מחוז משטרתי.

עוד ילד, בתוך שבועות מהשימוש על הילד בן השש.

ורק למקרה שחשבתם

שזה יקרה רק בארצות הברית,

זה קרה גם בקנדה.

ועמית שלי

שלח לי את זה מלונדון.

אבל החביב עלי אישית מכל אלה, אני חייב להודות,

הוא באמת מארצות הברית:

"שוטר מחשמל אישה נכה בת 86 במיטתה."

בדקתי את הדוחות של המקרה הזה.

חיפשתי את זה. הייתי באמת מופתע.

מסתבר שהיא עברה לתנוחה מאיימת יותר במיטתה.

(צחוק)

אני לא צוחק. זה בדיוק מה שהיה כתוב.

"היא עברה לתנוחה מאיימת יותר במיטתה."

בסדר.

אבל אני מזכיר לכם על מה אני מרצה:

אני מדבר על שימוש צבאי בנשק אל-הרג.

איך זה קשור?

כי שוטרים למעשה מאופקים יותר מבחינת השימוש בכוח

מאשר הצבא.

הם מאומנים להבליג יותר מבחינת השימוש בכוח מאשר הצבא.

הם מאומנים לחשוב יותר, לנסות להרגיע את המצב.

אז אם יש בעיות כאלה עם שוטרים ונשק אל-הרג,

מה גורם לכם לחשוב

שזה יהיה יותר טוב עם חיילים?

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד,

כשאני מרצה בפני שוטרים

איך אמור להיראות נשק האל-הרג המושלם,

הם כמעט תמיד אומרים את אותו הדבר.

הם אומרים, "זה צריך להיות משהו נבזי מספיק

כדי אנשים לא ירצו להיפגע מהנשק הזה.

כך שאם תאיים להפעיל אותו,

אנשים ישתפו פעולה,

אבל הוא גם צריך להיות משהו

שאין לו השפעות ארוכות טווח."

במילים אחרות, נשק האל-הרג המושלם

הוא דבר מושלם לשימוש לרעה.

מה האנשים האלו היו עושים

אם היתה להם גישה לשוקרים חשמליים

או לגירסה מאוישת וניידת

של "המערכת למניעת התקהלות" --

קרן חום קטנה שאפשר להפעיל על אנשים

ולא לדאוג לגבי זה.

אז אני חושב שנכון, אולי יש דרכים

שבהן נשק האל-הרג יהיה מצוין למצבים האלה,

אבל יש גם ערימה שלמה של בעיות

שצריכות להילקח בחשבון.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)