במהלך 20 השנים האחרונות

יותר מ 800,000 בני אדם מתו בארה"ב

בגלל מנת יתר של סמים.

כן, יותר מכל החיים שאבדו

בכל המלחמות שמדינה זו לחמה בהן.

רוב המקרים האלה הם 
בגלל תרופות אופיואידיות.

למרבה הצער, בזמן שאנחנו מנהלים שיחה זו,

לפחות אדם אחד ימות כתוצאה 
ממנת יתר של סמים,

וילד יוולד כשהוא חווה גמילה קשה

בגלל חשיפה לאופיואידים ברחם.

רק לאחרונה מספר חברות תרופות

הואשמו כאחראיות משפטית למשבר האופיואידים.

ובהשוואה להכנסותיהם בשווי 
של מיליארדי דולרים

העונשים הכלכליים שהן משלמות נראים זעירים.

אז הרשו לי לשאול שאלה:

למה התמכרות וסטיגמה של התמכרות

מאפשרות לנו
להמעיט בערכם של חיי אדם?

למרבה האירוניה, לעיתים קרובות
שואלים אותי את השאלה ההפוכה.

למה שיהיה איכפת לנו מ"מתמכרים?"

לפעמים אפילו צועקים עליי,

אנשים שחושבים שהסובלים 
מהפרעות בגלל שימוש בחומרים

הביאו את זה על עצמם.

הם בלי ספק חלשים,

אין להם מצפן מוסרי

ולכן לא מגיעה להם עזרה.

אבל אם אתם יודעים משהו
על התמכרות לאופיואידים,

אתם יודעים שהאוכלוסיה הזאת
לא מתאימה לסטריאוטיפ הזה --

לא שהתמכרות כלשהי כן תואמת.

אלה הם אימהות, אבות, וסבתות.

הם מורים, אנשי עסקים,

מעודדות, ספורטאים,

אחיות, ונהגי אוטובוס.

אלה הם אחייכם או אחיותיכם.

הם מייצגים כל חוט במרקם החברתי שלנו.

כן, כל אחד הגיע להתמכרות בדרך אחרת.

אך גורם מרכזי למגיפה הנוכחית

הוא מרשם יתר רפואי של תרופות אופיואידיות

לטיפול בכאב כרוני.

וזה אחד הדברים שהופך את המגיפה הזו לשונה.

מגיפה ספציפית זו נגרמה 
על ידי מרשמים של רופאים.

זה החל כשחברות תרופות שיכנעו רופאים

שהמטופלים שלהם לא אמורים להרגיש כל כאב.

יצרני אופיואידים טענו

שהתרופות החזקות שלהם לא יובילו להתמכרות

אלא אם כן המשתמשים הם בעלי אופי מסויים,

מקהילות מסויימות.

הדיס-אניפורמציה הזו

בשילוב עם חינוך מוגבל של רופאים

ובורות ציבורית על התמכרות,

הם שיצרו את המגיפה.

אז כך הגענו לכאן.

עכשיו השאלה היא:

איך מתייחסים למגיפה אופיואידית לאומית?

במהלך מגיפה,

בדרך כלל ממשלות, מטפלים ומדענים מתאחדים

כדי לעזור לחולים.

הם מפתחים אסטרטגיות טיפול 
חדשות ואפילו לא שגרתיות

כדי לטפל במצב במהירות.

זה לא היה המקרה במגיפת האופיואידים.

עם זאת, התמונה משתנה.

אנו מתחילים לראות פעולות 
ממשלתיות אגרסיביות יותר.

לדוגמה, ה-NIH (המכונים הלאומיים לבריאות)
פתחו ביוזמה חדשה בשם HEAL (להחלים)

שמשמעה לעזור לחסל התמכרות מתמשכת,

והיא נועדה להאיץ את המחקר 
להתמודדות עם כאב והתמכרות

באמצעות מימון אסטרטגיות טיפול חדשות.

אסטרטגיית הטיפול הנוכחי
בהתמכרות לאופיואידים

היא שימוש באופיואידים אחרים כמו מתאדון.

תרופות מעטות אלו היו בשימוש 
ב-50 השנים האחרונות.

הן נחשבות לטיפול חלופי --

למעשה לחימה באש עם אש.

הן הצילו חיים רבים.

ובכל זאת הן לא בשימוש על ידי
רבים שעדיין זקוקים להן.

מדוע?

תרופות אלו ממכרות בעצמן,

ולכן הן מגיעות עם תקנות ממשלתיות רבות.

מאות אלפי אנשים חייבים להיות 
במעקב קפדני כל יום.

עליהם למצוא מרפאה אופיואידית

שלעיתים קרובות רחוקה מביתם --

ליטול את התרופות שלהם
ואז לנסות להגיע לעבודה.

כמובן שזו לא אסטרטגיית הטיפול 
היעילה ביותר במגיפה.

וזה גם מעלה שאלות בולטות.

לדוגמה, מדוע הטיפול בהפרעות התמכרות שונה

מהפרעות רפואיות אחרות?

ברוב ההפרעות הרפואיות האחרות,

מקבלים בבית המרקחת תרופת מרשם לא ממכרת

מדוע לרופאים שמטפלים באנשים
עם הפרעת שימוש בחומרים ממכרים

יש אפשרויות טיפול מוגבלות?

אף אחד אף פעם לא אומר

ששניים עד שלושה טיפולים יספיקו לחולי סרטן,

בעיקר כשזה אינו ריפוי.

וזה מחזיר אותנו לבעיית 200 מיליארד הדולר,

לחימה באש עם אש היא אסטרטגיה סבירה,

אבל אולי נשתמש בצורה אחרת של אש -

צורה בטוחה יותר של אש?

אולי נפתח טיפול לא ממכר

שנגזר מתרופה אחרת?

זה היה המסע שלי

בנסיון לפתח טיפול להתמכרות לאופיואידים,

והוא הוביל אותי לכמה כיוונים ממש מפתיעים.

המסע שלי התחיל בלימוד הקנאביס,

הסם שרוב האנשים מכנים מריחואנה.

כדי להבין

איך קנאביס עשוי להתחבר 
למאבק במגיפת האופיואידים,

קודם כדאי להבין קצת על 
המדע שעומד מאחורי הסם,

והפוליטיקה.

קנאביס הוא צמח מורכב.

הוא למעשה מורכב מיותר מ- 140 קנבינואידים.

קנבינואידים הם כימיקלים פעילים מהצמח

שנקשרים לקולטניי קנבינואיד בגופנו.

הקנבינואיד הפסיכואקטיבי החזק 
שגורם לגמול -- לתחושת ה"היי" --

הוא ה- THC.

שאנו המדענים מכנים טטראהידרוקנאבינול.

די פשוט, נכון?

אבל הפוליטיקה היא הרבה יותר מסובכת.

עמדות כלפי קנאביס

וכמות ה-THC שנחשבת בטוחה לצריכה

השתנו באופן דרמטי עם השנים.

למעשה, למדינה זו היו עליות וירידות

ביחס לסם.

קנאביס נחשב לסם מאוד שטני, או מהולל.

בצד השטני,

הקנאביס נחשב לתרופה מדרגה 1 
על ידי ה- DEA --

המינהל לאכיפת סמים --

זה אומר שקנאביס נחשב

לסם בעל פוטנציאל ההתמכרות הגבוה ביותר

וללא ערך רפואי.

יתר על כן, תווית הדרגה 1 
הובילה למעצר המוני מוטה

בשל שימוש בקנאביס,

בעיקר בקרב גברים צעירים שחורים וחומים.

עם זאת, דברים משתנים.

המטוטלת נעה בכיוון ההפוך.

כיום קנאביס חוקי לשימוש רפואי 
ולשימוש פנאי ברוב המדינות בארה"ב.

ושוקלים להגיש הצעת חוק בקונגרס
להוריד את הקנאביס

מרשימת הסמים המדורגים.

ראינו גם עלייה גדולה במחקר הקנאביס.

רוב המחקרים, כולל כמה משלי,

מתמקדים על THC.

למעשה, המחקר שערכנו 
בבעלי חיים הראה קשר שלילי

בין THC והתמכרות לאופיואידים.

עם זאת, כפי שציינתי,

בצמח הקנאביס יש מעל 100 קנבינואידים.

אז THC לא היה היחיד שיש לחקור.

בבדיקת קנבינואיד אחר,

קנבידיול -

שזה CBD -

הופתענו למעשה לראות תכונות רלוונטיות

להפגת התנהגויות המיוחסות
להתמכרות לאופיואיד.

אז שם המסע שלי פנה ל- CBD.

אז מהו CBD הזה שהפך מאלמוני,

רק לפני כמה שנים,

למוכר בכל מקום בחברה --

בקפה שלכם בבוקר,

במים שלכם בארוחת צהריים

ובבירה שלכם בארוחת הערב?

CBD מגיע מצמח הקנאביס,

אבל בניגוד ל- THC שיש לו את 
מה שגורם לתחושת ה"היי",

ל- CBD אין תכונות ממכרות.

אנחנו עדיין מנסים להבין
איך CBD עובד באופן מלא,

אך ידוע ש- CBD משנה כימיקלים במוח

שמווסתים רגשות וחרדות.

מעניין, שמתן CBD למודלים 
של בעלי החיים שלנו

שהייתה להם היסטוריה של
נטילה עצמית של הרואין,

הפחית את התנהגות חיפוש ההרואין.

באופן ספציפי, CBD הפחית את חיפוש 
ההרואין שמופעל על ידי רמזים סביבתיים

שהיו קודם לכן קשורים לסם.

הרשו לי לומר זאת שוב.

CBD הפחית את חיפוש ההרואין
שמופעל על ידי רמזים לסם.

זה משמעותי,

כי השתוקקות מופעלת לעיתים קרובות
על ידי זכרונות מרמזים

שבעבר היו קשורים לשימוש בסמים.

והשתוקקות היא עניין
של חיים או מוות מדי יום

עבור אנשים עם הפרעת שימוש באופיואידים.

במילים פשוטות,

השתוקקות יכולה להוביל להישנות

ולמוות ממנת יתר.

אז הפחתת ההשתוקקות היא
אסטרטגיית טיפול חשובה.

קבלת תוצאות כמו אלה ממודלים של בעלי חיים

היא למעשה השלב הקריטי הראשון בהליך ה- FDA

לפיתוח תרופות חדשות.

הצעד הבא:

מחקרים בבני אדם.

במחקר הראשון שלנו,

הראינו ש-CBD בטוח,

למרות שאנשים שלקחו אותו, 
צרכו גם אופיואיד חזק.

לאחר מכן, כדי לקבוע יעילות,

ערכנו ניסויים קליניים

ודאגנו שגם החוקרים

וגם המשתתפים במחקר

לא ידעו מי קיבל CBD או פלצבו.

תוצאות המחקרים הללו 
שיחזרו את הממצאים שקיבלנו

בניסויים בבעלי חיים.

אז כעת אנו יודעים ש-CBD יכול להפחית
השתוקקות שמופעלת על ידי רמזים סביבתיים

אצל בני אדם שמשתמשים בהרואין .

התוצאות שלנו גם הוכיחו

ש- CBD הפחית חרדה הקשורה לרמזים לסמים.

זה משמעותי כי חרדה היא גורם קריטי נוסף

שמעורר השתוקקות.

חשוב לציין ש-CBD גם מפחית
את הורמון הלחץ קורטיזול,

שלעיתים קרובות עולה כשמכורים
נחשפים לרמזים לסמים.

ממצא מסקרן נוסף

היה ש CBD המשיך להפחית השתוקקות וחרדה.

אפילו שבוע לאחר השימוש האחרון בו.

היבט זה של יעילות ממושכת, 
מאד מועיל

לאנשים שנוטלים תרופות כלשהן.

אז הראיות מצטברות.

CBD מראה פוטנציאל להפחתת
תכונות קריטיות להתמכרות לאופיואידים

כמו השתוקקות וחרדה.

אבל אנחנו עדיין לא בסוף הדרך לפיתוח תרופה.

תקן הזהב לתרופה שנקבע על ידי ה- FDA

הוא ניסויים קליניים גדולים.

לאחרונה התמזל מזלי לקבל 
את ההזדמנות הנדירה

להוביל ניסוי קליני גדול עם CBD

באנשים עם הפרעת שימוש באופיואידים.

והמחקר הזה צפוי להימשך 
לפחות עוד שנתיים נוספות.

כעת CBD נחקר עבור מצבים רפואיים רבים.

כמו כן, במהלך העשור האחרון,

החברה שלנו ראתה התפוצצות של CBD.

מכניסים אותו למשקה, אוכל, 
מוצרי בריאות וטיפוח.

אפילו נותנים CBD לחיות מחמד.

אז האם CBD הוא תרופת פלא 
כפי שטוענים כעת רבים?

לא.

האם יש לו יתרונות רפואיים פוטנציאליים?

יש.

אבל הדרך היחידה לקבל מידע מוסמך

על מלוא היעילות והבטיחות של CBD

היא באמצעות ניסויים קליניים גדולים.

אז האם זה יתכן

שנשנה את המשחק

אם ניקח את הצמח המאוד מוכר הזה

ונפתח תרופה לא ממכרת שמאושרת ע"י ה-FDA

להפרעת שימוש באופיואידים?

בהחלט.

זו הסיבה שאנחנו עובדים כל כך קשה עכשיו

לפתח פתרון המבוסס על CBD.

בשבילי,

היתרונות הפוטנציאליים ברורים ומכריעים.

זה אומר לעזור להחזיר למשפחות
את אמא או אבא שלהם.

זה אומר שילדיכם יסיימו
לימודים בתיכון או במכללה.

אבל יותר מכל,

זה אומר לעזור להציל חיים רבים 
מתוך מאות אלפי האנשים

שאחרת יאבדו בגלל האופיואידים

בעשור הבא.

תודה.

(מחיאות כפיים)