כשהשחר מפציע על אתונה, פידיאס כבר מאחר לעבודה. השנה היא 432 לפני הספירה, והוא הארכיטקטון, או בנאי ראשי, של הפרתנון -- המקדש החדש והגדול ביותר של אתונה. כשיושלם, יצירת המופת שלו תהיה מקדש עצום לאלה אתנה, ועדות לגדולה של האתונאים. אבל כשהוא מגיע לאתר הוא מוצא חמישה אפיסטטי, או נבחרי עיר, שמחכים להתעמת איתו. הם מאשימים את פידיאס במעילת זהב שמיועד לפסל המרכזי הקדוש של המקדש. יש לו עד השקיעה לספק את כל הוצאות המקדש ולספק מידע על כל פתית זהב -- או לעמוד למשפט. למרות שהוא נעלב מהאשמות השווא האלו, פדיאס לא מופתע. לפריקלס, הפוליטיקאי שהזמין את הפרתנון, יש הרבה אוייבים בממשל העיר, והפרוייקט הזה הוא משהו שנוי במחלוקת. הציבור מצפה למקדש קלאסי בסגנון דורי: עמודים פשוטים שתומכים בגמלון אופקי, מעוטר בגג משולש. אבל התוכניות של פדיאס הרבה יותר רדיקליות בסטנדרטים האתונאים. העיצובים שלו משלבים עמודים דורים עם קישוטי כותרות איונים, שמארחים פנורמה נרחבת של הפסטיבלים הפנתנאים הגדולים של העיר. לא רק שהפסלים יראו אנשים ואלים אחד לצד השני -- משהו שמעולם לא נראה בקישוטי מקדשים -- הוא גם יעלה הרבה יותר מהגישה המסורתית. מתפלל לאלים שהקולגות שלו עקבו אחרי ההוצאות שלהם. פדיאס יוצא להוכיח את חפותו. ראשית, הוא בודק עם הארכיטקטים שלו איקטינוס וקליקרטס. במקום להשתמש בתוכניות, הם מביטים בסינגרפאי, או התוכנית הכללית, ופרדיגמה, מודל תלת מימדי. בלי תוכנית מדוייקת, הצוות הרבה פעמים פונה לפתרון בעיות בזמן אמת, מונחה על ידי חישובים מדוייקים ואינסטיקט הסימטריה שלהם. שמירה על הסימטריה הזו הוכחה כקשה במיוחד. הפרתנון בנוי על עיקול עם עמודים שנשענים מעט פנימה. כדי להקרין עוצמה, ופוטנציאלית לשמור על העמודים שיראו ישרים מרחוק, הארכיטקטים שילבו אנטסיס, או התנפחות קלה, בכל עמוד. לפריטים האחרים של המקדש, הצוות מחשב סימטריה על ידי שימוש ביחסים קבועים יחסית לרוחב העיצוב. אבל התוכניות המשתנות שלהם דורשות חישובים מחדש חוזרים ונשנים. אחרי שעזרו לפתור חישוב אחד כזה, פידיאס אוסף את תעודי הזהב של העמיתים שלו ויוצא לקבל משלוח מיוחד. בלוקים עצומים של שיש לגמלון של הפרתנון בדיוק הגיעו ממחצבות בהר פנטליקון. הרמפות הרגילות יתמוטטו תחת המשקל של הבלוקים בני ה 2 עד 3 טון, אז פידיאס מורה לבנות כננות חדשות. אחרי שתיעד את ההוצאות הנוספות ופיקח על הבניה כל אחרי הצהריים, הוא הגיע לבסוף לסדנת הפיסול. הפסלים שלו חוצבים 92 סצנות מיתיות, או מטופים, כדי לקשט את המקדש. כל חריטה מתארת לחימה מקרב אפי אחר -- כל אחד יצוג מיתי של נצחון של יוון על פרס 40 שנה מוקדם יותר. אף מקדש מעולם לא השתמש בכל כך הרבה מטופים לפני כן, וכל סצנה מוסיפה להוצאות המתנפחות של המקדש. לבסוף, פידיאס פונה לאחריות העיקרית שלו, ומרכז כל המקדש. מכוסה בשכבה עבה של זהב, מעוטר בעדינות, ומתנשא מעל המאמינים שלה, זה יהיה הפסל של הפטרונית והמגינה של העיר: הפרתנוס של אתנה. כשהמקדש יושלם, המונים יאספו סביבו -- ויציעו תפילות, יקריבו קורבנות, וימזגו נסך לאלת התבונה. פידיאס מבלה את שארית היום בתיכנון גימורים לפסל, וכשהאור מתפוגג, האפיסטטי מגיעים להתעמת איתו. אחרי שהם עוברים על התעודים שלו, הם מביטים למעלה בניצחון. פידיאס אולי תעד את כל ההוצאות הכלליות של המקדש, אבל התעודים שלו לא מזכירים את הזהב של הפסל. באותו רגע פריקלס עצמו מגיע כדי להציל את הבנאי הראשי. הספונסור של המקדש אומר להם שכל הזהב בפסל יכול להיות מוסר ולהשקל עצמאית כדי להוכיח את החפות של פידיאס. מצוות עובדים למשימה -- ומחייב את הפקידים להביט בהם עמוק לתוך הלילה -- פידיאס והפטרון שלו משאירים את יריבייהם לחסדיה של האלה אתנה.