ב1165, עותקים של מכתב מוזר
הופצו ברחבי מערב אירופה.
במכתב סופר על ממלכה קסומה,
בה נמצאו מגדל בבל ומעיין הנעורים --
כולם תחת שלטונו של הכותב המיסתורי:
פרסטר ג'ון.
כיום, אנחנו יודעים שהמלך המדהים הזה
מעולם לא היה קיים.
אבל האגדה של אותה ממלכה אגדית ושליטה החזק
השפיעו על ההחלטות של שליטי אירופה
ב-400 השנים הבאות.
האגדה על פרסטר ג'ון הביאה לדור התגליות,
והיוותה השראה לדיפלומטיה בין-יבשתית
וגרמה בעקיפין למלחמת אזרחים.
שהמכתב של פרסטר ג'ון הופיע
אירופה היתה באמצע מסעות הצלב.
בסדרה של מלחמות דת,
תושבי אירופה שאפו לכבוש את
"ארץ הקודש הנוצרית" לטענתם.
הנצרות הכפישה כל דת אחרת,
כולל הקהילות היהודיות והמוסלמיות
שאכלסו את האזור.
לוחמי מסעות הצלב שאפו לאחד כוחות
עם ממלכות נוצריות אחרות במלחמתם.
והם התעניינו במיוחד בשמועות
על מלך נוצרי חזק
שהביס צבא מוסלמי עצום במזרח הרחוק.
למעשה, היה זה כוח מונגולי
שכלל בתוכו שבטים שהתנצרו
שהביס את הצבא הזה.
אבל הידיעות על ניצחון זה הועברו ללא ביסוס.
סוחרים ושליחים השלימו את הפערים בסיפור
בעזרת שירים ידועים וקטעים מהתנ"ך.
עד שהסיפור הגיע לאירופה,
הכוח המונגולי הוחלף בצבא נוצרי עצום,
בראשותו של מלך שחלק את החזון של מסעות הצלב
לכבוש את ירושלים.
וכשמכתב שלכאורה נכתב
ע"י אותו "פרסטר ג'ון" הופיע,
המלכים האירופאיים היו נרגשים.
בעוד שהכותב האמיתי של המכתב
עדיין לא ידוע לנו,
הסטריאוטיפים שלו כלפי המזרח
והחזרה על המטרות האירופאיות
מעידים על כך שמדובר בזיוף מערבי.
אבל למרות העובדה שברור
שמכתב זה נכתב כתעמולה אירופאית,
הצלבנים לא יכלו להתעלם
מהשפעתו הגדולה של פרסטר ג'ון.
עד מהרה,
כותבי מפות אירופאים ניסו לנחש
את מיקומה של הממלכה האגדית.
במאות ה-13 וה-14,
שליחים אירופאים נסעו מזרחה,
לאורך דרך המשי שהוקמה לחיים.
הם לא חיפשו את כותב המכתב,
שהיה אמור להיות כבר בן יותר ממאה שנים,
אלא חיפשו את צאצאיו.
התואר פרסטר ג'ון זוהה
עם כמה שליטים ממרכז אסיה,
אבל במהרה התחוור כי המונגולים
ברובם לא היו נוצריים.
ועם נסיגתה של האימפריה שלהם,
האירופאיים התחילו לחפש
דרכים חדשות למזרח הרחוק,
ורמזים נוספים למיקומו של פרסטר ג'ון.
במקביל לנסיעתם מזרחה של אותם מגלי ארצות,
עולי רגל אתיופיים התחילו לנסוע צפונה.
ברומא, אותם מבקרים תפסו במהירות
את תשומת ליבם
של חוקרים וכותבי מפות אירופאיים.
מכיוון שאתיופיה התנצרה במאה הרביעית,
הסיפורים על מולדתם האפריקאית
התאימו יפה לאגדה של פרסטר ג'ון.
מגלי ארצות פורטוגזיים חרשו את אפריקה
בחיפוש אחר הממלכה,
עד ששילוב של בלבול ודיפלומטיה
לבסוף הפכו את האגדה למציאות.
האתיופיים קיבלו בברכה
את אורחיהם האירופאיים,
שהיו נלהבים לפגוש את השליט
שהם האמינו שהוא פרסטר ג'ון.
למרות שבתחילה האתיופים היו מבולבלים
מהשם המוזר שהפורטוגזים
כינו בו את הקיסר שלהם,
הם היו מתוחכמים מספיק כדי להכיר
ברווח הדיפלומטי שזה נתן להם.
הדיפלומטים האתיופים שיחקו את
התפקיד של נתיניו של פרסטר ג'ון,
והפורטוגזים הכריזו בשמחה
על ברית עם הממלכה האגדית --
יותר מ-350 שנים אחרי
שהמכתב התחיל את החיפוש.
אבל השותפות לה ציפו זה שנים
הועמדה במהרה במבחן.
עשור לאחר מכן, סולטן מחוז עדאל,
מעצמה מקומית שנהנתה מתמיכתה
של האימפריה העותמנית, פלשה לאתיופיה.
הפורטוגזים שלחו כוחות
שעזרו לאתיופיים לנצח בקונפליקט.
אבל עד אז,
כבר היה ברור שאתיופיה אינה אותה
בעלת ברית חזקה שאירופה קיוותה לה.
יתרה מכך, הכנסיה הקתולית השמרנית
הכריזה על הפלג הנוצרי האתיופי ככופרים.
מאמציה לנצר את תושבי המדינה
שפעם נחשבו כהתגלמות הנצרות
בסופו של דבר גרמה למלחמת אזרחים,
בשנות ה-30 של המאה ה-17,
אתיופיה ניתקה את קשריה עם אירופה.
במשך מאתיים השנים הבאות,
האגדה על פרסטר ג'ון לאט לאט נעלמה --
והביאה לקץ שלטונו של מלך שהשפיע
על ההיסטוריה למרות שמעולם לא היה קיים.