זו רצועת קומיקס עדכנית מהלוס אנג'לס טיימס.

שורת המחץ?

"ומצד שני אני לא חייב לקום בארבע

כל בוקר כדי לחלוב את הלברדור."

זו עטיפה מהזמן האחרון של מגזין ניו יורק

בתי החולים הטובים ביותר אליהם ילכו רופאים לקבל טיפול לסרטן,

לידות, שבץ, מחלות לב, החלפת ירך, מקרי חירום של 4 בבוקר.

וזו מחרוזת שירים שחיברתי --

(מוזיקה)

אי פעם שמתם לב שארבע בבוקר נעשה

סוג של רעיון או קיצור?

זה אומר משהו כמו שאתם ערים בשעה הכי גרועה.

(צחוק)

זמן לאי נוחות, תקריות, השתוקקות.

זמן לתכנן את החיסול של מפקד המשטרה,

כמו הסצנה הקלאסית מ"הסנדק."

התסריט של קופולה מתאר את החברה האלה כ "תשושים בחולצות שרוולים.

זה ארבע בבוקר."

(צחוק)

זמן לדברים אפילו יותר עגומים מזה,

כמו ניתוחים לאחר המוות וחניטה בספר של איזבל אלנד

"בית הרוחות."

אחרי שרוזה ירוקת השער המהממת נרצחת,

הרופאים משמרים אותה עם משחה ומשחת קברנים.

הם עבדו עד 4 בבוקר

זמן לדברים אפילו יותר עגומים,

שכמו בניו יורקר מגזין של אפריל האחרון,

סיפור הפיקציה הקצר של מרטין אמיס

מתחיל, "ב11 בספטמבר, 2001, הוא פתח את עיניו

ב4 בבוקר בפורטלנד מיין,

והיום האחרון של מוחמד אטה החל."

בשביל זמן שאני מוצא הכי שליו

וחסר ארועים ביום, ארבע בבוקר בהחלט מקבל

הרבה תקשורת גרועה --

(צחוק)

לרוחב מדיות שונות מהרבה שמות גדולים.

וזה הפך אותי לחשדן.

וחשבתי, בוודאי חלק מהמוחות הקריאטיביים בעולם, באמת,

לא כולם משתמשים באותה מליצה קלה

כאילו הם המציאו את זה, נכון?

יכול להיות שיש עוד משהו שקורה פה?

משהו מכוון, משהו חשאי,

ומי קיבל את הכדור בארבע בבוקר בכל אופן?

אני אומר, הבחור הזה -- אלברטו גיאקומטי, שנראה פה

עם חלק מהפסלים שלו על שטרות 100 פרנק.

הוא עשה זאת עם העבודה המפורסמת שלו

מהמוזאון הניו יורקי לאומנות מודרנית.

ושמה -- "ארמון בארבע בבוקר --

(צחוק)

1932.

לא רק היחוס המסתורי הראשון

לארבע בבוקר שאני יכול למצוא.

אני מניח שהפסל הסוראליסטי הזה

יכול לספק מפתח נפלא בעצם

לכל תאור אמנותי של ארבע בבוקר שאחריו.

אני קורא לזה קוד גיאקומוטי, בלעדי לTED.

לא, תרגישו חופשי לעקוב על הבלאקברי שלכם

או האייפונים אם יש לכם.

זה עובד משהו כמו -- זה חיפוש גוגל עדכני

על ארבע בבוקר.

התוצאות מגוונות, כמובן. זה מאוד טיפוסי.

10 התוצאות הראשונות מניבות לכם

ארבעה איזכורים לשיר של פארון יאנג, "זה ארבע בבוקר,"

שלוש תוצאות לסרט של ג'ודי דנץ', "ארבע בבוקר,"

תוצאה אחת לפואמה של ויסלה צ'ימברוסקה, "ארבע בבוקר."

אבל מה, אתם שואלים, למשוררת פולניה, לגברת בריטית,

ולזמר קאנטרי מהיכל התהילה יש במשותף

חוץ מדרוג גוגל מעולה?

אז, הבה נתחיל עם פארון יאנג - שנולד, במקרה,

ב1932.

(צחוק)

ב1996, הוא ירה לעצמו בראש בתשיעי בדצמבר --

שזה במקרה יום ההולדת של ג'ודי דנץ'.

(צחוק)

אבל הוא לא מת ביום הולדת של דנץ'.

הוא דעך עד למחרת אחר הצהריים עד שלבסוף נכנע

ליריה שכנראה נגרמה עצמית בגיל 64 --

שבמקרה, זה הגיל שבו אלברטו ג'יאקומטי מת.

איפה היה ויצלאוה צ'ימבורסקה במשך הזמן הזה.

לה יש את האליבי המוצק הכי טוב בעולם.

באותו יום בדיוק, 10 בדצמבר, 1996 בזמן שמר ארבע בבוקר,

פארון יאנג, מת בנאשוויל, טנסי,

גברת ארבע בבוקר -- או אחת מהן בכל אופן -- ויצלאוה צ'ימבורסקה

היתה בשטוקהולם, שוודיה, וקיבלה את פרס הנובל לספרות.

100 שנים אחרי היום שבו אלפרד נובל מת.

מקריות? לא, זה מוזר.

(צחוק)

למקריות לטעמי יש קסם פשוט יותר.

זה כמו שאני אגיד לכם,

"היי, אתם יודעים שפרס הנובל נוסד ב1901,

שבמקרה זו השנה בה אלברטו ג'אקומוטי נולד?"

לא, לא כל דבר מתאים כל כך יפה לפרדיגמה,

אבל זה לא אומר שלא קורה פה משהו

ברמה הגבוהה ביותר.

למעשה יש אנשים בחדר הזה

שלא ירצו שאני אראה לכם את הקליפ הזה שאנחנו עומדים לראות.

(צחוק)

וידאו: יש לו מגרש טניס, בריכת שחיה, חדר הקרנה -

אתם מתכוונים אם אתם רוצים צלעות חזיר, אפילו באמצע הלילה,

האיש שלכם יצלה אותן?

וודאי, בשביל זה משלמים לו.

עכשיו אתה צריך מגבות, כביסה, עוזרת?

חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה -- תן לי לראות אם הבנתי את זה נכון.

זה יום חג המולד, 4 בבוקר.

יש גרגור בבטן שלי.

הומר, בבקשה.

חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה, חכה.

תן לי לראות אם הבנתי את זה נכון, מאט.

(צחוק)

כשהומר סימפסון צריך לדמיין

את הזמן הרחוק ביותר לא רק בשעון,

אלא כל לוח השנה המחורפן, הוא מגיע בארבע בבוקר

ביום ההולדת של ישו.

ולא, אני לא יודע איך זה עובד

בכל התוכנית המבלבלת של הדברים, אבל בברור,

אני מכיר הודעה מקודדת כשאני רואה אחת.

(צחוק)

אמרתי, אני מכיר הודעה מקודדת כשאני רואה אחת.

וחברה, אתם יכולים לקנות העתק של "החיים שלי" של ביל קליטון

מחנות הספרים פה בTED.

תסרקו אותו מכריכה לכריכה לאיזה מסרים סודיים שתרצו.

או שתוכלו ללכת לאתר הוצאת רנדום האוס היכן שיש תקציר.

וכמה עמוק לתוכו אתם חושבים שנצטרך לדפדף

כדי להגיע לכרטיס הזהב?

הייתם מאמינים, שרק כ12 פיסקאות?

זה עמוד 474 בכריכה הרכה שלכם, אם תעקבו:

"למרות שזה נעשה יותר טוב, עדיין לא הייתי מרוצה

מנאום הכניסה לתפקיד.

כותבי הנאומים שלי תלשו את שערם

מפני שכשעבדנו בין 1 ל4 בבוקר

ביום הכניסה לתפקיד, עדיין שיניתי אותו."

בוודאי ששינית, מפני שהכנת את כל חייך

לארוע ההסטורי הארבע שנתי שפשוט התגנב אליך.

ואז --

(צחוק)

שלוש פיסקאות לאחר מכן אנחנו מגיעים לדבר היפה הזה:

"חזרנו לבית בלייר כדי להביט בנאום בפעם האחרונה

זה השתפר הרבה מ4 בבוקר."

אז, איך זה יכול?

לפי מה שהוא כתב, האיש הזה או ישן,

בפגישת תפילה אל וטיפר גור או לומד איך לשגר

טיל גרעיני ממזודה.

מה קורה לנשיא אמריקאי ב4 בבוקר ביום הכניסה לתפקיד?

מה קרה לוויליאם ג'פרסון קלינטון?

אנחנו אולי לא נדע.

והבחנתי, שהוא לא בדיוק פה היום

כדי לענות על שאלות קשות.

(צחוק)

זה יכול לההפך למביך, נכון?

אני מתכוון, אחרי הכל, כל העסק הזה קרה במשמרת שלו.

אבל אם הוא היה פה --

(צחוק)

הוא אולי היה מזכיר לנו, כמו שהוא עושה בסיכום של הביוגרפיה שלו,

שביום הזה, ביל קלינטון החל מסע --

מסע שראה אותו הפך

לנשיא הדמוקרטי הראשון שנבחר

לשתי כהונות עוקבות זה עשורים.

זה דורות.

הראשון מאז האיש הזה, פרנקלין דלנו רוזווולט,

שהתחיל את המסע חסר התקדים שלו

בתחילת הבחירות שלו,

הרחק בזמן פשוט יותר, הרחק ב1932 --

(צחוק)

השנה בה אלברטו ג'יאקומוטי

(צחוק)

יצר את "הארמון בארבע בבוקר."

השנה, בוא נזכור, שהקול הזה, עכשיו איננו,

לראשונה נכנס לתוך העולם המטורף שלנו.

(מוזיקה)

(מחיאות כפיים)