התלמידים שלי שואלים אותי לעיתים קרובות,
"מהי סוציולוגיה?"
ואני עונה להם, "זהו החקר
של הדרך בה בני אדם
מעוצבים ע"י דברים שהם אינם רואים."
והם אומרים, "אז איך אני יכול להיות סוציולוג?
איך אני יכול להבין את הכוחות הבלתי נראים האלו?"
ואני אומר, "אמפתיה.
תתחילו עם אמפתיה.
הכל מתחיל באמפתיה.
תוציאו את עצמכם מהנעליים שלכם,
שימו את עצמכם בנעליו של אדם אחר."
הנה, אני אתן לכם דוגמא.
אז אני מדמיין את חיי,
אם לפני מאה שנים
סין היתה המעצמה החזקה ביותר בעולם
והם באו לארה"ב
בחיפוש אחר פחם,
והם מצאו את זה, למעשה, הם מצאו הרבה מזה ממש כאן.
ומהר מאד, הם החלו לשלוח את הפחם הזה,
טון אחר טון,
קרון אחר קרון, ספינה אחר ספינה,
בחזרה לסין ולמקומות אחרים בעולם.
והם התעשרו בצורה נהדרת בעשותם כך.
והם בנו ערים יפהפיות
כולן פועלות על הפחם הזה.
ובחזרה כאן בארה"ב,
ראינו שפל כלכלי, מחסור.
זה מה שאני ראיתי.
ראיתי אנשים נאבקים כדי להסתדר,
לא יודעים מה היה ומה יהיה.
ואז שאלתי את עצמי את השאלה.
אני אומר, "איך זה יתכן שאנחנו יכולים להיות כל כך עניים כאן בארה"ב,
כי הפחם הוא משאב כל כך עשיר,
זה כל כך הרבה כסף?"
והבנתי,
בגלל שהסינים התרפסו
בפני מעמד שליט קטן כאן בארה"ב
אשר גנבו את כל הכסף הזה ואת כל העושר הזה לעצמם.
וכל השאר, רוב רובנו,
נאבקים כדי להסתדר.
והסינים העניקו לאליטה השלטת הקטנה הזו
מלא נשק צבאי וטכנולוגיה משוכללת
כדי להבטיח שאנשים כמוני
לא ידברו כנגד מערכת היחסים הזו.
האם זה נשמע מוכר?
והם עשו דברים כמו לאמן אמריקאים
כדי לעזור להגן על הפחם.
ובכל מקום, היו סמלים של הסינים --
בכל מקום, תזכורת תמידית.
ובסין,
מה הם אומרים בסין?
כלום. הם לא מדברים עלינו. הם לא מדברים על הפחם.
אם תשאלו אותם,
הם יאמרו, "ובכן, אתה מכיר את הפחם, אנחנו צריכים את הפחם.
אני מתכוון, באמת, אני לא הולך להנמיך את התרמוסטט.
אתה לא יכול לצפות לזה."
אז אני כועס, ואני מתעצבן,
כמו גם הרבה אנשים ממוצעים.
ואנחנו נלחמים חזרה, וזה נהיה ממש מכוער.
והסינים מגיבים בדרך מאד מכוערת.
ולפני שאנחנו מבינים, הם שולחים את הטנקים
ואז את הכוחות המזויינים,
והרבה אנשים מתים,
וזה מצב מאד, מאד קשה.
האם אתם יכולים לדמיין מה הייתם מרגישים
אם הייתם בנעליי?
האם אתם יכולים לדמיין לצאת מהבנין הזה
ולראות טנק יושב שם בחוץ
או משאית מלאה בחיילים?
ורק דמיינו מה הייתם מרגישים.
מכיוון שאתם יודעים מדוע הם כאן, ואתם יודעים מה הם עושים כאן.
ואתם פשוט מרגישים את הכעס ומרגישים את הפחד.
אם אתם יכולים, זו אמפתיה -- זו אמפתיה.
עזבתם את נעליכם, ונעמדתם בשלי.
ואתם חייבים להרגיש את זה.
אוקיי, אז זה החימום.
זה החימום.
כעת נעשה
את הניסוי הרדיקלי האמיתי.
אז בשאר ההרצאה, מה שאני רוצה שתעשו
זה שתשימו את עצמכם בנעליים
של ערבי מוסלמי רגיל
שחי במזרח התיכון --
בפרט בעיראק.
וכדי לעזור לכם,
ייתכן ואתם חלק מהמשפחה ממעמד הביניים הזו מבגדד --
ומה שאתם רוצים זה את הטוב ביותר לילדכם.
אתם רוצים חיים טובים יותר לילדים שלכם.
ואתם רואים את החדשות, ואתם שמים לב,
אתם קוראים את העיתון, הולכים לבית קפה עם חברים שלכם,
ואתם קוראים עיתונים מסביב לעולם.
ולפעמים אתם אפילו רואים שידורי לווין,
CNN מארה"ב.
אז יש לכם מושג מה האמריקאים חושבים.
אבל באמת, אתם פשוט רוצים חיים טובים יותר עבורכם.
זה מה שאתם רוצים.
אתם ערבים מוסלמים החיים בעיראק.
אתם רוצים חיים טובים יותר עבורכם.
אז הנה, תנו לי לעזור לכם.
תנו לי לעזור לכם עם כמה דברים
שאתם עלולים לחשוב.
דבר ראשון: הפלישה הזו לאדמתכם
במשך ה 20 שנים האחרונות, ולפני,
הסיבה שמישהו מעוניין באדמה שלכם, ובמיוחד ארה"ב,
זה נפט.
זה הכל קשור לנפט; אתם יודעים את זה, כולם יודעים את זה.
אנשים כאן בארה"ב יודעים שזה הכל קשור נפט.
זה בגלל שלמישהו אחר
יש תכנון עבור המשאבים שלכם.
אלו המשאבים שלכם, לא של מישהו אחר.
זו האדמה שלכם, אלו המשאבים שלכם.
למישהו אחר יש תכנית עבורם.
ואתם יודעים מדוע יש להם תכנית?
אתם יודעים מדוע הם חפצים בהם?
משום שיש להם מערכת כלכלית שלמה
שתלויה בנפט הזה --
נפט זר,
נפט ממקומות אחרים בעולם שלא שייכים להם.
ומה עוד אתם חושבים על האנשים הללו?
האמריקאים, הם עשירים.
באמת, הם חיים בבתים גדולים, יש להם מכוניות גדולות,
הם כולם בלונדיניים, עיניים כחולות, הם שמחים.
אתם חושבים כך. זה לא נכון כמובן,
אבל זה הרושם שמתקבל מהתקשורת, וזה כאילו מה שאתם מקבלים.
ויש להם ערים גדולות,
והערים תלויות בנפט.
ובבית, מה אתם רואים?
עוני, ייאוש, מאבק.
תראו, אתם לא חיים במדינה עשירה.
זוהי עיראק.
זה מה שאתם רואים.
אתם רואים אנשים נאבקים להסתדר.
אני מתכוון, זה לא קל; אתם רואים עוני רב.
ואתם מרגישים משהו לגבי זה.
לאנשים האלו יש תכנית למשאבים שלכם,
וזה מה שאתם רואים?
דבר נוסף שאתם רואים שאתם מדברים עליו --
אמריקאים לא מדברים על זה, אבל אתם כן.
יש את הדבר הזה, מיליטריזציה של העולם,
ומרכזו ממש כאן בארה"ב.
וארה"ב
אחראית לכמעט חצי
מההוצאה הצבאית בעולם --
ארבעה אחוזים מאוכלוסיית העולם.
ואתם מרגישים את זה, ואתם רואים את זה כל יום.
זה חלק מהחיים שלכם.
ואתם מדברים על זה עם חברים שלכם.
אתם קוראים על זה.
ובעבר כשסדאם חוסיין היה בשלטון,
לאמריקאים לא היה אכפת מהפשעים שלו.
כשהוא מילא בגז את הכורדים ומילא בגז את אירן
לא היה אכפת להם מזה.
כאשר הנפט היה בסיכון,
איכשהו, פתאום לדברים היתה חשיבות.
ומה שאתם רואים, משהו אחר,
ארה"ב,
נקודת המוקד של הדמוקרטיה ברחבי העולם,
לא נראה שהם באמת
תומכים במדינות דמוקרטיות מסביב לעולם.
ישנן הרבה מדינות, מדינות בעלות נפט,
אשר לא ממש דמוקרטיות, אבל נתמכות ע"י ארה"ב.
זה מוזר.
אוי, פלישות אלו, שתי המלחמות האלו,
10 שנות הסנקציות,
8 שנות הכיבוש,
ההתקוממות ששוחררה על אנשיכם,
מאות האלפים
של מיתות אזרחים,
הכל בגלל נפט.
אתם לא יכולים שלא לחשוב כך.
אתם מדברים על כך.
זה בראש שלכם כל הזמן.
אתם אומרים, "איך זה ייתכן?"
והאיש הזה, הוא כל אדם --
סבא שלכם, דוד שלכם,
אבא שלכם, בנכם,
שכן שלכם, המרצה שלכם, התלמיד שלכם.
פעם חיים של שמחה ואושר,
ופתאום כאב וצער.
האלימות נגעה
בכולם במדינה שלכם,
שפיכות הדמים, הכאב,
האימה, כולם.
אף לא אדם אחד במדינה שלכם
חמק מכך.
אבל יש משהו אחר.
יש משהו אחר לגבי האנשים האלו,
האמריקאים האלו ששם.
יש משהו אחר לגביהם שאתם רואים -- הם לא רואים את עצמם.
ומה אתם רואים? הם נוצרים.
הם נוצרים.
הם עובדים את האל הנוצרי, יש להם צלבים, הם נושאים את התנ"ך.
ספרי התנ"ך שלהם מסומנים
כתוב עליהם "צבא ארה"ב".
ומנהיגיהם, מנהיגיהם:
לפני שהם שולחים את הבנים והבנות שלהם
למלחמה במדינה שלכם --
ואתם יודעים את הסיבה --
לפני שהם שולחים אותם,
הם הולכים לכנסיה נוצרית, והם מתפללים לאל הנוצרי שלהם,
והם מבקשים הגנה והכוונה מהאל הזה.
מדוע?
ברור, כשאנשים מתים במלחמה,
הם מוסלמים, הם עיראקים --
הם לא אמריקאים.
אתם לא רוצים שאמריקאים ימותו. הגנו על כוחותינו.
ואתם מרגישים משהו לגבי זה --
כמובן שאתם כן.
והם עושים דברים נהדרים.
אתם קוראים על זה, אתם שומעים על זה.
הם שם כדי לבנות בתי ספר ולעזור לאנשים, וזה מה שהם רוצים לעשות.
הם עושים דברים נהדרים, אבל הם גם עושים את הדברים הרעים,
ואתם לא יכולים להבדיל.
והבחור הזה, אתם מקבלים בחור כמו רב אלוף ויליאם בויקין.
אני מתכוון, הנה בחור שאומר שהאל שלכם הוא אל שקר.
האל שלכם הוא אליל, האל שלו הוא האל האמיתי.
הפתרון לבעיה במזרח התיכון, לטענתו,
זה להמיר את כולכם לנצרות --
פשוט להיפטר מהדת שלכם.
ואתם יודעים את זה. אמריקאים לא קוראים לגבי הבחור הזה.
הם לא יודעים כלום עליו, אבל אתם כן.
אתם מפיצים את זה. אתם מפיצים את דבריו.
אני מתכוון זה רציני.
הוא היה אחד המפקדים המובילים בפלישה השניה לעיראק.
ואתם חושבים, "אלוהים, אם הבחור הזה אומר את זה,
אז וודאי כל החיילים אומרים זאת."
והמלה הזו כאן,
ג'ורג' בוש קרא למחלמה הזו, מסע צלב.
האמריקאים, הם פשוט אומרים, "אה, מסע צלב.
מה שלא יהיה. אני לא יודע."
אתם יודעים מה הכוונה.
זו מלחמת קודש נגד מוסלמים.
תראה, תכבוש, הכנע אותם, קח את המשאבים שלהם.
אם הם לא ייכנעו, הרוג אותם.
בזה זה מסתכם.
ואתם חושבים, "אלוהים, הנוצרים האלו באים להרוג אותנו."
זה מפחיד.
אתם מרגישים פחד. כמובן שאתם מרגישים פחד.
והאדם הזה, טרי ג'ונס:
אני מתכוון האדם הזה שרוצה לשרוף ספרי קוראן.
והאמריקאים: "אה, הוא מטומטם.
הוא מנהל מלון לשעבר;
יש לו שלושים חברים בכנסייה שלו."
הם מזלזלים בו. אתם לא מזלזלים בו.
בגלל שבהקשר של כל השאר,
כל החתיכות מתאימות.
אני מתכוון, כמובן, כך האמריקאים מקבלים את זה,
אז אנשים בכל המזרח התיכון, לא רק בארציכם,
מפגינים.
"הוא רוצה לשרוף ספרי קוראן, הספר הקדוש שלנו.
הנוצרים האלו, מיהם הנוצרים האלו?
הם כה רשעים, הם כה נבזיים --
זה הקטע שלהם."
זה מה שאתם חושבים כערבי מוסלמי,
כעיראקי.
כמובן שתחשבו כך.
ואז בן דוד שלכם
אומר, "היי בן דוד, קלוט את האתר הזה.
אתה חייב לראות את זה -- מחנה אימונים דתי.
הנוצרים האלו משוגעים.
הם מאמנים את הילדים הקטנים שלהם להיות חיילים לישו.
והם לוקחים את הילדים הקטנים האלו והם מריצים אותם דרך הדברים האלה
עד אשר הם מלמדים אותם לומר, "כן המפקד",
ודברים כמו השלכת רימון וטיפול ואחזקת נשקים.
ולכו לאתר.
רשום "צבא ארה"ב" ממש שם.
אני מתכוון, הנוצרים האלה, הם משוגעים. כיצד הם יכולים לעולל זאת לילדים שלהם?"
ואתם קוראים באתר הזה.
וכמובן, נוצרים בארה"ב, או כולם,
אומרים, "אה, זוהי סתם איזו כנסייה זעירה באמצע שום מקום."
אתם לא יודעים את זה.
בשבילכם, כך כל הנוצרים.
זה בכל הרשת, מחנה אימונים דתי.
וראו את זה:
הם אפילו מלמדים את הילדים שלהם --
הם מאמנים אותם באותו אופן שבו מתאמנים הקומנדו הימי של ארה"ב.
האין זה מעניין.
וזה מפחיד אתכם, וזה מבהיל אתכם.
והבחורים האלו, אתם רואים אותם.
אתם רואים, אני, סם ריצ'ארדס, אני יודע מיהם הבחורים הללו.
הם התלמידים שלי, החברים שלי.
אני יודע מה הם חושבים: "אתה לא יודע."
כאשר אתם רואים אותם,
הם משהו אחר, הם משהו אחר.
זה מה שהם עבורכם. (פולשים.)
אנחנו לא רואים את זה כך בארה"ב,
אבל אתם רואים זאת כך.
אז הנה.
כמובן, יש בידכם טעות.
אתם מכלילים. זו טעות.
אתם לא מבינים את האמריקאים.
זו לא פלישה נוצרית.
אנחנו לא שם רק בשביל הנפט; אנחנו שם מהרבה סיבות.
אתם טועים. פיספסתם את זה.
וכמובן, רובכם לא תומכים במרד.
ואתם לא תומכים בהרג אמריקאים;
אתם לא תומכים בטרוריסטים.
כמובן שאתם לא. מעט אנשים יעשו זאת.
אבל כמה מכם כן.
וזו נקודת מבט.
אוקיי, עכשיו, אז הנה מה שאנחנו עומדים לעשות.
תצאו מנעליכם
שבהם אתם עכשיו
ותצעדו אחורה לנעליים הרגילות שלכם.
אז כולם בחזרה בחדר, אוקיי.
עכשיו בא הניסוי הרדיקלי.
אז כולנו בחזרה בבית.
התמונה הזו: האשה הזו,
בנאדם, אני מרגיש אותה.
אני מרגיש אותה.
היא אחותי,
אישתי, בת דודתי, שכנתי.
היא כל אחת בשבילי.
הבחורים האלו שעומדים שם, כולם בתמונה.
אני מרגיש את התמונה.
אז הנה מה שאני רוצה שתעשו.
בואו נלך לדוגמא הראשונה שלי של הסינים.
אז אני רוצה שתלכו לשם.
זה הכל בגלל הפחם, והסינים כאן בארה"ב.
ומה שאני רוצה שתעשו זה שתדמיינו את האשה הזאת כאשה סינית
המקבלת דגל סיני
בגלל שאהוב לבה מת באמריקה
במרד הפחם.
והחיילים הם סינים,
וכולם סינים.
כאמריקאים, איך אתם מרגישים לגבי התמונה הזאת?
מה אתם חושבים על הסצנה הזאת?
אוקיי, תנסו את זה. תחזירו את זה חזרה.
זאת הסצנה כאן.
זה אמריקאים, חיילים אמריקאים,
אשה אמריקאית שאיבדה את אהוב לבה
במזרח התיכון -- בעיראק או אפגניסטן
עכשיו, שימו את עצמכם בנעליים,
תחזרו לנעליים
של ערבי מוסלמי החי בעיראק.
מה אתם מרגישים וחושבים
לגבי התמונה הזאת,
לגבי האשה הזאת?
אוקיי.
עכשיו עקבו אחריי עם זה,
בגלל שאני לוקח סיכון גדול כאן.
וכך אני עומד להזמין אתכם לקחת סיכון ביחד איתי.
האדונים כאן, הם מורדים.
הם נתפסו ע"י החיילים האמריקאים,
בנסיון להרוג אמריקאים.
ואולי הם הצליחו. אולי הם הצליחו.
שימו את עצמכם בנעליהם
של האמריקאים שתפסו אותם.
אתם יכולים לחוש את הזעם?
אתם יכולים להרגיש שפשוט בא לכם לקחת את הבחורים האלו
ולמלוק את צווארם?
אתם יכולים לראות את זה?
זה לא אמור להיות כל כך קשה.
אתם פשוט -- או, בנאדם.
עכשיו, שימו את עצמכם בנעליהם.
האם הם רוצחים ברוטליים
או מגינים פטריוטים?
מה מהם?
האם אתם יכולים לחוש את כעסם,
את הפחד שלהם,
הזעם שלהם
על מה שקרה למדינה שלהם?
האם אתם יכולים לדמיין
שאולי אחד מהם בבוקר
התכופף לילדו וחיבק את ילדו
ואמר, "יקירי, אני אחזור מאוחר יותר.
אני הולך להגן על החופש שלך, חייך
אני הולך להשגיח עלינו,
עתיד המדינה שלנו."
אתם יכולים לדמיין את זה?
אתם יכולים לומר את זה?
אתם יכולים להרגיש את זה?
מה אתם חושבים שהם מרגישים?
אתם רואים, זו אמפתיה.
זו גם הבנה.
עכשיו, אתם יכולים לשאול,
"אוקיי, סם, למה אתה עושה דברים כאלה?
מדוע השתמשת בדוגמא זו מכל הדוגמאות?"
ואני אומר, בגלל.. בגלל
שאתם רשאים לשנוא את האנשים האלו.
מותר לכם פשוט לשנוא אותם
בכל רמ"ח איבריכם.
ואם אצליח לגרום לכם
לדרוך בנעליהם
וללכת סנטימטר,
סנטימטר אחד קטנטן,
אז דמיינו איזה סוג של ניתוח סוציולוגי
תוכלו לבצע בכל ההבטים האחרים של חייכם?
אתם יכולים לצעוד קילומטר
כאשר זה נוגע להבנה של
מדוע האיש הזה נוסע 60 קמ"ש
בנתיב השמאלי,
או להבין את בנכם המתבגר,
או את השכן שמעצבן אתכם
ע"י כיסוח הדשא ביום שבת בבוקר.
מה שזה לא יהיה, אתם יכולים ללכת רחוק מספיק.
וזה מה שאני מספר לתלמידים שלי:
תצעדו מחוץ לעולם, לעולם הקטנטן שלכם.
תצעדו לתוך העולם, העולם הקטנטן
של מישהו אחר.
ואז עשו זאת שוב ועשו זאת שוב ועשו זאת שוב.
ופתאום כל העולמות, העולמות הקטנים הללו,
הם מתאחדים לתוך הרשת המורכבת הזאת.
והם בונים עולם, גדול ומורכב.
ופתאום, מבלי לשים לב,
אתם רואים את העולם אחרת.
הכל השתנה.
הכל בחייכם השתנה.
וזה, כמובן, המטרה של כל זה.
להוסיף לחיינו,
נקודות מבט אחרות.
להקשיב לאנשים אחרים,
להעשיר את עצמנו.
אני לא אומר
שאני תומך בטרוריסטים בעירק,
אבל כסוציולוג,
מה שאני אומר
זה שאני מבין.
ועכשיו אולי -- אולי -- גם אתם.
תודה לכם.
(מחיאות כפיים)