זהו הרגע המדוייק

בו התחלתי ליצור דבר שנקרא 'בי"ס להתעסקות'

בי"ס לניסוי וטעיה הוא מקום בו ילדים יכולים לקחת לידיהם מקלות

ופטישים ושאר חפצים מסוכנים,

ושיבטחו בהם.

יבטחו בהם שלא יפגעו בעצמם,

ויבטחו בהם שלא יפגעו באחרים.

בי"ס להתעסקות אינו מתנהל בעזרת תוכנית לימודים קבועה.

ואין מבחנים.

אנחנו לא מנסים ללמד אף אחד שום דבר מסוים.

כשהילדים מגיעים

הם פוגשים המון דברים,

עץ ומסמרים וחבלים וגלגלים,

והמון כלים. כלים אמיתיים.

זוהי חוויה מהפנטת בת 6 ימים עבור הילדים.

ובהקשר הזה אנחנו יכולים להציע לילדים זמן.

דבר שנראה שחסר

בחייהם המתוזמנים יתר על המידה.

מטרתנו היא לוודא שהם יעזבו

כשהם מבינים טוב יותר איך לעשות דברים

מאשר ההבנה שהיתה להם כאשר הגיעו,

וההבנה הפנימית העמוקה

שניתן להבין דברים ע"י התעסקות בהם.

שום דבר לא מסתיים כפי שתוכנן... לעולם.

(צחוק)

והילדים לומדים מהר

שכל הפרוייקטים משתבשים --

(צחוק)

ומתרגלים לרעיון, שכל שלב

בפרוייקט הוא שלב אחד קרוב יותר

להצלחה מתוקה,

או לכישלון צוהל.

אנחנו מתחילים מקישקושים ושרבוטים.

ולפעמים אנחנו מתכננים תוכניות של ממש.

ולפעמים אנחנו פשוט מתחילים לבנות.

בנייה היא לב ליבה של החוויה.

בהפשלת שרוולים, שקועים עמוק

ומחוייבים לגמרי לבעיה הנוכחית.

רובין ואנוכי, בתפקידנו כמשתפי-פעולה,

דואגים שאווירת הפרוייקט

תנטה לכיוון השלמה.

הצלחה היא בעשייה.

וכשלונות נחגגים ומנותחים.

בעיות נהיות חידות

ומכשולים נעלמים.

כאשר נתקלים בעיכובים או סיבוכים

קשים במיוחד,

מתגלה התנהגות מעניינת במיוחד: קישוט.

(צחוק)

קישוט של הפרוייקט הלא גמור

הוא סוג של מדגרה קונספטואלית.

מהפסקות אלה מגיעות תובנות עמוקות

וגישות חדשות ומדהימות לפתרון הבעיות

שתיסכלו אותם כ"כ לפני רגעים ספורים.

ניתן להשתמש בכל החומרים.

אפילו אותן שקיות פלסטיק משעממות ושנואות

יכולות להפוך לגשר

חזק יותר מאשר כל אחד דימיין.

והדברים שהם בונים

מדהימים אפילו אותם.

וידאו: שלוש, שתיים, אחת, צא!

גבר טולי: רכבת הרים שנבנתה בידי ילדים בני 7.

וידאו: יש!

(תשואות)

גבר טולי: תודה. זה היה עונג גדול.

(תשואות)